כותרות TheMarker >
    ';

    פיד RSS

    סיעור מוחות

    ארכיון

    ארכיון : 10/2008

    4 תגובות   יום שני, 27/10/08, 16:29

     

    סוף הקפיטליזם של המערב הפרוע?



    רבים טוענים בימים אלו שחייבים לקחת דוגמה מבת-היענה, לקבור את הראש בחול ולחכות עד יעבור זעם. האופטימיים מביניהם, והם לא מעטים, נאחזים באמרה הפשוטה שתמיד לאחר הגשם תזרח השמש ולאחר כל ירידה תבוא עלייה.

    לדעתי אנו חווים כיום שבר משמעותי בתולדות החברה הקפיטליסטית, בשלב התפתחותה שאותו אני מכנה כקפיטליזם של המערב הפרוע. המודל ה"סוציאל-דמוקרטי" האירופאי עומד על סדר היום הגלובלי והשאלה המרכזית היא מה תהיה מידת ההתערבות הממשלתית למול השפעות ההון הלאומי והבינלאומי.


    קארל מרקס הצביע בזמנו על עוצמת התפשטותו של הקפיטליזם, על הדחף הטבוע בו לשכלל בלי הרף את הטכנולוגיות, לחתור בהתמדה להשתלטות על שווקים חדשים, לבנות לעצמו נקודות אחיזה בכל מקום ולכפות על כל האומות את מה שמכונה ציוויליזציה. משנתו נראית היום כפרוגנוזה של הקפיטליזם המאוחר, האגרסיבי,הגלובלי של ימינו אנו.

    ניתן לומר שזו למעשה דיאגנוזה מדויקת, נבואית כמעט, בדבר הגלובליזציה הקפיטליסטית שאנו חווים אותה כיום. הקפיטליזם בעידן הגלובליזציה, מצוי בעיצומו של קידום תהליך האיחוד הכלכלי והתרבותי של העולם תחת מנהיגותו. ואולם אין מדובר רק בהתפשטות, אלא גם בשליטה. החברה הקפיטליסטית יוצרת לעצמה עולם בדמותה ובצלמה.


    זאת ועוד, מעולם לא הצליח ההון – יותר מאשר כיום, בתחילתו של האלף השלישי, ליישם על העולם כולו עוצמה שלטונית כה מלאה,מוחלטת, חובקת כל וחסרת מגבלות. מעולם לא הצליח ההון, כפי שהוא מצליח כיום, לאכוף את כלליו, את קווי המדיניות שלו, את התבניות שלו על כל אומות כדור הארץ. ההון הפיננסי הבינלאומי והחברות הרב לאומיות מעולם לא חמקו עד כדי כך מן הפיקוח של המדינות ושל האוכלוסיות הנוגעות בדבר. מעולם לא הייתה קיימת רשת כה צפופה של מוסדות בינלאומיים – כמו קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי,שנועדו לפקח, לנהל, לשלוט בחיי האנושות כולה על פי תכתיביו וכלליו הנוקשים של השוק החופשי הקפיטליסטי ושל הרווח החופשי הקפיטליסטי.


    באינטרנט קראתי על עו"ד ד"ר יעקב וינרוט שהמליץ לידידו ולקוחו בנימין נתניהו לקרוא את "הקפיטל" של קארל מרקס. מפליא אותי שלניאו-שמרן הזה, תלמיד וחסיד משנתו של מילטון פרידמן, חסר במדף ספרו של קארל מרקס "הקפיטל", שהוא אחד מספרי החובה, אם לא הספר הכי נחשב של כל מנהל עסקים, כלכלן ו-/או פוליטיקאי, לפחות במדינות אירופה. "מרקס הוא ענק", אומר וינרוט, "למרות שהיום כל אינטלקטואל בגרוש בועט באיש הזה, זה ענק רוח שלא היו כמוהו הרבה בתולדות האנושות, "הקפיטל" כל כך קרוב לדפי הגמרא שאני למדתי". והלאה בציטוט: "מה שמתרחש היום זו הנקמה של מרקס; מרקס לימד אותנו שאידיאולוגיות משמשות במקרים רבים כמבנה-על שמסווה מתחתיו את הליבה של האינטרסים האמיתיים; היום אין יותר מסווה. היום הממון מכריז על עצמו בריש גלי: אני אלוהיך ישראל".

    וינרוט מצביע על ההשלכות של הקפיטליזם של "המערב הפרוע" עלינו: "ישראל היא מקום שמפריט עצמו לדעת, בכל דבר ועניין. הפרטה היא מלת הקסם. הכול עומד למכירה,לרבות החינוך, בתי סוהר, שירותי רפואה וכל מה שהאנושות בעידן המודרנה הפקידה בידי המדינה והריבון. גם את האוניברסיטאות רוצים להפריט.. תיכנס היום לאוניברסיטאות ותראה את העליבות שבה שרויים מדעי הרוח. תראה כיצד הוסרה העטרה מהפילוסופיה ומההיסטוריה כענפים מרכזיים בהוויית הדעת. איך תרבות הניהול ומה שנגזר ממנה מתחילה להתפשט כמו תא ממאיר המחסל לאט לאט את כל התאים האחרים ותיווכח לדעת עד כמה נקלה הפונקציונליזם הפושט בחיינו. שהרי, מלבד ניהול יעיל, מה יש לעשות בחברה שהתפרקה מכל דבר אחר? בעקרון חזרנו למצב היסטורי קדום בגרסתו המודרנית – הסגידה לעגל הזהב, לאלי, לאלוהי הממון".  -  לדברים אלו אין לי מה להוסיף!


    האבסורד בימינו הוא שבמניפסט הקומוניסטי שלו, שפורסם בשנת 1848, הציע קרל מרקס 10 צעדים שאמורים להתבצע לאחר המהפכה, במטרה לרכז כל הייצור בידי המדינה. הצעה מספר חמש הייתה להביא את ריכוז האשראי בידי הבנקים של המדינה, באמצעות בנק לאומי עם מונופול בלעדי. אם הוא היה היום עולה מן המתים, מרקס היה נהנה לגלות כי רוב הכלכלנים ופרשנים פיננסיים, כולל רבים הטוענים בעד שוק החופשי, היום מסכימים איתו. ואכן, פרשנים ב- The Wall Street Journal  פרסמו הצהרות בעד הזרקה מסיבית של הון זמין על ידי בנקים מרכזיים, להשתלטות ממשלתית על מוסדות פיננסיים ענקיים. מה קורה לחסידי השוק החופשי ילעג להם מרקס? למה לזרוק את עקרונות השוק החופשי החוצה ברגע שיש שפל בשווקים?


    הרציונל של ההתערבות מתמקד תמיד בפחד מלגלוש שוב לשפל גדול. אם מאפשרים ליותר מדי מוסדות פיננסיים ותאגידי ענק להיכשל בשל פשיטת רגל, ישנה סכנה של התמוטטות כללית של השווקים הפיננסיים שבאה עם ייבוש של האשראי ואפקט קטסטרופלי שישפיע על כל מגזרי הייצור. לדעה זו, שותפים ברננקי, פאולסון והרוב הממוסד של הימין הפוליטי והפיננסי, שמתבסס על ההנחה של כי הפדרל ריזרב החמיר את השפל על ידי שאיבה לא מספיקה של כסף לתוך המערכת הפיננסית כמו בקריסה של שוק 1929.

    במשך עשרות שנים, הזהירו כלכלני האסכולה האוסטרית מפני התוצאות המסוכנות של מערכת בנקאות מרכזית שבונה על כסף שאושר על ידי הממשלה. כסף זה לא מבוסס בכלל על סחורה ומשאבים כמו זהב וקל לבצע אתו מניפולציות. בנוסף לחסרון הבולט הזה, אשראי וריבית נמוכה באופן מלאכותי שלחו אותות שגויים למשקיעים. לא זו בלבד, הבנק המרכזי יצר כל הזמן כסף משום דבר, אבל "יחס הרזרווה" אפשר למערכות בנקאיות להגדלת אשראי במקרים רבים. כאשר יצירת הכסף מתמשכת, בועה פיננסית מתחילה להאכיל את עצמה, מחירים גבוהים יותר מאפשרים לבעלי זכויות מנופחות, להוציא וללוות יותר, מה שמוביל ליצירה מוגברת של אשראי ואפילו למחירים גבוהים יותר. כשהמחירים הופכים למעוותים, השקעות גרועות או כאלו שלא היו אמורות להיעשות תחת תנאי שוק נורמאלים, החלו להצטבר. למרות זאת, למוסדות הפיננסיים נוצר תמריץ להצטרף לטרוף הזה של הלוואות חסרות אחריות, כי אם לא הם יאבדו את חלקם למתחרים.


    עכשיו, מה צריך לקרות אם פירמידת האשראים מתרסקת כיום במהירות על הרצפה? ברור שכולם רוצים כעת לצאת מעסקים מסוכנים ולהביא את הכסף למקומות בטוחים. צריך לחסל השקעות גרועות, המחירים צריכים לרדת לרמות מציאותיות, ומשאבים תקועים בסקטורים לא פרודוקטיביים חייבים להשתחרר ולעבור למגזרים שלהם יש ביקוש אמיתי. רק אז יהיה ההון שוב זמין עבור השקעות פרודוקטיביות.

    לאסכולת שיקאגו של הפרידמנים, של השוק החופשי הקפיטליסטי של המערב הפרוע לעומת זאת חסרה התפיסה של השקעות לא נכונות ולעולם לא עלתה שום בעיה עם ה"בום", ולכן גם לא יכולים להבין למה זה מוביל כמעט בהכרח לקריסה. הם רואים רק את התייבשות האשראי ומאשימים את הפדרל ריזרב בעבור הזרקה לא מספיק מסיבית של כסף נזיל כדי למנוע אותה.

    הבלבול של אסכולת שיקגו (פרידמן) בנושאי הכלכלה מוניטארית הוא עמוק כל כך עד שהוביל את חסידיה היום לתמיכה בהתערבות הממשל בסקטור ההון הגדולה ביותר בהיסטוריה. על ידי הוספת קולם לאלו שבצד השמאלי, שוחרי השוק החופשי הם אינם עוזרים לשמור את הקפיטליזם של המערב הפרוע, אלא תורמים בפועל להריסתו.


    מנהלי הבנקים בארץ מהלכים כתרנגולות עם כרבולת נפוחה. מרקס היה מלמדם שהם האחראים לקיבוץ ההון בידי מעטים ועל ידי כך להגדלת סכנת המפולת, שהם אחראים למתן אשראים והלוואות חסרות אחריות במידה גדולה שבפועל נשענו על מליארדי השקלים של החוסכים, שהם חגגו זמן רב מדי על חשבון הקליינטורה שלהם, והם מצפים כמובן מאליו שהמדינה תפרוס להםרשת ביטחון בעת צרה. הם עוד לא הפנימו שהכול עוד לא מאחורינו ושיצטרכו בעתיד לשנות את גישתם הפרידמנאית!

     

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שישי , 17/10/08, 18:50
      מדור לדור
       
      למשבר הפיננסי העולמי יש עוד אספקט אחד מעניין שלא עולה לכותרות. אני מתכוון למשבר הדורות. בעמים אחרים, האחריות הפיננסית לגבי הדור הבא, לגבי הילדים, מסתיימת בדרך כלל לאחר שהילדים עברו את שלב הבגרות וסיום לימודים או קבלת הכשרה מקצועית כלשהי. זאת כמובן בהתאם לתנאים הכלכליים של כל משפחה, ולא מוציא מכלל האפשרות שהורים בעלי יכולת כלכלית מציידים גם את הדור הבא ברכוש מסוים כנקודת מוצא לחיים עצמאיים.

      המצב אצלינו לעומת זאת לעתים קרובות שונה לגמרי. ההורים מרגישים עצמם אחראים לדור הבא גם מעבר לגיל הבגרות והיציאה לעולם העבודה, כלומר גם אחראים להבטחת הקיום הכלכלי של הצאצאים. מהיכן האחריות הזאת נובעת הוא נושא מעניין למחקר סוציו-אקונומי. אני חושב שיש כאן מומנטום שאולי נעוץ בהסטוריה של עמנו, בין השאר רגשות אשמה של הדור שסבל בגלות, שרצה לפצות את הצאצאים ולפתוח בפניהם אפשרויות גם ברמה הכלכלית שלא היו להם בזמנו. מומנטום שלבטח הוא גם תוצר של צבירת רכוש מעבודה חלוצית של הדורות הראשונים בארץ, מכספי השילומים ששילמו הגרמנים לניצולים ונפגעים וכן מתופעה כלכלית די רחבה של יצירת ערך משמעותית מהסבת אדמות שנקנו לפני שנים רבות וגם חלקות חקלאיות למגרשי בנייה. וכמובן שאפשר להוסיף מגוון נושאים נוספים.

      הנחתי היא שבארץ התפתחה שכבה של הורים מבוססים וחלקם גם אמידים מתוך אותו דור הראשונים שהמשיכו לחזק את אותה מגמה של נשיאת האחריות לגבי הילדים כמעט לאורך החיים. אותם צאצאים בדור השני, השלישי והרביעי נהנים מחלוקת הרכוש שעובר מדור לדור, שכמובן מתחלק לפי מספר הילדים ובכך גם קטן (או גדל לפי הרווחיות הכלכלית של הדורות). אינני רוצה ואינני יכול להרחיב כאן לגבי המשמעויות הסוציאליות של תרבות כלכלה שכזו. רק דוגמה קטנה:

      סיפור ששמעתי על אמא גרושה עם שלשה ילדים, שנמצאת בתחרות עם הגרוש שלה על עצם היותה "הורה תומך", ופוחדת להפוך  ל"הורה מאכזב" באם לא תמשיך לתמוך כלכלית בילדיה. הילדים שנתמכו בכל שלבי הלימודים וחלקם עובדים ומשתכרים יפה, באים בדרישות הולכות וגדלות להורים ומנצלים אותם על ידי האשמת האחר באי מתן עזרה מספקת. בינתיים לאישה הגרושה, שאומנם מרוויחה יפה, נגמרו כל החסכונות כשהמעט שנשאר נעלם בעקבות המשבר הפיננסי הנוכחי....

      רוצה לומר שהמשבר הפיננסי הנוכחי שפגע ופוגע ברכוש שנצבר ששימש שבסיס לתמיכה כלכלית לדורות הבאים, גורם לשבר כלכלי בין הדורות עם משמעויות רחבות בנושא התמיכה המתמשכת.  אותה שרשרת אספקה מראה לעתיד צוואר בקבוק שנעשה צר יותר ויותר בצמוד לרכוש, לגודל ההפסדים הפיננסים של ההורים, למספר הילדים, ולרזרבות הכלכליות שנותרו ובעצם נשמרו לאבטחת הזיקנה של ההורים.

      אני לא שוכח לרגע שבצד אותה שכבה אמידה קיים גם העולם "השלישי" בפריפריית "מדינת תל-אביב והמרכז", ששם הבעייה הזו אינה קיימת מכיוון שפשוט אין רכוש לחלוקה. אני מודע לאותם מאות אלפים ילדים, שסובלים מתנאים סוציאליים גרועים ואי שיוויון הזדמנויות. כאן תוצאות המשבר הפיננסי יכולות להיות אפילו הרבה יותר דרמתיות, אבל זה כבר נושא אחר בפני עצמו.

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        יקה1
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        שנה טובה לכולנו

        תנועה ירוקה