כותרות TheMarker >
    ';

    מהשפה והחוצה

    \"אנחנו לא יודעים אם יש אלהים, אבל אין ספק שיש נשים\" (וודי אלן)

    ארכיון : 3/2009

    29 תגובות   יום שבת, 28/3/09, 19:34

    כאשר אני נשאלת על-ידי הקופאית בתחנת הרכבת "סבידור - מרכז", אם אני מעוניינת בכרטיס "הלוך-חזור", אני עונה שלא.

    כי -

       א.   זו שאלה חקרנית - פולשנית, ואנחנו אפילו לא מכירות.

     

       ב.  זהו נסיון נואל להשאיר אותי מחוברת למציאות. או במלים אחרות: "מותק,

           העונג שלך קצוב בזמן".

     

    אני משיבה בשלילה גם למחרת, לקופאית בתחנת רכבת "מרכז - השמונה" בחיפה, המצטטת את חברתה התל-אביבית.

    כי למה להקדים את המאוחר.

     

    ולמה המחיר "אליו" זהה למחיר "ממנו"? אלו שתי נסיעות שונות במהות. אני יודעת. אני עושה את המסלול בשני הכיוונים.

    (זה כמו לטעון שהדרך למעדניה ובחזרה היא אותה דרך).

     

     

    וכבר מקנן בי הרצון לרכוש כרטיסייה.

     

    דרג את התוכן:
      43 תגובות   יום שני, 2/3/09, 12:11

      אבא שלי היה נגר ואמא תופרת.

      חג סוכות היה של אבא (הסוכה בחצר), ופורים החג של אמא.

      כמה שבועות לפני פורים היתה נזרקת לחלל הבית השאלה - "למה מתחפשים?"  למעשה היא נזרקה יותר לכיווני. אחי הבכור איבד עניין בגיל די צעיר בתחפושות מגוונות, ומדי שנה התחפש ל"שום דבר", כאשר תלה על חולצתו ראשי שום וכותרת של העיתון "דבר" (עליו השלום). הריח לא משהו.

       

      כאן היתה עולה הרשימה הקבועה של התחפושות הפוטנציאליות:

      מדור בוטניקה: כלנית, מלכת הפרחים, מוכרת פרחים...

      מדור זואלוגיה: אריה, ארנב, חתול...

      מדור דרושים: מלח, שודד ים, קאובוי, נסיכה, אחות, רקדנית, ליצן...

      תת מדור - דרושים עובדים זרים:  יפנית, סינית, אינדיאנית, טירולית...

      מדור ספרות: מוכרת הגפרורים, כיפה אדומה... 

      מדור יהדות:  מלכת אסתר!   

      וכמובן תחפושת הכלה האולטימטיבית, שכל בת ישראל כשרה עברה דרכה לפחות פעם בחייה, בפורים או ביום אחר בשנה.

       

      השלב הבא היה הליכה לתמונות באנציקלופדיות (היה דבר כזה, טרום עידן האינטרנט) לאיתור מקורות השראה. אמא היתה אשה מאד יסודית, משחזרת את שמלתה של רעיית לואי הארבע-עשרה לפרטי פרטיה, עד הקפל האחרון.

      כך נתפרה לה התחפושת בקפידה, וכשבוע לפני פורים היא היתה נתלית אחר כבוד על דלת חדרי, ומקיימת איתי דיאלוג של היכרות לקראת המיפגש הצפוי בחג.

       

      השבוע האחרון הוקדש למצבי חירום.

      אז היו מצטופפות בדירתנו הקטנה חברותיה של אמי, השכנות ונשות המשפחה על טפן, אחוזות פאניקה ורגשות-אשם, כי הנה החג בפתח ותחפושת אין (טרום "כפר השעשועים").

      אמא היתה מתכננת, מודדת, גוזרת, ומחברת בדים וחומרים, שתחת מגע הקסם שלה ותקתוק מכונת התפירה, קרמו עור וגידים לאחת הדמויות מהרשימה לעיל, והופכת למאושרים ילדים שנולדו לרוע מזלם לאמהות חסרות אונים ונטולות כישורי ידיים.

       

      את השבוע הזה אני זוכרת במיוחד. אמא היתה בו המלכה, ואני נסיכת פורים הבלתי-מעורערת של השכונה!

       


      דרג את התוכן:

        פרופיל

        אירה ג
        1. שלח הודעה
        2. אוף ליין
        3. אוף ליין

        ארכיון

        פיד RSS