כותרות TheMarker >
    ';

    פיד RSS

    סיעור מוחות

    ארכיון

    ארכיון : 8/2012

    7 תגובות   יום שני, 20/8/12, 16:09

    ''

     

    בילדותי קראתי בין השאר סיפורים על "המערב הפרוע" והלכתי עם חברים לסרטי "מערבונים". בספרים ובסרטים היה הכל ברור, יש את הרשעים ומולם הטובים שומרי החוק.

     

    היום אני יושב למול הטלוויזיה ורואה כמעט כל ערב סרטי מערב פרוע ישראלים, אלא שפה לפרקים מתהפכות היוצרות. מתהפכות כשמטומטמת אחת כמו ראש עיריית נתניה הופכת עבריין מועד וכנראה רוצח בכבישים ל"דורס עם לב טוב". בסרט הזה מככב בריון מעולם הפשע הנתנייתי שיחד עם אחרים כמותו, הפך את העיר לעיירה במערבון. במקום על הסוס הוא דוהר באאודי 6 שלו, מתגרה בשריף נעצר, משוחרר, דוהר בורח, חוזר, פותח עסקים לא חוקיים, מקבל גושפנקא, לווה כספים, סוחט, מאיים, הולך למסבאה שותה לשכרה דוהר ודורס למוות 3 נשים.

     

    במערבון הקלאסי מופיע השריף הטוב שכולא את העבריין ומעמידו לדין. במערבון הנתנייתי שלפרק הסיום אנו מחכים יש לשער שפושע שנמלט ינסה בעזרת עורך דין ממולח לנהל משא ומתן על הסגרתו תמורת הקלות בעונש, בטוח שהמשפחה תיקח גם יחצן בנוסף לראש עיריית נתניה שיסביר לציבור הרחב שכל מה שקרה היא בעצם טעות מצערת של אזרח למופת שנקלע בלא אשמה לסיטואציה "מורכבת" ושהוא כמובן מאוד מצטער על מה שקרה ובמיוחד לאחר שחייו נהרסו אחת ולתמיד ולכן על הפרקליטות להתייחס למקרה הטרגי שלו ולמתן את ההאשמות לכדי עונש כספי ומאסר על תנאי.

    כמובן שה"משפחה" המורחבת של העולם התחתון תופיע בבית המשפט תצרח, תקלל, תאיים ותפחיד את השריף, התובעים והמושבעים. ובסופו של יום לאחר הודאה מרצון עקב הסדר טיעון יופחת העונש לכמה חודשי מאסר בפועל, למען הצדק הטוב, ובכך הגענו להפי אנד של הסרט.

     

    אפשר לפתח גם תרחישים אחרים כמו המלטות מהארץ או העלמת ראיות, או לחלופין שופט שבאמת שופט צדק ששולח את העבריין להרבה שנים מעבר לסורג ובריח.

     

    במציאות של היום המערב הפרוע בארץ הרבה יותר גרוע מכל תסריט אימים אפשרי, שלעומתו כל מערבון הופך לקומדיה קלילה. במציאות גברים רוצחים את נשותיהם כאילו היו סחורה פגומה, נערים ערבים רודפים ורוצחים אזרח תמים לעיני משפחתו ומנגד נערים יהודיים כמעט הורגים נער ערבי למול צופים אדישים, נהגים דורסים אנשים ומשאירים את הקורבנות מתבוססים בדמם, כנופיות של צעירים נלחמות עם נשק ומטעני חבלה, תלמידים מאיימים ומכים ודוקרים תלמידים אחרים וגם תוקפים את מוריהם, ובמקומות בילוי מתרחשים כמעט כל ערב אירועים אלימים. והרשימה עוד ארוכה והיא מתפרסת הלאה על פני אלימות מילולית, נהיגה פראית, פגיעה ברכוש ועוד ועוד.

     

    ויש בינינו הרבה מאוד אידיוטים שמשחקים את שלושת הקופים, לא לראות, לא לשמוע ולא צריך לדבר. כשמעלים את נושא המערב הפרוע, אלו תמיד יצביעו על הפשע בצרפת, באיטליה או בארה"ב ויטענו שגם שם יש ושם זה יותר גרוע ולכן אצלינו זה בגדר ה"רגיל". רק כשהם בעצמם יהפכו לקורבנות, יתעוררו. הנימה הכללית במערב הפרוע שלנו היא ש"הכל בסדר", למעט אותם פשעים שקורים שלא פוגעים אישית ולכן לא מזיזים לנו.

     

    אני חושב שהמערבון שלנו הפך לסרט אימה כשראש עיר מלקק ושריף פוטר עניין בסיווג כפסיכומת ועיתונות מצטטת את האימא שלא היה ולא נברא ושעוכרי דין (לא עורכי) יעשו מהטרגדיה שהתרחשה את הקופה הגדולה.

    דרג את התוכן:
      3 תגובות   יום שלישי, 14/8/12, 18:54

       

      ''

       

       

      אז ספרו לי שיש כלה שמוכנה להנשא לבחיר ליבה. העניין הוא שהחתן המיועד לא מציע לה נישואין. יוצאים כבר 5 שנים ואין תכלס. היא מסתכלת על החברות שלה, חלק אחד רווקות "זקנות" שאין להן אפילו מישהו באופק. החלק האחר כבר נשוי והילדים בדרך.

       

      הכלה לוחצת, המשפחה מסמנת למיועד אולטימטום. הוא נשבר. היא רוצה להיות מלכה בחתונה, לו לא אכפת כל כך מהאירוע וכבר מתכונן לאבהות של לפחות 4 ילדים.

       

      ההפקה הגדולה מתחילה. הזוג מתכנן שלא לעבור את המסגרת התקציבית בסך 160.000 ש"ח. כמובן שההורים ישאו ב- 70% מהעול והשאר ישולם מההכנסות של האירוע. עד כאן הכל כרגיל.

       

      כרגיל? אני לא אוהב חתונות כרגיל. אני משלם 800 ₪ דמי כניסה לאירוע שאינני אוהב. אני משלם כל פעם מחדש לאותו אירוע משעמם שחוזר על עצמו בשינויים קטנטנים, למעט חתן וכלה שונים. אני פוגש בדרך כלל את אותם האנשים שאני יכול לפגוש בתנאים אחרים יותר נעימים.

       

      ההזמנה אמרו לי, חובה. חובה לפנות זמן, להתלבש יפה, לבוא לפני החופה, לנשנש קצת מהטעימות כדי לא לשתות אלכוהול על בטן ריקה, להעמיד פנים שטכס הנישואים מעניין אותי, להתחמק בתחילתו לאחור, לחפש את השולחן הממוספר ולנסות לנהל דו-שיח כנגד המוזיקה הרועשת, לשאת בעול הברכות, הסיפורים והמצגות שמעניינות אותי כקליפת השום, להשתדל שלא לאכול מהמנה העיקרית ועל ידי כך לחסוך לי טיפול שיניים עם קיסם בשעה הקרובה.

       

      כמה פעמים אמרתי לעצמי שאני מזוכיסט שכל פעם מוכן מחדש לקבל עליו את כל מסכת ההתעללויות כמוזמן לחתונה ועוד לשלם עליה. לא רק שמתעללים בי, לאחר המשתה עולים הצעירים לבמת הריקודים ומסמנים לי סופית שהגיע זמני להסתלק. כשמישהו מדבר אתי לאחר מכן על החתונה, לא נשאר לי בדרך כלל כלום בזכרון.

       

      יש חתונות שאני דווקא כן זוכר. אחת שסחבו אותי לגליל העליון לישוב של "אלטרנטיביים". גם עוד לנסוע רחוק אמרתי. אבל כשראיתי את הזולה עם כסאות ומחצלות ועשן מתקתק שכיסה את כל המקום, התחלתי להנות. בחור מזוקן לבוש בחלוק לבן שעמד על סלע לפני רחבה בתוך יער, היה רב שחיתן את הזוג הטרי. יותר מעשרה מתופפים הלהיבו לא רק צעירים להוריד נעליים להפשיל מכנסיים ולרקוד ולקפץ כאילים. האוכל, לא אכיל, אבל למי זה כבר מפריע עם כוס בירה ושאחטה ביד.

       

      אני זוכר טוב טוב את החתונה האחרונה שהיה לי הכבוד לשלם עליה. על חוף ים, ביום ששי אחה"צ, בין אנשים שבאו להנות מהים עם שמשיות ומנגלים. לקחו בוטקה שמו כמה שולחנות בפנים ובחוץ על המרפסת. הגעתי קצת מאוחר יותר לסעודה. אין מפות וסכו"ם, נשארו רק כמה נתחי שווארמה קרים בקערה עלובה בפינה. מילא, אכלתי כבר בבית. החופה על הים, כולם מזיעים והחתן והכלה מתכסים בעשן של נופש שהחליט באותו זמן לנפנף מעל המגל שלו. חוזר לשולחן ומקבל הוראה לעזוב אותו כי מפנים את השולחנות כדי ליצור רחבה לריקודים. אני שואל היכן אפשר לשבת והאחראי עונה בלי היסוס על החול. את הבוטקה הוא כבר סגר, מפני ששילמו לו עד שעה 5. אחרי חצי שעה נסיעה, תשלום כניסה לקופת החתן והכלה, בירה וזבובים חינם, אני בדרכי הביתה. בזמן הנסיעה חשבתי על האסטרטגיה המוצלחת של הזוג שהתחתן שהחליט לסבן אותנו מוזמנים עד הסוף, לחסוך הפקה גדולה בכוונה תחילה ולממן על ידי כך את השהות המתוכננת שלהם בניו-יורק לשנה שלמה.

       

      מגיע לי, שככה מתנהגים אלי כי אני מוכן שוב ושוב לשחק את הקורבן. למען משפחה וחברים אני מוכן להפוך את עצמי לליצן חצר כשברקע מתנהל כס מלכות מקצועי למהדרין ששופך ים של כסף, גם על חשבוני, על אירוע מיותר לחלוטין.

       

      הגעתי למסקנה חד משמעית שכל האירועים האלו מיותרים לגמרי. אירועי החתונות טובים רק לכיסם של אנשי עסקים מפולפלים ומפוקפקים שקוראים לעצמם מארגני הפקות, בעלי אולמות וקטרינג, מעצבי שמלות כלה וצלמים. אולמות צנועים בעבר הפכו ללאס ווגס של היום. גן טבעי הופך ליורו דיסני עם תאורה חלומית. הקופה דופקת והזמנות צריך כבר לעשות חצי שנה מראש – לפחות. הכלות חושבות בעיקר על השמלה והאיפור, הן מזכירות לי יותר ויותר את פסטיבל המסכות בוונציה, רק ששם רואים קלאסה ובחתונה פחות או יותר באסה. שמים עקבים גבוהים שאי אפשר ללכת, מצתלמים על רקע שקיעה, עץ זית או חציר טרי שנדבק לשולי השמלה. מגיעים לאירוע כבתוך טראנס, לוחצים ידיים ומחייכים, מובלים לחופה שלרוב לא זוכרים איך הגיעו לשם, שומעים סיפורי רב על גימטריה קבלית, דורכים על כוס ומתחילים בשתיית יין משותפת שנמשכת עם משקאות אלכוהולים רבים נוספים אל תוך הלילה, רוקדים בשכרון חושים, מובלים למיטה עם כאב ראש, יוצאים חצי צלולים למסע ירח הדבש.

       

      הקופה דופקת משני צדי המתרס. מצד אחד כל הסוחרים באירוע מרוויחים מצויין, כי על זר פרחים על השולחן במחיר מופקע לחלוטין לא מתווכחים, הרי זו חתונה. גוזרים קופון על כל דבר ובמקרה הטוב מספקים סחורה שאינה פגומה. מצד שני קופת המזומנים שמשלשלים המוזמנים דופקת ואוי לו למי שלא עמד ביעד התשלום. הכספת הופכת להיות מסמר האירוע. אירוע מוצלח נמדד בסכום הסופי. נשאר רק לקבוע על מה לבזבז.

       

      הבטתי בחתן שהתרצה להפוך לבעל נאמן. היו לו פנים מאובנות וכולו חיוור כשהובל על ידי אביו לחופה. רציתי להגיד לו, זה לא כל כך כואב וזה גם יעבור. קח את זה כמו זריקת חיסון לבאות. תצא מזה עמיד יותר לחוליים שבדרך ואולי בכלל יצא מכל זה עוד משהו לטובה.

      דרג את התוכן:

        פרופיל

        יקה1
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        שנה טובה לכולנו

        תנועה ירוקה