כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום רביעי, 26/4/17, 06:44

    צטט: אסתר רבקה 2012-05-12 18:54:29

    ''

     

    דאגה היא חשש מפני מצב שלילי אשר עלול לבוא.היא מכילה פחד וחשש מפני אבדן של דברים חשובים ויקרים הקשורים אל עצם החיים ומשמעותם. הדאגה היא תכונה טבעית של אכפתיות ורצון התגוננות, המוצאת את משכנה בליבו של כל אדם שפוי הנוטל על עצמו אחריות.

     

    מאידך, מי שאינו דואג ואינו אחראי לשמור נכון את רכושו, מכנה אותו שלמה המלך,כאדם חסר לב. ישנם אנשים ירודים, שהם חסרי אחריות לחלוטין, אין להם כל דאגה .סילוק כל זיק דאגה מהלב, מוביל לאבדון, מפני שנטילת אחריות חייבת לבוא בעקבות דאגה בסיסית לקיום החיים.

     

    הדאגה מדלדלת הרבה מכוחה של התודעה,ובמוקדם או במאוחר היא גורמת נזק נפשי[הנזיר שמכר את הפאררי שלו] צורתה הקיצונית של הדאגה גם היא אינה נכונה, כי דאגות יתר מוגזמות מובילות את הדאגן אכול הדאגה לאיבוד טעם החיים, בפרט היכן שאין הדאגות מובילות לתוצאה חיובית כלשהי.

     

    הדאגה הופכת לנטל, כאשר מתגובה נקודתית לאירוע מסוים, היא הופכת להרגל תגובה קבוע ומתמשך, כלומר, הופכת מדאגה לדאגנות. האדם הנוטה להגיב בדאגנות, דואג מכל דבר, יחפש וימצא לו מיד סיבה טובה לדאגה.

     

    כאשר אנו דואגים למישהו, אנו למעשה מתעסקים בעצמנו, במילוי הצורך שלנו בוודאות, בצורך לחוש כי אנו שולטים במהלך חיינו.

     

    השפעת הדאגנות על תפקודו התקין של הגוף היא שלילית. הרפואה הסינית מזהה בדאגנות גורם להחלשת מערכת העיכול, דבר המתבטא בתחושת עייפות לאורך זמן, חוסר ריכוז, עיכול לא תקין, בעיות שינה ועוד.

     

    טענה נפוצה שנאמרה על ידי ליברט ומוריס מציעה, שחרדה נגרמת כתוצאה משני מרכיבים:

     -דאגה -דאגה מיוחסת כהפרעה שלילית שמסיחה את הדעת מפתירת הבעיה. לדוגמה, כאשר תלמידים נהיים מודאגים בזמן מבחן, הם לעתים יחזרו ויאמרו לעצמם שהם ייכשלו, או שהם אינם זוכרים את החומר למבחן או שהמורה שלהם יכעס עליהם. מחשבות אלו משתמשות בחלק מהמוח שאמור להיות בשימוש בחלקים מהמבחן ולכן נוצר ליקוי בביצוע המבחן.

     -רגשנות-רגשנות מיוחסת לתסמינים פסיכולוגים כמו זיעה, דופק לב מואץ ולחץ דם גבוה.

     

    תפילה להצלחה ולהחלמה או תרגול מדיטציה-יכולים להיות תחליף בריא ומצויין לדאגה.

    הגמרא במסכת יומא אומרת כך:

     

    דאגה בלב איש ישיחנה:

     

    - ישיחנה לאחרים - דהיינו ,יספר אותה לאחרים ובכך יקל מדאגתו.

     

    - ישיחנה מדעתו -מלשון " הסח הדעת ".

     

    ר' אשר מסטולין זצוק"ל אומר: ידוע ממסכת ברכות ששיחה זו תפילה שמשם לומדים שיצחק תיקן תפילת מנחה - "ויצא יצחק לשוח בשדה". ועל זה אומר ר' אשר צדיק:ישחינה - דהיינו יתפלל עליה !!! - שבתפילה ישפוך ליבו על דאגתו !!!

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 24/4/17, 04:15

      תוצאת תמונה עבור שרידי השואה

       

      יום הזיכרון לשואה ולגבורה, המצוין בישראל מדי שנה בכ"ז ונקבע על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959
      יום זה מוקדש להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי, ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם.
      ביום הזיכרון נשמעת בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות. בהן לא עובדים ונפסקת כל תנועה בדרכים; מתקיימות אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו מביעים את יחודו של היום,בהתאם לחוק.
      בזיכרון השואה הייתה כוונה להלל את היהודי הלוחם אשר נאבק בנאצים. מאוחר יותר, התגבשה גישה שכללה בזיכרון השואה גם גיבורים מסוג אחר - אלו שעמדו בזוועות המלחמה וקידשו את החיים, ילדים שהבריחו מזון וכדומה. 

      כבת לדור שני של השואה ,לא הייתי מודעת בתחילה לכך ,שהורי אינם גיבורים -למרות ששרדו את השואה.שלמרות שאימי הייתה ילדה בת שבע עשרה ושרדה ,בגלל החלטה נחושה לא להתאבד למוות בהדבקות לעמודי החשמל כמו רבים אחרים,לא מראה כלל על כוחות נפש גדולים.שבזה שגנבה גזר עבורה ועבור חברותיה למרות סכנת המוות וקפאה לילה שלם בחוץ וחטפה מכה בעורפה-לא מראה על רצון הישרדות ואומץ.שזה שאמרה לקאפו כשלא קיבלה תפוחי אדמה במים שנקראו מרק ואמרה לה נחרצות:כשאני אצא מכאן אלמד אותך לקח...זו לא גבורה.שהיא וחברותיה מיד לאחר שואה איומה והבנת איבוד הבית וכל משפחתה כמעט, החליטו להביא ילדים לעולם ולהראות לגרמנים שעם ישראל חי וממשיך לחיות...זו לא גבורה. 
      הופתעתי כבחורה להבין שיש אשר בזו להם כי הלכו "כצאן לטבח".
      מי אשר מעז להעביר ביקורת על גבר שנישא והיה לו ילד ונלקח בכוח למחנה עבודה ושרד את כל התלאות למרות שיום יום היה מסע הישרדות לחיים,יום יום אתה קם בתחושה שאולי זה יומך האחרון...ובסוף השואה כששמע שבאושוויץ שרפו את אשתו ובנו והיו לו הכוחות לבנות בית נוסף ולגדל ילדים...לא הייתי מאחלת לו לעבור זאת כמובן ,אך הייתי מעמידה אותו ב"דמיון מודרך" בתנאי חייו של אבי ושואלת אותו אם עדיין יש לו ביקורת עליו...
      כמה כוחות נפש היו לאנשים אלה.מי מוצא את עוז הנפש לעמוד מולם ולאמר להם:הלכתם כצאן לטבח...
      האם מישהו היה רוצה לנסות ולו קמצוץ מהחוויה שהם עברו?

      וההפתעה הגמורה שלי היום, שיש מי שגוזל את כספם של אומללים אלה ונותן להם שוב לרעוב ומקמץ בקצבתם-כאילו לא די להם בחוויה שחוו בראשית חייהם.שיש מי שמעז להחזירם למצב של פת לחם והזעקה לא מספיק גדולה על העוול הנורא שהם עוברים גם בתוך עמם...
      אני אומרת "יזכור" בגאווה לרוב משפחתי, אשר נשרפה בכבשנים ובכאב על שנאלצו לעבור ניסיון ולאלו שגייסו כוחות נפש כדי לשרוד ולהמשיך לבנות ולהגן על הארץ הזו ולגדל דור צברי לתפארת -שיקים מדינה למרות הכל ואף על פי...
      תודה לכם שהענקתם לי חיים,למרות כל מה שחוויתם ונתתם לי את הזכות להיות אתכם במסע הלא יאמן אותו עברתם,ולימדתם אותי לשרוד הכל מצב...פיגועים,מלחמות אין סוף ועוד.
      אני אעמוד עבורכם, הורי ומשפחתי בגאווה את הדקות לזכרכם,ואצדיע לכם ואומר פסוקי תהילים בליבי למנוחת נפשכם בגן העדן.תודה על הזכות להיות בתם של גיבורי חיים כמוכם...

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 24/4/17, 03:55

        תוצאת תמונה עבור לכדרר

         

        הסחות הדעת של החיים

         

        נותנות לאדם לפני הפנסיה

         

        שחיה פחות מוטרדת

         

        מהעתיד לבוא.

         

         

        ברגע שאתה יוצא

         

        כאילו לחופשי

         

        ממטלות גידול הילדים

         

        מטרדות העבודה וכו

         

        נותר לך זמן רב

         

        למחשבה...

         

         

        על החיים

         

        על שהיה.

         

        על שישנו

         

        ומה לעשות

         

        גם על העתיד הצפוי

         

        לכל בשר

         

        כולל לך...

         

         

        עליך לקבל את המציאות

         

        להתבונן באלו שכוחם ברגליהם

         

        לרוץ ולהעסיק עצמם

         

        ובמחשבותיך

         

        לאסוף את המצטבר מהתבוננויותך

         

        בזמן הרב הנמצא לרשותך...

         

        ולכדרר אותם

         

        ולצפות...

         

        לצפות...

         

        לברור מכל.

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום חמישי, 20/4/17, 16:20

          צטט: אסתר רבקה 2015-05-31 03:00:50

          ''

           

          יחסי אהבה –נטישה, בין ילדים שהתבגרו והוריהם, מאת גבריאל רעם

           

          ההורה אוהב את שאנושי בילד (כי, כאמור, זה הדבר היחד שניתן להתאהב בו) ואילו הילד שהתבגר נעשה עיוור וחרש למה שאנושי בהורה. וזו הטרגדיה הגדולה ביחסי הורים-ילדים מתבגרים או בוגרים, טרגדיה שנותרת כפצע פעור בליבות ההורים. פצע שלא מגליד, פצע שהילדים שהתבגרו, לרוב, כלל לא יודעים על קיומו. (גם משום חוסר רגישות להורים וגם משום שההורים מאוד לא רוצים להכאיב לילדיהם, אז הם לא מספרים להם על כך).

           

           

          חלק א':

          כל הזמן זה קורה;  ילדים מתבגרים ונוטשים את הוריהם ולא דווקא פיסית.

          עד גיל מסוים (של הילד) הקשר הוא דו כיווני; אהבה (ותמיכה טיפולית) מצד ההורה לילד ואהבה (והזדקקות רגשית ופיסית) מצד הילד להורה. אך מגיל מסוים ואילך הדו כיווניות הופכת לחד כיווניות; רק מן ההורה אל הילד. הילד המתבגר (כבר לא זקוק לטיפוליות ולתמיכה של ההורה) מחפש עתה אובייקטים חדשים להפנות כלפיהם את אהבתו. ומבחינת  ההורה זו נטישה רגשית. נטישה שלאחריה הוא נותר כמעט תמיד – פצוע ומדמם. וכל שנותר לו מעתה, הוא לשמוח בשמחת ילדיו ולסבול בצערם. וכל זאת מבעד לזכוכית הניכור שהקימו מגיל מסוים ואילך.  ההורים מקישים על הזגוגית, אך מקבלים מיוצא חלציהם מבט ריק וקר. הוא לא רואה (מבעד למסכת ההורה) את האנוש הזקוק לאהבה הנוקש על הזגוגית.

          ואכן זה לב הבעיה, הילדים שהתבגרו לא רואים את האדם שבהורה, הם רואים את התפקיד, את מסכת ההורה – ונותרים קרים רגשית אליו כאדם בפני עצמו.  ואילו האמת היא שלהיות הורה זה רק חלק  (וחלק חיצוני) ממנו, הרי עד לרגע ההורות הוא היה אדם, עם רצונות, שאיפות, חולשות, מאווים אכזבות, השתוקקויות וכו'. עצם הפיכתו להורה לא בלם אותם, או 'כיווץ' אותו כאדם בפני עצמו, פשוט נוסף לו תפקיד. אך בעיקר נוספה לו אהבה חדשה. וזה הסוד של  ההורים, הם מאוהבים בילדיהם ואילו הם, מגיל מסוים ואילך לא מחזירים להם אהבה עוד.

          תהליך ההיתנקות הריגשית מתחיל בגיל העשרה, מתעצם לקראת סוף גיל העשרה ומתקבע בדרך כלל בשנות העשרים. ומאז כמעט כל הורה נותר אסיר תודה על כל חיבוק,  על אות של חיבה – מצד ילדיו הגדלים, (או הגדולים כבר).

          ההסבר שההורים נותנים לניתוק הרגשי הזה של ילדיהם מהם, הוא אחד מכמה, תלוי באיזה גיל מדובר; בגיל ההתבגרות, זה כמובן 'הגיל הזה', אחר כך, כמובן הם כבר נשואים וברור שאהבתם מסורה לבן/ת הזוג, ואחר כך, זו העבודה; הוא פשוט עסוק, אין לו, או לה רגע פנאי, מגיעים הביתה הרוסים, למי יש כוח להרים טלפון.

          עם זאת, צריך להגיד כי זו לא נטישה מוחלטת, פיסית. אלא 'רק' רגשית ונפשית. שהרי אחריות יש, דאגה כנה לשלומם – יש, ומחויבות מוסרית – יש ויש. אך חום אנושי –חסר. הם נותרים לרוב קרים ונוקשים כלפי ההורים, חסרי רכות מאפשרת.

          כך מן הצד הפעיל של הילדים הבוגרים או המתבגרים. מן הצד הסביל הם עדיין מנסים להפיק תועלת מן ההורים, להעזר בהם פונקציונלית או כספית. לינוק מן השדיים ההוריות הצמוקות עוד כמה טיפות.

          מלכתחילה קיים חוזה לא כתוב בין הורים לילדיהם. וכמו בכל חוזה, כל צד אמור לספק משהו לצד השני, וכל צד צורך משהו מן הצד השני; הילד צורך פונקציונליות מן ההורה, וההורה צורך חיבה ואהבה. בדרך כלל ההורה עומד בחוזה ולרוב עוזר פונקציונלית וכספית וממתין לתגמול של חום ואמפטיה שבדרך כלל מבוששים.

           

          חלק ב':

          כל זה הוא בדרך כלל סיפור שחוזר על עצמו; הורים תמיד מאוהבים בילדיהם. קצת כמו הפסל היווני שהתאהב בפסל האישה שיצר: פיגמליון. * והתאהבות ביצירה שלך (בניגוד לאהבות רבות אחרות) היא אהבה שלעולם לא תדעך.

          וכמו בטרגדיה קלאסית משובחת – הסוף ידוע מראש; הילד יגדל וינטוש את ההורים המאוהבים בו לטובת אהבות חדשות. מנקודת מבט ביולוגית אבולוציונית, זה נראה אך טבעי: לעזוב את אהבת ההורים כדי למצוא אהבה אישית ולהמשיך את השושלת. אך לא כך ברמת הנפש והלב. ברמות אלו זה לא המשך אבולוציוני טבעי ורצוי, אלא נטישה, תמיד נטישה. ולא, זה לא חייב להיות כך. זה, כאמור, חייב להיות כך פיסית, אך ניתן לעבור משלב האהבה הנזקקת של הילד חסר האונים, לשלב האהבה הבוגרת של האדם הבוגר נפשית; לגלות את האדם שמאחורי ההורה. וכשמגלים את האדם, ובתוך האדם מגלים את החלק האנושי שלו -  בדרך כלל מתאהבים בו. שהרי, רק במה שאנושי ניתן להתאהב, לא ניתן להתאהב בתפקיד. תפקידים לא ניתן לאהוב, רק בני אנוש. אך האדם שבהורה נותר לרוב עלום ומוסתר מאחורי מסכת התפקיד של היותו הורה. וההורה עושה העוויות מאחורי המסכה, וצועק: 'אני אדם, אדם עם רגשות, אני אוהב אותך', אך הילד הבוגר לא שומע, מסכת התפקיד מסתירה לו את הקולות והמראות.

          זה היה יכול להיות תהליך טבעי, לעבור מפאזה אינפנטילית לפאזה בוגרת. מהזדקקות טיפולית – לאהבה אנושית. אך זה קורה רק לעיתים רחוקות. לרוב, לאחר שהזדקקותו של הילד להורה פגה – הוא פושט מתנתק רגשית.

          לאחר שהילד כבר לא זקוק להורה כקביים והוא עומד והולך בזכות עצמו – נוצר חלל, ובמקום שהחלל יתמלא באנושיות שוקקת, ** הוא מתאכלס בניכור. *** . ויכול היה להיות אחרת, שלאחר השלב של:  נזקק – מטפל, יבוא השלב של:   אדם  -אדם, אנוש - אנוש; יחסים שיש בהם זיקה של רוך, חום אנושי, אמפטיה אל האדם באשר הוא אנוש.  אך כאמור זה  אינו תהליך אוטומטי, וכאילו קל יותר לנער ולנערה הגדלים להאטם כלפי ההורה מאשר להיפתח אליו רגשית ונפשית.

          הנערים והנערות שהתבגרו היו יכולים להגיד: 'עכשיו שאנו לא נזקקים להם יותר , אנו יכולים לפתח כלפיהם יחס רגשי של חום, חיבה ואהבה'. אך לרוב הניכור בתוספת תחושת אחריות ומילוי חובה – הם שמאפיינים את היחס להורים. 

          ההורה אוהב את שאנושי בילד (כי, כאמור,  זה הדבר היחד שניתן להתאהב בו) ואילו הילד שהתבגר נעשה עיוור וחרש למה שאנושי בהורה. וזו הטרגדיה הגדולה ביחסי הורים-ילדים מתבגרים או בוגרים, טרגדיה שנותרת כפצע פעור בליבות ההורים. פצע שלא מגליד, פצע שהילדים שהתבגרו, לרוב,  כלל לא יודעים על קיומו. (גם משום חוסר רגישות להורים וגם משום שההורים מאוד לא רוצים להכאיב לילדיהם, אז הם לא מספרים להם על כך).

          ולעיתים, כשמגיע הרגע וההורים נפטרים, חווים ילדיהם רגשות חרטה וצער עמוקים. רגשי חרטה שרק מעמיקים בשנים שעוד יבואו. זכר ההחמצה הגדולה לא מרפה; הייתה הזדמנות אנושית, פעם אחר פעם, אחר פעם, אחר פעם: לפתוח את סגור הלב, להכיר את האדם שהוליד אותנו. להתייחס אליו דרך הלב ולא דרך תווית ההורה, להעביר את היחסים לפסים של אינטימיות וקירבה נפשית. לשאול, לפגוש להכיר מבפנים. ההזדמנות הוחמצה, היא לא תשוב עוד ועתה זה מאוחר מדי.

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום שלישי, 11/4/17, 08:42

            תוצאת תמונה עבור מחזה

             

            ככל שהשנים מתרחבות מעליך

             

            מראים לך מלמעלה

             

            מראות חוזרים

             

            שהשחקנים הם ילדיך

             

            בסיטואציות דומות

             

            לחוויותך.

             

             

            אלוקים בחיוך אירוני

             

            עם חוש ההומור המואר שלו

             

            ממחזר את טעויותך

             

            תופר אותם במארג חיי יקירך

             

            להראותך

             

            איך הם יפתרו

             

            פתרונות בהם אתה בחרת....

             

             

            האם יחזרו על השגיאות.

             

            האם יתחכמו ויפתרו ברעננות גילם?

             

             

            ואתה יושב וצופה בהצגה

             

            וידך אוחזות בראשך

             

            נזכר בברק הרגע

             

            בקשיי בחירתך

             

            ומתפלל בחשאי

             

            שבחירתם תהיה נכונה.

             

             

            שלא יחזרו על טעויותך.

             

            שיקשיבו לנסיונך....

             

             

            אך אין מקשיב...

             

             

            הם השחקנים ולך נותר

             

            להיות צופה דומע...

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שלישי, 11/4/17, 08:24

              תוצאת תמונה עבור הדשא של השכן ירוק יותר

               

              למה כל כך חשוב לנו

               

              להראות לכולם

               

              שלכאורה

               

              הדשא שלנו

               

              ירוק ונוצץ?

               

               

              שיראו השכנים

               

              שיראה העולם

               

              את השקר שלנו

               

              צומח ללא שורשים

               

              עטוף בשקרים

               

              דוקרים.

               

               

              אולי הדשא של השכנים

               

              מעודד אותנו

               

              לחקות את השקר שלו

               

              בחזקת

               

              "שופו ני"

               

              עקר?

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום שלישי, 11/4/17, 06:58

                צטט: אסתר רבקה 2014-05-02 14:40:24

                ''

                 

                הרמוניה בין האנרגיה הגברית והנשית-לשם מה?

                 

                 

                 

                הפילוסופיה הסינית הבינה כי בטבע קיימים שני סוגי אנרגיה. יין - האנרגיה הנקבית, שהיא פנימית, צפונית, קרה, נמוכה ומעמיקה. ויאנג- האנרגיה הזכרית, שהיא חיצונית, דרומית, חמה, גבוהה ושטחית. אנרגיה אחת משלימה את השנייה ויוצרת את השלם. גברים ונשים מגיעים לעולם מכוח אחדותם של הביצית הנקבית, והזרע הזכרי, והם חיים בזכות זרימת האנרגיה בין זוג האנרגיות המנוגדות הללו, המצויות בו.

                 

                צידו השמאל של המוח הוא  הצד הגברי ואחראי על הצד הימני של הגוף . המוח הימני או הצד הנשי אחראי על הצד השמאלי של הגוף. הצד הגברי מחובר בדרך כלל לרציונאליות שלנו, לוגיקה, חשיבה ליניארית, והבנה. הזכרי נושא את תדר השמש, הזהב, המאור הגדול. הצד הנשי מחובר לרגשות, טיפוח, אכפתיות, חמלה, אהבה, וכל התכונות הרגשיות. הנקבי- הנסתר, המתגלם בלבנה הכסופה, מביא לידי ביטוי את היכולת לספוג, לקבל ולהכיל את האור .לכל אחד מאיתנו ישנם צדדים רגשיים  ויכולת מנטאלית.

                 

                למה אנחנו צריכים להיות מודעים לכך שיש בתוכנו שתי סוגי אנרגיות:אנרגיה גברית ואנרגיה נשית? מכיוון שאין שלמות בקיומה של אנרגיה אחת, גם אם היא תהיה בשפע. נהפוך הוא. עודף באנרגיה מסוג אחד יצור חוסר איזון באדם. רמת חיותו של האדם, ובריאותו, מקורן בזרימה בניהם:ככל שעוצמתן של אנרגיית הזכר ושל אנרגיית הנקבה מתקרבות יותר לביטויין המלא ולשוויון ערך ביניהן, כך יחיה האדם ביתר שקט גופני, נפשי ורוחני. במידה שביטויו של כוח אחד גובר יתר על המידה, וביטויו של הכוח המנוגד לו, מצטמצם, האדם נמצא באי שלום פנימי, כלומר בחוסר איזון היוצר מחלה.

                 

                מחלה, על כל צורותיה, תמיד נובעת מאי שוויון בביטוי אנרגיות הזכרי והנקבי בחייו של האדם - גם אם סיבתה או גורמיה הינם תורשה, וירוסים, הרעלה, התפרצות תאים סרטניים וכדומה כי חוסנו הפיזי (יעילות המערכת החיסונית) וחוסנו הנפשי של האדם הינם תמיד שיקוף של איזון הכוחות הנ"ל בתוכו. 

                 

                ישנה חשיבות משמעותית להיות באיזון מתמיד בשני הצדדים, הזכרי והנקבי- יש להשיג שלמות  והרמוניה ,כדי להיות מסוגל להשיג את הטוב ביותר של בעולמנו הפנימי:נפשית ,פיזית ונפשית.

                 

                האדם אשר מחזק  בעיקר את הצד של החשיבה הרציונאלית ,צריך  ללמוד לאזן את הרגשות, את הצד הנשי. לתרגל שימת לב רבה לרגשות. המחזק את הצד הנשי ,הוא לעתים קרובות אמוציונאלי. משמעות הדבר היא שאנחנו נסחפים לרגשות שלנו ולכן החשיבה שלנו נפגעת. איכות של חשיבה לוגית, לתהליך המחשבה והיכולת לנתח, אינו אפשרי כאשר הרגשות נמצאים בחזית.

                 

                כאשר אנו חווים חסימות, או חוסר איזון בתוך המהות האנרגטית  הזכרית  והנקבית  שלנו התוצאות יכולות להיות הרסניות ומזיקות לגוף הפיזי והמנטאלי שלנו.

                 

                כאשר האנרגיה שלנו מאוזנת, נצליח למצוא בן/בת זוג איתו/ה נוכל לחיות חיים מאוזנים. כאשר האנרגיה שלנו איננה מאוזנת אזי קשה לנו לחיות בזוגיות. אין לנו השלמה אלא הקצנה של אותה אנרגיה או התנגשות בין שני אנשים בעלי אותה אנרגיה.

                 

                ההשלמה בין האנרגיה הזכרית והנקבית תבנה הרמוניה נפלאה, הפריה הדדית וחיים משותפים מאוזנים. ההקצנה של אותה אנרגיה בבני זוג, בין אם הם בעלי אנרגית יין או יאנג, תהווה תשתית לחיכוכים, חוסר שלווה, העדר הבנה ועד לפרידה בלתי נמנעת.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום ראשון, 9/4/17, 02:18

                  תוצאת תמונה עבור סוריה

                   

                  כל כך הרבה חוסר צדק

                  כל כך הרבה אנשים שמתבוננים.

                  כל כך הרבה אנשים יוצאים

                  חוסמים שופרות שמיעתם

                  מתכחשים אל המראות.

                   

                  עומס מידע אדום כואב

                  הלב מפנה עורף

                  כדי לא 

                  להשבר.

                   

                  ואז אומרים כמו בשואה

                  ראו 

                  אך המשיכו

                  בדרכם

                   

                  לא שומעים

                  לא רואים

                  לא עושים...

                   

                  אני את עצמי הצלתי

                   

                  כביכול.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שבת, 8/4/17, 03:02

                    תוצאת תמונה עבור כישורי חיים

                     

                    אם הוסיפו לך שנים

                    כנראה נשארו לך תפקידים

                    משימות להשלים

                    בעולם.

                     

                     

                    פשוט בדוק

                    למי ניתן להעניק

                    מה אתה יכול לתרום

                    איזה שיעורים להשלים.

                     

                     

                    ותודה על יכולתך

                     

                    לתת מעצמך

                     

                    ותודה ליכולת זולתך

                     

                    להעניק גם לך.

                    דרג את התוכן:
                      1 תגובות   יום חמישי, 6/4/17, 04:38

                      תוצאת תמונה עבור סולם צבעים

                       

                      אבא יקר!

                       

                      לפני שהלכת לעולמך

                      עלית על הסולם

                       

                      לצבוע את הבית האחרון

                      ולתת צ'ק אחרון

                       

                      לאמא.

                       

                      למרות שידעתי שעבודה פיזית

                      אסורה עליך

                      כי ליבך הלך ונחלש

                      מעמקי  שתיקותך

                      על קשיי חייך

                      על האבל על אשתך ובנך בהיר השיער והעיניים

                      שעלו באש הכבשנים.

                       

                      אמרת לאמא

                      דעי לך שלא אחיה הרבה.

                       

                      בעיני עצמך.

                       

                      וכך היה.

                       

                      בגאון

                      נפרדת מהעולם

                      ששתקת בו למוות.

                       

                      אבא יקר

                      תווית לי דרך גאה

                      של אמירה שבשתיקה

                       

                      לצאת בצק פתוח

                      בשקט הנתינה

                      וכך להפרד 

                      מהעולם.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שלישי, 4/4/17, 05:49

                        ''

                         

                        הלל הזקן היה אומר "אם אין אני לי-מי לי"

                         

                        הלל הזקן נקרא בתואר הכבוד "זקן" בשל היותו חבר במועצת הזקנים ונשיא הסנהדרין, חי במאה ה-1 לפנה"ס. במסורת  הלל נחשב לצאצא של בית דוד(משפטיה בן אביטל) מצד האם ומשבט בנימין מצד האב.

                         

                        הלל עלה לארץ ישראל בגיל ארבעים והיה בין המנהיגים הגדולים ביותר שקמו  לעם ישראל עם שקיעת כוחו המדיני תחת שלטון הרומאים והתנכרות מלכותו של הורדוס למסורת היהדות, כמאה שנה לפני חורבן הבית.

                         

                        הוא ייסד את שושלת נשיאי הסנהדרין, אשר התקיימה במשך 15 דורות ו-450 שנה עד לביטול מוסד הנשיאות במאה ה-5, גם לאחר חורבן ירושלים. הלל  היה האחרון בתקופת הזוגות. הוא קיבל תורה מפי שני חכמי הדור: שמעיה ואבטליון. בן זוגו העיקרי היה שמאי הזקן, שהיה אב בית הדין באותה התקופה, והוא היה בר-הפלוגתא הקבוע שלו. הלל נודע באופיו כענוותן, וכסבלן בהלכותיו ובהנהגותיו, ואילו שמאי היה קפדן יותר, וחמור סבר.

                         

                         הלל היה אישיות גדולה, בעל חזון ומידות תרומיות והייתה לו השפעה חזקה על בני דורו . בדורו לא ניתן היה לרתק את המוני ישראל אל התורה - חוץ מחוקיה המוסריים האנושיים ואל המצוות המבדילות בין ישראל לעמים הוא הורה את ישראל להחזיק בתורת משה ולקיימה גם בהשתנות העתים, ומסבות החיים.הלל נתן בפירושיו צורה חדשה שנתקבלה על לב הדור, ונעשה על ידי כך למייסד הקבלה, היא "תורה שבעל פה".

                         

                        הלל הינו האישיות הבולטת ביותר בין החכמים בתקופת הורדוס ,מגדולי החכמים הן בהשקפותיו המוסריות והן בתרומתו להלכה. הוא פיתח את כללי מדרש ההלכה ואף השתמש בהם בצורה עקרונית ועקבית כדי לברר ולפתור בעיות בהלכה.

                         

                        הלל הבין את החוקיות של המציאות כולה, הוא ידע שיותר קל לנו לאהוב את עצמנו, אבל לימד אותנו לאהוב את הזולת. הלל הזקן היה המקובל שביקש לעורר מחדש את אור האהבה והורה לנו את הדרך אליה.הוא התפרסם ביחסו אל האדם, כאוהב האדם ויותר מזה, בתפיסתו היחודית של ה"אני" של כל אדם ובהתחשבותו בכל אדם כהוויה בפני עצמה. תפיסתו של הלל את הייחוד האנושי של כל אדם כהוויה לעצמה משתקפת גם בשיטתו בהלכה, ובמידה רבה, גם בשיטתם של חכמי בית הלל מאוחר יותר. הייתה לו יכולת להתגמש לפי בעיות מיוחדות, בכוח שלא לראות רק את כללי האמת המובהקים, אלא גם את היוצאים מן הכלל.

                         

                        הלל היה ענוותן וסובלני ויחד עם זאת יש בדבריו ובנהגיו גם מידה של הומור. חלק מסבלנותו היתרה של הלל נבע מכך שיכול היה לראות את המציאות שלא ברצינות כבדה כל כך, שיכול היה לראות בתוך אנשים ובתוך דברים גם את הצד המגוחך או החביב שבהם.

                         

                        כשהגיע ארצה היה עני מאוד, והשתכר מטבע אחת ביום, ואת הכנסותיו היה מחלק לשתיים. חצי נתן לשומר בית המדרש כדי שיוכל ללמוד תורה מפי רבותיו, ובחצי השני השתמש לפרנסת בני ביתו. מסופר כי יום אחד לא הצליח להשתכר כסף כלל, ושומר בית המדרש סירב לאפשר לו להיכנס. הוא עלה על גג בית המדרש והקשיב לדברי רבותיו מפתח הארובה. הלומדים, שלא הבינו מדוע התמעט האור שנכנס לבית המדרש, עלו לגג ומצאו את הלל מכוסה בשלוש אמות של שלג. מיד הורידו אותו מהגג, ולמרות שהיה ערב שבת רחצו והושיבו אותו כנגד המדורה. "אמרו: ראוי זה לחלל עליו את-השבת" (יומא לה)".

                         

                        קברו של הילל הזקן, שוכן במערה סמוך לקברו של ר` שמעון בר יוחאי שבמירון.

                         

                        דבריו של הלל הזקן במשנה, מסכת אבות, פרק א, משנה יד:

                         

                        "הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי".

                         

                        במשפט זה גלומה פילוסופיית חיים שלמה שמטרה ללמדנו כיצד יש לחיות את חיינו . בימיו של הלל הזקן ידעו לומדי התורה שמטרת הלימוד היא אחת ויחידה: לרומם את האדם מעל טבעו האגואיסטי ולבנות בו טבע חדש, טבע של אהבה ונתינה, הדומה לטבעו של הבורא. את האגו הטבוע באדם, אפשר לבטל רק על ידי אור התורה המביא לאהבה.

                         

                        פירוש ברטנורא:אם אני לא אדאג לעצמי – מי יעשה זאת במקומי? אבל כשאני דואג רק לעצמי ולא לטובת אחרים – מה ערכי? ואם איני עושה את חובתי עכשיו – מתי אעשה אותה? (אין לדחות דברים.)

                        אם אין אני לי – ברטנורא:"אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי".

                         

                        הביטוי מדבר בשבח ההסתייעות העצמית, ועל כך שאדם צריך לסמוך על עצמו ועל יכולותיו, פירוש ציני אומר:"אין על מי לסמוך".

                        אם אני לא אתקן את עצמי , ואת מידותיי ואשפר את עצמי להיות אדם טוב יותר המקרין על סביבת חייו בדרכו להגשמת ייעודו בעולם , מי יעשה זאת  עבורי ?......... הן זה תפקידי שלא לומר מחויבותי ?.

                         

                         

                        וכשאני לעצמי – פירוש ברטנורא:ואפילו זכיתי לעצמי, מה הוא הזכות הזה, ובמה נחשב הוא, כנגד מה שאני חייב לעשות.

                        מילים הבאות לומר שאדם יכול לפעול וליצור אך ורק במסגרת של חברה וקהילה.

                         

                        ואם לא עכשיו – פירוש ברטנורא:"בעולם-הזה. אימתי - כי אחר המוות אי-אפשר לזכות עוד. פירוש אחר, אם לא עכשיו - בימי הבחרות".

                         

                        אימתי – ברטנורא:שמא בימי הזקנה לא יעלה לידי

                        הלל הזק אומר שאהבת הזולת היא מטרת קיומנו בעולם הזה וכלפי זה הדגיש, "ואם לא עכשיו, אימתי" .

                        דרג את התוכן:
                          1 תגובות   יום שלישי, 4/4/17, 05:42

                          תוצאת תמונה עבור קפיץ

                           

                          אנחנו נולדים עם מנגנון.

                           

                          מעין קפיץ.

                           

                          המתקדם עמנו עם השנים.

                           

                           

                          מעצב את גופנו,מותח אברינו

                           

                          מלמדינו בינה

                           

                          מלווה צעדינו.

                           

                           

                          כל העניין פחות נחמד

                           

                          כשהמנגנון מתחיל לכווצינו

                           

                          להזקיננו,לקמטינו

                           

                          לפגוע בתאי מוחינו.

                           

                           

                          ןאין מה לעשות

                           

                          הוא חלק מאיתנו.

                           

                          אין מקום להתכחשות

                           

                          אלא להסכמה

                           

                          לקבלה,

                           

                          עד סיום תפקידו בתוכינו...

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS