ארכיון
תכנים אחרונים
| בס"ד מוסר הטיפוס והאופנייםהרב לסרי אומר את זה בפשטות שלו. תראי, מה אפשר ללמוד מאופניים? כשהם נוסעים מהר, זאת אומרת שאת בירידה. כשהם נוסעים אט-אט זה אומר שאת בעליה. כשאת מרגישה קושי וגלות, דעי לך שאת עולה מאד. ואילו כשאת מרגישה שהכל בקלות – לא טוב. ברגעי היאוש, איזה כוחות מקבלים משמים. כל כך קשה היה במצרים, וכשהם גירדו את הקושי הם הגיעו לקירבה הכי גדולה של הקב"ה. הרֶבֶּה של הבן שלי סיפר שסבתו היתה בשואה. את כל הכפר שלה העמידו ליד בור וירו עליהם, וכל הגופות נפלו לבור. גם בסבתו ירו והיא נפלה לבור אך לא מתה. מעליה נערמו גופות והיא ידעה שאם היא לא עושה עכשיו את כל המאמצים שהיא רק יכולה, היא תמות. טיפסה וטיפסה ודחפה ודחפה ויצאה. והיא חיה. בקושי הגדול הזה את חייבת לדחוף ולטפס. בשביל זה ה' מביא לך את היאוש ואת הצער, ובע"ה נראה מזה אור גדול. כך תבני קשר: תעשי התבודדות על צער הזולת איך יכולים איש ואשה להגיע לקשר שלם ביניהם? אפשר. בואו נראה כיצד משה הגיע לכזה קשר עם ריבונו של עולם ועִם עָם ישראל, ונהיה למנהיג. על משה כתוב וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם [1]. הוא בסך הכל יצא והסתכל בסבל של עם ישראל. ומה הוא רואה? נותנים עבודה של נשים לגברים, עבודה של גברים לנשים, עבודת צעירים לזקנים. "מי יתן מותי תחתיכם, הלוואי שהייתי מת במקומכם", הוא אומר.אומר ה': "אתה רואה צער של מישהו אחר? יש לך כוח לגאול אותם". כשאת רואה מישהי בצער, תעשי התבודדות על הצער שלה. לקחתי על עצמי פרויקט התבודדות. התחלתי להתעמק בצער שלה. אני קמה בבוקר וחושבת עליה, איך היא קמה בבית ריק. אני מדליקה נרות שבת וחושבת שהיא מדליקה לבד. אני מכינה צהרים לילדים וחושבת עליה, שאין לה נפש קרובה להכין עבורו ארוחה. כתוב שכשמישהו מתעמק בצער של אחר, יש לו כוח לגאול אותו. והשבוע שמעתי ממנה בשורות טובות ברוך ה'. משה היה רועה צאן פתאום ברח לו איזה גדי. במקום לספוק כפים: "יו, יהרגו אותי" – הוא הלך לחפש אותו וראה שהגדי מצא נקיק מים ושתה ממנו. משה לקח אותו בזרועותיו והחזיר אותו לעדר: "אוי, היית צמא, גדי שלי". ה' לפעמים בוחן אותך בצער בעלי חיים. אמא שלי שתחיה היא מלכת הניקיון. בכל יום היא יורה בתותח טילים מיוחדים נגד נמלים. ואילו אצלי, ברוך ה', ניקיון עושים בפסח וזהו. ואמא שלי משתגעת: "איך בבית הזה שלך אין נמלים?" אני עונה לה: "אמא, וְכַאֲשׁרֶ יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ[2]. תפסיקי לענות אותם, לרסס אותם". אמא שלי לא מבינה שנמלים אוהבות ניקיון. אצלי, לעומת זאת, מגעיל להן אז הן נמנעות מלהיכנס. ( מאת : סיכום שיעור של הרבנית ימימה מזרחי שתחי לפרשת שמות ) |
בס"ד איך לקרב את הנס אלייך???. מאת: הרבנית ימימה מזרחי שתחיה . |
| בס"ד איך לחדש אהבה בניך לבינו???איך ידע יצחק שרבקה טובה? הוא ראה שבבוֹאה חזרה הברכה אל הבית: ענן מעל האוהל, בצק בתוך האוהל שלא מחמיץ ונר שאינו כבֵה. הוא יודע שהיא טובה, וַיֶּאֱהָבֶהָ [1]. בואו ננסה להבין מהי אהבה. ענן מעל האוהל. נר דולק בתוך האוהל וברכה בבצק שאינו מחמיץ. איך מטפחים אהבה?ענן הוא דבר שחולף. אצל האמהות הוא לא חלף.נר הוא דבר שכבה, אצל האמהות הוא נשאר דולק. בצק הוא דבר מחמיץ, אך לא אצל האמהות. מה אעשה שאהבתי לא תחלוף כענן, לא תכבה כנר ולא תחמיץ כבצק? לאמהות היה כוח של חידוש. זה כוח עצום שמניע את גלגלי האהבה, נוסך בהם שמן ושמחה. כוח החידוש מורכב מפרטים קטנים, קטנוניים לכאורה, אך כבר אמרנו שאין בבריאה דברים קטנים ודברים גדולים, יש רק נשים קטנות ונשים גדולות, נשים מקטינות ונשים מגדילות. אומרים חז"ל: לא יאומן עד כמה גבר מגודל מתרגש מדברים קטנטנים. אהבה מתחדשת אצלו כמו כלום, בשום דבר. הניואנסים הקטנים של הצניעות מרגיזים נשים. "אפשר לחשוב; מרפק. מה עושה הסנטימטר בד הזה, בדיוק בעור הקשה שיש לי פה, זה מה שיעשה לו את זה? שטויות". כן, הסנטימטר הקטן הזה מעורר. "אפשר לחשוב, שתי העצמות הגרומות שמבצבצות מהצווארון שלי, זה מה שיעזור לו?" – כן. קול באשה ערווה – "נו, באמת. כולם סוטים?"אנחנו מזלזלות בדברים הקטנים. באמת היום נהיה קשה להתרגש, כי כולם כבר ראו את הכל. גם ערימות של סיליקון לא מזיזות לאף אחד (מצד שני, אולי מוטב כך. שישן ויסתום). אבל כשהאיש עדין, כל דבר מרגש אותו. כל ניואנס קטן. גברים גדולים מתרגשים מהדברים הקטנים. לדוגמא, יש לך תפריט משפחתי. ביום ראשון - שאריות משבת; יום שני - שאריות מיום ראשון. פתאום את אומרת: "ראיתי שקריר בחוץ, אז הכנתי לך את המרק הזה שאתה אוהב מאמא שלך". כמה שימחת אותו! את נעוריו חידשת וגם את אהבתו-אהבתכם. לדוגמא, מראה חיצוני. תמיד את קושרת את המטפחת פה, עכשיו את קושרת אותה שם. גם אם הוא לא אמר לך מילה, דעי לך שהוא התחדש מזה. ההמלצה הקבועה שלי: תצחקי לו מהבדיחות. זה מה שמראה לו שהוא תמיד חדש בעינייך. "איזה בידור, הבדיחה שלך על הפרסי והכורדי..." - הוא ירגיש חדש ומתחדש. הדברים הקטנים הללו מניעים את גלגלי האהבה. |
אלייך אפנה....אליך אפנה בצר לי אֵל מלך בורא עולםשִׁמְעָה שָׁוְועָתִי, הגיעה זעקתי עָדֵיךָדמעותיי זורמות כָּיָם נְמֵסוֹת אֵלֵי מרחברב פחדי אלוהיי.תן בי כוח, חָזֶק בי עוֹז לראות מַסֶכֶת חיי נְכוֹחָהשָׁוְוא רקדו שדים בפניי, נבהלה נפשי כי יְשָׁקֵרוּ;אֶלוֹהַּ עֶזוּז בורא מאורות בשמים מפיח באש רוח חיים;אָנָא פְּנֵה אֶל אָָמָתְּךָ בַּצַר לה, אֶסוף כאבה ברחמיך הגדולים.הבא שלום בחייה, יזרום השפע ביתה,תראה נחת בבנה תמצא אהבה, בה תֶּחֶסֶה;כל צדיקיך בך יֶחֶסָיוּן יבקשו תורת אמת, להם תביא מזור.אֵל נישא בהרים אתה המביא תקווה, שלום ורווחה לאמתךאתה מרפא כאבים.נוסך שלווה בלב קוֹוֶיךָהבא מזור לכאבי ופתרון לצרתיבְּךָ אשִׂים אמונתימבטחי בָּךְ נתתי, מחצבי אתה סלע. תפילה בעת פחד, צרה ואסון לדבורה הנביאה |
בס"ד
אל תחכו לכמעט תאונה עם אוטובוס, כדי לגלות איך אלוקים מכוון כל צעד שלכם.השם אני אוהבת אותך.... נשיקה מלמעלה בחיים לא אשכח את היום שבו אוטובוס כמעט דרס אותי. נסעתי לירושלים, וניסיתי לדחוס כמה שיותר משימות בפחות מדי זמן. הזדרזתי להספיק להיכנס לכמה חנויות לפני שיסגרו אותן, והגעתי לכביש צדדי שמסתעף מצומת גדולה. הסתכלתי שמאלה-ימינה-שמאלה, וירדתי לכביש. ואז שמעתי שאגת מנוע חזקה, ואוטובוס הגיח פתאום מעבר לעיקול ודהר במהירות לכיווני. קפאתי לרגע. עמדתי באמצע הכביש כשהמפלצת האדומה-לבנה ההיא מסתערת לעברי, עשרות טונות של מתכת שיכולות למחוץ אותי כהרף עין. לרוץ לצד השני? לחזור במהירות אל המדרכה שממנה באתי? השתתקתי באימה. ואז, המוח שלי זינק לפעולה, ואני חזרתי במהירות אל המדרכה שמאחוריי. האוטובוס חלף במהירות במרחק סנטימטרים בודדים מגופי, ואני קרסתי על גדר סמוכה. חלק מהאנשים סביבי נראו מזועזעים לא פחות ממני. אישה מבוגרת אחת הסתכלה עליי כל הזמן, ונדה בראשה בהקלה. מישהו אחר גינה נמרצות את חוסר האחריות הבולט של הנהג. איש אחד פנה אליי ואמר: "היה לך נס", ומייד נבלע בקהל. נשמתי כמה נשימות עמוקות, חציתי את הרחוב והמשכתי בדרכי לחנות. מה אם לא הייתי מגיעה למדרכה בזמן? איך היו מספרים לבעלי? להורים שלי? אבל התמונות המשיכו לרדוף אותי. מה אם לא הייתי מגיעה למדרכה בזמן? האם הייתי ניצלת? האם הייתי נותרת נכה לכל חיי? איך היו מספרים לבעלי? להורים שלי? ומה היה עם הילדים – אולי לא הייתי זוכה לראות איך הם גדלים; אולי הם היו עומדים מול האתגר של חיים ללא אמא. כל מחשבה הייתה יותר מזעזעת מזאת שקדמה לה. במשך שבוע פחות או יותר חשתי הכרת תודה אדירה כלפי אלוקים. קיבלתי את המתנה הכי גדולה שיכולה להיות – החיים, ורציתי להשתמש בה נכון. ניצלתי! תחושה ממשית של קרבה לבורא ליוותה אותי כל הזמן - הוא הציל אותי מהסכנה, בריאה ושלמה. לפני סוכות, בלי שום סיבה מיוחדת, מצאתי את עצמי מעלה זיכרונות משני הספרים האהובים עליי משנות ילדותי. קראתי כל אחד מהם אינספור פעמים, וחשתי ממש קרובה לדמויות. כעת, כשנזכרתי בספרים האלה, חשבתי שהייתי שמחה מאוד לו יכולתי לשתף את הילדים שלי במה שאהבתי בילדותי. כל כך רציתי לראות אותם נהנים מאותם ספרים מהם נהניתי אני, אבל הבנתי שרוב הסיכויים שכבר לא מדפיסים אותם יותר, ושהם מזמן נעלמו מדוכני הספרים. אמרתי לעצמי לחפש אותם באינטרנט ברגע שיהיה לי זמן, ואז נדדו מחשבותיי לנושאים אחרים. למחרת נשארתי ערה עד שעה מאוחרת בלילה ובישלתי לכבוד חג הסוכות. פתאום צלצל הנייד שלי, על הקו היה בעלי. הוא יצא לקנות לולב ואתרוג והצליח למצוא מה שחיפש, הוא התכונן לחזור הביתה, אבל פתאום הבחין במכירת ספרים מיוחדת שנערכת ליד ביתו של סוחר האתרוגים. עשרות ספרים נערמו על דוכן שעמד מחוץ לחנות. "ראיתי שם ספר אחד ששמעתי אותך מזכירה הרבה פעמים", הוא אמר, "ואני זוכר שאהבת אותו. לקנות?" "בטח!" עניתי בשמחה. "ואולי במקרה יש שם גם את הספר השני?" "נראה לך...?", שאל בעלי בגיחוך. הוא עבר בסבלנות על ערמות הספרים, הקריא לי את שמותיהם, ואני בחרתי מרחוק באלה שמצאו חן בעיני. פתאום הייתה שתיקה. "את שם?" הוא שאל בהתרגשות, "לא תאמיני, אבל מצאתי גם את הספר השני שרצית." "תחטוף אותו", אמרתי לו - כאילו הוא נאבק בהמוני קונים המסתערים על המכירה הקטנה בשעה המוזרה הזאת - וזה בדיוק מה שהוא עשה. יד ה' הייתה כל כך ברורה. חשתי אהובה ומוערכת קצת אחר כך הוא חזר הביתה עם המטען. הייתי נרגשת ומלאת הכרת תודה - מה היו הסיכויים ש-24 שעות אחרי שנזכרתי בשני ספרים ישנים שאהבתי, בעלי יתקל בשניהם, בכניסה לדירת סוחר האתרוגים שלו? יד ה' הייתה כל כך ברורה כאן. חשתי אהובה ומוערכת, כמו אישה שבעלה מביא לה זר פרחים יקר או חבילת שוקולדים שהיא הכי אוהבת. קיבלתי נשיקה מלמעלה. אחד הרבנים שלי בסמינר היה אוהב לספר את הסיפור הבא: אחד מרבניה הגדולים של אירופה שלפני השואה, לא רצה שבנותיו תלכנה לבית הספר הממשלתי, ולכן החליט לפתוח עבורן בית ספר בבית. אחת מדרישות המדינה הייתה שהתלמידים יכתבו מידי יום חיבור קצר. אז הוא הנחה את בנותיו לכתוב סיפורי השגחה אישיים קטנים מידי יום. דבר כזה, הוא הסביר, יעורר בהן רגישות וערנות להבחין בדרכים הרבות, קטנות כגדולות, בהן ה' דואג לכל אחת מהן באופן אישי. גם הרב שלנו בסמינר הציע לנו לעשות את אותו הדבר, ורבות מאיתנו קיבלו על עצמן את האתגר. בהתחלה זה היה קשה. החיים בסמינר היו שגרתיים להפליא – שיעורים נהדרים מדי יום, יום אחרי יום; לימודים; ארוחות בוקר, צהריים וערב; קפיצה למכבסה או לבית המרקחת. שום דבר מיוחד. איפה בדיוק אמורים להתרחש כל אותם מקרים נפלאים של השגחה עליונה? אבל כשהתחלתי לחפש, התחלתי גם לראות. "הייתי צריכה לדבר עם דינה אבל לא הצלחתי למצוא אותה, ואז, כשישבתי לארוחת צהריים, היא התיישבה מולי." במשך השנתיים בהן המשכתי עם זה, הרגשתי שאני כל הזמן מחוברת לאבי שבשמים "הגיעה מרצה שדיברה בדיוק על מה שהייתי צריכה לשמוע, וכבר באותו יום הייתה לי הזדמנות ליישם את דבריה." "יצאנו לטיול ואני לא הרגשתי טוב. בדיוק אז, אוטובוס שהיה אמור לאסוף אותנו בהמשך הדרך עצר לידנו ואפשר לכמה בנות לעלות. אני הייתי אחת מהן." זה שידעתי שאני צריכה לכתוב משהו במחברת בלילה, גרם לי לשמור על ערנות ולשים לב לגילויי האהבה הרבים של בוראי. במשך השנתיים בהן המשכתי עם זה, הרגשתי שאני כל הזמן מחוברת לאבי שבשמים. יש זמנים בהם ה' מגלה לנו את השגחתו במלוא העוצמה, רגעים בהם חיינו תלויים על חוט השערה ואנו ניצלים על ידי ההתערבות האלוקית. אבל אם נחכה רק לרגעים כאלה כדי לחוש את אהבת ה' כלפינו, נפספס את הרעפת האהבה היומיומית והבלתי פוסקת שלו. לא תמיד המסרים שלו מגיעים כטלטול דרמתי; לפעמים זאת רק טפיחה קלה על הכתף, לחישה שקטה. אנחנו אלה שצריכים לכוונן את עצמנו לשמוע אותה. נראה לי שאין זמן מוצלח יותר לעבודה כזאת, כמו מייד אחרי הימים הנוראים. אחרי חודש במתח רוחני גבוה, אחרי שגלשנו דרך ארבעה חגים, בזה אחר זה - לפעמים קשה לחזור לשגרת היומיום. החיים נראים פתאום שטוחים, ואנחנו שואלם את עצמנו, איך יכולה תחושת החיבור העזה להתפוגג בכזאת מהירות. חיפוש אחר דוגמאות קטנות של גילויי ההשגחה העליונה שמאירים לנו מידי יום, יכול לטפח ולשמר את החיבור הזה לאורך זמן. זה יכול להיות תור שהייתם עלולים להפסיד – אך ניצל הודות לאיחורו של הרופא. זאת יכולה להיות הערה מקרית שהזכירה לכם יום הולדת שאחרת הייתם שוכחים. זאת יכולה להיות מציאת מקום חנייה מייד בחניון העמוס. במקום להגיד: "איזה מזל" ולהמשיך הלאה, עצרו לרגע ותנו לעצמכם לחוש בנשיקה שקיבלתם זה עתה מלמעלה. המאמר פורסם לראשונה ב - the Front Page. |
בס"ד יא חשון -יום פטירת רחל אמנו כשחזר יעקב אבינו עם משפחתו מחרן לארץ ישראל,הם הגיעו לבית לחם. בי"א בחשון ילדה רחל אמנו את בנימין בנה הקטן,ומיד נפטרה. חשב יעקב אבינו לקבור אותה במערת המכפלה יחד עם אברהם,שרה,יצחק ורבקה,אך לבסוף קבר אותה בבית לחם. מדוע ? חכמינו אומרים,שיעקב אבינו ראה ברוח קדשו,שעתידים בני ישראל להלקח לארצות זרות,ושיהיו בסכנה גדולה בגלות,ובדרכם יעברו בבית לחם,וכך יוכלו להתפלל על מצבת רחל שבזכותה ישמר ה' ויציל אותם.ובאמת,בזמן חורבן בית המקדש הראשון,כשירדו ישראל לגלות,עברו דרך בית לחם והתפללו על קברה של רחל אמנו.ורחל,אף היא הצטרפה לתפלתם ובקשה מה' שישמר על בניה. ענה לה הקב"ה:"מנעי קולך מבכי,ועיניך מדמעה",שהרי עתידים בניך לשוב מהגלות לארץ ישראל. תפילה בקבר רחל אמנו אנא מלך מלא רחמים, הנני באתי היום להשתטח על קבר רחל אמנו. שתזכני בזכות מעשיה הטובים שעשתה כל ימיה ולמען זכותה וצדקתה ותפלתה שזכרת לה בהיותה עקרה ותפתח את רחמה, כמו שנאמר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ. ( בראשית ל, כב). ולמען צדקת לבבה אשר עשתה עם אחותה לאה. שמסרה לה הסימנים כדח שלא תבוש מרמאות לבן אביה. כן תזכור לנו זכותה וצדקתה עלי ועל כל עמך ישראל. שתקבל את תפילתנו ותאזין שועתנו מה שאנחנו מבקשים מלפניך, ותמלא משאלות לבבנו לטובה, ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם, והטה אזנך ושמע, פקח עיניך וראה שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה, כי היינו לעג וקלס בגויים, ואומרים אין תוחלת ותקוה. ואם לא למעננו, למענך פעל, עד מתי יהיה עזך בשבי ותפארתך ביד צר. והנה כאשר קבלנו על ידי חכמינו זכרונם לברכה, שאבינו יעקב שקבר את רחל אמנו בדרך ולא הביאה לבית לחם, היה על פי הדבור. כדי שתהיה לעזרה לבניה, כשהגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצאה רחל אמנו מקברה ובקשה עליהם רחמים, כמו שנאמר: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּו". ואתה ה' אלהינו, השבת לה, כמו שנאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם. ( ירמיה, לא, יד- טז ). מה נאמר מה נדבר, אם על גלות ראשון שהיה רק לשבעים שנה הרעישה רחל אמנו את העולם, מה תאמר עתה בגלות המר והנמהר הזה אשר למעלה מאלף ותשע מאות שנה שאנחנו בגולה אחר גולה מפוזרים ונדחים בארבע כנפות הארץ, תחת עול מלכים ושרים, ואנחנו שפלים ונבזים וכקוצים כסוחים אנו בעיניהם, ובכל יום, קללתו מרובה מחברו, ועקר כונתם, לעמוד על נפשנו להעביר דת תורתנו הקדושה, ולא יזכר להם שם ישראל עוד, גם על תנוקות של בית רבן נתנו עיניהם היאך להעבירם מאמונתם המוחזקת להם מאבותיהם, מה תאמרי רחל אמנו, איך תוכל לנוח בקברך, הקיצי ותעוררי לישני חברון ומשה רעיא מהימנא וכל אבותינו הקדושים. עמדי נא, התיצבי נא, חלי פני כבודו יתברך בעד שארית פליטת עמך בית ישראל, הנאנחים והנאנקים, בדודים ושדודים, שפלים ונבזים, נתונים בסתר המדרגה, עד מתי אלהים יחרף צר, ינאץ אויב שמך לנצח, עד מתי רשעים יעלוזו. ובניך בוז ובוזו, עד מתי לא תרחם על ישראל עמך ועל ארצך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, הנה זאת תורת הבית. ההיכל והר הבית היה לשמיר ושית. עלה כלו קמשונים. כסו פניו חרולים, שועלים הלכו בו ( ואויבינו פלילים, ובאו בו פריצים ויחללוהו, בבית תפילה, כל ערל וטמא נותן תפילה). והעיר הקדושה רבת המעלות עיר אלוהים סלע, הנה היא עתה שמא ושאיה, ואם אנחנו בעונותינו ועונות אבותינו גרמנו את כל אלה, הלא אתה בעל הרחמים, הלעולמים תזנח ותאנף לנצח, אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה. לכן באנו לפניך בכפיפת קומה ובהכנעת רוח ובשפלות הנפש ובשבירת לב. שתזכור לנו זכות אבותינו הקדושים וזכות הצדקנית רחל אמנו, ותכפר לנו את כל חטואתינו ועוונותינו ופשעינו, שחטאנו ושעוינו ושפשענו לפניך, ותעזרנו לשוב בתשובה שלמה לפניך, ותאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים על האדמה אדמת הקודש. ותסיר מאתנו כל המניעות המבלבלים אותנו מעבודת הקודש. בכדי שנוכל ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ומצוותיך בכונה שלמה ורצויה, בלי שום טרדה ותסיר ממנו ומכל עמך בית ישראל כל מיני חולי ( ובפרט מחולה ...פב"פ). ותן לנו כח ובריאות הגוף. שנוכל לעבוד אותך יומם ולילה בלי רפיון, ותן לנו פרנסה טובה וגשמים בעתם, שתהא השנה הזאת מבורכת בכל מיני תבואות וכל מיני פרות, וכל מיני ירקות, ותן ספוקנו לכל אחד ואחד די מחסורו, ולא יחסר לנו כל ימי חיינו, וזכנו לגדל את בנינו ( ובפרט ...פב"פ) ( ומי שיש לו בנים בחוצה לארץ, יאמר : ותזכני לשמוע בשורות טובות מבני וכו') ( ויפרט כל אחד מקרוביו ומיודעיו). שתצליח להם בכל מעשה ידיהם. והנני בלי נדר נותן שמן למאור לעילוי נשמת רחל אמנו. ונשמת רבי מאיר בעל הנס, ונשמות כל הצדיקים והחסידים ( ולהצלחת בני פב"פ וכו'), שיאריכו ימיהם ושנותיהם, ולא ימות שום אחד מבניהם בחיי אביהם ואמם. ויזכו לבנים צדיקים וכשרים בכל מדות טובות. ותזמין להם זווג כשר וראוי להם, ולא יראה ולא ישמע שופ שמץ פסול בזרענו ומשפחתנו, ונזכה לראותם יחד בקבוץ גלויות וגאולה שלמה, בעגלא ובזמן קריב, אמן סלע, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי. |
יום פטירת רחל אמנו יא חשון -יום פטירת רחל אמנו כשחזר יעקב אבינו עם משפחתו מחרן לארץ ישראל,הם הגיעו לבית לחם. בי"א בחשון ילדה רחל אמנו את בנימין בנה הקטן,ומיד נפטרה. חשב יעקב אבינו לקבור אותה במערת המכפלה יחד עם אברהם,שרה,יצחק ורבקה,אך לבסוף קבר אותה בבית לחם. מדוע ? חכמינו אומרים,שיעקב אבינו ראה ברוח קדשו,שעתידים בני ישראל להלקח לארצות זרות,ושיהיו בסכנה גדולה בגלות,ובדרכם יעברו בבית לחם,וכך יוכלו להתפלל על מצבת רחל שבזכותה ישמר ה' ויציל אותם.ובאמת,בזמן חורבן בית המקדש הראשון,כשירדו ישראל לגלות,עברו דרך בית לחם והתפללו על קברה של רחל אמנו.ורחל,אף היא הצטרפה לתפלתם ובקשה מה' שישמר על בניה. ענה לה הקב"ה:"מנעי קולך מבכי,ועיניך מדמעה",שהרי עתידים בניך לשוב מהגלות לארץ ישראל. ביום זה,י"א בחשון,יום פטירתה,עולים רבים להתפלל בקברה בעיר בית לחם. יום זה הוא יום הזיכרון (יארצייט) לרחל אמנו. הרמב"ן אמר שהיא סמל של צער גידול בנים שמהיום הראשון קבלה רק צער.כאשר נולד לה ילד ושמו יוסף ,לקחו לה את הילד ,ומכרו לה אותו. וכשנולד בנימין כתוב שהיא נפטרה . עוד נכתב כי רחל בקשה מיעקב שיתפלל עבורה ואמרה לו :"הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי".רחל בקשה מיעקב שיתפלל בעבורה,ויעקב מתחמק ועומד על כך שרחל תתפלל בעצמה ,כי ממנה מנעו פרי בטן ולא ממנו. כמו כן ניתן להבין שיעקב בתשובתו המתחמקת התכוון לשבור את לבה ולגרום לה שהיא תתפלל בעצמה לבורא עולם,כי הרי שום דבר לא בא בלי תפילה. אמר הקב"ה ליעקב-הצלתיך מלבן ,הצלתיך מעשו,ואתה בא וככה עונה ? כך עונים שואל הרמב"ן ? אומר לו הקדוש ברוך הוא,חייך שעתידים לעמוד בניך בפני בנה, ולבקש רחמים על עצמם.עוד יגיע היום שהבנים שלך יעקב יעמדו בפני הבן שלה,ויבקשו ממנו רחמים שהוא לא יהרוג אותם. ידוע שאחרי המכירה שיעקב נפטר,פחדו האחים שעכשיו יוסף יתפוס את ההנהגה ויחזיר להם על מה שקרה . רבי חיים שמולביץ שהגיע פעם לקבר רחל,ואמר,מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה,הוא התחיל לבכות ואמר: אני חיים בנך ,אל תפסיקי לבכות תמשיכי לבכות ותבקשי רחמים על עם ישראל שנמצאים במצב כל כך קשה ,וידוע שרחל אמנו מסייעת לכל הבאים לבכות על קברה. מספרים גם על רבי חיים שמולביץ,שהוא שמע אשה שעומדת ליד קבר רחל ובוכה ואמרת,אמא רחל,אמא רחל,את יודעת מה זה להיות עקרה,את היית עקרה,את יודעת מה זה לצפות לבן,ושאין בנים את יודעת מה זה להסתובב בבית עם 4 קירות.האשה בוכה ומתייפחת.אמר רבי חיים שמולביץ:מובטח אני באשה זו,שתזכה ללדת,אומרים ששנה אחר כך הוא היה הסנדק. בתפילה מעומק הלב על קברה של רחל ,כתוב בשם זקני ירושלים,לא תשוב הבקשה ריקם. היו צדיקים שהיו עורכים את שולחנם ביום י"א במר חשוון. הרבי מלעלוב ,שאל פעם,מה הטעם שעושים סעודה ביום היארצייט של רחל אמנו ? ותשובתו הייתה,שאמא רחמניה שבעת רצון שילדיה אוכלים.אמא נהנית שהילדים אוכלים יש וודאי זכות גדולה.אומרים שהיה לוקח את המפתח של קבר רחל גם כשהיה עוד בידי הירדנים והיה נוהג להניח על השולחן ב"טיש" שהוא ערך בי"א במר חשוון. יום י"א במר חשוון זהו יום שמסוגל,מי שידליק נר ויקרא את הפסוקים שמובאים על רחל זוהי זכות גדולה מאד ואנו צריכים להרבות בתפילה כדי שתקויים ההבטחה ושבו בנים לגבולם ושבו מארץ אויב. תפילה בקבר רחל אמנו אנא מלך מלא רחמים, הנני באתי היום להשתטח על קבר רחל אמנו. שתזכני בזכות מעשיה הטובים שעשתה כל ימיה ולמען זכותה וצדקתה ותפלתה שזכרת לה בהיותה עקרה ותפתח את רחמה, כמו שנאמר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ. ( בראשית ל, כב). ולמען צדקת לבבה אשר עשתה עם אחותה לאה. שמסרה לה הסימנים כדח שלא תבוש מרמאות לבן אביה. כן תזכור לנו זכותה וצדקתה עלי ועל כל עמך ישראל. שתקבל את תפילתנו ותאזין שועתנו מה שאנחנו מבקשים מלפניך, ותמלא משאלות לבבנו לטובה, ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם, והטה אזנך ושמע, פקח עיניך וראה שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה, כי היינו לעג וקלס בגויים, ואומרים אין תוחלת ותקוה. ואם לא למעננו, למענך פעל, עד מתי יהיה עזך בשבי ותפארתך ביד צר. והנה כאשר קבלנו על ידי חכמינו זכרונם לברכה, שאבינו יעקב שקבר את רחל אמנו בדרך ולא הביאה לבית לחם, היה על פי הדבור. כדי שתהיה לעזרה לבניה, כשהגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצאה רחל אמנו מקברה ובקשה עליהם רחמים, כמו שנאמר: "קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּו". ואתה ה' אלהינו, השבת לה, כמו שנאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם. ( ירמיה, לא, יד- טז ). מה נאמר מה נדבר, אם על גלות ראשון שהיה רק לשבעים שנה הרעישה רחל אמנו את העולם, מה תאמר עתה בגלות המר והנמהר הזה אשר למעלה מאלף ותשע מאות שנה שאנחנו בגולה אחר גולה מפוזרים ונדחים בארבע כנפות הארץ, תחת עול מלכים ושרים, ואנחנו שפלים ונבזים וכקוצים כסוחים אנו בעיניהם, ובכל יום, קללתו מרובה מחברו, ועקר כונתם, לעמוד על נפשנו להעביר דת תורתנו הקדושה, ולא יזכר להם שם ישראל עוד, גם על תנוקות של בית רבן נתנו עיניהם היאך להעבירם מאמונתם המוחזקת להם מאבותיהם, מה תאמרי רחל אמנו, איך תוכל לנוח בקברך, הקיצי ותעוררי לישני חברון ומשה רעיא מהימנא וכל אבותינו הקדושים. עמדי נא, התיצבי נא, חלי פני כבודו יתברך בעד שארית פליטת עמך בית ישראל, הנאנחים והנאנקים, בדודים ושדודים, שפלים ונבזים, נתונים בסתר המדרגה, עד מתי אלהים יחרף צר, ינאץ אויב שמך לנצח, עד מתי רשעים יעלוזו. ובניך בוז ובוזו, עד מתי לא תרחם על ישראל עמך ועל ארצך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, הנה זאת תורת הבית. ההיכל והר הבית היה לשמיר ושית. עלה כלו קמשונים. כסו פניו חרולים, שועלים הלכו בו ( ואויבינו פלילים, ובאו בו פריצים ויחללוהו, בבית תפילה, כל ערל וטמא נותן תפילה). והעיר הקדושה רבת המעלות עיר אלוהים סלע, הנה היא עתה שמא ושאיה, ואם אנחנו בעונותינו ועונות אבותינו גרמנו את כל אלה, הלא אתה בעל הרחמים, הלעולמים תזנח ותאנף לנצח, אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה. לכן באנו לפניך בכפיפת קומה ובהכנעת רוח ובשפלות הנפש ובשבירת לב. שתזכור לנו זכות אבותינו הקדושים וזכות הצדקנית רחל אמנו, ותכפר לנו את כל חטואתינו ועוונותינו ופשעינו, שחטאנו ושעוינו ושפשענו לפניך, ותעזרנו לשוב בתשובה שלמה לפניך, ותאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים על האדמה אדמת הקודש. ותסיר מאתנו כל המניעות המבלבלים אותנו מעבודת הקודש. בכדי שנוכל ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ומצוותיך בכונה שלמה ורצויה, בלי שום טרדה ותסיר ממנו ומכל עמך בית ישראל כל מיני חולי ( ובפרט מחולה ...פב"פ). ותן לנו כח ובריאות הגוף. שנוכל לעבוד אותך יומם ולילה בלי רפיון, ותן לנו פרנסה טובה וגשמים בעתם, שתהא השנה הזאת מבורכת בכל מיני תבואות וכל מיני פרות, וכל מיני ירקות, ותן ספוקנו לכל אחד ואחד די מחסורו, ולא יחסר לנו כל ימי חיינו, וזכנו לגדל את בנינו ( ובפרט ...פב"פ) ( ומי שיש לו בנים בחוצה לארץ, יאמר : ותזכני לשמוע בשורות טובות מבני וכו') ( ויפרט כל אחד מקרוביו ומיודעיו). שתצליח להם בכל מעשה ידיהם. והנני בלי נדר נותן שמן למאור לעילוי נשמת רחל אמנו. ונשמת רבי מאיר בעל הנס, ונשמות כל הצדיקים והחסידים ( ולהצלחת בני פב"פ וכו'), שיאריכו ימיהם ושנותיהם, ולא ימות שום אחד מבניהם בחיי אביהם ואמם. ויזכו לבנים צדיקים וכשרים בכל מדות טובות. ותזמין להם זווג כשר וראוי להם, ולא יראה ולא ישמע שופ שמץ פסול בזרענו ומשפחתנו, ונזכה לראותם יחד בקבוץ גלויות וגאולה שלמה, בעגלא ובזמן קריב, אמן סלע, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי. |
בס"ד טיהור בתים ועסקים. אנחנו רגילים לנקות בבתים שלנו לכלוך פיזי (אבק, שטיפת רצפות, ועוד), אך מסתבר שמצטבר בהם גם לכלוך אנרגטי של צער, כאב, עצב וכעס. לכל אדם יש את האנרגיה שלו. כשאנחנו הולכים לבתים אחרים, אנחנו משאירים שם חותם. באופן דומה, כשאנשים באים אלינו, הם משאירים אצלנו את חותמם. במהלך חיינו אנו נחשפים למכלול עצום של אנרגיות,חלקן קלות ונעימות ואחרות כבדות, מעייפות ובמקרים מסוימים אף קשות ועלולות לפגוע בבריאות שלנו. עין רעה זו אנרגיה שלילית ואם לא מסירים אותה היא פוגעת בהתחלה בפרנסה, באהבה, בזוגיות בבריאות ואפילו היא הורגת אם לא מטפלים.המטרה של טיהור אנרגטי היא לנקות את כל החותמות מהבית, כדי שהבית שוב יהיה חלק, נקי ומלא אנרגיות חיוביות.מתי מטהרים?לפני כניסה לבית חדש, כשמרגישים "עומס" בבית או/ו במשרד. לאחר שמטהרים את המקום מרגישים הקלה. אנרגיה חדשה זורמתדרכים לטיהור הבית . 1.המטהר יושב במרכז הבית (בסלון). להרפות את שרירי גופו, ולהתכונן לטקס בעזרת תרגילי נשימה מטהרת. לנשום פנימה לבטן לריאות ולפלוט קודם מהבטן ואחר-כך מהריאות. נשימה זו היא נשימת הגנה. לעבור למדיטציה והשקטת הדו-שיח הפנימי. בעזרת הדמיון להוריד מלמעלה פירמידה, כדור, מגן דוד, מחומש, או כל צורה אחרת של אור לבן מטהר ולעטוף ולמלא בו את הבית. ניתן למשוך את האור מלמעלה או מלמטה, העיקר שבסיום האור הלבן יאפוף את כל הבית ויטהר אותו.
נשים שעושות הפרשת חלה - כששורפים את העיסהשל הבצק - מבטל עין הרע ועיכובים ומשרה רוגע . אם הייתה לנו האפשרות לראות דרך העיניים הגשמיות, כמה אור ואנרגיה טובה מכניס הטיהור האנרגטי לבית ולעסק, אז בוודאי היינו מקפידים לעשות אותו לעיתים קרובות יותר.למזלנו תחושת ההקלה המלווה אותנו ואת בני משפחתנו מעניקה לנו איזושהי אינדיקציה לגבי יכולת הטיהור למלא אותנו באנרגיות חיוביות. אך חשוב לומר שהיא מזערית לעומת העוצמה הכללית של התהליך ולהשפעותיו הטובות עלינו ועל הסביבה. |
| בס"ד טיהור בתים ועסקים. אנחנו רגילים לנקות בבתים שלנו לכלוך פיזי (אבק, שטיפת רצפות, ועוד), אך מסתבר שמצטבר בהם גם לכלוך אנרגטי של צער, כאב, עצב וכעס. לכל אדם יש את האנרגיה שלו. כשאנחנו הולכים לבתים אחרים, אנחנו משאירים שם חותם. באופן דומה, כשאנשים באים אלינו, הם משאירים אצלנו את חותמם. במהלך חיינו אנו נחשפים למכלול עצום של אנרגיות,חלקן קלות ונעימות ואחרות כבדות, מעייפות ובמקרים מסוימים אף קשות ועלולות לפגוע בבריאות שלנו. עין רעה זו אנרגיה שלילית ואם לא מסירים אותה היא פוגעת בהתחלה בפרנסה, באהבה, בזוגיות בבריאות ואפילו היא הורגת אם לא מטפלים.המטרה של טיהור אנרגטי היא לנקות את כל החותמות מהבית, כדי שהבית שוב יהיה חלק, נקי ומלא אנרגיות חיוביות.מתי מטהרים?לפני כניסה לבית חדש, כשמרגישים "עומס" בבית או/ו במשרד. לאחר שמטהרים את המקום מרגישים הקלה. אנרגיה חדשה זורמתדרכים לטיהור הבית . 1.המטהר יושב במרכז הבית (בסלון). להרפות את שרירי גופו, ולהתכונן לטקס בעזרת תרגילי נשימה מטהרת. לנשום פנימה לבטן לריאות ולפלוט קודם מהבטן ואחר-כך מהריאות. נשימה זו היא נשימת הגנה. לעבור למדיטציה והשקטת הדו-שיח הפנימי. בעזרת הדמיון להוריד מלמעלה פירמידה, כדור, מגן דוד, מחומש, או כל צורה אחרת של אור לבן מטהר ולעטוף ולמלא בו את הבית. ניתן למשוך את האור מלמעלה או מלמטה, העיקר שבסיום האור הלבן יאפוף את כל הבית ויטהר אותו.
נשים שעושות הפרשת חלה - כששורפים את העיסהשל הבצק - מבטל עין הרע ועיכובים ומשרה רוגע . אם הייתה לנו האפשרות לראות דרך העיניים הגשמיות, כמה אור ואנרגיה טובה מכניס הטיהור האנרגטי לבית ולעסק, אז בוודאי היינו מקפידים לעשות אותו לעיתים קרובות יותר.למזלנו תחושת ההקלה המלווה אותנו ואת בני משפחתנו מעניקה לנו איזושהי אינדיקציה לגבי יכולת הטיהור למלא אותנו באנרגיות חיוביות. אך חשוב לומר שהיא מזערית לעומת העוצמה הכללית של התהליך ולהשפעותיו הטובות עלינו ועל הסביבה. |
בס"ד
היום נדבר על הגאולה, שבע"ה תגיע השבוע. הגאולה באה בזכות שני דברים: 1. בכי. בִּבְכִי יָבֹאוּ, וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם , הבכי מביא את הגאולה. 2. צחוק – הכוח המקביל לדמעות. היום בע"ה נלמד לצחוק. אומר האלשיך הקדוש: אשה מאמינה זו אשה שצוחקת לפחות כמו שהיא בוכה. אם את יותר צוחקת מאשר בוכה – קלילה מדי; או בוכה יותר מאשר את צוחקת- כבדה מדי - משהו באמונה שלך לא מאוזן . השבוע אנו פוגשות לראשונה את אבינו יצחק. בעוד שאברהם מגלם את מידת החסד, הרי שיצחק הינו גבורה. היום נדבר על הגבורה הענקית הזאת שקוראים לה לצחוק. כמה גבורה צריך בשביל להיות אשה צוחקת. בהפטרה מגיעה האשה השונמית לנביא אלישע. "אנחנו בחרפת רעב", היא אומרת לו. "כל הזמן נושים באים לדלת והילדים רעבים" "ה יש לך בבית?" שואל אותה. "כלום", עונה לו. "אולי שמן, טיפה". אומר לה: "הוציאי את כל הכלים שיש לך בבית. חד פעמי, סיר לילה, מחבת לחביתה, סיר לעיג'ה. תביאי גם כלים ריקים מהשכנים". היא מוציאה את כל הכלים שהצליחה לגרד. "עכשיו תתחילי למזוג", הוא מורה לה. היא מתחילה למזוג מכלי השמן, והשמן נוזל ונוזל וממלא הכל. כשנגמרו הכלים – וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן . אומר הרב וולבה: מהו הכלי שלך? השמחה. יש לך מעט שמחה – תתחילי לערות אותה לכל הכלים הריקים והחסרים בביתך. לבעלך המדופרס, לילדים העקומים. את תראי כיצד השמחה שלך תנזל ותנזל ואת מתמלאת בריאות, פרנסה ושפע חתנים מקסימים. רק תוציאי את הכלים. מספיק עם המסכנות הזאת, "אין לי ואין לי". תתחילי למזוג . אמרה לי מישהי: "ימימה, כמה אני מתפללת על הפרנסה, והפרנסה לא באה". "תפסיקי עם זה", אמרתי לה. "בגמרא כתוב שהפרנסה היא תופעת לוואי . תני תפילה קטנה על הפרנסה ותפילה גדולה על השמחה. תבקשי להיות אשה צוחקת, למה? – כי כשאת עצובה, הדולרים עומדים לך סביב הבית וה' מכה אותם בסנוורים וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח , כמו שכתוב על אנשים סדום. אם הפרצוף שלך תשעה באב, איך תקבלי פרנסה?" התקשרה מישהי: "ימימה, אני מרגישה שהמזל ננעל לי". "למה?" מתברר שהיא עברה, לא עלינו, ניתוח קיסרי. והרופאים, יהי רצון שה' יחזיר אותם בתשובה שלמה, הציעו לה באותה הזדמנות לעשות גם קשירת חצוצרות. שאלה את בעלה מחדר הניתוח, והוא מהלחץ אמר "כן כן כן". "זה באמת עצוב", אמרתי לה, "אבל לא זו הסיבה למזל נעול. המזל שלך חסום כי את בצער, וכל הזמן מסתכלת מה רע. יש לך בבית חמישה ילדים. את יודעת מה זה? יודעת מה זה ילדים? את אשה עשירה, מה את בוכה שאין לך?" |
