כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום חמישי, 5/5/16, 06:32

    צטט: אסתר רבקה 2014-04-27 05:04:44

    ''


    לא לכל אחד יש זכות ,לקבל הסמכה כבן דור שני לשואה.אתה צריך קודם כל -להיות בן של הורה בוגר שואה מוסמך או הורים, שזה מעלה את סיכויי ההתקבלות שלך,כמובן.
    התנאים לקבלת התואר הם:
    1.היו לך הורים או הורה אשר התקבלו/התקבל לשואה שלא מרצונם/מרצונו- ועמדו בה בהצלחה.
    להלן הפירוט: עמדו בה בהצלחה:אבדו הורים,אחיות,בית ,אישה,ילדים,בטחון עצמי,פרק חיים חשוב מחייהם ולמרות הכול הצליחו לשרוד ולהביא אותך לעולם.
    2.כשהביאו אותך לעולם דאגו הוריך, יחד עם החלב -לטבל את אווירת הבית בסיפורי שואה או בשתיקה מחרישת אוזניים על הטראומה שעברו.
    3.היית אם ואב להוריך.היית מוחל להם על כל דבר שעשו עם המשפט הקבוע:"הם עברו דבר כל כך נורא,אפשר להבין אותם" וויתרת להם על זכות הכעס המוצדק שפעפע בתוכך, וויתרת גם על זכותך המוצדקת להיות ילד ולא מבוגר -המגדל שברי כלים בבית.
    4.לא קיבלת הדרכה פסיכולוגית כל שהיא להתמודד עם פצעי שואה לא פתורים כגון:שתיקות רועמות,סיפורי אימים על גדרות תייל וגנבת גזר עם עונש של "הקפאה בלילה "על העוון הנורא "לבקש להשביע את רעבונם.
    5.אכלת אחוז אמוק , משך כל היום- ועדיין אמך דחפה לך עוד קצת, כי אתה יודע ,היא הייתה רעבה- ואתה לא יודע להעריך את גדולת האוכל ,שהיא דוחפת לך משך כל שעות היום.ואז היית שומע סיפורי רעב איומים על הסיר הענק, שהקאפו נתנה לאמך רק את המים, ולא טרחה לתת לה תפו"א -ואמך איימה עליה בגבורתה ,שלכשיגמר הטירוף במחנה היא תלמד אותה לקח....
    6.בלילות היית חולם על הסיפורים שלא פסקו- על אומללות,צער,אובדן וקשיים.לא העזת לחייך סתם כך-כי הרי הוריך עברו דבר נורא.
    7.יום אחד שמעת שהוריך הם נמושות ,על כי לא היה להם הכוח לקום ולהתנגד- והם צריכים להתבייש ולהסתיר את אוזלת ידם ולכתם "כצאן לטבח"-ולא הבנת למה.
    8.התביישת להיות בגיל ההתבגרות מאושר-כי הרי בדיוק באותו גיל הוריך נלקחו למחנות ולא חוו את האושר של "גיל הטיפש עשרה" ועליך לשלם על כך את המחיר.
    9.ראית את הוריך בערוב ימיהם, יושבים ספונים בתוך עצמם ,חווים בכאב מחדש את הטראומה -והפעם אתה לא שם להקשיב כל הזמן ,כי ברחת בהזדמנות הראשונה מחברתם -לגור במעונות הסטודנטים או בכל מקום, בו לא ירדפו אותך סיפורי השואה.
    10.אמך ספרה לך שרצתה מאד אותך ,אבל כששמעה שהיא בהריון -נתפסה לפאניקה וחשבה ,איך לא להביא אותך לעולם נורא שכזה...
    11.סיפרו לך במקרה ולא גזרו על עצמם שתיקה ,כי רבים קצו בחייהם ורצו אל הגדר המחושמלת-אבל הם לא -כי הם רצו לחיות...ואתה מדמיין את הקושי...ומעריך...
    12.סיפרו לך : איך מנערה גאה שהייתה בשומר הצעיר בדקות ספורות הפכה אמך לכלום חסר שיער,לבוש שק וקבקבי עץ...כשתמרות העשן והריח סיפרו לה, שכל אהוביה עלו בתמרות עשן...

    ואם אתה עומד בכל התנאים שמניתי,או בחלקם או יש לך נקודות זכות נוספות...הידד!התקבלת אחי למועדון "הבית השני"-המוציא מתוכו "דור שלישי" לשואה גאה...עם כל מה שהבאת אתה לביתך בזכות התואר הנכסף

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 5/5/16, 06:31

      צטט: אסתר רבקה 2014-04-28 18:12:23

      צטט: אסתר רבקה 2013-04-07 22:07:34

      ''


      יום הזיכרון לשואה ולגבורה, המצוין בישראל מדי שנה בכ"ז ונקבע על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959
      יום זה מוקדש להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי, ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם.
      ביום הזיכרון נשמעת בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות. בהן לא עובדים ונפסקת כל תנועה בדרכים; מתקיימות אזכרות, עצרות עם, וטקסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו מביעים את יחודו של היום,בהתאם לחוק.
      בזיכרון השואה הייתה כוונה להלל את היהודי הלוחם אשר נאבק בנאצים. מאוחר יותר, התגבשה גישה שכללה בזיכרון השואה גם גיבורים מסוג אחר - אלו שעמדו בזוועות המלחמה וקידשו את החיים, ילדים שהבריחו מזון וכדומה. 

      כבת לדור שני של השואה ,לא הייתי מודעת בתחילה לכך ,שהורי אינם גיבורים -למרות ששרדו את השואה.שלמרות שאימי הייתה ילדה בת שבע עשרה ושרדה ,בגלל החלטה נחושה לא להתאבד למוות בהדבקות לעמודי החשמל כמו רבים אחרים,לא מראה כלל על כוחות נפש גדולים.שבזה שגנבה גזר עבורה ועבור חברותיה למרות סכנת המוות וקפאה לילה שלם בחוץ וחטפה מכה בעורפה-לא מראה על רצון הישרדות ואומץ.שזה שאמרה לקאפו כשלא קיבלה תפוחי אדמה במים שנקראו מרק ואמרה לה נחרצות:כשאני אצא מכאן אלמד אותך לקח...זו לא גבורה.שהיא וחברותיה מיד לאחר שואה איומה והבנת איבוד הבית וכל משפחתה כמעט, החליטו להביא ילדים לעולם ולהראות לגרמנים שעם ישראל חי וממשיך לחיות...זו לא גבורה. 
      הופתעתי כבחורה להבין שיש אשר בזו להם כי הלכו "כצאן לטבח".
      מי אשר מעז להעביר ביקורת על גבר שנישא והיה לו ילד ונלקח בכוח למחנה עבודה ושרד את כל התלאות למרות שיום יום היה מסע הישרדות לחיים,יום יום אתה קם בתחושה שאולי זה יומך האחרון...ובסוף השואה כששמע שבאושוויץ שרפו את אשתו ובנו והיו לו הכוחות לבנות בית נוסף ולגדל ילדים...לא הייתי מאחלת לו לעבור זאת כמובן ,אך הייתי מעמידה אותו ב"דמיון מודרך" בתנאי חייו של אבי ושואלת אותו אם עדיין יש לו ביקורת עליו...
      כמה כוחות נפש היו לאנשים אלה.מי מוצא את עוז הנפש לעמוד מולם ולאמר להם:הלכתם כצאן לטבח...
      האם מישהו היה רוצה לנסות ולו קמצוץ מהחוויה שהם עברו?

      וההפתעה הגמורה שלי היום, שיש מי שגוזל את כספם של אומללים אלה ונותן להם שוב לרעוב ומקמץ בקצבתם-כאילו לא די להם בחוויה שחוו בראשית חייהם.שיש מי שמעז להחזירם למצב של פת לחם והזעקה לא מספיק גדולה על העוול הנורא שהם עוברים גם בתוך עמם...
      אני אומרת "יזכור" בגאווה לרוב משפחתי, אשר נשרפה בכבשנים ובכאב על שנאלצו לעבור ניסיון ולאלו שגייסו כוחות נפש כדי לשרוד ולהמשיך לבנות ולהגן על הארץ הזו ולגדל דור צברי לתפארת -שיקים מדינה למרות הכל ואף על פי...
      תודה לכם שהענקתם לי חיים,למרות כל מה שחוויתם ונתתם לי את הזכות להיות אתכם במסע הלא יאמן אותו עברתם,ולימדתם אותי לשרוד הכל מצב...פיגועים,מלחמות אין סוף ועוד.
      אני אעמוד עבורכם, הורי ומשפחתי בגאווה את הדקות לזכרכם,ואצדיע לכם ואומר פסוקי תהילים בליבי למנוחת נפשכם בגן העדן.תודה על הזכות להיות בתם של גיבורי חיים כמוכם...

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום חמישי, 5/5/16, 06:19

        תוצאת תמונה עבור דור שני לשואה

         

        יומן סבתוש 27:

         

         

         

        כמה שנרצה להבין

         

        לא נבין את ניצולי השואה.

         

         

        בתור בת של ניצולים

         

        כמו שנאמר :"דור שני לשואה"

         

        שאימה החלה לספר לה את קורות השואה

         

        עוד מ"ממבטן ומלידה"

         

        ואבי שתק את כאבו

         

        עד קבר-

         

         

         

        אני זועקת את קשיי הדור שלי

         

        אשר סחבו ועדין סוחבים

         

        את שברון ליבם של הורינו.

         

        את גדיעת דורות סבינו

         

        את כריתת ילדותינו

         

        בצל שורדי שואה

         

        אשר בנו בית

         

        על גחלי ההשרדות.

         

        אשר גידלו אותנו

         

        על גבי זכרונות כבשן וקרונות.

         

         

         

        אני ניצולת הורים אבודים

         

        אשר גידלתי אותם כמיטב יכולתי 

         

        על חשבון ילדותי

         

        ללא עזרת עובדים סוציאלים ופסיכיאטרים

         

        מודה לאל על-כך

         

        שבאורח פלא

         

        ניצלתי 

         

        מקושי נשיאת כאב מליונים

         

        על כתפי

         

        יחד עם חברי

         

        שורדי דור ראשון לשואה.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שלישי, 3/5/16, 17:39

          ''

           

          יחסי אהבה –נטישה, בין ילדים שהתבגרו והוריהם, מאת גבריאל רעם

           

          ההורה אוהב את שאנושי בילד (כי, כאמור, זה הדבר היחד שניתן להתאהב בו) ואילו הילד שהתבגר נעשה עיוור וחרש למה שאנושי בהורה. וזו הטרגדיה הגדולה ביחסי הורים-ילדים מתבגרים או בוגרים, טרגדיה שנותרת כפצע פעור בליבות ההורים. פצע שלא מגליד, פצע שהילדים שהתבגרו, לרוב, כלל לא יודעים על קיומו. (גם משום חוסר רגישות להורים וגם משום שההורים מאוד לא רוצים להכאיב לילדיהם, אז הם לא מספרים להם על כך).

           

           

          חלק א':

          כל הזמן זה קורה;  ילדים מתבגרים ונוטשים את הוריהם ולא דווקא פיסית.

          עד גיל מסוים (של הילד) הקשר הוא דו כיווני; אהבה (ותמיכה טיפולית) מצד ההורה לילד ואהבה (והזדקקות רגשית ופיסית) מצד הילד להורה. אך מגיל מסוים ואילך הדו כיווניות הופכת לחד כיווניות; רק מן ההורה אל הילד. הילד המתבגר (כבר לא זקוק לטיפוליות ולתמיכה של ההורה) מחפש עתה אובייקטים חדשים להפנות כלפיהם את אהבתו. ומבחינת  ההורה זו נטישה רגשית. נטישה שלאחריה הוא נותר כמעט תמיד – פצוע ומדמם. וכל שנותר לו מעתה, הוא לשמוח בשמחת ילדיו ולסבול בצערם. וכל זאת מבעד לזכוכית הניכור שהקימו מגיל מסוים ואילך.  ההורים מקישים על הזגוגית, אך מקבלים מיוצא חלציהם מבט ריק וקר. הוא לא רואה (מבעד למסכת ההורה) את האנוש הזקוק לאהבה הנוקש על הזגוגית.

          ואכן זה לב הבעיה, הילדים שהתבגרו לא רואים את האדם שבהורה, הם רואים את התפקיד, את מסכת ההורה – ונותרים קרים רגשית אליו כאדם בפני עצמו.  ואילו האמת היא שלהיות הורה זה רק חלק  (וחלק חיצוני) ממנו, הרי עד לרגע ההורות הוא היה אדם, עם רצונות, שאיפות, חולשות, מאווים אכזבות, השתוקקויות וכו'. עצם הפיכתו להורה לא בלם אותם, או 'כיווץ' אותו כאדם בפני עצמו, פשוט נוסף לו תפקיד. אך בעיקר נוספה לו אהבה חדשה. וזה הסוד של  ההורים, הם מאוהבים בילדיהם ואילו הם, מגיל מסוים ואילך לא מחזירים להם אהבה עוד.

          תהליך ההיתנקות הריגשית מתחיל בגיל העשרה, מתעצם לקראת סוף גיל העשרה ומתקבע בדרך כלל בשנות העשרים. ומאז כמעט כל הורה נותר אסיר תודה על כל חיבוק,  על אות של חיבה – מצד ילדיו הגדלים, (או הגדולים כבר).

          ההסבר שההורים נותנים לניתוק הרגשי הזה של ילדיהם מהם, הוא אחד מכמה, תלוי באיזה גיל מדובר; בגיל ההתגברות, זה כמובן 'הגיל הזה', אחר כך, כמובן הם כבר נשואים וברור שאהבתם מסורה לבן/ת הזוג, ואחר כך, זו העבודה; הוא פשוט עסוק, אין לו, או לה רגע פנאי, מגיעים הביתה הרוסים, למי יש כוח להרים טלפון.

          עם זאת, צריך להגיד כי זו לא נטישה מוחלטת, פיסית. אלא 'רק' רגשית ונפשית. שהרי אחריות יש, דאגה כנה לשלומם – יש, ומחויבות מוסרית – יש ויש. אך חום אנושי –חסר. הם נותרים לרוב קרים ונוקשים כלפי ההורים, חסרי רכות מאפשרת.

          כך מן הצד הפעיל של הילדים הבוגרים או המתבגרים. מן הצד הסביל הם עדיין מנסים להפיק תועלת מן ההורים, להעזר בהם פונקציונלית או כספית. לינוק מן השדיים ההוריות הצמוקות עוד כמה טיפות.

          מלכתחילה קיים חוזה לא כתוב בין הורים לילדיהם. וכמו בכל חוזה, כל צד אמור לספק משהו לצד השני, וכל צד צורך משהו מן הצד השני; הילד צורך פונקציונליות מן ההורה, וההורה צורך חיבה ואהבה. בדרך כלל ההורה עומד בחוזה ולרוב עוזר פונקציונלית וכספית וממתין לתגמול של חום ואמפטיה שבדרך כלל מבוששים.

           

          חלק ב':

          כל זה הוא בדרך כלל סיפור שחוזר על עצמו; הורים תמיד מאוהבים בילדיהם. קצת כמו הפסל היווני שהתאהב בפסל האישה שיצר: פיגמליון. * והתאהבות ביצירה שלך (בניגוד לאהבות רבות אחרות) היא אהבה שלעולם לא תדעך.

          וכמו בטרגדיה קלאסית משובחת – הסוף ידוע מראש; הילד יגדל וינטוש את ההורים המאוהבים בו לטובת אהבות חדשות. מנקודת מבט ביולוגית אבולוציונית, זה נראה אך טבעי: לעזוב את אהבת ההורים כדי למצוא אהבה אישית ולהמשיך את השושלת. אך לא כך ברמת הנפש והלב. ברמות אלו זה לא המשך אבולוציוני טבעי ורצוי, אלא נטישה, תמיד נטישה. ולא, זה לא חייב להיות כך. זה, כאמור, חייב להיות כך פיסית, אך ניתן לעבור משלב האהבה הנזקקת של הילד חסר האונים, לשלב האהבה הבוגרת של האדם הבוגר נפשית; לגלות את האדם שמאחורי ההורה. וכשמגלים את האדם, ובתוך האדם מגלים את החלק האנושי שלו -  בדרך כלל מתאהבים בו. שהרי, רק במה שאנושי ניתן להתאהב, לא ניתן להתאהב בתפקיד. תפקידים לא ניתן לאהוב, רק בני אנוש. אך האדם שבהורה נותר לרוב עלום ומוסתר מאחורי מסכת התפקיד של היותו הורה. וההורה עושה העוויות מאחורי המסכה, וצועק: 'אני אדם, אדם עם רגשות, אני אוהב אותך', אך הילד הבוגר לא שומע, מסכת התפקיד מסתירה לו את הקולות והמראות.

          זה היה יכול להיות תהליך טבעי, לעבור מפאזה אינפנטילית לפאזה בוגרת. מהזדקקות טיפולית – לאהבה אנושית. אך זה קורה רק לעיתים רחוקות. לרוב, לאחר שהזדקקותו של הילד להורה פגה – הוא פשוט מתנתק רגשית.

          לאחר שהילד כבר לא זקוק להורה כקביים והוא עומד והולך בזכות עצמו – נוצר חלל, ובמקום שהחלל יתמלא באנושיות שוקקת, ** הוא מתאכלס בניכור. *** . ויכול היה להיות אחרת, שלאחר השלב של:  נזקק – מטפל, יבוא השלב של:   אדם  -אדם, אנוש - אנוש; יחסים שיש בהם זיקה של רוך, חום אנושי, אמפטיה אל האדם באשר הוא אנוש.  אך כאמור זה  אינו תהליך אוטומטי, וכאילו קל יותר לנער ולנערה הגדלים להאטם כלפי ההורה מאשר להיפתח אליו רגשית ונפשית.

          הנערים והנערות שהתבגרו היו יכולים להגיד: 'עכשיו שאנו לא נזקקים להם יותר , אנו יכולים לפתח כלפיהם יחס רגשי של חום, חיבה ואהבה'. אך לרוב הניכור בתוספת תחושת אחריות ומילוי חובה – הם שמאפיינים את היחס להורים. 

          ההורה אוהב את שאנושי בילד (כי, כאמור,  זה הדבר היחד שניתן להתאהב בו) ואילו הילד שהתבגר נעשה עיוור וחרש למה שאנושי בהורה. וזו הטרגדיה הגדולה ביחסי הורים-ילדים מתבגרים או בוגרים, טרגדיה שנותרת כפצע פעור בליבות ההורים. פצע שלא מגליד, פצע שהילדים שהתבגרו, לרוב,  כלל לא יודעים על קיומו. (גם משום חוסר רגישות להורים וגם משום שההורים מאוד לא רוצים להכאיב לילדיהם, אז הם לא מספרים להם על כך).

          ולעיתים, כשמגיע הרגע וההורים נפטרים, חווים ילדיהם רגשות חרטה וצער עמוקים. רגשי חרטה שרק מעמיקים בשנים שעוד יבואו. זכר ההחמצה הגדולה לא מרפה; הייתה הזדמנות אנושית, פעם אחר פעם, אחר פעם, אחר פעם: לפתוח את סגור הלב, להכיר את האדם שהוליד אותנו. להתייחס אליו דרך הלב ולא דרך תווית ההורה, להעביר את היחסים לפסים של אינטימיות וקירבה נפשית. לשאול, לפגוש להכיר מבפנים. ההזדמנות הוחמצה, היא לא תשוב עוד ועתה זה מאוחר מדי.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שלישי, 3/5/16, 15:05

            תוצאת תמונה עבור גופנפש

             

            יומן סבתוש 27:

             

             

             

            זאת הנשמה שאמורה לפתח שרירים

             

            כדי לשמר את הגוף

             

            שהושאל לה נניח ל120....שנה.

             

             

            זה לא הגוף שצריך לטפח עצמו

             

            למתוח עורו מפחד לקמטי הגיל.

             

            לשאוב את שומניו

             

            לפדר את אפו

             

            לצבוע שערותיו

             

            להרעיב עצמו כמעט למוות....

             

             

            זאת הנשמה שצריכה לשמור על בריאותו

             

            כדי שלא תתעופף טרם זמנה

             

            לריבונו....

             

             

            זאת הנשמה האחראית ליציבות רגליו

             

            כדי לפסוע בעולם הגשמי.

             

             

            זאת הנשמה שצריכה לדאוג לו

             

            שלא יחבט בקרקע

             

            וישבר עצמותיו.

             

             

            אז למה אנו כועסים על הגוף

             

            כאשר הוא חולה,חבוט,שמן וכו?

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שלישי, 3/5/16, 04:35

              תוצאת תמונה עבור צלצול

               

              יומן סבתוש 26:

               

               

               

              כשאתה בפנסיה

               

              הזמן מתרחב ומשתטח לרגליך.

               

              אתה עושה לעצמך לוח זמנים.

               

              אתה המורה של עצמך.

               

              אתה מחלק לך את הדקות,השעות והימים

               

              לפי נסיונך,

               

              לפי ראות עינך.

               

               

              אתה בבוחר באיזה משקפיים 

               

              לראות הלאה את חייך.

               

               

              אתה בוחר את הצבעים

               

              בהם תעטר את מחשבותיך.

               

               

              אתה בוחר באיזה מערכת יחסים

               

              תנתב ותתנתב

               

              בין האנשים שאספת אל חייך

               

              משך שנותך.

               

               

              את הצדפים שאספת

               

              לפאר זכרונותך

               

              תפזר על מיטת חייך

               

              להפכם,להתבונן בהם ולחמם

               

              או לקרר בהם

               

              את ליבך.

               

               

              ואת צלצול סיום חייך....

               

              לכשיגיע

               

              הפעם יבוא לך כהפתעה.

               

              ללא התרעה מוקדמת.

               

              ללא ידע...

               

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום שני, 2/5/16, 06:55

                תוצאת תמונה עבור חוצפה צעירה

                 

                יומן סבתוש 25:

                 

                לראות את התמודדות ילדי עם ילדיהם בגיל ההתבגרות-מרתק.

                 

                כסבתא,קל לי יותר להבין את הנוער שחפץ לשבור מסגרות.

                 

                שדעותיו צעירות וקיצוניות.

                 

                 

                גם לי,בגילי המופלג,מותר כבר למרוד

                 

                ובגלוי

                 

                בצביעות החברתית

                 

                ולהתבטא בריש גלי,בלי התיפייפות.

                 

                לומר דעתי בפשטות אמיתית

                 

                ללא האימה מי ה"מה יגידו".

                 

                 

                מתחברת מאד לחוצפה הצעירה.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שני, 2/5/16, 06:47

                  תוצאת תמונה עבור חוות הנוער הציוני באירופה לפני קום המדינה

                   

                  לו אמי,אשר היתה בתנועת השומר הצעיר בהונגריה,היתה קמה ועולה לארץ ולא היתה שומעת לאמה ומשפחתה להישאר אתם-היא לא היתה חווה את השואה..כל ההסטוריה שלה וכמובן שלי היתה שונה...

                   

                  היא השתייכה לנוער אשר בעט בחרדיות ושר וחלם על ארץ האבות והגשמת חלום הקמתה מחדש.

                  כמה מרדנות היתה בנוער של אז,וכמה אידאולוגיה שהובילה להקמת מדינת ישראל בידי הנוער החלוצי שהתמרד נגד מגמת אבותיו לשמר את הגלות והמציאות של היהודי בתוך הגויים.

                   

                  תנועות הנוער היהודיות הציוניות היו תנועות נוער בינלאומיות ברובן, הקשורות לתנועת הציונות.

                   

                  הם צמחו בעיקר במזרח אירופה על רקע המשברים שהחלו לפקוד את העם היהודי בתחילת המאה ה-20.

                   

                  מייסדי התנועות האמינו שניתן לשנות ולכוון את דרכו של העם היהודי ולהקים בית לאומי בארץ ישראל.

                   

                  מבחינה היסטורית לתנועות אלו חשיבות מכרעת בתקופה שקדמה להקמת המדינה שכן רבים מחבריהן עלו ארצה בעליות הראשונות והשתתפו במפעל החלוציות.

                   

                  איזה כוח היה לצעירים היהודיים שמינף מדינה שלמה לבסוף שהיתה שקועה עד צוואר בביצות ובשממה.

                   

                  אין דרך אחרת מלהעריץ את הנוער הזה ולהעלות על נס את כוחותיו לצאת מול גלי אמונה ושמרנות של דורות מהתלבושת השחורה לצבעוניות פשטות הבגדים של מובילי הציונות.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום ראשון, 1/5/16, 23:40

                    תוצאת תמונה עבור חוויה

                     

                    יומן סבתוש 25:

                     

                     

                     

                    כשאנחנו מספרים חוויה

                     

                    טובה או גרועה

                     

                    ממרחק של עשרות שניפ

                     

                    הכל נשמע אחרת.

                     

                    למרות שהחוויה ספוגה

                     

                    דם,יזע ודמעות

                     

                    טבולה בעצב,שמחה,תסכול

                     

                    היא נשמעת בעלת יכולת ,עבירה

                     

                    כל היאוש,הדמעה,ההשקעה

                     

                    הרגעים של השבירה,ההתרוממות

                     

                    דחוסים בה.

                     

                     

                    והמספר והמאזים

                     

                    חולפים על פני הנקודות,התחושות

                     

                    ביעף...

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 29/4/16, 08:03

                      תוצאת תמונה עבור להשתמש ולזרוק

                       

                      יומן סבתןש 24:

                       

                       

                       

                       

                      יש את האנשים האלה

                       

                      שמאמינים שהם מצליחים לעבוד

                       

                      על האנשים שנדמים להם

                       

                      טובים מדי

                       

                      תמימים מדי.

                       

                       

                      המוטו שלהם להשיג לעצמם

                       

                      את מטרותיהם.

                       

                      לא,לא אכפת להם לדרוס

                       

                      להתאכזר,ללכלך...

                       

                      העיקר שישיגו את רצונותיהם-

                       

                      ומה שחש הזולת

                       

                      ומה שהוא חינך עצמו 

                       

                      לראות ולשתוק

                       

                      הם מנצלים בציניות אגואיסטית אכזרית.

                       

                       

                      והאדם שכאילו לא מודע

                       

                      לכך ש"תאוותם בידם"

                       

                      מתבונן,רואה ומבליג.

                       

                       

                      הם רק לא מבינים

                       

                      כשיתרחק

                       

                      כשיבוז לדרכם בליבו.

                       

                      כששוב לא יחפש קרבתם לידו.

                       

                       

                      הם יחפשו את הקורבן הבא

                       

                      ללא שאלות.

                       

                      למצא,להשתמש ולזרוק...

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שישי , 29/4/16, 03:43

                        צטט: אסתר רבקה 2014-04-20 02:43:20

                        ''

                         

                        היום חמישה ימים לעומר-הוד שבחסד.

                          

                        לעיתים אתה "כלוא" בתוך אהבתך מבלי יכולת לסלוח או לוותר לאהובך.הוד מאפשרת לך להתעלות לסלוח ולוותר בשם האהבה,גם אם אתה משוכנע בצידקתך.

                         

                        אהבה מתוך עמדת גאווה –אינה אהבה!

                          

                        שאל עצמך:

                         

                        -האם האהבה משפילה אותי?

                        -האם עצם ידיעתי שהאהבה מקורה בבורא מביאה אותי להכרה בזכות שנתנה לי-היכולת לאהוב?

                        -האם אני מודע לכך שבאמצעות האהבה אני מקבל יותר מאשר נותן?

                        -האם מודעות זו עוזרת לי להעריך יותר את השני.

                         

                          האתגר היומי:הבלג על גאוותך והתפייס עם אדם אהוב איתו רבת.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 28/4/16, 17:41

                          תוצאת תמונה עבור האני הפנימי שלי

                           

                          פירורי יומן חיים 2:

                           

                          לוקחת בידיים דמיוניות

                          את יומן חיי כבד השנים

                          מדפדפת בו

                          ובדף אקראי מעלעלת ומחפשת

                          שבבי זיכרון חיים:

                           

                          השמירה על ה"אני האוטנטי שלי".

                           

                          מתוך רצון לרצות

                           

                          לקבל אהבה

                           

                          להיות ולחיות במוסכמות

                           

                          אתה מתרחק מהאמת שלך.

                           

                          מין "יס מן"- כזה

                           

                          חביב הבריות מסביב.

                           

                           

                          כשאתה מקלף רצון זה

                           

                          אתה מגלה מי באמת מכיר אותך.

                           

                          מי באמת מתחבר אליך בגללך.

                           

                          מי באמת קשור לשורש נשמתך.

                           

                          האמת שאתה יכול לספור

                           

                          על אצבעות ידך

                           

                          את אלה שבאמת...

                           

                          השאר רואים את שיקוף מאווייהם

                           

                          בך....

                           

                           

                          תשקף,-יאהבוך

                           

                          לא תשקף-ירחיקו ויתרחקו ממך.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            ארכיון

                            פיד RSS