כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שני, 2/3/15, 05:04

    ואני אומרת לך

    הרפה-

    אם הכוחות רפו אצלך

    אם הזקנה קפצה

    ורבצה לה בנינוחות

    על מפתן ליבך.

     

    ואני אומרת לך

    שב על הכורסה נינוחות

    מלא כרסך ביאוש

    חבוק את מחלותך

    ושחרר.

     

    כי לזקנה יש חיוך

    מרושע

    סוחף

    מראה פי תהום.

     

    כי השנאה דוחפת ראשך

    אל הנואשות

    אל השיכנוע העצמי

    שכאן-

    בעולם-

    תמה עבורך סגת

    האהבה.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 2/3/15, 04:54

      לתת לעצמך להרגיש

      לפתוח את זרועות הלב.

      להרשות לעצמך לדמוע.

       

      כלכך הרבה צער.

      כל כך הרבה כאב.

      רוחש,בוחש

      מתערבל בלחש לשון הבריות.

       

      מילים מילים מגדירות

      חורצות חרצובות אש.

       

      לתת לעצמך להרגיש.

      לשים גג רעפים לתחושות.

       

      ובעיקר לחבק את הבריות.ללטף,

      לחוש צער .

      נחשולי כיווצי לב

      רוחשים כגחלים

      מעל מציאות חיים...

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שישי , 27/2/15, 08:03

        תוצאת תמונה עבור אסתר המלכה

         

        אסתר המלכה

        אסתר המלכה היא גיבורת מגילת אסתר ונס ההצלה של חג הפורים. היא מתוארת במגילת אסתר כאשתו של אחשורוש לאחר ושתי. על פי חז"ל, היא גם אחת משבע נביאות שהיו בעם ישראל בתקופת המקרא. 
        אסתר,בת אביחיל משבט בנימין, שהיה דודו של מרדכי ומגולי יהודה שגלו לבבל בימי המלך יהויכין, הייתה יפת תואר וטובת מראה.

        אסתר המלכה הינה דמות חשובה ומשמעותית בהווי היהודי, מלכה של אימפריה חשובה,שהצילה ממוות מיעוט אליו השתייכה.רוב גיבורי התנ"ך הנם גברים, ואילו סיפור מגילת אסתר והניצחון לדת היהודית התאפשר הודות לאישה אחת - אסתר. כאשר אנו קוראים את סיפורה של אסתר אנו מגלים כי אסתר עברה תהליך של טרנספורמציה, שמשפיעה עליה ועל סביבתה בצורה משמעותית. בשלב הראשון: דמות כנועה, ביישנית, צנועה-ובשלב השני: חל מהפך, היא הופכת להיות חזקה, מניפולטיבית, גוזרת גזירות, ומפתה. היא מחופשת למלכה, אשת אחשורוש, בעוד שלאמתו של דבר היא יהודייה כשרה, וצדקת נסתרת; וכדרכם של אלו היא מכסה את חסידותה וגדולתה, מעיני בשר ודם, וכל כולה לשם שמיים.

        שמה הפרסי, "אסתר", לקוח משמה של האלה הבבלית אשתר או מן המילה הפרסית star (כוכב).
        המהר"ל מפראג אומר ,לפי כתבתה של הרבנית ציפורה הלר,שנסיבות לידתה של אסתר לא היו מקריות. ניכור ובדידות הם כלים כמו כל כלי אחר, והם ניתנים לנו כדי לאפשר לנו להפוך למה שאנחנו יכולים וצריכים להיות. דווקא מעומק נקודת הריקנות הזאת, פרח החיבור העמוק של אסתר עם האלוקים. שורש המלה אסתר הוא ס-ת-ר. שמה מבטא את עצם מהותה - היכולת לחדור מבעד לחומות ההסתר ולהבחין באלוקים גם במקומות שאחרים לא היו מסוגלים. אסתר הייתה מומחית בחדירה דרך החומות שסובבות אותנו. זה היה כלי הנשק שהיא רכשה לעצמה בשנות בדידותה .אסתר למדה לראות את האלוקים בכל מקום שבו הביטה. היא ראתה בו את אביה היחיד והניחה לשכינתו להנחות ולכוון אותה.

        ואילו שמה היהודי הוא "הדסה" כשמו של השיח הדס. הדס הוא אחד מארבעת המינים שאנו נוטלים בסוכות. ההדס מסמל את העיניים. עיניה של אסתר יכלו לראות את המציאות הפנימית בבירור, כפי שהעיניים שלנו רואות את המציאות החיצונית. שהדמות הצנועה הזו מגלמת בתוכה עוצמה פנימית. 
        אסתר, כמו ההדס, לפי דברי התלמוד-הייתה "ירקרוקת".ירוק הוא צבע שמורכב משני צבעי יסוד - כחול וצהוב. כחול מסמל קרירות וצהוב מסמל חום. אורה הפנימי של אסתר הורכב משני הכוחות גם יחד - להט בוער כשמש עם רכותם הצוננת של המים. משום שהיא פיתחה את טבעה הרוחני באופן כל כך מושלם, היא הייתה מסוגלת להגיע לכל אדם ולמצוא בתוכה את היכולת להתחבר אליו. ה"ירקרקות" שלה הייתה סמל רוחני לענווה, היענות ורגישות.

        אסתר גודלה על ידי מרדכי שהיה בן דודה- לאחר שהוריה נפטרו. הוא הפך אחר כך, למדריכה הרוחני ובסופו של דבר לבעלה.אביה של אסתר נפטר כשהיא הייתה עדיין ברחם אמה; אמה נפטרה בלידתה. כך, היא באה לעולם עם הפצע המדמם של לא להיות שייכת לאף אחד.

        כאשר חיפש המלך אחשוורוש אישה במקום ושתי, נלקחה גם אסתר אל בית המלך ונבחרה להיות המלכה בגלל יופייה. על פי חז"ל, לקיחה זו של אסתר הייתה "מלמעלה" ולא מרצונה. אסתר הסתירה, לבקשת מרדכי, את זהותה ואת היותה יהודיה.

        כאשר המן קיבל רשות מהמלך להשמיד את היהודים, נתבקשה אסתר על ידי מרדכי לגשת אל המלך ולהתחנן להצלת היהודים. אסתר בתחילה מוצגת באור שלילי, כאשר היא חוששת לגורלה, אך לאחר מכן היא מתעשתת ומחליטה לשים נפשה בכפה, ולסכן את עצמה בעבור עמה. באמצעות סדרת תחבולות ומניפולציות היא מצליחה להפיל את המן מרום מעלתו ולהציל את העם היהודי מכליה. 

        לפי חז"ל, אסתר תבעה מאנשי כנסת הגדולה שייקבע החג ותיקבע המגילה לדורות, ולאחר דין ודברים קיבלה את מבוקשה.

        לפני בואה של אסתר אל היכלו של המלך אחשוורוש לבקש את ביטול הגזרה של המן ביקשה אסתר ממרדכי על ידי התך, סריס הנשים-לצום . יש המקשרים את תענית אסתר, הנהוגה בערב חג הפורים.

        על שמה העברי של אסתר, הדסה, נקראה ההסתדרות הציונית הדסה, שייסודה היה בזמן פורים.

        אסתר / מילים:חיים צבי 


        היא בוכה על הכר

        המלכותי,



        בכי חרישי, כמעט

        ילדותי,



        את הכל כבר נתנה,

        המלכה הקטנה,



        לא רוצה משרתות,

        לא משתה עם כרים וכסתות,



        והרי נתבטלה הגזרה,

        רוצה רק אותך מרדכי,

        בחזרה.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 26/2/15, 08:36

          תוצאת תמונה עבור זקנה

           

          דויד גוטמן בעזרת ספרו,מאיר את תהליך ההזדקנות מזווית ראיה חדשה:

           

          -הזיקנה אינה מחסלת את כוח חיותנו אלא מעצבת אותו מחדש.

          -עיצובנו מחדש תלוי בנו,ברצוננו ובהבנתנו כיצד להשתמש בעיצוב החדש.

           

           

          אנו יכולים להפוך את השנים במחצית השניה של חיינו ליפות ומושכות יותר.

           

          הטבע המשפיע על כלל האנשים בתהליכיו,אינו מהווה מכשול לעלייה רוחנית מתמדת עד סופינו,עד הגיענו למנוחת עולמים.

           

           

          תפיסת הזקנה של המחבר מבוססת על כך ,שהזקנה מזמנת לנו יותר בעייה נפשית מאשר פיזית.

           

          בהגיענו לזקנה כוחנו,זריזותינו והרגלי צעירותנו נושרים מעלינו.

           

          אנו מורידים את מדי הצעיר למשמרת ולזכרון ומקבלים "מדים"חדשים...מדי אדם זקן העומד "ערום ועריה" מול כוחות החיים,כפי שהיה בבואו לעולם,כאשר הגיח מרחם אימו.

           

          אלא שהדרך עתה מוליכה...החוצה...

           

          -הדרך הזו אינה מובילה יותר לגידול ולהתפתחות פיזיים-אלא להפחתה ולאובדנים.

          -אין כאן הורים אוהבים העומדים לצידו של הקשיש כדי לתמוך בצעדיו הראשונים והכושלים כפי שהיה בהיותו ילד.

          -אין מי שילמד אותו כיצד להתגבר על המכשולים בדרך וינצח בקרב שנדמה שהוא אבוד מראש.

           

           

          הספר יתן לנו גישות שונות ויהיה כחץ להוליכנו  לפי ידע הלוגותרפיה לחיזוק רוחנו ,כאנשים מזדקנים או זקנים.

           

          לא נותר לנו אלא לעקוב אחרי הפרקים הבאים, ולקבל טיפים לדרך החדשה שבה נעטוף עצמנו בהרבה כוחות נפש ודרכים אשר יזינו את הנשמה -וכך נוכל להוליך את גופינו מעצם ליבת הנשמה.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום רביעי, 25/2/15, 11:59

            ''

             

            פה אל פה עמך דברתי ואיך אמות –מות משה רבנו

             

             

            סיפור מותו של משה מעורר את האדם למחשבה על המוות הצפוי לכל חי, שהרי אם משה, בחיר המין האנושי, מת - מי לא ימות?

             

            שאלת אפשרותו של האדם לנצח את המוות ולזכות בחיי נצח העסיקה את המחשבה האנושית מראשיתה: במיתולוגיות ובאפוסים של עמי קדם אנו מוצאים אגדות על אישים שונים שזכו בכך. לא כן במקרא: אישי המקרא, לרבות הגדולים שבהם, ואף הגדול מכולם - משה רבנו, מתו ונקברו. סיפור מיתתו של משה מכריז ,כי אין שום אדם, אף לא זה שזכה לדרגה הגבוהה ביותר של קרבת אלוקים, חסין מפני המוות, וסוף כל אדם למות.

             

            בספרות המדרש ובספרות הפיוט מתארות בפירוט רב את שעותיו האחרונות של משה. בולט בהם,סירובו של משה להיפרד מן החיים. סירוב שאינו נזכר במקרא. ב"ספרי"[תקופת התנאים], מושמעת מפי משה השאלה – 'למה אני מת', ובפיו של הקב"ה ניתנת התשובה – 'גזירה היא מלפני שהיא שוה בכל אדם' .אמנם, כאן אין משה מתווכח ואין הוא בא בטרוניה כלפי קונו,אולם במקורות מאוחרים יותר הולך ומתפתח מוטיב הסירוב: משה אינו מוותר בנקל. הוא מנסה לשכנע את בוראו בראיות שונות. הוא מגייס לעזרתו את הבריאה והבריות כולם.

             

            משה רבינו כידוע,הנהיג את העם בכל משך ארבעים שנות הנדודים במדבר, לפני הכניסה לארץ ישראל. במשך תקופה זו, הוא התנסה פעמים רבות על ידי העם המרדן, ואף חולל נסים רבים.

             

            באחת מהפעמים, נענש משה, עם אהרן אחיו, שלא יוכל להיכנס לארץ ישראל. נסיבות העונש מסופרות בפרשת "מי המריבה": משה ואהרון אמורים היו לדבר אל הסלע ואז היה אמור הסלע לתת מים. במקום, היכה משה בסלע.

             

            וכך נכתב בחומש דברים:"וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו

            אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה. ומת בהר אשר אתה עלה שמה, והאסף אל עמיך... כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל.

             

            משה נענש בעונש חמור זה,מכיוון  שהיה קטן אמונה והיכה בסלע במקום לדבר איתו. בעיני העם הצופה אותו אקט  נראה כחוסר אמון באל. ויש הטוענים כי כעסו של משה היה לא במקום והיה בו חילול ה'‏‏ .

             

            המדרשים והפייטנים שואלים: הייתכן שמשה ימות ככל האדם? ימות - אמנם כן, אך לא ככל האדם. גם משה מת, ואם כן "מי גבר יחיה ולא יראה מות"? דרך מותו של משה אינו נחלת כל אדם; אין בו מאותה מרירות אופיינית המתלווה למותם של שאר בני אדם.

             

            משה נפטר בגיל מאה ועשרים שנה, על סף הכניסה לארץ. למשה נתאפשר רק לצפות על ארץ ישראל מרחוק, מעל פסגת הר נבו בארץ מואב. עם מות משה הוא נקבר בגיא מול בית פעור, נעלם מקום קבורתו, והתורה מספרת ש"לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" .

             

            בפיוט של ר' אלעזר הקליר "אומן שלא קם כמותו":בפתיחה משה מבקש מה' שלא למות, שהרי "פה אל פה עמך דברתי - ואיך אמות?". בת קול משיבה למשה כי כל גדולי העולם מתו, "ואתה לא תמות?!", אולם משה אינו מקבל את השוואתו לאדם הראשון ולאבות האומה. אז משיבה לו בת הקול תשובה שונה, שנועדה לפייסו על מותו: מותו לא יהא כמות כל אדם.

             

            ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו" הוא זכה  לאריכות ימים,זמן מספיק כדי  שהשיעור יספיק לטבעו של האדם, הרוחני והחמרי, האישי והמשפחתי, העולמי והמדיני.מאה ועשרים שנה הן "שיעור הזמן המספיק לטבעו של אדם", כמו שנאמר בספר בראשית "והיו ימיו מאה ועשרים שנה".

            "לא כהתה עינו ולא נס לחה" - לא מתוך תהליך של ירידה וניוון גופני מת משה, אלא כשהוא במלוא כוחו. החרפה המלוה את המוות קשורה גם בעיסוקם של החיים בגופתו נטולת רוח החיים של המת: בטיפול בה, בקבורתה ובקיומו של קבר שתחתיו שוכנות עצמותיו של מי שאך תמול שלשום היה איש חי ופועל. חרפת המוות הזאת אינה נחלתו של משה: איש לא היה נוכח במקום מותו, וה' בכבודו הוא שטיפל בקבורתו וגמל עמו חסד זה - "ויקבר אתו בגי" אף המפגש עם קברו של משה נמנע לנצח מכל אדם - "ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה".

             

            על פי המסורת משה נולד ונפטר בז' באדר. מכיוון שמקום קבורתו לא נודע, נקבע יום מותו כיום הזיכרון לחללי צה"ל וקדושי השואה אשר מקום קבורתם לא נודע.

             

            פיוטו של ר' אלעזר הקליר "אומן שלא קם כמותו":

            ובת קול משיבה ואומרת:

             

            אדם כי ימות הוד פניו ישנה

            ואתה זיוך לא ישתנה

             

            אדם כי ימות מלאכי מות יבהילוהו

            ואתה מלאך המות לא יבהלך

             

            אדם כי ימות מטפלים בו בשר

            ואתה יטפל בך אלוה כל בשר

             

            אדם כי ימות מטל במטה

            ואתה תנטל בזרוע תולה מעלה ומטה

             

            אדם כי ימות בני אדם לפני מטתו ילכו

            ואתה מלאכי השרת לפניך ואחריך ילכו

             

            אדם כי ימות לקבר יובל

            ואתה לגן עדן תתעל ולמה תתאבל

             

            אדם בין קברים יתקבר

            ואתה בין צדיקים תתגבר

             

            אדם שכנו בקבר

            ואתה גנוז תהיה מכל שב ועובר

             

            אדם זיו תארו ישנה

            ואתה עיניך לא יכהו וזיוך לא ישתנה

             

            אדם מצוה ומוריש ירשה עוברת

            ואתה תצוה ירשה לא לעולם עוברת

             

            אדם כבודו אחריו לא ירד

            ואתה על מטתך כבודך ירד

             

            אדם מחשבותיו ועשתנתיו יאבדו

            ואתה תורתך ומחשבותיך לעולם יעמדו

             

            אדם מברך ברכה לשננה לעולם

            ואתה תברך 'וזאת הברכה' והיא תהיה לעולם

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום רביעי, 25/2/15, 08:43
              איך מגשרים בין אדם שרואה אחורה עשרות שנים לילד שחי שני עשורים פלוס? בעולם של שינויים,תחרותיות,אלימות כשפסל הזהב ממוקם במקום עליון?
              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום שלישי, 24/2/15, 07:35

                תוצאת תמונה עבור זקנה

                 

                השאלה כיצד להפוך את מחצית החיים השנייה של האדם,ובמיוחד את שנות הזיקנה ,לתקופה בעלת משמעות-הופכת להיות קריטית לבני אדם רבים יותר ויותר.

                 

                זאת מכיוון ש:

                 

                כיום חיים בעולם קרוב לחצי מליארד בני אדם מעל לגיל 65,ומספרם הולך וגדל

                בישראל חיים היום קרוב ל- 663,000 קשישים,דהיינו למעלה מחצי מליון וכמובן המספר במגמת עליה.בזמן הקמת המדינה[1948]הקשישים היוו רק  3% מכלל האוכלוסיה!

                את הגידול המספרי באוכלוסיה הקשישה וה"טרום קשישים"[אנשים שעברו מחצית חייהם וגילם נע בין 45-64]מסבירים בין היתר בעליית תוחלת החיים שעומדת היום על ממוצע של כמעט 80 שנה.

                 

                שאלת משמעות החיים עולה כל פעם מחדש בחיי האדם לא רק בזקנותו [אם זכה לאריכות שנים],אלא גם בשעות משבר,אובדן כלשהו,נכות,מחלה,אהבה נכזבת,פיטורין מעבודה,יציאה לפנסיה מוקדמת כנגד רצון האדם.

                 

                או אז צפות ועולות השאלות:

                 

                -למה לחיות?

                -למה לייחל?

                -למה לסבול?

                -האם לא עדיף לסיים את החיים עכשו כל עוד אני מסוגל לכך במקום להמשיך לסבול ולכאוב?

                -מה ערך לחיים שבלאו הכי מסתיימים במוות?

                 

                לכן,אומר המחבר דוד גוטמן,מחובתינו כחברה ,לסייע למי שחי ב"ריק קיומי",ללא מטרה ותכלית ולסייע לו למצא תכלית ומטרה –אשר תמלא את חייו במשמעות ותתן להם טעם.

                 

                כולם אמורים לרצות בזה וגם הצעירים שהם הקשישים של המחר.גם הם יצטרכו להתמודד עם השאלות המטרידות של כל אדם המזדקן בימינו:

                 

                -מה משמעות חיי?

                -האם עשיתי את שהוטל עלי?

                -האם ניצלתי את ההזדמנויות שהחיים הביאו לי?

                -האם התמודדתי בכבוד עם השינויים שנקרו בדרכי?

                -האם הייתי ער לזמניות של החיים?

                -האם לא "איחרתי את הרכבת"?

                 

                ולכן,

                 

                ההזדקנות המוצלחת בימינו הופכת להיות אומנות בפני עצמה שעל כל אדם ללמוד את יסודותיה.

                 

                היא נזקקת לנכונות האדם המזדקן לפתח את כשרונותיו וכישוריו המולדים החבויים בתוכו,את כל חוכמת החיים שרכש במסעו בחייו,כדי לזכות במשמעות העיקרית של החיים

                 

                כדי שיוכל להתרומם לדרגה הגבוהה ביותר של הקיום האנושי:

                 

                להיהפך ל"מנטש",לבן אדם,במלוא מובן החיים.

                 

                ואני אומר במלוא הצניעות את תובנתי לעת הזאת, ולסיכום, שכל מה שעבר האדם עד הזדקנותו לא בא לו אלא כדי להכשירו לימי זקנתו.וזאת גדולת האדם, מרגע היותו יכול ומסוגל בצעירותו,להחל ולאסוף את הנסיון,התובנות והחוכמות כדי להגישם לעצמו כשי לעת זקנתו.זה המבחן האמיתי להשקעה שהשקיע האדם במסע חייו[ובהחלט לא מדובר רק בחומר...].

                 

                ובימינו ,כשאנו מותחים את עורנו בשפע כסף כדי שלא יראו הצעירים את "ניצני הזדקנותינו",טוב שנמתח גם את רוחניותנו,תובנותינו,ידיעותינו-כדי שתהיה צידה אמיתית לזמן בו נאלץ להשיל את "העור המלאכותי "-ולקבל את העובדה שכה פחדנו להסתכל בעיניה ולהודות בפה מלא:

                 

                הזדקנו-וכעת נפתח את ה"פקלאות" שהכנו לעת הזו...

                 

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שני, 23/2/15, 05:32

                  תוצאת תמונה עבור הגיל השלישי

                   

                  דוד גוטמן-האם איחרתי את הרכבת?/משמעות החיים במחצית השנייה של החיים

                   

                  מבוא:

                   

                  מהי הלוגותרפיה?

                   

                  זוהי תורה המתמקדת בשאיפה האנושית מאז ימי האנושות לחיות חיים בעלי משמעות.

                   

                  הפרופסור ויקטור פראנקל[מחברו של הספר "האדם מחפש משמעות"] יצר אותה.

                   

                  פירושה:

                  -טיפול נפשי רוחני באמצעות גילוי משמעות בחיים

                  -היא תיאוריה טיפולית

                  -שיטה טיפולית

                   

                  -פילוסופיית חיים,שעיקרה:

                  *מחוייבות לערכים הומניים

                  *שמירה על כבוד האדם ועצמאותו

                  *זכותו של האדם לבחור ולעצב את חייו-כדי שיהיו משמעותיים עבורו ועבור החברה בה הוא חי.

                   

                  גישה זו לחיים שמה דגש על חשיבותו של המימד הרוחני על האדם.מימד בו כלולה:

                  -שאיפת האדם לחופש

                  -אחריותו כלפי בחירותיו.

                   

                  הן במובנה החילוני והן במובנה הדתי-רוחניות זו נמצאת מעבר לתפיסתו של האדם.היא ניזונה ממשאביו הפנימיים של האדם,ומזינה את זהותו ועוזרת לו לקבל בהבנה וברצון את חייו,כולל זקנותו.

                   

                  הרוחניות גם עוזרת להתמודד עם האובדנים המאפיינים את חיי האדם,בעיקר במחצית חייו השניה.

                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום ראשון, 22/2/15, 21:47

                    תוצאת תמונה עבור לנשום

                     

                    כמה זמן אדם יכול לנער אדם שני ולהקיצו משנתו?

                     

                    כמה שיאהבו

                     

                    כמה שינערו

                     

                    עדינות או בחוזקה

                     

                    עדין כל אדם צריך לבדו

                     

                    לעשות חרישו

                     

                    לשנס מותניו

                     

                    ולדהור קדימה -

                     

                    אל דרור מחוזות חלומותיו

                     

                    ולנשום-הרבה לנשום.

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום שישי , 20/2/15, 05:09

                      תוצאת תמונה עבור כוחו של הרגע הזה

                       

                      הלימוד הוא מהספר "כוחו של הרגע הזה מדריך מעשי" של אקהרט טול:

                       

                       

                      הדעת היא כלי מופלא אם נשתמש בה נכון.ולא- היא מהווה הפרעה .שימוש שגוי בה היא לא הבעיה האמיתית, כמו אי השימוש בה כלל.הדעת למעשה -משתמשת בנו.היא מחלה.הדעת השתלטה על האדם.האשליה שלנו היא שאנחנו הדעת-ולא כך היא.

                       

                      הקושי הגדול ביותר להתחבר אל עצמנו ולמדוט, היא ההזדהות שלנו כאנשים עם הדעת שלנו,אשר הופכת את החשיבה ואת המחשבות שלנו לכפייתיות.לא פעם אני שומעת מאנשים שניסו מדיטציות ומטפלים על כך שהם אינם מצליחים לצאת ממעגל החשיבה והדבר גורם להם להיכשל בצמיחתם.

                       

                      רוב האנשים סובלים מכך, ולכן זה נראה נורמלי לחלוטין שהמחשבות מתרוצצות בראשנו וגורמות ל"רעש נפשי" בלתי פוסק המונע מאיתנו למצא שקט נפשי,שהוא חלק מההויה,החלק שבלעדיו לא נצליח למדוט ולהגיע להקשבה מעבר ל"פטפוט" בתוכנו.

                       

                      רעש נפשי זה ,הוא פרי "עץ הדעת" אשר מטיל עלינו האנשים את הפחד והסבל.

                       

                      ההזדהות עם הדעת גורמת לנו ל:

                      -מסך אטום של מושגים,תוויות,דימויים,מילים

                      -שיפוטיות והגדרות

                      -חסימה במערכות היחסים שלנו.

                       

                      מסך זה מפריד אותנו מאחרים ומעל לכל מעצמנו,ומעבר לכל זה להוויה האמיתית הרוחנית.ואז אנו חשים נפרדות מהשלם שאנו מהווים כאנושות בתוךההוויה  הקוסמית.

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום רביעי, 18/2/15, 19:03

                        ראש חודש אדר-משנכנס אדר מרבים בשמחה''


                        הכוחות הרוחניים הפועלים בחודש אדר - תיקון המחשבה: מחשבה אותיות בשמחה.
                        המלה חודש באה מהמלה התחדשות. בכל חודש יש הארה והשפעה רוחנית המיוחדת לו. קדושת הזמן המיוחדת לאדר מאפשרת לנו לפתח ולחדש את כוח השמחה הפנימית. בניגוד לדעה הרווחת, הזמן אינו עובר עלינו, אלא אנו "נוסעים" בתוך הזמן. זמן הוא תכונה - מעין מערך של "תחנות דלק" רוחניות בהן אנו מקבלים שפע רוחני המיוחד לאותה נקודת זמן.

                        ראש חודש אדר מתייחד משאר החודשים, בכך שאמרו עליו חכמים ,'משנכנס אדר מרבין בשמחה'. 
                        חודש אדר הוא החודש השישי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והחודש האחרון בשנה המתחילה בחודש ניסן. בחודש אדר 29 ימים. בשנים מעוברות ישנם שני חודשי אדר - אדר א' (30 יום) ואדר ב', שנחשב לאדר ה"רגיל" ובו חלים כל אירועי החודש. 
                        חודש אדר בו נעשו ניסים לישראל, מסוגל הוא לישועות בשורות טובות ונחמות. בחודש זה נולד משה רבינו שהתורה נקראת על שמו. ובחודש זה חזרו וקבלו ישראל את התורה מרצונם הגמור.

                        השם אדר, הוא שם אכדי, אשר עלה יחד עם עולי בבל בתקופת שיבת ציון בתחילת ימי בית שני מהגולה. במשך הזמן השתקעו שמות החודשים "וגויירו". במקרא מוזכר החודש בשמו במגילת אסתר ספר אשר נכתב לאחר תקופת שיבת ציון. 
                        פירוש השם אדר- מקור השם במילה האכדית adaru שפרושה "גורן" מכיוון שבחודש זה החלו לתקן ולהכין את הגרנות לקראת הקציר של חודשי האביב. מילה דומה באוגרית היא udar שפרושה גבורה.
                        א-דר. האות א' מייצגת את אלופו של עולם, אחד יחיד ומיוחד. ויש את האותיות דר או רד. פרוש העניין הוא שצריך ל"הוריד" את האלוקות אל תוך חיינו עד שהשם יהיה דר [גר] בתוך חיינו, בכל הזמן ובכל דבר. האותיות דלת וריש מייצגות את ספירת המלכות, המקום הריק שצריך למלא. אדר מתחיל ממציאות של חושך בתוכה אנו צריכים להכניס את האור. 

                        מזל החודש דגים מכיוון, שבחודש זה הדגים שבנהרות ובאגמים פרים ורבים. הדגים מכוסים מן העין ואין עין רעה שולטת בהם. ואף ישראל עלה מזלם בחודש זה לפי שנמשלו ישראל לדגים, מה הדגים חיים במים אף ישראל כל חייהם בתורה שנמשלה למים וכשם שהדגים פרים ורבים בחודש זה, כך תורתם של ישראל עלתה להם בחודש זה פעמים.
                        סיבה נוספת היא מזל החודש הוא ברבים רמז לשני אדרים אדר א' ואדר ב' בשנה מעוברת. 
                        המזל,קשור גם לכוח הראיה - הדגים לא עוצמים עיניים אף פעם. כך גם צדיקים מתבוננים במציאות האמיתית ורואים רק את האור. זהו הכוח המיוחד לחודש אדר, התבוננות מודעת וראיה נכונה של המציאות ומתוך כך מגיעים לשמחה. ספירת הבינה מראה על התבוננות מעל המציאות המוכרת לנו, מעל הטבע. עולם החי מסתכל במבט של טבע. יש רק מה שנראה בעין. ספירת הבינה יכולה להוציא אותנו מהיסחפות בזרם ה'ראיה הטבעית' של החיים, ע"י ראיה שנעשית מתוך מודעות. ספירת הבינה מראה לנו את המציאות מעבר לחומר, את ההיבט הרוחני של חיינו.כל מה שצריך הוא להתבונן במבט האמת: לחפש בכל דבר, ויהיה הפשוט ביותר, את הטוב האלוקי. חשוב לדעת לא לחפש שלילי כי עלולים להעצימו, אלא להכיר בשלילי ולשנות אותו, להפוך את החושך לאור. כדאי גם להודות לשם על כל דבר ולפני שמבקשים על מילוי של עוד חסרון להודות על החסרונות שכבר מולאו. על הטוב שיש. כך מגבירים את כוח הראיה הנכונה וזאת הדרך להגיע לשמחה שלמה.

                        האות ששולטת בחודש זה היא האות קוף-שמה וצורתה של האות ק' מרמזים לכך שהאות מסמלת את קדושת ה'. הגימטרייה של שמה המלא - קו"ף היא 186, כמו זו של השם - 'מקום', אחד משמות הא-ל. 

                        בגלל קרבתו של חודש אדר לחודש ניסן ולפסח הביאה את חז"ל לתקן תקנות מיוחדות לחודש זה. בתחילת החודש היו מעבירים קול ומזכירים לעם לתרום את מחצית השקל לטובת קורבנות הציבור. במסגרת ההכנות לעליה לרגל היו מתקנים את הדרכים, משפרים את בורות המים ועושים את צרכי עולי הרגל על מנת להקל על מסעם ושהייתם בירושלים. 

                        בגלל הניסים הרבים אשר נעשו לישראל בחודש זה. חז"ל ממליצים ליהודי אשר יש לו משפט עם גוי לדחות את המשפט לחודש אדר אז סיכוי טוב יותר שהוא יצא זכאי בדין. 

                        בערב חג הפורים, בדרך כלל בי"ג אדר, נקבע יום תענית, זכר לתענית אשר תיקנה אסתר ליהודים בשושן הבירה. מטרת התענית הייתה להפר את עצת המן הרשע. 

                        במרכזו של חודש אדר אנו חוגגים את חג הפורים, חג אשר נקבע במגילת אסתר לזכר הנס הגדול אשר אירע ליהודים בשושן הבירה ובכל התפוצות , נס אשר הפר את מחשבת המן הרשע להשמיד את העם היהודי.

                        בימי ראש חודש, מוסיפים את תפילת 'יעלה ויבוא' בתפילת שמונה עשרה, ובברכת המזון, וכן אומרים הלל בדילוג ומוסיפים תפילת מוסף. כן ישנה קריאה בתורה המיוחדת לראש חודש.

                        משנכנס אדר /מילים: שולחן ערוך

                        ...מש...מש...מש
                        משנכנס אדר

                        משנכנס אדר מרבין, מרבין בשמחה
                        ונהפוך, ונהפוך, ונהפוך ונהפוך הוא

                        אשר ישלטו היהודים
                        המה בשונאיהם

                        משנכנס אדר, משנכנס אדר
                        מרבין, מרבין, מרבין בשמחה

                        חייב אדם לבסומי, לבסומי, לבסומי,
                        עד ד- עד דלא ידע
                        עד דלא ידע.

                        חודש נעים לכל עם ישראל.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום רביעי, 18/2/15, 18:50

                          תוצאת תמונה עבור הישג יד

                           

                           

                          יש שהנשמה שלך כל כך מחוברת

                          שהיא מאבדת את המציאות

                          מנסה להתעבר בה

                          חוששת שהכל אוויר

                          והגלגל ריק.

                           

                          איך להשתכנע שיש לי משהו

                          בהישג כף

                          ויד?

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS