כותרות TheMarker >
    ';

    חרוזים על מחרוזת

    מעין הוא הלב.
    מימיו – חרוזי מילים;
    כניצן מלבלב
    נפתחים ונגלים.

    אתמולים ותקוות
    בצלילים ניחוחות,
    בגוונים של פריחות
    מי יותר – מי פחות.

    ארכיון : 12/2008

    12 תגובות   יום רביעי, 31/12/08, 10:15
    קיבלתי היום במייל את הסרטון הבא, ואני חש שחובה על כולנו לעשות כל מאמץ להפיץ אותו הלאה.
    אנא מכם, הרתמו גם אתם למאמץ ההסברתי.
    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום שבת, 27/12/08, 07:21

      עכשיו הוא לבד
       
      עכשיו הוא לבדו. עצוב.
       
      בהם צופה , באחרים,
      מרקדים שם עד כלות נשמתם
      את מבטו אינו מרים
      קנוא קנא בהתלהבותם.
       
      קיווה, אולי יבוא הנס
      וגם אני עוד אתמוסס.
      מרגיש כל כך חסר תועלת,
      חסר אונים, חסר תוחלת.
       
      חשוך עולמו, קר וגלמוד
      מראשו ניטלה השלהבת.
      ומאז הוא ניצב כעמוד
      והכל בגלל רוח נושבת.
       
      איבד את הלהבה,
      את אור החדווה.
      וכבר אין אהבה,
      כשאורו כבה.
       
      הולך ומתייאש
      הולך ומתייבש
      הולך ומתקרש
      הולך ומתקרר
       
      לא מנצנץ
      לא ממצמץ,
      אותה התנוחה,
      חסר שמחה.
       
      עכשיו, עכשיו הוא לבדו
      כולם גמרו שם, ממש על ידו.
      הקריש דמם, הגליד חלבם
      בחנוכיה נדם ליבם.
       
      והוא, הנר שנותר.
      דרג את התוכן:
        3 תגובות   יום שישי , 26/12/08, 22:28

         

        הסנונית האחרונה

        תמה. משחזר לי, ביננו מה קרה ?
        אם משהו עשיתי, אם משהו נורא ?


        מדוע נעלמת לי, ממש כמו בבואה
        או דמות המשתקפת, על קרום דק של בועה ?

        תשובה עוד לא מצאתי, נראה שלא אמצא.
        הדרך בה נסעתי, היא דרך-אין-מוצא.


        מדוע לא השארת לי, אפילו לא תמרור ?
        היכן אבדה הדרך, ללא השאר פירור ?

        כאב לי כל הערב, נפרדנו בלי מילה.
        דברים יצאו מקרב-לב נושא תפילה.


        אך שוב עמדנו שנינו, מזרח מול מערב,
        ולא מצאנו דרך, ביננו שדה הקרב .

        אשמח אם רק תאמרי לי, על מה נפל דבר ?
        ואם בכלל היה מה, או שמא מיותר


        לשמור מקום בלב, או איפה שמקובל,
        או רק לתת לוואקום לתפוס את החלל ?
         

         

         

        דרג את התוכן:
          6 תגובות   יום שבת, 20/12/08, 12:38

          באין הסערה

          .
            "נסער ונאהב
          ונצחק ונשתוק
          בעבר ועכשיו
          ובעתיד הרחוק ..." 
          .
          נישבענו אמונים
          ונשבור השבועה.
          כי על פני השנים
          השיגרה הקבועה 
          .
          את עוצמת הסערה
          הפנימית משככת.
          נהפכה לקרה
          המדורה הדועכת. 
          .
          וכבר אין סערות
          וכבר אין גם צחוקים
          ויותר מהכל
          אנחנו שותקים.   
          .
          נ.ב. 1 : אין טעות בשם השיר. נסו להבין.
          נ.ב. 2 : השיר נכתב למי שהיתה אשתי לשעבר, לקראת פרידתנו
          נ.ב 3 : הטריגר שדרבן אותי להעלות אותו הוא הפוסט של טולי. כל המחמאות - לטולי.
          דרג את התוכן:
            1 תגובות   יום רביעי, 17/12/08, 14:31

             
            צונח לתוך כסא הנהג.

            משעין את הראש לאחור. קולו של חיימוביץ מהדהד עדיין בתוכו. בוהה בתקרת המכונית.
            "חייב להתמקד. חייב לחשוב. תחשוב חיובי. תתחיל לנסוע והכל יסתדר ... "
            מתניע.

            פחות מקילומטר אחד עד מרפאת קופ"ח. חייב לתפוס את הרופאה, שתרשום לי הפנייות.
            כבר 17:00. היא בטח נמצאת עד 18:00. יהיה בסדר.
            היא איננה. בהשתלמות.

            דר' צונדר מחליף זמני. מבקש להכנס אליו בלי תור. צריך להתנצל לפני עשרה מוזמנים.
            להסביר להם. אוי לבושה.

            סופסוף אני בפנים. ממלמל שצריך הפניות לבדיקות דחופות: שתן, בדיקות דם, אולטרסאונד, סי-טי, . . . . והכל עד יום ראשון. הכל דחוף.
            "שיהיה בהצלחה !" אני שומע אותו מאחורי כשאני לוחץ על ידית הדלת.
            מתחיל מירוץ נגד הזמן.
            חושך מוחלט כבר. יום חמישי, כמעט שש בערב.
            הפגישה עם דר' חיימוביץ ביום ראשון בצהריים במרחק יום עבודה אחד. ומחר, יום שישי בכלל.
            .
            אחות המרפאה מושיטה לי כוסית פלסטית ומבחנה.
            "זה לפיפי. בבוקר, תביא את זה אתך. בבוקר ניקח לך דמים. תבוא מוקדם !  עד 8:00. ".

            אני מסתובב לצאת.
            "אה, תזכור להיות בצום. כן, קפה מותר".
            חוזר למזכירות.
            אולטרסאונד? - רק מחר.
            סי טי ? – זה דורש אישור של מנהלת המרפאה. היא תהיה רק ביום ראשון.
            - אבל זה דחוף !
            - מצטערת.
            - אולי מישהו אחר ?
            - לא. רק היא.
            מצליח להגיע הביתה בשלום. לא בא לי להשאר לבדי. נוסע לחדר הכושר.
            "אף פעם לא קרעת את עצמך ככה" אומר לי סרג'יו המאמן.

            ואני . . .    שותק.
            .
            המשך יבוא ....
            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום רביעי, 17/12/08, 12:48
              יש לך שניים, אל תדאג
              .
              . 
              אני חי את חיי,
              כרגיל, כמו כולם.

              ללא בעיות בריאות מיוחדות, שפעת פה, צינון שם.
              שום דבר ששווה לפרט.
              .
              יום רביעי, מבקר אצל הרופאה בקשר למשהו מאוד שטותי.
              .
              מזכיר ככה, באגביות, שגם כואב קצת בתחתית הבטן,
              וכן, גם הרגשתי שיש לי איזה בליטה קטנה, שם, על האשך השמאלי.
              .
              כפפות גומי. בדיקת מישוש קצרה והיא מפנה אותי אל האורולוג.
              .
              דחוף !!!
              .
              חמישי 16:00. אני אצל דר' חיימוביץ.
              שוב מישוש.
              .
              הוא נועץ בי מבט חמור, ובמבטא רוסי כבד :
              "ביום ראשון, 13:00, תבוא אלי שוב.
              עד אז תעשה בדיקות, ותביא אתך את התוצאות.
              אני חייב לומר לך שהנושא חמור. כמעט בטוח שזה סרטני ..."
              .
              . . . .
              .
              והקול שלו הולך ומתרחק ממני, ונשמע כאילו מתוך צוללת.
              .
              מי שמעוניין לדעת מה ההרגשה ש- 50 טון נופלים לך על הראש, שיפנה אלי בפרטי.
              .
              אני ממשיך להחזיק בחיוך על הפנים, אם כי זה רק בגלל שכל שרירי גופי פשוט קפאו,
              ואני מנסה לעצור את הרכבות הדוהרות, המחשבות המצטלבות, המתנגשות זו בזו.
              .
              מנסה להאחז במשהו. שפתיו נעות שוב. הוא כנראה מדבר אלי.
              למה אני לא שומע מה הוא אומר ???
              .
              . . .
              .
              פתאום פורץ אלי קולו התקיף של הרופא: "הבנת ?!!"
              .
              .
              "מ ממ מה דוקטור ?"
              "יום ראשון. אני מחכה לך ! "
              "כן, דוקטור"
              . 
              אתה אוסף את הניירות, גם את עצמך, וסוגר את הדלת אחריך.
              .
              . 
              המשך יבוא...
              .
              .
              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום רביעי, 17/12/08, 07:22

                אם תשאלו אותי
                .
                אינני יודע, גם איני מבקש
                לדעת יותר, מספיק מה שיש
                מהיכן וכיצד, ואיך ומתי
                תשובה לי אחת, לכולכם, רבותי
                .
                היא יפה, משובבת, מקסימה, חכמה
                חיננית, חברית, עצמאית, נשמה !
                מצידי, כל השאר איננו נחשב,
                כי אני מאוהב !  כן, אני מאוהב !

                 
                דרג את התוכן:
                  5 תגובות   יום שלישי, 16/12/08, 15:20

                  נדודי אהבה

                  התבואי אלי הלילה ?
                  בחלום ואולי בהקיץ
                  נרדמים כוכבים מלמעלה
                  במזרח כבר השחר מניץ
                  .
                  שרעפי נפרמים
                  כוילון אל תקווה
                  כן, גם הם נרדמים
                  כשהלילה גווע
                  .
                  התבואי אלי, ותצילי
                  את ראשי ההוזה, הסחרחר
                  אם אין את, יקירה, לי, אז מי לי ?
                  ואל מה אתעורר בהגיע מחר ?
                  .
                  מה ייתן לי מחר ומה מחרתיים
                  אם אינך לצידי, אין עתיד, אין תקווה.
                  חלומות געגועים אחלום לי בינתיים
                  חלומות אפופי נגוהות אהבה.
                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום שני, 15/12/08, 06:16

                    היתה אהבה

                    .

                    היתה אהבה ונוּתַקָה,
                    היו לילות דֶמַע וייסורים פרועים,
                    טרפי רגשות נטרפו עם הרוח,
                    שרף יגון שתתו חלומות גדועים.
                    . 
                    היתה מנגינה ונגוזה,
                    נישאו עם הרוח קורי חלום קרועים.
                    בהפגשנו שוב - זרים נהיה,
                    "שלום" אפור נשלח ומבטים כבויים.
                    .
                    .
                               משה טבנקין
                    דרג את התוכן:
                      5 תגובות   יום ראשון, 14/12/08, 10:28

                       

                      פנטזיה

                       

                      ללחייך היום נשקתי,

                      ונדלקתי, חי נפשי

                      במיטתי, אותך חשקתי,

                      חשק עד אבדן חושים

                       

                      בקלילות, בריחוף

                      את אלי מתקרבת

                      ואצלי אז בגוף

                      מתלבה השלהבת

                       

                      את קישור שמלתך

                      את מולי מתירה

                      מה יפה גזרתך

                      חטובה, צעירה

                       

                      "שמעתי קולך"

                      לאזני את נושפת...

                      ולתוך השמיכה

                      את אלי מצטרפת.

                       

                      בחיבוק תאווה

                      נמתחים הגידים

                      ולשונות בנשיקה

                      אהבה מגידים

                       

                      בשקיקה נושק, לוטף,

                      את שדייך המגורים

                      באהבה אותם עוטף

                      נתקשו, עמדו זקורים

                       

                      על בטנך, המחוטבת,

                      הררי נשיקות ארעיף

                      את גונחת, ככואבת,

                      כשלשוני אותך תטריף

                       

                      ומשם, ארד לקודש

                      קודשייך, לב ליבך,

                      בלשוני אלוק הגודש

                      הנובע מקרבך

                       

                      תנועותייך כמחוללת

                      קול נשימתך כבד

                      ברגלייך מתפתלת

                      אל פני להיצמד

                       

                      ופתאום אלי תביטי,

                      בלחישה תאמרי לי - די

                      אל כתפי ידך תושיטי,

                      תקראי לי  "בוא אלי !"

                       

                      מתגבר, עולה קצבנו,

                      החושים מתפוצצים

                      זה השיא, השיא של שנינו,

                      שמי הלילה נוצצים

                       

                      לבסוף נרגע הלב

                      מסתכל - אינך אתי

                      על צידי פונה, סובב -

                      את אינך.....

                       

                       

                                             וזאת אשתי .

                       

                       

                       

                       

                      דרג את התוכן:
                        3 תגובות   יום שבת, 13/12/08, 06:08

                        לבלוג או לא לבלוג – זאת השאלה !

                         

                         

                        רציני, אינני פותר את

                        השאלה שבכותרת.

                        לפעמים בא לי לצעוק

                        ולפעמים רק לשתוק;

                         

                        לצעוק בקול רם

                        לצחוק  עם כולם

                        בתוך תוכי לסעור

                        או וירטואלית לבעור ?

                         

                        נא עזרו, ידידי,

                        ואמרו, מה כדאי ?

                         

                         

                         

                        גיל

                        דרג את התוכן:

                          פרופיל

                          נפש תאומה
                          1. שלח הודעה
                          2. אוף ליין
                          3. אוף ליין

                          תגיות

                          ארכיון

                          תגובות אחרונות

                          פיד RSS