כותרות TheMarker >
    ';

    פיד RSS

    סיעור מוחות

    ארכיון

    ארכיון : 10/2010

    0 תגובות   יום שישי , 29/10/10, 19:16

    נשבע אמונים למדינת היהודים. השבועה הזו רחוקה כמרחק יריקה מלהפוך להצבעה עבור רפובליקה נוסח ח'ומייני. זה שאנחנו עוד לא שם מספק לציבור החילוני הנאור את ההוכחה ש"הכל בסדר" ורק רואי "שחורות" כמובן שמאלניים, מקלקלים לנו את החגיגה היום יומית.

     

    יגאל סרנה עיתונאי וסופר, חזר משהות בחו"ל: “חזרתי למדינה ערבית. כבר לא וילה בג'ונגל אלא ג'ונגל בווילה". אמשיך לצטט "אני לא שונא ערבים. אני נחשב למי שמאמין בשכנות טובה. אבל שכן לא דייר. לא בא לי לחיות במדינה שרירותית, בלי מנגנוני ביקורת ובלי אופוזיציה, שבה הכל למכירה לכל המרבה במחיר". “מדינה מתנתקת מן העולם נוסח איראן, פערי הכנסה מטורפים, הון מרוכז בידי כמה משפחות, משאבי טבע שנמסרים למקורב. הון-שלטון בלי בושה וקנאי דת ישישים שמכריעים בכל עניין, כולל מה השעה ומתי נופל החושך".

     

    אנחנו עוד כמרחק יריקה, רק בשל שתי עובדות. הראשונה, אין לנו ח'ומייני אחד מאחד, יש לנו פילוג חרדי-עדתי שנלחם זה בזה מלחמת חורמה. יש פלגים חרדיים קיצוניים שקמו עליהם קיצוניים חרדים עוד יותר. העובדה השנייה, הדמוגרפיה עוד אינה מאפשרת לפונדמטליזם הדתי להשתלט על מוסדות השלטון, לשנות את כללי המשחק נוסח ח'ומייני. “מועצת שומרי החוקה" הכוונה לשמירת חוקי ההלכה עוד בהתהוות. “זו תהיה מדינת הלכה, אומר הרב ד"ר דניאל הרטמן, נשיא מכון שלום הרטמן בירושלים: היהדות החרדית מציגה עמדה פוליטית ודתית, שמי שמחויב לערכים דמוקרטיים לא יכול לחיות איתה".

     

    המונח חרדי מקבל היום צוויון שונה לגמרי. בקרב הציבור הולכת וגודלת מדי יום עדה "חרדית תומכת". אנשים מקרב השכבות החלשות בתחתית סולם הרווח הכלכלי, אבל גם מקרב שכבת הביניים הרוב מקרב עדות המזרח הופכים לקהל מאמינים ואוהדים של מטיפי ההלכה. זהו פוטנציאל הבוחרים הגדול ביותר בארץ שייתן תמיכה פוליטית להשתלטות החרדים במהפכה למדינת ההלכה. הקהל הזה שעד עתה הצביע בעד ימין לאומני "חוזר בתשובה", לאחר שספג אכזבות מעסקנים פוליטיים מושחתים בצמרת השלטון החילוני. ד"ר נבו ממכללת ספיר מדבר על היפוך היחס בין דתיים לחרדים. “גם המסורתיים, אלא שמנשקים מזוזה כשהם נכנסים הביתה הוגדרו בעבר כחלק מהחילוניות. היום הרבה מהם מצביעים ש"ס, חלק מתת-תרבויות כמו הרנטגן, כאלה שאינן בדיוק חלק מציונות חילונית מודרנית"

     

    "זו לא תחזית זו אמת" אומר התעשיין דב לאוטמן. “היום אנחנו במקום ראשון בעוני ואחרון בחינוך לעומת העולם המערבי. אם נמשיך והפערים ילכו ויגדלו, לא נהיה חלק ממנו". הבורות החברתית הולכת וגוברת, בגרויות אינן מדד לבגרות נאורות ודמוקרטיה. מדעי החברה וההתנהגות נדחקים לשוליים. הכוחניות חוגגת. את זה הבינו החרדים הקיצוניים והשכילו להשתמש בה, והם מנצחים בכל החזיתות נגד הצבא נגד המשטרה נגד השלטון.

     

    כלי הנשק הכי יעיל של העסקנות החרדית היא הבורות, מאז ומתמיד הכי יעיל למניפולציית הההמון. לימוד תורה יכול להיות תוסף לבינה ולא תחליף לידע. 20 שנים נוספות ושינוי דמוגרפי של העדות ומספר אלו שלא יודעים מדע וחשבון יעמוד על 35 אחוז מכלל האוכלוסיה. אלו ילכו אחרי רבנים כמו יצחק פרץ מש"ס שאמר ש"אשה אחת שמברכת על נרות שבת שווה יותר מאלף פרופסורים שיגידו לכם שיצאתם מהקוף"

     

    כל הדיבורים והניחומים העצמיים לגבי פיתוח ידע וטכנולוגיה ברמה מן הגבוהות בעולם, לא יעזרו. מימוש ידע מתבצע אצלנו לא על בסיס של הקמת חברות מבוססות שמבטיחות מקומות עבודה ומשכורת טובה. הידע נמכר כבר בשלב הסטארט-אפ לכל המרבה במחיר כלחמניות טריות. סיעור מוחות מדעי בארץ נמצא בידי מרכזי פיתוח של חברות זרות שיכולות כבר מחר להעתיק אותם למקומות זולים יותר עם מסה עצומה של כוחות עבודה מיומנים כמו בהודו למשל. 5000 סטודנטים חרדים שרוצים לצאת לעולם העבודה לא ישנו את התמונה. העסקנות החרדית כבר תדאג שאלו לא יחפרו תחת יסוד מדינת ההלכה שלהם.

     

    הדיון הציבורי היום, אם יש בכלל אחד כזה במובן הרחב, מתמקד בכסף. למי לתת, למי מגיע, כמה וכיצד. הכסף בידי עסקני מדינת ההלכה לא רק לישיבות, אלא גם להתנחלויות, גורע מחיזוק תקציבי רווחה חינוך ובריאות לדורות הבאים ומחזק את מנגנוני השלטון שלהם . הכסף מהמשאבים הטבעיים שלנו כמתנה לטייקונים יסגור לנו את הברז עוד יותר. אנחנו יכולים להמשיך ולהכחיש את כל מה שקורה לנגד עינינו ולהמשיך להתנהג כאילו אין עתיד ולא חשוב מה יהיה ומה יקרה לילדינו ונכדינו. אנחנו כמעט בטבעיות לא מובנת כורתים את הענף עליו אנו יושבים וחושבים שנעבור עוד בזמן לענף חדש בעוד גזע העץ שלנו לאמיתו של דבר כבר ממזמן רקוב.

     

    אומרים שלפני הקמילה הצמח מוציא בכוח האחרון עוד עלים ופרחים, אנחנו נבנה עוד ישובים חדשים בשטחים. ואז יפרח ח'ומייני חדש ותגיע ביאת המשיח לארץ ההלכה.

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 24/10/10, 18:13

      אין כמו מסמך אוטנטי חי.

       

      מבחור ישיבה אנחנו למדים היום מעל דפי העיתונות על חטאנו כחילונים.

      הכתובת על הקיר ! אנחנו אשמים ביצירת תופעת הפרזיטיות הדתית.

       

      בחור ישיבה מפוכח, קורא לנו החילוניים להפסיק להיות פרייארים ולממן את אברכי הישיבות. הוא מרים אצבע ומאשים אותנו שבכך שאנו מממנים את הפרזיטיות, אנחנו מנציחים אותה. יותר מזה. אנחנו מונעים מחלקים גדולים של קהל "בחורי הישיבות" להקלט במעגל העבודה.

       

      נשמע הזוי? לגמרי לא. עסקנים דתייים מעוניינים להחזיק את העדר שלהם בגדרות החוסמות השחורות של הגזרות ובתלות מוחלטת בכל מה שנוגע לחיים ולפרנסה. מצד אחד, מנותקים ממקורות אינפורמציה זועקים הפשקווילים שהם קוראים "גוועלט" על מה שהעולם החילוני זומם עליהם לכלותם. מצד שני, הרי כתוב בכתובים הנלוזים שלהם שמצוה היא לחלוב את הפריץ, קרי החילוניים עד תום.

       

      מי שמעז לעבור את גדר האווילות הזו נשאר בחוץ מנודה. מי שרוצה לחיות ולעבוד מאבד את הזכות ל"תמלוגים" מהישיבה ואבטחת הכנסה מהמדינה. במקום תמריצים יעשה כל בחור ישיבה את החשבון מה הוא הולך להפסיד לפני שהוא הולך להרוויח פרוטה אחת.

       

      אז למה אותו בחור ישיבה שפונה אלינו הציבור החילוני מתלונן בפנינו מרות. הרי גם לו ישאר מעט יותר בכיס אם אבטחת ההכנסה לא תשולם. העניין הוא שהוא ואולי כמותו גם בחורי ישיבה מפוכחים אחרים רואים את הבטלנות והבורות ההולכת וגוברת בקרבם שתפגע במהרה גם בילדיהם. הוא מספר לכתב העיתונות שכל עניין הלמידה בישיבה בגדול הוא רק מקולטורה. הבחורים באים שותים קפה קצת מתנענעים לפני הספרים ובעיקר מעבירים זמנם בבטלה וקישקוש. גדולי תורה בלימוד אפשר לספור על אצבע אחת.

       

      כדי לראות את התמונה האמיתית עבר הבחור את הגדר בסתר, נסע בטרמפים כדי ללמוד את דעת הקהל החילונית. ומסתבר שבורות היא לא רק נחלת הישיבות. בצד החילוני משלמים ומקללים ולא עושים חשבון אמיתי כמה זה עולה בסופו של דבר להחזיק ציבור גדול בשלשלאות כלומר בתלות מוחלטת ובעיוורון בידי קומץ עסקנים שחורים משחור.

       

      הבחור שזועק חמס מפחד ובצדק, מה יקרה לו ולילדיו, שהרי הוא בחור מהישיבה וחלק מאותה עדה מסוממת. הוא אינו יכול לפרוץ את החומות, הוא אינו רוצה לעבור לצד השני, הוא רק מבקש צדק ושוויון חברתי ואת הזכות להיות חופשי לעבוד ולהרוויח את לחמו ביושר. לא פחות ולא יותר.

       

      והמסקנה הברורה היא שאנחנו החילוניים לא רק פרייארים אלא גם אשמים במה שקורה לבחורי הישיבות ומשפחותיהם.

      דרג את התוכן:
        85 תגובות   יום שבת, 16/10/10, 14:47

        בשיחות עם חברים אפשר לשמוע שוב ושוב את התוכחה שצריך להיות מאוד זהיר בלומר דברים על הפאשיזם בישראל. עם שסבל בהיסטוריה שלו מכל סוגי הפאשיזם אינו יכול להיות נגוע בתופעה אנטי הומנית זו. אני בדעה אחרת, אני חושב שהגיע הזמן לנפץ מיתוס זה לפני שכל המחלה החברתית המדבקת הזו תתפוצץ לנו כמגפה בפנים.

         

        הארגומנטציה של החברים, עם כל הכבוד להם, היא לא פחות מבריחה מהמציאות שלנו כיום. ובנוסף, כארגומנטציה חברתית-סוציאלית אינה נכונה מעיקרה: אנשים שהוכו אינם מכים, אלו שהותקפו מינית אינם תוקפים, הם היו וישארו קורבנות בלבד ולעד. הרי אנו יודעים שלעתים קרובות הקורבנות האלו הופכים דווקא עקב פציעתם הנפשית וסבלם לתוקפים ויוצרים גל חדש של קורבנות.

         

        החברה הישראלית אינה פאשיסטית אבל יש בחברה הישראלית זרמים הולכים ומתחזקים של פאשיזם שמתחיל באי-טולרנטיות ונגמר ברצח ראש ממשלה. החברה הישראלית מתלבטת ומתדיינת עד היום רק במהות הפאשיזם ומפספסת את חלון ההזדמנויות לפעולת נגד.

         

        רוזה לוקסמבורג, יהודיה גרמניה לוחמת למען סוציאליזם חברתי בתחילת המאה הקודמת אמרה את אחד המשפטים הבסיסיים ביותר לדמוקרטיה וחופש דעות.

         

        "החופש הוא החופש של החושב(ים) אחרת"

         

        כל פגיעה בעקרון אנושי בסיסי זה הוא בהגדרתי פאשיזם. זוהי אולי ההגדרה הרחבה ביותר אבל לדעתי הנכונה ביותר לפאשיזם על כל גווניו ותופעותיו. הנגזרת מפגיעה בחופש במובן זה יכולה להיות לא רק פאשיזם פוליטי-לאומני שהרבה הגדרות מתבססות עליו אלא הרבה מעבר לכם גם פנטיזם דתי, אפליה עדתית גזענית, וטרוריזם.

         

        הפאשיזם כמערכת אידיאולוגית רוצה באלימינציה של החופש, החופש האישי או קבוצתי לחשוב אחרת או להתנהל בדרך שונה בלי לפגוע באחרים. לשם כך עיקרה של האידיאולוגיה הפאשיסטית הוא המעמד, הכוח והשנאה למה ששונה או אחר.

         

        השד הפוליטי: יצא מהבקבוק כבר בשנות החמישים ברדיפה ומיאוס של אלו החושבים אחרת בארץ. אורי אבנרי היה אחד מהם, נרדף וגם קורבן להתנקשות בחייו. מדיניות הממשל הצבאי כלפי הערבים הישראלים עד 1966 כאלימינציה של החופש נשכחו ממזמן. כיום אפילו אינטלקטואלים ביקורתיים מאוימים על ידי הימין הקיצוני הפאשיסטי.

         

        השד העדתי: העדה והשם הספיקו לעקור את חופש שוויון הזכויות הבין עדתי מאז קום המדינה ולפעמים עוד כיום. הנושא הפך בהמשך לניצול ציני פוליטי במערכות הבחירות. אתמול היו אלו המזרחים, הפנתרים השחורים, היום רוסים, אתיופים, פליטים פוליטיים והשד יודע מי עוד.

         

        השד הדתי: על כל גווניו הפוליטיים העדתיים והסוציאלים. תופעות שיעבוד לשליט(א) אבסולוטי, מלחמת עדות בתוך המסגרת הדתית ואלימינציה של מיעוטים ממערכת החינוך הדתי שלהם, הכפת חוקים על ידי כוח מפלגתי-דתי על החברה שפוגעים משמעותית בחופש האישי, כמו למשל חופש הבחירה בנישואים אזרחיים.

         

        מכאן וכיום הדרך מתפצלת על ידי זרמים פאשיסטיים למניהם, שמטרתם אחת וברורה, להחיל את האידיאולוגיות שלהם על כל העם בכוח ובשנאה.

         

        השנאה ממשיכה ומחלחלת עד לפרט. האירועים "הקטנים" של ההתנהלות החברתית שעליהם קוראים יום יום בעיתונות (שנשארת כמעוז האחרון של הדמוקרטיה בארץ למרות שהיא בבעלות המונופולים), בבתי ספר, בבתי משפט, בבתי חולים, במוסדות ציבוריים, במקומות בילוי בדרכים וגם במשפחות. זו לא התנהלות פשיסטית גרידא, אבל סימפתום לזרם חברתי שמתרחב ומתעמק שפוגע יותר ויותר בחופש האישי על ידי פגיעה, גם פיזית באחר.

         

        סקר "המוסף לשבת" והחוקרת מינה צמח: “ חלקים משמעותיים בציבור היהודי תומכים בעקרונות לאומניים ופאשיסטיים מובהקים: בעד צימצום חופש הביטוי, בעד הגבלת חופש ההתאגדות וההפגנה נגד המשטר, בעד הגבלת זכות הבחירות ליהודים בלבד, בעד הצהרת נאמנות למדינה יהודית.”

         

        פרופ' שטרנהל מהאוניברסיטה העברית: “הקדשתי שנים מחיי לחקר הפאשיזם, די מהר הגעתי למסקנה שאין חברה ואין תרבות שמחוסנת בפני התופעות האלה, אבל כמובן שלא חשבתי שנקלע לתוך הפרובלמטיקה הזאת בעצמנו".

         

        פרופ' נעמי חזן מהמכללה האקדמית שלת אביב יפו: “ניתן בהחלט לומר שקיימות היום בישראל מגמות פאשיסטיות מטרידות. הביטוי העיקרי הוא שאין שיח ציבורי פתוח, אלא להיפך יש כוחות שכל הזמן פועלים לצמצם אותו. מדברים רק על מי פטריוט ומי לא פטריוט.”

         

        פרופ' פקסטון מהמובילים בחקר הפאשיזם, נוגע בנקודה רגישה ביותר : “ הזהות הלאומית הישראלית הייתה קשורה בטבורה לזכויות האדם, שלאורך תקופה ארוכה נמנעו מן היהודים בגולה. הבלם הזה נחלש בגלל שתי מגמות: הקשחת עמדות אל מול הנוקשות הפלסטינאית ומעבר של מרכז הכובד באוכלוסייה מהיהודים האירופיים, נושאיה העיקריים של המסורת הדמוקרטית, לטובת יהודים מצפון אפריקה וממקומות אחרים במזרח הקרוב, האדישים למסורת זו"

         

        הרב דניאל הרטמן: “קם בישראל יהודי חדש, היהודי הזה כבר אינו מתעניין בדת או בערכים יהודיים. אלא משתמש ביהודיות שלו על מנת ליצור שנאה ולאומנות.” “ישראל צריכה להיות יהודית ככל שהדמוקרטיה מאפשרת ולא דמוקרטית ככל שהיהדות מתירה".

         

        (ידיעות אחרונות 15.10.2010)

         

         

        אין ספק שיש עננים שחורים באופק, אין ספק שהאגואיזם האישי בחברה הישראלית תופס תאוצה ואין ספק שהאיגנורציה במיוחד של אילו היושבים על סיר הבשר מקוממת. השתיקה שלהם תמשך עד שהם בעצמם יפגעו ואז יהיה מאוחר מדי, החופש, גם שלהם יעלם.

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום חמישי, 14/10/10, 14:22

          קרל מרקס חקר את יסודות החברה הקפיטליסטית והוכיח שהממון הופך להיות יותר ויותר ריכוזי בידי מעטים וכך נוצר המונופול והתחרות החופשית הולכת ונעלמת. ובעידן הטייקונים הישראלים שאוחזים את כלכלת המדינה בבייצים ומשחקים מונופולי עם המשק, קונים ומוכרים ומחליפים חברות בינם לבין עצמם (ראה את הרכישה של סמיילי על ידי אורנג') מופיע דנקנר ושם את תורתו של מרקס על הראש.

           

          הטיעון של מרקס היה כי צבירת הון, יתרונות לגודל, צמיחה של שוקי האשראי, והדומיננטיות של התאגיד בארגון העסקי יוביל לריכוזיות ואיחוד ההון בפחות ופחות ידיים. התחרות תסתיים על ידי הרס עצמי, והתאגיד הגדול יתפוס את כוח המונופול. עם תאגידים גדולים תבוא הפרדה של הבעלות והשליטה, יחד עם מספר השלכות חברתיות בלתי רצויות: אריסטוקרטיה חדשה של האוצר, זן חדש של טפילים בצורה של יזמים, ספקולנטים, ורק דירקטורים נומינליים, מערכת שלמה של נוכלות ורמאות באמצעות אחיזת עיניים תאגידית לגבי המשמעות האמיתית של פעילותם, ספסרות במניות, ספקולציות של מלאי ועוד כהנה וכהנה. זה ייצור פרטי ללא שליטה של פרטיות.

           

          מרקס לא היה יכול לזהות את המודל הישראלי בתוך התיאוריה הכלכלית שלו. הייחודיות היא שבמודל הזה התחרות הולכת ונעלמת והריכוזיות הפרטית הולכת וגוברת כשליטה של יחידים בתאגידים על ידי אחזקת רוב מכריע במניות. את המודל הזה רוצים הטייקונים למכור לנו כמודל פעילות עסקית ציונית ופטריוטית. נגד אידיאולוגיה בומבסטית זו אין מי שיכול לעמוד בפרץ ואין ספק שהפרולטריון שלנו מוכן אפילו לשלוף את הדגלים ולצעוד בהמוניו באותו תלם, לנשוא מבט אל המובילים ולהזיל דמעה מרוב התרגשות.

           

          ובהקשר הזה מופיע התוצר של אחד המחקרים המגוחכים ביותר ששמעתי עליהם (אינני מוכן לבזבז אפילו דקה לקריאתו) שהוזמנו ומומנו (!) על ידי איי.די.בי. הקונצרן של דנקנר, שרוצה לבטל את משנתו של קארל מרקס בהנף יד. על פי דיווח "ממון" נמצא "כי אין כל קשר בין רמת ריכוזיות ותחרות..”

           

          מי מאתנו חושב חושב באמת ובתמים שאנחנו מקבלים כאן מחקר אובייקטיבי. ומה שווה מחקר שכזה למול ה"ממון" של קרל מרקס? כבר בשנות הששים ניסו ברוני התעשייה באירופה להוכיח שבעיית המונופוליזם היא בועת סבון תאורתית. השוק האירופי למד מהמציאות וחקק את חוקי האנטי-מונופול כדי לשמור על כמה שיותר תחרות חופשית ושוויון זכויות. במשק. דנקנר מאכיל אותנו בלוקשים ישנים.

           

          האמת העגומה במציאות הישראלית היא שיש לו הרבה מאמינים.

          דרג את התוכן:

            פרופיל

            יקה1
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            שנה טובה לכולנו

            תנועה ירוקה