כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    2 תגובות   יום חמישי, 18/1/18, 05:35

    צטט: אסתר רבקה 2017-04-01 15:30:24

    ''

     

    דומה מושך דומה-חסר מושך חסר

     

    "חוק המשיכה" תמיד עובד, לעולם לא נוכל להתחמק ממנו. כל מה שבא אל תוך חיינו, אנחנו מושכים  אותו. כשאנחנו מבינים את הסוד, אנחנו יכולים לשבת ולהכתיב בדיוק מה אנו רוצים שיכנס לחיינו, ועם ודאות מוחלטת שזה יגיע  [בוב פרוקטור]

     

    דומה מושך דומה.כפי שנראה את עצמנו-כך תראה אותנו הסביבה. חוק הזה, מציע משואה האומרת שמה שאנחנו משדרים אל העולם-זה מה שחוזר אלינו. מכיוון שכל דבר ביקום נושא תדר -התדר הזה מהדהד, או ממגנט, תדר זהה לו. לפי חוק זה כל דבר, בין אם חי, צומח או דומם נושא תדר מסוים בתוכו ומושך אליו תדרים דומים . לפיכך מחשבה בעלת תדר מסוים ,תמגנט דברים ומחשבות בעלי תדר דומה והתוצאה היא שהעולם החיצוני לנו מתהווה על פי המחשבה שלנו.

     

    לכן,אם נאמין שמגיע לנו שפע, נדמיין אותו , נחיה כאילו הוא כבר פה, הוא אכן יגיע אלינו בצורת כסף, הצלחה, בן זוג או כל דבר אחר שמתפרש בעינינו כשפע. אם נסתובב עם תחושה פנימית מתמדת של "אין לי" , "חסר לי " , זה מה שנמשוך אלינו בחזרה.

     

    אנחנו ממגנטים אלינו את אותה אנרגיה שאנו משדרים אל העולם.כאשר אדם נמצא במקום של חסר-הוא משתמש בתפקיד הקורבן.

     

    זהו מקום של חוסר באנרגיה, חוסר בידע, חוסר ביכולת להתבטא, מקום של חוסר. כשאדם נמצא במקום של חוסר הוא מנסה למשוך אליו אנרגיה או ידע ומתחיל לשאוב אנרגיה מהסביבה שלו, מכיוון  שיש אצלו ואקום, מקום חסר, ולמקום החסר הזה האדם מרגיש שהוא זקוק לאנרגיה ואז הוא  מושך אותה אליו.

     

    ככל שיהיו במקום נמוך יותר וימשוך  יותר אנרגיה יהיה  זקוק ליותר אנרגיה. המקום הזה ריק מהיסוד, זה משהו מאוד בסיסי. אדם שמרגיש קורבן, יש בו אנרגיה אשר לא ממומשת שנים רבות: מהילדות, מגלגול קודם .לאנשים המרגישים שחסר להם- יכולת ועוצמה ואז הם מנסים למשוך אותה מאחרים. דבר הגורם לכך שנוצרת מלחמת אגו, כי אחד רוצה למשוך והשני לא רוצה לתת ואז נוצר קונפליקט. זה יכול להיות בתוך המשפחה, בין עובד ומעביד או בין חברים ועוד.

     

    הנושא הזה של רודן וקורבן זה שתי אנרגיות המשלימות זו את זו. כי איפה שיש מקום של קורבנות זה מושך אנרגיה ואז הרודן בא ומשלים את המקום החסר.

     

    גיל טטרו בכתבתו "חוקי היקום: דומה מושך דומה" מציע:מכיוון שאנו הופכים להיות מה שאנחנו חושבים עליו[רייך]  ,הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא :

     

    1.למפות את העולם הפנימי שלנו ולשים אותו על נייר למולנו בכדי שנהיה מודעים למה שמתחולל בתוכנו.

    2. לרשום את האמונות לגבי אנשים, עצמנו, משפחה, כסף, מערכות יחסים, הצלחה, כישלון, חופש, אחריות, ביטחון אהבה ועוד. לבחור לפחות חמישה עשר נושאים עיקריים, ולפחות עשר אמונות או מחשבות על כל נושא. אפשר שנהיה  מופתעים שיש נושאים מסוימים שרוב האמונות שלנו  לגביהם שליליות.

    3. אחרי שרשמנו את האמונות שלנו מולנו, אנחנו מוכנים ליצור את השינוי. ליד כל אמונה יש לכתב אמונה חילופית, שתשרת אותנו ואת ואת חיינו בצורה טובה יותר.

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום חמישי, 18/1/18, 05:23

      תוצאת תמונה עבור לבת אש

       

      לתוך נהר הדינור

       

      אנו נזרקים

       

      עם היוולדנו.

       

       

       

      בתוך לבת הזמן הנצרחת

       

      עם לידתנו

       

      אנו גדלים בחסות

       

      אש החיים

       

      בין הלהבות

       

      ולאט לאט דועכים

       

      ונמשכים ע"י כוחות אימתניים

       

      אל מחוץ

       

      להם...

       

       

      ודועכים.

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום חמישי, 18/1/18, 05:18

        תוצאת תמונה עבור זמן

         

        הזמן נוגס בנו

         

        נגיסות רכות

         

        נגיסות גסות

         

        נגיסות מוזרות

         

        נגיסות קשות.

         

         

         

        הזמן חודר לתוכנו

         

        ומשנה בנו

         

        תכונות

         

        בגוף

         

        בנפש

         

        ובנשמה.

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום רביעי, 17/1/18, 08:02

          צטט: אסתר רבקה 2015-05-23 23:06:53

          ''

           

          האם אנו לא אמורים להיות צמחוניים על פי היהדות ?

           

          היהדות מצווה אותנו להתייחס יפה לבעלי חיים, אבל מתירה לנו לשחוט אותם.

           

          השאלה הנשאלת ע"י הצימחונים והטבעונים:

          "האם אנו לא אמורים להיות צמחוניים? על פי היהדות רצוי מאוד לאכול מאכלי בשר ודגים בשבתות וחגים.

          לדברי הרב בצרי:אפשר להיות יהודי דתי צמחוני למרות  שישנה אמנם מצווה לשמוח בבשר ויין בשבתות, אבל מי שלא שמח - שלא יאכל.

           

          מדוע היהדות מתירה אכילת בשר בעלי חיים? וגם אם הבשר חיוני מסיבה מסוימת, מדוע להשתמש גם בעורם ובאבריהם של בעלי חיים להכנת פריטי קודש, דוגמת קלף לספר תורה, שופר וכן הלאה?                       

          היחס של היהדות כלפי בעלי החיים הוא אמנם כזה שמנסה למנוע מהם צער מיותר, אבל היא אינה אוסרת על אכילת בשר, ובמקרים מסוימים [כמו שבתות]- אפילו ממליצה על כך מפורשות.

          הרב בצרי אומר כי רק לאחר המבול קיבל נח את הרשות לאכול בשר חיות, באמצעות הציווי "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ". לולא האישור הזה - לא היינו יכולים לאכול בשר.

           

          הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון הידברות, אמר כי השחיטה היהודית לא גורמת לבעל החיים שום סבל.

          וטרינר בשם ד"ר רוברטו קליין ערך מחקר המוכיח ש:

          בעלי החיים אשר התורה התירה לאכילה, ונשחטים על פי כללי השחיטה היהודית, אין בהם צער בעלי חיים אפילו לשנייה אחת מכיוון שלכל בעלי החיים ישנם שני עורקים המזרימים דם למוח - עורק קדמי ועורק אחורי. עם הפסקת אספקת הדם למוח אין תחושות ואין כאבים, ועצם החיתוך החד והמהיר אינו כואב.

          מכאן :

          מסקנתו של ד"ר קליין ברורה: שיטת השחיטה היהודית היא היחידה בעולם שלא גורמת צער בעולם, אפילו לא לשבריר שנייה".

           

          אכילת בשר לא נועדה רק להשביע את התאווה האנושית, ויש לה תכלית רוחנית. התלמוד מלמד, שהסיבה שבבריאת העולם נבראו אדם וחווה אחרי כל שאר היצורים היתה כדי ללמד אותם לקח כפול:

          -בני אדם יכולים להוות או את שיא הבריאה

          או

          - היצור החי הנמוך ביותר.

          אם  בני האדם מתנהגים כראוי, אז הכל נברא לכבודם.

          אך-

           אם הם משפילים את עצמם, אזי עליהם לזכור ש"אפילו היתוש נברא לפניך".

           

          האדם הוא הנברא היחיד שיש לו בחירה חופשית. אנו יכולים לעבוד על עצמנו ולהפוך לטובים יותר מן הטבע שלנו, או להשתמש לרעה במתנות השמיים שקיבלנו ולהפוך לגרועים יותר. רק בן אדם יכול להיות נדיב, נחמד, חסר אגו, ולפעול נגד התכונות הטבעיות שלו.

          כמו כן, רק האדם יכול להיות אכזר, הרסני ורצחני [למרות שלפעמים נראה שבעלי חיים מבצעים פעולות של חסד או הרס, הם בעצם רק הולכים אחר אינסטינקט ההישרדות שלהם – לא מתוך רשעות ורוע].

           

          כאשר אנו משתמשים בחופש שלנו כדי לפעול בדרך נטולת אנוכיות, דרך של חסד או קדושה, אזי אנו נעלים מכולם, ושאר הברואים נמצאים שם כדי לשרת אותנו. על ידי אכילת יצורים אחרים, אנו למעשה מרוממים אותם למקומות שאליהם לא היו יכולים להגיע בעצמם.

           

          "בתורת הקבלה"-ההתייחסות לכל הבריאה הינה התייחסות רוחנית, כשכל החומר בעולם הוא רק מעטפת לרוחניות הפנימית.

           

          אומר הרב בדוש :

          "בספרי הקבלה כתוב שיש כמה דרגות בבריאה:

          -דומם

          -צומח

          -חי

          -מדבר

          -והדרגה החמישית היא היהודי.

           כל אחד מהכוחות בטבע משתוקק להתעלות לדרגה שמעליו:

          -הצומח נאכל על ידי הבעל חי, וכך מתעלה לדרגה של חי.

          -הבעל חי מתאווה לעלות למדרגה של האדם.

          לכן –

          התורה מתירה לאכול את בשר בעלי החיים הכשרים. בכך הבעל חי מתעלה והופך להיות חלק מהמדבר.

          עם זאת, אסור לאכול חיות מסוימות, שאם תשים לב הן יותר עזות, חצופות, רעות או בעלות תכונות שליליות אחרות. כשבשרן נכנס בגוף, זה משנה גם את האדם עצמו.

           

          ידוע שכאשר האדם ניזון מהמרכיבים הקיימים בבריאה - הוא מתקן אותם ומרומם אותם מדרגת צומח או חי לדרגת מֵדבר, עד כדי כך שהרמ"ק, מגדולי המקובלים של לפני כ-500 שנה, כתב שדווקא אדם שהגיע למדרגת צדיק הוא זה שצריך להקפיד לאכול בשר, כי בכך הוא מתקן את הבריאה".

           

          לגבי העניין של עלייה בדרגה הדבר חל גם על שופרות, קלפים וכן הלאה למרות  שהשימוש הוא חיצוני.

          זאת מכיוון:

          ש"אם אותו פריט משרת ומשמש את האדם, מדובר בהתעלות לדרגה אחרת. וכשמדובר בחפץ של מצווה, כמובן שההתעלות שלו גדולה".

           

          "זו זכות לבעלי החיים שיכתבו עליהם את התורה הקדושה",

           

           

           

          מקורות:

          http://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture

          http://www.hidabroot.org/ARDetail

          http://www.he.chabad.org/library

          דרג את התוכן:
            1 תגובות   יום שישי , 12/1/18, 08:07

            צטט: אסתר רבקה 2016-09-17 04:50:26

            ''

             

            לדעת לקבל את  האמת 

            אחת מהסיבות לכך שאנשים נתקעים בטעויות שלהם, נובעת מכך שהאגו שלהם גורם לכך שהם לא יהיו מסוגלים להעביר על עצמם ביקורת באובייקטיביות, מה שגורר לכך, שהם אינם מסוגלים לקבל את העובדה שאולי הם טועים, דבר הגורר לכך שאינם יודעים לקבל את האמת ,ממי שאמרה.

            הפחד לומר או לשמוע את האמת, אומר הרב ברג, הוא המחסום המכשיל הגדול ביותר שאתו אנו מתמודדים, כשאנו משתוקקים לחוות מערכות יחסים ממלאות, כנות ומלאות אהבה. כשאנחנו מסתירים דבר מה, אותו דבר מה יוצר פירוד בינינו לבין האדם האחר. אם אנחנו לא פתוחים לשמוע את מה שיש לאחרים לומר לנו מבלי להגיב או לקחת אותם באופן אישי, אנחנו מרחיקים את עצמנו מאנשים אלה.

            תמיד קל יותר לומר לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע. לעיתים קרובות יותר נוח להסכים עם מישהו, גם אם אנחנו לא באמת מסכימים עמוק בפנים. ומכיוון שההתמודדות עם אמיתות כואבות בנוגע לעצמנו מפחידה במידה זהה, החברים ובני המשפחה שלנו יכולים להרגיש שעליהם לומר לנו רק מה שאנחנו רוצים לשמוע.

            החכם- רוצה כל הזמן להיות טוב יותר. הוא מקבל את האמת ממי שאמרה, לא כדי לתת קרדיט לאומר אותה אלא בשביל עצמו. החכם- רוצה לשפר את עצמו בשביל עצמו, הוא הראשון שמרוויח מכך. לכן החכם-ידע לוותר על הכבוד והאגו של עצמו ,וידע לקבל את האמת ממי שאמרה.

            לא לחינם נאמר "מכל מלמדי השכלתי" (תהילים) ולא לחינם נאמר "איזהו חכם, הלומד מכל האדם" (מסכת אבות). כי החכם יודע ומסוגל ללמוד מכל דבר. החכם מוצא בכל דבר את ההזדמנות להחכים. החכם שמח מכך שיש לו הזדמנות להחכים ולהשתפר.

            היום, כשעליכם לומר את האמת, אזרו את האומץ לפתוח את לבכם כמו גם את פיכם. וכאשר עליכם לשמוע את האמת, אזרו את הכוח לפתוח את אוזניכם ולסגור את פיכם.


            אמרות כנף על אמת ושקר:

            *השימוש בשקר או בהעלמת עובדות נועד לחפות על שגיאה - להגן על תדמית עצמית, על אגו, מפני חשיפתו בציבור של מי ששגה.(דיוגינס) *מדבר שקר תרחק(שמות)

            *להשיג את האמת אפשר בשעה אחת, להחזיקה - דרוש מאבק כל החיים.(הסבא מנוברדהוק)

            *בערות פחות רחוקה מהאמת מאשר דעה קדומה.(דידרו)

            *השקרים האכזריים ביותר נאמרים לעיתים קרובות בדממה.(דיוגינס)


            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום רביעי, 10/1/18, 05:48

               

              ''

               

              לפעמים צריך האדם להעביר ביקורת על מישהו (גם על עצמו). והשאלה היא, איך אפשר להעביר ביקורת בצורה בונה? ביקורת המתחשבת בצרכים של האדם השני, והמספקת מענה טוב יותר, לצרכים של זה שמעבירים עליו את הביקורת.ביקורת כזו הסיכוי שלה להתקבל גדול יותר, מאחר שהיא טובה יותר לשני הצדדים.

               

              רוב האנשים מוכנים לקבל ביקורת, אבל רק במידה מתונה.כדי שהביקורת תועיל, צריך לשלב בה גם מחמאות. הנטייה הטבעית היא לדחות את דברי הביקורת  ולהתעלם מהם, ולפעמים גם לתקוף את מי שאמר אותם.

               

              ספר משלי ממליץ למתוח ביקורת בזהירות ולהתאים את הביקורת לאופיו של האדם אשר מדברים איתו ובפרט, יש לקחת בחשבון את מידת ההבנה שלו: "תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה" [משלי יז]. כאשר גוערים באדם מבין היודע להסיק מסקנות, הדבר עלול לגרום לו נזק נפשי. הוא רגיש מאד לדברים שנאמרים לו, גערה לא זהירה עלולה להביא אותו למסקנה שהוא חסר-ערך, להשפיל אותו ולשבור אותו מבחינה נפשית יותר ממה שמאה מכות ישברו את הכסיל. הדרך הטובה ביותר להעביר ביקורת על אדם נבון היא ברמז דק, שהרי הנבון יודע להבין, מתוך רמזים דקים, מה כוונתו של הדובר. הרעיון שיש לדבר עם חכמים ברמזים נמצא כבר בדברי חז"ל: "די לחכימא – ברמיזא".

               

              כדאי להקדים לדברי-הביקורת כמה דברי-שבח ומחמאות, כך שהאדם ירגיש טוב ולא ייפגע מהביקורת. כדי להשיג תוצאה חיובית ,יש להדגיש את הצדדים החיוביים של הזולת, כך שיהיה ברור שהפגם שעליו מותחים ביקורת מתגמד לעומתם. ולהוסיף שכוונת הביקורת, להוסיף עוד יותר חיוביות לחיוביות שכבר נמצאת בו.זאת מכיוון  שכשאדם שומע דברי ביקורת, הם תמיד פוגעים בכבודו ובביטחונו העצמי .העברת ביקורת עלולה לפגוע בדימוי העצמי של הזולת ולגרום לו להרגיש פגום ופסול.

               

               

              אנשים חכמים יודעים להעביר ביקורת באופן שמשיג תוצאה הפוכה - הזולת מרגיש שהביקורת מחמיאה לו ומייפה אותו.עצם העובדה, שאדם חכם טרח למתוח עליו ביקורת מראה, שהוא ברובו טוב, שהרי אילו היה ברובו רע, לא היה "משתלם" להשקיע ולנסות לתקן אותו.

               

              אדם שכל דבריו הם תוכחות וממתיחת ביקורת על אחרים - מקשה את עורפם של השומעים, גורם להם להתעלם מדברי הביקורת שלו ואולי אף מדברי ביקורת בכלל, כי הם רואים שלביקורת שלו אין סוף - לא משנה מה יקרה, תמיד יהיה בזה משהו רע, ולכן אין טעם להתאמץ ולשפר.

               

              מעבר לנזק שהוא גורם לשומעים, איש ביקורתי גורם נזק גם לעצמו: מכיוון שהוא רואה בכל אירוע את הצד השלילי, הרגשות השליליים מצטברים בליבו, אין לו שמחת חיים, והוא יכול פתאום להישבר וליפול לדיכאון שממנו לא יוכל לצאת .

              .

              המסקנה היא :ככל שהדיבור אותו מוציא האדם מפיו ,מחובר יותר אל הדעת והמחשבה, כך הדיבור הביקורתי  עצמו הופך להיות טוב יותר.חשוב בטרם תדבר. חשוב טוב על כל התמונה המלאה. שים את עצמך במקומו של חברך. נסה להבין את הצד השני. ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. רק כאשר תבין את הצד השני בדיוק כפי שאתה מבין את עצמך, רק אז באפשרותך להעביר אליו ביקורת בונה וחיובית.

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום שלישי, 9/1/18, 04:19

                 

                הנשמה שלנו יורדת לצורך עליה מחדש

                 

                הנשמה היא ביטוי פילוסופי לחלק הרוחני שבאדם על פי תפיסות דתיות או רוחניות. כאשר אנו שואלים מהי נשמה, אנו  מקבלים  תשובות חלקיות, הבנות שונות ומשונות שנוצרו במהלכי השנים על ידי אלה אשר תהו על קנקנה .

                 

                ב-1859, צ'ארלס דארווין הציג תיאוריה טבעית, חומרית לחלוטין על היווצרות היצורים החיים, בלי להיזקק להיפותזת הבורא .התגלית כי שינויים כימיים וביולוגיים בלבד הם שגרמו לכל הגיוון הרב שאנו רואים ביצורים החיים על-פני כדור הארץ, הטביעה את התפיסה כי אין ביקום שום שמץ של דבר על-טבעי, כי הוא טבעי לחלוטין.

                הגישות  השונות לתפיסת מהות הנשמה:

                תיאוריה טבעית, חומרית: הנפש אינה נפרדת מהגוף; עם מות הגוף מתה הנפש, ואין לנו חיים מלבד אלה כאן על פני האדמה. מכאן ברור כי החיים יקרים עד מאוד וחובה לשמור עליהם ככל האפשר, ולא להקריב אותם על מזבח הבטחות העולם הבא. 

                -נשמה כמהות החיים: על-פי תפיסה זו, נשמה היא עצם העובדה כי אדם מסוים הנו חי, ולא גורם פיזיקאלי פשוט. האדם מסוגל למצוא משמעות במציאות שסביבו.

                 

                -נשמה כביטוי לתודעה: הנשמה היא ביטוי לחלק של תודעת האדם אשר מבטא את יכולתו של האדם להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה שמהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך שישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר. על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית.

                 

                -נשמה כישות עצמאית: הנשמה היא ישות ממשית, חסרת צורה, המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיומו הגופני של האדם. כאשר היא נמצאת בגוף היא מהווה המנוע הפנימי ומרכז הבקרה והשליטה שלו, וכאשר היא עוזבת אותו -הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם, שאין לו זרם תודעה סובייקטיבי. על פי תפיסה זו, לנשמה קיום במישורים שאינם פיזיים, ועל כן היא כפופה לחוקיות שונה מהחוקיות הפיזיקאלית (למשל היא יכולה להיות בכמה מקומות בו זמנית).

                 

                הנשמה היא החכמה, והיא יושבת במוח כמלך בגדוד, ודומה לכבוד בוראה, ומואסת בתענוגי בני אדם והבלי שעשועיהם. ומחכמת ומשכלת דעת, וכל מחשבותיה לעבוד להקדוש ברוך הוא ביראה, ומחשבת מה יהיה בסוף בעת שימות הגוף ויכלה, ואיך תשוב בטהרה למי שבראה והכניסה בגוף?

                 

                בהיוולדה בגוף,הנשמה באה לחוות רשימה  של משימות שנוצרו מגלגולים קודמים, חוויות שלא השלימה, או שלא ידעה להתמודד עמן ולא למדה מהן,  היא מחלקת את עצמה למספר רב של זרועות המהוות ניצוצות חווים בהתאם לגודל הרשימה ותכולתה.

                 

                לפנינו ניגון ידוע של חסידות חב"ד. הניגון מתאר את ירידת הנשמה לגוף, ירידה המסבה לה סבל ומצוקה; היא צועקת ומבקשת לשוב למקורה הראשון האלוהי, ואינה חפצה כלל להיות שקועה בחומר. אולם למצוקה זו מענה בצידוק מפתיע: "ירידה זו צורך עליה". הנשמה יורדת אל הגוף משום שדווקא בו, בעולם המעשה הארצי, יש משמעות לחיים השואפים להתדבק ברוחני ולהתמזג עימו.

                 

                 התפיסה החסידית ,היא תפיסה מורכבת יותר, המבקשת להעניק פשר קיומי לחיים עצמם – לא רק כתחנת-ביניים בדרך לעתיד טוב יותר, לא רק כשלב נחות ובלתי-נמנע, אלא גם כתקופה בעלת ערך סגולי מיוחד. דווקא בעולמנו הארצי, על פיתוייו ואתגריו, על כשליו ומכאוביו, טמונה אפשרות להתעלות.

                 

                הנשמה יורדת לתוך הגוף  /מחבר לא ידוע

                הנשמה יורדת לתוך הגוף 

                וי צועקת וי וי 

                ירידה זו צורך עליה 

                עד שכל זה הוא כדאי 

                 

                דרג את התוכן:
                  1 תגובות   יום שני, 8/1/18, 03:48

                  תוצאת תמונה עבור אבוקה

                   

                  כשאנחנו צעירים,

                   

                  איננו מבינים שכל פעולותנו

                   

                  הנובעים מהחלטותינו

                   

                  ירשמו לדורי דורות

                   

                  מילדינו

                   

                  והמשך לנכדינו וניננו.

                   

                   

                  זה החל מראשון אבותנו לקורותיו

                   

                  וימשיך עד סוף העולם.

                   

                   

                  כל אחד מאיתנו

                   

                  משאיר חותמו

                   

                  לטוב ולרע

                   

                  אח"כ יוצא מעולמנו

                   

                  מותיר נס 

                   

                  לדור ההמשך...

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום ראשון, 7/1/18, 23:57

                     

                    "גדול המלבין שיניים לחברו יותר מן המשקהו חלב"''

                     

                     

                    כדי לצאת ממעגל של עצבות ,תנו חיוך! קשה לחייך במצב של עצבות, אבל זה יכול לשנות לכם את מצב הרוח מקצה לקצה. כי כמו שמי ששמח מחייך, כך מי שמחייך שמח .החיוך עצמו הוא לא רק תוצאה של שמחה פנימית הוא גם גורם לשמחה פנימית.

                     

                    אמר ר' יוחנן: טוב המלבין שינים לחברו יותר ממשקהו חלב, שנאמר: "ולבן שינים מחלב", אל תקרי "לבן שינים" אלא "ליבון שינים" (כתובות קיא).

                     

                    "ולבן שניים מחלב" - המלבין שיניים לחברו כאילו משקהו חלב.

                    המסר הוא:גדול חיוכו של אדם לחברו יותר מאשר שייתן לו כוס חלב קר לדוגמא במזג אוויר חם. כאשר אדם מחייך אל חברו ,חיוכו מחייה את חברו מבפנים ונותן לו חיות למשך זמן רב.לעומת זאת ,אם אדם נותן לחברו דבר גשמי כגון :כוס חלב-חברו נהנה  באותו רגע אבל אחר כך התענוג נגמר מידית לאחר סיום שתייתו.חיוכו של אדם זה נשמר בזיכרון חברו זמן רב ונותן לו הרבה שמחה וכוחות .

                     

                    בוויקפדיה כתוב ,כי חיוך בפיזיולוגיה הוא הבעת פנים הנוצרת על ידי מתיחת שרירים, במיוחד אלה הנמצאים משני צידי הפה, אבל גם סביב העיניים. בין בני אדם חיוך הוא בדרך כלל ביטוי להנאה, או שעשוע.מחקריים מצביעים על כך ,שחיוך הוא תגובה נורמלית לגירויים מסוימים, המתרחשת ללא קשר לתרבות. תחושת שמחה גורמת בדרך כלל לחיוך. מחקרים רבים מצביעים על כך שחיוך הוא תגובה הטבועה באדם מעת לידתו .ילדי-פרא, אשר גדלו בניתוק מוחלט מחברה אנושית, אינם מחייכים.בין החיות חשיפת שיניים, הדומה לעתים לחיוך, היא בדרך כלל סימן לאיום, או להכנעה. לחלק מן האנשים, בעת חיוך, נוצרות גומות בצידי הלחיים.

                     

                    חיוך אינו רק משנה את הבעת הפנים ,אלא יכול אף לגרום למוח לייצר אנדורפינים, המפחיתים תחושת כאב פיזי ונפשי ויוצרים תחושת רווחה. החיוך מכווץ את שרירי הפנים ומשפיע על זרימת הדם בפנים ובעקבות כך על זרימת הדם ועל הטמפרטורה במוח. כל אלה מובילים לשחרור חומרים הגורמים לפעילות מוחית שקשורה ברגש חיובי. במחקרים שונים בקשו מאנשים "לעשות פרצופים" שמחים או כועסים. ואחר כך עשו בדיקות שונות כדי להעריך את מצב רוחם ומצאו שהאנשים שעשו הבעות שמחות היו שמחים יותר מאלו שעשו הבעות כועסות.

                     

                    חשוב מאוד לחייך לכל אדם וזה חלק מהמצוות שבין אדם לחברו ותורם הרבה לנותן ולמקבל,מרבה אהבת חינם בין איש לרעהו.

                     

                    "נצייר לעצמנו, איזה הנאה גורם אדם לחבירו, בשעה שהוא משקהו חלב, ובפרט בזמן שחברו מעולף מצימאון או קופא מקור, והלה בא ומשקה אותו חלב חם ומרווה... ויותר מזה, אם נראה אדם שכד חלב על שכמו, ומחזר מידי יום ביומו על בתי עניים וחולים ומשקה אותם בכוס חלב - כמה נעריך את האדם הזה ובאיזה תארים של "טוב ומיטיב" נכתיר אותו. והנה באים חכמינו ז"ל ומגלים לנו, שבלא טרחה יתירה, יש לכל אדם היכולת לגמול חסד עם הבריות במידה יותר גדולה מזו - בכך שיחייך ויראה להם פנים מסבירות, מאירות ושמחות, ומתוך כך נראות שיניו הלבנות. חסד זה גדול במעלתו יותר מלהשקותו חלב" [בעל "אור הצפון"].

                     

                    ולפנינו השיר:

                    חיוך של מלאכים/ מילים: אברהם לוי

                     

                    מתבדר לו שיערך ברוח

                    מהלכת את בין שושנים

                    את ליבי הותרת שבור פצוע

                    מאותו חיוך של מלאכים

                     

                    מחייכת את

                    כשאותך רודפים המבטים

                    האהבות כך לי אמרת

                    מן הסתם פורחות רק בסרטים

                     

                    מתבדר לו שיערך ברוח

                    מהלכת את בין החוחים

                    את ליבי הותרת שבור פצוע

                    מאותו חיך של מלאכים

                     

                    ואולי אולי

                    את מקסם חולף שלא נתפש

                    את חומקת מידי

                    ופתאום חוזרת שוב בלי חשש

                     

                    מתבדר לו שיערך ברוח

                    מהלכת את בין החוחים

                    את ליבי הותרת שבור פצוע

                    מאותו חיך של מלאכים 

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום שלישי, 2/1/18, 04:32

                       

                      ''

                       

                      קלף ה"השוואה"-אצל אושו



                      האם הבמבוק שואל את עצמו אם הוא יפה מהאלון, או יקר ממנו?

                      האם האלון היה רוצה גזע חלול ,כמו שיש לבמבוק?

                      האם הבמבוק מקנא באלון על גודלו,או עליו המשתנים בין עונה לעונה?

                      הרעיון ששני עצים ישוו את עצמם אחד לשני מגוחך-אך אנו בני האדם רגילים להשוות את עצמנו לאחרים,קשה לנו מאד לשבור הרגל זה.

                      בוא ונקבל אחת ולתמיד אמיתות אלו:

                      *תמיד יהיה מישהו יפה מאיתנו,מוכשר מאיתנו,חזק,אינטליגנטי או מאושר יותר מאיתנו.
                      *ולהיפך-תמיד יהיו כאלה שהם פחות מאיתנו באותם דברים שמניתי למעלה.

                      הדרך לגלות מי אנחנו היא לא דרך השוואתנו לאחרים-אלא ע"י בחינת הגשמת הפוטנציאל שלנו בדרך הטובה ביותר שאנחנו מכירים.

                      בתמונת הקלף "השוואה" ,של קלפי אושו אנו רואים שני גזעים השונים לגמרי אחד מהשני, בסוג,בצבע, במרקם,בהיקף,בגיל,בגמישות,בהזנה ,בהוויה שלהם. ועדיין - שניהם גזעים .
                      יש לנו נטייה להשוות את עצמנו לאחרים דבר היכול להוביל להרסנות,הגבלה ושיתוק. אנו משווים את גופינו, יופיינו,רכושנו,יוקרתנו,מעמדנו,השכלתנו,ידיעותינו,כישורינו, מעשינו, ועד למחשבותינו, מילותינו, כוונותינו ,צחוקינו וחלומותינו. אנו בודקים כל הזמן מה יש לשני ולי אין,מה חסר לי. 

                      כאשר נפסיק להשוות עצמנו לאחרים ונתחיל להשוות "עצמנו לעצמנו"- נתחיל לגדול באמת.
                      אין טעם להשוות עצמי לאדם אחר כיוון שלכל אחד היופי המיוחד לו .לכל אדם יש את הצדדים החזקים והפחות חזקים שלו. כל אחד נוצר בידי הבורא בדיוק כפי שצריך היה להיווצר- כאן ועכשיו .

                      ההשוואה מביאה לנחיתות או עליונות.כשלא משווים -הנחיתויות והעליונויות מתפוגגים.אנחנו פשוט אנחנו.המים צריכים כוס כדי שישתו אותם-המים חיוניים וגם הכוס חיונית.כל אחד בתפקידו.אין מקום להשוואה.

                      אם אתה לא תהיה בעולם -העולם יהיה חסר את המיוחד שבך.אין אדם אחד שיש לו תחליף.כל אחד מביא אוצר ייחודי לעולם ומעניק אותו לסביבתו.

                      זה מה שאתה תורם ומאחרים אתה נתרם.אין צורך בהשוואה.

                      כשמגיע קלף ההשוואה אצל הפונה אלינו אנו מבהירים לו את הרעיון המסתתר בתוך הקלף ובודקים מדוע עלה נושא זה אצלו-ועוזרים לו לפתח מודעות בדבר הייחוד שבו והייחוד בכל פרט בסביבתו.

                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום שני, 1/1/18, 05:00

                        בדמנו ,בדמעותינו ובזיעת אפינו

                         

                        התעוררנו מכבלי הגברים המיזוגניסטים.

                         

                         

                        שילמנו ועדין אנו משלמות את המחיר

                         

                        בגידול ילדינו לבד

                         

                        במערכה נגד חברה מפקירנית

                         

                        של זכויות האישה בחוץ ובבית.

                         

                         

                        במלחמתינו זו

                         

                        נתנו לבנותינו את החיים.

                         

                        ציווינו עליהם לפרוץ מוסכמות

                         

                        להפוך לנשים אסרטיביות

                         

                        שהפכו את גופם למקדש

                         

                        ולימדו את הגברים

                         

                        שיעור בשיוויון בכל מחיר.

                         

                         

                        יישר כוח לנשים ששילמו בחייהם

                         

                        ובעוני-עמדו מול הנצחת האישה כלא ראויה

                         

                        להיות מובילה בפוליטיקה

                         

                        בשכר

                         

                        ובשליטה על כבוד גופה.

                         

                         

                        הידד לכל הנשים אשר מובילות

                         

                        לשחרור אמיתי לנשים

                         

                        ומשלמות על זה מחיר...

                         

                        בכל מחיר...

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום ראשון, 31/12/17, 11:04

                          תוצאת תמונה עבור זקנה

                           

                          מי הזקנה המסתכלת עלי

                           

                          מבעד למראה?

                           

                           

                           

                          שאלה את עצמה

                           

                          הילדה הקטנה

                           

                          שהתחבאה בגופה

                           

                          ההולך ומתקמט

                           

                          שיערה

                           

                          ההולך ומלבין...

                           

                          ובא לא נפרט את כל הפרטים.

                           

                           

                           

                           

                          מי הנשמה המתעצמת בתוכי

                           

                          הנותנת לי חוכמה בינה ודעת?

                           

                           

                           

                          שואלת וחוקרת

                           

                          האישה במראה

                           

                          ומחייכת.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS