כותרות TheMarker >
    ';

    מהשפה והחוצה

    \"אנחנו לא יודעים אם יש אלהים, אבל אין ספק שיש נשים\" (וודי אלן)

    ארכיון : 10/2012

    2 תגובות   יום שלישי, 2/10/12, 20:01

    פעמיים בשנה הרגשתי מלכת השכונה, ובשתי הפעמים היה זה בזכות הורי.

    בפעם הראשונה בפורים.האמהות התכנסו בביתנו על טפיהן ובדיהן, ואמי התופרת עליה השלום,  היתה גוזרת ומייצרת תחפושות, בעוד אינפורמציה עדכנית על המתרחש בסימטה, עוברת כחוט התפירה בין באות הבית.

    הפעם השניה היתה בסוכות. בחלוף יום כיפור אבי ז"ל, שהיה נגר בן נגר, היה מוציא מהמחסן את הקרשים ומעמיד סוכה בחצר הבית. אני הייתי תומכת פה ודופקת מסמר שם, וביחד מתחנו והדקנו שמיכות לשלד, והנחנו סכך שנוסר מהעץ (הירוק יותר) של השכן.

    בשלב הקישוט נכנסו לתמונה 'ידי הזהב' של אמי, וכל מי שניאותי לצרף מבין חברותי כשותפה לסוכה, וקיבלה על עצמה את הדין, כי אני המחליטה עליה והפוסקת האחרונה.

    במונחי הריאליטי של היום היה זה שלב האודישנים, שהתחבר בפייד-אין לפרק הגמר, במירוץ לסוכה היפה בשכונה.

    מעבר לשמחת 'העיקר ההשתתפות', היו מעורבים בתחרות 'ברוגזים' וקואליציות שקמו והתפרקו. אלו היו מלווים בסערת רגשות של מתח, קינאה, אכזבות ותקווה, ואמביציה אינסופית לזכות במקום הראשון, תחת מסווה של שאיפה בלתי מתפשרת לאסתטיקה.

    כחלק מובנה מהתהליך היו הפאוזות. שותפותי ואני הנחנו מידינו את המספריים והדבק, ויצאנו לסבב ריגול סוכות. מצויידות במידע המודיעיני, היינו משדרגות את זו שלנו בעוד כמה שרשראות ומגזרות נייר ו'שנות טובות' מוזהבות, על-מנת לשפר את סיכויינו לעומת כל השאר.

    החג היחיד שאולי התחרה בתחרותיות של השניים לעיל (של מי התחפושת הכי... של מי הסוכה הכי...), היה ל"ג בעומר, ב"למי יש את המדורה הגדולה יותר", ושל מי הבובה של נאצר בראשה הכי 'אמיתית'.

    היתרון בתחרויות הסמויות והגלויות האלו היה טמון בכך, שכל אחד היה רשאי להיות חבר השופטים של עצמו...

    כשהפכתי לאם חזרתי למירוץ בכוחות מחודשים. נכון שמאז פטירת הורי המוכשרים התחפושות נקנו וסוכות כבר לא הוקמו, אבל יצר התחרות החי ופועם נותב לחנוכיות ותיבות-נח, מושקעות עד לפרט האחרון.

    עד שיום אחד הבנתי, כי תמיד יהיו בסביבה אמא מעצבת מוצר או אבא מהנדס אניות. מאחר ואני לא אוהבת להפסיד בתחרויות, הודעתי לנוגעים בדבר (הבן שלי ואני), כי אני עם 'ניהול פרויקטים' של ילדים גמרתי.

    אבל אם אתם זקוקים לפועלת - תתקשרו!

    * * *

    "הוראות הפעלה"

    העולם כידוע נעשה תחרותי יותר, והתחרותיות חודרת לעוד ועוד תחומים (תעיד על כך האפיזודה בה סיפרתי ל"ילד טיפוחי" בן השש כי אני חולה, והוא הודיע לי: "גם לי יש נזלת. אני יותר"!).

    ב"משפחה התחרותית" העיניים מופנות כל הזמן פנימה והחוצה, מי נמצא מלפני ומאחרי, עסוקות בהשוואות בין הפרטים בתוך המשפחה, ובינה למשפחות אחרות.

    התוצאה היא שהתחרותיים-המצליחנים חיים בחרדה שמישהו יעקוף אותם או יקרה משהו שיוריד אותם ממרום מעמדם, ואלה שמדורגים למטה חיים בתחושת חוסר ערך.

    בחלקת המשפחה הקטנה שלנו נוכל לתת לילד שלנו את התחושה של היותו אהוב ומוערך "בזכות היותו הוא", מה שיבנה את בטחונו העצמי, ויתן לו את הכוחות להתמודד עם התחרותיות שממילא מחכה לו בחוץ.

    אז מה לא לעשות ומה כן -

    אל "תתייגו" את הילדים במשפחה ואל תשוו ביניהם ("למה אח שלך תמיד עוזר ואתה כזה עצלן?...").

    במשפחות תחרותיות נמצא ילדים אשר מוותרים על "טריטוריות" מסויימות כי הם מאמינים שלא יוכלו להתחרות באח הטוב/ האחראי/    המתוק/ המצחיק/ המוכשר והמוצלח יותר ש"תפס" את אותה הטריטוריה, והם חיים באווירה של ביקורת, מתח וקנאה.

    השאירו לילדים את כל ה"נישות" פתוחות, כך שיוכלו לבחור במקומות המתאימים להם על-פי אישיותם ונטיות ליבם, ולא ביחס ובהשוואה  לאחיהם. במשפחות בהן הטריטוריות פתוחות יש מקום ליותר מאח אחד באותה טריטוריה.

    אל תשוו בין הילדים שלכם לבין ילדים של אחרים ("מי קיבל את הציון הכי טוב בכיתה?").

    עודדו את הילדים על התקדמותם ביחס לעצמם ולא ביחס לאחים/ חברים שלהם (לפני חודש עוד לא ידעת לנעול נעליים ועכשיו אתה נועל בלי עזרה...שיפרת את הציון במתמטיקה לעומת המבחן הקודם...).

    בידקו עם עצמכם עד כמה אתם ההורים מתחרים ביניכם לבין עצמכם (על אהבת הילדים, על תפקידים במשפחה - מי בשלן טוב יותר, מי צודק יותר, על הסטטוס המקצועי שלכם וכו'), ומשווים בין המשפחה שלכם למשפחות אחרות (למי זוגיות טובה יותר, מי נוסע יותר לחו"ל...).

    אתם מהווים "מודל" לילדים. הם צופים בכם ולומדים גם דרככם כיצד מתנהלים החיים...

    ואם עד עכשיו היתה בבית אווירה תחרותית, אמצו לעצמכם והקנו לילדיכם ערכים של שיתוף פעולה, עזרה ופרגון הדדי.

    * * *

    ואדלר היה אומר: אני לא התחרתי בפרויד. פרויד התחרה בי.


    חג סוכות שמח!

     

    * פוסט חדש מהבלוג שלי "אירה מטפלת - גם בהורים" ב"סלונה"

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      אירה ג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS