פגשתי בחיי הרבה אנשים שחיכו לשינוי בחייהם, אך לא פתחו את הדלת לשינוי.

והשינוי יכול להיות בכל תחום: בלמידה, בעבודה, במערכות יחסים, בבריאות, באיכות החיים, בדרכי החשיבה, בקבלת החלטות קטנות וגדולות בחיים, בארגון הזמן, ברמות הפחדים והחרדות, בדימוי העצמי, בהתקדמות, בקשב, בריכוז, בזיכרון ועוד. 

מה זה "ועוד"?

מה פתאום "שינוי"?

"ועוד" – זה כל מה שלא כתבתי... כל מה שאתם חשים שזקוק אצלכם לשינוי!

"שינוי" – זה בכל תחום חיים שבו מורגשת אצלכם אי-נחת ואתם רוצים להחליף להרגשה טובה ולהגיע לפעילות מלאה, מקדמת ומועילה. 

אז ראיתם פעם פיל ורוד עם נקודות ירוקות שחוצה את הכביש? 

לא?

גם אני לא! 

אם אתם רוצים לעשות שינוי בחייכם, דעו שהכול מתחיל בקביעת מטרה ברורה, מעוררת שמחה, אפשרית!!! וכדי להגשים את המטרה, חשוב להסיר את אבני הנגף שבדרך, חשוב להגיע לאיזון בין גוף לנפש, לחדור למעמקי עצמנו כדי לנטרל את המתחים המעכבים אותנו. 

את כל אלו ועוד תוכלו לחולל בעזרת הקינסיולוגיה, כלי מעצים ומקסים, שכשתכירו אותו לא תבינו מדוע לא הכרתם אותו עד כה. 

בעזרת הקינסיולוגיה תלמדו להכיר את עצמכם ולחולל שינויים בחייכם, שעכשיו נראים לכם רחוקים, אבל מהר מאוד יהיו קרובים וממשיים. 

אתם מוזמנים להתנסות, לגלות, להתקדם, לפתור: לפתוח את הדלת הסגורה. 

שלכם

נורית צין

0522550480

קינסיולוגית התפתחותית

מאמנת אישית

בוגרת אוניברסיטת ת"א, מדיסין בית ברל, בית ספר למאמנים   

הקינסיולוגיה ואני

נורית צין 

כשפגשתי את הקינסיולוגיה, ידעתי מיד שמתרקמת בינינו אהבת חיים. לרגע תהיתי מה לי, המורה לספרות, כותבת ספרי העזר לתלמידים, המדריכה להוראת ספרות ולתורת השריר והמוח?

זו הייתה תהייה של רגע.

עולם הספרות העשיר אותי ומעשיר אותי גם היום, זוהי אהבתי הראשונה. "הספרות היא החיים", הייתי מספרת לתלמידיי ודנה עימם בצוותא בסוגיות רלבנטיות לחיינו העולות מתוך יצירות ספרות.

הקינסיולוגיה העניקה לי את הפן המנוגד והדומה בסופו של דבר, דרך חדשה ומעניינת, כלי מרתק לאמן ולעזור לילדים ולמבוגרים בחיים האמיתיים, זוהי אהבתי השנייה.

כל מפגש עם מאומן הוא סיפור חיים (שנשאר, כמובן, חסוי עימי) סיפור של אי-נחת, סיפור של לבטים, של שאיפות בדרך להתגשמותן, של בעיות ההופכות לאתגרים, של אתגרים וחלומות מתממשים.

החיים הם דרך, וכל עוד אנחנו מתבוננים, רואים ושומעים לאורך החיים, אנו מתקדמים. כדי להגיע לפריצות דרך משמעותיות בחיינו, עלינו לפקוח את עינינו ואת אוזנינו ואת דרכנו, כלומר את חיינו.  

לקינסיולוגיה כלים מופלאים שבאמצעותם ניתן ליצור קשר מידי עם הגוף. הגוף זוכר הכול, ושריר היד של המתאמן משיב לשאלותיי ומנחה אותי לגבי הדרך לפתרון (ואין כל חשש, כי שריר היד לא יסגיר שום סוד שהמתאמן אינו רוצה לספר...). 

אז מהי קינסיולוגיה?

מקור השם קינסיולוגיה במילה היוונית , Kinessis שפירושה תנועה. כלומר, קינסיולוגיה היא תורת התנועה. זוהי גישה כוללת העוזרת למתאמן להגיע לאיזון מערכת התנועה שלו. התנועה מכוונת לפיתוח הקשר בין המוח לשרירי הגוף. כולנו יודעים שהמוח מניע את הגוף וכל פעולה שלנו מקבלת הוראה מהמוח, אך כולנו צריכים גם לזכור שתנועות שונות מחזקות ומחדדות את המוח החשוב ויקר לנו מאוד (ואם תכירו את התנועות העוזרות למוח, לזיכרון ולחשיבה לא תנועו מעט?).

הקינסיולוגיה היא חקר השרירים והתנועה של הגוף. במקצועות הבריאות, החינוך והלמידה המשלימים, הקינסיולוגיה היא גישה כוללת לאיזון מערכת התנועה ויחסי הגומלין בין מערכות האנרגיה השונות של האדם. 

האימון הקינסיולוגי הוא אימון אישי שבאמצעותו ניתן להגיע למטרות שונות מתחומים שונים המנוסחות על ידי המתאמן. בעזרת הקינסיולוגיה ניתן לשפר ולהעצים יכולות בתחומים רבים, בהם: קשב, זיכרון, מיקוד, ריכוז, למידה, תקשורת בין אישית, ביטחון עצמי, קבלת החלטות, ארגון זמן, אחריות אישית ועוד.

הקינסיולוגיה מאפשרת לאדם (לילדים ולמבוגרים) לממש את הפוטנציאל שבו ולפרוץ דרך להישגים ולתוצאות אשר אין הוא מודע להם במסגרת יכולותיו.

חדוות הגילוי, התחושה הנפלאה וההצלחה מעניקים למתאמן כוחות ויכולות למימוש עצמי ולדרך חיים שאותה הוא בוחר.

ייחודה של הקינסיולוגיה בכך שקצב ההתקדמות והבחירה תלויים במתאמן. המתאמן לומד להקשיב לעצמו ולבחור את הדרך הנכונה בשבילו. המתאמן קובע אם הוא זקוק לאימון בית, אם לא. הוא לומד להיות אחראי לעצמו ולומד לנהל את חייו בדרכו שלו. המתאמן יכול להשתמש בתרגילים שונים שהוא לומד בשעת האימון בתקופות שונות של חייו. התרגילים מחזקים, ממלאים אנרגיות, מאזנים, ממקדים ומחדדים את הריכוז, את היכולות ואת העוצמה האישית. 

מה קורה באימון קינסיולוגי?

לכל אימון קינסיולוגי יש נושא ומטרה. הנושא והמטרה נקבעים עם המאומן. בעזרת בדיקת שריר בודקים אם הנושא והמטרה מתאימים למתאמן.  בדיקת שריר היא פעולה זריזה ופשוטה שבה אני מקימה קו תקשורת עם המתאמן. בעזרת לחיצה קלה על היד ניתן לבדוק את נכונות המתאמן להשתתף באימון של עצמו. (טונוס שרירים חזק מלמד על תקשורת טובה ונכונות, טונוס שרירים חלש מלמד על צורך בחיזוק אנרגיה). בדיקת השריר היא אמצעי לזיהוי חסימות ולשחרורן. בדיקת השריר עוקפת את מערכת האמונות שלנו ומגיעה לאמת של הגוף, הנפש והרגשות. 

לכל התחלה יש גם סוףבהתחלה אנו בודקים את המצב המצוי, את תחושת הגוף והנפש לגבי המטרה, שהיא המצב הרצוי. אנו אפילו מודדים באחוזים את מידת הנכונות של הגוף-נפש-מוח לצאת לדרך ואת מידת המתח השלילי לגבי המטרה הנכספת. בסוף התהליך, אנו שבים למדוד את המתח החיובי ואת המתח השלילי לגבי המטרה ונוכחים לרוב בהתקדמות. 

לב לבו של התהליך

השגת המטרה מתרחשת באמצעות מגוון אפשרויות: תרגילים מאזנים ותרגילי תנועה שונים, עיסוי עדין של נקודות אנרגטיות חשובות, טכניקות לחיזוק השרירים והיציבה, איזון אנרגיית המרידיאנים (קווי אנרגיה ע"פ הפילוסופיה הסינית), שחרור מתח רגשי, מגע בריאות, דמיון מודרך, אינטליגנציות מרובות בתנועה בשילוב הליכה בעקבות השמונה, תרגילים לאיזון תבניות התנועה הבסיסיות והרפלקסים הינקותיים, קלפי השלכה, משחקי תפקידים ועוד.  

קהל היעד

השיטה מתאימה לכל אדם שרוצה לשפר את איכות חייו! היא מתאימה במיוחד לאנשים המעוניינים להכיר את עצמם וליצור שינוי אמיתי ומעמיק. השיטה מתאימה לכל הגילאים (כולל תינוקות וילדים). 

אני והקינסיולוגיה

כמאמנת קינסיולוגית עברתי בעצמי את כל התרגילים שאני מלמדת אחרים, צברתי ניסיון, עברתי תהליכים והובלתי מתאמנים בדרך אל ההצלחה. החדווה, הנינוחות, שמחת החיים והזוהר בעיניים של כל מתאמן ומתאמנת הם הסיפורים האמיתיים המלווים עתה את חיי. 

חג עצמאות שמח!

מוזמנים להוסיף את הדגל ה- 61

החבר שלי סיפר לי ואני כתבתי אותו, שכתבתי ושיפצתי – אודי צין - ואני העליתי לבלוג שלי - נורית...

מעשייה לחנוכה או מעשה בכף שילדה כפית

מספרים על בני זוג עניים שגרו בקז'ימייז', העיר היהודית הסמוכה לקרקוב (היום חלק מקרקוב) ולהם בת יחידה. בני הזוג היו כל כך עניים, שכל הסכו"ם בו השתמשו כלל שלוש כפיות כסף אותן הביאה האשה כנדוניה מבית אביה...

ביום ראשון חזרה האשה אל הגביר כולה שמחה ומאושרת ואמרה לו: "אדוני הגביר, לא תאמין. בלילה לאחר קבלת השבת כשהתלמיד החכם כבר הלך, שמעתי קולות מוזרים מהמטבח, רצתי לשם וגיליתי שהכף... ילדה כפית. הכף שלך היא, ומן הסתם גם הכפית".

ולקח.

חלפו להם שבועים ואולי שלושה ושוב הגיע אותו תלמיד חכם לביתם של בני הזוג, ושוב יצאה האשה לשאול כף מהגביר. הפעם כבר מנחשת או אולי כבר יודעת היתה, כי לתלמיד החכם יש עניין בבתה.

והגביר, השאיל לה כף, הפעם בקלות וללא כל צורך בתחנונים.

והגביר התלבט אבל זכר, שבכל פעם בה השאיל לאשה כף, הרי החזירה לו זו את הכף וכפית נוספת.

והשאיל...

 סיפור הצדף הוא לפעמים גם סיפורנו (או שלא... ?)

מעשה בצדף

מאת אלמוני 

מעשה בצדף שחי לו בשלווה

עד שיום אחד הוא גילה

שגרגיר חול חדר לקונכייתו:

אמנם קטן היה במידתו,

אך הציק מאוד והכאיב לו. 

מה יעשה כדי להיפטר מהרעה?

היבכה על כאבו ובכך ימצא הקלה?

היכעס על הגורל שהפכו אומלל?

הירגיש מסכן ומוגבל?

היהפוך לממורמר ללא תקנה?

היחליט שהעולם עוין וללא הבנה?

היאמר שאין רחמים בעולם?

היתלונן שאין דבר מושלם?

אולי יתלונן נגד הממשלה,

שבכל דבר תמיד אשמה?

ושמא מוטב לצאת בעוז למלחמה?

או אפשר, לבקש מהגלים הגנה?

"לא"! פסק הצדף בהחלטה נחושה,

ואמר בקול ללא בושה:

"מאחר ואינני יכול לסלקו - אשתדל לשפרו". 

חלפו השנים, וכמקובל בעולמו

הגיע גם הצדף לקץ גורלו.

וראו זה פלא, גרגיר החול שכה ייסרו,

הפך לפנינה יפיפייה זוהרת לתפארת.

                   ***

כצדף אנו יכולים לעשות כה רבות,

אם רק נתחיל לשפר, ואולי לשנות,

את אלה הקטנות - שלנו כה מציקות.

מה שמעניין שהכול מתקשר להכול!

הכול מתחיל אצלי בספרות, באהבת חיי שהפכתי למקצוע. אהבתי ספרות ואני אוהבת ספרות משום שהספרות היא החיים, הכול מצוי בה במילים קצרצרות של שיר או במילים שועטות של רומן. אוהבת אני את הגוונים ואת מניפת המילים, שמביעות תחושות, רגשות, מחשבות המתערבלים יחד לעולם ומלואו.

את שלוש המילים הללו: תחושה, רגש ומחשבה מצאתי באימון ובקינסיולוגיה, והן חובקות עולם. מה קודם למה?  התחושה המולידה רגש ומחשבה? המחשבה המשפיעה על תחושה ורגש? הרגש המוליד תחושות ומחשבות?

באמת, לא חשוב מה מוביל למה, מה מניע את מי, מה שקורה בנו בכולנו שאנו מכילים משולשים אינסופיים בעלי שלושה קודקודים: תחושה, רגש, מחשבה.

ושלושה מרכיבים חשובים אלו מחוללים את עַצְמִיּוּתֵנוּ ואת מה שאנחנו אתמול, היום, מחר. כשאנחנו מסוגלים לבחון את התחושה כלפי... את הרגש המתעורר בעקבות או לנוכח... את המחשבות והשתלשלותן, אנו עשויים להיות חדים וברורים. או אז, אנו יכולים לנוע לקראת מטרה כשאנו מתאמנים, מתאזנים באמצעות קינסיולוגיה ומנתחים יצירות ספרות בדקות ובתשומת לב (וגם כאן הסדר לא משנה...)

כמה משולשים יש בציור זה?

ומה דעתכם על ציורו של קנדינסקי?

שימו לב להבדל בין תְּחוּשָׁה לרגש. התחושה קשורה ליכולת לקלוט גירויים מהעולם החיצוני או מתוך הגוף באמצעות החושים (ראייה, שמיעה וכו'), הרגש הוא מה שאדם מרגיש בנפשו, תחושה פנימית נפשית; פחד, אהבה, שמחה, צער, אכזבה, געגועים וכו'.

נסו לבדוק את עצמכם וגם דמויות בספרות באמצעות המפתח: תחושה, רגש, מחשבה.

אשמח לקבל תגובות ובמיוחד דוגמאות של משולשי חיינו....

יש לי, יש לי, יש לי שאלה

מה השאלה הנכונה שצריכה להישאל בכל סיטואציה שתהיה?

יש חוקים לשאלות נכונות או לא? 

כששואלים אותי כמאמנת אם יש שאלות נכונות או לא נכונות,

כששואלים אותי מהן השאלות הנכונות או האם יש תפריט שאלות מוכן מראש.

אני מחייכת...זהו חיוך אמיתי, זהו חיוך של מבוכה, זהו חיוך של שאלה, זהו חיוך שאומר: אני לא יודעת...
                                             זוהי שאלת מיליון הדולר! 

"מי שאינו שואל, איך ידע?" אני שואלת.

"ומי ששואל, איך יודע מה לשאול?" שואל אותי השואל... 

ובכל זאת, באימון, אני רק שואלת שאלות, והשאלות נקיות מכל שיפוט, כי מה שטוב עבורך, אינו טוב בהכרח עבורי, וזה לא מעניין עכשיו... מה שמעניין ומי שמעניין הוא המתאמן - אתה.

השאלות באות מן המקום שקוראים לו הרצון להבין, אני רוצה להבין, ויותר מכל (באימון) אני רוצה שהנשאל יבין את עצמו. השאלות שלי מובילות את המתאמן לתשובות שלו.

השאלות באות מהמקום של הרצון להרחיב, הרצון להגיע לרמת פירוט ברורה ומושלמת לאותו רגע.

שאלה גוררת שאלה. מה טוב עבורך? מה רע? מה תרוויח? מה תפסיד? מה באמת אתה רוצה? האם אתה באמת רוצה? מה מונע ממך להשיג את מה שאתה רוצה? מה עשית כדי להשיג את מה שאתה רוצה? מה עושים אנשים כדי להשיג משהו דומה למה שאתה רוצה? מה אתה מוכן לעשות, כדי לממש את רצונך? מה אתה מוכן להפסיד כדי לממש את רצונך? 

ומשאלה לשאלה – כוחנו עולה, והתשובה הולכת ומתבהרת. 

ואז פתאום, כשנגמרות השאלות, אנו מצויים על מפתן הפיתרון. 

עכשיו נשארות רק שאלות כמו: כמה ומתי???   

כתבתי את הדברים כתגובה לשאלתו של "מהבטן" בפוסט קודם.

בוקר טוב עולם,

התמתחות אינסופית,

חיוך,

תכנון קצר של יום ארוך,

וחוזר חלילה... 

איזה כיף,

 לומדת קינסיולוגיה כבר שבועיים,

וזה נפלא! 

שם המשחק – איזון! 

שיהיה לכולכם יום נפלא

                                      נורית

החורף קרב, והאינדיאנים באחד השבטים הולכים אל איש זקן, לשאול אותו איזה חורף צפוי להם. "ובכן," אומר להם הזקן, "יהיה קר, אולי גשום. ליתר ביטחון אספו עצים למדורות."אבל הזקן כבר לא כל כך בעניינים. אומנות חיזוי מזג האוויר נשכחה ממנו כבר מזמן. ליתר ביטחון, הוא יורד לכפר הסמוך ומטלפן לשירות המטאורולוגי, לשאול איזה חורף צפוי. "ובכן," עונה לו החזאי, "נראה שהולך להיות חורף גשום וקר."חוזר הזקן לשבט ומודיע לצעירים לאסוף עוד ועוד זרדים למדורות. חולפים שבועיים והגשם לא מגיע. ביטחונו של הזקן מתערער, והוא יורד שוב לכפר ומתקשר לשירות המטאורולוגי. שוב שואל, ומקבל תשובה דומה – חורף גשום וקר מאוד. הזקן חוזר לכפר, קורא לכל הגברים ואומר להם לאסוף כל בדל עץ שימצאו, כי חורף כזה עוד לא היה.עוברים הימים וכלום לא קורה. הזקן, שפוף ומעורער לגמרי, יורד פעם נוספת לכפר לטלפן לשירות המטאורולוגי. "מה קורה עם החורף הגשום והקר שהבטחתם?" "ללא ספק, הולך להיות חורף שלא ידענו כמוהו," עונה לו החזאי. "איך אתם יודעים?" מקשה הזקן.

"אין לך מושג מה שהולך, האינדיאנים אוספים זרדים ועצים כמו משוגעים..." 

                                                                              מתוך דרכו של הגשש, מאת טום בראון, הוצאת פראג 

חייכתם? יופי!

בדיחות מקבלות השראה מהחיים שלנו, גם אם אנו מרחיקים אותן לעולם האינדיאנים...

ומה יש לנו כאן בסיפור-בדיחה שקראנו?

מעגל של ביצה ותרנגולת שאיננו יודעים מי קודם, האם החזאי שבוחן את התנהגות האינדיאנים או זקן הכפר ששואל את החזאי?

אף לא אחד מהאנשים סומך על עצמו: אנשי הכפר שואלים את זקן-הכפר, זקן-הכפר שואל את החזאי, החזאי מסיק מסקנות מהתנהגות אנשי הכפר הנוהגים על פי הוראות זקן-הכפר ששואל בעצת החזאי...

אבל דבר אחד אנחנו יכולים ללמוד. לשאול שאלות. "איך אתם יודעים?" שואל האינדיאני הקשיש, שאמנם "לא היה כל כך בעניינים", אבל לא שכח, לפחות בפעם השלישית, לשאול.

גם אנחנו, כדאי שנזכור לשאול שאלות. השאלות הנכונות עשויות להוביל אותנו למקומות הנכונים. ובמיוחד, לפני שאנו "מעתיקים" מאחרים (התנהגויות, אמירות, מחשבות, אופנה וכו'...), כדאי שנשאל את השאלות הנכונות, אם לא מהחזאי, אז לפחות מעצמנו... 

"חיי נישואים" הוא הסרט שראיתי אתמול בבוקר בסינמטק של תל-אביב.

סרט מעניין, יפה, קצת מעצבן, ובמיוחד, מעורר מחשבה על בגידות.

המילה "בגידה", כמה אירוני, היא משורש ב.ג.ד.  בגדים אנו לובשים לכיסוי, מעין מסכה... (שורש כ.ס.ה.) וכך נוצר הקשר בין בגידה למסכה... וכאן בסרט הזה, הבגידות נשארות מכוסות ואינן נחשפות לעיני הנבגדים... 

הארי הוא בעל הבוגד באשתו, הוא מתאהב בקיי (רייצ'ל מקאדמס) הנפלאה ומציג אותה בפני חברו הרווק משכבר הימים. הוא אומר לו שהוא לא יכול לומר לאשתו, פט, שהוא מאוהב באחרת, כי יהיה לה קשה לקבל את זה, אבל הוא רוצה לחיות עם היפה הזאת קיי.

מתברר שגם לאשתו, פט, יש מאהב, אבל היא חיה בשלום עם המצב. היא חיה עם בעלה, דואגת לו ולצרכיו, נמצאת שם תמיד כשהוא מגיע, ובמקביל מבלה עם המאהב. אין לה בעיה לחיות חיים כפולים ולתת לבעל את תשומת הלב לה הוא רגיל ובמקביל לחיות חיי אהבה סוערים עם המאהב. 

אבל הבגידות לא מסתיימות כאן, החבר מנוער, שיודע שחברו בוגד באשתו, ומגלה גם שפט, אשתו, בוגדת בו, יכול היה להביא את הפרשה לידי גמר. לו כל אחד מבני הזוג היה חושף את אהבתו האמיתית, באמצעותו, הם היו יכולים לסיים את חיי הנישואים הנוכחיים, ולפתוח, כל אחד מהם את חלק ב' של חייו.

אבל "לו" לא עומד במבחן המציאות...

החבר הרווק שלהם, שהוא גם איש סודם של כל אחד מבני הזוג, יכול היה להביא את הסדר לחייהם. אבל, לא, הוא דווקא מתאהב בקיי, המאהבת של חברו, משכנע אותה לעזוב את חברו הארי, שרץ כל עוד נפשו בו להציל את אשתו אותה זמם לרצוח באמצעות רעל כדי להציל את חייו שלו. 

דווקא החבר המספר הרגיז אותי, משום שהוא השתמש במשפט חוזר שאמר גם לפט, האישה הבוגדת/נבגדת, וגם לקיי המאהבת שכבש לעצמו: "האם את מסוגלת לבנות את האושר שלך על הסבל של האחר?" משפט זה הוא משפט חכם, כי הוא שואל שאלה ומשאיר את ההחלטה במגרש של הנשאל. משפט זה מעורר למחשבה ומעורר את אמות המידה המוסריות של האדם.

למרבה האירוניה, החבר השואל שכח לשאול את השאלה הזאת את עצמו... הוא יכול היה לדאוג לאושרם של חבריו, פט והארי, אבל דאג לאושרו שלו והחזיר אותם זה לזו...זוהי בעיני הבגידה הקשה, בגידת החבר בחבריו... 

והחיים נמשכים להם באירוניה בסרט הזה, ושני הזוגות: הארי ופט, והחבר וקיי חיים באותו מעגל חברתי, והכול כאילו בסדר... 

מוטיב ה"כמעט" קצת מעצבן כאן בסרט: כמעט שהארי מצא לו חיי אהבה מתאימים, כמעט פט הייתה מאושרת עם מאהב צעיר וחושק, כמעט פט נרצחה על ידי בעלה, כמעט הסרט היה פונה לכיוון אחר של חקירת רצח האישה... אבל "כמעט" נשאר "כמעט".

גם מוטיב "החלון" שקוף כאן בצורה מדהימה: מבעד לחלון מנפנפת קיי למאהב היוצא מביתה, או לא מנפנפת... אוהה, כמה מרגש...

ובזמן תכנון הרצח מתבונן הארי מבעד לחלון משרדו. הוא רואה אדם שתיק הניירות שלו מתפזר ברוח. והאלמוני הזה מסמל את חייו שלו, של הארי, העומדים להתפזר ברוח... אבל האיש אוסף את כל הניירות, ויש שם ים של ניירות... ולמעשה התמונה מרמזת לנו (ולא להארי), שהנה הארי עומד לאסוף את חייו המתפזרים... תמונה זו דווקא יפה ושווה.