כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    על אמנות, אמונה ומה שבניהם

    תכנים אחרונים

    59 תגובות   יום שבת, 5/6/10, 19:39

     

     

    את השיר הזה השמענו לאבא שלי, שלמה קדמי, לפני שנפטר,

    זה היה ביום רביעי לפני שבוע וחצי.

    הוא היה חולה והחליט שלא לקבל טיפולים

    ומאז, לפני חצי שנה החלה הספירה לאחור.

    איש מיוחד היה אבא שלי.

    אף פעם לא התלונן, התעניין באחרים יותר מאשר בעצמו,

    התאים בדיחה לכל מצב, סיפורי חיים, פתגמים...

    איש חסד ונעים הליכות היה בחייו ובמותו.

    ההדרדרות המהירה התחילה בעיקר משבועות,

    ועדיין כששאלו אותו איך הוא מרגיש הואחייך ואמר: בסדר גמור.

    ביום האחרון היינו סביבו כל המשפחה,שמנו ב youtube

    ניגונים מבית הכנסת, מזמורי תהילים ושירים שהוא אהב, שרנו בשבילו,

    אמרנו לו מילות פרידה, הרגענו אותו שלא יפחד, אמרנו לו שאנחנו משחררים אותו,

    שילך למקום שהוא צריך ללכת אליו, שלא ידאג לנו, שנשמור על אמא.

    אמרנו לו שאנחנו אוהבים אותו ונפרדים ממנו.

    וכך עברו להן במהירות שעות עצובות ומרגשות כאחד.

    בתחלה הוא עוד הגיב בגופו, אחר כך כלכולו היה מרוכז רק בנשימה הכבדה.

    ברגע שהוא נפטר הזמן כאילו עמד מלכת. אףאחד לא זז, לא בכה, זה היה מעמד של קדושה.

    מעמד שלא נחווה בתחושות המוכרות,

    כאילו לרגע היינו מלאכים המלווים אותו לעולמות עליונים.

    אחר כך אחי סגר את עיניו הפקוחות וחור גדול נפער בליבנו.

     

    מתגעגעים אליך מאוד אבא. 

    דרג את התוכן:
      27 תגובות   יום שלישי, 18/5/10, 14:41

      הזמנה לתערוכה בעקבות מחקרו של המדען היפני - מאסרו אמוטו.

       

      נגלה לי בספרו הנפלא של מאסרו אמוטו - מסרים מין המים ובסרט - בליפ, שגבישי מים משנים את צורתם

      בהתאם לתדרים שונים להם הם נחשפים (צלילים, מראות, תחושות וכו')

      וחשבתי לעצמי, שגופנו עשוי 70% מים, כך שאם ניתן היה לבדוק התגבשות של גבישי המים בתוכי

      בהתאם לתחושות השונות, וודאי היתה מתגלה קשת רחבה של ווריאציות ,

      מגביש מפורק ועד לגביש מפואר.

      אז......יצאתי למסע של שנה וציירתי באופן אינטואיטיבי גבישים בזמנים שונים

      וגיליתי שכל גביש תיאר ללא מילים את הלך הרוח שלי בזמן הציור.

       

      בתערוכה גבישים שונים שנוצרו במהלך השנה,

      מוזמנים לפתיחה במוצ"ש 22.5

       

      מי שלא ראה את הסרט של הפרוייקט מוזמן

      http://www.youtube.com/watch?v=AgRCzEk4TuU

       

       

      חג שבועות שמח,

       

      אופירה

      דרג את התוכן:
        35 תגובות   יום רביעי, 12/5/10, 17:45


         

        בסוף השבוע הקרוב 14-15 למאי פותחים אמני מודיעין את ביתם לקהל הרחב,

         

        אשמח לארח אתכם, חברי לקפה, בביתי

         

        יום שישי    11.00-14.00

        שבת         11.00-14.00

                       18.00-22.00

         

        רח' חטיבת אלכסנדרוני 6 מודיעין

        052-2283671

         

        להתראות,

         

        אופירה

         

         

        דרג את התוכן:
          11 תגובות   יום שני, 19/4/10, 09:20


          בספרו של ארי דה לוקה - הר אדוני, שואל הגיבור את רפנילו הסנדלר שאיבד את כל משפחתו:

           

          - לא חסרה לך העיירה שלך?

           

          - אני לא מרגיש בחיסרון, אני מרגיש בנוכחות. במחשבות, או כשאני שר, כשאני מתקן נעל,

          אני מרגיש בנוכחות של העיירה שלי. עכשיו, כשאין לה כבר מקום שהוא שלה,

          היא באה לבקר אותי לעיתים קרובות.

          כשיש לך געגועים, זה לא חיסרון, זאת נוכחות. זה ביקור, מגיעים מרחוק אנשים, עיירות ואורחים לך קצת לחברה.

           

          - אז בפעמים שצצה לי מחשבה על חיסרון אני צריך לקרוא לזה נוכחות?

           

          - נכון, וככה אתה אומר לכל חיסרון ברוך הבא, מקבל אותו יפה.

           

          - אז כשאתה תעוף אני לא צריך להרגיש בחסרונך?

           

          - כשיבוא לך לחשוב עלי, אני אהיה נוכח.

          דרג את התוכן:
            30 תגובות   יום שישי , 16/4/10, 16:05




            אפשר לצאת לעצמאות גם......

             

            מהכעסים, מהפחדים, מהעצבים, מהאלימות הפיזית והמילולית,

            מהרצון לקבל רק לעצמי, משינאת חינם...

            ואז מתחת לקליפות והמסכים מתגלה נקודה קטנה בלב,

            אומרים שזה ניצוץ אלוהי.

            רובנו שכחנו שהוא קיים.


            מצורף קישור לסרט של סדרת ציורים שציירתי בשנה האחרונה

            בעקבות חיפוש ושאיפה לצאת לעצמאות.


            בהשראת ציורי המנדלה

            בהשראת הספר מסרים מהמים

            בהשראת שעורי חסידות וחכמת הקבלה.


            כנסו לקישור:

            http://www.youtube.com/watch?v=AgRCzEk4TuU


            דרג את התוכן:
              53 תגובות   יום רביעי, 24/3/10, 10:08


              אגדת ציפור עוף החול, היא הפניקס, מופיעה ב"מדרש רבה" ומהווה סמל להתחדשות, לתקווה ולנחישות.



              גם בתורת הפנג שואי הסינית, לפניקס משמעות דומה. הוא מייצג את הכיוון אליו פונה הבית ודרכו מקבלים הדיירים הזדמנויות חדשות, מרחב ומעוף בחייהם.


               




               



              מזמינה אתכם לצפות בסרטון של ציורי עוף החול שלי


               



              http://www.youtube.com/watch?v=pB_RnDrIcD0


               

              ניתן להזמין הדפסים דרכי - 052-2283671

               

              מאחלת לכל חברי בקפה חג שמח, חג של התחדשות, 



              חג של יציאה מעבדות לחירות, להתחלות חדשות ולמימוש חלומות. 

               

              אופירה


              דרג את התוכן:
                37 תגובות   יום שני, 8/2/10, 21:12

                כבר מספר שנים שאני עוסקת בציור מנדלות,

                התחלתי ליצור מנדלות באופן אינטואיטיבי בעיקבות משבר שחוויתי

                והבנתי שיש למבנה הזה כוחות של אירגון ואיסוף והרפיה והרגעה עצמית.

                את רוב הפילוסופיה של הסמל הזה הכרתי דרך המזרח, כי שם יוצרים מנדלות באופן מעשי כל הזמן.

                 

                אבל ככל שאני לומדת יותר את המסורת שלנו, אני מגלה שהמבנה הזה שבו נקודת מרכז ומעגלים

                משמעותי מאוד בתפיסה היהודית.

                 וכך התגבשה לה הסדנה לציור מנדלות ברוח החסידות והקבלה.

                 

                ב-8 במרץ נפתחת במודיעין סדנה בת 5 מפגשים

                בסדנה נעמיק בעזרת צורה וצבע במושגים כמו – השלם והפרט,מחזורי החיים, זוגיות,יצירה, תפילה ואמונה, נשאב השראה מטקסטים עתיקים,

                נתרגל מדיטציות יהודיות ודרך הציורים נחווה התבוננות פנימית והעצמה אישית.

                למי שמעוניין, פרטים נוספים באתר שלי: www.oriel-o.com

                  
                דרג את התוכן:
                  51 תגובות   יום ראשון, 27/12/09, 23:03


                  גירים על נייר 

                  ציירתי את חברתי ליז וההבעה שלה, שנוצרה,

                  הזכירה לי את השאלה הגדולה הבלתי פתורה – מי בעצם אנחנו? 

                  מתוך הספר:  

                  האדם שבקצה האגו/ מתי ליבליך 

                   

                  יש לי גוף, אבל אינני גופי. אני יכול לראות ולהרגיש את הגוף,

                  ומה שניתן לראותו ולהרגישו אינו הרואה האמיתי.

                  גופי יכול להיות עייף או רוגש, חולה או בריא,אבל אין דבר בין זה לבין האני הפנימי שלי.

                  יש לי גוף, אבל אינני גופי. 

                  יש לי רצונות, אבל אינני רצונותי.אני יכול לדעת את רצונותי,

                  ומה שניתן לידיעה אינו היודע האמיתי.

                  רצונות באים והולכים, צפים דרך המודעות שלי, אבל אין הם משפיעים עלהאני הפנימי שלי.

                  יש לי רצונות, אבל אינני רצונותי. 

                  יש לי רגשות, אבל אינני רגשותי. אני יכול להרגיש ולחוש ברגשותי,

                  ומה שניתן להרגיש ולחוש אינו המרגיש האמיתי.

                  רגשות עוברים דרכי, אבל אין הם משפיעים על האני הפנימי שלי.

                  יש לי רגשות, אבל אינני רגשותי. 

                  יש לי מחשבות, אבל אינני מחשבותי.אני יכול לדעת את מחשבותי,

                  ומה שניתן לידיעה אינו היודע האמיתי.

                  מחשבות באות אלי ועוזבות אותי, אבל אין הם משפיעות על האני הפנימי שלי.

                  יש לי מחשבות, אבל אינני מחשבותי. 

                  אז.....יש לי שאלה – מי זה המתבונן ומרגיש וחווה?

                  האם ניתן להגדירו?  

                  האם זה מה שנקרא נשמה?

                  מי בעצם אני? 

                  דרג את התוכן:
                    60 תגובות   יום חמישי, 10/12/09, 14:52

                    שמן על בד, 130X50 ס"מ כל הזכויות שמורות לאופירה אוריאל

                     


                    חברתי המשוררת סיגל מגן שלחה לי את השיר המקסים הזה

                    שנראה לי מתאים במיוחד לציור החדש שלי.

                     

                    תְּנִי לַנֵּס לְהִכָּנֵס -

                    הַשְׁאִירִי לוֹ חֲרִיר.

                    הוֹתִירִי פֶּתַח בִּלְבָבֵךְ

                    לְקוֹל שִׂמְחָה וְשִׁיר. 

                    פִּתְחִי בָּךְ אֶשְׁנַבִּים שְׁלֵוִים

                    לְקוֹל תִּקְוָה נוֹשָׁן.

                    הוֹתִירִי פֶּתַח בִּלְבָבֵךְ -

                    וְלוּ חָרִיץ קָטָן...

                    עכשיו אני מחפשת שם לציור

                    התוכלו לעזור?

                     

                    חג חנוכה שמח,

                     

                    ממני

                     

                    אופירה

                    דרג את התוכן:
                      40 תגובות   יום רביעי, 2/12/09, 09:02

                      אהבה - אקריליק על בד, כל הזכויות שמורות לאופירה אוריאל

                       

                       

                      שלום חברים,

                       

                      כמעט כל יום אני מקבלת פוסט שקשור באהבה

                      ובטח יכתבו עוד אינסוף מילים אודותיה.

                      הבוקר קיבלתי במייל סיפור שריגש אותי במיוחד,

                      כיוון נוסף לאהבה ואשמח לשתף אתכם.

                       

                      היה זה בוקר עמוס מאד במרפאה המקומית , בשעה 08:30 לערך. איש זקן , בשנות השמונים לחייו , נכנס למרפאה על מנת להוציא את התפרים מפצע בבוהן ידו שחבשו יום קודם לכן . האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאד מאחר ויש לו פגישה דחופה בשעה 09:00.

                      התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי לו שישב וימתין , מאחר וידעתי כי הרופא המטפל בו עסוק מאד ותעבור לפחות שעה עד שהרופא שלו יתפנה .

                      ראיתי כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי לטפל בו , מאחר והתפניתי מהטיפול בחולים שהמתינו לי . הורדתי את התחבושת ובחנתי את הפצע וראיתי כי הוא מתרפא יפה . הוצאתי את התפרים וחבשתי לו מחדש את הפצע . תוך כדי הטיפול בו שאלתי אותו , " לאן הוא ממהר , האם יש לו פגישה חשובה מאד עם איזה רופא "? האיש ענה לי לא , איני הולך לפגוש רופא . אני צריך ללכת לסעוד את אשתי הנמצאת במחלקה סעודית בבית החולים ולאכול איתה ארוחת בוקר . שאלתי את האיש מה מחלת אשתו ? והוא ענה " כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת " האלצהיימר ". בתום הטיפול שאלתי את האיש , האם אשתו תדאג מאד אם הוא יאחר קצת ? והוא ענה לי " לא , היא לא תדאג , היא אינה יודעת מה קורה אתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי , זה כחמש שנים ". התפלאתי מאד ושאלתי אותו , ואתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה אתה ואינה יודעת מי אתה ? האיש חייך , הניח ידו על ידי ואמר "היא אינה יודעת מי אני , אבל אני יודע מי היא ומה היא הייתה " . והוא יצא מהמרפאה לדרכו .

                       

                      דרג את התוכן:
                        18 תגובות   יום חמישי, 22/10/09, 00:29

                        חזרתי מחופשה ברומא ופשוט...התאהבתי בה.

                        היסטוריה בת 2000 שנה ויותר נשקפת מכל פינה, בפסלים, בקטדרלות ובמבנים המסוגננים.

                        לצד הפיצות והגלידות הנהדרות, מוגשים לכל עובר אורח גם אמנויותיהם של  ברניני, מיכלאנג'לו ורפאל.

                        התבוננתי בקיפולי הבדים המסותתים באבן, בשיפולי הגלימות בפסלים

                        ואיך לידם מתנוססים בטבעיות בחלונות הראווה הקולקציות של ארמני, ורסצ'ה ודולצ'ה גבנה

                        ומיד ראיתי את הקשר הרציף ועל איזו מסורת והשראה גדלו מעצבים אלו.

                        ותהיתי -

                        אנחנו שעברנו גלות ועוד גלות ופוגרומים והשמדה

                        על איזו מסורת גדלים האמנים והמעצבים שלנו?

                        ממה יצירתנו, כאן בארץ, ניזונה?

                         

                        דרג את התוכן:
                          28 תגובות   יום שבת, 10/10/09, 21:57


                          מנדלה - לקוח מאתר יטיב

                           

                          הנזירים הבודהיסטים יוצרים מנדלות מחולות צבעוניים במשך שעות רבות

                          ובסיום היצירה הם עורכים טקס סביבה ואז אוספים את החול ומפזרים את ה"מנדלה" למקור מים.

                          בכך הם ממחזרים את אנרגיית היצירה והיא נטמעת במי השתיה.

                          הרעיון הוא לשמר את החווייה אך להפרד מהחומר.

                          הצילום לקוח מאתר יטיב.

                           

                          קראתי אתמול ב-NRG דברים יפים של מאסטר הודי שהזכירו לי את רעיון המנדלה הטיבטית.

                           

                          "בכל לילה, לפני לכתי לישון, אני כורע על ברכי ומודה מעומק לבי לאלוהים על כל ברכות היום.

                          ואז, בכל הווייתי, אני מציע לאלוהים כל מה שיקר לי.

                          אני מציע לו את בתי החרושת שלי, את האשראם שלי, את הבתים שלי.

                          אני מציע לו את תלמידי, את ידידי, ואפילו את אשתי וילדי היקרים.

                          בעיני רוחי אני רואה את בתי החרושת ואת האשראם עולים באש.

                          אני רואה את משפחתי ואת יקירי נלקחים ממני ונחים בזרועות האלוהים.

                          וכאשר אני מסיים את תפילתי, אני הולך לישון אדם עני. 
                           
                          "כשאני מתעורר, אני מתבונן סביבי ומברך את היום החדש, ואני רואה שחסדו של אלוהים עדיין סובב אותי.

                          בלב מלא הודיה אני כורע על ברכי, מודה לאלוהים מעומק לבי על יום נוסף בו בורכתי במתנותיו שלא יסולאו בפז.

                          אני מבין שאני רק משגיח על הדברים ששייכים לו. המתנות הללו מעולם לא היו שלי מלכתחילה.

                          הם נמסרו לי בהשאלה בלבד. כל דבר ניתן לנו בהשאלה."

                          מתוך הספר "תודעה, המטבע החדש", מאת ברנדון בייס וקוין בילט. 

                           

                           

                          הלוואי שנזכור תמיד להגיד תודה על מה שיש ולא לקבל את הטוב כמובן מאליו. 

                           

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            ofira
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            תגיות

                            ארכיון

                            תגובות אחרונות

                            פיד RSS