כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    1 תגובות   יום שלישי, 27/6/17, 08:33

    צטט: אסתר רבקה 2016-08-27 08:05:30

    צטט: אסתר רבקה 2012-10-01 19:40:54

    ''

     

    השיעורים בחיינו

     

    אוסף החוויות אותם אנו עוברים משך מסע חיינו,אותם התנסויות טובות,קשות,מכעיסות,מפתיעות וכו-הם למעשה שיעורים הנשלחים אלינו ולשמם הגענו לכאן,אל החיים בגלגול הזה.

     

    אדם נכנס לחיינו ומחולל בהם סערה.לאחר זמן מה עוזב אותם,ומותיר אותנו עם אנרגיות מעשינו המשותפים.אנו מתבוננים תוהים,על חוויותינו עימו.ניתנת לנו  אפשרות לכעוס עליו ועל "מזלנו" - אם החוויה נושאת טעם רע ,או להיפך-לאתגר את עצמינו ולבדוק מהו  השיעור שהוא בא ללמדינו.

     

    כל מפגש בחיינו מכיל בתוכו לימוד על עצמנו. ישנם מקרים עוצמתיים -בהם אותו מפגש יכול להשפיע עלינו למשך כל חיינו וישנם רגעים, במפגש אחר שילמדו אותנו על כך שעברנו כברת דרך אמיתית, השתנינו, התקדמנו. לעיתים אנשים באים להראות לנו את ה"אני הקודם" שלנו, את המקום בו היינו לפני כן, המקום ללא עבודה עצמית והתקדמות מודעת. לעיתים מראים לנו את עתיד נתיבנו. את המקום אליו אנו רוצים ושואפים להגיע.

     

    לא פעם אנו יוצאים מתוסכלים,כואבים ומתרעמים על השיעור שחווינו.האגו הפגוע שלנו רוצה את ההסבר כאן ועכשיו על מה שקרה .אך מכיוון שעיננו עיני בשר ודם,לא תמיד תגיע התשובה המיידית לתודעתנו על הסיבה והמטרה של השיעור שזה מקרוב עברנו.

     

    חוויות השיעור הזה והשיעורים שיגיעו כמובן אחריו, אלו הן המעצבות את אשיותינו ואת תפיסת עולמינו.תודעתנו צורבת אותם ברמות שונות של מודעות והן שקובעות ,במידה רבה,את הדרך בה נעצב את דרכינו להבא.

     

     הבחירה שלנו איך להתמודד עם החוויה ,היא שתקבע את הבגרות והבשלות שלנו ללמוד ולהפיק לקחים ולהמשיך הלאה.במידה ולא נעשה עבודת מודעות על החוויה איתו נמגנט שיעור דומה עד שנשנה את אורח חיינו או מעשינו אותם בא האדם ללמדנו ,ולא השכלנו,ללמוד את שיעורו.

     

    עצם הידיעה וההכרה שלנו ,שאין דבר קורה במקרה ,והכול הוא שיעור אחד גדול שעלינו לעבור, או שהוא כבר מאחורינו או לזה שאנו  מצפים אחריו.כמו גלים ,נשלחות אלינו חוויות הלימוד,וכל החוכמה היא לגלוש ולחוות את הגל ,ללמוד את ליקחו.לא לחמוק ממנו והאמת היא,שגם לא ניתן.

     

    במקום זאת אנו יכולים:

    -לבחור ולהסתכל מעבר לקושי ולתסכול העכשווי.

    -להביט על האתגר שבשיעור ולא על הקושי בו. חשוב שנדע שאף אחד לא מקבל קושי ,אם הוא לא מקבל במקביל גם את הכוחות להתמודד איתו.

    -לראות בניסיון הטוב או הרע –שיעור מאתגר ולא עונש. את הקשיים ניתן לראות כמתנה שקיבלנו שמטרתה לעזור לנו להתעורר אל מה שבאמת חשוב ונכון ולא כעונש ומטרד.

    -לראות אל השיעור כהזדמנות מצוינת לצמיחה רוחנית ולשינוי.

     

    אם נלך בדרך החיובית ונלמד את אוסף השיעורים הרוחניים ,שנשמתנו בחרה לעבור לטובתנו,למען המטרות שלשמם הגענו לכאן,גבולות תודעתנו יתרחבו ונפנה מקום לאור שיכנס לתוכנו במקום לאפלת חוסר הבנת תכלית השיעורים.נקבל בשלווה את פני השיעורים וכך נרגיש שאנו מגשימים את עצמנו.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שלישי, 27/6/17, 08:28

      תוצאת תמונה עבור גוף זקן ורוח צעירה

       

      עלינו להודות

       

      לגופנו

       

      על כך שאיפשר לנו בצעירותנו

       

      לעשות במהירות ויעילות לרוב

       

      את כל מה שחפצנו בו.

       

       

      עכשו הגיע הזמן

       

      בזיקנותנו

       

      להשיב לו כגמולו.

       

       

      למרות שקמל

       

      למרות שעיף

       

      למרות שלעיתים כשל ונפל.

       

       

      זאת זמנה של הרוח,הנשמה

       

      לתחזקו,לפנקו 

       

      ולהקשיב לאנחותיו,

       

      לכאביו

       

      ולעיתים

       

      לאפיסת כוחותיו.

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום ראשון, 25/6/17, 23:57

        צטט: אסתר רבקה 2012-07-21 06:54:27

        צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-07-21 06:49:27

        ''

         

        המסר של המחלה


        תמיד עדיף להיות מאוזן ולא לחלות עקב אי האיזון במצבים שונים בחיינו.

         

        אך אם כבר חלינו עלינו למרבה הפליאה לראות בה מתנה...בעיקר אם זה יתן לנו את הבחירה לבחור לראות את מצבינו בצורה חיובית ובאהבה.

         

        נכון שהמחלה גוררת עמה כאבים,אי נוחות,מונעת מאיתנו למצות את כל מנעמי החיים-אך עדיין יש בכוחנו להפוך אותה למתנה שממנה נרוויח ולא חלילה לקללה.

         

        מחלה תמיד מביאה עמה מסר.


        תופעות גופניות מסמנות לנו שיש לנו מה ללמוד על עצמנו ובעיקר לשנות.

         

        אם אנו סובלים מכאבי גב*-יתכן והמסר הוא שעלינו ללמוד לנוע בצורה שונה .

        הקשבה לגוף והבחנה בכאבים בשלבמוקדם יכולות לאפשר לנו לתקן את המצב ולמצא אולי תרגילים חדשים להקלת הכאב,טיפולים ואימון ליציבה נכונה.

        גם אם אנחנו מודעים לנזק שכבר נגרם עדיין אנו יכולים למצא דרכים חדשות לשיפור המצב ומניעת הדרדרות נוספת.

         

        אך כמובן שהתופעות הגופניות מוסרות לנו גם מסר רגשי.

         

        כאב הגב הדורש מאיתנו לנוע,להרים ולעמוד בצורה בריאה –יכול לדרוש מאיתנו גם להביט בסיבות למתח הרגשי התורם לכאב או לאי הנוחות שאנו חשים.

         

        המסר יכול להיות מנטאלי:


        יתכן ואנו רואים את עצמנו ואת חיינו באופן כזה המצמיד אותנו לדפוסים ואמונות שאבד עליהן הכלח ושוב אינם מתאימים לנו.

        חשיבה נוקשה היא אחת הסיבות לנוקשות הגוף.

        אולי מסר המחלה היא שעלינו לשנות את אופן הסתכלותנו במצבינו היום.

         

        תופעות גופניות מוסרות לנו שיש משהו שעלינו לדעת.ובמקרים רבים משהו שעלינו לעשות כדי לרפא את חיינו.

         

        *[מתוך מילון המיסטיקה שלי]:

        גב-הרגשות הלא רצויים,השליליים-מאוחסנים ומוחבאים בו.חוסר תמיכה מבן הזוג.מתח מופרז.הישרדות,פרנסה,נשיאת משקלנו.היותנו "עמוד היסוד" של המשפחה,עמידה על שלנו.מחשבות כמו "לא תומכים בי" "מניחים לי ליפול"-גורמים לכאבי גב וחולשה.אנחנו יכולים ללכת ישרים וזקופים או כפופים ועקומים מהמשקל שאנו נושאים על הגב.האם מישהו לוחץ עלינו?"קוץ בגב"חש "מטען עודף".מייצג את הלא מודע .שם אנו נוטשים את רגשותינו,נוטשים רגשות,נושאים משאת שאיננו רוצים להתמודד איתם.אם אנחנו לא רוצים לראות איך יראו אחרים?המקום בו אנו מסתירים את בעיותינו וחשים בלחץ של היותנו בני אדם זקופים.

        גב עליון-משקף את אחורי הלב.הרגשות המוכחשים והמודחקים שאנו דוחים מעלינו,הכעס,הדחייה או המרירות.

        כאב גב-הפירוש הרוחני הוא שעלינו ללמוד לנוע בצורה שונה.עלינו ללמוד לעמוד בצורה נכונה.מתח מופרז. שנאה עצמית.משהו שדחית מעל פניך-מבקש להגיע שוב אל תשומת ליבך.האם משהו עוצר אותך,מונע ממך לנוע קדימה,או אתה דוחף לגב את רגשותיך? 

         גב עליון-(בעיה)-צאקרת הלב.כעס עצור.

        גב תחתון-(מחלה)חסימה בצאקרת השורש.חוסר איזון בין בני הזוג.תחושת עזיבה.כאבים-כיווץ מוגזם של שרירי פי הטבעת.מגוון רחב של תשוקות,קונפליקטים וצרכים פסיכוסומאטיים.מיניות עצורה,הצטברות,אסרטיביות וכעס.לחץ וקונפליקט כרוני.מתח ולחץ בבטן,הם לעיתם קרובות סיבות לכאבים שם.להמליץ על יוגה.כסף ומצב כלכלי.

        כאבים בגב תחתון- יכולים לנבוע מתחושה פנימית של חוסר תמיכה, תחושה של חוסר ביטחון כלכלי, שיכול להביא בעקבותיו לחרדות. 

         

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שישי , 23/6/17, 03:30

          צטט: אסתר רבקה 2015-07-24 03:15:47

          ''

           

          אז לבכות זה טוב-או רע?

           


          בכי הינו, תופעה פיזיולוגית, בה זולגות דמעות מבלוטת הדמעות בעין, כתגובה למצב רגשי אצל בני אדם.
          אצל הרך הנולד הבכי הוא שפה ואינו מעיד בהכרח על מצוקה כלשהי, אלא מהווה בקשה מהסובבים להתייחס אליו ולטפל בצרכיו.

           
          בכי נחשב פורקן אישי עז וחד של רגשות אצל בני האדם. הביטויים הפיזיים הרבים של הבכי יכולים לכלול בין השאר דמעות, הסמקה, קצב לב מואץ ויבבה.

           
          התפקיד של הבכי עדיין אינו ברור די צרכו ותיאוריות שונות הוצעו על-מנת להסביר את התופעה:
          אנשים בוכים כי הם נמצאים במצוקה, עצובים או שמחים.

           
          למה יש צורך בדמעות? המסתורין גדל אם לוקחים בחשבון שבני אדם הם בעל החי היחיד שבוכה. שאר בעלי החיים מייללים, מקוננים, נאנחים או גועים אבל לא בוכים.

           
          דמעות מהוות חלק אינטגלי מעצם היותנו בני אדם והתפתחו במהלך ששת מיליוני השנה האחרונות כאמצעי תקשורת בין בני אדם.

           
          -צ'ארלס דרווין טוען כי הבכי הוא מנגנון שהתפתח באבולוציה, באמצעותו בני אדם (ובמיוחד ילדים) מושכים את תשומת-לבם של אחרים ומגייסים את עזרתם.

           
          -השערה נוספת נשענת על העובדה שבדמעות הנוצרות בעת בכי רגשי -ישנם ריכוזים גבוהים יותר של חומרים מסוימים, ובהם ההורמון האדרנוקורטיקוטרופי, הקשור לדחק. עובדה זו מעלה את האפשרות שהבכי נועד להוריד את ריכוזו של הורמון זה וחומרים אחרים הקשורים לדחק כאשר ריכוזם נעשה גבוה מדיי. תיאוריה כזו תוכל גם להסביר מדוע אנשים מרגישים טוב יותר לאחר בכי.

          . שיר: מה עושים הדגים כשהם עצובים?/ בת שבע שפירא

           
          מה עושים הדגים כשהם עצובים?
          הם בוכים במעמקי הים הרטובים.
          ואז מעיניהם העגולות והלחות
          זולגות להן דמעות גדולות ומלוחות,
          והן נמזגות במי הים המלוחים,
          וכך אין איש יודע שהדגים בוכים,
          ואין מי שינחם אותם
          עמוק עמוק בין גלי הים.

          דרג את התוכן:
            3 תגובות   יום שישי , 23/6/17, 03:14

            תוצאת תמונה עבור גוף נשמה

             

            בצעירותנו

             

            הגוף מושך את הנפש לרוב

             

            למאוויייו.

             

             

            עם הזדקנותנו-

             

            על הנשמה לסחוב את משקל הגוף ותחלואיו

             

            המזדקנים

             

            אחריה...

            דרג את התוכן:
              3 תגובות   יום רביעי, 21/6/17, 04:57

              צטט: אסתר רבקה 2011-08-02 11:14:20

              הפחד

              פחד הינו כוח הרסני במיוחד. הוא הורג התלהבות, הוא מחסל את הביטחון העצמי, מרוקן את האנרגיות מתוכך ופוגע ביצירתיות שלך. מדוע קיים בנו הפחד מלכתחילה? חוסר החלטיות וספקנות מהווים כר פורה להתפתחות הפחד.
              לאדם הפשוט,לפי דברי הרב לייטמן, יש שני סוגי פחד: מהעולם הזה (להסתדר בחיים, בריאות, דור ההמשך, וכו') ומהעולם הבא (להכין לעצמו גן עדן ולא גיהינום). אבל, כל סוגי הפחד האלה באגו המתפתח, מביאים את האדם לסוג השלישי של הפחד, שהוא הפחד האמיתי - האם אני אוכל להידמות לבורא בתכונת הנתינה והאהבה כלפי האחרים וכלפיו. אם האדם מרגיש הכרחיות להשיג את התכונה הזאת, אז הפחד הזה דוחף ומביא אותו למחסום, ל"תשובה מיראה" לבורא. 


              בכתבתה של סילביה עבר,היא מגדירה את הפחד" כמחסור באהבה.פחד הוא ההיפך מאהבה. פחד זו אנרגיה שלילית, המתבטא בצורת רגש, מחשבה ו/או תגובה פיזית. לעומתו, אהבה זו אנרגיה חיובית המתבטא באותה דרך. 
              פחד: "הרצון להימנע (או לברוח) מפני הגורם לתחושה בלתי נעימה". 
              אהבה: "הרצון למשוך אלינו והתייחד עם הגורם לתחושה נעימה, השאיפה לאחדות". 
              פחד = בעיה, חושך, רצון להתרחק. 
              אהבה = פתרון, אור, שאיפות לאחדות. 
              לכן, פחד ואהבה הם הפכים."

              מרגלית איילון מתארת את הפחד כ"מפלצת מנטאלית שהאדם יצר לעצמו-זרם תודעה שלילית.הפחד הוא המצאה שלך .אם אתה זוקף את ראשו המכוער -תן לו מכה.קל למוטט אותו בדיוק כמו שקל ליצור אותו.
              תודעה של אדם יכולה להיות לגמרי ללא פחד.
              כשאתה מסלק את הפחד מן התודעה-אתה מתחיל להיראות צעיר והבריאות שלך הולכת ומשתפרת.
              כשליבך מלא פחד ימשכו אליך אנשים שגם המניע שלהם הוא פחד,ויחד תגבירו את הפחד אחד של השני. דווקא אותו נושא שאנו דואגים ומפחדים ממנו, דווקא הוא "קורה" לנו."
              ברוחניות קיים מושג - דומה מושך דומה. אם יש בי אמונות שליליות לגבי עצמי הן מושכות אלי - התייחסות דומה שלילית של אנשים אחרים אלי. אנשים אחרים בסביבתנו הם כמו מראה בשבילנו. 

              ממשיכה ואומרת מרגלית:"אם תמלא את ליבך באהבה ימשכו אל חייך עוד ועוד אנשים שיאירו אותך באהבה שלהם ויוארו מהאהבה שלך,וכך תעצימו זה את האהבה של זה.
              זאת משום שאנו מושכים אלינו בדיוק את מה שאנחנו צריכים ללמוד.כל עוד אנחנו לא לומדים נמשוך אלינו עוד ועוד ניסיונות דומים.כל עוד אנו לומדים אנחנו לא צריכים לחזור שוב אל הניסיון הזה,ואנחנו מוכנים לשלב הבא של מסענו."
              מרבית האנשים חשים כי הם תוצאה של תהליכים, שאין להם שליטה עליהם. תאונה, מחלה, ניתוק מאדם אהוב, מערכות יחסים שמתפרקות, כל המקרים האלה נחשבים בעיני רוב האנשים לגורל, מזל, משהו שאין להם שליטה עליו.הם חשים כקורבנות של נסיבות חיים.
              ככל שאנחנו מתפתחים ברמת המודעות שלנו ,אנחנו מבינים שהיכולת להשפיע על חיינו גדלה והולכת. ככל שאנחנו לוקחים יותר אחריות על חיינו- אנחנו הופכים להיות בעלי שליטה ויכולת השפעה רבים יותר במסע חיינו. אנחנו מתקדמים אל החופש שלנו, החופש להיות מי שאנחנו, בעלי יכולת,בעלי זכות ההכרעה על מהלך חיינו.
              לפחד יש גם מטרה חיובית: הפחד גורם לאדם לפתח כישורים חשובים ולהתעורר משאננות והרס עצמי . לכן, כדי להתגבר על פחד, יש קודם להיות בו, להתפתח ורק אז אפשר ללמוד להתמירו לאהבה. זאת אומרת, ברמת התפתחות פרימיטיבית של האדם ,הפחד עוזר לבניית האגו והייחודיות. אבל כשאדם הגיע לרמה זו, עליו להתפטר מהפחד מהר ככל האפשר, לפני שיתחיל להרוס ולחסום את התפתחותו אל האחדות והשלם. 
              כך אנו למדים, שמה שהיה "טוב" בשלב מסוים של האדם, הופך ל"רע" בשלב אחר. 

              ודבריו של הרבי מברסלב מלמדים אותנו שיעור אמיתי:
              כל העולם כולו גשר צר מאוד/ מילים: רבי נחמן מברסלב 

              כל העולם כולו 
              גשר צר מאוד 
              והעיקר, והעיקר 
              לא לפחד, לא לפחד כלל.

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום שלישי, 20/6/17, 08:07

                עד כמה אנחנו יכולים

                להיות מעורבים

                בהחלטות על בריאותנו?

                 

                האם עלינו להתיחס לרופאנו

                הסמכות עליונה?

                האם מותר לנו לחלוק עליהם

                בהתאם לתחושתנו הפנימית

                מהירות את עצמנו?

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום שישי , 16/6/17, 10:01

                  כשגננת בגן חובה דתי מייעצת להורים לגשת לרב כדי לטפל בבעיה פדגוגית לכאורה שלדעתה יש לבת....מה זה אומר עליה?ל

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שישי , 16/6/17, 07:43

                    תוצאת תמונה עבור נשמה

                     

                    צטט: אסתר רבקה 2016-08-30 13:37:08

                    הנשמה שלנו יורדת לצורך עליה מחדש

                     

                    הנשמה היא ביטוי פילוסופי לחלק הרוחני שבאדם על פי תפיסות דתיות או רוחניות. כאשר אנו שואלים מהי נשמה, אנו  מקבלים  תשובות חלקיות, הבנות שונות ומשונות שנוצרו במהלכי השנים על ידי אלה אשר תהו על קנקנה .

                     

                    ב-1859, צ'ארלס דארווין הציג תיאוריה טבעית, חומרית לחלוטין על היווצרות היצורים החיים, בלי להיזקק להיפותזת הבורא .התגלית כי שינויים כימיים וביולוגיים בלבד הם שגרמו לכל הגיוון הרב שאנו רואים ביצורים החיים על-פני כדור הארץ, הטביעה את התפיסה כי אין ביקום שום שמץ של דבר על-טבעי, כי הוא טבעי לחלוטין.

                    הגישות  השונות לתפיסת מהות הנשמה:

                    תיאוריה טבעית, חומרית: הנפש אינה נפרדת מהגוף; עם מות הגוף מתה הנפש, ואין לנו חיים מלבד אלה כאן על פני האדמה. מכאן ברור כי החיים יקרים עד מאוד וחובה לשמור עליהם ככל האפשר, ולא להקריב אותם על מזבח הבטחות העולם הבא. 

                    -נשמה כמהות החיים: על-פי תפיסה זו, נשמה היא עצם העובדה כי אדם מסוים הנו חי, ולא גורם פיזיקאלי פשוט. האדם מסוגל למצוא משמעות במציאות שסביבו.

                     

                    -נשמה כביטוי לתודעה: הנשמה היא ביטוי לחלק של תודעת האדם אשר מבטא את יכולתו של האדם להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה שמהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך שישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר. על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית.

                     

                    -נשמה כישות עצמאית: הנשמה היא ישות ממשית, חסרת צורה, המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיומו הגופני של האדם. כאשר היא נמצאת בגוף היא מהווה המנוע הפנימי ומרכז הבקרה והשליטה שלו, וכאשר היא עוזבת אותו -הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם, שאין לו זרם תודעה סובייקטיבי. על פי תפיסה זו, לנשמה קיום במישורים שאינם פיזיים, ועל כן היא כפופה לחוקיות שונה מהחוקיות הפיזיקאלית (למשל היא יכולה להיות בכמה מקומות בו זמנית).

                     

                    הנשמה היא החכמה, והיא יושבת במוח כמלך בגדוד, ודומה לכבוד בוראה, ומואסת בתענוגי בני אדם והבלי שעשועיהם. ומחכמת ומשכלת דעת, וכל מחשבותיה לעבוד להקדוש ברוך הוא ביראה, ומחשבת מה יהיה בסוף בעת שימות הגוף ויכלה, ואיך תשוב בטהרה למי שבראה והכניסה בגוף?

                     

                    בהיוולדה בגוף,הנשמה באה לחוות רשימה  של משימות שנוצרו מגלגולים קודמים, חוויות שלא השלימה, או שלא ידעה להתמודד עמן ולא למדה מהן,  היא מחלקת את עצמה למספר רב של זרועות המהוות ניצוצות חווים בהתאם לגודל הרשימה ותכולתה.

                     

                    לפנינו ניגון ידוע של חסידות חב"ד. הניגון מתאר את ירידת הנשמה לגוף, ירידה המסבה לה סבל ומצוקה; היא צועקת ומבקשת לשוב למקורה הראשון האלוהי, ואינה חפצה כלל להיות שקועה בחומר. אולם למצוקה זו מענה בצידוק מפתיע: "ירידה זו צורך עליה". הנשמה יורדת אל הגוף משום שדווקא בו, בעולם המעשה הארצי, יש משמעות לחיים השואפים להתדבק ברוחני ולהתמזג עימו.

                     

                     התפיסה החסידית ,היא תפיסה מורכבת יותר, המבקשת להעניק פשר קיומי לחיים עצמם – לא רק כתחנת-ביניים בדרך לעתיד טוב יותר, לא רק כשלב נחות ובלתי-נמנע, אלא גם כתקופה בעלת ערך סגולי מיוחד. דווקא בעולמנו הארצי, על פיתוייו ואתגריו, על כשליו ומכאוביו, טמונה אפשרות להתעלות.

                     

                    הנשמה יורדת לתוך הגוף  /מחבר לא ידוע

                    הנשמה יורדת לתוך הגוף 

                    וי צועקת וי וי 

                    ירידה זו צורך עליה 

                    עד שכל זה הוא כדאי 

                     

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום שישי , 16/6/17, 07:29

                      תוצאת תמונה עבור מת באטיות

                       

                      צטט: שלוות עולמים 2017-03-07 10:26:54

                      מת באיטיות/ פאבלו נרודה

                      מֵת בְּאִטִּיּוּת
                      מִי שֶׁלֹּא זָז מִמְּקוֹמוֹ
                      מִי שֶׁלֹּא מִתְעַנְיֵן.

                       

                      מֵת בְּאִטִּיּוּת
                      מִי שֶׁפּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדוֹ הָעַצְמִי
                      מִי שֶׁלֹּא נוֹתֵן שֶׁיַּעַזְרוּ לוֹ.

                       

                      מֵת בְּאִטִּיּוּת
                      מִי שֶׁהָיָה שָׁבוּי בְּהֵרְגֵּלָיו
                      וְחוֹזֵר יוֹם יוֹם לְאוֹתָן הַמֻּסְכָּמוֹת.
                      שֶׁלֹּא מַחֲלִיף מוּתָג
                      שֶׁלֹּא מֵעֵז לְשַׁנּוֹת גּוֹנֵי לְבוּשׁוֹ
                      שֶֹּׁלא מְשׂוֹחֵחַ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר.

                       

                      מֵת בְּאִטִּיּוּת מִי שֶׁמּוֹנֵעַ מֵעַצְמוֹ תְּשוּקוֹת
                      וּמְעַרְבּוֹלוֹת הָרְגָּשׁוֹת שֶׁהֵם יוֹצְרִים, דַּוְקָא אֵלֶּה
                      מַחְזִירִים נִיצוֹצוֹת לָעֵינַיִם וּמְשִׁיבִים לַחַיִּים
                      לְבָבוֹת שְׁבוּרִים.

                       

                      מֵת בְּאִטִּיּוּת
                      מִי שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה כִּוּוּן כְּשֶׁהוּא מַרְגִּיש
                      אֻמְלָל בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ, אוֹ עִם אֲהוּבָתוֹ,
                      מִי שֶׁלֹּא מְרַעֲנֵן הַיָּדוּעַ וְהַבִּלְתִּי יָדוּעַ
                      כְּדֵי לְהִתְעַלּוֹת בַּחֲלוֹמוֹתָיו,
                      מִי שֶׁלֹּא מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ, וְלוּ פַּעַם אַחַת בַּחַיִּים
                      לְהִתְרַחֵק מֵעֵצוֹת נְבוֹנוֹת.

                       

                      תִּחְיֶה הַיּוֹם,
                      סַכֵּן הַיּוֹם
                      עֲשֵׂה זֹאת עַכְשָׁו.

                       

                      אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לָמוּת בְּאִטִּיּוּת.
                      אַל תִּמָּנַע מֵהָאֹשֶׁר.

                       

                      מת באיטיות/ פאבלו נרודה

                      דרג את התוכן:
                        5 תגובות   יום רביעי, 14/6/17, 09:59

                        צטט: אסתר רבקה 2016-07-15 09:30:22


                        ''

                         

                        המקום שבו אנו צודקים/יהודה עמיחי

                        מן המקום שבו אנו צודקים
                        לא יצמחו לעולם
                        פרחים באביב.

                        המקום שבו אנו צודקים
                        הוא קשה ורמוס
                        כמו חצר.

                        אבל ספקות ואהבות עושים
                        את העולם לתחוח
                        כמו חפרפרת,כמו חריש.

                        ולחישה תשמע במקום
                        שבו היה הבית
                        אשר נחרב.

                        אל תהיה צודק-תהיה חכם.כמה נכון.

                         
                        כשאנחנו ממהרים להתגרש ללא מחשבה שנייה מסיבות לכאורה מוצדקות:הוא בגד בי,היא לא מנקה מספיק את הבית וסיבות יותר רציניות- אנחנו צריכים לחשוב פעמיים.

                         
                        להחריב בית שבו יש זוגיות וילדים, זה לא רק המעשה של הפרידה .מה שאנחנו מתחילים כגירוש יש לו השלכות לחיינו ולחיי ילדינו ונכדנו .

                         
                        הרצון להוכיח עד כמה אנחנו צודקים יותר מהבן זוג שאנו עוזבים כה גדול,עד כי רובנו חוטאים בהוצאת כל הזבל כדי להוכיח בצורה הכי כואבת למה התחתנו עם "זבל"

                         
                        פעם שמעתי רב אומר לבעל שדיבר רעות על אשתו שרצה לגרשה :אתה קיבלת אישה לפי מה שמגיע לך ולפי ערכך.נדם הבעל והבין...

                         
                        אבל כמובן לא הפסיק.

                         
                        כמה קל להיות צודק ולהרוס. כל המרירות הזו.כל הרעל נשפך והילדים באמצע סופגים,בוכים והמומים...הם יזכרו לנו את זה אח"כ ויעשו לנו את המוות...נרוץ אתם לפסיכולוגים ,הם יהפכו לאלימים,הם יפסיקו ללמוד...

                         
                        כשאנחנו הורסים בית כדאי לעשות זאת ברוך.לפחות לסיים יפה.להיות פחות צודק...אבל בונה יותר...

                         
                        מה לעשות שפרץ של רגשות לא מוכרים,טינה,כעסים מציפים את הבית כסופת טורנדו עזה...

                         
                        הלחישה שתעלה תגיע בתום הקרב...כאילו- כי הוא לא ייתם...בהפוגות של בין לבין...כשמתחת לשכבות הצדק עולה הספק...ואולי היינו יכולים לפעול אחרת...ואולי היינו יכולים להלחם בצורה יותר הוגנת...ואולי...

                         
                        הרי פעם אהבנו...


                        זכרו להרוס זה קל.להיות צודק זה מרגיש לנו חזק...אבל בשורה התחתונה כולנו יוצאים מפסידים ובגדול.


                        דרג את התוכן:
                          3 תגובות   יום רביעי, 14/6/17, 03:58

                          ''

                           

                          הכי מרתק ומרגיז

                          לשמוע את סיפורי חייך

                          בעיקר הפיקנטיים שביניהם

                          מסופרים עי אחרים.

                           

                          במיוחד שזה פרשנותו

                          של מי שחווה אתך

                          פיסת חיים.

                           

                          הדברים בזווית אחרת

                          מקבלים פנים אחרות

                          מעוותים את האמת

                           

                          והעיקר את האמת שאת יודעת אותה.

                           

                           

                           

                          הכי מרגיז אלה העובדות

                           מאלה שלא ידעו

                          לא חוו

                          רק פירשו

                          דרך הגיגי מוחם וליבם.

                           

                           

                          ואת חסרת אונים

                          להעמידם

                          במקומם

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS