כשכותב כותב בשבילי.
הלא דברי מהות, הדברים שנמצאים באמת בפנים, לא יכולים להיחשף בפרהסיה לחבורת זרים שבחלקם בקושי מכירים את שמי. הלא אילו הם הדברים שלא אראה גם לקרובים אלי ביותר.
והנה אני קורא בלוגים פוסטים וכל מיני שמות משונים של טקסטים, שבהם חושפים אנשים (חלקם חברים טובים) את הכמוסות שבמחשבותיהם, את המסעירות שבחוויותיהם. איך עושים את זה?
לראשונה בחיי החלטתי לכתוב טקסט, שלא ימצא עצמו במגירה טחובה, לא עוד פרק ברומן שלעולם לא יסתיים ולא עוד שיר לאהובה שעדיין לא קיימת.
עם זאת אינני חושב, שכתיבה כזו יכולה להיות נקייה לחלוטין, אינני חושב שאוכל להתעלם מקהל הקוראים התיאורטי שעשוי לקרוא את הדברים.
איך אפשר?
ובכל זאת נאמר לא המצבים קובעים למהות המהות קובעת למצבים
תבלו