כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שבת, 29/11/14, 04:42
    זאת הנפש הנחבאת המדברת ביננו בעטיפת חיי יום יום אפורים.למה שלא נהיה אמיצים ונסיר הצלופן לטובת יין החיים?מה שעוד נותר לנו מהם כמובן.וללא היסוס!
    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שישי , 28/11/14, 03:28
      כל יום שעובר מלמד אותי על זה שעבר ונותן לי תקוה על זה שיגיע. החוכמה שבגיל הגבוה היא להעריך את הרגעים את החסד שבהם וגם את השיעור.
      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום חמישי, 27/11/14, 09:14

        זה שהתעוררתי כחדשה עם מסר מרענן חדש-לא שווה את היום החדש והמרענן שנושב לקראתי?

         

        אופטימיות זאת התשובה המנצחת.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום רביעי, 26/11/14, 20:59
          03

          ''

           

          סופגניה זו-על שום מה?

          חג החנוכה מביא את ניחוחות בית אמא.
          את הסופגניות הגדולות ,החמות והטעימות שהיתה מכינה.את הלביבות העשויות מתפו"א.
          חלק רואים בה סמל וזכרון חם וטעים,וחלק רואה בה..."אויב" משמין... 

          מיהי אותה אויבת המגיחה אלינו בימים אלו?כדאי שנכיר את תכונותיה ונתכונן לקראתה:
          סופגנייה היא מאכל בצק מטוגן בשמן עמוק והיא אחת מסמליו של חג החנוכה. 

          הסופגנייה ידועה כמאכל משמין ביותר: סופגנייה בינונית מכילה לפחות כ-350 קלוריות.
          העיתונות מלאה כתבות המזהירות מפני סופגניות. כולם מדברים על כמות השמן שבסופגניה, המכילה כ-450 קלוריות. 

          את הסופגניות יוצרים מכדורי בצק שמרים קטנים המטוגנים בשמן עמוק לאחר תפיחתם. בדרך כלל הסופגנייה ממולאת בריבת תות שדה, אך ניתן למצוא סופגניות במילויים נוספים, כגון: שוקולד וריבת חלב. לאחר טיגון ומילוי הסופגנייה, בוזקים מעליה אבקת סוכר. 

          המילה סופגנייה נוצרה במהלך המאה ה-20 על ידי הוספת סיומת ההקטנה "-יה" אל המילה "סופגן". סופגן נזכרת במשנה, ומשמעותה סוג של מאפה בצק קטן וספוגי: "משיסיקנו (את התנור) כדי לאפות בו סופגנים" (מסכת כלים, ה', א'). מקור המילה סופגן ביוונית ספונגוס, ומשמעותה "ספוג". שורש השם, ספ"ג, מותאם למהותה של הסופגנייה, הסופגת לתוכה את רובו של שמן הטיגון.

          עובדת ספיגת השמן היא גם העילה לכך שהסופגנייה היא מסמלי את חג החנוכה, המציין את נס פך השמן.

          אז איך עוברים את חנוכה בשלום?שואלת רחל גרנות התזונאית בכתבתה. 

          ראשית, בואו נזכור שהבעייה היא לא סופגניה, אלא סופגניות....
          שנית, אני ממליצה לאכול את הסופגניה רק כשהיא חמה וטרייה ובאמת מעוררת תיאבון. כל כך חבל לאכול בערב סופגניה שנקנתה בבוקר. לצערי, למרות היותה כבר די עלובה, הקלוריות לא התנדפו.


          קשים הם חייה של סופגניה 

          חשבתם כבר פעם ולו לשנייה
          כיצד מרגישה לעצמה סופגניה?

          היא נולדת תמיד לאותם ההורים
          (כלומר מר בצק וגברת שמרים)
          ותמיד מגיעה במזל של קשת
          ותמיד באותה שבת פרשת...

          היא שומעת שירי חנוכה מקסטה
          ותופחת המון בלי סיכוי לדיאטה
          ואחר כך נזרקת לשמן רותח
          (ככתוב: לעת אכין מטבח...)

          ואחרי הטיגון - חוויה מכאיבה:
          מקבלת זריקה - ומדממת ריבה
          ועל הפצעים עוד בוזקים לה סוכר
          ואחר כך חוזרים לפזמון המוכר:

          ואומרים: הו, עד כמה שהיא משמינה,
          וכמה שהיא התייקרה השנה...
          ועוד מוציאים עליה דיבה,
          ואומרים: יש צבעי מאכל בריבה!

          והיא עצובה, נבוכה ושותקת
          (אח! לו לפחות הם אמרו זאת בשקט)
          ויורדת דימעה שמנונית על לחיה.
          קשים הם חייה של סופגניה!

          (מתוך הספר: "לפעמים חגים, לפעמים מועדים" מאת אורי עמירם,
          הוצאת הגורן) 

          דרג את התוכן:
            7 תגובות   יום רביעי, 26/11/14, 09:33
            אני מסרבת להרים ידיי.משוכנעת-שעוד רבות ההפתעות המונחות על הדרך...
            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שני, 24/11/14, 03:16

              ''

               

              "נר ה' -נשמת אדם" 

              הקשר שלי אל הנרות, מתחיל בימי שישי בערב, בהם אמי המנוחה הדליקה את נרות השבת והקפידה בהם עד יומה האחרון.אולי התמדתה זו הדליקה אצלי ואצל אחי את אור הנשמה והכין אותי אל החיבור אל הרוחני והמתעלה.
              אולי חלק מחזרתי למקורות, היה טמון בזרע אשר זרעה בי אמי- בעת הדלקת הנירות.


              אני זוכרת בערבי שבת, עת אני הדלקתי את הנרות הייתי חשה את כנפי השכינה יורדות אל הבית וממלאות אותו.
              מאז עברה נשמתי מסעות הרבה,אך הקשר המהותי עם להבת האש המרצדת נשאר ,וניגונים מדליקים את הנרות ללוותנו בכל נסיון הנקרה בדרכי.

              ומהו הנר הגשמי?

              נר הוא אמצעי תאורה, המורכב מפתילה בתוך חומר דלק מוצק או נוזלי, בדרך כלל שעווה, פרפין או שמן.

              לפני המצאת הנורה החשמלית היה הנר מקור האור העיקרי. כיום עדיין משתמשים באור הנר לשם יצירת אווירה חמה, רגועה או רומנטית. לעתים משתמשים בנרות גם בעת הפסקת חשמל.

              מצוות התורה להדליק נרות תמיד באוהל מועד (ואחר כך בבית המקדש), שבע נרות במנורה: "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד. מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני אדני תמיד חקת עולם לדרתיכם. על המנרה הטהרה יערך את הנרות לפני אדני תמיד." (ויקרא, כ"ד ב'-ד').

              על פי ההלכה היהודית, יש להדליק לפחות שני נרות בערבי שבת ויום טוב. במוצאי שבת מדליקים נר הבדלה. בחג החנוכה מדליקים נרות בחנוכייה בכל אחד מימי החנוכה, לזכר חנוכת בית המקדש

              נוהגים להדליק נרות בימי הולדת כמספר השנים של החוגג, או בתוספת נר אחד "לשנה הבאה". יש הנוהגים לכבות את הנרות בנשיפה ולבקש משאלה. אחרים סוברים שאין לכבות את הנרות, משום ש"נר ה' נשמת אדם" (משלי, כ', כ"ז).

              משמעות הנר ביהדות:

              "כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו', כג')
              האור הוא הדבר הראשון שנברא מתוך התוהו ובוהו. בספר משלי קיימת הקבלה בין 
              האור לתורה כבריאה הראשונה. והבעל שם טוב מסביר כי הקב"ה גנז את האור בתורה. 

              הנשמה היא ניצוץ של אור שהתנתק משורשו האלוהי. במקור היה נעוץ ניצוץ זה בעץ 
              של אור או בדמות אור בצורת אדם.

              בתוך כל אדם קיים מוקד אור, אור של תוך. לעתים אור זה כמעט ואינו נראה כלפי חוץ 
              בגלל מעטה העור העבה, שהוא הגשמיות. אך אצל אנשים מסוימים בולט האור הפנימי 
              ומשליך החוצה ומקיף את האדם כהילה. 

              נר ה' נשמת אדם" (משלי כ', כז')
              במיסטיקה היהודית, כמו בספר הזוהר ובכתבי מקובלים רבים, מייצג ומסמל הנר את 
              נשמת האדם. 

              סמליות האור היא צבעונית ושלהבת אור הנר כוללת שני אורות: 
              האור הלבן וסביבו חלקה העליון של השלהבת (ההילה המרחפת) מסמלים את ההתקרבות 
              למגע עם האלוהי או הרוחני, החלק התחתון של האור, שצבעו שחור או תכלת, מסמל 
              מגע עם הגשמי, ההתבוננות באור הנר ובריבוי צבעיו, המתלכדים לכדי אחדות, מבטאת 
              דרגות במערכת האלוהות. הספירה התחתונה (צבעי התכלת והשחור) מייצגת את מגע 
              האלוהות בגשמי ואת היפוך החיים והמוות, בעוד האור העליון ("אור סתום המקיפו") 
              מייצג את הספירות העליונות, המתקרבות לאלוהות הנחבאת בתוך עצמה. 

              והנה לפנינו שירה של חווה אלברשטיין:

              הדליקו נר/מילים: זלדה מישקובסקי

              הדליקו נר
              שתו יין.
              השבת קטפה בלאט
              את השמש השוקעת.
              השבת יורדת בלאט
              ובידה שושנת הרקיעים.

              איך תשתול השבת
              פרח עצום ומאיר
              בלב צר ועיוור?
              איך תשתול השבת
              את ציץ המלאכים
              בלב בשר משוגע והולל?
              התצמח שושנת האלמוות
              בדור של עבדים
              להרס,
              בדור של עבדים
              למוות?!
              למוות,
              בדור של עבדים
              להרס, למוות.

              הדליקו נר!
              שתו יין!
              השבת יורדת בלאט
              ובידה הפרח,
              ובידה
              השמש שוקעת...

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שישי , 21/11/14, 09:57

                ''

                 

                 

                ושוב מקל הנדודים

                מוטל על סף ביתי.

                 

                יש האומרים תחביב לה

                מעבר ממעון למעון.

                 

                יש סופדים על מצבה

                ואוחזין בחוזקה ביציבות ביתם.

                 

                ואני מודה לך אלוקי

                על הכוחות שבראת בי

                לנדוד מפה לשם

                מתפאורה לתפאורה

                מפינת במה

                לפינה אחרת.

                 

                ואני אומרת לך בוראי תודה

                על יכולת שינוי שנצרת בי

                על בטחונך ביציבות פסיעותי

                על כל אדמה תחוחה או יבשה.

                 

                אז אקח מקל נדודי

                ושלום 

                לא אביט לאחור

                ואדאה לי

                עד יקלו המים

                וביתי האחרון יקבלני

                בזרועות פתוחות

                ובחיוך.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שישי , 21/11/14, 05:28

                  ''

                   

                  ואתה

                  אהבתי

                  האיש

                  שבגופו

                  נשמה

                  ומוביל

                  נשמתי

                  כרוכה

                  במיתרי עדנה

                  עמך

                  בידיעה 

                  ושלא בידיעה.

                   

                  ועתה

                  שידע

                  והידיעה

                  מתוקה

                  מפחידה

                  דוחה

                  מקרבת

                  ובעיקר

                  מבלבלת.

                   

                  כמה קונפליקטים

                  לדבר פשוט

                  חי

                  בועט

                  קיים

                  וצורח נוכחותו

                  לעולם.

                   

                  ככה.

                  סתם.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שישי , 21/11/14, 05:11

                    כל הזמן עם עצמי.

                    מאז שנולדתי הכרתי בי.

                    אני הולכת שלובה

                    בקשר תמידי

                    עם תכולתי.

                     

                    וגם ניתן לי כלי.

                    הוא משנה צורה עם השנים.

                    לפעמים לוקחת אותו לבעלי מקצוע.

                    לרופא,קוסמטיקאית וכו.

                     

                    כל הזמן זאת רק אני

                    יד ביד עם עצמי.

                    ויום אחד אצבע אלוקית

                    תעשה סדר מחודש.

                    תסלק את הכלי הבלוי

                    תשאב את נשמתי-הכרתי

                    ועל במת החיים

                    האכזרית הזו

                    בה טיילתי כמה שנות חיים

                    אולי אחסר

                    למישהו

                    משהו....

                    ''

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 21/11/14, 04:28


                      ''

                      אני ניגש לאדם ברחוב, ושואל אותו: למה יש גלגלים למכונית?
                      - כדי להתקדם, גלגל הוא הצורה הטובה ביותר.
                      - והגה למה יש?
                      - כדי לכוון את הרכב לכיוון הרצוי.
                      - בלמים?
                      - כדי לעצור.
                      - ולמה יש רכב?
                      - כדי לעבור ממקום למקום.
                      - ולמה יש לאדם עיניים?
                      - כדי שיוכל לראות.
                      - ואזניים?
                      - לשמוע.
                      - ופה?
                      - לדבר.
                      - ואדם, למה יש אדם?
                      - ...
                      לשאלה זו אין תשובה.
                      מטרת הדיאלוג היא להראות שכשם שלכל דבר בעולם ובאדם יש תפקיד ומטרה, לא יתכן שלאדם עצמו לא תהיה מטרה. על מטרתו של כל איבר ואיבר חשבת, ועל מטרת היצירה כולה לא חשבת?!

                      מדוע באמת לא חושבים בני האדם על השאלה הזו?
                      הסיבה הפשוטה היא, שהאדם מקבל את עצמו כנתון - הוא קיים, לא הוא יצר את זה (בניגוד למכשירים וכדו') ולכן לא באחריותו להשיב על השאלה.[ישיבת מעלות]

                      דרג את התוכן:
                        3 תגובות   יום חמישי, 20/11/14, 19:58

                        ''

                         

                        ראש חודש כסלו

                        בסוף השבוע יגיע ראש חודש כסלו, אשר הינו החודש התשיעי למניין החודשים במקרא, מניין אשר מונים מניסן, והשלישי למניין שאנו מונים מתשרי.במרכזו של החודש נמצא חג החנוכה, חג המסמל את ניצחונם של היהודים על היוונים ואת עצמאותה של ישראל לאחר שנות שיעבוד.

                        ראש חודש -הוא היום הראשון של החודש בלוח העברי -והוא תמיד עוקב אחר מולד הירח. כשם שהזרע מכיל בתוכו את הדנ"א של העץ כולו, כך היום הראשון של החודש -מכיל את הכוחות השונים שיתגלו באותו חודש. באותו היום יש לכולנו הזדמנות למשוך אנרגיה וכוח מכל ההיבטים החיוביים של החודש.
                        כסלו הוא חודש של ניסים, יכולת להפוך מצבים של כאוס למצבים של שליטה וברכה.

                        השם כסלו, כמו שאר שמות החודשים -איננו שם עברי,אלא שם אכדי ,אשר עלה יחד עם עולי בבל בתקופת שיבת ציון (תחילת ימי בית שני) מהגולה.

                        פירוש השם כסלו:
                        1. באכדית ,נקרא החודש "כיסלימו" שפירושו עבה, שמן.כלומר חודש אשר מרובה (שמן) בגשמים.
                        2. "כסיל" זהו השם העברי של קבוצת כוכבים הנקראת אוריון. קבוצה זו זורחת בשמים בעיקר בחודש זה.
                        3. "כסיל" זהו שם הקשת של אוריון . דבר המסביר גם את מזלו של החודש - הקשת. בחודש זה מרובים הימים בהם מתערבבים הגשם והשמש ונראות קשתות רבות בשמים.בחודש זה על פי המסורת נראתה הקשת הראשונה בעולם לאחר המבול. על פי הכתוב בתורה, לאחר יציאת נח מהתיבה הבטיח לו האל כי לא יהיה עוד מבול על הארץ וכסימן נתן "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ "
                        4. על פי החסידות, כסל = ביטחון על פי הפסוק "אם שמתי זהב כסלי". בחודש זה גברה מידת הביטחון של היהודים בעת מלחמת המכבים.

                        בחודש כסלו, קרה נס גדול. כאשר היוונים שלטו על ארץ ישראל תקופה ממושכת, בכה' בכסלו הגיעה המלחמה לסיום מפתיע, כאשר משפחה אחת, משפחת החשמונאים - המכבים, ניצחו את היוונים. נצחון המעטים על הרבים. כאשר באו החשמונאים לבית המקדש מצאו פך שמן זית טהור אשר עדיין נשא את חותם הכהן הגדול. באמצעות שמן זה ,הם הדליקו את המנורה הכבויה כדי להודיע על הנצחון. השמן שהיה אמור להספיק ליום אחד, דלק שמונה ימים.

                         
                        בכל שנה, בכה' בכסלו אנחנו מתחברים במשך שמונה ימים למאגר קוסמי של אנרגיית חיים, בריאות, הצלחה, ביטחון והמשכיות.

                        מדוע שמונה ימים? שמונה מקושר לספירת בינה. שבע הספירות מחסד עד מלכות, והספירה השמינית - בינה, שהיא מחסן האנרגיה הקוסמית האין סופית. איך מתחברים לאנרגיה זו, על ידי הדלקת המנורה - חנוכיה, שיש בה שמונה קנים ועוד השמש, בכל יום מדליקים נר בסדר עולה, ביום הראשון נר אחד, ביום השני שני נרות, ביום השמיני את כל שמונת הנרות והכוונה היא שבכל יום משמונת ימים חנוכה אנחנו מגלים יותר אור עד לשלמות המלאה ביום השמיני שבו כאמור מדליקים את כל הנרות, וזה יום של אור שלם ומושלם.

                        מזל החודש הוא קשת , מזל מיסוד האש, השלישי מבין מזלות האש.הוא מצטיין באופטימיות ושמחת חיים. ידוע כבר מזל, כל מה שהוא עושה בדרך כלל מצליח. פילוסוף מטבעו, אוהב נסיעות, לימודים, מוסיקה, אוהב להנות מהחיים, אוהב חברה, מצויין כמורה, עורך דין, מוסיקאי, טבח, ספורטאי, איש עסקים שמרבה לנסוע ולסחור עם ארצות רחוקות.
                        לקשת יש פוטנציאל רוחני, וכשהוא באמת נוטה לרוחניות, גם מסוגל לחולל ניסים ולכן נקרא בר מזל. הצד הפחות סימפטי, הוא הנטייה לסמוך על הנס והכל כבר איכשהו יהיה בסדר, קצת נטיה לקלות ראש, הימורים, נשים וקלות ראש למינה. מזל קשת מסתדר טוב מאוד עם מזלות האש האחרים, וגם עם מזלות האויר.

                        מנהגי ראש חודש:

                         
                        *בכל ראש-חודש לומד כל אחד פסוק או מספר פסוקים מפרק התהילים המסומן במספר שנות חייו. הלימוד הוא בעיון בפירושיהם של רש"י ואחרים.
                        *השבת שלפני ראש-חודש, בה מברכים את החדש, נחשבת לשבת חגיגית. ברכת החדש נאמרת בהתלהבות ובחגיגיות.
                        *עם צאת הכוכבים של ערב ראש-חודש מדליקה האישה את נר ראש-חודש, ויש הנוהגות להדליקו גם למחרת, בבוקר. 
                        *אין הנשים עוסקות בראש חודש במלאכות כגון תפירה, רקימה וכיו"ב.


                        שירי חנוכה/אלמוני

                        הערב בבית נר חג מלבלב 
                        לזכר הפלא בירח כסליו 
                        הנר הדולק 
                        בו רמז ואות 
                        לימי גבורה ניסים ותשועות 
                        ראו והביטו בנות ובנים 
                        הנר מתלקח באלף גוונים 
                        הוא נר ישראל העתיק וחדש 
                        מדור ועד דור אורו יתקדש. 

                        דרג את התוכן:
                          1 תגובות   יום שלישי, 18/11/14, 04:27
                          ההיאחזות בשיגרה,בדברים הקבועים-ממקום של פחד.. פחד ממה שמסתתר מאחורי רובד השינוי. אתה חש בציפורניו המאובנות של הקפיאה על השמרים-של הנאבק באיתנים-והקיבעון מלא האימה של פחד מקפיא.... לא חבל?תזרום ידידי!תרפה...
                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS