כותרות TheMarker >
    ';

    פיד RSS

    סיעור מוחות

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    1 תגובות   יום שני, 20/6/11, 14:12

    הנשיא פרס מאוד מוטרד. הוא היה רוצה לצעוק בראש חוצות, להתריע על מה שעומד לקרות. אבל ידיו כבולות. כל אמירה קריטית שלו תבחן תחת הכותרת ימין או שמאל. בכל מקרה יעמידו אותו בפינה פוליטית זו או אחרת ויאשימו אותו בחד צדדיות. התוכן ילך לאיבוד.

     

    כשנשיא שלנו כותב שאנו דוהרים לקראת התרסקות כללית, יש לדברים הרבה יותר משקל מאמרות יחידים. אלו מנתחים ומתריעים וקולם מעל דפי העיתונות והטלוויזיה שוקע במצולות הזחיחות והפזיזות של רוב העם. העם לא רוצה לשמוע את מה שהוא רואה. לא רוצה להאמין למה שהוא יודע, לא מוכן לעשות מעשה למניעת ההתרסקות.

     

    במלחמת וויטנאם, העם האמריקאי לא רצה לחשוב את מה שראה הולך ומתקרב. התבוסה האמריקאית בוויטנאם עמדה בפתח והעם שתק. היו מעטים שהתנגדו ויצאו נגד המלחמה האבודה, ואותם רדפו ונידו. כיצד יכלה האומה החזקה בעולם להפסיד, לקפל את הזנב ולברוח ממערכה אבודה, בעוד שהתעשייה דווקא מרוויחה מהמצב והטכנולוגיה הצבאית מתקדמת ומשתפרת.

     

    בדרום אפריקה גם חשבו במונחים של נצח. הגזע הלבן ראה עצמו כנתון טבעי לשליטה. הבורות של הבורים שמה אותם במקום שלמרות שראו את המתרחש לפניהם לא היו מוכנים להפנים. הם צפצפו על העולם למול החרם המתגבש ובסופו של יום גם הם נאלצו לקפל את הזנב ולהכיר במערכה האבודה. גם כאן היו שהתנגדו לאפרטהייט מלכתחילה, נרדפו ונכלאו.

     

    לנו יש אולי מעט זמן שאול להתעשת. כולנו יודעים בתוכנו שיש רק פתרון אחד ויחיד. הנשיא פרס תמצת אותו. הנשיא האמריקאי הבין ושיטח אותו בפנינו. החברה הפוליטית היחידה של ישראל הקצלרית הגרמנית מרקל, השביעה אותנו לממש את אותו פתרון אחד. הנאורים מביננו צרבו את אצבעותיהם מכתיבת ואת גרונותהם מאמירת אותם שני מספרים. 67. ויתר העם? עם צבא חזק כל כך ועם כלכלה יציבה כזו ופורחת, עם בועת הייטק ואקזיטים יומיים, עם טייקונים כל כך עשירים ושר חוץ שמצפצף על כל העולם, מה כבר יכול לקרות לנו.

     

    העולם צריך אותנו על המפה מנקודת המבט ההיסטורית של השואה. האמריקאים צריכים אותנו מנקודת מבט אסטרטגית מזרח תיכונית. אנחנו המצדה של המוסר העולמי שסרך ושל הדמוקרטיה בים המשטרים הפאודלים מסביב. בדברי הבל אלו הכנסנו עצמנו לתוך חומות הסגר, אטומים לנעשה סביבנו, ללא פתחי מילוט למחשבה בהירה. המילכוד העצמי שלנו מושלם.

     

    תחושת החופש האישי במצודה נוסכת בנו בטחון מטעה שאנו יכולים להמשיך ולחגוג, להמשיך ולמשול, להמשיך להתעלם עד קץ הימים. ההיסטוריה מראה כמה מהר דברים מתהפכים ונופלים, כמו חומת ברלין. 

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      יקה1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      שנה טובה לכולנו

      תנועה ירוקה