כותרות TheMarker >
    ';

    פיד RSS

    סיעור מוחות

    ארכיון

    ארכיון : 7/2012

    15 תגובות   יום שני, 30/7/12, 15:32

    למבוגרים מביננו זכור היטב הביטוי "שולמן ישלם".

     

    שולמן ישלם, אזרח תל אביב, שלפי המסופר נהג להשמיע אימרה זו אחר ארוחותיו במסעדות ת"א, כנשעדרה מכיסו פרוטה מזדמנת. הביטוי השתגר במשמעות - מישהו אחר ישלם את החשבון.

    שני אירועים קיצוניים מאוד, קשורים לנושא שולמן ישלם. האחד הביא לרצח של הורים בדם קר והשני לזריקת רימון גז לחצר ההורים. אני חושש שזה לא סוף פסוק.

    ברמה היום יומית אני חווה מסביבי את התרבות של "שולמן ישלם" הולכת ומתרחבת. הורים מכל השכבות מאולצים על ידי ילדיהם לדחוף ידיהם עמוק לארנק כדי לממן את הוצאותיהם. כאן לא מדובר רק בצרכים בסיסיים שאין יד הילדים משגת. כאן מדובר לעיתים קרובות בדרישות לרמת חיים גבוהה על חשבון ההורים!

    האשם העיקרי לתופעה שלילית זו הם ההורים עצמם. אינני מכיר תרבות מערבית ולו אחת שבה השתרש הנוהל שההורים אחראים לצרכי ורמת החיים של ילדיהם גם בגיל מבוגר. בארצות אירופה למשל נהוג לתמוך בילדים עד לסיום רכישת השכלה או מקצוע מתאימים. וכשאלו עוזבים את הבית, מכאן ואילך הם אחראים על פרנסתם וכלכלתם. מדי פעם הם יקבלו מתנה מההורים בגין אירועים שונים על פי היכולת הפיננסית של הוריהם.

    רק לפני זמן קצר ישבתי עם חברים שספרו על ילדיהם בני ה- 30 פלוס. לכל אחד מהם היתה שאיפה שקשורה לכיס ההורים. חלקם רצו לפתוח עסק (הנטייה לפתוח פאבים, בארים או מסעדות אינה ברורה לי לגמרי), וכמובן שולמן (ההורים) ישלם (יממנו). בן אחד מרוויח 25 אלף שקל ברוטו (!), אבל רוצה להצטרף כשותף לסטרט-אפ שמבטיח לעשות את המכה הגדולה. שולמן משלם. בת אחרת התקבלה לחברת הייטק ב- 18 אלף שקל משכורת חודשית ברוטו, אבל בוכה שאין התייחסות והכרה וחולמת על הצלחה כאשת עסקים. ומי יממן את ההרפתקאה, שולמן כמובן. מאותו ערב אני יכול לספור לפחות 3 דוגמאות דומות נוספות.

    הדוגמאות האלו אינן משקפות את הרוב, הן באות מהמעמד העליון התחתון. ההורים מבוססים, דירה לילדים הם כמובן כבר קנו, ולמקרה שאלו יתחתנו ההורים כבר עושים את החשבון כמה יעלה להם לשחק את שולמן על הוצאות ילדים, מטפלת, גן ילדים, מכונית נוספת למשפחה המתרחבת, ביטוח בריאות פרטי, חינוך בבית ספר פרטי, אוניברסיטה וכו. מילדיהם הם רוצים להוריד כל נטל, אבל עם הממרח הזה על הלחם התיאבון שלהם רק גובר.

    הכרתי גם אישה שמקבלת קיצבה שגרה עם בתה שממשכורתה הקטנה ממנה את משק הבית. הבן הבכור,בטלן מקצועי, היה בא אליה לפרקים לבקש ממנה עזרה כספית שהסתכמה לעתים ב- 20 שקלים. וכשלא נענתה לבן, איים זה עליה להתאבד ולקחת אותה עימו. גם היא הפכה לסוג שולמן משלם.

    ואני שואל את עצמי ואתכם, מאיפה לעזאזל באה התרבות ההזויה הזו? ממה היא התפתחה למין עוולה חברתית שהורים הם שולמן ומי שלא משלם הוא לא הורה טוב – לא רק בעיני הילדים שלו, אלא גם בעיני הסביבה החברתית.

    הנכדים, רואים את ולומדים ומפתחים גם הם את תרבות השולמן שלהם. שולמן משלם הופך למסורת חברתית, לדבר שבשגרה, למובן מאילו, גם במחיר שההורים במקום לקצור את פרי עמל חיי העבודה שלהם ולהנות מכמה השנים שנותרו להם לעת זיקנה, ממשיכים לשאת בעול כספי שמכריח אותם לעיתים קרובות לוותר ולשלם ולשלם רק כדי להיות שולמן טוב.

    חברה שולמנית היא חברה של אנשים שחיים על חשבון אחרים. אנחנו מבלי שמדברים על זה בפומבית, כי לא נעים להודות, מדינה שולמנית. אנחנו חיים על חשבון האמריקאים למשל. מעבר לעזרת הנזקקים שאנו מקבלים בסדר גודל של מיליארדים, יש לנו תמיד דרישות נוספות אליהם. למשל שהם יממנו לנו את כיפת ברזל. שולמן משלם כי הבוחרים היהודים בארה"ב מאיימים. עד כמה שמערכת זו נחוצה, למה חייבים דווקא הם לממן לנו אותה? ובטור אישי בעיתון ידיעות דורש הבן של שרון מהאמריקאים לממן את פיתוח איזורי הספר שלנו כאילו שמובן מאיליו שזה מה שהדוד סם שולמן חייב לנו. והדודה שולמן הגרמנית שולחת לנו צוללות כדי לשחק משחקי מלחמה. למה הם עושים זאת? איך הצלחנו לייצא את אפקט שולמן?

    לשולמן פתרונות.......

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      יקה1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      שנה טובה לכולנו

      תנועה ירוקה