יום שלישי, 11/11/08, 02:23
| יום הפך ללילה, לילה הפך ליום. ישבתי על גג העולם, זנוחה, עזובה. יללתי לשמיים. השמיים לא הקשיבו. העננים זזו במהירות, חלפו על פני בססגוניו |
יום שישי , 3/10/08, 19:26
| כשאחזור השמש תשקע שעה וחצי מוקדם יותר מהיום. כשאחזור בטיילת יסתובבו פחות פושטקים ויותר זוגות מכורבלים. כשאחזור אוכל סוף סוף להו |
יום שבת, 27/9/08, 23:38
| תל אביב 2006 הוא יצא מהמקלחת. טיפות מים צנחו משער פרוע לכתפיים חסונות. "כמה מוצרים יש לך באמבטיה. לקח לי שעה למצוא סבון". במג |
יום רביעי, 17/9/08, 19:34
| הוא הפך להיות חבר, של כולנו, החבר הכי מבוקש. וכמובן כשזה קרה כולנו התקפלנו וזחלנו למחילות שלנו עד יעבור זעם, כמו נמושות. מראה הילד הטו |
יום שלישי, 16/9/08, 01:17
| האירועים המתוארים להלן הם פרי דמיוני המפותח. כל קשר בינם לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. לא התראינו די הרבה זמן, חודשיים, אפילו ש |
יום שלישי, 9/9/08, 00:43
| המשך מפוסט קודם... אבא לא הרשה לנו לרכב על אופניים. הוא פחד שניפצע. את חיי העברתי עם הבושה והמבוכה הכרוכה בלא לדעת את מה שלכולם הוא ב |
יום ראשון, 7/9/08, 02:38
| שקט. אין כמעט אדם. מימיני מדשאות רחבות ושדרות של עצים. ירוק, ירוק. משמאלי הנהר. אני והאופניים בדרכים. חם. השמש קופחת. ענן קטן מגיע ומסת |
יום שלישי, 2/9/08, 23:37
| התאהבתי בה בשנייה שראיתי אותה. היה בה משהו כל כך נוגה, כל כך ענוג. היופי שלה לא זרח ולא קרן, ההפך, הייתה בו עצבות אין סופית. מבטי התמגנט |
יום חמישי, 28/8/08, 02:44
| האירועים המתוארים להלן הם פרי דמיוני המפותח. כול קשר בינם לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. הרחובות חשוכים. הקאווה מבעבעת בתא |
יום חמישי, 21/8/08, 21:53
| בעניים מכוסות בתוך מעגל, הגוף שלי רקד, משוחרר. לא כיוונתי אותו, לא ביצעתי פעולה. הייתי שם, נוכחת, עדה. היו רק גוף מוזיקה ותנועה והלב של |
יום שלישי, 19/8/08, 17:25
| הגרסה הרומנטית הייתי נאיבית לחשוב שנוכל להיות יחד כזו אני ראית באהבתי אשליה רכרוכית אתה חכם הייתי שבויה באהבה שלי אל |
יום ראשון, 17/8/08, 14:23
| שבוע שלם הסתובבתי עם תחושת מועקה, עצבות קיומית, תהומית. כל דבר, מרגש או מעצבן, העלה בי דמעות שחנקו את הגרון, דמעות שעצרתי בכל הכוח. בשב |