כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום רביעי, 22/10/14, 08:31

    ''

     

    נוח הוא הצדיק ששרד את המבול

     

    נח, מתואר על ידי התורה כ"צדיק תמים בדורותיו" ומצטווה על ידי אלוהים לבנות תיבה גדולה, אשר בעזרתה יינצלו הוא ומשפחתו מפני המבול שנגזר כעונש על בני דורו החוטאים "עשרה דורות מאדם עד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסים ובאים, עד שהביא עליהם את מי המבול" , ויציל גם את מיני בעלי החיים, על ידי לקיחת מבחר מעולם החי.

     

    נח הינו אבי האנושות המוכרת לנו. למעשה ישנם שני סוגי אנושות:

     -האנושות עד נוח

    -האנושות לאחר נח.

     שני אופני קיום שונים, כאשר נח הוא דמות מפתח במעבר בין שני סוגי האנושות.

     

    אחד ההבדלים הבולטים בין שני עולמות אלו הוא ההבדל בין המייסדים שלהם, אדם הראשון ונח:

    -לאדם הראשון לא הייתה אפשרות לבחירה מבחינה מוסרית, שכן הוא היה יחיד בדורו.

    -לנח הייתה אפשרות בחירה לגבי התנהגותו המוסרית. נח היה יכול לבחור להיות רשע כשאר אנשי דורו,אך הוא בחר להיות צדיק. נח הוא האישיות הראשונה הבנויה קודם כל על מוסריות ורק אחר כך על הטבע. נח והאנושות שנוצרה ממנו הינם בעלי יכולת להתגבר על הטבע האנושי ולהתעלות עליו.

     

    בפרשת נוח מסופר בעיקר המבול שהביא אלוהים על הארץ, והתיבה שבנה נוח להותיר בחיים את אלה שימשיכו את שושלת החיים של כל בעלי החיים בעולם, כולל האדם. תיבת נח היא התיבה בה נח, על פי סיפור המבול המקראי, מילט את משפחתו ומבחר מהחיות על פני כדור הארץ. התיבה מתוארת בספר בראשית כתיבת עץ ענקית.

    משערים כי אורך התיבה שבנה נוח היה כ-150 מטר, 25 מטר רוחב, וגובהה כגובה בניין בן 5 קומות. הסברה המקובלת היא כי היו לתיבה שלוש קומות, העליונה לנוח ולבני ביתו, האמצעית לבעלי החיים

     והתחתונה לאחסון מזון ומשקה שיספיקו לכל תקופת המבול.

     

    אלוקים הורה לנוח לבנות תיבה גדולה ולאכלס אותה בנציגים של כל בעלי החיים, מכל סוג - זוג אחד, זכר ונקבה, על מנת שיוכלו להתרבות אחרי המבול.כדי שלא יטרפו ויטרפו בתיבה, חיות הטרף הפכו בתקופת המבול לצמחוניות והסתפקו במזון הצמחי שהיה בתיבה.

     

    השיר זוגות זוגות/נורית זרחי המספר על עזיבת החיות את התיבה:

     

    זוגות זוגות יורדים מן התיבה

    זוגות זוגות

    ומנידים שוורים לנח בראשם נוגות

    היה נעים

    שפנים בקצה אפם מנענעים תודה

    פרוות האריות רועדת כמפל חיטה

    העכברים והסנאים קדים קידה

    פורחים תוכים פלמינגו סנוניות

     

    כל עוף במעופו נוצות צבעוניות

    צונחות לנוח על כתפו

    כל עוף במעופו נוצות צבעוניות

    צונחות לנוח על כתפו

     

    והוא עומד ומסתכל

    כיצד זוגות זוגות

    הם נבלעים

    בג'ונגלים בתוך ההר על הפסגות על צמרות עצים

    גבוהים גבוהים

    נעלמים במחילות

    קופצים את תוך הים

    וגוחנים אל החולות

     

    שלום, קופיף אחרון נופף לו בידו

    וכך נותר לו נוח לבדו.

    שלום, קופיף אחרון נופף לו בידו

    וכך נותר לו נוח לבדו.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שלישי, 21/10/14, 09:06

      ''

       

      ‏יום שלישי 21 אוקטובר 2014

       

      דייגים בעלי כישרון

       

      יש דייגים בעלי כישרון

      בעולם הוירטואלי.

       

      הם מריחים מרחוק

      טרף בודד השט לאיטו

      במימי הביצה הסוערת.

       

      הם מציעים לך אהבה

      הם מורידים עולם

      הזוי וממותק

      אל רשת הדיג שברשותם.

       

      והפלא ופלא...

      ברובם "כרישים" לכאורה

      בימת זוגיותם החוקית

      אשר מחפשים עלמה נזקקת

      לדעתם,

      לתשומת ליבם.

       

      ויש משהו ממכר

      בזריקת ותפיסת מילות חמד

      זמירות חשק

      אהבה ריקנית הנשלחת כקרס

      אל פי הניצודה.

       

      אז ידידותי

      הצעתי לכם-

      הרימו ראש מהמים המשכרים

      של עולם השקר

      ותורו אחר המציאות

      בעולם האמת

      בחלד.

       

      בהצלחה.

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שלישי, 21/10/14, 04:22

        ''

         

        ‏יום שלישי 21 אוקטובר 2014

         

        כמה בדידות

         

        כמה בדידות מולכת בהמון

        כמה חיוכים המכסים בבטון

        תחושה אינסופית של ריק

        של כאוס פנימי.

         

        רצון יד להושיט

        הנבלע בין המהלכים

        העיוורים בעלי העיניים

        החרשים בעלי האוזניים....

         

        אתה כאן

        לבוש בהתאם

        צבוע בצבעי ה"מומלצים"

        הולך למקומות ה"מצודדים"

        צועד עם ההמון

        ראשך מלא קלישאות ,מחקרים

        כדי שתדע להתנהל עם החוקים.

         

        הרבה –וכל כך מעט.

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שני, 20/10/14, 16:02

          ''

           

          ‏יום שני 20 אוקטובר 2014

           

          מול קו הסיום

           

          ואנו צועדים

          במסע הדרכים

          חווים חיים

          מציאותיים,גלויים.

           

           

          עם קצת מודעות

          נחוש את הכוחות

          החשאיים,הנלווים,

          כוחות ההרס ,הבלות

          בתוכנו,סביבנו.

           

          גם אם נשנה תפאורה

          גם אם נלבש מחלצות אופנה

          גם אם נמתח איברים להצעירם....

           

          אשליה חברים,

          בתוככים הרי תדעו...

          הבל מאמציכם

          מול קו הסיום...

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שני, 20/10/14, 05:09

            ''

             

             

            כשמדברים על סגירת מעגל, מדברים על נושא שלא היה פתור מבחינה רגשית זמן רב, עד שנעשה צעד מהותי בנדון - צעד ששינה את המצב הקיים, צעד ששינה את הבנת המצב.

             

            וכתוצאה מכך, הנושא אינו מעיק יותר. ולכן, נסגר מעגל. הנושא אינו מטריד יותר את האינדיבידואל המסוים. כאשר אנו סוגרים מעגל עם אותו אדם ,אנו מרגישים שהחיים שלנו שלווים ומושלמים יותר.

            כמו פזל שהחתיכה החסרה נמצאה והושלמה.

             

            במקום להתפלש בדברים שקרו ולנסות להבין למה,עלינו להמשיך קדימה עם חיינו.לסגור פרקי חיים שהיו,לסיים תקופות ולהמשיך הלאה.

             

            הגעגועים לעבר,הרצון  להישאר ילדים לנצח,מתבגרים מאוחרים,להיתקע בחברויות שכבר אינן קיימות או לקשרים עם מי שכבר אינו בעניין.לעיתים השמדת וזריקת מזכרות מהעבר,מעבר פיזי למקום אחר- בדומה לסדר פסח שאנו עורכים מידי שנה בשנה.הסדר, הניקיון, הפרידה מהדברים הישנים ובעיקר יכולת ההשלמה הזאת עם מציאות חדשה שמשתנה לנו משנה לשנה – שווה את כל הניקיון... ויכולים להביא לשינוי חיצוני שיוביל לשינוי הפנימי ועוזרים להמשיך הלאה.

             

            אם נשארו דברים מהעבר ,דלתות שלא נסגרו,יש להתמודד אתם כעת או לשכוח מהם לתמיד.עלינו להבהיר לעצמנו שאין לאן לחזור.זה כבר לא מתאים לנו,ללב שלנו כעת.אנו לא אותו אדם שהיינו אז וגם האהוב הוא לא אותו אדם .הסביבה האנושית שלנו השתנתה.החיים המשיכו במסלולם.הם לא קפאו.

            התנתקות ממה שכבר לא קיים בחיינו הוא מהלך שיביא לאהבה עצמית ולבריאות נפשית.

             

            במאמרו על "סגירת מעגלים" אומר דר" שי שלקס :"פרויד גילה כי באמצעות ההעברה, המתבססת על נטייתנו לחוות שוב ושוב חוויות בלתי סגורות, עשויה נפשנו להתעופף כבמכונת זמן, אל העבר הלא סגור, לחוות אותו ולסגור אותו, וכשהכול מסודר ומקופל – ניתן לסגור את הארון, כשהמפתח אצלנו, ומידי פעם, בשליטה ובבחירה, ביכולתנו לשוב ולפתוח אותו, להיזכר, לדמיין, לקרוא מכתבים ולהביט בתמונות, לשוחח עם העבר ואף עם המתים. מעגלים שנסגרו בנפשנו אינם טורדים עוד את מנוחתנו. הם מעשירים את חיינו הפנימיים, ומאפשרים לנו להמשיך הלאה".

             

            בגיל השלישי,לסקירת החיים, יש ערך של סגירת מעגל. בצעירותנו, אנחנו עסוקים מאוד בתכנון העתיד. ל"זקנים"- יש את הנחת לחשוב בשקט. להבין. ללמוד. לגלות את הקשר בין עבר-הווה ועתיד. בשביל מה? פחות בשביל התכנון להמשך, ויותר בשביל לסקור את עברם  ולסכם. לתפוס את המשמעות: בשביל מה היה שווה כל זה?

             

            ולסיכום,עלינו לגלות בתוכנו דברים לא פתורים ולסגור אותם כדי להמשיך בחיינו העכשוויים,כאן ועכשו.

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום ראשון, 19/10/14, 11:31

              ''

               

              ‏יום ראשון 19 אוקטובר 2014

               

              זמן ניקוי רעלים

               

               

              זמן ניקוי רעלים

              פיזית ונפשית.

               

              ממאגרי ארכיון חיי

              עפות טסות תמונות

              תובנות,אבק שריפה.

               

              מתעוררת עם ריח תפוה"א-

              שרוף,משחיר בקליפה

              ובתוכו

              ליבת השריפה

              רכה,חמה,מכילה.

               

              עד האביב הבא

              אנער עוד שכבה רעילה

              אשקם חבילות  קמה

              ואצא לחמה.

              דרג את התוכן:
                0 תגובות   יום ראשון, 19/10/14, 05:38

                ''

                 

                ראש חודש חשוון-המשכת האור כנגד החושך''


                שמו המלא של החודש כפי שהוא נקרא בפי חז"ל הוא מרחשוון. המילה מר מוזכרת בספר ישעיהו " טיפת מים כמו הן גווים כמר מדלי" כלומר התוספת ניתנה כדי להגביר את עוצמת המים ,כי הטבע מצפה לו בחודש זה. חודש מרחשוון הוא החודש השמיני למניין חודשי השנה ליציאת מצרים - מניסן והשני למניין השנים לבריאת העולם - מתשרי. הוא נחשב לחודש הסתווי של השנה.אנו ממתינים לגשם שירד. פסק זמן עומס החגים .עמדת זינוק לקראת חגי החורף העתיד לבוא. 

                ראש חודש הוא היום הראשון לאחר מולד הירח ובמהותו משמש כעין זרע של עץ המכיל בתוכו את ה- DNA וקובע כיצד יצמח העץ, הפעולות שלנו בראש חודש ,יכולות להשפיע על החודש כולו.כאשר אנו מבינים את האנרגיה של החודש אנחנו יכולים באמצעות כלים של מודעות להעצים את התכונות הטובות שבו ולהקטין את הקשות. 

                בכל חודש ישנה אנרגיה מיוחדת לאותו חודש, והיא בעצם האנרגיה של המזל של אותו חודש. מר חשוון מאופיין בכך שהוא החודש היחיד שבו לא חל כל אירוע של אנרגיה קוסמית, כלומר חג. חשוון מחזיק בתוכו פוטנציאל עצום, פוטנציאל של אור עצום וכנגדו חושך עצום. זה כנגד זה ברא אותם אלוקים. מצד אחד יכול להתגלות בחודש הזה אור גדול ומצד שני יכול להיות בו חושך גמור .החודש הזה העבודה שלנו סובבת על היפוך הדין (של המבול) לחסד (של גשמי ברכה). 

                החורף מתחיל, גשמים מגיעים.יסוד המים מלווה חודש זה.בתפילה אנחנו מתחילים לברך "משיב הרוח ומוריד הגשם". ברכה המרמזת על תהליך של "משיב הרוחניות ומוריד הגשמיות", מרמז על המשכת אור הנשמה חזרה לעולם. מים גם מלמדים עד כמה חשובה המידה של כל דבר, מים במידה נכונה יכולים להחיות ובמידה שאינה נכונה, יכולים להטביע[כמו שאנו רואים בימינו את הצונאמי המאיים על חופי העולם].

                עכשיו מתחיל תהליך של התכנסות, מתחילה עבודה פנימית. עיקר העבודה נעשית דווקא במקום ובזמן החשוך. עיקר העבודה שלנו הוא בלילה.להוסיף אור ורוחניות לחיינו].

                כולנו עוברים במהלך חיינו אירועים קשים, דרמטיים שגורמים לנו להשתנות. וזו המטרה - להשתנות. להתגבר על הצד השלילי שבנו; שנאה, הנאה שנובעת מסבל של אחרים, אי רצון או יכולת לוותר, לסלוח, לשכוח ולעשות רק טוב, ועל ידי כך נתקין לעצמנו את "תוכנת" מערכת חיסון המבוססת על נתינה, סובלנות ואהבת הזולת..

                פירושי שם החודש:
                *"ורח שמנו" שפירושן החודש השמיני-באכדית.
                יתכן והשם מרחשוון מורכב משתי מילים: מרחש- ון, מרחש - רחש, מבוע מים. ון - מים מפני התגברות המעיינות. 
                *בתנ"ך החודש נקרא גם ירח בול.שם זה בא אולי מבלילת המספוא לבהמה וייתכן שקשור למילה מבול או למילה יבול. במקרא נקרא מרחשוון " "ירח בול" או בול ע"ש המבול שהחל במרחשוון. לפי הגמרא בול פירושו לחות - יורדים גשמים ומלחלחים את האדמה. הסבר נוסף גורס מפני שבוללין לבהמות מתוך הבית שאין מרעה בשדה (ירושלמי ראש-השנה תנחומא נח) יש אומרים שהשם בא בשל שפע היבול.

                ''

                תיאוריות רבות ניסו להסביר מדוע קיבל חודש חשוון את התואר "מר".
                *במשך השנים הפך השם למר- חשוון, מכיוון שבחודש זה אין ימי שמחה ומועד ולכן זכה לתוספת מר.
                *הטעם לשם מר חשוון בנוסף:מר היא גם טיפת מים

                חודש חשוון ,משויך לאנרגיה של שבט: דן.
                מזלו של החודש הוא עקרב - "שהעולם צמא בו לגשם כעקרב שהוא צמא למים"''
                השם עצמו של מזל עקרב מורכב מהאותיות ע"ב, שהם 72 שמות הבורא, אבל האותיות ע' וב' מופרדות על ידי המילה קר! 
                כזהו העקרב עוצמותיו יכולות להקפיא אך בו בזמן יכולת להכיל את עוצמת אור הבריאה -כזהו חודש חשוון

                העקרב הוא מזל אפוף מסתורין. כמו כל צורות האנרגיה, הוא נותר במצב של פוטנציאל, ממתין לרגע הנכון להתגלות. נוכחותו נוכחות נסתרת, עד שכלי כלשהו מגלה את מקור הכוח. ומצליח לבקע אטום זעיר המצוי בתוכו ולשחרר אנרגיה מרוכזת, אשר ניתן להשתמש בה למטרות חיוביות או שליליות.אדם שנולד בחודש זה הינו מלא באנרגיות ובמרץ, תמיד יסבול מקנאת האחרים, מאוד פיקח ויכולת החשיבה שלו מאוד מהירה, שומר סוד ומאוד רוחני, ישמור טינה, מאוד גאוותן, מאוד אוהב שמתחנפים אליו או משבחים אותו. תמיד ירצה להיות ראשון ומוביל, רודף כבוד, הרבה פעמים יחלום חלומות ומסר. בזמן רוגז, אין בו רחמים, מאוד חשדן (ובודק את האדם).
                הצבעים שאינם טובים עבורו - אדום.

                מאורעות שקרו על פי המסורת היהודית:
                *י"ז חשוון התחיל המבול לרדת על הארץ במשך ארבעים יום וארבעים לילה רצופים. על ידי מבול זה מחה ה' את דור החמס מעל פני האדמה ונח ובניו אשר נצלו בעזרת התיבה אשר בנו היו אבות האנושות החדשה שלאחר המבול. המבול הוא תוצאה של דינים קשים. זו למעשה המהות הפנימית של מזל עקרב של חודש חשוון , שיש בו עוצמה חזקה מאוד של מים, אך עוצמה של קו שמאל עוצמת הדינים הקשים.

                מות רחל אימנו - י"א חשוון הוא יום פטירתה של רחל אימנו אחת מארבע האימהות שרה רבקה רחל ולאה. רחל אשת יעקב מתה בדרך חזרה לארץ ישראל מארם ונקברה בדרך בבית לחם

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שבת, 18/10/14, 09:49

                  ''

                   

                  הבעל שם טוב אמר: "אין מיתה אלא מעבר מקרן זווית אחת לקרן זווית שנייה". המוות מהווה פרידה מהישן, כדי לאפשר לחדש להיוולד, כמו שמחליפים בגד ישן בבגד חדש: "וכולם כבגד יבלו, כלבוש תחליפם ויחלפו" [תהילים ].

                   

                   מהותו של האדם, שהיא ישות הבורא ,נקראת "רוח"- לפי שטיינר. עבור הרוח -המוות הוא כמו שינוי החל בפרח: "לגבי הרוח, לידה ומוות אינם אלא תהליך של לבישת צורה ופשיטת צורה, בדומה לתמורה החלה בפרח כשהוא בוקע ומופיע מתוך הניצן" (שטיינר).

                   

                  מוות מוגדר במילון אבן שושן כ "חוסר חיים, חדלון, מצב שפסקו בו כל הפעולות והתהליכים של החיים בגוף החי או הצומח. ברפואה מבחינים בין "מוות קליני" ל "מוות מוחי" ולצידם, כבונוס, גם מצב של קומה, תרדמת. מוות נקבע כאשר כל תהליכי החיים וחילוף החומרים בגוף נפסקים.

                   

                  נאמר: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" [בראשית]. החיים החלו מחומרים דוממים, וכאשר אנו מתים, הם חוזרים להיות חומרים דוממים ומתפרקים ליסודות המרכיבים אותם. מות כל התאים משמעותם מות היצור, וכל מוות מתחיל ממותם של תאים בודדים. "בבוא המות, הוא אוסף אותנו אליו תא אחר תא אחר תא." [ויליאם קלארק].

                   

                  רבי מנחם מנדל אף הגדיל ואמר: "המוות אינו ולא כלום, משל לאדם העובר מדירה לדירה. אלא שהפיקח בוחר לו דירה נאה מן הראשונה".

                  בתנ"ך מספרים לנו שבעת המוות הנשמה עוזבת את הגוף וממשיכה להתקיים בעולם הרוח, במישור שאינו פיזי, בעולם ההמשך, בעולם האלוהי. זאת לפי הפסוק "וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוהים" [קהלת ].

                   

                  אומר קהלת (ג' פס' ב') "עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע". דהיינו, גם למות צריך לדעת. יש, שכל חייהם מקדישים כדי לא למות. ויש, שאף את מותם מקדישים לחיים. כך ראוי לו לאדם, שידע אף את מותו להקדיש לחיים האמיתיים.

                  בחברה המודרנית, איבדו את הפשטות בכל הנוגע למוות. כבר לא מסוגלים לראות את

                  המוות כפי שהוא, להביט בו באופן ענייני. אחרים ,שהם עובדי ציבור,מטפלים במתים.

                  החברה בחרה שלא ליטול חלק בדבר. רק לעתים נדירות רואים מוות.

                   

                  בחברות קדומות יותר, שבהן אנשים טיפלו במתיהם, חיו עם מתיהם וקברו את מתיהם, לא פחדו

                  מהמוות. מאחר שהיה עליהם לעמוד מול המוות הסובב אותם מדי יום ביומו , לא ניתן היה להתעלם

                  מהאמת הפשוטה שהמוות הוא רק גוף חסר רוח חיים .

                   

                  הפחד של האדם מהמוות, יוצר עבורו משמעות לחייו.ומאחר שאין לאדם הלא רוחני-מושג למה הוא חי, הוא החליט שתכלית החיים היא –החיים עצמם.דהיינו, שישנה  איזו מטרה עליונה שהיא לחיות. וכך האדם מתאמץ כל חייו לנסות להשיג את המטרה העליונה שהיא לחיות. מאחר שאין לאדם שמץ של מושג מה המטרה האמיתית של מה שקורה כאן בעולם.

                   

                  ביהדות יש לנו מנהגי אבלות ותפילות שמעסיקים את האבל לפחות בזמן השבעה ובהמשך השנה הראשונה."

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שישי , 17/10/14, 14:36

                    ''

                     

                    רבי גדול הגיע יום אחד לעיר שבה לא הכירו אותו. בהיותו אורח בבית הכנסת הוא הוזמן לארוחת יום שישי רבת מוזמנים, כנהוג בבתי היהודים.

                     

                    הוא לבש בגדים דלים והלך לבית המארחים, שם הושיבו אותו בפינת החדר והגישו לו שאריות של אוכל. 

                     

                     ביום השישי שלאחריו, הוא הגיע לארוחה בלבוש מהודר, כשהוא נראה מרשים מאד. מיד חלקו לו המארחים ואנשי העיר כבוד, הושיבו אותו בראש השולחן, ונתנו לו ממיטב המאכלים. 

                     

                     לאחר הברכות החלה הארוחה, ועיני הכל נשואות לאורח המכובד, והנה הרבי אינו אוכל. הוא מכניס את האוכל בצלחתו לכיסי החליפה המחויטת.

                     

                    נשתררה שתיקה של מבוכה. והנה אמר הרבי: מה אתם מתפלאים? זה הגיון פשוט! כשבאתי עם בגדים פשוטים, קיבלתי שאריות, וכשבאתי עם החליפה הזו קיבלתי מטעמים. מכאן שהמטעמים הם לא בשבילי, אלא בשביל החליפה שלי....

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 17/10/14, 03:53

                      ''

                       

                      ‏יום שישי 17 אוקטובר 2014

                       

                      אדם

                       

                      אדם יונק מתוכו

                      עושר שברי חייו

                      באוספו חופן תובנותיו

                      מאורחות חייו

                      מניסיו

                      מהרפתקאותיו

                      מכאביו.

                       

                      אדם שואב מתוכו

                      כוחות נפשו

                      כישרונות

                      משאבי גנטיקה ותורשה.

                       

                      אדם אוסף בין זרועותיו

                      תקתוק שאון חייו

                      בשעון פעמי דמו

                      תשוקותיו.

                       

                      אדם....

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 8/10/14, 04:26
                         

                        ''

                         

                        ארבעת המינים בסוכות במאוחד הם עם ישראל לגווניו

                         

                        מצות ארבעת המינים  מזכירה את הקשר של חג הסוכות לטבע ואת היותו חג האסיף - הקשור המחזור החקלאי של השנה. לקיחת ארבעת המינים במחובר, באגודה אחת ,מסמלת את הצורך בחיבור כל חלקי עם ישראל. הקב"ה אינו מותר על שום חלק מבניו, אלא אוגדם יחדיו, כי רק כך הם גוף שלם.

                         

                        בספר ויקרא כתוב:" ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפת תמרים, וענף עץ עבת, וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים". פרי עץ הדר זהו האתרוג, כפת תמרים זהו הלולב, ענף עץ עבות הוא ההדס וערבי נחל זוהי הערבה. על מנת לקיים את המצווה, על ארבעת המינים להיות כשרים ולעמוד במספר תנאים.

                        חז"ל למדו מהפסוק הנ"ל כי יש ליטול את ארבעת המינים בכל מקום רק ביום הראשון ואילו במקדש בלבד התורה מצווה לקחתם כל שבעת ימי החג . לאחר חורבן בית המקדש השני, הרחיבו חז"ל את המצווה ותיקנו שיש ליטול גם מחוץ למקדש כל שבעת הימים, זכר למקדש. לפיכך קיום המצווה כיום בשאר ימי החג, מוגדר כמצווה מדברי סופרים .

                        בנוסף לכך גזרו חז"ל שארבעת המינים לא יינטלו בשבת [כמו שגזרו על שופר ועל קריאת מגילה בשבת], מחשש שיעבירו אותם ארבע אמות ברשות הרבים [שזהו אחד מאיסורי שבת].

                         

                        בחג הסוכות ,מאגדים את כל ארבעת המינים יחד. שתי ערבות מצד שמאל, כף-תמרים אחת באמצע ושלושה ענפי הדס מצד ימין. אוחזים בצרור ביד ימין ואז מרימים אותו עם האתרוג ומנענעים אותם יחד, שלוש פעמים לכל כיוון: קדימה, ימינה, אחורה, שמאלה, למעלה ולמטה. [אצל הספרדים והחסידים הסדר שונה]. את המצווה יש לקיים במשך שעות היום, בכל יום משבעת ימי החג [חוץ מבשבת].

                         לפני שמנענעים את ארבעת המינים, מברכים את הברכה הבאה:

                        "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב".

                        שמא תאמר: רוצה אני רק את בעלי התורה ובעלי המעשים הטובים; אין רצוני במי שאין בו תורה או מעשים טובים, ובוודאי איני רוצה שום קשר עם מי שאין לו לא תורה ולא מעשים טובים.

                         

                        אומרת לך התורה: באתרוג בלבד אינך יכול לקיים את המצווה; אף לא בצירוף הלולב וההדס. עליך לקחת איתך גם את הערבה, זו שאין בה לא טעם ולא ריח, ולהצמידה אל הלולב וההדס והאתרוג. רק כאשר כל הסוגים הללו יהיו חבוקים ומאוחדים _ תוכל לגשת אל הבורא ולקיים את המצווה. אין יהודי שהוא 'מחוץ למחנה'!

                         

                        אתרוג-"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..."מלשון דירה, שדר באילן משנה לשנה, כלומר אין עונה לאתרוג ובכל השנה הוא מצוי על העץ, טעם אחר הדר - מלשון הדור ויופי, האתרוג מצטיין במבנה מיוחד האומר כבוד וחשיבות. האתרוג מסמל את תלמידי החכמים שהם יודעי התורה (ריח) ומקיימי המצוות (טעם). הבורא מחבר את כולם ואוגדם לאגודה אחת, ונמצא זה מכפר על זה וזה משלים את זה. כך מלמדת היהדות על היחסים שבין האדם לחברו.

                         

                        כפות תמרים - למרות שנכתב בלשון רבים - כפות. מסורת ביד חכמים כי הכוונה לאותו ענף בראש הדקל טרם שנפרדו העלים. התמר הוא מלך באילנות. המילה לו-לב מתחלקת, לתמר יש לב אחד. בעוד שאר האילנות יש בהם לבבות רבים [מקום פיצול וגדילת הענפים] כך לנו יש לב אחד לאבינו שבשמים. הלולב מסמל את אלה שלא למדו די תורה ואינם ידענים ומעמיקים, אך מעשיהם נאים ובעלי טעם.

                         

                        ענף עץ עבות - הכוונה להדס שהוא מעובה בעלים, כלומר שהעלים שלו רצופים ומכסים את הקנה -אלו ההדסים המשולשים. ההדס: סמל ההצלחה ונצחיות החיים. "הרואה הדס בחלום נכסיו מצליחין לו. ואם אין לו נכסים- ירושה נופלת לו ממקום אחר" [ברכות ]. ההדס מסמל את הדורשים יפה אך אינם מקיימים.

                         

                        ערבי נחל -ערבות הגדלות בד"כ על שפת הנחל, אך גם אלו הגדלות בחצרות הבתים ראויות למצווה. תנו רבנן:  "ערבי נחל איזוהי ערבה ואיזוהי צפצפה?- ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה: קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל. [סוכה]. הערבה מסמלת את אלה שלא למדו תורה ושאינם מקיימים את המצוות.

                        ארבעת המינים כנגד איברי האדם. הם דומים לאיברי האדם:

                        -האתרוג: דומה ללב שהוא משכן השכל, לרמוז שיעבוד את בוראו בשכלו.

                        -הלולב דומה לעמוד השדרה שהיא העיקר שבאדם, לרמוז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא.

                         -ההדס דומה לעיניים, לרמז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו.

                        -הערבה דומה לשפתיים, שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדבור, לרמוז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו, ויירא מהשם אף בעת השמחה.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 2/10/14, 23:52

                          ''

                           

                          הבהמה שבחיה והבהמה שבאדם ביהדות

                           

                          חיה ביהדות, היא הגדרה הלכתית כוללת לבעלי חיים ממחלקת היונקים שאינם גדלים מטבעם במקום ישוב. בשונה מבהמה שמטבעה גדלה במקום ישוב.

                           

                           ההלכה היהודית מחלקת את כלל בעלי החיים ההולכים על ארבע לשתי קבוצות עיקריות: חיה ובהמה. במקורות היהודיים קיימת הבחנה ברורה בכלל בעלי החיים היונקים, בין אלה הנקראים חיה לבין הנקראים בהמה, לחלוקה זו השלכות הלכתיות רבות ומגוונות.

                           

                          התורה מדגישה  את חשיבות החמלה כלפי בעלי החיים. האבות והאמהות נודעו בכינוי "שבעת הרועים", והתלמוד מספר שמשה רבנו נבחר להיות מנהיג לעם, בזכות החמלה בה נהג בעדר הכבשים אותו רעה.

                           

                          להלן כמה דוגמאות למצוות התורה העוסקות ביחס מוסרי לחיות:

                           א. קיים איסור על הסבת כאב לחיות: צער בעלי חיים .

                           ב. יהודי חייב להקל על סבלה של חיה גם אם היא שייכת לאויבו .

                          ג. חיה התלויה באדם לקיומה, אסור לאדם לאכול לפני שהוא מאכילה.

                          ד. יש לתת לבעלי החיים שברשותנו לנוח ביום השבת;

                           ה. אסור לרתום שני בעלי חיים לאותה מחרשה, כיון שאין הדבר הוגן לבעל החיים החלש יותר

                          ו. אסור להרוג את הפרה ואת העגל שלה באותו יום .

                           ז. אסור לבתר ולאכול את אבריו של בעל חיים בעודו חי .

                          ח. שחיטה צריכה להתבצע כך שייגרם מינימום של כאב לחיה. יש לבחון את הלהב בקפדנות, ולהקפיד שהמוות יהיה נטול כאב ככל האפשר.

                           ט. הציד אסור לשם הנאה – חז"ל לא ראו את ספורט הציד בעין יפה.

                           

                          היהדות מתירה אכילת בשר, בתנאים הבאים:

                          -מדובר בבעל חיים טהור המותר על פי התורה.

                          -נשחט כהלכה.

                          -הוסרו ממנו החלקים הלא כשרים :דם, שומן וגידים מסוימים.

                          - הוכן ללא ערבוב בשר וחלב

                          - כל הנאמר מעלה בשילוב אמירת הברכות המתאימות .

                           

                          על פי התלמוד, אם נאכל לפי ציווי התורה ובכוונה גדולה, יהפוך שולחן האוכל שלנו למזבח וסעודתנו לעבודת ה'.

                           

                          לפי התניא של האדמור הזקן, ליהודי יש נפש בהמית.נפש הבהמית הינו כינוי לנפש שמצד הקליפה שביהודי. בלשון חז"ל יצר הרע. נפש זו מלובשת בדם האדם ומחיה את הגוף. מנפש זו מגיעים כל המידות הרעות מארבע יסודות רעים שבה. המיוחד בנפש זו שמעורב בה גם טוב, כיון שנפש זו אצל יהודי מקורה מקליפת נוגה והיא מסוד עץ הדעת, שמעורב שם הטוב עם הרע.

                           

                          לנפש זו עשרה כוחות כנגד עשר ספירות, במקביל וכנגד עשרה כוחות של הנפש האלוקית. עיקר עבודתו הרוחנית של יהודי, לגבור על רצונותיה של נפש זו ועוד למעלה מזה, להשתמש בכוחותיה לטוב. ועד להפיכה מוחלטת של כוחותיה - שזה נעשה ע"י הצדיקים. עם הנפש קיימות נפש אלוקית ונפש טבעית - שכלית.

                           

                          בנפש הבהמית יש ארבעה יסודות:

                          -יסוד האש - כעס וגאווה

                          -יסוד המים - תאוות ותענוגים

                          -יסוד הרוח - הוללות, וליצנות והתפארות ודברים בטלים

                          -יסוד העפר - עצלות ועצבות

                           

                          סיפורים ומשלים רבים יש על חיות והנה אחד מהם:

                          השועל והכלב

                          יום אחד התקרב השועל אל חצר המשק. הוא ראה את הכלב רובץ לו במנוחה, וסביבו כל טוב-ב תרנגולות, מזון ומים שאל השועל את הכלב :

                          -         " מדוע זה זכית בכל המותרות האלה?"

                          -          ענה הכלב: " אני שומר על חצר המשק בלילות!"

                           חש השועל קנאה רבה . לפתע הבחין כי הכלב קשור ברצועה ליתד התקועה באדמה. שאל השועל:

                          -         " ומה הוא החבל הקשור לצווארך?"

                          -          "אדוני דורש שאשמור על כוחותיי ללילה, ולכן קושרני אל היתד למשך שעות היום " ענה הכלב

                          הפנה השועל את גבו לכלב, ולחצר המשק העשירה, צעד בשמחה לכיוון היער, חופשי, לתור אחר מזונו.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            ארכיון

                            פיד RSS