כותרות TheMarker >
    ';

    פיד RSS

    סיעור מוחות

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    2 תגובות   יום שני, 12/1/15, 22:08

    אנחנו בקיבעון שלנו כרגיל. 

    קצת טרור איסלמי, בריזה של בחירות, מעילות על מעילות, כמה רציחות והשתוללויות בדרכים.

    היום יום שלנו מסיט את המבט מדברים חשובים שקורים מחוץ לחומות והגדרות שלנו.

     

    קורים דברים בעולם הגלובאלי והמהפכה הרביעית אחרי מהפכת האינטרנט בדרך והיא כמובן תפסח מעל מפתן ביתנו, ובעוד שנים נדחק לראות מציאות חדשה בעוד שהיום אנו מחטטים בעבר.

     

    נתחיל בזה שב- 2008 כתבתי מאמר שברצוני להעלות אותו עוד פעם לדיון (שגם בקפה ובמקומות אחרים לא גרם לתגובה רצינית)

     

    ״

    בשנת 1874 כתב ג'ול וורן "מים הם הפחם של העתיד" ! 

    3 דקות למילוי דלק המימן במכוניותנו. ב-2012 אמורים יצרני המכוניות להוציא לשוק לא רק מכוניות מונעות במימן על בסיס "תאי-בעירה"  ידידותיות ביותר לסביבה, אלא גם להציע תשתית רחבה לתדלוק.
    מימן משאב בלתי נדלה כתוצר של פירוק מים ! כל מה שנפלט לאוויר כתוצאה משימוש במימן הן טיפות מים זכים !
    כיום אנחנו מתמקדים בפתרונות שלדעתי הם רק שלבי ביניים לקראת המהפך האמיתי הכלל עולמי - "הפצצה האקולוגית" של המימן. תארו לכם שמקור הזיהום הראשי של האוויר (ובמחזור האקולוגי גם של האדמה והמים)  המכוניות, התעשיה, בקיצור תוצרי השימוש באנרגיה הנפט והפחם, יעלם אחת ולתמיד. מדע בידיוני - לא אם נשיג את הניצחון על האינטרסים של המונופולים הגדולים ששולטים במקורות,עיבוד וחלוקת הנפט.
    עד כה נלחמו מדענים בבעיות שנובעות מאיבוד אנרגיה בתהליך האלקטרוליזה של פרוק המים ל- H2 וחמצן וגם בתהליך שריפת המימן בתאי-הבעירה.
    טכנולוגיית "תאי-הבעירה" נפתרה בתחילת 2008, לאחר שימוש מדהים בחומרי "ננו" שמגדילים בצורה דרסטית את יכולות הריאקציה הקטליטית. תארו לכם שלגרם אחד מחומר ה"ננו" הזה יש פני שטח של בערך מגרש כדורגל. (סליחה שאני גולש יותר מדי למונחים מקצועיים).
    הנחת העבודה כיום היא שאפשר להפיק הרבה יותר אנרגיה בסוף תהליך ייצור המימן מזו שאנו משקיעים בו. כלומר אנו יכולים להרוויח עד 300% יותר אנרגיה דרך מימן בהשוואה לאנרגיה הדרושה להפקתו.
    איטליה: חברת החשמל Enel בונה תחנת כוח מימנית ראשונה.
    גרמניה:   BMW Hydrogen 7 , עם מנוע בעירה קיבל אישור שהפליטות נמוכות בהרבה מכמות החומרים הנמצאים כרגיל באוויר שנשאב למנוע. חברת מרצדס תייצר משנת 2010 מכוניות עם תאי-בעירה.
    מצד השני של המתרס, מתריעים הלוביסטים של תאגידי הנפט לגבי השימוש במימן ומנסים להוכיח שמקור אנרגיה זה אינו מציג אלטרנטיבה ממשית, מתריעים שניצול האנרגיה תהיה נמוכה וסכנת הנפיצות תשאר ללא פיתרון.
     
    בארצנו אנו רואים מהלכי ביניים של פיתוח רשת אספקה למכוניות חשמליות ומכירות גדלות של מכוניות היברידיות. לדעתי אנחנו חייבים לחשוב קדימה ולנצל את הידע בטכנולוגיות סולריות כדי לקדם תשתית אספקה לייצור מימן בעתיד הקרוב. עידוד התעשייה הסולרית להתקנות של אספקת חשמל ביתי ועודפים לרשת היא צעד ראשון חשוב.
    ״
    עברו 6 שנים מאז. בטר-פלייס הבטיחה להביא פתרון ונכשלה. מהשימוש בפחם ומזוט כמזהמים המסוכנים אנחנו עומדים כיום לעבור לשימוש חלקי בגז שמזהם פחות אבל לא פותר את בעיית הזיהום הגדול ביותר שנוצר על ידי כלי הרכב. האנרגיה הסולארית לא התרוממה בגדול וחברת החשמל המונופוליסטית ממשיכה לשים רגל לכל מאמץ לקידום אנרגיה חלופית ראויה זולה ונקיה.

    שנתיים מאוחר יותר ממה שצפיתי המהפכה הרביעית יוצאת לדרך. ואני מצפה שזו תהיה המהפכה התעשייתית הגדולה והחשובה ביותר לדורות הבאים!  מהפכת המימן.

    את המהפכה תוביל בשלב זה יפן. הארץ שהתמכרה לאנרגיה גרעינית ספגה את המכה הקשה לאחר הצונאמי והפיצוצים בכורים האטומים שלה שיהוו בכיה לדורות. כל הארץ והים מסביב מזוהמים בחומרים רדיואקטיביים והזיהום ימשך ואין פתרון באופק לכורים שנפגעו. יפן שילמה ומשלמת מחיר כבד שדוחף אותה היום להבנה שפתרון האנרגיה מקורו במימן.

    חברת טויוטה היפנית עושה את הצעד הראשון בהכריזה שהיא מציעה חינם לכל דורש את שלל הפטנטים שלה שקשורים לאספקה, אכסון ושימוש במימן בכלי רכב. ליפן יש כבר כלי רכב מונעי מימן מזה כמה שנים, אבל נראה שעכשיו היא המדינה הראשונה שמכריזה על מהפיכת המימן כמטרה לאומית כלכלית.
    רוב יצרני המכוניות בעולם חברו לתאגידי האנרגיה במחשבה לדחוק את נושא המימן לשוליים כל עוד שני הצדדים האלו מרוויחים יפה.  הכניסה של מדינה חשובה כיפן לעידן החדש יכול להוות תמריץ לשינויים דרסטיים גם במדיניות האנרגיה בארצות אחרות.

    כנגד השינוי המהפכני הזה עומד כרגע מחיר הנפט הנמוך. אבל מגמה זו לא יכולה לעצור את מהפכת המימן אלא לכל היותר להאיט את צעדיה עד שהמרוץ האמיתי לשימוש במימן בבתים במפעלים, בייצור החשמל, ובמנועי כלי הרכב יתחיל.
     
    לנו אין כיום מה להציע. במהפכה זו אנחנו נמצא את עצמנו הרחק בשוליים אלא אם כן היפנים או יותר סביר הסינים יציעו לנו מתישהו לבנות תשתיות מימן ארציות......

    דרג את התוכן:
      7 תגובות   יום שני, 23/1/12, 15:44

      ''

      מספרים על מעמד האצולה באירופה שחלקו הגדול מקורו באבירות של ימי הביניים המוקדמים. מ"פרשים" פשוטים למודי קרב, שנלחמו לעתים קרובות אחד נגד השני בגלל תאוות בצע על חשבון העם הפשוט, הפכו החמסנים והגזלנים האלו למעמד של אצילים פיאודלים. הם בנו להם טירות החולשות על אדמות מעובדות על ידי איכרים משועבדים ועל דרכי מסחר. מהאיכרים ומסוחרים שעברו בדרכים הם גבו מסים בגין השימוש בקרקע או בדרכים ובעד ההגנה מפני שודדים אחרים.

       

      כך חלקם התעשר מאוד והתקרב לחצרות המלוכה והפכו להיות חלק מבני המעמד העליון בצד הרוזנים והמלכים. מאוחר יותר הם ביססו את מעמדם כמעמד אריסטוקרטי עצמאי שהתחבר לשלטון וממון. הם הקימו מסדרים, מעין קלאבים ששם דאגו רק לאינטרסים הכלכליים שלהם בעוד הם כלפי חוץ מנסים להפגין מידות אבירות לשמה.

       

      כיום אנו מוצאים את משפחות האצולה כאילי הון, כברוני תעשייה וכבעלי שלטון ושררה.

       

      ומה עם אילי ההון שלנו? אלו הם זן חדש של "אבירים" שיצאו לדרך לחמוס את כספו של העם בעזרת אגרות חוב. 21 מילארד שקל הושקעו כאשראי שהציבור העניק לאבירים כאגרות חוב קונצרניות, שהדרדרו להסדרי חוב. הסדרי חוב או תספורת הם רק מילים עדינות לאמת מכוערת בלתי נסבלת. אבירים לווים וחומסים, פשוטו כמשמעותו.

      לכו אתם ולוו כמה גרושים מהבנקים וחזרו אליהם בטענה שאינכם מרוויחים מספיק כדי להחזירו ותראו מה קורה לכם. כמה מהר הבנקים יפשטו את העור מעליכם כולל כל רכושכם ואפילו ינסו לגבות מילדיכם או קרוביכם.

       

      אין בושה! יש חמסנות וגזלנות!

       

      מועדון הזהב (על פי נתוני ידיעות אחרונות)

       

      לב לביייב אפריקה ישראל                          7.5 מיליארד שקל

      יצחק תשובה דלק נדלן                             2.2 מיליארד שקל

      יוסי מימן אמפל                                      1.27 מיליארד שקל

      שעיה בוימלגרין בוימלגרין קפיטל                 1.18 מיליארד שקל

      עידן עופר צים                                       1.08 מיליארד שקל

      בני שטיינמץ סקורפיו נדלן                         555 מיליון שקל

      ליאון רקנאטי גמול השקעות                      432 מיליון שקל

      אילן בן דוב טאו                                     380 מיליון שקל

      ארקדי גאידמק אמריס                             375 מיליון שקל

      קרן בבקוק דפי זהב                                353 מיליון שקל

      מאיר גורביץ ארזים                                 350 מיליון שקל

      אהוד בן ש"ר ניאוסיטי                              290 מיליון שקל

       

      שומטי החובות

       

      גיא יצחקי פרופיט                                  250 מיליון שקל

      בועז משעולי אאורה                               250 מיליון שקל

      דוד מימון ליטו גרופ                               127 מיליון שקל

      אמנון סלע מילומור סחר                          88.2 מיליון שקל

      שלמה מאיר נאות הפסגה                        70 מיליון שקל

      נמרוד טבי לנדמארק גרופ                       61.6 מיליון שקל

       

      אריה פרשובסקי דירקט קפיטל                 225 מיליון שקל

      יאיר עיני אפיק הירדן                             243 מיליון שקל

      יאיר פודים לידר השקעות                       218 מיליון שקל

      מוני הראל מטיס קפיטל                         217 מיליון שקל

      בצלאל איגר דוראה                               183 מיליון שקל

      ורדה בורשטיין אינטרקולוני                     162 מיליון שקל

      איציק תמיר אורכית                               158 מיליון שקל

      אבי ורטהיים אינספייר                           147 מיליון שקל

      גדי דנקנר אלרן נדלן                            80 מיליון שקל

      בועז קמר יורו טרייד נדלן                       75 מיליון שקל

      יהודה לוי דיגל 71 מיליון שקל

      יוסי בודנשטיין אלדן טק                          68.8 מיליון שקל

      מיכאל הירשברג מלרג                           56 מיליון שקל

       

      ועוד 9 חברים בקלוב עם פחות מ- 50 מיליון שקל

       

       

      שילמו בהקפה

       

      איציק שרם פולאר תקשורת                     173 מיליון שקל

      אלי אלעזרא הכשרה אחזקות                  144 מיליון שקל

      סטיבן אלבאום סינרג'י כבלים                   143 מיליון שקל

      זיל פלדמן פולאר השקעות                      165.5 מיליון שקל

      רוני אלרועי קמן                                   105 מיליון שקל

      ישראל שפירא שפיר פרוייקטים               100 מיליון שקל

      יורם גלובוס גלובוס מקס                        60 מיליון שקל

       

      ועוד 3 חברים מתחת ל- 50 מיליון שקל

       

      יש כאלו שפרקו את העסק

       

      אוסקר כצנלסון אולימפיה                        210 מיליון שקל

      פיני צרפתי סיביל יורופ                          171 מיליון שקל

      אריק אלקלעי לידקום                            104 מיליון שקל

      ויצמן שירי תשואה 10                           60 מיליון שקל

       

      ועוד 2 חברים מתחת ל- 50 מיליון שקל

       

      הצעה לנשיא המדינה - אות כבוד לאבירים שלנו  

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שני, 20/6/11, 14:12

        הנשיא פרס מאוד מוטרד. הוא היה רוצה לצעוק בראש חוצות, להתריע על מה שעומד לקרות. אבל ידיו כבולות. כל אמירה קריטית שלו תבחן תחת הכותרת ימין או שמאל. בכל מקרה יעמידו אותו בפינה פוליטית זו או אחרת ויאשימו אותו בחד צדדיות. התוכן ילך לאיבוד.

         

        כשנשיא שלנו כותב שאנו דוהרים לקראת התרסקות כללית, יש לדברים הרבה יותר משקל מאמרות יחידים. אלו מנתחים ומתריעים וקולם מעל דפי העיתונות והטלוויזיה שוקע במצולות הזחיחות והפזיזות של רוב העם. העם לא רוצה לשמוע את מה שהוא רואה. לא רוצה להאמין למה שהוא יודע, לא מוכן לעשות מעשה למניעת ההתרסקות.

         

        במלחמת וויטנאם, העם האמריקאי לא רצה לחשוב את מה שראה הולך ומתקרב. התבוסה האמריקאית בוויטנאם עמדה בפתח והעם שתק. היו מעטים שהתנגדו ויצאו נגד המלחמה האבודה, ואותם רדפו ונידו. כיצד יכלה האומה החזקה בעולם להפסיד, לקפל את הזנב ולברוח ממערכה אבודה, בעוד שהתעשייה דווקא מרוויחה מהמצב והטכנולוגיה הצבאית מתקדמת ומשתפרת.

         

        בדרום אפריקה גם חשבו במונחים של נצח. הגזע הלבן ראה עצמו כנתון טבעי לשליטה. הבורות של הבורים שמה אותם במקום שלמרות שראו את המתרחש לפניהם לא היו מוכנים להפנים. הם צפצפו על העולם למול החרם המתגבש ובסופו של יום גם הם נאלצו לקפל את הזנב ולהכיר במערכה האבודה. גם כאן היו שהתנגדו לאפרטהייט מלכתחילה, נרדפו ונכלאו.

         

        לנו יש אולי מעט זמן שאול להתעשת. כולנו יודעים בתוכנו שיש רק פתרון אחד ויחיד. הנשיא פרס תמצת אותו. הנשיא האמריקאי הבין ושיטח אותו בפנינו. החברה הפוליטית היחידה של ישראל הקצלרית הגרמנית מרקל, השביעה אותנו לממש את אותו פתרון אחד. הנאורים מביננו צרבו את אצבעותיהם מכתיבת ואת גרונותהם מאמירת אותם שני מספרים. 67. ויתר העם? עם צבא חזק כל כך ועם כלכלה יציבה כזו ופורחת, עם בועת הייטק ואקזיטים יומיים, עם טייקונים כל כך עשירים ושר חוץ שמצפצף על כל העולם, מה כבר יכול לקרות לנו.

         

        העולם צריך אותנו על המפה מנקודת המבט ההיסטורית של השואה. האמריקאים צריכים אותנו מנקודת מבט אסטרטגית מזרח תיכונית. אנחנו המצדה של המוסר העולמי שסרך ושל הדמוקרטיה בים המשטרים הפאודלים מסביב. בדברי הבל אלו הכנסנו עצמנו לתוך חומות הסגר, אטומים לנעשה סביבנו, ללא פתחי מילוט למחשבה בהירה. המילכוד העצמי שלנו מושלם.

         

        תחושת החופש האישי במצודה נוסכת בנו בטחון מטעה שאנו יכולים להמשיך ולחגוג, להמשיך ולמשול, להמשיך להתעלם עד קץ הימים. ההיסטוריה מראה כמה מהר דברים מתהפכים ונופלים, כמו חומת ברלין. 

        דרג את התוכן:

          פרופיל

          יקה1
          1. שלח הודעה
          2. אוף ליין
          3. אוף ליין

          שנה טובה לכולנו

          תנועה ירוקה