כותרות TheMarker >
    ';

    פיד RSS

    סיעור מוחות

    ארכיון

    ארכיון : 3/2012

    5 תגובות   יום שבת, 31/3/12, 16:11

    לפני זמן לא רב כתבתי על הצורך במפלגת החילונים:


    http://cafe.themarker.com/topic/2548334/

    מחברי שמעתי על מפלגת אור. 
    עד כמה שחשובה לנו אלטרנטיבה לממסד הפוליטי הרקוב של היום, הרי שעלינו לבדוק היטב בציציות של כל מצע פוליטי חדש, שלא נחבאים בו כובעים ישנים.

    ובכן קראתי את המצע ויש דברים שבכלל לא מוצאים חן בעיני ואני רוצה להעלותם לסדר היום לדיון ולדרוש מחשבה שניה. מפלגה חדשה מפתחת קווי יסוד וכותבת מצע. אבל זה לא יכול להיות סוף פסוק אלא רק התחלה של דו-שיח עם ציבור בוחרים. אני מקווה שבסוף תהליך שכזה אם אכן יתקיים אוכל להתפקד.

    הדבר הראשון הבולט לעין זו ההגדרה של מפלגת אור כמפלגה ציונית. ציונות וחילוניות לא מתנגשים, אבל פנייה לציבור בוחרים בהמשך קווי היסוד שאינם יהודים, וברור שזה המיעוט הערבי ישראלי, יוצר אנטגוניזם משמעותי. מדינה חילונית חייבת להיות המדינה של כל החילוניים ללא מונופול הציוניזם שתחתיו מסתתרת שוב אידיאולוגיה שיכולה להתפרש לכל מני צדדים ולאו דווקא דמוקרטיים.

    הדבר השני הבולט לעין, שעמו אינני יכול בשום אופן להסכים, שממנו אני רוצה להזהיר את כל מי שמתעניין במפלגת אור, הוא המצע הכלכלי: 

    "כלכלה חופשית" קיבלנו מנתניהו ואנו רואים לאן הגענו, לאיזה פער בין עשירים לעניים, עושק הטייקונים, שליטת המונופולים, סחיטת הבנקים, תספורת למשקיעים הקטנים ועוד ועוד. כל זאת ניתן לנו תחת הכותרת "עידוד תחרות חופשית ויזמות" - משפט שמופיע גם במצע של מפלגת אור!

    אם המפלגה רוצה להוות אלטרנטיבה חברתית אמיתית, חייבים לשנות את המצע הכלכלי. לא עוד אידיאולוגיה של שוק חופשי, אלא שוק עם שיוויון הזדמנויות, אנטי מונופוליסטי, ועם אחריות סוציאלית של כל מגזר כלכלי שפועל בשוק. את דברי אלו אפשר למצוא בנספחי היסוד של השוק האירופי לגבי הנושא הכלכלי תחת הכותרת - "Social Market Economy" 

    יש עוד כמה וכמה נקודות חמות, כמו ההתייחסות לעובדים זרים, הפחתת המיסים למליונרים שבימים אלו אנו קוראים כמה הם מרוויחים וכמה קטנה תרומתם כמנהלים או דירקטורים למשק. נקודה נוספת היא הקטנת המיסוי על חברות, שתאפשר לבעלי השליטה לחלט יותר דיווידנדים לכיסם, דבר שלא יביא ולא כלום לצמיחת המשק הישראלי. ויש עוד כהנה וכהנה תתי סעיפים שאין להם מקום במפלגה דמוקרטית חילונית, שמצביעים על נטיות קפיטליסטיות בנוסח אידיאולוגיית "השוק החופשי", של קפיטליזם המערב הפרוע.

    אני קורא לאלו שתומכים במפלגה ודוגלים בדמוקרטיה חילונית גם בכלכלה לחשיבה מחודשת, לדיון ולשינוי המצע!

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום שני, 26/3/12, 15:34

      ''

       

      למען הגילוי הנאות: אני אוהב ריקודים סלונים ורוקד אותם 3 פעמים בשבוע.


      בשבת התקיימה תחרות לאליפות ישראל בריקודים סלוניים ברמת חובבנים. מי שנכנס למתנ"ס לצפות ברוקדים, היה חושב שהוא נמצא באולם שמיקומו לא בשכונה המעט בעייתית בחולון, אלא בעיר כלשהי ברחבי רוסיה.

       

      רקדנים ורקדניות, בלרינות קטנטנות עם שמלות נשף וילדים עם מקטורן עניבת פרפר ושער מרוח בג"ל ומשוך לאחור. קבוצות של מתחרים מגיל 5, כן קראתם נכון, ועד לנערים ונערות בגילי ה- 20 וגם כמה סניורים לקינוח.

       

      95% מהם רוסים. השמות רוסיים, המראה הוא של ילדים יפים רוסיים, ובמיוחד תרבות ההתנהגות באולם רוסית. מראה יוצא דופן של ילדים מכל הגילאים מסתובבים בשולי רחבת הריקודים, הקטנים משחקים, האחרים מתאמנים לקראת התחרות, כולם מצוחצחים, מצחקקים, נרגשים והכל מתנועע וזז במין רוגע כהמולה שקטה. אין ריב וצעקות, אין אמא שעומדת כמפקד וצורחת על הילד, אין אפילו מכשירים ניידים ליד האוזן. תרבות התנהגות שלא רואים כמותה ביום יום.

       

      הארגון של התחרות מתקתק, במבטא רוסי כבד נקראים המתחרים להתייצב לסבב הבא. מיד נעמדים המתחרים הקטנים בפינה המיועדת, צועדים פנימה לרחבה, מתמקמים, עומדים ביציבה נהדרת זה מול זה, מתחברים ומתחילים לרקוד. יופי, אסטתיקה, צבעים ותנועת מחול נהדרת מושכים את העין. ריקוד נחשב לספורט הכי בריא שיש בגלל השילוב המנצח של תנועה, יציבה, חשיבה וריכוז (לאופן ביצוע הווארייציה), מוזיקה, קואורדינציה עם בן או בת הזוג וגם חברותא.

       

      על הטריבונה יושבים ההורים שמשקיפים במתח על הילדים המתחרים שלהם. הסבתות הצטרפו עם סלים של אוכל והילדים עולים מדי פעם לאכול ולשתות כי המאמץ גדול. מדי פעם פולחות קריאות עידוד ברוסית את האוויר. הכל זע ונע בנעימות.

       

      לסיום התחרות נקראים כולם למצעד הרוקדים לפני קבלת הפרסים. אין צעקות ודחיפות וגם הקטנה ביותר שראיתי, בקושי בת 5 נכנסת לשורה במקומה אחרי שזיהתה את המספר שלפניה ויודעת בעל פה את המספר שלה. הכל מסתדר בלי סדרן וצועד לרחבה. כל מי שמקבל את אחת מהמדליות הרבות עושה סיבוב, קד ופונה למאמן שעונד אותן לצווארו. ילדים ונוער מאושרים וגאים על עצם השתתפותם באירוע וכמובן ההורים הצוהלים של הזוכים.

       

      החלום שלי, הוא נוער הישראלי שלומד ריקודים סלוניים ורוכש גם את תרבות ההתנהגות של הרקדנים בבתי ספר. אגב תרבות ההתנהגות הזו היא לא רק נחלת הילדים הרוקדים ממוצא רוסי. אפשר למצוא תרבות זו בהרבה מאוד ארצות אחרות. אבל אם העולים מרוסיה הנחילו לנו משהו טוב, למה לא ללמוד מהם, לאמץ ולשנות דפוסי התנהגות וגם להנות מהריקוד? 

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שני, 19/3/12, 16:43

        לפני כמה שנים טובות, בטרם שהכביש החדש בכניסה לבאר שבע נחנך, באתי כסטודנט לביקור בארץ ועם בת דודתי נסענו בטרמפ לבאר שבע בדרך לסיני. הנהג כבן חמישים היה בדרך לישיבה חשובה בעיר. כמה קילומטרים לפני העיר נתקלנו בשלט שהכריז כי הכביש החדש עוד חסום ויש לבצע עיקוף. הנהג נהג במסורת הוונדלית.

         

        כידוע הוונדלים נודעו בתוקפנותם והמורשת שהשאירו הפכה לשם נרדף להשחתה, הרס ושתלטנות. המילה וונדל אגב משמעותה במקור נווד. כמו אז גם היום נדים ונעים הוונדלים הישראלים במכוניותיהם, משתלטים על הכבישים משחיתים כל שמץ של תרבות נהיגה והורסים או דורסים כל כלל הגיוני של נהיגה מסודרת ומתחשבת וגם אנשים ורוכבי אופניים.

         

        הנהג הוונדלי החליט שהוא ממשיך בכיבוש הכביש החדש ויהי מה וכמוהו נהגו גם נהגים נוספים. זאת למרות ההפצרות שלנו לותר ולבצע איגוף שיעלה לנו אולי בעוד 20 דקות נסיעה. הגענו למחסום האבנים על הכביש שמיקומו היה לפני ואדי או תעלה שחצתה את הכביש בעומק של כמה מטרים טובים. בואדי היו כבר מספר מכוניות (אף ג'יפ אחד) שזחלו על אבנים וסלעים וניסו מזלם בעליה לכביש מצידו השני של המחסום.

         

        הוונדל שלנו לא חשב פעמיים ירד בדרך לא דרך לואדי עינה את מנוע המכונית, שייף את הצמיגים, פגע בגחון המכונית והשאיר בדרך את האגזוז כקורבן המערכה, הזיע קילל, ציווה עלינו לצאת ולדחוף. בסופו של תהליך הכיבוש הוא הצליח להשתלט על הכביש מחדש ועם מכונית חבולה לגמרי הוריד אותנו בתחנת אוטובוסים. את הפגישה הוא כמובן, אחרי שעה וחצי לוחמה, פיספס.

         

        אירוע זה נחרט בזיכרוני עד היום. יותר נכון הוא חי בקרבי גם היום כשאני נוהג על כבישים עמוסי וונדלים מכל הסוגים ומכל המינים. העוקפים למשל, כמובן מימין, גם שצד שמאל חופשי, אלו הוונדלים שלפני רמזור אדום כשאני כבר מזמן מאט את הנסיעה נדחפים ברגע האחרון ממש למסלול שלי כדי לעמוד מכונית אחת לפני. הקוריוז בדבר אגב הוא כשניתן אור ירוק לוקח חצי זמן רמזור עד שהוא ואחרים זזים מהמקום.

         

        יש את מחליפי המסלולים, אלו הוונדלים עם תסמונת הטורט. כל כמה שניות הם חייבים להחליף מסלול כדי להיות מוכנים לזנק מרווח של מכונית לפני שהם שוב נתקעים, נדחפים קרוב קרוב על הזנב של זה שלפניהם לפני שהם שוב בהתקף טורטי חדש מחליפים מסלול.

         

        ויש עוד ועוד שבטים שלמים של וונדלים שקצרה הרשימה מלהכילם. וכולכם מכירים אותה ורובכם חלק ממנה. למה העלתי את הנושא עכשיו? הוונדליזם הזה הוא סמן תרבותי ישראלי שהולך ומתפשט לכל המגזרים החברתיים האחרים. כבר תמיד אמרו שתרבות הנהיגה מסמלת את תרבות האנשים והתנהגותם בכלל.

         

        חזרתי לפני כמה ימים מנהיגה בכבישי אירופה. היה לי משהו חסר. הרגשתי שעמום מסוים, חוסר מתח, אקשן, עצבים. לא יצא לי לקלל. ועוד יותר מוזר כל הנהגים שומרים על הכללים. כמו שהוונדלים בסופה של תרבות זו התנוונו ונטמעו לחלוטין באוכלוסיה המקומית בה חיו, כך גם וונדל אחד עם פורשה שחלף בכ 200 קמ"ש נטמע ולא נחשב בתרבות נהיגה אירופאית שפויה.

         

        אבל הנהג הוונדל הישראלי, כמו כל ישראלי יצביע מיד על האיטלקים למשל, הלא הם הם הוונדלים האמיתיים בכבישים ולכן הנהיגה המופרעת בארץ בכלל לא נחשבת. המשטרה תרוץ אחרי פאנטום המהירות בלבד ותמשיך לפספס כל טיפול בוונדליזם האמיתי שקורה כמעט כל רגע בכבישים לפני עינינו. וכל שאר הולכי הרגל ורוכבי האופניים ימשיכו לשלם מס דמים, ותאונות פגע וברח ימשיכו לעשות כותרות. וונדליזם as usual.

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום ראשון, 4/3/12, 14:33

          בא לי להקיא כשאני קורא על מה שבניזרי אומר לאחר ששחררו אותו מוקדם מדי מבית הכלא. הוא מלמד אות שגם בשחור יש גוונים, שהוא השחור משחור. המסכן שסבל יותר מגלעד שליט, הצדקן שטוען שישראל היא המדינה הכי אנטישמית בעולם, הנרדף על ידי המערכת המשפטית ושופטי העליון. בא לי להקיא ממנו ומכל הצדיקים השחורים מסוגו.

           

          בא לי להקיא מהמערכת הפוליטית בכלל ומהממשל בפרט. הגועל נפש של נפשות פועלות בסביבת ראש הממשלה ובביתו עצמו, החתירה של כל נושא תפקיד מרכזי וחשוב מתחת לכסאו של השני, תרבות ההתנהלות האישית של שקר והונאה והיחס הבוגדני של הטיפוסים שמנהיגים את הפוליטיקה הישראלית עולים על כל דמיון. בא לי להקיא מהם.

           

          בא לי להקיא מהממסד הצבאי. גם כאן נלחמים נושאי דרגות בהשלכת רפש אחד על השני, מפיצים מסמכים שקריים, הופכים את מערכת הביטחון לרשת של הונאה אחת גדולה, מועלים באימון וחושבים שהם מעבר לאתיקה וחוקה. בא לי להקיא מהם.

           

          בא לי להקיא מאי השיוויון והצדק החברתי שלא מזיז כמעט לאף אחד חוץ מאלו שסובלים תחתיו. איך יכול לקרות במדינה מתוקנת כביכול שמהנדס מחברה בטחונית שדרס נער אתיופי והפקירו, ברח, וגם שהנער נחבט על שמשת הנהג והוא מכחיש לאחר מעשה, שפושע זה מקבל רק שנת מאסר אחת וגם זו לבטח תקוצר או בכלל לא תתבצע. איך יכול להיות שבמדינה כביכול מתוקנת אחרי אסון הכרמל שגבה קורבנות רבים ודו"ח מבקר המדינה מכנה בשם את האחראיים בממשל, לא גורם לכך שאלו יודיעו מיד על התפטרותם ויועמדו גם לדין. בא לי להקיא מהם.

           

          ובא לי להקיא גם מהאידיוטים האלו שכל פעם שאני מעלה נושאים קריטיים לדיון הם מנסים לפרוק כל עול של אחריות באמירה הנלוזה "אז מה, גם בארצות אחרות זה קורה" ואם זה קורה גם שם אז אצלנו מותר לעבור לסדר היום? בא לי להקיא במיוחד מטיפוסים מסוג זה.

           

           

          ואני שואל עצמי כמה אפשר להקיא?

           

          ואני שואל את עצמי איך עם ישראל ממשיך לעבור לסדר יום רגיל כאילו לא קורה מאומה?

          דרג את התוכן:

            פרופיל

            יקה1
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין

            שנה טובה לכולנו

            תנועה ירוקה