כותרות TheMarker >
    ';

    פיד RSS

    סיעור מוחות

    ארכיון

    ארכיון : 3/2011

    1 תגובות   יום שני, 21/3/11, 17:04

    ''

     

     

    כותרת בכלכליסט "מי אמר שיש קשר בין ביצועי חברה לתגמול מנהליה הבכירים? הצצה בדוחות 2010 מראה שגם אם הייתה שנה קשה לחברה או שנרשמו הפסדים כבדים למשקיעים. המיליונים ממשיכים לזרום לכיס המנכ"לים. לפעמים יש אפילו מצנח זהב מפנק"

    21.03.2011

     

    עצרו לרגע ועשו חושבים. האם יש הגיון בטירוף הזה המשתולל מזה שנים ומטפס מדי שנה לגבהים חדשים? או שהקפיטליזם של המערב הפרוע, כפי שכיניתי אותו בפוסט אחר, הוא אינו אלא מין וואריאציה מודרנית לקפיטליזם פאודלי חמסני וגזלני תוצרת הארץ?

     

    לפני כמה ימים חזרתי מגרמניה. בנסיעה לאורך נהר הריין צפיתי בהרבה טירות על הגבעות. בימי הביניים קמו כנופיות של אבירים שהפכו להיות בעלי טירות. במקור, אבירים אלו לא היו יותר מאשר חמסנים וגזלנים בעלי כוח זרוע. הם תפסו עמדות במקומות אסטרטגיים שבהם עברו דרכי סחר חשובות, שעבדו את אוכלוסיית המקום ובעזרתם גבו דמי חסות ומעבר מהסוחרים שבדרך. כשהתעשרו בנו להם טירות כמעוז צבאי וכמשכן מגורים מפואר.

     

    ומאז אותם אבירים הפכו למעמד אצילים מוכר, ל"מנהלים" שכל תפקידם היה לשלוט בנתינים לחלק את התפקידים והעבודה בצורה יעילה ולעלות את ההכנסות למקסימום האפשרי. כמובן שהאבירים חשבו גם על האפשרויות להרחיב את מקורות ההכנסה ולהגדיל את הרווחים האישיים שלהם. התחרות בינהם הייתה גדולה ונגמרה לפעמים בקרב על שליטה ומונופול.

     

    כשקראתי על מנכ"לים בארץ והמשכורות שלהם עלתה לי אותה תמונה של האבירים דאז.

     

    נראה לי שבארץ קמה במהלך השנים האחרונות קבוצה שמזכירה את אותם האבירים בתחילת דרכם, קבוצה שהחליטה לבזוז את החברות הישראליות ולשעבד את העובדים לרווחתם. הם תופשים עמדות אסטרטגיות בתעשייה הישראלית ומעשירים עצמם על ידי שכר עתק שמשלשלים לכיסם. הם אנשי חסות הטייקונים או בשפת ימי הביניים המונרכים, ועם הזמן הם עצמם הופכים עצמם לבעלי מלוכה ושררה.

     

    תשאלו את עצמכם מה מצדיק את שכר המיליונים של אותם אבירים מודרניים? בדקו אותם אחד אחד ותגלו שבזמן כהונתם של רבים מהם לא קרה שום דבר אחר מאשר שגרה. משחק המונופולי של הטייקונים מזיז בנוסף לקניה ומכירת חברות גם אבירים מחברה לחברה על הלוח. אבל בעוד שאבירי ימי הביניים רכשו את התואר בפעולה ומלחמה, רבים מאבירי ימינו יושבים בכורסא וסופרים ממון מהכנסה ימי ודמי הפיצוי בפרישה.

     

    בסבב של שלוש עד מקסימום חמש שנים, בחברה מצליחה, אי אפשר לקלקל הרבה, לכן מחממים את הכיסא וקוצרים את פרי התהילה שלאמיתו של דבר הוא עמלם של העובדים.

     

    בחברה בצרה, בא מנהל חדש ככובש, בדרך כלל בצעד ראשון מפטר עובדים, ובכך משפר מאזנים לשתי שנים וכשמתברר בשנה השלישית שזו לא הסיבה לצרות, הוא המנהל כבר בדרך לחברות חדשות. האביר המודרני דוהר אם כן מחברה לחברה ממשרה למשרה, וכך גם גובה המשכורת תופס תאוצה.

     

    שאלה רצינית, האם הם המנכ"לים כל כך נחוצים שבלעדיהם לא תשרוד החברה אפילו יום אחד, כך שזה מצדיק כל גובה שכר נדרש? לא כמנהיג בקצה פירמידת ההיררכיה הניהולית, כבעל שררה שיושב הרבה יותר מדי קרוב לבעלי השליטה בחברה . הניהול המודרני כידוע מתבצע כיום על פני כל הדרג הניהולי וככל שהוא שטוח יותר האפקטיביות גדלה.

     

    בפועל אין שום קשר בין איכות ביצוע לגובה התגמול שמנהלים בארץ מקבלים. הממד היחידי הקובע הוא כמה טוב מנהלים מצליחים למתג את עצמם. ושלא נשכח עוד עובדה אחת, הרבה מהאבירים האלו מנהלים בקנה מידה עולמי חברות קטנות יחסית במדינה זעירה. חפשו למשל את בנק הפועלים ברשימת מאה הבנקים הגדולים בעולם וכמובן שלא תמצאו. רוצים דוגמה ליחסי שכר הגיוניים? מנהל בנק מסחרי בארה"ב מקבל מקסימום 320,000 $ לשנה, שכר אבירים ממוצע 2.200.000 $.

    http://www.kaycircle.com/How-Much-Does-a-Vice-President-of-a-Bank-Make-Per-Year-Average-Vice-President-of-a-Bank-Salary

     

    ובמסדר האבירים המודרניים ליד השולחן העגול, יכול כל אחד להתפאר כמה הוא שווה יותר. כלומר כבר לא מדובר ביכולת ניהולית אלא בסיפוק האגו האישי להיות בעשיריה הראשונה. אלו הם בעלי הטירות המודרניות ולאו דווקא רק בישראל. בעת צרה טיסה קצרה וכבר הם במקום מבטחים.

     

    והאזרח הישראלי, זה שעומל, עובד ויוצר, זה שעל כתפיו מונחת האחריות היומית לביצוע המטלות, רואה ושותק ומקווה בסתר לקבל נתח קצת גדול יותר מהעוגה, ואולי להגיע פעם למצב להשתתף במסיבה. הוא מקבל את מסדר האבירים המודרנים אינו מטיל ספק, אינו עוצר לרגע וחושב על חמסנות וגזלנות ועל מעמדות ועל מנהלים וטייקונים. מבחינה סוציולוגית השכבות המשכילות מהמעמד הבינוני שלנו הם נכשלים יותר מאלו במצרים. האחרונים לפחות קמו לזעוק כנגד העושק, אי השיוויון והצדק החברתי. אצלנו יש שקט של בית קברות.

     

     

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום רביעי, 16/3/11, 13:49

       

      ''

       

      יש אנשים שיש להם חוצפה בלתי רגילה, לעמוד בפני עובדות מזעזעות ולהכחיש אותן. יש אנשים עקשנים שלמרות שהם רואים שאי אפשר לעבור הם רצים נגד הקיר.

       

      יש אבל אנשים מסוג של יושב ראש חברת החשמל בשם יפתח רון-טל שהם לא רק בעלי חוצפה לא רגילה וגם עקשנות עיוורת אלא גם בעלי פוטנציאל מסוכן לציבור הישראלי. אלו הם בנוסף גם אנשים שמכנים עצמם מדענים מומחים לאטום שיושבים בועדות שמקבלות החלטות על עתיד האנרגיה והאטום בארץ. אלו הם לובייסטים ועסקנים שרוצים לשלשל לכיסם מליונים מעסקי תיווך מפוקפקים ומכספי שוחד. אלו פוליטיקאים מטומטמים שלא מסוגלים לחשוב אפילו צעד אחד קדימה.

       

      אחד כמו שר התשתיות עוזי לנדאו שכמעט כל החלטה שהוא מקבל מוסיפה רעה על רעה, בא ואומר שלא צריך למהר לוותר על תוכנית האטום בארץ. דברי הבל מסוג דומה אנחנו שומעים מהפוליטיקאים מדי יום. אבל הוא, עוזי לנדאו, באמת מאמין במה שהוא אומר וכאן הסיכון הגדול לחיינו וגורלנו.

       

      כשיושב ראש חברת החשמל יפתח רון-טל יוצא בעד אפשרות בחינת הקמת תחנת כוח גרעינית בארץ מהצד המקצועי, הוא חייב לתת את הדין על חוסר האחריות הבלתי נסבלת שלו. דעתי האישית היא שצריך לסלק אותו מיידי מכל תפקיד אחראי בכלל ומחברת החשמל בפרט. אני חוזר ואומר הוא ומרעיו מדעני האטום שרוצים להוסיף לסיכונים הבטחוניים שתחתם אנו חיים עוד סיכון השמדה עצמית מסוכנים לנו הציבור.

       

      אנו עומדים היום בפני צ'רנוביל 2 ! הקרינה הרדיואקטיבית כבר מתפשטת באוויר. מבקרי הכורים האטומים הזהירו כבר בשנות השמונים מסופר- גאו, שהוא מצב שיוצא מכלל שליטה. ראינו זאת בצ'רנוביל ברוסיה ואנו רואים זאת היום. הכורים אינם נשלטים. קירור מוטות האורניום כאמצעי חירום אינו פתרון, הוא צעד אחרון לפני התכה, דליפה או פיצוץ הליבה המגנה על הכור. אבל כמה זמן אפשר לקרר חומר שנשאר פעיל למשך עשרות אלפי. כן קראתם נכון אלפי שנים?

       

      אפילו אם כור גרעיני פועל כשורה, הוא מקרין לסביבתו, הוא משפיע על בריאות העובדים למרות כל הביקורות. כשמוטות הבערה הגרעינית הישנים מוחלפים נוצרת פסולת גרעינית שאין לה פתרון. מוטות אלו נשארים רדיואקטיבים ברמה מאוד גבוהה ואין מקום בטוח על פני כדור הארץ ששם אפשר לאכסן אותם לדורות בבטחה.

       

      במקום לרכז למשל את כל הכוחות ליצירת אנרגיה סולרית שמתאימה לתנאים בארץ, אנחנו מפקירים את גורלנו בידי אנשים בלתי אחראים ומבזבזים משאבים בכיוון הלא נכון. במקום לפתח את נושא המימן כדלק עתידי אנחנו משחקים עם מכוניות חשמליות.

       

      רק במדינה משוגעת ובתרבות האח הגדול אפשר להכריז "אותנו זה לא מפחיד" או "אנחנו רחוקים מיפן". רק שתדעו, חומר רדיואקטיבי מסוג צזיום 137 שזמן מחצית החיים שלו 30 שנה הגיע בזמנו מצ'רנוביל גם אלינו ולמזלנו ברמת סיכון מזערית.

       

      הסרטון הבא מציג את התפשטות העננה הרדיואקטיבית מצ'רנוביל:

       

       

       

      ''

       

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        יקה1
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        שנה טובה לכולנו

        תנועה ירוקה