כותרות TheMarker >
    ';

    מהשפה והחוצה

    \"אנחנו לא יודעים אם יש אלהים, אבל אין ספק שיש נשים\" (וודי אלן)

    תכנים אחרונים

    103 תגובות   יום שבת, 13/12/08, 12:25

    ישראל, גבר בעליל לכל הדעות, פנה אלי לאחרונה ושאל האם אני מכירה מישהו שיכול למלל את גבורותיו.

     

       

    היות וכאשה ניחנתי בצד מילולי חזק, הצעתי את עצמי, בלי לבט והיסוס, בטרם ימצא קנדידטית אחרת, מוכשרת ממני במילים. 

     

      את ישראל הכרתי בחג החנוכה, בחופשת השחרור מהצבא. הוא היה מפקד רב מעללים, ושמם של ביצועיו המיניים הלך לפניו, לא פחות מהפעולות הצבאיות ההירואיות עליהן פיקד בשטחי אויב.    

     

    שנינו עשינו במקביל "טופס טיולים". אני סיימתי שרות חובה חסר תוחלת ותועלת, והוא כשלושים שנות קבע מפוארות. מ"טובי בנינו" ו"מלח הארץ" היה ונשאר ישראל. תולדות חיי האיש כתולדות המדינה. 

     

      נפגשנו לראשונה ליד הדלפק של האפסנאי. ישראל רצה לעקוף אותי בזכות הפלאפלים שעל כתפיו. אני, סמלת מושתנת שאלוהי הצבא לא עשו עליה רושם, עמדתי על זכותי שתור זה תור. הוא, שנראה כי חוצפתי ונחישותי הדליקו אותו כשמש החנוכיה, נכנע. בפעם האחרונה.             

      בעוד האפסנאי ממיין בקפידה את תכולת הקיטבג של החייל שלפני, ישראל לחש באוזני כי הוא רוצה להראות לי מקום שלא ראיתי בחיים. הנהג שלו, שעוד עומד לרשותו בשבוע הקרוב, ישמח להסיע אותנו. 

     

      "מה חושבת אשתך על הסיורים הקרביים האלה?"

    לא זוכרת מה היתה תשובתו, זוכרת רק את צחוקו של החייל וקצה חיוך על פני האפסנאי. כעבור מחצית השעה מצאתי עצמי ישובה לצידו של קצין בכיר, במושב אחורי של רכב צבאי שועט מזרחה, מדמיינת עצמי כברוך ג'מילי מלווה שיירת מזון לבירה הנצורה. 

    עוד בטרם נכנסנו ל"שער הגיא" הייתי שבויה בקיסמו של ישראל. היו לו את כל התכונות המועדות לרכוש לב אשה, כולל מודעות גדולה ליכולותיו. צ'ארמר. עד לכניסה לירושלים מניתי בפניו את רשימת הנשים שהכרתי וידעתי כי בילו בזרועותיו ובמיטות השדה הנחשקות שלו. כג'נטלמן אמיתי הוא הכחיש כל קשר בינו לבין "עלילות" אלו. "הפרוטוקולים של זקנות ציון" כינה אותן. 

    ישראל קיים את הבטחתו. חזיתי בשקיעה המרהיבה בחיי, במקום היפה בארץ. קשה לי לשחזר מה היה חלקו של ישראל בהוד הקדומים שנשקף לעיניה של בחורה מאוהבת בגבר שגילו כפול משלה. 

    את שהתרחש בינינו באותו ערב (הנהג נשאר באוטו) ובשנים שלאחר מכן אמנע מלפרט, בשל כבודה של אשתו החוקית, אשה יקרה ונאמנה שהלכה לעולמה לפני שני קייצים, אותה אהב ישראל עד יומה האחרון. יש לו לב ענק לישראל, ואהבה גדולה לנשותיו, כמו לעולליו מאשה זו או אחרת. 

    עם הזמן הקשר בינינו התרופף. אני התנחמתי בגברים אחרים וישראל בנשים חדשות. פעם בשנה ישראל מתקשר אלי, בנר ראשון של חנוכה. אחרי שאני שואלת לשלומו ולשלום משפחתו אני מבקשת – "ספר, ספר ישראל, מי זו עכשיו?"

    ישראל, שהפך אותי מאשת חיקו לאשת סודו, אך לא איבד מתאוות החיים שלו, עדיין ממעט במלים. משתף אותי בקצרה, לאקונית, כאילו מדווח למפקדים שלו על עוד פעולה בירדן. בשנים האחרונות אני לא בטוחה אם אלה סיפורי אמת, או שהוא בודה אותם ממוחו הקודח, משחזר את עברו המהולל כהולל, אבל לא ממש איכפת לי. שמחה בשביל ישראל שגם אם הזדקן בגופו, הרי נפשו נשארה נפש המפקד, הלוחם, כובש הנשים. 

    כעת ישראל הגיע לגבורות, ורוצה למלל את גבורותיו.  

    הייתי כל-כך נרגשת מההזדמנות שאולי תיפול בחלקי לבלות שוב במחיצתו, ששכחתי לברר אם יהיו אלה תולדות מלחמות ישראל (במילרע) או קרבות מיטה וכיבושי ישראל (במילעיל).       

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      אירה ג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS