כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שישי , 30/1/15, 09:19
    שבת מגיעה.כבר עשרות שנים מקבלת את פניה.כילדה עם הורי נרות וארוחה,כנערה מרדנית ואנטי סממני דת,כסטודנטית שאוכלת בצמצום למחיתה,כנשואה חילונית ואחכ חרדית מקפידה,כחוזרת בשאלה חד הורית ילדיה תחת כנפיה,כאם המשחררת גוזליה,כסבתא הנהינת מנכדיה.... שבת המלכה-גם היום ברוכה הבאה.
    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום חמישי, 29/1/15, 11:02
      זה דוקא נחמד שילדך שואל אם את רוצה להתחתן עכשו בגיל השלישי. זה נחמד להיות נחרצת ולומר; אם הוא לא באמת חבר אמת-לשם מה בעצם? בגילי לא צריך חובת ההוכחה.צריך חבר אמיתי,שותף נפש או כלום! ילדים-יש חתונה בלבן-היתה לימוד החיים בזוגיות עשרות שנים-וי ומה שנותר זה האמת. להיות או לא להיות בזוגיות- עכשו עם היד על הלב- בלי פחד מהבדד ודעת הסובבים רק עם תאום נפש,חכם חיים ולימוד,חושב חיובי ומבין כבר שהכל זאת במה והמשחק כשיגמר-גם זאת יקבל בברכה. אז ילדי,ידידי ודואגי-הכל טוב גם הלבדות מבורכת אם היא באה מהחלטה כנה. הכל טוב.נוחו לכם על זרי הזוגיות כרצונכם. חיבוק.
      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום רביעי, 28/1/15, 18:59
        פרח יש להשקות. גם אהבה. חברת יש ללבות באחיזה איתנה. ידידות יש ללטף בחיבה רכה. ואת מה שביננו הלא מובן מאליו יש לחקור ולשמור בלב או בגניזה.
        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שלישי, 27/1/15, 09:32
          אז יש לנו נשמה ויש לנו גוף שהוא משרתה. יש למלא את הנשמה במצברים שבה ובמצברים חיצוניים.כמו:תפילה,הגות,חוויות שהגוף עזר לה לחוות משך היום והחיים בכלל,מזון רוחני אחרי שעזרה לגוף הגשמי לאכול מזון ארצי(אם אפשר בריא). וכל זה למה? כדי שיום אלד תפרח לה באחת מהגוף המגביל...ולך תדע לאן. הכל כל כך מסתורי. אני רק מקווה שבאמת לכל הגשפט הזה יש מטרה!
          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שלישי, 27/1/15, 02:15
            אז איזה תובנות הלילה משפיעות על הנשמה? היא מתעוררת לתהיות שלאחר ערפול חושים ומחפשת תשובות הרות גורל אחרי שאספה אוצרות מנתיבי על. נו,אז מה יש לך לחדש לגופנפש בליל שוקט זה?
            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום שני, 26/1/15, 06:18

              ''

               

              כי האדם עץ השדה...אך ליבו רוצה גם בכנפיים... 

              "למה חייב אדם לוותר על השורשים,אם ליבו חפץ בכנפיים? העצים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה... והציפורים חסרות את האחיזה בקרקע...ועל כן אני רוצה -להיות אדם עם שורשים ועם כנפיים " (אמנון שמוש) 

              התורה משווה את האדם לעץ. שורשים, ענפים, עלים.
              מה הקשר? מדוע משול האדם לעץ?

              העץ זקוק לארבעת היסודות: אדמה, מים, אוויר ואש (שמש), כדי להתקיים. בני אדם בדומה, זקוקים לאותם ארבעה יסודות.

              1. יסוד האדמה-יש לנטוע את שתיל העץ באדמה, בצורה יציבה. האדמה מספקת מזון לצמח וגם מקום להתפתחות השורשים. 
              גם בני אדם זקוקים לבסיס יציב, שיכול לספק להם ערכים ומוסר ולתמוך בהם בצמיחתם. בעולם עמוס גישות שליליות לעייפה, אנו זקוקים לחוף מבטחים, אליו נוכל לחזור ולשאוב כוחות חדשים. קהילה מספקת מגן בלתי חדיר, בית, בו אנו יכולים להיות עצמנו, בו מותר לנו לטעות ועדיין יקבלו אותנו, יאהבו ויטפחו אותנו.

              2.יסוד המים-מי גשמים נספגים באדמה ובאמצעות מערכת מסועפת של שורשים, מגיעים אל גזע העץ, ענפיו ועליו. ללא מים יתייבש העץ וימות.
              ללא מים,המושווים לתורה,לרוחניות -אדם מתייבש ומאבד כיוון, עד כדי כך, שלעתים אינו מסוגל להכיר עוד את אביו מולידו. בדומה, ללא התורה מאבד אדם את הכיוון, עד כדי כך שאינו מזהה את אביו שבשמיים, הקדוש ברוך הוא.

              3.יסוד האוויר-עץ זקוק לאוויר כדי להתקיים. האוויר מכיל חמצן, שהעץ זקוק לו לנשימה ודו תחמוצת הפחמן לתהליך הפוטוסינתזה. באטמוספירה בלתי מאוזנת, העץ ייחנק וימות.
              המלה העברית "נשימה" דומה מאוד למלה העברית "נשמה". כוחנו הרוחני מגיע, בצורה מטפורית דרך האוויר והנשימה.

              4.יסוד האש-עץ זקוק גם לאש - אור שמש - כדי להתקיים. אנרגיית האור הנקלטת, מפעילה את תהליך הפוטוסינתזה, תגובה כימית החיונית לצמיחת העץ. 
              בני אדם, גם הם זקוקים לאש - לחום, על מנת להתקיים. זהו חום הידידות של המשפחה והקהילה. אנשים קולטים אנרגיה מחברים, עמיתים, בני משפחה, שכנים ושותפים והופכים אותה לזהות ולפעולות. 

              העץ נותן לאדם ללא גבול ללא קבלת תמורה. מוסר השכל: נתינה ללא תנאי. לתת ללא בקשת תמורה. 

              השאלה שעל האדם לשאול עצמו בטו בשבט:
              האם אני מקבל/ת את המזון והמרחב הרוחני לו אני זקוק/ה כדי לצמוח, או שאולי העץ שלי עמוס לעייפה באינפורמציה מיותרת ובחומרנות? 

              כי האדם עץ השדה /מילים: נתן זך

              כי האדם עץ השדה
              כמו האדם גם העץ צומח
              כמו העץ האדם נגדע
              ואני לא יודע
              איפה הייתי ואיפה אהיה
              כמו עץ השדה

              כי האדם עץ השדה
              כמו העץ הוא שואף למעלה
              כמו האדם הוא נשרף באש
              ואני לא יודע
              איפה הייתי ואיפה אהיה
              כמו עץ השדה

              אהבתי וגם שנאתי
              טעמתי מזה ומזה
              קברו אותי בחלקה של עפר
              ומר לי, מר לי בפה
              כמו עץ השדה

              כי האדם עץ השדה
              כמו העץ הוא צמא למים
              כמו האדם הוא נשאר צמא
              ואני לא יודע
              איפה הייתי ואיפה אהיה
              כמו עץ השדה

              אהבתי וגם שנאתי
              טעמתי מזה ומזה
              קברו אותי בחלקה של עפר
              ומר לי, מר לי בפה
              כמו עץ השדה.

              לעומתו,מאטעלע אומר:
              חשוב לו לאדם שיהיו לו שרשים איתנים,
              נטועים בקרקע המסורת התרבותית.
              אבל אם בכך הוא ממצה את מהותו
              אזי הוא נותר קבוע, ובעיקר תקוע.
              אדם צריך שרשים כמו לעץ
              אבל גם רפרוף כנפיים כמו לפרפר
              כדי לרחף
              ובעיקר כנפיים כמו לציפור
              כדי להגביה עוף
              ולהרחיק ראות
              לניסיונות, לרעיונות ולשאיפות
              שיש בהם חידוש
              שיש בהם רענון
              לעולם נעים וטוב יותר.

              אם זאת נעשה, טעם ערכי וחינוכי יהיה לחגיגות טו-בשבט.

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום ראשון, 25/1/15, 08:12
                דור דור ודורשיו.דור בו הילדים לוקחים להם את הזמן להתבגר על פני עשור נוסף.דור בו לא ממהרים לקחת אחריות בנית משפחה,ילדים וכניסה לחיים האמיתיים.דור בו נשאלות יותר שאלות ותשובות לא תמיד נמצאות. דור בו הטרור מחזיק את העולם בכיסו לפחות בתחושת ״מי יודע מה ילד יום״. דור בו המזדקנים נאחזים בעוד ועוד שנות חיים ומעמיסים עצמם על אותם צעירים שלא ממהרים להתבגר-אם בכלל. נדמהו לדור שאוטוטו מבול נוסף יטרוף קלפיו...
                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום ראשון, 25/1/15, 00:34

                  ''

                   

                  למה צריך תקווה בחיינו?

                   

                  האגדה מספרת שזאוס, מלך האלים, לא אהב את הכיוון אליו מתפתחת האנושות. כדי לנקום בבני האדם, הוא ברא את האישה הראשונה - פנדורה, שהייתה יפה ומלאת כישורים ויכולות. פרומתאוס התאהב בה מיד, הכניס אותה לביתו וחלק איתה את חייו. רק בקשה אחת הייתה לו, לאחיו אפימתאוס הייתה תיבה בקומת המרתף והוא ביקש ממנה לא לגעת בה. אך פנדורה הייתה סקרנית וחקרנית. היא לא התאפקה ובניגוד להוראות פתחה את התיבה שהאלים הפקידו בידה.


                  מן התיבה פרצו ויצאו כל הפורענויות : העמל המפרך, הסבל, המחלות והתלאות. מבוהלת בקשה פנדורה לסגור את המכסה, אולם איחרה את המועד. רק דבר טוב אחד לבני אדם היה בתיבה : התקווה. היא נותרה לחזק את לב האנשים.

                  התחלת המפלה של האדם נובעת מכך, שהוא מתייאש מלרצות. כאשר האדם מאבד תקווה ומפסיק לרצות את הטוב, משם הרי לא תצמח הישועה, אלא רק להפך. כאשר אדם מתייאש מלרצות הוא מאבד את כל המערכה כולה. לעומת זאת, אם ימשיך לחזק את עצמו ולרצות את החיובי ולא משנה מה יקרה ולא משנה מה המצב, הרי שאז במו ידיו ייצור מציאות חיובית לעצמו .התקווה היא שתעזור לו בסופו של דבר למצוא פתרונות לכל דבר.

                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום ראשון, 25/1/15, 00:22

                    ''

                     

                    וראיתי היום משחק קוביות

                    בכל מיני צבעים.

                    וראיתי אותם היום 

                    יושבים על רצפות

                    ממיינים לשמאל או ימין

                    והס קטיגור מביט בחיוך מעוקל

                    ומלאכים מרפרפים אברותיהם

                    מסוככים על לב האדם

                    בל יחבל.

                     

                    רחם עליהם

                    ריבונו של אדם

                    כי ילדים הם.

                    הרי אתה בראתם

                    בצלמך.

                     

                     

                     

                     

                    הרי אתה יצרתם.

                    דמו לך

                    דרג את התוכן:
                      6 תגובות   יום רביעי, 21/1/15, 06:01
                      לא יודעת אם זה אצל כולם או רגישות או תכונה מולדת או נרגשת ומחודדת אצלי, אך האנרגיות של האדם עמו אני מדברת,נפגשת,או חולמת יש מאין מלוות אותי מדברות איתי בלי מילים ובהרבה פתיחות. אומרים:כוחם של מילים ואני אומרת; כוחם של אנרגיות.
                      דרג את התוכן:
                        1 תגובות   יום שלישי, 20/1/15, 17:50
                        בקבוצה נשמעו דעות אופטימיות גם מהגברים ואף מהנשים,שהיציאה לפנסיה הביאה רוח רעננה לחיים. צא וראה כמה פוחדים מהגיל השלישי וכמה טועים. כתה לומדת אנו,קבוצה צעירה בנפשה שנהינת מחופש גדול לעשות כרצוננו בזמן הפנוי.לומר דברינו עם פחות חשבון... הנקודה היחידה הינה,חוסר בשלות החברה לקבל את מליון זקניה לחיקה באהבה. צעירים יקרים.תרצו או לא תסתפחו גם אתם אלינו וכמו שאתם מבינים החיים מזדרזים לשאת את כולנו לעגלת הגיל השלישי.אז להשתמע יקרים!אנחנו כבר פה מחכים!
                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שני, 19/1/15, 06:04

                          התמודדות עם כעס''

                           

                           

                          הכעס הינו רגש עז אשר יכול להביא לתוקפנות ולאלימות מילולית ופיזית, הוא נקרא אף בשם "חימה" מכיוון שהינו מתולדות האש.על כך אמרו חז"ל :"כל הכועס כל מיני גהנם שולטין בו".

                           

                           

                          המחשבה הרווחת היא שהכעס הוא תגובה טבעית למאורעות שאינם עולים בקנה אחד עם צפיותינו, נדמה לנו , כי הכעס הוא חלק מאיתנו. חברתית מקובל לחשוב שכעס הוא הכרחי כדי  להשיג את רצוננו. כעס נותן תחושה מדומה של עוצמה וכוח.  הוא מזוהה כהתפרצויות או התלקחויות בין אם הן חיצוניות או פנימיות ,כעס חם מתפרץ או כעס קר – ביטויים כמו  ציניות, סארקזם, סלידה, דחייה, ביטול, שיפוט, האשמה, אשמה, תסכול, וכיו"ב. יש כעס חם מתפרץ וכעס קר או מופנם (טינה, מחשבות נקם, דחיה, שנאה) ושניהם הוכחו מדעית כהרסניים לבריאותנו.

                           

                          בשעת כעס ישנה פעילות מואצת של הלב והריאות, התרחבות פתאומית של כלי הדם, שחרור חומרים כימיים המעלים את רמת הסוכר,לחץ הדם עולה, שחרור מופרז של אדרנלין ונוראדרנלין ועוד. חומרים אלו נשארים בגוף גם בחלוף הכעס, בכמויות גבוהות בהרבה מהנדרש ובטווח הארוך ומקשרים אותם למחלות כרוניות (דלקות, סרטן, כאבים, וכו") .

                          אנחנו מרגישים מרוקנים, מותשים, לא מובנים ומבודדים .כשכועסים על משהו או מישהו כועסים על כל העולם – ונדמה שכל העולם נגדנו.

                           

                          האמת היא, שהכעס הוא רגש משני לרגש אחר עמוק יותר.הבעיה נמצאת במהותה בעצם ההרגשה שדברים חייבים להיות כפי הציפייה שיהיו.הרגשה זו יסודה במידת הגאווה ,המבטא את עליונותו של האחד כלפי האחר, ובשימת האדם את עצמו לפחות בתת מודע כמשקל "שווה" עם כוח עליון בהנהגת הדברים וסידור מקריותם בעולם.

                           

                          מסיבה זו,היהדות סולדת סלידה טוטאלית מהגאוותן, עד שהבורא מצהיר עליו "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת". הלקוי במידה זו אינו סובל תקרית שאינה לפי תוכניתו, תגובתו תהיה בהתקפת זעם, לכן נמצא שורש כל כעס גאווה, וכגודל הגאווה עומק הכעס כתגובה.

                           

                          האדם הכועס מתנתק מעצמו ומסביבתו, מאבד שליטה על ערכיו ועקרונותיו, התנהגותו נעשית לא ראציונלית ואף הרסנית- עד שפעמים מגיע בשל כך גם לשפיכות דמים.על פחות מזה קבעו חכמים כי "המשבר כלים בחמתו יהיה בעינך כעובד עבודת כוכבים" .זאת משום שהאדם הכועס מאבד את כוח שליטתו על מעשיו ודרכו פתוחה לשליטה חיצונית שתוכל להביאו גם לכפירה ולחוסר אמונה.

                           

                          איך מתמודדים עם כעס?

                           

                          בשנות ה-60 היו תיאוריות, שעברו לפסיכולוגיה הפופולארית, שאומרות: תבטא את הכעס שלך, זה טוב.

                           

                          היום אנחנו יודעים שביטוי כעס מוגזם פוגע בנו ובזולת. אמפתיה, כלומר הבנת האדם השני ו"כניסה לנעליו", עוזרת מאוד להתגבר על הכעס. חשוב להביע כעס, אבל במקום, בזמן ובדרך הנכונה. מחשבות אוטומטיות, לא רציונאליות, מוגזמות עולות בנו בשעת כעס. אחרי כמה זמן אנחנו נרגעים, וחושבים אחרת, בצורה ראציונלית ונכונה יותר.

                           

                          עצת היהדות להסרת הכעס ,היא התמודדות עם הרגשת הגאווה, אפשרות מיעוטם הוא ע"י חשיבה אנושית בעת הרצון להגיב, חשיבה שלפחות הינך שווה בין שווים, זוהי חשיבה העומדת בגבול שבין הגאווה לענווה, ככל שתלמד עצמך ענווה, שלמותך האישית תפרח ותשגשג יותר, דחיית הכעס הוא בחינת "סור מרע" ממידת הגאווה, הקודם ל"עשה טוב" של מידת הענווה

                           

                          מה עושים כשכועסים :

                          1. מגיבים תגובה קצרה ומאופקת, מונעים מה שדחוף -ומתרחקים.

                          2. מדברים על מה שמפריע במצב רגוע יחסית – כאשר יש זמן,במקום נעים, אפשר במקום ציבורי שלא מאפשר צעקות , כמו בית-קפה או שפת-הים.

                          3. פותחים השיחה נעימה.לתת אפשרות לשני לבטא את נקודת מבטו על הבעיה.משתדלים להיות אמפאתיים ולהבין את השני. משתדלים לוודא שגם השני הבין אותנו.  בסופו של דבר,מנסים להגיע לפשרה מעשית, שמתחשבת בשני הצדדים. פשרה זמנית, שניתן לפתוח אותה מחדש כעבור זמן מה.

                           

                          הרמב"ן באיגרתו מגלה לבנו סוד גדול "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת" הדיבור בנחת עם כל אדם ואפילו השונא לך ביותר, ולא זו בלבד אלא אף בכל עת ואפילו בשעה שמבטא את שנאתו כלפיך, היא אצילות הנפש הגבוהה, וניצחון מוחץ של ה"אני" האמיתי על ה"אני" המדומה.

                           

                          עצה נוספת:השתמש בחכמתך על מנת לזהות את מיקומם של  מוקדי הכעס הבאים, במקום להפעיל את ראשך בתוך המלחמה, הפעילו שעה קודם, כך תדע כיצד ליצור מצב בו לא תצטרך להתמודד עם יכולות האיפוק.לעתים מצב של אי חיבור לאדם או לסיטואציה, היא החכמה הגדולה ביותר של ההתגברות על רגש הכעס.

                           

                          ועצה אחרונה:כעסים באים מצפיות שלא התגשמו לבסוף, פעמים רבות אנו "סומכים בעיניים עצומות" על כל האנשים הקרובים אלינו "כל עוד לא הוכח אחרת" .אם תלך מראש עם הבנה ברורה שבשר ודם הוא בסך הכול בשר ודם, ונסיבותיו יכולות להשתנות מרגע לרגע ופעמים שאין רגע זה אחראי למשנהו, לא תפתח צפיות גבוהות ומיותרות שסופם עלול להביאך בין היתר אף לכעס - הפחת את רמת הצפיות שלך מאחרים! 

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS