כותרות TheMarker >
    ';

    מידי פעם אספר מה אני עושה, מה אני חושב ומה אני מרגיש

    אני אנסה לספר על תחומי פעילותי בתחום חדש יחסית של "עסקים וטכנולוגיות מידע". איך רותמים את הטכנולוגיה לשיפור יעילות תפעולית של עסקים גדולים וקטנים. ולפעמים איך משפרים יעילות תפעולית של בודדים.
    אבל גם אעלה מידי פעם דעות, מחשבות של אדם שאכפת לו. שהמדינה יקרה לו. וגם אמצא במה כנראה לסתם קיטורים.

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום רביעי, 27/9/17, 18:15

    http://cafe.themarker.com/topic/3401807/?last_method=create

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שבת, 16/9/17, 13:29

       קובי מידן משוחח עם פרופ' חנה יבלונקה, היסטוריונית וחוקרת שואה
      היא עצמה בת לניצולי שואה
      מאוד מעניין

       

      תרומתם הענקית של ניצולי השואה להקמת המדינה

      ההבדל בין מידע לידע
      צבירת המידע איננו בהכרח הפיכתו לידע
      רק הבנת המידע הופכת את המידע לידע
      איך הופכים את אוספי המידע הפרטיים לידע קולקטיבי
      והפיכתו לתודעה של משמעות השואה

      האם מדינת ישראל היא רק מפלט מפני קטסטרופה כמו השואה?
      האם כל הווייתנו היא מגננה מפני סכנת שואה נוספת
      דבר המוביל חלק גדול מהעם לייאוש (מאושרים אבל חרדים לקיומו?)
      במקום להיות מדינה יוזמת ותוססת

      מנשר הניצולים - מהר הזיכרון בירושלים "אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך"

      אני לא צריכה לאהוב את מדינת ישראל בגלל השואה
      לא צריכה לחיות בפחד 
      צריכה לחיות במדינה נורמלית

       

       

       

      https://youtu.be/sdJPO7MPfd4

       

      מצ"ב מנשר ניצולי השואה מאין צוואה לדורות הבאים
      http://www.yadvashem.org/he/about/survivors/holocausst-survivors-message

       

       

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שישי , 11/8/17, 09:54

        http://cafe.themarker.com/topic/3395869/?last_method=create

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שבת, 5/8/17, 15:08

           http://cafe.themarker.com/topic/3394762/

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 27/7/17, 08:44

            http://cafe.themarker.com/topic/3393813/?last_method=create

            דרג את התוכן:
              3 תגובות   יום רביעי, 26/7/17, 17:46

               

               

              BIG DATA ‏  ורשתות חברתיות בשירות המחקר הרפואי
              ובמקרה זה השפעות שליליות או חיוביות של לקיחת מספר תרופות במקביל
              https://youtu.be/avuhY7D71sQ[

              תודה לפרוספור דוד לוי שהביא את המסמך המעניין הזה לידיעתי
              מאוד מענייו וצפוי
              מה שיותר מעניין הוא
              שבידיו של פרופסור ניק (שהיה התלמיד של המרצה)
              יש בסיס נתונים (BIG DATA) שבאמצעותו ניתן לזהות תרופות משפיעות
              כיוון שזה מחקר אקדמי
              האם יש אפשרות להגיע לבסיס הנתונים הזה
              ולהתחיל לעשות בו שימוש

              אני מניח שחברות התרופות בחלקן לא יואהבו את גילויי ההשפעות השליליים
              אבל את הגילויים החיוביים אולי דווקא כן

               

              דרג את התוכן:
                3 תגובות   יום רביעי, 19/7/17, 15:36

                כשאיש חזון ואיש ביצוע הם אותו בן אדם 

                דברים מופלאים יכולים להתרחש

                http://www.themarker.com/wallstreet/1.4236315

                 

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שישי , 12/5/17, 08:48

                  https://lp.vp4.me/fooq

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שבת, 6/5/17, 08:20

                     

                     

                    http://cafe.themarker.com/topic/3381353/?last_method=create

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום ראשון, 30/4/17, 07:56

                      http://cafe.themarker.com/topic/3380260/?last_method=create

                       

                      דרג את התוכן:
                        7 תגובות   יום שני, 24/4/17, 12:14

                        אני מכחיש שואה

                        בימים האחרונים אני חש מועקה גדולה
                        משום מה בשנים האחרונות אני מחובר יותר לאירועי השואה

                        היום נפל לי האסימון
                        הגעתי למסקנה שעד העת האחרונה הייתי מכחיש שואה
                         כלומר חייתי בהכחשה רגשית של השואה

                        אפשר להאשים את הורי ניצולי השואה שלא דברו
                         אבל אני יכול לקחת גם על עצמי אשמה שלא ממש "חפרתי"

                        מצד שני יש גם הקלות
                        הבית הפולני שלי היה בית מאוד קשה
                        בית שלא אפשר פתיחות 
                        זוג הורים ניצולי שואה
                        אבא שאיבד אישה וילדה הורים ואחים בשואה
                        אמא שבגיל 13  כבר הייתה במחנה עבודה , אמא שלה נפטרה עוד לפני המלחמה ואבא שלה ברח לרוסיה.
                        אחר כך עברו את כל תלאות העלייה לארץ כולל שהייה במעצר במחנות בקפריסין

                        זוג שפער הגילים ביניהם היה 11 שנה 
                        בית קשה גם במובן היחסים בין בני הזוג
                         הבעל (אבא) מתפקד לפחות בהתחלה גם כאב של האמא וכשזו התבגרה והתחילה גם היא למרוד.
                        זה ערער את כל המבנה המשפחתי והפטריאכלי עליו הוא גדל וחונך

                         בית קשה ביחסים בין ההורים לילדים (אני ואחותי). אמא שלי חיפתה וגוננה עלינו מפני נחת זרועו של אבא.
                         בית שלהורים יוצאי אירופה ואבא שהיה תלמיד ישיבה לפני המלחמה, היו תפיסות עולם חינוכיות שכללו הלקאת ילדים (בעיקר אני) בגין אי ציות , אי מילוי ציפיות התנהגותיות ואי עמידה בציפיות של הישגי לימודים וכו.
                         אבא שאיבד משפחה בשואה מאוד חרד לילדים. ובשם הביטחון לא אפשר לחזור מאוחר בערב, או לצאת לטיולים. ועל רקע זה היו מלחמות עולם בבית.

                        אז איך בכלל היה אפשר לדבר בבית הזה

                        כל הבית היה מוכוון הישרדות
                         איך עוברים את הימים , איך מתקדמים בחיים, ואיך מוודאים שלילדים תהייה השכלה ובעיקר מקצוע. כל יציאה וחריגה מהמטרות הייתה טראומטית.

                        על רקע ההתכחשות לאירועי השואה שכל אחד מהורי עבר. העובדה שבבית כמעט לא דיברו. אמא קצת ואבא בכלל לא, גם אנחנו הילדים לא חווינו את השואה. כאילו שזו לא הייתה מעולם ושהורי לא חוו את התופת הזו.

                        על רקע זה שנים לא הייתי מוכן לצפות ואו לשמוע את השידורים והסיפורים ובפרט את הטקסים המשמימים ברדיו ובטלוויזיה בהם נאמרים דברים מן הפה אל החוץ.
                         הדברים לא דברו אלי.

                        היה בי באופן אישי כעס עצום על הורי בגלל קשיי האישיים בילדותי. כל המגבלות והמכות וכו' . 
                        כילד הייתי עסוק בשרידותי האישית בבית הקשה הזה.

                         על רקע המגבלות והמכות שספגתי בבית ואי העמידה בציפיות של אבא שלי בנושאי התנהגות והישגים לימודיים לא דברתי עם אבא שלי במשך כל שנות בית הספר התיכון.

                        אז למי הייתה בכלל הזדמנות לדבר או לשאול

                        אבי נפטר לפני 25 שנה, ואימי לפני כחודשיים.
                         שנים רבות לא סלחתי לאבא שלי על ילדותי הקשה.

                        מותה של אימי פרץ את הסכר. בעקבות זאת הייתי במסע במחנות המעצר של המעפילים בקפריסין. אז נחשפתי במלוא עוצמתו לחסך האינפורמטיבי והרגשי על קורות חיי של הורי.

                        והחסך הרגשי הזה מעיק עלי.

                        ניסיתי מספר ימים להגדיר לעצמי מה מקור התעוקה הזאת
                         והגעתי למסקנה שהמילים הכי מתאימות מבחינתי למועקה הזאת היא ההכרה שבעצם כמעט 70 שנה חייתי בהכחשת השואה בכלל וזו של משפחתי בפרט. ועכשיו (לאחרונה) אני מוצף. וההצפה הזאת מעיקה. תחושת הפספוס. ועכשיו אני מוצף בסיפורים של אחרים. אני לא בטוח שיש לי הכוח להתחיל מסע שורשים ותיעוד. אבל אני מוצף רגשית.

                        במסע בקפריסין גיליתי גם שאני לא יחיד. וקורות חיי וקורות חיי הורי היו די אופיניים כולל השיטות החינוכיות שחוויתי (מגבלות, ומכות וכו), הדרישות הבלתי מתפשרות להצטיינות , לרכישת מקצוע, כתנאי בסיסי להישרדות ומימוש השאיפות של ההורים שלא מומשו באמצעות הילדים.

                        וכאילו מצאתי קהילה תומכת. אני כבר לא לבד.

                        בימים אלה הכחשת השואה הפרטית שלי הסתיימה.
                        לא שאני מרגיש טוב יותר
                         אבל לפחות נתתי לעצמי הגדרת מצב

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שישי , 21/4/17, 07:53

                          http://cafe.themarker.com/topic/3378897/?last_method=create

                          דרג את התוכן:

                            הפעילות שלי