הסנונית האחרונה

תמה. משחזר לי, ביננו מה קרה ?
אם משהו עשיתי, אם משהו נורא ?

מדוע נעלמת לי, ממש כמו בבואה
או דמות המשתקפת, על קרום דק של בועה ?

תשובה עוד לא מצאתי, נראה שלא אמצא.
הדרך בה נסעתי, היא דרך-אין-מוצא.

מדוע לא השארת לי, אפילו לא תמרור ?
היכן אבדה הדרך, ללא השאר פירור ?

כאב לי כל הערב, נפרדנו בלי מילה.
דברים יצאו מקרב-לב נושא תפילה.

אך שוב עמדנו שנינו, מזרח מול מערב,
ולא מצאנו דרך, ביננו שדה הקרב .

אשמח אם רק תאמרי לי, על מה נפל דבר ?
ואם בכלל היה מה, או שמא מיותר

לשמור מקום בלב, או איפה שמקובל,
או רק לתת לוואקום לתפוס את החלל ?
 

באין הסערה

היתה אהבה

.

פנטזיה

ללחייך היום נשקתי,

ונדלקתי, חי נפשי

במיטתי, אותך חשקתי,

חשק עד אבדן חושים

בקלילות, בריחוף

את אלי מתקרבת

ואצלי אז בגוף

מתלבה השלהבת

את קישור שמלתך

את מולי מתירה

מה יפה גזרתך

חטובה, צעירה

"שמעתי קולך"

לאזני את נושפת...

ולתוך השמיכה

את אלי מצטרפת.

בחיבוק תאווה

נמתחים הגידים

ולשונות בנשיקה

אהבה מגידים

בשקיקה נושק, לוטף,

את שדייך המגורים

באהבה אותם עוטף

נתקשו, עמדו זקורים

על בטנך, המחוטבת,

הררי נשיקות ארעיף

את גונחת, ככואבת,

כשלשוני אותך תטריף

ומשם, ארד לקודש

קודשייך, לב ליבך,

בלשוני אלוק הגודש

הנובע מקרבך

תנועותייך כמחוללת

קול נשימתך כבד

ברגלייך מתפתלת

אל פני להיצמד

ופתאום אלי תביטי,

בלחישה תאמרי לי - די

אל כתפי ידך תושיטי,

תקראי לי  "בוא אלי !"

מתגבר, עולה קצבנו,

החושים מתפוצצים

זה השיא, השיא של שנינו,

שמי הלילה נוצצים

לבסוף נרגע הלב

מסתכל - אינך אתי

על צידי פונה, סובב -

את אינך.....

                       וזאת אשתי .

לבלוג או לא לבלוג – זאת השאלה !

רציני, אינני פותר את

השאלה שבכותרת.

לפעמים בא לי לצעוק

ולפעמים רק לשתוק;

לצעוק בקול רם

לצחוק  עם כולם

בתוך תוכי לסעור

או וירטואלית לבעור ?

נא עזרו, ידידי,

ואמרו, מה כדאי ?

גיל