אפשרויות למשורר/הנס מגנוס אנצנברגר

לומר אותו דבר

במילים אחרות,

תמיד אותו דבר.

באותן מילים תמיד

לומר דבר אחר לחלוטין

או אותו דבר, אחרת לחלוטין.

לרב גם לא לומר,

או במילים שלא אומרות

לומר הרבה.

או מרוב אמירה לשתק.

אני יודע לשחות כמו האחרים, ואולם יש לי זיכרון טוב משל האחרים,

  לא שכחתי את אי-ידיעת-השחייה מן העבר.

והנה, מפני שלא שכחתי אותה, לא עוזרת לי ידיעת-השחייה, ובעצם, איני יודע לשחות.

 פרדוקס אפימנידס, (על שם הפילוסוף הכרתי אפימנידס מקנוסוס)

באיגרת אל טיטוס, המהווה אחת מספרי הברית החדשה - חלק מכתבי הקודש הנוצריים מסופר על השליח טיטוס, שנשלח על ידי פאולוס אל האי כרתים, כדי להפיץ את הנצרות בקרב הכופרים. משימתו של טיטוס הייתה קשה, כיוון שאנשי כרתים סבלו מפגמים מוסריים. על-פי הכתוב, הזהיר פאולוס את טיטוס ואמר: "וכבר אמר אחד מהם, נביאם אשר בתוכם, בני כרתים כזבים הם מעולם וחיות רעות וכרשים עצלים. והעדות הזאת אמת היא..." (אגרת פאולוס אל טיטוס א', 12-13)

האיש מכרתים מספר לנו: "כל אנשי כרתים שקרנים (כזבים)". אם האיש מכרתים דובר אמת, וכל אנשי כרתים אכן שקרנים - משמע שגם הדובר (ככל אנשי כרתים) - משקר. ואם הוא שקרן (ככל אנשי כרתים), גם טענתו שכל אנשים כרתים שקרנים (משקרים תמיד) - היא שקר. ואם זה שקר (כלומר - אין זה נכון שכל אנשי כרתים שקרנים), הרי יש ביניהם גם דוברי אמת. ברור שאין זה האיש מכרתים, גיבור סיפורנו, שהסתירה בדבריו מוכיחה שהוא משקר. משפט שיש בו סתירה אינו פרדוקס, אך קל לחדד אותו לניסוח שיש בו פרדוקס, וזו הגרסה המודרנית של פרדוקס השקרן, שהיא המשפט: "מה שאני אומר עכשיו הוא שקר!" האם טענה זו היא אמת או שקר?

אם מה שאני אומר הוא אמת, ואני אומר שאני משקר - אזי מה שאני אומר הוא שקר. ואם מה שאני אומר הוא שקר - אזי אני משקר, כשאני טוען שאני אומר שקר, או, במילים אחרות: אני דובר אמת. הנחת השקר מובילה לאמת, והנחת האמת - לשקר.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%A1_%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%A8%D7%9F

They are playing a game. They are playing at not

playing a game. If I show them I see they are, I

shall break the rules and they will punish me.

I must play their game, of not seeing I see the game

There must be something the matter with him

because he would not be acting as he does

unless there was

therefore he is acting as he is

because there is something the matter with him

He does not think there is anything the matter with him

because

one of the things that is

the matter with him

is that he does not think that there is anything

the matter with him

therefore

we have to help him realize that,

the fact that he does not think there is anything

the matter with him

is one of the things that is

the matter with him

there is something the matter with him

because he thinks

there must be something the matter with us

for trying to help him to see

that there must be something the matter with him

to think that tere is omething the matter with us

for trying to help him to see that

we are helping him

to see that

we are not persecuting him

by helping him

to see we are not persecuting him

by helping him

to see that

he is refusing to see

that there is something the matter with

him

for not seing there is something the matter

with him

for not being grateful to us

for at least trying to help him

to see that there is something the matter with

him

for not seeing that must be something the

matter with him

for not seeing that there must be something the

matter with him

for not seeing that there is something the

matter with him

for not seeing that there is something the

matter with him

for not being grateful

that we never tried to make him

feel grateful

.

מישהו שאל, "מהו העצמי שלי?"

ג'ושו אמר, "עץ האלון בחצר הקדמית. הבט בו ! "

"עץ האלון בחצר הקדמית" היה בוודאי מה שג'ושו במקרה ראה כשנשאל על "משמעות הזן". הנזיר רומז שדעתו של ג'ושו מוסחת על ידי הדבר שהוא רואה. אבל תשובתו של ג'ושו היתה, בפשטות, המצב של הרגע ההוא .בזמן אחר,"עט" או כל "כאן ועכשיו" אחר. |(מתוך ספר הזן של ג'ושו תרגום מבוא והערות:יואל הופמן)

אהבתי נערה


אהבתי נערה, וגם היא אהבה אותי, אבל נאלצתי לעזוב אותה.

למה?

איני יודע. דומה היה כאילו היא מוקפת מעגל של חמושים שמכוונים את
חניתותיהם כלפי חוץ. בכל פעם שהתקרבתי, נתקלתי בחודי החניתות, נפצעתי
ונאלצתי לסגת. סבלתי מאוד.

הנערה לא היתה אשמה בזה?

נדמה לי שלא, בעצם, אני יודע שלא. ההשוואה הקודמת לא היתה שלמה, גם אני
הייתי מוקף חמושים, שכיוונו את חניתותיהם כלפי פנים, כלומר אלי. כשנדחקתי
לגשת אל הנערה נלכדתי תחילה בין החניתות של החמושים שלי וכבר פה לא הצלחתי
להתקדם. אולי אפילו לא הגעתי כלל אל החמושים של הנערה, ואם אמנם הגעתי, כי
אז כבר שתתי דם מן החניתות שלי והייתי מחוסר הכרה.
האם נשארה הנערה לבדה?

לא, אחֵר הצליח להידחק ולגשת אליה, בקלות ובלי מכשול, ואני, תשוש ממאמצי,
צפיתי בהם בשוויון נפש, כאילו הייתי האוויר שהם הגישו דרכו את פניהם זה
לזה לנשיקה הראשונה.

היונה שעל הגג - מכתב אל האב ועוד כתבים מן העיזבון - פרנץ קפקא


Brief an den Vater,Nachgelassene Schriften und Fragmente - Franz Kafka

http://www.youtube.com/user/AliceTheFilm

הטוב והרע / חליל ג'יבראן

על הטוב שבכם אוכל לדבר אך לא על הרע,
כי מהו הרע אם לא הטוב בענות רעבונו וצימאונו?
כי עת ירעב הטוב - יבקש מזון באשפתות
ועת ימצא - ישבור צמאו אף במי שפכים.
טוב הינך כאשר אחד אתה עם נפשך
אך גם אם אינך כך לא רע אתה,
כי בית מריבה אינו מאורת גנבים, רק בית מריבה
וספינה ללא הגה מסחף אל בין שיני הסלע
אך לא תמיד תשקע למצולות.
טוב הינך עת תתן לאחר, אך אינך רע בבקשך לעצמך,
כי עת למען עצמך תפעל
אתה כשורש הדבק באדמה ויונק מלשדה:
לא יוכל הפרי לומר לשורש - היה כמוני, בשל ועסיסי ולעולם נותן
כי לפרי הנתינה היא צורך ולשורש, קבלה.

טוב הינך כאשר תדבר בערותך
אך אינך רע עת בשנתך תדבר ולשונך תמעד,
אף דיבור כושל יחזק לשון לאה.
טוב הינך עת תפסע באומץ אל מטרתך
אך אין אתה רע בצעדך אט אט - גם הפסחים אינם הולכים אחור,
ואתם החזקים, ראו לבל תצלעו אל מול חיגר
כמחווה של חסד.

קיבלתי במייל , 

בְּדִידוּת הִיא הַמַּצָּב הַקִּיּוּמִי.

 בּדידוּת / א.א. מילן
עברית: יעקב אורלנד.

כּשֶׁמִסְתוֹבְבִים לִי יוֹתֵר מִדַּי אֲנָשִׁים.
יֵש לִי בַּיִת אֶחָד שֶׁשָׁמָה אֲנִי הוֹלֵך
'פְּנֵי שֶׁלשָמָה לא נִיגָשִׁים.
יֵש לִי בַּית אֶחָד שֶׁשָׁמָה אֲנִי הוֹלֵך
'פְּנֵי שֶׁשָׁמָה לא אוֹמְרִים "לא",
וְאֶת אַף אֶחָד זֶה לא מְעַנְיֵן אוֹ מוֹשֵך
וְהַבַּיִת הוּא שֶׁלִי כֻּלוֹ.

המונח גריאטריה, נשמע לי לעיתים "מדעי" , קצת נייטרלי, והרבה פעמים שלילי למדי.

הזקן/ה החכם ,לא קשור לגריאטריה ? !   התשובה כנראה שלא! לגריאטריה שייכות החולשות והמחלות של הזיקנה,העליבות והחסר.         החכמה, העוצמות, היכולות קשורות אולי לגרונטולוגיה ,אבל ללא ספק קשורות לסיפור אחר...

האם כל האסונות בחיינו הם תוצאה של כיוון החשיבה???

הבנה של מצב מראש, מאפשרת "הקדמת תרופה למכה" , מונעת משברים וקשיים, אך כמה פעמים, למרות שאנו יודעים ש"טוב לא יצא מזה" - בכל זאת נבחר להיות שם ?

וכמה פעמים  נבחר לפעול עפ"י תחושותינו ובראיה לאחור נבין כמה לא הבנו ורק עכשיו התמונה ברורה יותר....

האם אנחנו חושבים קדימה? או חושבים "אחורה" , כלומר , האם אנו חושבים מראש? או מבינים דברים בראיה לאחור?

אילו ידענו מראש לאן אנו מכניסים את עצמנו? האם היינו נמנעים?

האם חשיבה קדימה חיובית , נכונה ובריאה יותר מהבנה בראיה לאחור?

אפימתיאוס , שהיה אחד הטיטנים במיתולוגיה היוונית, היה האח של פרומתיאוס ואטלס המפורסמים יותר (ובנו של יאפטוס), פירוש שמו הוא "המבין בראיה לאחור" , כשמשמעות שמו של פרומתיאוס הוא "החושב מראש".

תפקידו של אפימתיאוס היה לתת תכונה חיובית לכל בעל חיים. אך כשהגיע לאדם, לא נשאר בידו דבר לתת. אחיו , פרומתיאוס, גנב את האש מן האלים ונתן אותה לאדם. פרומתיאוס נענש . אך זאוס ארגן ויצר את פנדורה כעונש גם עבור אפימתיאוס. הוא ידע שאפימתאוס יתאהב בה למרות אזהרותיו של אחיו החכם פרומתיאוס שאמר לו כ"חושב מראש" אף פעם לא לקבל מתנה מהאלים האולימפיים.

פנדורה קיבלה תיבה סגורה מהרמס עם ההוראה לעולם לא לפתוח אותה.אך הוא נתן לה גם סקרנות.

 גם פה, ה"חשיבה קדימה", הראיה לעתיד לא עמדה בלחצי הסקרנות. פנדורה פתחה את התיבה למרות ההנחיה שקיבלה, וכך שיחררה לעולם את כל האסונות של האדם. היא הספיקה לסגור את התיבה כשכל מה שנשאר בה זה התקווה מאוחר יותר היא שחררה גם אותה, כך שלמין האנושי תמיד יש תקווה בזמני רוע, אך יש לתקווה עוד הרבה להשלים...

אסון וששון כמו בשירים אינם תמיד או בהכרח הפכים,

בכולנו כנראה גם אפימתאוס וגם פרומתיאוס , וכולנו פנדורה כשהדחף או היצר מטשטש את ידיעת הסיכון וגורם לנו לפעול בניגוד להגיונות מקובלים.

ואולי לצד ההרסנות, הכאב , ה"שליליות", גם היצירתיות, העוצמות,והאיכויות הכלואות באות משם?