כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום חמישי, 2/7/15, 04:14

    תוצאת תמונה עבור אל תדון את האדם לפני שתגיע למקומו

     

    אל תדון את האדם לפני שתגיע למקומו

     

    לפעמים צריך האדם להעביר ביקורת על מישהו (גם על עצמו). והשאלה היא, איך אפשר להעביר ביקורת בצורה בונה? ביקורת המתחשבת בצרכים של האדם השני, והמספקת מענה טוב יותר, לצרכים של זה שמעבירים עליו את הביקורת.ביקורת כזו הסיכוי שלה להתקבל גדול יותר, מאחר שהיא טובה יותר לשני הצדדים.

     

    רוב האנשים מוכנים לקבל ביקורת, אבל רק במידה מתונה.כדי שהביקורת תועיל, צריך לשלב בה גם מחמאות. הנטייה הטבעית היא לדחות את דברי הביקורת  ולהתעלם מהם, ולפעמים גם לתקוף את מי שאמר אותם.

     

    ספר משלי ממליץ למתוח ביקורת בזהירות ולהתאים את הביקורת לאופיו של האדם אשר מדברים איתו ובפרט, יש לקחת בחשבון את מידת ההבנה שלו: "תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה" [משלי יז]. כאשר גוערים באדם מבין היודע להסיק מסקנות, הדבר עלול לגרום לו נזק נפשי. הוא רגיש מאד לדברים שנאמרים לו, גערה לא זהירה עלולה להביא אותו למסקנה שהוא חסר-ערך, להשפיל אותו ולשבור אותו מבחינה נפשית יותר ממה שמאה מכות ישברו את הכסיל. הדרך הטובה ביותר להעביר ביקורת על אדם נבון היא ברמז דק, שהרי הנבון יודע להבין, מתוך רמזים דקים, מה כוונתו של הדובר. הרעיון שיש לדבר עם חכמים ברמזים נמצא כבר בדברי חז"ל: "די לחכימא – ברמיזא".

     

    כדאי להקדים לדברי-הביקורת כמה דברי-שבח ומחמאות, כך שהאדם ירגיש טוב ולא ייפגע מהביקורת. כדי להשיג תוצאה חיובית ,יש להדגיש את הצדדים החיוביים של הזולת, כך שיהיה ברור שהפגם שעליו מותחים ביקורת מתגמד לעומתם. ולהוסיף שכוונת הביקורת, להוסיף עוד יותר חיוביות לחיוביות שכבר נמצאת בו.זאת מכיוון  שכשאדם שומע דברי ביקורת, הם תמיד פוגעים בכבודו ובביטחונו העצמי .העברת ביקורת עלולה לפגוע בדימוי העצמי של הזולת ולגרום לו להרגיש פגום ופסול.

     

     

    אנשים חכמים יודעים להעביר ביקורת באופן שמשיג תוצאה הפוכה - הזולת מרגיש שהביקורת מחמיאה לו ומייפה אותו.עצם העובדה, שאדם חכם טרח למתוח עליו ביקורת מראה, שהוא ברובו טוב, שהרי אילו היה ברובו רע, לא היה "משתלם" להשקיע ולנסות לתקן אותו.

     

    אדם שכל דבריו הם תוכחות וממתיחת ביקורת על אחרים - מקשה את עורפם של השומעים, גורם להם להתעלם מדברי הביקורת שלו ואולי אף מדברי ביקורת בכלל, כי הם רואים שלביקורת שלו אין סוף - לא משנה מה יקרה, תמיד יהיה בזה משהו רע, ולכן אין טעם להתאמץ ולשפר.

     

    מעבר לנזק שהוא גורם לשומעים, איש ביקורתי גורם נזק גם לעצמו: מכיוון שהוא רואה בכל אירוע את הצד השלילי, הרגשות השליליים מצטברים בליבו, אין לו שמחת חיים, והוא יכול פתאום להישבר וליפול לדיכאון שממנו לא יוכל לצאת .

    .

    המסקנה היא :ככל שהדיבור אותו מוציא האדם מפיו ,מחובר יותר אל הדעת והמחשבה, כך הדיבור הביקורתי  עצמו הופך להיות טוב יותר.חשוב בטרם תדבר. חשוב טוב על כל התמונה המלאה. שים את עצמך במקומו של חברך. נסה להבין את הצד השני. ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. רק כאשר תבין את הצד השני בדיוק כפי שאתה מבין את עצמך, רק אז באפשרותך להעביר אליו ביקורת בונה וחיובית.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 1/7/15, 04:46

      תוצאת תמונה עבור כוח רצון

       

      תראו אותנו....

      הרופא אמר אחרי הצנטור

      שמע

      כל מה שאתה צריך

      כדי למנוע את השבר הזה

      הטיפול הזה

      הוא להפסיק לעשן

      לאכל נכון

      לעשות ספורט....

       

      למה זה קשה להפנים

      ומעדיפים ללכת למקום של

      "מה לעשות"

      "זה קשה"

      אני לא מסוגל"...

       

      הרופא מתקן בידיעה

      שתחזור אליו

      כי אין לך כוחות

      לדאוג לעצמך...

       

      מפקיר את בריאותך לחסדי שמים

      ולחסדי וחוסר האונים

      של רופא בשר ודם

      בתקווה שישפץ את מה שאתה

      לא מצליח במשטר

      ובחידוש כוחות הנפש והגוף

      לעשות עבור עצמך.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום רביעי, 1/7/15, 04:18

        ''

         

        שינויים בתודעה ובדפוסי החשיבה מביאים לצמיחה רוחנית

         

        תודעה [=הכרה]- תודעה היא אחת מתכונות הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו סובייקטיביות, הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה, והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה.

         היא מעין לוח, בו נחקק מידע אותו אנו קולטים. המידע נשמר בתודעה - או נמחק ממנה, בהתאם למשמעותו וחשיבותו עבורנו, ובהתאם לגישה של כל אדם לגבי סוגים אלו או אחרים של מידע.

         

        בקונטקסט פילוסופי משמעות המילה 'תודעה' היא מודעות. כשאנו חשים, אנו מודעים לכך שאנו חשים. כשאנו חושבים, אנו מודעים לכך שאנו חושבים.

         

        תרבויות ודתות רבות גורסות כי התודעה נמצאת בנשמה, הנפרדת מהגוף. לעומתם,מדענים רבים רואים את התודעה כקשורה באופן הדוק לתפקוד הניורוני של המוח.

         

        התודעה ערה 24 שעות ביממה, גם כשאנו ערים וגם כשאנו ישנים, במטרה לקלוט את המתרחש סביבה:  -כשהאדם ישן, קליטת התודעה פורצת גבולות ואין לה כל מעצורים.

        -כשהאדם ער, הוא קולט עשרות דברים בו זמנית, אך העניין שהוא מגלה בדבר מסוים בזמן מסוים, מציב דבר זה במקום מרכזי בתודעתו.

         

        התודעה, בדומה למחשב, מקבלת מידע במצבים של יש או אין. או שאנו יודעים או שלא. איננו נכנסים לעומק - ואיננו חושבים יותר מדי. ככל שהאדם מתורבת יותר ומלומד יותר, תודעתו מקובעת יותר - וקשה יותר לשינוי.

        תודעת האדם סופגת ללא הרף - דעות, הארות, מחשבות, רעיונות, מושגים, המשתחררים לאוויר העולם, בהתאמה לאוויר אותו נושם כל אדם:

        - אדם הגדל בסביבה של פחד, תודעתו תהיה רוויה בדעות ובמחשבות של פחד.

        -אדם הגדל בסביבה אוהבת, תודעתו תהיה רוויה במושגים, במילים, במחשבות של אהבה וכך הלאה.

         

        במקרים בהם המידע מתקבל מאהבה, השינויים בתודעה ובדפוסי החשיבה יביאו לצמיחה רוחנית, העשויה לשפר באופן משמעותי את איכות החיים ואת מצבו הבריאותי של הגוף.

         

        את התודעה מעצבים באמצעות הכוונה, תוך טיפוח תחושות ודיכוי תחושות כלפי גירויים שונים, בתהליך של הטמעת מידע המתמשך לאורך כל החיים. בהתאם לעיצוב התודעה, נבנית אישיותו של כל אדם, ונקבעים דפוסי חשיבתו, גישתו, אופן התנהגותו, תפיסת עולמו, רגישותו - ותחושותיו כלפי כל גורם בחייו.

         

        מכיוון שהתודעה היא הגורם המכוון את התנהגותו של כל אדם, גורמים רבים - בעלי אינטרסים וכוח, נאבקים על השליטה בתודעה הקולקטיבית - ועל האפשרות לעצב ולתכנת אותה, בדרכים שונות. בעיצוב התודעה הקולקטיבית, שותפים גורמים רבים, כמו: בית, חברה, תקשורת, ממשל, מערכת חינוך, מערכות הסברה, מנגנוני אכיפה, דת, מסורת, חוק, פרסום, יחסי ציבור ועוד.

         

        האינטנסיביות של הטמעת המידע והערכים במסגרת החינוך, מביאה לכך שהתודעה עלולה להיות כה מקובעת, שמידע הנוגד את הדפוסים שבה, עלולה להביא לזעזועים ולמשברים, לעוינות, במקרים רבים לעייפות, לכאבי ראש ולתופעות פיזיולוגיות כמו בחילה - ואף להפרעות תפקודיות שאנו מגדירים כמחלות שונות.

         

        ניתן לנקות את תודעתנו מאמונות, רעיונות, דעות ומחשבות שאיננו מאמינים בהם וגורמים לנו

        סבל, ומאמץ -באחרים תחתם, שישרו עלינו שלווה ונועם ויאפשרו לנו חופש אישי בבחירות שנעשה ונאמין בהם.

        ניתן לעשות זאת במידה ונאפשר לעצמנו להכניס לתודעתנו "סיפור חיים" אשר אינו נשלט ע"י דעות אחרים והכוונתם. עלינו להתמקד במידע החדש, להציב אותו במקום מרכזי בתודעתנו, לתרגל אותו ובכך נחליף בו את ה"סיפור" הקודם.

        מהלך כזה ייצור כמובן, כאוס עצום בתודעה, כאשר מחשבות, רעיונות וערכים סותרים ילחמו

        זה בזה, אך בסופו של דבר נרוויח את הבחירה החופשית להשתמש בתודעתנו האישית  וללכת בעקבות ליבנו.

         

        הבחירה חופשית באה כדי  לציין את התפיסה האומרת שלאדם יש כושר החלטה וחופש בחירה לגבי

        חייו. הם אינם קבועים מראש, אינם מוכתבים בידי הגורל, הסיבתיות או כוחות עליונים.

         

         חז"ל ביטאו יפה תפיסה זו בביטוי הידוע: "הכול צפוי והרשות נתונה" [ר' עקיבא]. כלומר, על אף שהכול צפוי בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו.

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום שלישי, 30/6/15, 18:41

          תוצאת תמונה עבור צינתור לב

           

          צינטור...

           

          נוגעים לך בלב.

           

          מנסים לאחות את השברים

           

          באמצעים אנושיים מתוחכמים.

           

          אתה יוצא בדמעות

           

          אחרי שפירפרת מול לבבך

           

          הזועק /

           

          נח המום במיטה

           

          מתפלל שסיימו רופאי בשר ודם

           

          את מלאכת התיקון

           

          כדי שתאחר

           

          לעלות לישיבתו הקדושה

           

          שם למעלה

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שני, 29/6/15, 20:45

            תוצאת תמונה עבור ניגון החליל

             

            לעיתים

             

            ניגון חליל

             

            קורע יריעות שכחה

             

            פורש שמיכת געגועים

             

            למקום הרגוע,

             

            החובק,

             

            הפורח.

            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום שני, 29/6/15, 05:20

              ''

               

              עייפות,לפי ויקפדיה, היא שם כולל לכמה סוגים של תחושות גופניות, או מנטאליות, אשר מעודדות את האדם, או בעל החיים, למתן את פעילותו הפיזית והמנטאלית, או להתארגן למעבר למצב של שינה. זוהי תחושת אי-נוחות שקשה לאפיין אותה במדויק ,או למקם את תחושתה באיבר או במקום מסוים בגוף.

              עייפות מופיעה בעיקר באופן מחזורי לקראת שעת השינה. אנשים שמנגנון השינה שלהם השתבש עקב פגיעה מוחית, מדווחים לעתים קרובות על היעדר תחושת עייפות, או על תחושת עייפות מתמדת. מכאן אפשר ללמוד כי תחושה זו מושרית על ידי מרכז מסוים במוח, כדי להביא למצב של שינה. חוקרים מאמינים כי תחושת העייפות מצויה במערכת הפעלה רשתית של המוח התחתון.

              לדברי המטפל אורי אלישר, הרפואה הסינית מתייחסת לעייפות כאל מסר טבעי הרומז לנו שמאגרי גופנו התרוקנו ועלינו להטעין אותם במרכיבים חיוניים.

              שלושת המטעינים העיקריים הם:
              - מזון -האם אתם נמנעים מאוכל מזין וצורכים במקומו אוכל דל ('דיאטטי') או מרעיל ('ג'אנק פוד')?
              - אויר -האם אתם נושמים באופן רדוד, מעשנים כבדים (אקטיבית או פסיבית) ומבלים מעט מדי זמן באוויר הצח?
              - מנוחה ושינה- מהו היחס בין היקף ועוצמת הפעילות שלכם (פיזית ומנטאלית) לבין היקף ואיכות המנוחה והשינה שלכם?".


              הרב ברג אומר:"כאשר מישהו מרגיש עייף, מה בדיוק מעייף את אותו אדם? הנשמה לא מעייפת והאטומים לא מעייפים גם הם. העייפות, כמו מגבלות אחרות של הגוף הגשמי, היא ביטוי של הרצון לקבל של הגוף. אבל, מגבלה זו לא מגבילה את האיכות הפנימית של האדם.
              הצעתו היא:
              התחילו היום, בכך שתשלטו על רצון אנוכי אחד- ייתכן שזהו רצון לקפה, לסיגריות, לאהדה, או הצורך לשמור מרחק בטוח מעמיתיכם לעבודה, והראו לגוף שלכם מי הבוס - הנשמה שלכם. עליכם לדעת שמטרתו של הגוף היא למנוע מהנשמה להישאר מחוברת. זה הזמן לקחת אחריות!"

              עייפות/איה שחר
              עייפות

              פשטה בי

              מתחפרת מכלה

              כל טיפה של רגע

              שיהיה או שהיה

              ואני כבר לא נלחמת

              זהו קרב מראש אבוד

              מלב עזוב

              מגב נבגד

              מכוח שאזל, שנגזל

              עד שחדל

              ועייף

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום חמישי, 25/6/15, 11:12

                תוצאת תמונה עבור דמעה

                 

                האם אמרתי לך

                 

                שהמעבר

                 

                מוירטואלי

                 

                לאוריריות הניחוש

                 

                לקבלה-

                 

                נוחה?

                 

                מוחה-

                 

                צער ודימעה?

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום חמישי, 25/6/15, 10:50

                  תוצאת תמונה עבור סופו של האדם

                   

                  ככל שהשנים נערמות

                   

                  המסקנות והתובנות מצביעות

                   

                  על ״לשחרר ולזרום״-

                   

                  ביתר שאת.

                   

                  כאילו יש בררה אחרת?

                   

                  ככל שהשנים נוקפות

                   

                  אתה מבין את המסלול המוכן

                   

                  המוביל אותך

                   

                  ל״אין סוף מעורפל״-

                   

                  אחרית מסקרנת

                   

                  שמאופיינת " ברז האלוקי הגדול״...

                   

                  כאילו,

                   

                  לעג רחמני של בורא כול

                   

                  לשבריריותינו,לאפסיות ידיעתנו ולחולשתנו״

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום חמישי, 25/6/15, 06:24

                    תוצאת תמונה עבור בכיה של הנשמה


                    פרק ח


                    אצל אנשים בעלי רגישות גבוהה,היכולים לחוש את כאבי נפשם בצורה די ברורה ישנה לעיתים תגובת נגד מוקצנת.


                    אצל אנשים אלה עשוי להצטרף לכל זה:

                    -ספקנות

                    -התמרדות

                    -יאוש


                    אנשים אלה לא רק שלא פועלים לטובת נשמתם,אלא נראה שהם פועלים נגדה.


                    כמעט להכעיס.כמו להתריס כנגד תשוקת הנפש הפנימית.


                    הם שומעים את ביכיה של הנשמה ,ובכוונה תחילה הם מעמיסים עליה יתר סבל,ביתר קיצוניות,בכל דבר שיכול להיות בגדר בריחה מן הנשמה.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום רביעי, 24/6/15, 05:50

                      תוצאת תמונה עבור פחד

                       

                      הפחד

                      פחד הינו כוח הרסני במיוחד. הוא הורג התלהבות, הוא מחסל את הביטחון העצמי, מרוקן את האנרגיות מתוכך ופוגע ביצירתיות שלך.

                       

                      מדוע קיים בנו הפחד מלכתחילה? חוסר החלטיות וספקנות מהווים כר פורה להתפתחות הפחד.


                      לאדם הפשוט,לפי דברי הרב לייטמן, יש שני סוגי פחד:

                       

                      -מהעולם הזה (להסתדר בחיים, בריאות, דור ההמשך, וכו')

                      -ומהעולם הבא (להכין לעצמו גן עדן ולא גיהינום).

                       

                      אבל, כל סוגי הפחד האלה באגו המתפתח, מביאים את האדם לסוג השלישי של הפחד, שהוא הפחד האמיתי

                       

                      - האם אני אוכל להידמות לבורא בתכונת הנתינה והאהבה כלפי האחרים וכלפיו. אם האדם מרגיש הכרחיות להשיג את התכונה הזאת, אז הפחד הזה דוחף ומביא אותו למחסום, ל"תשובה מיראה" לבורא. 


                      בכתבתה של סילביה עבר,היא מגדירה את הפחד" כמחסור באהבה.פחד הוא ההיפך מאהבה. פחד זו אנרגיה שלילית, המתבטא בצורת רגש, מחשבה ו/או תגובה פיזית. לעומתו, אהבה זו אנרגיה חיובית המתבטא באותה דרך. 
                      פחד: "הרצון להימנע (או לברוח) מפני הגורם לתחושה בלתי נעימה". 


                      אהבה: "הרצון למשוך אלינו והתייחד עם הגורם לתחושה נעימה, השאיפה לאחדות". 


                      פחד = בעיה, חושך, רצון להתרחק. 
                      אהבה = פתרון, אור, שאיפות לאחדות. 
                      לכן, פחד ואהבה הם הפכים."

                      מרגלית איילון מתארת את הפחד כ"מפלצת מנטאלית שהאדם יצר לעצמו-זרם תודעה שלילית.הפחד הוא המצאה שלך .אם אתה זוקף את ראשו המכוער -תן לו מכה.קל למוטט אותו בדיוק כמו שקל ליצור אותו.


                      תודעה של אדם יכולה להיות לגמרי ללא פחד.


                      כשאתה מסלק את הפחד מן התודעה-אתה מתחיל להיראות צעיר והבריאות שלך הולכת ומשתפרת.
                      כשליבך מלא פחד ימשכו אליך אנשים שגם המניע שלהם הוא פחד,ויחד תגבירו את הפחד אחד של השני. דווקא אותו נושא שאנו דואגים ומפחדים ממנו, דווקא הוא "קורה" לנו."


                      ברוחניות קיים מושג - דומה מושך דומה. אם יש בי אמונות שליליות לגבי עצמי הן מושכות אלי - התייחסות דומה שלילית של אנשים אחרים אלי. אנשים אחרים בסביבתנו הם כמו מראה בשבילנו. 

                      ממשיכה ואומרת מרגלית:"אם תמלא את ליבך באהבה ימשכו אל חייך עוד ועוד אנשים שיאירו אותך באהבה שלהם ויוארו מהאהבה שלך,וכך תעצימו זה את האהבה של זה.
                      זאת משום שאנו מושכים אלינו בדיוק את מה שאנחנו צריכים ללמוד.כל עוד אנחנו לא לומדים נמשוך אלינו עוד ועוד ניסיונות דומים.כל עוד אנו לומדים אנחנו לא צריכים לחזור שוב אל הניסיון הזה,ואנחנו מוכנים לשלב הבא של מסענו."
                      מרבית האנשים חשים כי הם תוצאה של תהליכים, שאין להם שליטה עליהם. תאונה, מחלה, ניתוק מאדם אהוב, מערכות יחסים שמתפרקות, כל המקרים האלה נחשבים בעיני רוב האנשים לגורל, מזל, משהו שאין להם שליטה עליו.הם חשים כקורבנות של נסיבות חיים.


                      ככל שאנחנו מתפתחים ברמת המודעות שלנו ,אנחנו מבינים שהיכולת להשפיע על חיינו גדלה והולכת. ככל שאנחנו לוקחים יותר אחריות על חיינו- אנחנו הופכים להיות בעלי שליטה ויכולת השפעה רבים יותר במסע חיינו. אנחנו מתקדמים אל החופש שלנו, החופש להיות מי שאנחנו, בעלי יכולת,בעלי זכות ההכרעה על מהלך חיינו.


                      לפחד יש גם מטרה חיובית: הפחד גורם לאדם לפתח כישורים חשובים ולהתעורר משאננות והרס עצמי . לכן, כדי להתגבר על פחד, יש קודם להיות בו, להתפתח ורק אז אפשר ללמוד להתמירו לאהבה. זאת אומרת, ברמת התפתחות פרימיטיבית של האדם ,הפחד עוזר לבניית האגו והייחודיות. אבל כשאדם הגיע לרמה זו, עליו להתפטר מהפחד מהר ככל האפשר, לפני שיתחיל להרוס ולחסום את התפתחותו אל האחדות והשלם. 


                      כך אנו למדים, שמה שהיה "טוב" בשלב מסוים של האדם, הופך ל"רע" בשלב אחר. 

                      ודבריו של הרבי מברסלב מלמדים אותנו שיעור אמיתי:
                      כל העולם כולו גשר צר מאוד/ מילים: רבי נחמן מברסלב 

                      כל העולם כולו 
                      גשר צר מאוד 
                      והעיקר, והעיקר 
                      לא לפחד, לא לפחד כלל.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שלישי, 23/6/15, 20:01

                        תוצאת תמונה עבור כאב הנשמה

                         

                        פרק  ו

                         

                        בני האדם עושים דברים רבים מאד,שבעיקרם באים כדי להשכיח את הנשמה שבתוכם.

                         

                        הבילוי,הבידור,המשחק והשעשועים-הם נסיונות להשכיח אותה.

                         

                        ישנם שלוקחים סמים,משתכרים –כדי להביא את עצמם לשיכחה גמורה.

                         

                        המטרה היא:


                        לא לחוש בכאב.

                         

                        שהרי-


                        אם יהיה לאדם זמן פנוי ולב פנוי-הוא עלול לחוש שיש לו נשמה ,וכי הנשמה אף תובעת ממנו דברים.

                         

                        מודע או לא-התוצאה היא כמעט תמיד אחת-נסיון לטשטש את הכאב.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שלישי, 23/6/15, 10:06

                          תוצאת תמונה עבור מטרת הנשמה

                           

                          פרק ה

                           

                           

                          מה כואב לנשמה?

                          מתי וכיצד מתגלים כאבי הנשמה ל"אני" האנושי?

                           

                           

                          הנשמה אינה רק הוויה ערטילאית המתקיימת אי שם ברומו של עולם.

                           

                          הנשמה מודרכת ומכוונת מטרה.

                           

                          מטרתה היא לפעול בתוך המציאות בכללה ובתוך האדם בפרט.

                           

                          מן ההגיון נראה לחשוב כי כאבה של הנשמה נובע מאי יכולתה להגשים את מטרתה ולממש עצמה.

                          זהו כאבה של מהות שאינה מצליחה להתממש.

                           

                          כאב זה מתגבר ומציק יותר –כאשר האדם איננו מקשיב ואינו עושה על פי צו נשמתו,בתוכו או מחוצה לו,אלא פועל לעיתים בכיוון הפוך.

                           

                          כאבים אלו חש האדם בתודעתו הנפשית והגופנית.כאבים אלה הם מצועפים ומעוטפים והן נודעים לאדם בדרך עקיפה,בלי לזהות מקורן.

                           

                          הוא עשוי להרגיש שלא הכל מצוי במצב של שלמות ראויה,ואפילו לסבול מכך במידה מסויימת,אך לא לזהות שמקורם בנשמה ולא בגופו,במהלך חייו או בנסיבות קיומו.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS