כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המדריך לקפיטליסט המתחיל

    הצצה להלך הרוח הכלכלי - פילוסופי שנקרא קפיטליזם. עבר, עתיד ,והדרך..

    תכנים אחרונים

    40 תגובות   יום שלישי, 5/6/12, 13:22

    ''

    התיאוריה הכלכלית המרקסיסטית

     

    בפעם האחרונה שנפגשנו כאן, המבנה הכלכלי  הקפיטליסטי שנוצר ותועד על ידי כלכלנים קלאסיים איים לסכן את העובדים והצרכנים במאה ה19  עם עלייתה של המהפכה התעשייתית.

    הזכרתי, שיש בעיתיות מבנית של תיאוריות כלכליות רבות - הן חד מימדיות ולא יכולות לקחת מציאות משתנה וכאוטית בחשבון.

     

    בתחילת המאה ה19 , כלכלנים ניאו- קלאסיים החלו לשפר עמדות כדי לקחת התפתחויות כאלו בחשבון.

     מול כל אלו הבזיק כוכב אחד בשם קארל מארקס וחזה את מותו הבלתי נמנע של הקפיטליזם על ידי הרס עצמי . הפתרון שלו היה החלפתו על ידי הקומוניזם.

    בדומה לכלכלנים הקלאסיים, התיאוריה של מארקס מתבססת על הערך של כוח העבודה . בכרך הראשון של "קפיטל"  - מארקס בונה את יסודות התיאוריה הכלכלית שלו על ההנחה ש''מחירו של מוצר / שירות הוא פרופורציונאלי לערך שלו וממשיך בכך שהוא מראה כיצד תחת משטר קפיטליסטי השליטה והבעלות על אמצעי היצור יילקחו מהעובדים שהם בעצם החלק האינטגראלי לתהליך הייצור. הוא ממשיך ומראה, שלמעשה, "נשאבת" מהעובדים יותר עבודה מאשר צריך.

    מארקס טען שחידושים תעשייתיים כגון חדשנות מדעית וקווי ייצור רק יחריפו את שליטתם של בעלי השליטה על העובדים- שוב בשל הבעלות המרוכזת בידי יחידים על אמצעי הייצור.

    ב"קפיטל" , מארקס בוחן את תהליך צבירת ההון בכדי לגלות את "חוקי התנועה" של הקפיטליזם.

     התזה שלו היא שתחרות בין חברות קפיטליסטיות מכריחה אותן להשקיע בטכנולוגיה חדשה בכדי לחסוך בעלויות כוח אדם ולהגביר רווחים. הטכנולוגיה החדשה מייצרת יותר כסף עבור החברה על חשבונם של קפיטליסטים אחרים כיוון שההרכב של ההון- או היחס של אלמנטים "מתים" (מכשירים) לאלמנטים "חיים" (עובדים)- עולה.

    במקביל, שימוש בטכנולוגיות חדשות מוריד את השווי של הסחורות על ידי הורדת השימוש בכוח אדם-

    ברגע שהחברות מובילות השוק מאמצות טכנולוגיות חדשות- כל שאר החברות חייבות לצעוד

    בעקבותיהן וצריכות לאמץ חידושים טכנולוגיים בכדי להישאר תחרותיות.

    ובסופו של דבר...יתרון הרווח של החברות ייעלם.

    חברות קפיטליסטיות ,ככלל ,ימצאו עצמן עם הרכב גבוהה יותר של הון, מורידות רווחים בקצב קבוע ובמילים אחרות: החדשנות הטכנולוגית וה"קלות הבלתי נסבלת" של הייצור יעלו את התחרות לרמות שישחקו את מרווחי הרווח לחלוטין .

    התיאוריה של מארקס לגבי שיעורי הרווח הנשחקים של החברות הוא בלב ליבה של התזה שלו לגבי המשבר שיביא לנפילתו של הקפיטליזם.

     

     

     

     

    כמאה שנים אחרי.. יש לנו פרספקטיבה מסוימת לבחון את התיאוריה המרקסיסטית ..

     

     

    האם  מה שמארקס טען לגבי הקפיטליזם קרה?

     נראה שתמיד התחלקה האנושות לפסימיים שדואגים ולאופטימיים שמרגיעים בטענה שהאלים או הטכנולוגיה ידאגו לצרכיו של המין האנושי.

     

    התיאוריה של מארקס נמצאת בקונסיסטנטיות עם תיאורית המחסור שמלמדים במבוא א' בכלכלה שיעור ראשון- המשאבים מוגבלים.

    שולי רווח נשחקים – מסקנה שנובעת מתיאוריה של משאבים מוגבלים- כאמור נגזרת של תיאוריית המחסור.

     

     

    מה לא לקח מרקס בחשבון? או..  מה קרה בפועל?

    גלובליזציה- הכלכלה העולמית נהנית מעיקרון ההתמחות (כל משק/ מדינה מייצר את מה שהוא טוב בו ומוכר את זה למדינות אחרות) שמייעל מאד את המערכת הכלכלית העולמית.

    התייעלות ביכולת יצור - מבנית, טכנולוגית, אנושית ,חינוכית, בריאותית, ארגונית ,בערוצי הפצה ועוד..

    צמיחה

    ביקושים חדשים

    שווקים חדשים

    אוכלוסיה גדלה בקצב חסר תקדים- עד תחילת המאה הקודמת האנושות מנתה רק כמיליארד איש!

    אוכלוסיית עולם שלישי מצטרפת לחגיגה

    עידן שפע שבמונחים של לפני מאה שנה היה לא פחות מבלתי יאומן .

    קפיצות אקספוננציאליות בטכנולוגיות

    ו..נשק יום הדין הקפיטליסטי:

    אם נתייחס לתשואת שוק המניות כפרוקסי לצמיחת חברות במאה האחרונה- הנחה סבירה

     (ואף מדויקת למדיי במונחי תוחלת) ניווכח שהתשואה הממוצעת של שוק ההון עומדת על  8%-10% שנתית !

    כלומר- רווחיות החברות הממוצעת לא רק שלא קרסה אלא צמחה בקצב מהיר מאד.

     

    תיאוריות  נגזרות אחרות שמדברות על נפילת הקפיטליזם מדברות על תת- צריכה – כלומר כיוון שעובדים מקבלים רק חלק מהערך שהם מייצרים במשכורות – הצריכה שלהם במונחי ביקוש תהיה פחותה מהערכים המיוצרים- כך שיוותר עודף היצע בשוק..

     

    תיאוריה נוספת שנגזרת ממרקסיזם  מדברת על דיספרופורציה-

    מתמקדת בניתוח הדינאמיקה של צבירת הון (של מרקס) וטוענת שצמיחה חסרת פרופורציה בין סקטורים תלויים הדדית בכלכלה תוביל למפולת קפיטליסטית..

     

    האם הקולות שנשמעים היום על חלוקה לא שיווינית של עושר בארץ ובעולם (תיאוריית הדיספרופורציה) הם לא אלו?

     

    נראה שהקפיטליזם כמערכת כלכלית הוא בר קיימא ואף חיוני לצמיחה.

     מאידך..האם יש סיכוי לשנות את מערך הכוחות החברתי של "קורבנות" מול "חזירים" ?

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שבת, 17/9/11, 03:25

       

       

      ''

       

        

       

       

       

      השינויים שחלו בעקבות המהפיכה התעשייתית הראו שהחלו להופיע תסמינים של מחלה  בתיאוריה הקפיטליסטית הקלאסית - ובדומה לרופאים שמטפלים בחולה עם תסמינים חדשים- נאלצו הכלכלנים לשנות כעת את המרשם.

       

      כמו כל מהפיכה טובה, הגיעה שעתה של  תאוריית הקפיטליזם ה'פילוסופית' (שתחילתה תוארה בפוסט הקודם) ל"רדת" אל הפרקטיקה  ..      

      וכמו כל טרנד מוביל- הדבר הגדול הבא בכלכלה הוצע על ידי ארבעה כלכלנים  - מארבע ארצות במקביל – תורה של המהפכה השולית הגיע לעלות לקדמת הבמה הגלובלית.

      הכלכלנים החדשים נקראו ניאו- קלאסיים, הם הציגו תיאוריה של תועלת שולית אשר מתמקדת בערכים הסובייקטיביים של מוצר או שירות לצרכן  במקום על העלויות ליצרן כפי שהציגה התיאוריה הכלכלית הקלאסית.

      התיאוריה הניאו קלאסית מתייחסת לאלמנטים פסיכולוגיים ונובעת מהבנה חדשה על כך ש "מדע" הכלכלה הינו רב מימדי מעצם היותו תורה שעוסקת בהתנהגות של אנשים.

       

      הפילוסוף  ג'רמי בנתהם  הגדיר את ערכו של מוצר כ "סך של העונג והכאב המיוצר מדבר מוגדר" – הסכום המוחלט של כל הפלוסים והמינוסים של המוצר או השירות.

       

      הכלכלנים הקלאסיים הציגו את המחיר של מוצר כפונקציה של סך העליות ליצרן  בלבד.

       

      לפי התיאוריה הניאו-קלאסית- כשאנחנו מעידים על משהו שיש לו "ערך סנטימנטלי" אנחנו נמצאים באותו העמוד עם תיאוריית הערך השולי. כשאתה קונה תיק של לואי ויטון או את קונה מנולו בלניק – במאות ואף אלפי אחוזים יותר ממחירם של מוצרים דומים- גם זה נמצא בהלימה ל"ערך השולי" של אותו המוצר.

      תאוריית התועלת השולית מספקת דרך תיאורטית להעריך את המוצר או העבודה בד בבד עם הייצור וההפצה – שהכלכלנים הקלאסיים התעקשו להשאיר בנפרד.

       

      במונחי התיאוריה הקלאסית (ה"שטוחה" יותר )- מחיר הוא פונקציה של כמות בלבד.

       

      המהפיכה השולית סימנה תפנית בחשיבה – לקראת הרעיון שכלכלה יכולה להיות  מדע פרקטי, כמותי ואף ניתן לניבוי,והביאה אותה משמי הפילוסופיה המופשטים לקרקע המציאות ה"פרקטית"

      (אך לא חפה מבעיות כפי שנראה בהמשך) .

       

      הכלכלנים הניאו- קלאסיים החלו להביט בעלות ובערך של כל סחורה או שירות במונחי ביקוש או היצע :

      כשהביקוש עולה או ההיצע יורד- הערך עולה- למרות שהמוצר עצמו לא משתנה כלל .

       

      המעבר לתיאורטיקה כמותית מתמטית , כאמור , נוצרה במקביל למהפיכה השולית.

      מתמטיקה הפכה להיות דרך הביטוי המועדפת על כלכלנים וספרי העיון של הכלכלה הפכו להיות עמוסי משוואות וגראפים.

      כלכלה ניאו- קלאסית- כפי שנלמדה ויושמה ברב המאה ה20 הפכה לתיאוריה של הקצאת משאבים סטטית.

      מה זה אומר?

       

       

      זה אומר שכמו בכל מדע- המטרה של החקירה הכלכלית הניאו-קלאסית היא ריכוז, באמצעות ריכוז אפשר להימנע- נעשים דרוכים לדבר אחד, אובייקט אחד,  במחיר של הרבה דברים אחרים.

       

      לדוגמא ,הגרפים שמתייחסים להון ולאוכלוסיה מתייחסים לפרמטרים אלו כקבועים. זה לא אומר שכלכלה ניאו קלאסית אינה מתעניינת בצמיחה- זה אומר שהתיאוריה היא כה מורכבת עד כי צריך "להחזיק" חלק מהמשתנים כקבועים בכדי לא ליצור כאוס תיאורטי שאי אפשר יהיה להשתלט עליו.

       

       

      יש הרבה ביקורת וויכוחים לגבי התקפות והמהמנות של נתונים סטטיים שאמורים לייצג עולם דינמי (דינמיות שהולכת ומואצת בעשורים האחרונים..). זה יכול להיות מאד מטעה לשפוט ביצועים של מערכת כלכלית עם מודלים סטטיים – במוקדם או במאוחר צריך להוציא את הראש מהגרפים ולהבין מה באמת קורה שם בחוץ!

       

      המודלים התיאורטיים של הכלכלה הניאו קלאסית הם הם עדיין חומר הלימוד העיקרי בשלל אוניברסיטאות ברחבי העולם כמבנים תקפים בעולם המשחקים של העולם הכלכלי.

       

       

      מעניין מתי יהיה "מפץ הגדול" חדש שיוביל את התיאוריה הכלכלית להתפתחותה האבולוציונית הבאה .. ייתכן גם שיהיה זה מיזוג הוליסטי של מדעים אחרים לתוך הכלכלה- אם כי כל מי שעבר באקדמיה יסכים שזה  דינוזאור  אנכרוניסטי ולא כל כך גמיש.. והרי יש מחיר עצום לאגירה של עובדות מתות, מאבדים את המוזיקה הפנימית ,  ההגיון הפנימי, וההרמוניה הפנימית של דברים כשמתייחסים אליהם בצורה כה סטטית ...

       

      ובנימה ביקורתית זו ...

      בפוסט הבא אתייחס  לתגובתו של אחד, קארל מרקס, לעלייתו של הקפיטליזם..

       

       

       

      להתראות:) 

       

       

      דרג את התוכן:
        17 תגובות   יום ראשון, 28/8/11, 14:24

        '' 

         

        שה“איזם“  לא יטעה אתכם .

        כשאתם חושבים על ,איזמים“ למינהם, יכול להיות שאתם חושבים על קונספציות גדולות, כל מיני דיבורים בעלמא של סטודנטים,  או "מנהיגי מהפיכה" באוהלים  שמדברים  על ביצה תרנגולת ובלה בלה בליזם..

        קפיטליזם הוא זרם תודעה

         ויש בו יותר מאשר מערכת אמונות ודרך הסתכלות על כלכלה

         יש דרך טובה ודרך רעה להיות קפיטליסט..

        וכוונתי היא לא רק לערכי מוסר.

        קפיטליסט טוב פשוט יפעל בדרך מעשית ויעילה.

        קפיטליסטים מאוגדים על ידי אמונות בסיס, ערכים ומטרות. זהו מושג שמתפתח ומתעצב תמידית על ידי הלחץ בשווקים,  מווסת על ידי ממשלות ומנהיגי העולם שעיסוקם בניסיון ליצור את ”השוק החופשי“- או נגזרת כלשהי שלו .

        ניתן לאמר שגם אדריכלי הקפיטליזם הראשיים- הנביאים והמנהיגים שלו מתייחסים אליו  בסקרנות ולא בבטחון דוגמטי.

         

        בואו נכנס לרגע  לנביעה של הזרם התודעתי הזה ונבחן איך הוא התפתח.

         נרד טיפה במורד  ההיסטוריה  כדי להבין את הבסיס לכל זה:

        לפני קצת יותר מ 200 שנה,   ..המונחים מונרכיה ופיאודליות היו עדיין תקפים.

        חשיבה שנראית כיום טריוויאלית כמו זכויות לפרט שהוא אזרח של מדינה - פשוט לא הייתה קיימת.

        או שהיית עבד של מלך או שהיית עבד של אדון.

        התיאוריה הכלכלית הקלאסית שהיום מובנת מאליה , היתה חדשה וחתרנית  למדי בזמנה .

         

         היא נוצרה מהפילוסופיה  של הוגי דעות ליברליים בריטיים קלאסיים כגון תומס הובס וג’ון לוק

        ( אותו ג'ון לוק  שעל שמו נקרא המנהיג ה"מאמין  ברוח האוניברסלית  בסדרה ”אבודים ")

        הם הפכו לפופלארי את הרעיון שכל אחד מאזרחי המדינה חותם חוזה מטאפורי עם הממשלה לקבלת הסחורות והשירותים אותם  הוא אינו יכול לייצר בעצמו.

         הממשלה אם כך, אחראית כלפי זכויותיהם של האנשים שיצרו אותה.

        הזכויות הם למוצרים "ציבוריים כגון תשתיות, כבישים פינוי אשפה וכו

        התיאורטיקנים הקלאסיים אימצו את הרעיון של   הליברליים.-Laissez- faire   -

        היינו שוק ש“מסדר את עצמו“ ללא התערבות ממשלתית. - ”יחידים  רציונאליים מסוגלים לנהל את עצמם"- אמר לוק.

         

        אך האם באמת אדם יכול להחליט על טובתו האישית?

        זאת כנראה "השאלה" הגדולה העומדת בבסיס של השיטה..

         

        הכלכלה הקלאסית הדגישה את חירותו של הפרט ואת יכולתו של כל אדם להחליט על טובתו האישית המיטבית- ובעקבות זאת - באופן טבעי- הסחורות והשירותים שישגשגו ביותר הם גם אלו שיהיו מיטביים ביותר מבחינת עלות תועלת.

        אך, שוב,  האם באמת אדם יכול להחליט על טובתו האישית?

        האם לוק והובס לא היו נאיביים מדיי בהאמינם ברוח האנושית האינדיבידואלית?

         

         

         

         

         

        בארה“ב , ספינת הדגל של הקפיטליזם -שבחוקת היסוד שלה  הונחה התמצית המזוקקת של הרעיון הקפיטליסטי  :

        The pursuit of happiness

        האבות המייסדים הם ליברליים קלאסיים

         שם, ניטע גם הרעיון של ריצה אחר רוח הרפאים של ההצלחה, האושר והסיפוק

         אך האם אדם שחותר לאושר ימצא אותו? האם ה"מרדף אחר הקשת בענן " אינו מביא לאומללות

        כמו שטוען הוגה דעות אחר שידוע בכינוי "אושו"?

         

         

         

        כלכלנים קלאסיים ממשיכי דרכו של לוק הרחיבו ששלושת הפונקציות הבסיסיות של ממשל הן: הגנה דומסטית

        בטחון לאומי, ועבודות ציבור (כגון  כבישים , תעלות בתי חולים וכו')

        עם זאת, כיוון שהטבע האנושי יוביל את האינטרס העצמי לקחת לעצמו כמה שיותר מהמשאבים המוגבלים, טובת הציבור תהיה להרשות תחרות לא מוגבלת בכדי לפעול כמאזנת לתאוות הבצע הטבעית של בני האדם..

         

        ...

         

        בתחילתו של התהליך הקפיטליסטי בארה"ב

        הזמינות הקלה של האדמה (נניח) ומה שנראה היה כמשאבים אנושיים בלתי נדלים היוו קרקע פוריה לתאוריות הכלכליות הקלאסיות.

        עם זאת, כעבור מאה..התיעוש המואץ הוציא לאור את חולשתה של התיאוריה הכלכלית הקלאסית .

        חוק הגונג’ל, תאוות בצע אנושית ואי השיווין  ביכולות של פרטים הגבילו למעשה את החירות לאדם ה"פשוט“.

        מונופולים ותאגידים שמזיקים  לצרכנים החלו להופיע.

        התחרות שבבסיס החשיבה הקפיטליסטית הובילה לנפילת המשכורות של הפועלים הפשוטים לרמות זעומות שהקשו על רמת קיום מינימלית

        המשבר הגדול בארה“ב , שטרף כמה קלפים , הוביל להתערבותו של הממשל האמריקאי ולהחלת פיקוח על תחומים מסויימים בחיים הכלכליים כמו שוקי מניות, בנקאות, אנטיטראסט, מסחר בינלאומי עבודה וסחר.

         

        אין ספק שפרץ האופטימיות שהביא לעלייתו של הקפיטליזם ספג מכה קשה במיוחד בשנות השלושים של המאה הקודמת..

        הכלכלה הקלאסית עדיין עיצבה את עמוד השדרה של החשיבה האמריקאית-  אבל נוצרו חורים ברשת.

         

        במקביל,  בשלהי המאה ה19 החלו ניצניה של תיאוריה כלכלית חדשה לכבוש את פסגת החשיבה הפילוסופית כלכלית.

        המהפיכה השולית“ הוצגה לראשונה וסללה את הדרך לתיאוריה הכלכלית הניאו- קלאסית

         

        אבל לפני שאני מתישה אתכם ואותי סופית:)

        נקח הפסקה עד הפוסט הבא..

         

         

         

          

         

         

        דרג את התוכן:
          13 תגובות   יום שישי , 16/7/10, 10:43

          אחד מהסיפורים המעניינים של המאה האחרונה הוא עלייתו ונפילתו , (וחלק יאמרו נפילתו שוב ) של הקפיטליזם .

          בשנות ה 60-70 , דור ילדי הפרחים קישר את המילה הזאת למפלצות עסקיות גסות לב וכרישי עסקים מושחתים ,שבעיקרון מנצלים את עובדיהם בציניות קרה .

          לאחרונה נדמה היה כי הקפיטליזם הוא גם לקונספט כושל - בהביאו לחוסר יציבות כלכלית ולחששות אפוקליפטיות על קץ העולם הכלכלי .

          אבל הקפיטליזם, מעצם הגדרתו כמערכת גמישה וחופשית מתפתח. ..

          הניהול המודרני שואף להיות רגיש יותר לצרכי העובדים ואחריות חברתית היא כבר לא מילה מצחיקה בקרב כרישי ההון .

           

          ב1926 פירסם כלכלן כמעט אנונימי בשם מילטון פרידמן  ספר שנקרא קפיטליזם וחופש ”- הכותר , הבלתי אופנתי בעליל, תפס בסופו של דבר. פרידמן נודע כאחד הכלכלנים החשובים של מאה השנים האחרונות ואף זכה בפרס נובל .

           

          נראה שהכותרת שפרידמן הציע אז אינה שנויה כבר במחלוקת היום. יתרונות הקפילטיזם כמערכת כלכלית - היינו :עידוד חופש הבחירה של הצרכנים, דילול הכח הפוליטי -כלכלי הממשלתי , היכולת לבקר ממשלות בשל אי-תלות תעסוקתית - כבר זכו להכרה אוניברסלית .

           

          מה מסביר את הפופולריות וה"מכובדות" הנוכחית של הקפיטליזם ?

          אחרי הכל, הממשלות של היום לא התכווצו מאז - יש היום יותר הוצאות ממשלתיות , יותר מיסים ויותר רגולציות. אומנם, חלק מהתעשיות הגדולות כמו טלקומוניקציה, תעופה, מתכות - כל אלו עברו לבעלות פרטית במהלך העשורים האחרונים, אך מדיניות הרווחה הממשלתית גם היא גדלה במקביל.

           

          עלייתו של הקפיטליזם נובעת בעיקר משתי סיבות:

          האלטרנטיבה (סוציאליזם ) לא ממש עובדת

          וסיום המלחמה הקרה.

           

           

          בשלהי השליש של המאה הקודמת ספג הקפיטליזם מכת שיא בפרוץ המשבר הכלכלי הגדול.

          ב 1930, שיעור האבטלה בארה“ב עמד על כ 18% בממוצע . רמת האבטלה באירופה היתה ,בין היתר, קטליזטור להתרחשותה של מלחמת העולם השניה ועלייתו של אדולף היטלר לשלטון .

          לפי דעות פופלריות לאותה תקופה לא ניתן היה לסמוך יותר על ה“קפיטליזם הגולמי“.

          לכל הפחות , יש לבצע בו שינויים ורגולציות, מבקרים שונים חשבו שיש למגר אותו לגמרי.

          המשבר הגדול של 1930 מוזכר רבות בהקשר של המשבר הנוכחי מ 2008 ; באופן עקרוני הוא משמש כסמן ימני של קטסטרופה...

          הסבל הגדול וחוסר היציבות הפוליטי הפכו את הקפיטליזם למקולל ואת הקומוניזם למאד אופנתי בקרב האינטלקטואלים .

          הקומוניזם התקיים כארבעה עשורים לצד ה“יוזמה החופשית“ אך עם חלוף השנים ,הטראומה והסטיגמה האנטי - קפיטליסטית התעמעמו.

           

          תחת המשטר הקומוניסטי, הממשלה שלטה בכלכלה.

          התעשייה והחקלאות היו בבעלות קולקטיבית במדיניות הקומוניסטיות. במדינות הסוציאליסטיות

          המדינה שלטה בתעשיות הקריטיות כגון חשמל תקשורת, רכבות תעופה ונפט .

          תכנון ממשלתי קבע ותיאם את הייצור, ביצע החלטות השקעה וקבע אילו תעשיות יתרחבו.

           

          בד בבד, בכלכלות אחרות היתה זו שעתה של היוזמה החופשית. חברות פרטיות התחרו על לקוחות ורווחים. ”שווקים“ פרטיים - שהגיבו על העדפת הצרכנים ורווחיות החברות - ביצעו את ההחלטות הבסיסיות לגבי מה ייוצר, אילו מחירים לדרוש ואלו ענפים יפרחו או ימותו .

           

          בתחילת שנות ה -80 ועוד לפני ההתמוטטות הפוליטית של הקומוניזם , התחרות הכלכלית כבר הסתיימה.

          ניתן היה להבחין בבירור שהעולם הקומוניסטי ( ברה“מ הישנה , רב ארצות מזרח אירופה, סין וקובה) היו עניות בהרבה ממערב אירופה , ארה“ב ויפאן . לא רק האליטות נהנו - משפחות ממוצעות נהנו מעושר אשר רק 50 שנה קודם לכן לא ניתן היה לדמיין אותו.

          הניגוד היה כה בולט עד כי מספר מדינות קומוניסטיות החלו לזנוח את האורתודוקסיה . בשלהי שנות ה70 סין החלה עם בעלות פרטית ושווקים פרטיים במערכות המשק החקלאי שלה .

          כשברה“מ ומזרח אירופה זנחו את הקומוניזם - נדמה היה ששנות ה90 סימנו את עליונות הקפיטליזם כמכונה שמייצרת עושר - שיטה שעשויה להעלות את תנאי המחיה של ההמונים. פתאום הבאזז הקפיטליסטי פשה בכל הגלובוס- ממשלות היו אחוזות דיבקו בשיפור איכות חיי אזרחיהין .

           

           

          אז מהו בעצם המושג המנצח המעורפל והמתעתע הזה ?

          ..האם מספיק לכלכלה להכריז חוקיות על קניין פרטי או היכולת של פרטיה לצבור עושר או רווחים כדי להיחשב כקפיטליסטית ?

           

          בואו ניזכר אחורה בחברות הפיאודליות - היתה שם זכות קניין פרטי ,ולפרטים בתוכה (שנמנו על מלוכה, לורדים וברונים) היתה זכות להתעשר . מצד שני , חברות פיאודליות הגבילו את זכות הבעלות על הקניין , וחוקים ומנהגים קבעו אם אנשים יוכלו להתעשר או לא.

          נתינית הוצמדו לבעלים (הלורדים) אשר הבטיחו לתת להם הגנה. הנתינים, בתורם, היו צריכים לעבד את אדמות אדונהים .

           

          קפיטליזם, כנראה, הוא מונח שהגדרתו גדולה מרכוש ורווחים ...

          אפשר להגדירו ,ביתר בהירות , כמערכת כלכלית שתלויה במספר הסדרים חברתיים ופוליטיים אשר מנחים את ההתנהגות של פרטים וחברות .

           

          לחברה קפיטליסטית יש לפחות 3 מאפיינים המגדירים אותה :

          ראשית, היא מיישבת את רב הבעיות הכלכליות דרך דה- סנטרליזציה של השווקים ומחירים חופשיים.

          אם אנשים רוצים (צורכים) יותר שבבים אלקטרוניים, אז מחירי השבבים יעלו והייצור יגדל. אם כתוצאה יהיו עכשיו יותר מדי שבבים, המחירים יתחילו לרדת, הרווחים של יצרני השבבים ירדו ולכן באופן טבעי הייצור יירד . ההחלטות לגבי אלו תעשיות תצמחנה או תתכווצנה ובאיזה ענף תעסוקה תגדל או תפחת נעשית על ידי השווקים עצמם .

           

           

          שנית, הקפיטליזם יוצר מערכת הנעה כיוון שהוא מאפשר לאינדיבידואלים וחברות לשמור על הרבה מהתגמול על עבודתם שלהם .

          הקפיטליזם מניח שאנשים רוצים להיטיב עם עצמם .

          התיאוריה גורסת שהם יעבדו קשה יותר, שישקיעו יותר ויטלו יותר סיכונים אם הם מרוויחים משאיפותהם שלהם, מהמצאותיהם או מדמיונם . הכנסות האנשים לא נקבעות על ידי חוק , מנהגים או ”צרכים“ פוליטיים .

           

          שלישית , הקפיטליזם מבסס מערכת פרמננטית של ”ניסוי ותעיה“ ללא שליטה מרכזית על מה שמיוצר - ובגלל שאנשים וחברות יכולים להרוויח מלספק את ”השוק“ - כל אחד חופשי להתנסות.

          באופן עקרוני זאת התמצית של מנגנון ”היד הנעלמה ” ש“מסדרת“ את השווקים החופשיים .

          המנגנון של ”ניסוי ותעייה“ הוא המקור הבסיסי לתנאי חיים גבוהים יותר כיוון שהוא מוביל לטכנולוגיות חדשות , למוצרים חדשים או לדרכים טובות יותר / זולות יותר לעשות או למכור מוצרים ושירותים קיימים.

          המשמעות החברתית של כל זה היא שכמערכת , הקפיטליזם באופן בלתי נמנע מייצר אי שוייון . חלק מהאנשים מרוויח יותר מאחרים. כל התיאוריה מתבססת על כך שהאפשרות לתגמולים יוצאי דופן מעוררת אנשים למאמצים יוצאי דופן .

          כמו כן, הקפיטליזם מטבעו מבטיח שינוי מתמיד של ”השוק“ . אין ”נישואין ”לשיווי משקל מסויים. הדרישות והטעמים משתנים כל הזמן. זהו תהליך שהוטבע לו השם (האומנותי משהו ) הרס יצירתי.

          באופן אופטימלי, התהליך הזה מטיב את איכות חייהם של אנשים. אך , לעיתים , השינוי התמידי מוביל לחוסר יציבות כלכלית וחברתית - פאניקה פיננסית, משברים, וחוסר התאמה בין ביקוש והיצע בתעשייה או בחקלאות .

          למרות ש ”השוק" בדרך כלל מוצלח בכל הנוגע להקצאות והתאמות - הוא לא מצליח בכל זמן ומקום .

          יציבות כלכלית דורשת שביקוש והיצע יתאימו באופן מלא, שמחפשי עבודה ימצאו תעסוקה, ושמה שמיוצר - גם ייצרך, שמה שנחסך - גם יושקע .

          כל הכלכלות , למעשה,  מתמודדות עם שתי בעיות תאומות- חוסר שיווין וחוסר יציבות.

          לקפיטליזם אין לכך מענה מלא . אין מצב אידאלי של קפיטליזם.

          לכן, כל מממשלה , מכתיבה ”התאמות“ לשוק החופשי בכדי לספק העדפות פוליטיות וטעמים תרבותיים .

          ולכן, אין שווקים חופשיים לגמרי, רובם המכריע של השווקים ”נגוע“ ברגולציה ממשלתית כזו או אחרת . בשוקי העבודה בישראל למשל, יש מגבלת שכר למינימום, הגבלה על שעות עבודה מותרות וחוקי פנסיה .

          (כיום יש גם הצעות להגביל את השכר ”מלמעלה“ או קשירתו לשכר המינימום וכד’ )

          חלק מהמחירים בחלק מהשווקים נתונים תחת רגולציה או שליטה ממשלתית. בארצות רבות הממשלה היא זאת שקובעת את תעריפי החשמל, המים והטלפון. יחידים וחברות לא יכולים להחזיק בכל מה שהרוויחו- קיימים מיסים על פרטים ותאגידים.

          חוקי הממשלה ונורמות חברתיות (ושלי יחימוביץ’:) מגבילים את ה“ניסוי וטעיה“ .

          ביפאן לדוגמה, תקנות ממשלתיות מגינות על חנויות קטנות בבעלות פרטית מפני רשתות גדולות יותר ורב הכלכלות בעולם התקינו חוקים מגבילים לגבי ניסויים מדעיים.

           

          קפיטליזם , לפיכך, נוטה להיות יותר ”אומנות“ מאשר סט נוקשה של הסדרים - זה עיניין של מידתיות ושל תרבות לוקאלית .

          כל הכלכלות המתקדמות היום הן ”כלכלות מעורבות“ כשהכח מחולק בין השווקים הפרטיים והממשלות.

          אם הממשלה תדכא את כוחם של השווקים יתר על המידה- דרך מיסים , הגבלות , תקנות, סובסידיות וזכויות יתר פוליטיות אז ”שוק חופשי“ הינו תווית ללא הרבה משמעות.

          מאידך, אם התרבות מתייגת את השווקים יותר מדי- למשל על ידי תגמול של עושר וסטאטוס על בסיס מוצא או זכויות לידה , מנהגים שונים ,קשרים פוליטיים או שחיתויות לשמן - גם אז הקפיטליזם הוא חסר מהות.

           

          השוק החופשי הוא תמיד ”בתהליך“ ובפתחה של המאה ה21 הדבר נכון במיוחד .

          במחציתה של המאה הקודמת הקפיטליזם הפך יותר גלובאלי בשני מובנים :

          ראשית - יותר ויותר מדינות מנסות את ה"מודל” הקפיטליסטי- סין, הודו ורוסיה הגדולות הן מבין המומרות האחרונות בשאיפה להתאמה למערכות הערכים והחברה שלהן.

          הקונפליקטים בין עבר והווה אינם נמנעים - עם זאת יש לזכור שקפיטליזם משמעו במידה מרובה חירות הפרט וחופש הזדמנויות .

          המשמעות הגלובאלית, השניה של הקפיטליזם היא שהחסמים למסחר והשקעות בינלאומיות ירדו בצורה דרמטית בעשרות השנים האחרונות. כתוצאה מכך - יש הרבה יותר מהם - שינוע של מוצרים, טכנולוגיות ושיטות ניהול מעבר לגבולות הפך לסטנדרט .

          מי שמצטרף למשחק הקפיטליסטי כיום, מצטרף למשחק הבינלאומי.

          התלות הכלכלית בזרמי סחר והשקעה הפכה לתנאי הכרחי לשגשוגן של מדינות  .

          מדינות יכולות היום להתמחות במה שהן עושות הכי טוב, משקיעים יכולים לחפש את התשואות הכי גבוהות.

          התלות ההדדית החדשה הזאת אינה נטולת סיכונים כמובן, והיא יוצרת גם מצבים של חוסר יציבות גלובאלית ואפקט דומינו עולמי ..

           

          ניתן  אולי לאמר שהקפיטליזם נולד מחדש, אך זהו לא אותו מושג מלפני שלושים חמישים או מאה שנים.

          זוהי גרסה חדשה - או למעשה הרבה גרסאות חדשות של רעיון ישן... כיצד הוא יתפתח ויעלה הוא סיפור מרתק וגורלי לכולנו .

           

           

           

           

           

           

           

           

           

           

           

           

           

           

           

           

           

           

          דרג את התוכן:
            10 תגובות   יום חמישי, 22/4/10, 22:43

            אינסוף לטיולים

            לפיות

            למכשפות

            לערפדים

            להרים

            ולפסגות

            לאש

            ולזהב

            לשדים

            למשחקים

            לרוחות

            לאוקיינוסים

            למפלצות

            המרהיבות

            לדרקונים

            לפטריות

            שמקשטות

            לי את שולי

            הדרך

            ועכשיו

            כל מה שאני

            רוצה

            זה

            לחזור.

            דרג את התוכן:
              5 תגובות   יום שישי , 26/2/10, 03:21

                

               23:056

              פותחת את העיניים וחושך.

              אלפי כוכבים מנצנצים במה שנראה כאור סגלגל..מרהיב, עוצר נשימה.אני לא מפחדת עכשיו..מוזר.. נראה לי הגיוני שאני כזו משקשקת למוות..אבל יש בי איזו שלווה חדשהכאילו מה?יבוא עכשיו איזה חייזר סטייל הנוסע השמיני ויטרוף אותי למוות..כולה כמה דקות של כאב, נו ביגי.

              מה כבר יש להפסיד בקיום המוזר הזה.. לבד ובהסגר ?

              אבל אם יהיה עכביש אני אצרח..זה די בטוח.

              נראה לי שמחר אני הולכת לבדוק מה יש בחדר 673 . 

               06:176

               

              סוג של בוקר נראה לי .

              במשך יוםיום אינסופי אני בודקת  כל חדר ב..לא יודעת כמה חדרים שיש כאן .

              עשיתי לי שגרה כדי לא להתחרפן, חלק ממנה זה לבקר כל יום תא חדש .

              כל יום אכזבה. 

              אותו עיצוב מעפאן : שתי מיטות  מוצמדות לקיר אחת  מול השניה, ארון קיר בסיסי, שירותים ומקלחת בתא אחד, מראת קיר די גדולה. קצת כמו חדר במלון די זול. אבל נקי. ואין מיני בר .

              היום חדר 673 .

              אני נכנסת ועומדת לשטוף את הפנים , כמו כל יום, פיפי, מקלחת , לפחות מגבות נקיות כל פעם מחדש... ממש תנאים..

              יש לי הרגשה משונה כשאני פותחת את הדלת , אני תמיד ניגשת קודם כל למראה כדי לראות משהו חי .

              אותי.

               

               

              הפעם...סופסופ  ...ישששש !!! מששהו כתתתוב מעל המראה...אמאל'ה!!!!&%$*! בוא נראה : איטס אה פאקינג סוג של שיר, שיר  במובן של פואמה, לא בריטני ספירס שיר ... כתוב כאן מעל המראה !

               (באמת.. אני לא הוזה (או שכן..?? קשה לי לדעת..) :

               

               "בא לי לאכול

              ארוחת ערב לבדי,

              כי הפקיד

              משדרות קלארקסון

              עסוק בהגדרות

              של זמן ומקום,

              אבל לא של

              מרחב

               שבין כל אחד

              לכל אחד אחר.

              נשל דק ,

               אלסטי

              ונושם

              עוטף אותי.

              קיר ביטון מזויין

              עוטף אותך ." 

               

              מההה??!!

               א..ני חו..שש..בת שאני נז..כרת במשהו עכ..שיו...

               

               

              פאק . 

               יכול להיות שאני כתבתי את זה?? ?

               

              כמה זמן ישנתי ...!?

              דרג את התוכן:
                14 תגובות   יום שבת, 10/10/09, 20:34


                יומן מסע  5:017 

                זה היום החמישי מאז מצאתי את עצמי על ספינת החלל הזאת.

                אין לי מושגמה קורה פה , אני אפילו לא ממש יודעת איך הגעתי לכאן..

                אין אנשים ואין סימן חיים לשום אינטילגנציה..חוץ מזאת של הספינה עצמה.

                אני כותבת .. אולי מישהו ישמע ..ימצא את זה אולי ..?

                אניווי זה מה שעושים בסרטים בד"כ ונורא משעממם לי כאן לבד.

                אולי זהטוב ליצירתיות  שלי לשרבל כל מיני מילים על דף..אז אולי אח"כ אני אתחיל לצייר או משהו...תמיד רציתי לעשות משהו שנחשב יצירתי באמת .

                אני רואה בחוץ את הצבע שיש לשמיים  והם ירוקים – אדומים- תכולים.

                 יפה לאללה האמת.

                 כל מיני דברים מאד יפים כאן.

                בטוח  מי שעשה את זה ,אלוהים ? הוא  מאד יצירתי.. אבל לא תמיד אפשר להנות מהיופי הזה .

                לפעמים יש חסימה כאילו יש מסך של ערפל על כל היופי הזה -

                אבל לפחות זה קיים.

                ומידי פעם זה נפתח אליי ואז אני משתדלת לזכור להגיד תודה רבה על כל זה..כדי שזה ימשך..אבל אפ-פעם זה לא נמשך יותר מדי..כנראה שפשוט ככה זה.

                וכשזה נסגר אז אני משתדלת לזכור להיות ריקה ולא להיצמד יותר מדי לדברים שעברו..אבל לא תמיד זה מצליח לי.

                אז אני כאן בקונגלומרט הענקי הזה, שבאמת יש בו הכל  תודה לאל ואני יודעת שאני מתה להגיע הביתה.

                 רק מה -לא כל כך ברור לי מה זה אומר הביתה , בטוח שלא ברור לי איך מגיעים לשם אם יש דרך .

                יש לי אולי מדי פעם זכרון עמום על הבית הזה..אני בכלל לא בטוחה שלא המצאתי אותו מרב תשוקה מעורבבת ביאוש ניהיליסטי ותקוה.

                בינתיים גם לא מצאתי שום שליטה על ההגאים- כוסאמו הטכנולוגיה הזאת..אפפעם לא הייתי חזקה בזה אני בכלל לא בטוחה שיש כאן מערכת היגוי אם להגיד תאמת.

                                                                                      לפחות     

                 

                                                                                                   הנוף

                                                                               משתנה      

                    

                                                                   מעת

                                                                                       לעת.

                דרג את התוכן:

                  פרופיל

                  גראסהופר
                  1. שלח הודעה
                  2. אוף ליין
                  3. אוף ליין

                  ארכיון

                  פיד RSS

                  הפעילות שלי

                  אין רשומות לתצוגה