כותרות TheMarker >
    ';

    פיד RSS

    סיעור מוחות

    ארכיון

    תכנים אחרונים

    20 תגובות   יום שני, 7/1/13, 15:40

    ''

     

     

    יש פתגם ציורי בשפה הגרמנית שאין אותו בשפה העברית. אנשים שיש להם קרש לפני הראש אינם רואים מה שמתרחש לפניהם. אנשים אטומים, ששום דבר לא יזיזם ממקומם ששום דבר לא מזיז להם. הקרש לפניהם ואין מרפא.

     

    לרוב העם, אולי גם לכם יש כזה קרש לפני הראש !

     

    לפני זמן קצר נסענו עם חברים לסוף שבוע של ריקודים. בין המוזמנים היה גם זוג מבוגר. הגבר מוכר לרבים מימיו הטובים כרקדן נראה תשוש מתמיד, רעד ביידים, שוכח חפצים בכל מקום, מהלך בכבדות, תנועתו בריקוד איטית וצעדיו קטנים והוא "סוחב" רגליים. לעומתו אשתו בריאה וקלילה.  כולנו חשנו חמלה עם אותו אדם ושאלנו עצמינו האם חלה במחלת ניוון קשה? אחת החברות שבחבורה שלנו אזרה אומץ לדבר עם בת זוגו על מצבו. היא הוכתה בתדהמה כשזו ענתה לה שבעלה בסדר גמור והוא "כמו תמיד" ואין שום בעייה. שאלנו את עצמינו איך אפשר לדבר ולהסביר לאישתו שאכן יש דברים גלויים לעין כל והיא מתנהלת עם "קרש מול הראש"?

     

    יש גם כאלו בלי קרש. אלו מעטים וחלקם גם מהנבחרים מבין העם ההזוי שלנו. יובל דיסקין הוא אחד מהם. יובל דיסקין נמצא בימין הבטחוני. קשה לקיצוניים הלאומניים והחרדים הימנים לסמן אותו ולשים אותו בפינה של השמאל הבזוי וההזוי. דיסקין דיבר. החשוב הוא שהוא דיבר לא בפה אחד אלא ביטא את מה שיודעים וחושבים אנשים בצמרת הבטחונית שאין להם קרש לפני הראש. דיסקין מגלה לנו שלראש הממשלה לשר הבטחון ולשר החוץ יש קרש לפני הראש. קרש זה לא מילה, יש להם גזע עץ של אגו ואגומניה לפני מה שיושב להם על הצוואר, ולא שווה להגיד שזה הראש.

     

    דיסקין אומר לנו עוד משהו יותר חשוב. גם הוא אומר שלנו יש קרש לא קטן לפני הראש מפני שאנו לא רואים מה מתרחש לנגד עינינו, מה עושים  אלו עם בול עץ לפני הראש למדינה שלנו ולאן הם מדרדרים אותנו, לאיזה אבדון !


    ציטוט " אם ניתן למדינה להמשיך ולהתנהל ללא חזון וללא דרך, המגמות כפי שאני רואה אותן ישנו את פניה ללא הכר - הקצנה מוגזמת ימינה,שסע עמוק יותר בין דתיים לחילונים, שנאת זרים, הדרת נשים, העמקת חוסר השוויון בנטל, שילטון הרבנים הקיצוניים דוגמת הרב דב ליאור, השתלטות מוחלטת של הממשלה על התקשורת, הצבת 'אנשי שלומינו' במשרד המשפטים ובמשרד מבקר המדינה, והגרוע מכל - העמקת התחושה בציבור שאי אפשר לשנות יותר" (מידיעות אחרונות, מוסף לשבת 04.01)

     

    דיסקין טועה בנקודה אחת חשובה,  הוא לא רואה שהקרש הזה שיש לציבור לפני הראש צומח והופך לגזע עץ עבות. אמרתי לעצמי שבשנים האחרונות עשיתי את שלי, את מה שיכולתי וזה לכתוב, להתריע, לנתח ולגלות את מה שצפוי לנו כבר בעתיד הקרוב. למול יער הקרשים מסביבי נגמרות לי המילים. מה שאגיד ומה שאכתוב, תמיד אני מקבל את אותה תגובה, כמו אותה אשת המסכן שדועך מול עיניה והיא עם קרש מול הראש בשלה שהכל בסדר.

     

    אנשי מוסד, שבכ, ובטחון לאומי וצבאי, מתריעים חדשות לבקרים בקול ענות קוראים לעם להתעורר ולהוריד את הקרש שמול העיניים והם נלחמים עם תקווה בלב. היותר מפוכחים בערך כ- 37% על פי מאמר בעיתון הארץ הרימו מזמן ידיים וחושבים על עזיבה של הארץ מתישהו בעתיד. איך מסכם דיסקין "מדינה מתפוררת לאט-לאט, ובוקר אחד אתה קם ופתאום אין לך יותר שום דבר ביד. הכל קורס פנימה.

     

    נוסטלגיה אישית: למרות הכל עוד לפני שנה הייתה גם לי קצת תקווה של מחאה חברתית "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום"

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      יקה1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      שנה טובה לכולנו

      תנועה ירוקה