כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שישי , 9/12/16, 15:28

    צטט: אסתר רבקה 2014-02-24 23:00:56

    ''

     

    העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף אין, דאגה מנין?

     

    בעייתנו כבני אדם היא בתפיסת מושג הזמן. בציר הנע בין עבר, הווה ועתיד- איננו מוצאים את עצמנו באף מקום. כשאנחנו תפוסים בעבר, איננו נמצאים באמת, כי העבר כבר עבר ולא ישוב עוד. כשאנחנו חושבים על העתיד אנחנו עדיין לא נמצאים באמת, כי העתיד עדיין לא בא.

     

    הסיבה להרבה מאד צער ומכאוב, נובעת משום שהאדם מתחרט על העבר או שדואג לעתיד. על ידי כך שהאדם חי בהווה, הוא חוסך מעצמו- הרבה צער מיותר. אחד הרבנים שאל פעם את תלמידו

    -          "היכן היית היום?"

    -          "בבית המדרש" ענה הבחור.

    -           "לא שאלתי היכן היה גופך", הרב ענה, "אלא שאלתי היכן הראש שלך היה כל היום" ...

     

    אדם אשר מצליח לחיות את הכאן ועכשיו, מסוגל למצות את הרגע עד תום ובכך, הוא הופך את החוויה שלו מהחיים ,להרבה יותר מלאה ומספקת. אדם זה שם את הדגש, על מטרות אשר מספקות לו את הדברים החשובים לו ביותר בכדי לחיות כרגע, ללא חשש מידיעת העבר או אי ידיעת העתיד.

     

    למעשה, עלינו להבין כיצד אנו חיים את חיינו, גופנו נמצא כאן ועכשיו אך מחשבותינו עוסקות בעבר או בעתיד,אנו מעלים, ממחזרים זיכרונות או מצפים לעתיד. דבר זה יוצר אי שקט תמידי בתוכנו. כשאנו חיים במחשבותינו בעבר או בעתיד, גופנו מייצר בהתאם למחשבה רגש המציף אותנו ואנו חיים מחדש סיטואציות שחווינו, כאב עולה שוב, פחדים אכזבות ועוד. אין אנו מצליחים להבין שמחשבות ורגשות אלו גורמים לנו לחיות באשליה של קיום, כיוון שהעבר כבר עבר ולא ניתן להשפיע עליו יותר בשום עשייה והעתיד עדיין לא הגיע ומה שאנו חושבים לגביו יכול להשתנות בכל רגע.

     

    עלינו לעכל עובדה אחת פשוטה: כל מה שקורה ומתקיים בחיינו קורה ברגע נתון אחד בכל נקודת זמן – וזהו רגע ההווה.  

     

    אם נתרכז בעתיד, יתכן שנחווה תחושה של ציפייה או חרדה מהבאות, והגוף הרגשי שאמרנו שהוא מחובר במיידי למחשבות שלנו - יחווה חיים של חרדה מתמשכת, מכיוון שהמחשבה שלנו משדרת דאגה או סכנה מהבאות, מדברים אשר אין לנו מושג אם יקרו בכלל . אם נאפשר לסיטואציות מהעבר להציף אותנו ,יתכן שנחווה כאב רגשי מנוסטלגיה עקב אכזבה כעס או פגיעה שחווינו, אך כאב זה כרגע אף הוא אשליה, כי אין זו האמת של פגיעה שאנו חווים ברגע הזה, אלא רק שחזור של העבר שממשיך לחיות בתוכנו ולהפעיל אותנו רגשית ופיזית .

     

    שתי האופציות הללו – חיים בזיכרונות העבר או חיים בציפייה לעתיד- אינן טובות עבורנו ,שכן הם לא יכולים לקדם את חיינו כעת לשום מקום. כל זה הוא רק משחק של האני האשלייתי שלנו המופעל ע"י גוף המחשבות.

     

    ר' נחמן מברסלב אמר:"העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף אין, דאגה מנין?" כמו שהזמן הוא דבר בלתי נמצא בפעל, כי העבר אינו נמצא והעתיד לא יצא עדיין אל הפועל, וההווה -אינו אלא העתה הקושר בין העבר והעתיד.

     

    ככל שהאדם חי יותר את הרגע הזה בלבד, כך הוא חי טוב יותר, כך הוא מחובר יותר לעצמו ולמציאות האמיתית וכולי. כי באמת העבר אין, והעתיד עדיין, וההווה כהרף עין וחבל לחשוב על אתמול או על מחר- אם אפשר לחשוב רק על הרגע הזה בלבד.

     

     וכמו שאמר רבי נחמן מברסלב, כי האדם צריך לשכוח כל זאת [לשכוח את העבר], ויהיה נדמה לו כאילו היום נברא, והוא יחיד בעולם... כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי , כי אין לו לאדם אלא את הרגע הזה בלבד

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 8/12/16, 02:13

      תוצאת תמונה עבור להביט לעולם בעיניו

       

      מתחת להריסות

       

      אתה מגלה אדם

       

      שקם ומתחזק

       

      ומוצא דרכו

       

      בין סבכי מילותיו.

       

       

       

      כך פתאם

       

      קם אדם

       

      מתנער ומנוער

       

      מוכן להביט לעולם

       

      בעיניו....

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שבת, 3/12/16, 19:50

        התמודדות עם כעס''

         

         

        הכעס הינו רגש עז אשר יכול להביא לתוקפנות ולאלימות מילולית ופיזית, הוא נקרא אף בשם "חימה" מכיוון שהינו מתולדות האש.על כך אמרו חז"ל :"כל הכועס כל מיני גהנם שולטין בו".

         

         

        המחשבה הרווחת היא שהכעס הוא תגובה טבעית למאורעות שאינם עולים בקנה אחד עם צפיותינו, נדמה לנו , כי הכעס הוא חלק מאיתנו. חברתית מקובל לחשוב שכעס הוא הכרחי כדי  להשיג את רצוננו. כעס נותן תחושה מדומה של עוצמה וכוח.  הוא מזוהה כהתפרצויות או התלקחויות בין אם הן חיצוניות או פנימיות ,כעס חם מתפרץ או כעס קר – ביטויים כמו  ציניות, סארקזם, סלידה, דחייה, ביטול, שיפוט, האשמה, אשמה, תסכול, וכיו"ב. יש כעס חם מתפרץ וכעס קר או מופנם (טינה, מחשבות נקם, דחיה, שנאה) ושניהם הוכחו מדעית כהרסניים לבריאותנו.

         

        בשעת כעס ישנה פעילות מואצת של הלב והריאות, התרחבות פתאומית של כלי הדם, שחרור חומרים כימיים המעלים את רמת הסוכר,לחץ הדם עולה, שחרור מופרז של אדרנלין ונוראדרנלין ועוד. חומרים אלו נשארים בגוף גם בחלוף הכעס, בכמויות גבוהות בהרבה מהנדרש ובטווח הארוך ומקשרים אותם למחלות כרוניות (דלקות, סרטן, כאבים, וכו") .

        אנחנו מרגישים מרוקנים, מותשים, לא מובנים ומבודדים .כשכועסים על משהו או מישהו כועסים על כל העולם – ונדמה שכל העולם נגדנו.

         

        האמת היא, שהכעס הוא רגש משני לרגש אחר עמוק יותר.הבעיה נמצאת במהותה בעצם ההרגשה שדברים חייבים להיות כפי הציפייה שיהיו.הרגשה זו יסודה במידת הגאווה ,המבטא את עליונותו של האחד כלפי האחר, ובשימת האדם את עצמו לפחות בתת מודע כמשקל "שווה" עם כוח עליון בהנהגת הדברים וסידור מקריותם בעולם.

         

        מסיבה זו,היהדות סולדת סלידה טוטאלית מהגאוותן, עד שהבורא מצהיר עליו "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת". הלקוי במידה זו אינו סובל תקרית שאינה לפי תוכניתו, תגובתו תהיה בהתקפת זעם, לכן נמצא שורש כל כעס גאווה, וכגודל הגאווה עומק הכעס כתגובה.

         

        האדם הכועס מתנתק מעצמו ומסביבתו, מאבד שליטה על ערכיו ועקרונותיו, התנהגותו נעשית לא ראציונלית ואף הרסנית- עד שפעמים מגיע בשל כך גם לשפיכות דמים.על פחות מזה קבעו חכמים כי "המשבר כלים בחמתו יהיה בעינך כעובד עבודת כוכבים" .זאת משום שהאדם הכועס מאבד את כוח שליטתו על מעשיו ודרכו פתוחה לשליטה חיצונית שתוכל להביאו גם לכפירה ולחוסר אמונה.

         

        איך מתמודדים עם כעס?

         

        בשנות ה-60 היו תיאוריות, שעברו לפסיכולוגיה הפופולארית, שאומרות: תבטא את הכעס שלך, זה טוב.

         

        היום אנחנו יודעים שביטוי כעס מוגזם פוגע בנו ובזולת. אמפתיה, כלומר הבנת האדם השני ו"כניסה לנעליו", עוזרת מאוד להתגבר על הכעס. חשוב להביע כעס, אבל במקום, בזמן ובדרך הנכונה. מחשבות אוטומטיות, לא רציונאליות, מוגזמות עולות בנו בשעת כעס. אחרי כמה זמן אנחנו נרגעים, וחושבים אחרת, בצורה ראציונלית ונכונה יותר.

         

        עצת היהדות להסרת הכעס ,היא התמודדות עם הרגשת הגאווה, אפשרות מיעוטם הוא ע"י חשיבה אנושית בעת הרצון להגיב, חשיבה שלפחות הינך שווה בין שווים, זוהי חשיבה העומדת בגבול שבין הגאווה לענווה, ככל שתלמד עצמך ענווה, שלמותך האישית תפרח ותשגשג יותר, דחיית הכעס הוא בחינת "סור מרע" ממידת הגאווה, הקודם ל"עשה טוב" של מידת הענווה

         

        מה עושים כשכועסים :

        1. מגיבים תגובה קצרה ומאופקת, מונעים מה שדחוף -ומתרחקים.

        2. מדברים על מה שמפריע במצב רגוע יחסית – כאשר יש זמן,במקום נעים, אפשר במקום ציבורי שלא מאפשר צעקות , כמו בית-קפה או שפת-הים.

        3. פותחים השיחה נעימה.לתת אפשרות לשני לבטא את נקודת מבטו על הבעיה.משתדלים להיות אמפאתיים ולהבין את השני. משתדלים לוודא שגם השני הבין אותנו.  בסופו של דבר,מנסים להגיע לפשרה מעשית, שמתחשבת בשני הצדדים. פשרה זמנית, שניתן לפתוח אותה מחדש כעבור זמן מה.

         

        הרמב"ן באיגרתו מגלה לבנו סוד גדול "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת" הדיבור בנחת עם כל אדם ואפילו השונא לך ביותר, ולא זו בלבד אלא אף בכל עת ואפילו בשעה שמבטא את שנאתו כלפיך, היא אצילות הנפש הגבוהה, וניצחון מוחץ של ה"אני" האמיתי על ה"אני" המדומה.

         

        עצה נוספת:השתמש בחכמתך על מנת לזהות את מיקומם של  מוקדי הכעס הבאים, במקום להפעיל את ראשך בתוך המלחמה, הפעילו שעה קודם, כך תדע כיצד ליצור מצב בו לא תצטרך להתמודד עם יכולות האיפוק.לעתים מצב של אי חיבור לאדם או לסיטואציה, היא החכמה הגדולה ביותר של ההתגברות על רגש הכעס.

         

        ועצה אחרונה:כעסים באים מצפיות שלא התגשמו לבסוף, פעמים רבות אנו "סומכים בעיניים עצומות" על כל האנשים הקרובים אלינו "כל עוד לא הוכח אחרת" .אם תלך מראש עם הבנה ברורה שבשר ודם הוא בסך הכול בשר ודם, ונסיבותיו יכולות להשתנות מרגע לרגע ופעמים שאין רגע זה אחראי למשנהו, לא תפתח צפיות גבוהות ומיותרות שסופם עלול להביאך בין היתר אף לכעס - הפחת את רמת הצפיות שלך מאחרים! 

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום רביעי, 30/11/16, 05:13

          תוצאת תמונה עבור מכתב לאלוהים

           

          מכתב לקב"ה-1

           

          מזמן כבר רציתי לכתוב לך איגרת.

           

          ההזדמנות ניתנה לי בסדנה אותה אני עוברת-בבליותראפיה לגמלאים.

           

          לכתוב מכתב....

           

          לא,אל תחשוב שזה יהיה רק מכתב משבח.

           

          היו עליות וירידות בקשר,ביננו.

           

           

          דווקא ההתחלה היתה ילדותית ונחמדה.

           

          למשל:הייתי נוסעת באופניים מאכזיב לנהריה.

           

          העיצים היו גבוהים ומרמזים על האין סוף ומסביב פחדי מהסביבה שלא יאונה לי רע.

           

          הייתי אומרת את התפילה היחידה שידעתי מליל יום שישי:

           

          "ברוך אתה...המוציא לחם מהארץ"-וזה מיד פעל...

           

          או כשהייתי הולכת לשירותים מחוץ לבית ופחדתי מנחשים וכל מיני מרעין בישין אחרים.

           

          גם אז אמרתי אותה:"ברוך אתה...המוציא לחם מן הארץ".

           

           

          מאוחר יותר התוודאתי לשואה מהורי ומהספרים הרבים שקראתי וכעסתי...הו...כמה כעסתי....

           

          ואז בשיעור ספרות בתיכון הטחתי המון מילים נגדך עד שהמורה החילוני,האתאיסט סתם את פי בכעס....

           

           

          וכך התחתנתי כשלפני כן דאגתי להחטיא את בעלי לעתיד בפיתוי עם תפוח כחווה את אדם.בכיפור..[שומו שמים]...הוא חטא בגללי...

           

          גם מזוזה לא שמתי בפתח ביתנו...לאה הבנתי את הצורך בה...

           

           

          ואז...

           

          בעיקבות משבר בזווגיות ורצון להעניק ערכים לילדים,יזמתי חזרה בתשובה...שהתקבלה בהתלהבות ע"י אבי ילדי ובני בן השמונה...

           

          ווהנה....

           

          הייתי צדיקה.עם פאה וגביים בחום ובקור.הלכתי ל"מבצועים",שבת היתה נפלאה וחשתי אותה יורדת עלינו על קירות הבית.התפללתי...כמה אהבתי שיחות אלו איתך.

           

          חשתי שהריקנות שהיתה בי כל חיי מתמלאת..

           

          אחרי שלוש עשרה שנה פג תוקף אמונתי....שנה שלמה הפניתי לך עורף.אמרו הצדיקים סביבי שאני אשמה שלא עמדתי בניסיון שהצבת לפני....

           

          מצטערת,אבל זה היה ניסיון אכזרי כלפי וכלפי ילדי...

           

          אחרי שנה הגעתי למסקנה שאתה לא אשם,אלא נציגך אשר אינם מיצגים אותך נכון...

           

          ואז חלה התקרבות ביננו וקשר אמיץ....

           

          אבל זה לסיפור אחר ולמכתב חדש....

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום רביעי, 30/11/16, 04:08

            צטט: אסתר רבקה 2011-12-08 08:31:02

            ראש חודש כסלו''

            בסוף השבוע יגיע ראש חודש כסלו, אשר הינו החודש התשיעי למניין החודשים במקרא, מניין אשר מונים מניסן, והשלישי למניין שאנו מונים מתשרי.במרכזו של החודש נמצא חג החנוכה, חג המסמל את ניצחונם של היהודים על היוונים ואת עצמאותה של ישראל לאחר שנות שיעבוד.

            ראש חודש -הוא היום הראשון של החודש בלוח העברי -והוא תמיד עוקב אחר מולד הירח. כשם שהזרע מכיל בתוכו את הדנ"א של העץ כולו, כך היום הראשון של החודש -מכיל את הכוחות השונים שיתגלו באותו חודש. באותו היום יש לכולנו הזדמנות למשוך אנרגיה וכוח מכל ההיבטים החיוביים של החודש.
            כסלו הוא חודש של ניסים, יכולת להפוך מצבים של כאוס למצבים של שליטה וברכה.

            השם כסלו, כמו שאר שמות החודשים -איננו שם עברי,אלא שם אכדי ,אשר עלה יחד עם עולי בבל בתקופת שיבת ציון (תחילת ימי בית שני) מהגולה.

            פירוש השם כסלו:
            1. באכדית ,נקרא החודש "כיסלימו" שפירושו עבה, שמן.כלומר חודש אשר מרובה (שמן) בגשמים.
            2. "כסיל" זהו השם העברי של קבוצת כוכבים הנקראת אוריון. קבוצה זו זורחת בשמים בעיקר בחודש זה.
            3. "כסיל" זהו שם הקשת של אוריון . דבר המסביר גם את מזלו של החודש - הקשת. בחודש זה מרובים הימים בהם מתערבבים הגשם והשמש ונראות קשתות רבות בשמים.בחודש זה על פי המסורת נראתה הקשת הראשונה בעולם לאחר המבול. על פי הכתוב בתורה, לאחר יציאת נח מהתיבה הבטיח לו האל כי לא יהיה עוד מבול על הארץ וכסימן נתן "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ "
            4. על פי החסידות, כסל = ביטחון על פי הפסוק "אם שמתי זהב כסלי". בחודש זה גברה מידת הביטחון של היהודים בעת מלחמת המכבים.

            בחודש כסלו, קרה נס גדול. כאשר היוונים שלטו על ארץ ישראל תקופה ממושכת, בכה' בכסלו הגיעה המלחמה לסיום מפתיע, כאשר משפחה אחת, משפחת החשמונאים - המכבים, ניצחו את היוונים. נצחון המעטים על הרבים. כאשר באו החשמונאים לבית המקדש מצאו פך שמן זית טהור אשר עדיין נשא את חותם הכהן הגדול. באמצעות שמן זה ,הם הדליקו את המנורה הכבויה כדי להודיע על הנצחון. השמן שהיה אמור להספיק ליום אחד, דלק שמונה ימים.
            בכל שנה, בכה' בכסלו אנחנו מתחברים במשך שמונה ימים למאגר קוסמי של אנרגיית חיים, בריאות, הצלחה, ביטחון והמשכיות.

            מדוע שמונה ימים? שמונה מקושר לספירת בינה. שבע הספירות מחסד עד מלכות, והספירה השמינית - בינה, שהיא מחסן האנרגיה הקוסמית האין סופית. איך מתחברים לאנרגיה זו, על ידי הדלקת המנורה - חנוכיה, שיש בה שמונה קנים ועוד השמש, בכל יום מדליקים נר בסדר עולה, ביום הראשון נר אחד, ביום השני שני נרות, ביום השמיני את כל שמונת הנרות והכוונה היא שבכל יום משמונת ימים חנוכה אנחנו מגלים יותר אור עד לשלמות המלאה ביום השמיני שבו כאמור מדליקים את כל הנרות, וזה יום של אור שלם ומושלם.

            מזל החודש הוא קשת , מזל מיסוד האש, השלישי מבין מזלות האש.הוא מצטיין באופטימיות ושמחת חיים. ידוע כבר מזל, כל מה שהוא עושה בדרך כלל מצליח. פילוסוף מטבעו, אוהב נסיעות, לימודים, מוסיקה, אוהב להנות מהחיים, אוהב חברה, מצויין כמורה, עורך דין, מוסיקאי, טבח, ספורטאי, איש עסקים שמרבה לנסוע ולסחור עם ארצות רחוקות.
            לקשת יש פוטנציאל רוחני, וכשהוא באמת נוטה לרוחניות, גם מסוגל לחולל ניסים ולכן נקרא בר מזל. הצד הפחות סימפטי, הוא הנטייה לסמוך על הנס והכל כבר איכשהו יהיה בסדר, קצת נטיה לקלות ראש, הימורים, נשים וקלות ראש למינה. מזל קשת מסתדר טוב מאוד עם מזלות האש האחרים, וגם עם מזלות האויר.

            מנהגי ראש חודש:
            *בכל ראש-חודש לומד כל אחד פסוק או מספר פסוקים מפרק התהילים המסומן במספר שנות חייו. הלימוד הוא בעיון בפירושיהם של רש"י ואחרים.
            *השבת שלפני ראש-חודש, בה מברכים את החדש, נחשבת לשבת חגיגית. ברכת החדש נאמרת בהתלהבות ובחגיגיות.
            *עם צאת הכוכבים של ערב ראש-חודש מדליקה האישה את נר ראש-חודש, ויש הנוהגות להדליקו גם למחרת, בבוקר. 
            *אין הנשים עוסקות בראש חודש במלאכות כגון תפירה, רקימה וכיו"ב.
            הערב בבית

            שירי חנוכה/אלמוני

            הערב בבית נר חג מלבלב 
            לזכר הפלא בירח כסליו 
            הנר הדולק 
            בו רמז ואות 
            לימי גבורה ניסים ותשועות 
            ראו והביטו בנות ובנים 
            הנר מתלקח באלף גוונים 
            הוא נר ישראל העתיק וחדש 
            מדור ועד דור אורו יתקדש. 

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום רביעי, 23/11/16, 14:48

              תוצאת תמונה עבור חוזר חלילה

               

              יש אנשים

               

              אשר מתפרצים אל חלומותיך.

               

              מידעים אותך על עצמם

               

              ולא מניחים לך לנפשך.

               

               

               

               

              כמה שתנסה לנוס

               

              הלאסו של נוכחותם

               

              לוכד אותך

               

              שוב ןשןב

               

              וחוזר

               

              וחלילה.

              דרג את התוכן:
                3 תגובות   יום שני, 21/11/16, 07:47

                צטט: אסתר רבקה 2013-12-30 19:07:21

                ''

                 

                 

                בחירות נכונות מביאות לאיזון בחיים

                 

                האיזון הוא היכולת שלנו לנהל מספר תחומים בחיינו במקביל ולתפקד בכל אחד מתחומים אלו במידה הנחוצה. הזנחה של אחד התחומים או לחלופין התמקדות יתר באחד התחומים תפר את האיזון התפקודי שלהם כגוף אחד ובכך תפגע בתוצאה המבוקשת.

                 

                אם נדמיין את איזוננו כמוט המונח על כתפינו  ולשתי הקצוות שלו קשורים דליים מלאים במים ועלינו ללכת עם המוט והדליים המלאים מבלי שתישפך אפילו טיפה אחת מהם,נפנים כי הדרך היחידה בה נוכלו לעמוד במשימה הינה ע"י השגת איזון בין שני הדליים לבין אחיזתנו במוט ולבין הליכתנו.

                 

                איזון אמיתי הוא כאשר האדם מסוגל להכיל את סך כל הרצונות שלו באמת, ולהביא לכך שהאיזון שלו הוא כלפי חוץ ופנים כאחד.האיזון הפנימי מגיע על ידי הבנה. מלחמה נוצרת עקב  חוסר הבנה, בגלל רצון להיות תמיד בסדר, לרצות את כולם,  או להיות תמיד צודק. דבר זה יוצר מאבק פנימי אשר מפר את האיזון. ככל שהאדם מבין טוב יותר את עצמו ואת המציאות, כך הספקות נעלמים, התמונה מתבהרת והמאבקים נעלמים. זהו איזון אמיתי.

                 

                להגיע לאיזון משמעו,לחיות את חייך מבלי לסבול.המדד האולטימטיבי למצב של חוסר איזון הוא הסבל שאנחנו חווים בחיינו.

                 

                ההתכוננות לחיים מאוזנים רגשית מתחילה בבחירותיו של האדם. לכל אחד מאיתנו יש מטרות גלויות וסמויות ושאיפה לנהל את חיינו נכון יותר ביחס למציאות בה אנו חיים. האדם מבקש לבחור תחילה ולקבוע לעצמו סדר עדיפויות מתוך סביבת חייו.

                 

                בחירותיו של אדם ויישומם באות לידי ביטוי במחויבות האדם לבחירותיו ולעוגנים של חייו. כאשר אדם מתחייב כלפי עצמו וכלפי האחר הוא למעשה מקדם בצעד נוסף את דבקותו בבחירותיו. מחויבות פנימית בין האדם לבין יושרתו של האדם מתחזקת באופן תמידי כאשר המחויבות הופכת למחויבות אמת מתוך מחשבה ושיקול דעת.

                 

                ישנם ארבעה עולמות בהם אנו מתנהלים בחיים,ועלינו לחיות אותם באיזון שביניהם ובמידה ואנו מרגישים "תקועים" בחיינו עלינו לבחון אותם ולמצוא היכן הופר האיזון בניהם:

                :

                 -העולם הרוחני –הוא עולם האמונות שלנו. העולם המבקש לדעת את סיבת קיומנו ומשמעות חיינו, הערכים והמצפון שלנו,עשייה בתחום שאנו אוהבים,סיפוקים שלנו ואמנות בהם אנו מאמינים.

                 

                -העולם המנטאלי –עולם המחשבות שלנו אשר קובעים ומכתיבים את החזון של חיינו. הדרך בה אנו חושבים, יוצרים.צורת המחשבות שלנו ומודעות אליהם,האם הן מונעות פעולה או דוחפות אליה.

                 

                -העולם הרגשי/חברתי – עולם הרגשות שלנו. עולם ההתגשמות שלנו כיצורים רגישים וחברתיים. כלומר, ההוויה שלנו כרגשות וכחלק מחברה. היכולת להיות מודעים לרגשותינו ולנהל אותם, היכולת להקשיב לאחרים ולהתנהל מבחינה חברתית,התפקוד שלנו  בתוך מערכות היחסים שבחיינו.

                 

                -העולם הפיזי –ההתגשמות הפיזית שלנו,ההוויה שלנו במימד הגשמי-פיזי. עולם העשייה והתוצאות שלנו, ההישגים שלנו במונחים גשמיים.המשמעת העצמית שלנו, המחויבות והדבקות למטרות שהצבנו לעצמנו,מיקוד,החלטיות ועצמאות בהתנהלותנו.

                 

                חוסר איזון אישי יוביל לחוסר איזון זוגי המוביל לכישלון זוגי .זוגיות מחייבת חלוקת הנטל בצורה שוויונית בין בני הזוג. כשיש חוסר שוויון בזוגיות - תמיד יש צד שמתוסכל מאוד מכך. איזון בזוגיות נוצר כשאחד רוצה לתת את מה שהשני רוצה לקבל:למשל, הערצה תמורת פינוק ודאגה. אפשר גם להשיג מטרות אישיות דרך קורבנות ורחמים- לזכות בתחושת ערך באמצעות סבל. בלא מודע, יש ערך רב לסבל.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שני, 21/11/16, 07:12

                  תוצאת תמונה עבור כוונות טובות

                   

                  כוונות טובות משפיעות אנרגטית

                   

                  על האדם שהוא בעליו.

                   

                   

                   

                  השלב המעשי שלהם

                   

                  ההוצאה לפועל

                   

                  מוכיחות על כישורי בעל הכוונה....

                   

                   

                  לפעמים פיזור הכוונות

                   

                  מכשיל את ביצועם.

                   

                   

                  לכן-יפה העושה

                   

                  על המתכוון לעשות.

                   

                   

                  וביהדות

                   

                  עצם העובדה שהתכוונת

                   

                  מעלה את רף המצוות

                   

                  הרשומות לזכותך

                   

                  שמורות לשלב הסיום....

                   

                   

                  שיהיה מחוייך לפחות..

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום ראשון, 20/11/16, 12:28

                    תוצאת תמונה עבור מחלה

                     

                    המחלה כהזדמנות לשינוי

                    לפי ההשקפה הסינית,המחלה מתרחשת בתוך הגוף הרגשי והנפשי של האדם.הגוף כולו חולה ,בלי קשר למקום בגוף ,שבו התפתחה המחלה בעקבות מחשבות שליליות. שלא בדומה להשקפה המערבית-שלפיה המחלה היא ישות מבודדת בגוף.

                    המחלה היא תוצאה של חוסר איזון .הסיבות למחלה הן בדרך כלל ברמות נפשיות,מנטליות ורוחניות עמוקות.המקום שבו יש לחיידקים הזדמנות להתפתח ולפרוח-הוא המקום בו אין איזון.יש לשפר את הגוף והנפש בצורה כזו שלא יהיה מקום לחיידקים להתפתח.

                    מרביתנו מעדיפים להאמין ,שסיבתה של המחלה שבה אנו חולים נעוצה בסביבתנו החיצונית ואינה קשורה במחשבותינו ,רגשותינו או להתנהגותנו.בד"כ אנו מניחים, כי המחלה שחלינו בה היא תורשתית או נגרמת מזיהומים,או עצם זה שאנו חולים במחלה מסוימת הרבה פעמים-הוא דבר מה שאין לנו שליטה עליו.דהיינו,אנו קורבנות חסרי ישע של המחלה.
                    כשדבר מה משתבש בגופינו ,נדמה לנו שאנו חיים בתוכו של זר גמור.אנחנו לא מחוברים לגופנו,איננו יודעים לרוב, כיצד הוא פועל ,או מדוע איבר מסוים חדל לפעול.

                    מספר מועט של אנשים- בקי במיקומם של האיברים בגוף או באשר לתפקידם ותפקודם בו-לכן אנו מעצימים את הרופאים, היודעים כיצד גופינו פועל.אנחנו מאמינים שידע זה לרוב מעבר להשגה שלנו.

                    המחלה מבלבלת מאד.היא דוחקת הצידה את שאר הדברים.היא מרכזת את האנרגיה שלנו חזק סביב עצמנו.

                    מצד אחד-זאת יכולה להיות הזדמנות לוותר על כל אותם הדברים שהם באמת חסרי חשיבות ואינם הכרחיים.המיותר יוצא מחיינו -ונשארים אך ורק הדברים המהותיים ביותר עבורנו ועבור מצב רווחינו.שום דבר כבר לא מובן מאליו.החיים הופכים ליקרים יותר מכיוון שהם שבירים וקצרים.אם נכנס פנימה לתוך מודעות חדשה זו,המחלה תפתח את ליבנו ,ותקשר אותנו לדברים החשובים באמת לנו ולחיינו.

                    הבעיה היא שלפעמים אנחנו מעדיפים להתמקד ברחמים עצמיים. המחלה עוזרת לנו להימנע ממצבים הבעייתיים בחיינו.אנחנו יכולים להסיר אחריות מעל כתפינו,להרגיש חשובים ומיוחדים.

                    עלינו לשאול את עצמנו: האם לא חלינו מכיוון שאנו לא מודעים עד כמה אנו זקוקים לאהבה,לתשומת לב ולטיפול. האם אנו מענישים מישהו שאנחנו כועסים עליו ,לרבות את עצמנו.המחלה יכולה לחלץ את החולה משעמום,מאובדן הערך העצמי. היא ממלאת את חיינו בעניין חדש.אפשר תמיד לדבר ולדון בה ולהיות במרכז הבמה.אפשר להתלונן וללכת לרופא לביקורים,תרופות...אוי כמה תשומת לב אפשר למשוך ... המחלה משמשת כאמצעי למניפולציה של אהובך ע"י הענקת אפשרות לעצמך ,להיות תלוי ומטופל ,וכן למנוע גם עזיבת בני משפחה את הבית. 

                    עליך לשאול את עצמך אם באמת לא ידאגו לך אוהבך -גם מבלי שתצטרך להיות חולה.אולי אתה חושש מהשינויים שיגיעו עם הבראתך.אולי החזקת את אהובתך בעזרת המחלה?או אולי להיפך כך אתה מרחיק את מי שרוצה להתקרב אליך ואתה לא מעוניין בקרבתו?

                    כל שעלינו לעשות הוא לבדוק את עצמנו בקפידה ולראות- אם איננו משחקים באשמה ובהאשמה.המחלה יכולה להוציא החוצה את התיעוב העצמי והבושה.

                    יתכן והחיים קשים להתמודדות, וזוהי דרך מכובדת להתחמק מציפיות גבוהות של אחרים ושלנו מאיתנו.
                    כשאנחנו חולים-אין לנו שליטה על העתיד.

                    המחלה יכולה לספק מוצא מאומללות באווירת הבית או בעבודה.בגלל תחושה של לכידות במצב ללא מוצא.מחלת בן משפחה עלולה למלא צרכים מסוימים,במשפחה שאינה מתפקדת כראוי.משפחות אלה עלולות לרצות ללא יודעין,לקיים את מחלת בן המשפחה,כי היא מבטיחה איזון ואושר בקרב שאר בני המשפחה.

                    כשהאדם מזהה את עצמו באחד מהמצבים האלה ,ביכולתו להימנע ממחלה וממוות -ע"י בחירה בחיים.גישתו של האדם תנבע מהידיעה שהוא בוחר בבריאות וכן נושא באחריות לה.לשם כך עליו להאמין כי יש בכוחו להשפיע על נסיבות חייו.

                    ישנה הפסקה.זמן לנשום ולהתחבר מחדש ,ולזכור מי אנחנו.אנחנו מתפנים לצייר או לכתב.יש זמן להגות,לחשוב,ללמוד,זמן לעצמנו.הזדמנות להכיר את עצמנו מחדש.אלו יתרונות עצומים.

                    אם נזהה את התסמינים מהם אנו סובלים ,זאת תהיה תחילת תהליך ההחלמה שלנו.להתחייב אל וויתור הישן לטובת החדש לוותר על דפוסים הרסניים ולהביא לחיינו התנהגויות חדשות.
                    עלינו לרצות באמת להבריא.

                    הגוף מנסה לזכות שוב בשלמותו.הוא מבקש להתרפא.אם לא נאחז בטובות הנאה של המחלה, הרי נוכל לצמוח ולרפא את עצמנו- ולהיות במקום אחר לגמרי ,מלפני שחלינו במחלתנו.אנחנו צריכים את האומץ להשתנות.

                    אז שנהיה בריאים ונהנה מבריאות אמיתית מתוך רצון לשינוי ולחיים מלאים ומודעים.

                    דרג את התוכן:
                      1 תגובות   יום ראשון, 20/11/16, 04:28

                      תוצאת תמונה עבור תמימות

                       

                      הראשוניות של כל דבר

                       

                      הראשוניות הבתולית

                       

                      יפה בחוסר הנסיון שבה.

                       

                       

                      היא לא סוף מעשה במחשבה תחילה.

                       

                       

                      היא ספונטנית,סוחפת,אוהבת,מכילה

                       

                      פרח בר בתחילת התבייתותו

                       

                      לנסיון העתידי.

                       

                       

                      הראשוניות חייבת להיות בכל התחלה.

                       

                      התמימות המרככת את רואיה מהצד

                       

                      מלטפת פתאיות התחלתית.

                       

                       

                      כולנו היינו שם

                       

                      היכן שהפסיעות החלו לקראת חשכת האי ידיעה.

                       

                      כוללנו ליקקנו פצעי התוצאה בהארת ההבנה.

                       

                       

                      ובכל זאת

                       

                      מי לא היה רוצה את התום הזה.

                       

                      את ההליכה בביטחת הנעורים הלומת סערת הדמים.

                       

                      ולו לחוות אותה 

                       

                      עוד פעם,רגעי חסדיה...

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום רביעי, 16/11/16, 05:27

                        תוצאת תמונה עבור מקל נדודים

                         

                        ישנם אנשים אשר חייהם כפשוטם.

                         

                        בית,ספה,שולחן,טלביזיה

                        מיטה,ארון ובו בגדים

                        כאלו שהיו שם מקדמת דנאן.

                         

                        ויש אנשים כמוני

                        שמקל הנדודים מיטתם

                        שחייהם סיפור ארוך

                        על מים סוערים

                        משתנים.

                         

                        יש אנשים שנטעו

                        שורשי רגליהם עמוקים.

                        סאון חייהם עובר

                        על רקע ברור

                        מצמית.

                         

                        ויש אותי ודומי

                        שסיפורם על רקע מתחלף.

                        בית אחר,ספה שונה

                        כרית חדשה על מיטה נעלמה.

                        סיפור שמשנה גוון ורקע

                        אין בו נינוחותם של

                        "יש אנשים"...

                         

                        וראו זה פלא

                        בוחרת אני בברק

                        על פני סער רגוע.

                        בוחרת אני בנודד

                        ולא בנטוע.

                         

                        האם זה צבע הנשמה

                         

                        צו?גורל?

                         

                        דרך טוויה מראש

                         

                        בקשרים וצלקות?

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שני, 14/11/16, 06:06

                          תוצאת תמונה עבור בוקר חדש

                           

                          אדם מתעורר לבוקר חדש.

                           

                           

                          פוקח עיניו ומודה על המוכר.

                           

                           

                          מודה על כך שאדמתו יציבה.

                           

                          שאף רעידת אדמה לא הרסה את הקיים.

                           

                          שאף צונאמי לא הפתיע אותו

                           

                          כשנשמתו הוטענה במרום.

                           

                           

                           

                          אדם במקרה הטוב מודע לאפשרויות המרות.

                           

                          פוצח בתפילה לבורא המופלא.

                           

                          או מוריד רגליו כמובן מאליו...

                           

                          לריצה היומית

                           

                          עד החזרה

                           

                          למצב הנסתר.

                           

                           

                          וחוזר חלילה.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS