כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שלישי, 26/5/15, 06:05

    תוצאת תמונה עבור עלה

     

    רכה,נינוחא

     

     

    נישאת לרחש רוח שקטה

     

     

    אל מרחבי יקום אוהד

     

     

    חבוקה בחום עוטף

     

     

    מתמסרת,לוחשת

     

     

    אוהבת.

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום ראשון, 24/5/15, 23:27

      ''

       

      מהותנו הפנימית היא העצמי הגבוה שלנו

       

      צמיחה רוחנית מעניקה לנו כלים, אשר יגרמו לחיי היום יום שלנו להצליח.היא מביאה לחיינו  סדר, הרמוניה, מיקוד, אהבה וחיבור. ככל שאנו צומחים רוחנית, אנו עוברים  מסע מופלא של גילוי עצמי. אנו חוברים אל העצמי הגבוה שלנו. אנו מתחברים  אל המהות הפנימית של עצמנו . כך,למעשה אנו מחוברים לנשמה שלנו- ומאידך, גם לאלוקים. כאשר אנו מחוברים  למהותנו הפנימית שהיא ה"עצמי הגבוה" שלנו ולנשמתנו, אזי אנו גם מחוברים לאלוקים, כי האלוקים נמצא כבר בתוכנו.

       

      ככל שנחזק את הקשר עם העצמי הגבוה, כך נחווה תובנות, התגלויות ומודעות נרחבת יותר ויותר.

      רבים מאיתנו אינם מודעים ל"עצמי הגבוה" שלהם או לנשמה. אינם מודעים למה שקורה להם ברבדים אחרים ,גבוהים יותר. כל ימי חיינו החלקים הרוחניים שבנו מנסים ליצור קשר עמנו,כולל ה"עצמי הגבוה" .

       

      אנו מקבלים מעצמנו ומתוכנו הדרכה פנימית , מהחלק הפנימי שלנו הנקרא :"העצמי הגבוה". לכולנו יש הדרכה פנימית, כולנו "שומעים" אותה יום יום, פעמים רבות אנו מתעלמים ממנה כי איננו מזהים אותה. ההדרכה הפנימית פעילה בדברים קטנים כגדולים, תמיד מחפשת את טובתנו הגבוהה ביותר. ההדרכה הפנימית הינה ידע פנימי אותה כולנו חווים.

       

      העצמי הגבוה הינו  התודעה הגבוהה והאינטליגנטית שלנו, המכילה בתוכה את כל מהותנו, את כל התוכנית שלנו לגלגול הזה ואת כל הידע שצברנו בגלגולים קודמים.תודעה זו יכולה לראות את המציאות שלנו מזווית ראיה אחרת,גבוהה יותר.זוהי ההוויה שלנו.  תקשור עם העצמי הגבוה מאפשר לנו לקבל החלטות נכונות יותר- מתוך ראית העבר והעתיד בצורה שונה ,מאשר אנו יכולים לראות בעזרת המודע או התת מודע .

       

       

      העצמי הגבוה מסייע לנו לפתח בטחון עצמי, אהבה עצמית, הערכה עצמית, בהירות, שלווה, שמחה. יכולת להיות ממוקדים בעשייה היומיומית -תוך שירות בעולם במקביל להתמקדות כלפי מעלה – היא המימוש של החיבור לעצמי הגבוה.

       

      העצמי הגבוה מופיע פעמים רבות בחלומות או במדיטציות.  כאשר אנו מתחילים  להיות יותר ערניים למצב האנרגטי והרוחני שלנו, אנו מתחילים  ליצור קשר איתו ולהתחבר אליו. אך,איננו חייבים להתנתק ולבלות זמננו במדיטציה לשם כך, העבודה והעשייה היומיומית תוך התמקדות – היא המדיטציה. העצמי הגבוה הוא המורה החכם שלנו. הוא התמצית שלנו ומכיל את הידע שהצטבר בכל תקופות חיינו. הוא יכול לרפא ולפתח אותנו. הוא מדבר אלינו בדרך כלל באמצעות האינטואיציה, התחושות, צירופי מקרים מוזרים – אנשים, עיתונים, ספרים, טלוויזיה או כלדבר שיכול להעביר לנו מסר.

       

      עלינו להיות קשובים להדרכה הפנימית המדברת אלינו, דרך המחשבות והרגשות שלנו -מכיוון שנשמתנו דוברת אלינו דרכם .עלינו ללמוד לזהות את קול ההדרכה הפנימית ,עלינו ללמוד להכיר את המחשבות והרגשות הרגילים שלנו.

       

       ברגע שהמחשבות שלנו והרגשות הינם יוצאי דופן -זהו מסר מההדרכה הפנימית. ההדרכה הפנימית יכולה להיות תחושה שלילית, אזהרה מפני פעולה אותה אנו רוצים לבצע, זה יכול לבוא כתחושה לא נוחה, ביטוי פיזי באזור הבטן. אם אתם לא שלמים עם החלטה מסוימת שביצעתם והנושא מציק יותר מהרגיל-זוהי כנראה אזהרה מההדרכה הפנימית.

      עם זאת, הדרכה הפנימית יכולה להיות תחושה חיובית המאשרת פעולה שעשינו, או תחושה העוזרת לנו להיות במקום הנכון בזמן הנכון. תחושות ודחפים היוצרים בנו הנאה או שמחה מקורם בדרך כלל בהדרכה הפנימית.

      דרג את התוכן:
        3 תגובות   יום חמישי, 21/5/15, 13:40

        תוצאת תמונה עבור הידרותרפיה

         

        זהו.

         

        שוב אני עם אנרגיות טובות

         

        להסתערות על שומני החורף.

         

        לצורך זה נרשמתי

         

        במיטב כספי

         

        לקנטרי  קלאב

         

        ובמרץ רב

         

        אני פוסעת בהליכון,

         

        מדוושת באופניים

         

        מותחת כל שריר מתדלדל.

         

        אבל לא זה מה שרציתי להדגיש.

         

        בשיעור ההידרוטרפיה

         

        מצאתי עשרות נשים

         

        קשישות,אלמנות

         

        חוגגות עם ספוג מאורך

         

        אחרי המורה הצעירה.

         

        מגעגעות משמחה.

         

        פה ושם גם בדיחה גסה

         

        מפיות הנשים החסודות.

         

        אלמנות אשר בעליהן

         

        עלו השמימה

         

        והותירו להם רכוש נאה.

         

        צאו וראו -

         

        כמה הנשים חזקות ומנצחות הן.

         

        יום יום מגיעות לחדר הכושר,

         

        חברות בגקוזי.

         

        מספרות על כדורים,

         

        רופאים קשובים

         

        ועל מחלות נפלאות

         

        אשר אפשר לספר עליהן נפלאות.

         

        מעניין מה אומרים על כך בעליהם

         

        בין סבכי עננים לבנים בגן העדן?!

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום חמישי, 21/5/15, 05:17

          ''

           

          האם אנו לא אמורים להיות צמחוניים על פי היהדות ?

           

          היהדות מצווה אותנו להתייחס יפה לבעלי חיים, אבל מתירה לנו לשחוט אותם.

           

          השאלה הנשאלת ע"י הצימחונים והטבעונים:

          "האם אנו לא אמורים להיות צמחוניים? על פי היהדות רצוי מאוד לאכול מאכלי בשר ודגים בשבתות וחגים.

          לדברי הרב בצרי:אפשר להיות יהודי דתי צמחוני למרות  שישנה אמנם מצווה לשמוח בבשר ויין בשבתות, אבל מי שלא שמח - שלא יאכל.

           

          מדוע היהדות מתירה אכילת בשר בעלי חיים? וגם אם הבשר חיוני מסיבה מסוימת, מדוע להשתמש גם בעורם ובאבריהם של בעלי חיים להכנת פריטי קודש, דוגמת קלף לספר תורה, שופר וכן הלאה?                       

          היחס של היהדות כלפי בעלי החיים הוא אמנם כזה שמנסה למנוע מהם צער מיותר, אבל היא אינה אוסרת על אכילת בשר, ובמקרים מסוימים [כמו שבתות]- אפילו ממליצה על כך מפורשות.

          הרב בצרי אומר כי רק לאחר המבול קיבל נח את הרשות לאכול בשר חיות, באמצעות הציווי "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ". לולא האישור הזה - לא היינו יכולים לאכול בשר.

           

          הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון הידברות, אמר כי השחיטה היהודית לא גורמת לבעל החיים שום סבל.

          וטרינר בשם ד"ר רוברטו קליין ערך מחקר המוכיח ש:

          בעלי החיים אשר התורה התירה לאכילה, ונשחטים על פי כללי השחיטה היהודית, אין בהם צער בעלי חיים אפילו לשנייה אחת מכיוון שלכל בעלי החיים ישנם שני עורקים המזרימים דם למוח - עורק קדמי ועורק אחורי. עם הפסקת אספקת הדם למוח אין תחושות ואין כאבים, ועצם החיתוך החד והמהיר אינו כואב.

          מכאן :

          מסקנתו של ד"ר קליין ברורה: שיטת השחיטה היהודית היא היחידה בעולם שלא גורמת צער בעולם, אפילו לא לשבריר שנייה".

           

          אכילת בשר לא נועדה רק להשביע את התאווה האנושית, ויש לה תכלית רוחנית. התלמוד מלמד, שהסיבה שבבריאת העולם נבראו אדם וחווה אחרי כל שאר היצורים היתה כדי ללמד אותם לקח כפול:

          -בני אדם יכולים להוות או את שיא הבריאה

          או

          - היצור החי הנמוך ביותר.

          אם  בני האדם מתנהגים כראוי, אז הכל נברא לכבודם.

          אך-

           אם הם משפילים את עצמם, אזי עליהם לזכור ש"אפילו היתוש נברא לפניך".

           

          האדם הוא הנברא היחיד שיש לו בחירה חופשית. אנו יכולים לעבוד על עצמנו ולהפוך לטובים יותר מן הטבע שלנו, או להשתמש לרעה במתנות השמיים שקיבלנו ולהפוך לגרועים יותר. רק בן אדם יכול להיות נדיב, נחמד, חסר אגו, ולפעול נגד התכונות הטבעיות שלו.

          כמו כן, רק האדם יכול להיות אכזר, הרסני ורצחני [למרות שלפעמים נראה שבעלי חיים מבצעים פעולות של חסד או הרס, הם בעצם רק הולכים אחר אינסטינקט ההישרדות שלהם – לא מתוך רשעות ורוע].

           

          כאשר אנו משתמשים בחופש שלנו כדי לפעול בדרך נטולת אנוכיות, דרך של חסד או קדושה, אזי אנו נעלים מכולם, ושאר הברואים נמצאים שם כדי לשרת אותנו. על ידי אכילת יצורים אחרים, אנו למעשה מרוממים אותם למקומות שאליהם לא היו יכולים להגיע בעצמם.

           

          "בתורת הקבלה"-ההתייחסות לכל הבריאה הינה התייחסות רוחנית, כשכל החומר בעולם הוא רק מעטפת לרוחניות הפנימית.

           

          אומר הרב בדוש :

          "בספרי הקבלה כתוב שיש כמה דרגות בבריאה:

          -דומם

          -צומח

          -חי

          -מדבר

          -והדרגה החמישית היא היהודי.

           כל אחד מהכוחות בטבע משתוקק להתעלות לדרגה שמעליו:

          -הצומח נאכל על ידי הבעל חי, וכך מתעלה לדרגה של חי.

          -הבעל חי מתאווה לעלות למדרגה של האדם.

          לכן –

          התורה מתירה לאכול את בשר בעלי החיים הכשרים. בכך הבעל חי מתעלה והופך להיות חלק מהמדבר.

          עם זאת, אסור לאכול חיות מסוימות, שאם תשים לב הן יותר עזות, חצופות, רעות או בעלות תכונות שליליות אחרות. כשבשרן נכנס בגוף, זה משנה גם את האדם עצמו.

           

          ידוע שכאשר האדם ניזון מהמרכיבים הקיימים בבריאה - הוא מתקן אותם ומרומם אותם מדרגת צומח או חי לדרגת מֵדבר, עד כדי כך שהרמ"ק, מגדולי המקובלים של לפני כ-500 שנה, כתב שדווקא אדם שהגיע למדרגת צדיק הוא זה שצריך להקפיד לאכול בשר, כי בכך הוא מתקן את הבריאה".

           

          לגבי העניין של עלייה בדרגה הדבר חל גם על שופרות, קלפים וכן הלאה למרות  שהשימוש הוא חיצוני.

          זאת מכיוון:

          ש"אם אותו פריט משרת ומשמש את האדם, מדובר בהתעלות לדרגה אחרת. וכשמדובר בחפץ של מצווה, כמובן שההתעלות שלו גדולה".

           

          "זו זכות לבעלי החיים שיכתבו עליהם את התורה הקדושה",

           

           

           

          מקורות:

          http://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture

          http://www.hidabroot.org/ARDetail

          http://www.he.chabad.org/library

          דרג את התוכן:
            1 תגובות   יום שלישי, 19/5/15, 09:49

            תוצאת תמונה עבור סבתא

             

            הכי מרגש

             

            להתבשר על נכד/ה

             

            בדרך.

             

            אין גמול מקסים יותר

             

            לצמיחת ילדך.

             

            סבתא-

             

            זו המילה המקסימה ביותר

             

            שנאגרה ברחם האלוקית

             

            אשר בראה אותנו.

             

             

            תודה.

            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום שלישי, 19/5/15, 05:57

              תוצאת תמונה עבור תהילים

               

              תהילים לומר

               

              זאת הדרך

               

              לשחרר שיעור

               

              ולתת לעושה הכל

               

              אישור

               

              להתערב ולעזור

               

              בעיקר מול שיעור חיים

               

              קשה

               

              וכמעט בלתי ניתן

               

              שלא לכאוב ולזעוק

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום שני, 18/5/15, 05:39

                ''

                 

                למה אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות?

                 

                מי לא מחכה לסעודת החג החלבית של שבועות?השאלה שאנו שואלים את עצמנו ,למה התברך חג השבועות מכל החגים במאכלי חלב במנהגיו?והרי לפנינו תירוצים רבים ושונים:

                 

                ולפנינו מספר סברות:

                א. בני ישראל אכלו מאכלי חלב באותו חג שבועות ראשון,בעת מתן תורה ולכן, וגם אנחנו אוכלים זאת היום. כאשר חזרו בני ישראל ממעמד הר סיני אשר חל ביום שבת לאוהליהם,לא יכלו עוד להשתמש בכלי האוכל  שלהם,מפני  חילול שבת ודיני הכשרות שאך זה נתודעו אליהם,וכן,מכיוון שעד אז הייתה אסורה עליהם אכילת איבר מהחי שכלל גם את החלב.

                לפיכך נאלצו להסתפק בינתיים במאכלי חלב עד שיכינו לעצמם כלים מיוחדים לבשר. האפשרות היחידה לשמור כשרות הייתה לאכול מאכלי חלב, שאינם דורשים הכשרה מיוחדת ולא יצטרכו לחלל את השבת בהגעלת סירים ועוד.

                סברה אחרת אומרת כי מאכלי בשר נקשרו לעגל הזהב ולחטא הקשור בו. והתורה הרי היא זכה וטהורה כחלב.

                 

                ב. הארץ שממנה מביאים את הביכורים הלא היא: "ארץ זבת חלב ודבש".התורה נמשלה לחלב, כפי שאומר הפסוק,בדיוק כפי שהחלב יכול לסעוד ולקיים את הגוף האנושי (הנקת תינוק), כך גם התורה מספקת את התזונה הרוחנית הדרושה לנשמת האדם.

                 

                ג. הגימטרייה של המילה חלב היא 40. אנחנו אוכלים מאכלי חלב בשבועות לזכר 40 הימים שבהם שהה משה על הר סיני ולמד את התורה כולה . גימטרייה של "חלבי" = 50 - כנגד חמישים ימים של ספירת העומר שבין פסח לשבועות.

                 לערכו המספרי של חלב, 40, יש משמעות נוספת והיא 40 הדורות שחלפו ממשה שהעלה את התורה על הכתב, עד לדורו של רבינא ורב אשי שכתבו את המהדורה הסופית של התורה שבעל פה, התלמוד.

                 בנוסף לכך, התלמוד נפתח באות מ' – גימטרייה 40 – ומסתיים באות מ'.

                 

                ד. התורה אומרת: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך; לא-תבשל ?גדי בחלב אמו". מכיוון שהיום הראשון להבאת הביכורים הוא שבועות (התורה קוראת לשבועות "חג הביכורים"), חציו השני של הפסוק – הימנעות מאכילת בשר בחלב – הוא מצוות ה'לא תעשה' המקבילה לחג השבועות. כך, בשבועות אנחנו אוכלים שתי סעודות, האחת חלבית והשנייה בשרית, ונזהרים שלא לערבב בין השניים, ובכך מקיימים את המצווה הזו.

                נקודה נוספת: אנחנו מצווים לא להשתמש באותה כיכר לחם בארוחה בשרית ואחר כך בארוחה חלבית, שמא דבק בה משהו מהבשר. בכך שאנחנו אוכלים שתי סעודות, בשרית וחלבית – אנחנו משתמשים ממילא בשתי כיכרות. זאת, במקביל לקרבן "שתי הלחם" המיוחד שהוקרב במקדש בשבועות.

                 

                ה. אוכלים בחג השבועות גבינה על שום הר סיני, שעליו נתנה התורה. על הר סיני נאמר "למה תרצדון הרים גבנונים" (תהילים ס"ח, טז). מנין באה המילה "גבנונים" אם לא מגבינה?הר סיני נקרא גם "הר גבנונים" מלשון גיבנות – פסגות. הר של שיאים נעלים. "גבינה" מזכירה לנו את הר סיני. מלבד זאת. גימטריית המילה גבינה היא 70, והיא מזכירה את 70 הפנים של התורה.

                 

                ו. משה, כידוע, לא רצה במינקת מצרית והעדיף לינוק חלב ממינקת יהודיה, על כן העביר לדורות מסר הקשור לחלב. אבל תיכף ומייד התעוררה בעיה: במה להאכיל את התינוק? באותם ימים לא היו תחליפי חלב לתינוקות, אז כשהאם היולדת לא הייתה בנמצא או שלא יכלה להניק, היו שוכרים לו מינקת. מכיוון שסירב לינוק מהנשים המצריות. התלמוד מסביר שפיו היה חייב להישאר טהור, מכיוון שהוא עתיד לדבר עם השכינה. לבסוף מצאה בתו של פרעה אישה אחת שממנה הוא הסכים לינוק – יוכבד, אמו הביולוגית!

                אכילת מאכלי חלב בשבועות מנציחה את התופעה המופלאה הזאת בחייו של משה, שהחלה בשישי בסיוון, היום שבו חל חג השבועות.

                 

                ועוד פירושים סמליים:

                 

                *כשם שהחלב הוא מזון קיומי לתינוק, כך התורה היא מזון רוחני קיומי לכל אדם

                *החלב - צבעו לבן, והלבן מסמל טוהר. בני ישראל נצטוו להיטהר לקראת קבלת התורה.

                *ילדי הגן לובשים בגדים לבנים בחג השבועות, כביטוי לטוהר לקראת חגיגת מתן תורה.

                 

                ועל הגבינה שעושים מחלב:

                 האם ידעתם כי הגבינה נוצרה בדרך מקרה! לפני אלפי שנים קיבת בעלי החיים שימשה מיכל להחזקת נוזלים - הנאד. באחת הפעמים מילא רועה הצאן מיכל זה בחלב. כשהיגיע למחוז חפצו אחרי הליכה ממושכת בחום ובשמש פתח את הנאד ולתדהמתו מצא חומר לבן קרוש בתוך נוזל מימי. המאכל ערב לחיכו ולחיך חבריו. רועי הצאן היו הראשונים לגבן גבינה. הם הבינו כי בקיבת בעלי החיים ישנו חומר המסייע ליצירת הגבינה. הגבינה היא מאכל נפוץ ואהוב בין רועי הצאן. רבו האגדות עליה ושירי הלל על טעמה הטוב.

                היוונים הכריזו כי הגבינה הומצאה ע"י האלים. עד היום מכבדים אורחים חשובים בגבינה והצרפתים אפילו מקנחים ארוחותיהם בגבינה צהובה.

                 

                ונסיים בסיפור לשבועות:

                תרנגול בסיר החלב /נכתב על ידי: שלמה ברנדווין. 

                הרב פרנק גר בכרם אברהם. מדי פעם בפעם היו באות אליו נשים עם בעיית כשרות של תרנגול.

                באה אליו אישה ואמרה לו: תראה, התרנגול שלי נפל בטעות לסיר החלב.

                שואל אותה: מה עשית?

                אומרת לו: הוצאתי אותו מהסיר.

                שואל אותה: אצל מי את קונה את החלב?

                עונה לו: אני קונה אצל זה וזה.

                אומר לה: התרנגול שלך כשר.

                שואלת: איך כשר?

                עונה: החלבן הזה יש לו שמונים אחוז מים.

                הרב ידע שהיא אישה ענייה, ואם יטריף לה, לא יהיה לה תרנגול אחר.

                דרג את התוכן:
                  1 תגובות   יום שבת, 16/5/15, 11:22

                  תוצאת תמונה עבור סיום החיים

                   

                  חודש ימים

                   

                  הראו לי

                   

                  התנהלותה של רוקחת

                   

                  לכאורה,אשכנזיה גאה

                   

                  שלא הרפתה מדעותיה הגזעניות

                   

                  על מרוקאים,מגווני העור וכו.

                   

                  כבר כתשעה עשורים

                   

                  מתנהלת בשביל חיים

                   

                  ובסיום הקורץ בחיוך ובקור רוח אליה.

                   

                  והיא בין קפלי דמנסיה מתקדמת

                   

                  בשעות ערנותה זועפת

                   

                  בעזרת מקלה המגולף.

                   

                  בושה בגופה הבוגד בה

                   

                  ביציאות הפורצות

                   

                  גם ללא שליטה.

                   

                  את דפי זיכיונות דירותיה

                   

                  את חשבונות הבנק המרובים

                   

                   סמוך לראשה היגע על כרה

                   

                  היא מניחה

                   

                  ובלילות נוברת בם בקדחתנות...

                   

                  ובבתה, המטפלת בה

                   

                  היורשת היחידה

                   

                  היא רודה.

                   

                  מאשימה אותה בגנבה לפני מותה.

                   

                  היא עדין רוצה שליטה...

                   

                  מהדרך לא למדה דבר .

                   

                  ליוצר הכל בזה מעמקי ליבה.

                   

                  הוא לא נותן לה תשובות

                   

                  שיתאימו לדעות שלה.

                   

                  כך היא מתקדמת זעופה,

                   

                  כועסת אל הברור מאליו

                   

                  בחוסר מודעות נטל רב לסביבתה

                   

                  ובשינה מרובה...

                   

                  מנסה למלא כרסה

                   

                  עם גלולות רבות לכל תחלואיה.

                   

                  ואתה המתבונן שואל עצמך:

                   

                  האם לא ניתן אחרת

                   

                  לסיים בשלום את הדרך?

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שישי , 15/5/15, 09:10

                    תוצאת תמונה עבור מצבה בלב

                     

                    בגיל מסויים

                     

                    אתה רוצה להשאיר

                     

                    שלום

                     

                    ומזכרת מתוקה

                     

                    לפחות אצל יקירך.

                     

                    כי בסופו של דבר

                     

                    המצבה בלב האדם

                     

                    שהותרנו בלכתנו.

                    דרג את התוכן:
                      1 תגובות   יום שישי , 15/5/15, 02:30

                      השביל שצעדנו בו -

                       

                      איננו כבר.

                       

                      המקום שלראשונה חווינו בו -

                       

                      הפך למכון לוגיסטי כלשהו.

                       

                      ורק

                       

                      רפרופי זכרונות טבועים בחשאי

                       

                      במקום בו תחושותנו הראשוניות

                       

                      טבלו בים אהבה

                       

                      ראשונה.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 13/5/15, 15:14

                        תוצאת תמונה עבור הגוזלים עזבו את הקן

                         

                        בראיה לאחור -

                         

                        בהחלט מתאים להתאהב 'להתחתן וללדת ילדים.

                         

                        גדלו פרות בטננו

                         

                        וביקשו לפרוש כנפיים,

                         

                        זה זמן לעשות חושבים ולהחליט

                         

                        ממשיכם בזוגיות או סיימנו את המפעל

                         

                        וכעת שצמחנו-

                         

                        ניתן לסגור את העיסקה

                         

                        ולהמשיך הלאה.

                         

                        ללא מריבות.

                         

                        מתוך הסכמה והגינות.

                         

                        מה דעתכם?

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום רביעי, 13/5/15, 07:38

                          תוצאת תמונה עבור אגו

                           

                          ה"מאבק" שלנו באגו

                          "האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא אסור באזיקים." ז'אן ז'אק רוסו. 

                          האזיקים אינם פיזיים, ואף לא חברתיים. הם בראש ובראשונה מנטליים. כולנו אכן נולדים חופשיים, אך משהו קורה לנו בשנתיים הראשונות לחיינו: אנחנו נסגרים סביב האגו.

                          האגו הינו תחושה עמוקה של נפרדות ועליונות. הוא צורך רגשי ופסיכולוגי כפייתי לראות ולחוש את עצמנו כנפרדים - וכטובים יותר - מהאחר, מהעולם ומהיקום כולו. הוא נקודת הייחוס שבה תחושת האינדיבידואליות שלנו היא גם תחושה של ניכור, שבה החוויה של עצמאות היא גם חוויה של בידוד, ושבה אפילו חוויית החופש מועבת על ידי תחושות עמוקות של שעבוד, של מוגבלות ושל ייאוש השוכנים בלב הווייתנו.

                          לאגו יש קשר ישיר לאופן שבו אנחנו קולטים את העולם. אנחנו שומעים מה אחרים אומרים על העולם ועלינו, אנחנו רואים איך הם מתנהגים ומה הם עושים ואיך הם עושים. כשאנחנו מפסיקים להקשיב לעצמנו ומתחילים להקשיב לדברים שמסביב, זהו המקום שבו האגו מתפתח.

                          האגו הוא בעיה גדולה מאוד. בהקשר האישי והצר שבו חיים רובנו, האגו הוא הגרעין הרגשי והפסיכולוגי הבסיסי שאיתו אנחנו מזדהים. 

                          האגו יכול לתפוס מקום כשאדם לא קשוב לעצמו. הוא מאבד את האני שלו ואז יש מקום לאגו. אדם שמנותק מהאינטליגנציה הרגשית שלו ומהמודעות העצמית, האגו מנהל אותו. זהו מקום שבו תגובות לדברים שאחרים עושים או אומרים הן תגובות של עלבון ופגיעות. הכבוד לוקח תפקיד עד כדי כך שאנשים מרגישים שהכבוד שלהם נרמס. 

                          לו היינו מקשיבים לעצמנו ומחוברים לעצמנו היינו מאפשרים לאנשים להיות שונים מאתנו, בלי להיפגע. מותר להם להביע מחשבות שונות משלנו, להתנהג אחרת מאתנו ולהרגיש שונה. 

                          אדם שמרגיש חלש, פגוע, חסר ביטחון ופגיע - אין לו שליטה על האגו שלו, וכשהתגובה מגיעה מתוך האגו ,אזי היא חסרת מעצורים ולעיתים חסרת פרופורציה למה שהניע את הפעולה. האדם עלול אז לצעוק, להכות או לבחור בדרך אלימה כתגובה, או לחילופין הוא עלול "להתקפל" ולא להגיב כלל ואת הכעס והעלבון לשמור בתוכו, מצב שעלול להזיק לבריאותו.

                          חיזוק הביטחון העצמי, יכול לאזן את האגו. בטחון עצמי נובע מהיות האדם שלם עם עצמו. זהו מצב שאינו תלוי בגורם חיצוני. הקשבה פנימית - אני מול עצמי. מפגש בין אנשים, כשהם מקשיבים במלוא מובן המילה אחד לשני, בלי להיות עסוקים באיך להגיב ובמה לומר, זהו מצב של העדר אגו. ברגע שאדם חושב איך להגיב ומה לומר, בזמן שהאחר מדבר, כאן האגו פועל.

                          האגו אינו אויבנו,הוא חלק מעצמנו ולכן הוא שייך לנו.אנו זקוקים לו בתחילת דרכינו הרוחנית,כדי להביא אותנו לבשלותה.במקום לראות את האשם בחוץ,לכל המתרחש בחיינו-עלינו להבין למה קורים לנו דברים.במקום להיפגע מאנשים ולהאשימם,עלינו לשאול-למה זימנו אותם וסיטואציות מסוימות לחיינו,ואיך נלמד מהם כדי להתפתח.איזה שיעורים אנו מזמנים לחיינו ומה תכליתם.ללמוד לשחרר שיעורים מתוכנו במקום להאשים אחרים ולא ללמוד לקחים.

                          האגו זה משהו שנחוץ לנו כדי להתקדם בחיים. הוא מחזק ומתמרץ את מעשינו, מאפשר לנו להעריך מחדש את עצמנו ללא תלות באחר. האגו הוא בהחלט תכונה חיובית ואם נאפשר לו לחיות באיזון ובאפקטיביות בחיינו, נצא נשכרים.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS