כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום חמישי, 17/4/14, 21:14

    ''''

     

    י"ח ניסן

     

    היום שלושה ימים לעומר[מתוך שבוע ראשון "חסד"]

     

      תפארת שבחסד -רחמנות והרמוניה שבאהבת הטוב  

     

     לעיתים ניתנת אהבה על מנת לקבל אהבה.אך כשהאהבה נובעת מרחמים,אף אם השני אינו ראוי לה,היא תינתן ללא ציפיות. 

     

     ההרמוניה שבאהבת הטוב ממזגת חסד בגבורה וכוללת הזדהות ורחמנות.תפארת היא נתינה גם לאלה שפגעו בך.האהבה מבוקרת גם מצד הגבורה ולמרות הכל היא רחמנית. 

     

     האתגר היומי:הצע עזרתך היום לאדם זר.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום רביעי, 16/4/14, 06:26
      18

      ''

       

      שבוע ראשון –חסד

       

      היום שני ימים לעומר-גבורה שבחסד

       

      אם אהבתך היא אהבה בונה ,היא תמיד תכלול ביקורתיות והבחנה,שמירת מרחק,כבוד לזולת וכן הערכת מידת יכולתו של השני להכיל את אהבתך.


      על האהבה להיות מכוונת ,מבוקרת ומאוזנת.עליך לכוון ולנתב את אהבתך .בכך תמנע נתינה לאלו שעלולים להשתמש בה כדי לפתח התנהגות שלילית.

       

      שאלות לבחינה עצמית:

       

      *האם אהבתי מבוקרת?

      *האם האחרים מנצלים אותי כאדם נותן?

      *האם אני פוגע באחרים בכך שאני משמש להם כמשענת?

      *האם אני פוגע בילדי בכך שמתוך אהבתי אני כופה עליהם מערכת ערכים מסוימת?

      *האם אני ער לרגשות השני ולהתנהגותו?

      *האם אני מתייחס לאדם אהוב רק כחלק ממני ומהצרכים שלי?


       

      האתגר היומי:

      עזור לאחרים לפי התנאים שלהם...ולא לפי שלך.התייחס לצרכים האישיים שלהם גם אם הדבר כרוך במאמץ.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שלישי, 15/4/14, 22:53

        ''

         

        ''

         

        עולם חסד יבנה-כוחה החיובי של מידת החסד

         

        כדי לגמול חסד עם הזולת. כאשר האדם מוציא אל הפועל כוחות אלה של השפעה ופעילות, רוצה הקב"ה אלוקים העניק לאדם כוחות חיוביים כדי להשפיע ולגמול חסד, שבהם, כך הוא מצפה, ישתמש האדם לשם הופעת רצון ה' ובהם ייעזר בהמשכיות של אותה תנועת חסד והשפעה שהחלה על ידי האדם ומשפיע כוחות נוספים שיאפשרו נתינה וחסד נוספים, לאדם בפרט ואף לעולם בכלל.

         

        על פי תורת הקבלה, מידת החסד היא מידה רוחנית אשר מקורה בעולמות עליונים. נתינה ללא גבול אינה טבעית בעולמנו הגשמי. מדת החסד היא מידת הויתור לזולתו. מידת החסד מהווה את גולת הכותרת בחינוך למידות, מידה אשר קיומה הלכה למעשה, מבטאת את "ואהבת לרעך כמוך".

         

        אברהם אבינו אשר היה עמוד החסד .הוא הצליח להתגבר על הטבע ולהוריד ממרום לעולם הזה חסד אמיתי ללא גבולות. הישג עצום זה, העמיד את אברהם כעמוד החסד של כלל ישראל. אילולא עבודתו המושלמת של אברהם אבינו, לא הייתה לאדם גישת למידה שמיימית זו. כל נתינה חסרת גבולות אפשרית כיום, רק בזכות מידת החסד אשר הוריש לנו אברהם אבינו.

         

        כאשר האדם אוחז במידת החסד ופועל לאורה הוא למעשה מגלה את מידת החסד של הקב"ה שהוטבעה בו ואשר טמונה בעומק הוויתו. כך, כאשר אברהם גומל חסדים עם הבריות נמצא שחסד ה' מופיע דרכו ומיטיב עם העולם.

         

        חשיבות החסד היא באיכותו ,ולא רק בכמותו. לנתינת, אוכל לאדם יש חשיבות לאיכות המזון ולא רק לכמותו. אברהם, עמוד החסד- יושב בפתח אוהלו כשהוא כואב ממילתו ממתין ומצפה לאורחים, כשהם, האורחים, באים הוא נותן להם הטוב ביותר.

         

        מצד שני, חסד מעושה- עלול להראות כלפי חוץ כנדיבות, כשלמעשה, הנתינה נובעת ממניעים אישיים. התורה מדגישה לנו נקודה זו בכנותה קשר אסור בין איש לאישה בשם "חסד". במבט שטחי, אנשים המקיימים קשר אסור "עושים חסד" זה עם זה. אולם, מטרתם האמיתית אינה לתת לשני, אלא למלאות את צרכיהם האישיים. זהו עיוות של מידת החסד.

         

        ישמעאל, בנו של אברהם אבינו, היה סמל והתגלמות של אותו עיוות. ישמעאל אמנם ירש את מידת הכנסת האורחים והחסד של אביו, אך ברמה שטחית בלבד. גם מניעיו היו אנוכיים ובלתי מוסריים. שרה אמנו הבינה ,כי משימתה להיות בית למידת החסד של אברהם אבינו ,ולדאוג שמידה זו תעבור לדורות הבאים בצורתה הטהורה.

        היא הבחינה שישמעאל מהווה איום, על טהרתה של מידת חסדו של אברהם. וביקשה מבעלה לגרש את הגר ובנה.בעצם נקיטת עמדה נוקשה זו ,הבטיחה שרה כי עבודתו הרוחנית של אברהם אכן תישא פירות לדורות הבאים. שרה היוותה אדמה לזרעים שזרע אברהם אבינו בעולם. היא אף דאגה לכך שליצחק ולדורות הבאים אחריו ,תועבר מידת החסד בטהרתה, ללא הפגמים שהטיל בה ישמעאל.

         

         

        נאמר על ספר הזוהר שהינו מתנת חסד לאנושות.

         

         

        יתכן שאדם חושב, כי הוא מושלם ואין הוא זקוק למאומה. יתכן  כי נוח לאדם בחסרונו ואין לו צורך בחסד. אולי דווקא אדם כזה זקוק יותר מאחרים לחסד. בהחלט מסתבר כי העדר תודעת החסר וההזדקקות לחסד- היא בעצמה חסרון גדול שעל אחרים להשלימו.

         

        קיימת גם אפשרות הפוכה: אדם עלול לחוש כי רק הוא מוגבל וחסר, ואין מלבדו מי שזקוק לחסד אחרים. ממילא, הוא מתבייש לבקש ומנסה להסתיר את קשייו, את חוסריו ואת הזדקקותו לחסד. גם כאן מוטל התפקיד על הסובבים אותו,להשלים חסרונו. יש ללמדו כי העולם כולו בנוי ממעגלים של שפע וחסר שבאים לידי השלמה ואיזון, תיקון ושכלול, אך ורק מתוך חסד שמתגלגל בעולם - קבלה ונתינה, קליטה והשפעה.

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שני, 14/4/14, 03:24

          ''

           

          מוקדש באהבה לבתי גלית בת ה-33- ליום הולדתה.אכן יום מיוחד לילדה מיוחדת


           

          ספירת העומר-ט"ז ניסן

           

          שבוע ראשון-חסד


          יום ראשון לעומר

           

          חסד שבחסד-אהבת הטוב שבאהבת הטוב.

           

          לכל אחד ניתנה היכולת לאהוב.השאלה היא האם וכיצד אנחנו מיישמים ומבטאים זאת

           

          בחן את אופי אהבתך ואת מידת עוצמתה:

           

          *מהי מידת יכולתי לאהוב אדם אחר?

          *האם אני נתקל בקושי לתת?

          *האם אני קמצן או אנוכי?

          *האם אני מתקשה להכניס אדם נוסף לחיי?

          *האם יש לי בתוכי מקום לאדם אחר?

          *האם אני מפנה מקום לאדם אחר?

          *האם אני פוחד להיפתח ובכך להיות פגיע יותר?

          כיצד אני מביע את אהבתי?

          *האם אני מסוגל להעביר את רגשותיי האמיתיים?

          *האם אני שומר את רגשותיי מחשש לתגובות אנשים אחרים?אולי ההיפך הוא הנכון?

          *האם אני מבטא יותר מדי ומוקדם מדי?

          *האם האחרים טועים בפענוח רגשותיי?

          את מי אני אוהב?

          *האם אני אוהב רק את הקרובים אלי?

          *האם ביכולתי לאהוב אדם זר,להגיש עזרה גם למי שאינני מכיר?

          *האם אני מבטא את אהבתי רק כשנוח לי?

          *מדוע אני נתקל בבעיה ביחס לאהבה שלי,ומה ניתן לעשות בעניין זה?

          *האם כוללת אהבתי גם את יתר הבחינות שבחסד,שבלעדיהם תהיה מעוותת ולא ממומשת באופן אמיתי?

           

          האתגר היומי: מצא דרך חדשה להביע אהבתך לאדם יקר

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום ראשון, 13/4/14, 12:06

            ''

             

            פסח כשר,פורח ,אביב ושמח

            יציאה מכל המיצרים

            והרבה אהבה

            למרות עול השיעבוד

            לניקיונות,לאורחים,לאכילה ועוד

            הצלחה ביציאה מהמיצרים הגשמיים והרוחניים למרחבים.

             

            http://cafe.themarker.com/image/3007356/

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום ראשון, 13/4/14, 06:44

              ''

               

              ב-23/4/2014 אנו מתחילים את חודש ניקוי הרעלים הוירטואלי שלנו.

              נלווה אחד את השני בתהליך של ניקוי גופני ונפשי ונתחיל ביחסים חדשים עם גופנו.

              מנסיוני ,כבר למעלה משש שנים בהם פעמיים בשנה- אני עוברת תהליך זה-שהוא פשוט לכאורה ובנוי מירקות,פירות ואוכל זמין וזול-התחושה לאחר החודש הזה היא שיש לכם כוח לשנות הרגלי תזונה ותפישת חיים חדשה ושינוי הרגלים קטן עליכם.

              ביחד נעבור התהליך הזה,בתמיכה הדדית ואני כאן לרשותכם זמינה.

              אזי
              יחד נעקוב אחר ספירת העומר למוחרת ליל הסדר ונעלה ב"קדושה" לקראת ניקוי ושינוי.

              זה לא ניסים-זה הכוח שלנו ...

               

              הצטרפו אלי בפייסבוק בשם:"ניקוי רעלים קבוצתי וירטואלי"

               

              https://www.facebook.com/pages/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%99-%D7%A8%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%AA%D7%99-%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99/1411200952481165?ref=hl

               

              ויחד נצא לדרך

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שבת, 12/4/14, 20:28

                 

                 

                ''

                 

                ספירת העומר

                 

                "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה: עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום וגו' "[ויקרא כ"ג, טו, טז].

                 

                ממחרת ליל הסדר נצא למסע משותף לתיקון אישי.

                ארבעים ותשעה ימים שהם שלבים בנבכי נפשינו שמטרתם לשפר את אישיותנו ,לעדן רגשותינו ומידותינו.

                כל יום במסעינו זה יסייע לנו לצמוח ,להתפתח תוך כדי עבודה עצמית,אשר בכוחה להביא בנו שינוי חיובי וצמיחה אישית.

                 

                את ההנחיה נקבל מהתורה שבכל מילה הכתובה בה טמונה משמעות רוחנית ,עמוקה ואישית.

                 

                מרגע יציאת עמנו ממצרים ,במשך 49 יום, הנקראים "ספירת העומר"-הוקדשו ימים אלה להכנה נפשית של בני ישראל לקבלת התורה.

                 

                המילה "מצריים" מבטאת גבולות ומיצרים הבולמים אותנו מהתפתחות רוחנית,בולמים את הביטוי העצמי החופשי.לכן,יציאת מצריים משמעותה שחרור מכל הכבלים וההגבלות-וקבלת חירות אמיתית.

                 

                מטרת ימי הספירה היא שליטה ועידון רגשותינו,עידון תכונותינו האישיות-ברוח התורה.

                 

                ב-ו בסיוון אנו מוכנים לקבלת התורה.אנו חשים התחדשות פנימית ,כתוצאה מעבודה יום יומית שנקבל על עצמינו.

                 

                לכל יום בימי ספירת העומר –חיים משלו.

                בכל יום-זרימה אנרגטית המיוחדת לו המצפה להיות מנותבת לתוך עצמיותו של כל אדם.

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום שבת, 12/4/14, 06:43

                  ''

                   

                  גוף הכאב משבש את כוח השמחה הטבעי שבנו

                   

                  מרבית הכאב האנושי הוא מיותר. הוא נוצר על ידי ה"עצמי" .כל עוד המוח הבלתי מודע מנהל את חיינו. הכאב שאנו יוצרים עכשיו -הוא תמיד צורה כלשהי של חוסר קבלה, צורה כלשהי של התנגדות בלתי מודעת לקיים.

                   

                  אנחנו לא מודעים לכך שאנו נושאים אתנו גוף נוסף במשקל רב,אשר שמו:"גוף הכאב". לכל אדם, יש את גוף הכאב ההולך עמו. גוף הכאב שלנו קשור לחיינו הקודמים, לחוויות ילדות, למי שהיינו ולמה שכבר עברנו. גוף הכאב, גם הוא, רוצה להתבטא במציאות. והוא כולו כאבים.

                   

                  "גוף הכאב" הוא שדה האנרגיה של הרגש הישן, אך החי מאוד, שקיים כמעט אצל כל אדם . כל חוויה רגשית כואבת יכולה לשמש מזון לגוף הכאב. לכן הוא משגשג בהתבססו על חשיבה שלילית ועל דרמה ביחסים. אצל רוב האנשים ישנם תקופות שבהן גוף הכאב רדום ותקופות שבהן הוא פעיל.

                   

                  גוף הכאב נבנה בנו החל מהילדות והוא משתנה כל הזמן. אפשר להשוות אותו למחסן מלא חפצים שאין לנו צורך בהם.לפעמים המחסן הזה כל-כך עמוס,שמספיקה דחיפה אחת קטנה והוא נפתח ונישפך על כל מי שנמצא בסביבתנו.

                   

                  מרבית הכאב האנושי הוא מיותר. הוא נוצר על ידי ה"עצמי" .כל עוד המוח הבלתי מודע מנהל את חיינו. הכאב שאנו יוצרים עכשיו -הוא תמיד צורה כלשהי של חוסר קבלה, צורה כלשהי של התנגדות בלתי מודעת לקיים.

                   

                  אקהרט טול כותב:"כל רגש שלילי חדש - שלא מתמודדים עמו באופן מלא, שלא מקבלים אותו ואחר כך משחררים אותו - משאיר אחריו שרידי כאב שיוצרים יחד שדה אנרגיה שחי בכל תא בגופכם. שדה האנרגיה הזה מורכב לא רק מכאב מן הילדות, אלא גם מכאב שהתווסף אליו בגיל ההתבגרות ובחייכם הבוגרים, וחלק ניכר ממנו נוצר על ידי קולו של האגו".

                  כדי לשחרר את גוף הכאב עלינו להבין כי  אין שום יעוד נעלה לגוף הכאב בעולמנו, ושכל תרומתו לחיינו הוא יצירת דפוסי אכילה לא בריאים, תחושת דיכאון וסירוס כוח השמחה הטבעי .

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שישי , 11/4/14, 18:36

                    ''

                     

                    בראיה לאחור...

                     

                     

                    כל נושא ההתפתחות הרוחנית מרתקת.

                     

                     

                    היכולת שלי להתחבר לדת בחרדיות.

                     

                     

                    היכולת שלי להתחבר לאמת הפנימית שלי ולקחת את השייך לשורש נשמתי.

                     

                     

                    היכולת להתחבר לרוחניות אוניברסאלית.

                     

                     

                    היכולת להבין שלמעשה בסיס כל התורות הרוחניות מתחיל ביהדות.

                     

                     

                    היכולת להשפיע ולהדריך אחרים.

                     

                     

                    היכולת להפריד אותם ממך שימשיכו בדרכם היחודית המתאימה ליעודם.

                     

                     

                    היכולת להבין את הפשטות של להיות רוחני.את החיבור הטבעי.

                     

                     

                    את הענוה.את המקום המועט אך הרב בו אתה נדרש לתרום למען הוספת רוחניות בעולם.

                     

                     

                    הראיה מלמעלה את הרדיפה להכרה כאדם מואר ורוחני.

                     

                     

                    את אלפי הקורסים.את העלות הגבוהה.

                     

                     

                    את האדרת השם של מתקשרים את עצמם בשם השיווק.

                     

                     

                    ולהיות בצד בפשטות,להתבונן,לתת בהחבא.לקבל בתודה וזימרה.

                     

                     

                    כל כך פשוט,זול וזך להיות סתם רק...בן אדם.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 11/4/14, 11:07

                      ''

                       

                      בראיה לאחור...

                       

                      אתה מבין למה עברת כברת דרך עם אדם מסויים.

                       

                      אתה מבין למה חזרת ופגשת בו מחדש.

                       

                      אתה מבין למה עברת איתו שוב מסכת יחסים.

                       

                      ולסיום,

                       

                      סגירת המעגל:

                       

                      אתה מקבל תשובה בכל דרך אפשרית מהבורא,גלויית סיכום-לסיבה ולמסובב.

                       

                      כמה מרתק להיות מודע לבסוף לשבר,לכאב ולתמיהה-למה אתה חווה חוויה מסויימת זו.

                      דרג את התוכן:
                        3 תגובות   יום שישי , 11/4/14, 05:34

                        ''

                         

                        ההתמודדות עם הבדידות

                         

                         

                        בדידות נובעת, מתחושת חוסר שייכות של האדם, למקום ולמצב שבהם הוא נמצא. באפשרותו של האדם, או לבחור ללכת למקום אחר שבו הוא לא ירגיש בודד, או למצוא משהו טוב להתחבר אליו באותו המקום שבו הוא נמצא, ולא להרגיש בודד.

                         

                        אך עליו לדעת:

                         

                        בדידות הינה מצב פנימי.בדידות היא סוג של שעמום רגשי.היא נוצרת כשלאדם נדמה, שאם יקיף את עצמו באנשים יהיה פחות בודד וירגיש עם עצמו טוב יותר. אדם יכול להיות על אי בודד ולא לחוש בדידות או להיפך,להיות מוקף באנשים ולחוש בודד.

                         

                        כאשר אדם נמצא בקשר זוגי ומרגיש בודד ,מרגיש לא מחובר לקשר ,משמע כי הרגש שלו אינו מרגיש סיפוק ואושר מהמצב כפי שהוא.עליו להיכנס פנימה לתוך עצמו ולמצוא את הטוב שיש בכל רגע בתוך עצמו.לא לחפש בחוץ.

                         

                        בהסתכלות זו בתוכו,ינסה האדם להכיר את עצמו יותר טוב[כמו במדיטציה].עצם ההתבוננות הזאת תביא אותו ליצירת מצב של אושר ושמחה.

                         

                         לתחושת הבדידות בתוך האדם ישנה מטרה המשקפת רצון פנימי אשר נמצא בנפשו.עליו לגלות רצון זה.מכיוון שהינו מחובר בשלמות עם כל מה שנמצא במציאות בכל רגע ובכל מקום.תודעתו משתוקקת להרגיש את החיבור הזה למציאות כולה כדי לחוש שלמות אושר וכו. 

                         

                        בכל מקום בו יהיה האדם ,תמיד יהיה שם מישהו לצידו. משהו טוב אליו יוכל להתחבר ולהעסיק את עצמו על ידי התבוננות פנימית בתוכו. ומיהו אותו מישהו?הוא בעצמו!

                         

                        אין זה משנה היכן נמצא האדם ,תמיד יהיה מחובר כל כולו למציאות כולה.המציאות מהווה את התודעה שלו.תחושת הבדידות מגיעה כאשר האדם אינו חש את החיבור למציאות.כאשר יתחבר אל עצמו ,יתחבר אל המציאות ולא יחוש בדידות-מכיוון שבכל מקרה הוא מחובר במהותו לכל דבר.

                         

                        לאחר חיבור לעצמו ולמציאותו,יוכל האדם לבחור: להישאר במקום הימצאו,וכדי להתגבר על תחושת הבדידות למצוא את החיוב במקום בו הוא נמצא כיום ולהתחבר אליו כדי לקבל אנרגיות חיוביות ותחושה טובה של חיבור ושייכות. או לקחת את יכולת הבחירה החופשית שברשותו ולבחור לקום וללכת למקום בו יחוש טוב יותר.

                        לסיכום:תחושת הבדידות היא קטליזאטור לשינוי חיובי ולהתחברות אמיתית.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שישי , 11/4/14, 04:59

                          ''

                           

                          ‏11/04/2014

                           

                          המרצה שבי ז"ל

                           

                          חשבתי שהשלתי אותך

                          הצד המרצה שבי

                          ששלחתי אותך לכל הרוחות

                          נגמלתי מלבקש

                          שיבינו אותי

                          שיקבלו אותי

                          כמו שאני.

                           

                          כמו תינוק הנגמל

                          מדדי אמו

                          ירד באכזריות אסימון

                          הילדה המרצה.

                           

                          "מחקי וגלחי

                          את הדחף

                          למצא חן

                          להיות מובנת

                           

                          שרייני יפי כנפייך

                          ועופי אל צוקי קינך

                          שם על ההר בדד

                          מצפה אושרך.

                           

                          היו שלום אהובי

                          אשר

                          חיפשתי חיבוק הבנתכם.

                          היו שלום מבקרי

                          אשר

                          ליבי ביקש נחמה מכם.

                           

                          את אברותי אמתח

                          למלוא אורכם.

                           

                          את ראותי אמלא באוויר

                          פסגות קמאי איתן.

                           

                          את כוחותי אמסוך אל תוך

                          נשמתי.

                           

                          אדאה לי חופשיה מאגו

                          או

                          בקשת רחמים.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS