יום שלישי, 28/9/10, 21:43
| סיפורה של המשוגעת הותיר בנו חותם עז, ולאחר שסיימה לספרו, שקענו שלושתנו בשרעפים. המשוגעת נזכרה במבטו של המשורר כאשר נטע בה את עין הזכוכית, וכיצד הישיר מבט אוהב אל בבואתו שהשתקפה אליו מתוך התכול, אך הפנה עין עיוורת לכיסופי... |
יום ראשון, 19/9/10, 00:19
| דקה ושחומה כצוענייה, היא המשוגעת. שער העורב שלה שזור שרשראות של פרחי בד מהוהים המסתלסלים עד מותנייה ומסתבכים בשמלותיה הססגוניות, ואצבעותיה הארוכות עדויות טבעות זהב. כבר שנים שאין איש קורא לה בשמה. אלו שלא קוראים לה משוגע... |
יום חמישי, 16/9/10, 19:47
| המשוגעת הקשיבה לזכריה רוב קשב, אך פטרה את העניין בלא כלום. בימי חייה האינסופיים נתקלה כבר בנסיכות שנרדמו גם למאה שנה, כך ששלושה ימי תרדמת נשמעו לה כרוב מהומה על לא מאומה. יחד עם זאת, ייחסה המשוגעת חומרה יתירה למצבו של זכ... |
יום רביעי, 15/9/10, 23:04
| שלושה ימים ושלושה לילות ישנתי, וכה עמוקה הייתה שנתי עד שלא נע איבר מאיברי, ולא זעה שערה משערות ראשי. כאשר קמתי נותר הסדין מתוח ומבהיק כשהיה, למעט טביעה מושלמת של גופי במקום בו הניחני הספן. בכל אותם ימים הגיע זכריה בשעות ... |
יום שלישי, 14/9/10, 21:33
| "הישבע לי, שאתה בשר ודם" , תבעתי מהספן, שכן מזה זמן איבדתי תקווה כי ישוב , וחששתי שדמיוני מתעתע בי. "אינך רואה?", שאל הספן, והשפיל מבטו אל הגדם. "העובדה שאינני מושלם היא ההוכחה הטובה ביותר". "אך כשאני מביטה בעיניך אינני ... |
יום שני, 13/9/10, 23:09
| היה ערב קיץ לוהט וצפוף. גופים מיוזעים התחככו זה בזה, ולחישות של זימה נמהלו בעשן סיגריות ושריפות רחוקות. אינה, מלצרית הבית- רוסיה עם תחת גדול ושפתיים נפוחות- נתקעה בשירותים עם ויקינג ענק מימדים, וכל הבעיטות ששילחתי בדלת, ... |
יום ראשון, 12/9/10, 01:05
| ימים רבים חלפו מאז שהספן עזב. בכל ערב הייתי משקיפה מחלוני וצופה אל האופק , מפללת ליום בו ישוב. לעיתים נדמה היה לי שהוא לא היה אלא מקסם שווא, ולעיתים, שרק אגרופו יביא מרגוע לבעירה שעיכלה את הבור שנפער בבטני. תהיתי אם הוא... |
יום שבת, 11/9/10, 00:00
| בכל פעם שהוא מגיע , אני מנסה להיזכר מנין אני מכירה אותו. מנין הוא מכיר אותי. אולי מגלגול קודם. אולי כבר ביקר כאן פעם. אני מזהה אותו ברגע שאני רואה את צלליתו, ולא משנה איזו דמות הוא עוטה. לפעמים גבוה, לעיתים נמוך, שמן, רז... |
יום שישי , 10/9/10, 16:31
| למסבאה חיים ומחזוריות משלה. בשעות בין הערביים פוקדים אותה שכירי יום וסטודנטים שעצרו לשעה, בדרכם הביתה. הם שותים כדי לשטוף את היום שהיה, לפי הצורך. אם היה להם יום רע הם שותים יותר. בימים אחרים די להם בלגימה או שתיים כדי ל... |
יום חמישי, 9/9/10, 15:25
| התעוררתי לקולן של דפיקות רמות אשר איימו להכניע את ציריה החלודים של דלת העץ הכבדה, ולפוצץ את המח שלי לאלף רסיסים. זכריה. תמיד הראשון להגיע, והאחרון לעזוב. המושב הקבוע שלו הוא בשולחן הפינתי מאחור, שם יש שפע של מקום בו הוא... |
יום חמישי, 9/9/10, 09:08
| מבוישת על שהחציף לפרוץ למחשבותיי , התכווצתי תחת מגע אצבעו על שפתי- קל כרפרוף הזבוב על עסיס פרי שיבש. הסדק הדק שנבקע בבית החזה עת השלכתי את לבי על הדלפק כקוביית משחק, נפער עד כדי גודלו של תפוח, ואיים לרסק את דפנות צלעותיי... |
יום שלישי, 7/9/10, 23:07
| "אינני זוכר אותה", השיב הספן בגילוי לב, "אלא כפי שהיא מצטיירת בדמיוני כשאני שותה לזכרה. נדמה לי שעבדה כאן פעם. לפנייך. או שאולי היה זה במקום אחר או בזמן אחר. פקדתי בתי מרזח כה רבים עד שקשה לי להבדיל ביניהם. " "אם כך, היא... |
זכות התשוקה
בתגובה על אבידות ומציאות