כותרות TheMarker >
    ';

    מהשפה והחוצה

    \"אנחנו לא יודעים אם יש אלהים, אבל אין ספק שיש נשים\" (וודי אלן)

    ארכיון : 9/2012

    2 תגובות   יום שני, 3/9/12, 23:12

    זו השנה הראשונה בה לא אצטרך להאיץ בו לסיים להתלבש (רבע שעה קודם הודיע לי "אמא, מה את נלחצת? זה לוקח לי שתי דקות..." ועדיין הוא מתלבט אם ללכת על הלוק הספורטיבי או הספורט-אלגנט), כשהמונית צופרת למטה, לנייד אותנו לארוחת החג עם המשפחה, המתרחבת ומתכווצת בהתאם לכמות הנפטרים, החתונות והלידות, ותכניות חלופיות של חבריה.

    זו השנה הראשונה בה אני חוגגת את התחדשותה בלי הבן שלי, שיחגוג (אם יחגוג) ביבשת אחרת.

    אין מראה מלבב יותר או מטריד יותר מממשפחה לדורותיה, המתכנסת סביב שולחן החג.

    יש ארוחות חג בהן אנחנו יכולים למצוא עצמנו משתאים לנוכח פירות הבטן והחינוך שלנו - האם הילדים שמשתמשים בסכין ומזלג בידיים הנכונות, ועוזרים לפנות את הכלים מהשולחן, הם אלה שהבאנו מהבית עם תפוחי-האדמה-בתנור? ואפילו הנכדים המעצבנים בדרך-כלל של הדודה מדרגה שנייה, מעוררים קינאה בלתי מוצהרת בנימוסיהם הטובים.

    אנחנו מעבירים ערב נעים ומרגש בחיק המשפחה, מחליפים חוויות ומעלים זכרונות מימי הקניידלך של סבתא רבתא רבקה, הילדים מאזינים לנו ברוב קשב, ואח"כ פורשים לפינת המשחקים, משם אנחנו אוספים אותם שקועים בתרדמה עמוקה אל האוטו, המוליך משפחה שבעה ומאושרת יותר חזרה לביתה.

    אבל לא תמיד המראות נעימים כל-כך, ואז אנו נזכרים ש"אין ארוחות חינם".

    כשאנחנו באים עם ילדים משלנו, החששות אם יתנהגו פוליטיקלי-קורקט מכרסמים עוד בטרם קנינו את מדי החג והמתנה למארחת, אבל אנו לפחות יודעים כי הבלאגן שהם עושים מתקזז עם זה שמייצרים צאצאי שאר בני המשפחה, ויש פה "פייר פייט".

    תחושות הקיפוח ואי- שביעות הרצון מתחילות לחלחל במקום בו מתקיים חוסר איזון בין רמת הדציבלים של "שלנו" לבין "של האחרים". כי שלנו הם פחות כמותית (בניכוי הכלב 'הם' זה למעשה 'אחד'), או הפנימו טוב יותר את 'השורה התחתונה' בנאום לפני היציאה לשטח, ש"אצל דודה ענת לא צועקים, לא מקללים, לא נוגעים באוסף חיות הזכוכית שלה, ולא אומרים 'איכסה' על אוכל".

    בן-הדוד ז"ל של אמי עליה השלום, שהיה ערירי, הגיע איתה ל"הסדר" כי הוא מצטרף למנה האחרונה, אחרי שהילדים קרסו. טיעונו, כי אי-אפשר להחליף מילה, ובוודאי לא בשפת מבוגרים, כל עוד הילדים בסביבה, לא היה משולל יסוד.

    בשנות הילדות האקטיביות של בני, נעלבתי מחוסר הפרגון של בן-הדוד למיפגן הראווה של המתוקים חסרי הלאות, ושל הבן שלי בפרט, לאורך הארוחה. כשהמשפחה הגרעינית שלי התבגרה - נאלצתי להודות כי "יש לו קייס".

    אין בי נוסטלגיה לתקופה הויקטוריאנית ולמעמדו של הילד חסר הזכויות, כמתואר בספריו סוחטי הדמעות של דיקנס.

    אבל גם להעביר ארוחת חג בחברת ילדים המאמינים שהם שליט יחיד בזירה, ואין מבוגר אחראי בסביבה לנווט אותם למרכזיותם היחסית במערך שמסביב לשולחן, זה לא כיף גדול.

    * * *

    "הוראות הפעלה"

    איך לעבור עם ילדים את ארוחת החג בשלום?

    לפני הארוחה ולא ברגע האחרון -

    • בקשו מהילדים לבחור (במקרה של ילדים קטנים בחרו יחד איתם) את הבגדים אותם ילבשו לארוחה. הדבר יכניס אותם בהדרגה לאווירת החג (יש שמחה גם בהכנות), וימנע "עצבים" מיותרים בהתארגנות ליציאה מהבית.
    • אם הם בררנים במזון, ארזו להם קופסא עם המאכלים האהובים עליהם, על מנת שלא ישארו רעבים (סיבה מוכחת וחוקית לאי-שקט) במהלך הארוחה.
    • אם אתם מתארחים במשפחה ללא ילדים/ נכדים קטנים משלה, קחו עמכם כמה משחקים/סרטים להעסיקם בעיתות משבר
    • אם יש לכם "היסטוריה" של ארוחות בהן הילדים "הפריעו את מנוחת השכנים", דברו איתם על כללי ההתנהגות של אורחים. עשו זאת בשקט, בלי איומים (ניקח לך את האייפון לשבוע), אך הסבירו להם מה יקרה אם לא יתנהגו באופן המתאים (תצטרך לעזוב את השולחן, ניאלץ לנסוע הביתה...)

    במהלך הארוחה -

    • קחו בחשבון כי למרות השמחה הכללית, ילדים יכולים להיות מתוחים ונבוכים כתוצאה מהסיטואציה של בית זר ו/או כמות אנשים גדולה. תנו להם להשתלב בקצב שלהם, ואל תדחקו בהם להיות "חברותיים".
    • התייחסו אליהם, תנו להם להרגיש שהם חלק מהמשפחה ואתם נהנים מנוכחותם. זכותם לקחת חלק בשיחה, אבל במידה!
    • אל תצפו מהם לשבת בשקט ליד השולחן ארבע שעות. אתם מעניינים, אבל לא עד כדי כך... אם הם מאבדים סבלנות, הציעו להם (בטוב!) לעזוב את השולחן ולפרוש למשחקיהם, ו/או להצטרף לפעילות של ילדים אחרים.
    • אם אחד הילדים "עבר את הגבול", קחו אותו לחדר אחר, אמרו לו כי התנהגותו אינה מקובלת עליכם, והזכירו לו את הכללים. אל תנזפו, תביכו ותשפילו אותו בפני אחרים!

    אם זה לא עזר, "הפעילו" את התוצאות.

    • ובמקרים קיצוניים השתמשו ב"נשק יום הדין": למרות ש"לא נעים" ו"מה יגידו", התנצלו בפני המארחים  והאורחים האחרים (שאולי אפילו ינשמו לרווחה), וסעו הביתה. גם אם נראה לכם כי לא איכפת לו, הוא, וילדיכם האחרים, יזכרו זאת בפעם הבאה שתודיעו למי מהם, כי אם ימשיך בהתנהגותו המפריעה תאלצו לעזוב.
    • אם נהנתם מהערב ומהילדים הנהדרים שלכם, זיכרו לספר להם על כך בבית!

    * * *

    ואדלר היה אומר: מי שרוצה להשתתף אצל דודה ענת ב"סדר פסח", מוטב שירחיק את הילדים מחיות הזכוכית שלה בראש השנה.

    שתהיה לכם שנה דבש!

    ''

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      אירה ג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פיד RSS