כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שני, 20/4/20, 03:32

    חודש וחצי בבידוד

     

    ולא רואים את קצה האור של היציאה ממנה.

     

    ימים מוזרים לגילאי הגיל השלישי.

     

    המילים לעיתים נעתקות מכאב

     

    מצער על הדין הקשה.

     

    כדי לשמור על עצמנו

     

    עלינו להתרחק ולהיות מורחקים

     

    מסכנת ההדבקות והתכחדות.

     

     

    ומכיוון שבאינפורמציה וירטואלית

     

    אנו מוקפים

     

    מתסכלים אותנו "מוציאי האמת לאור"

     

    בספרם לנו עד כמה אנו שקופים.

     

    כמה מקומנו בסוף רשימת העדיפיות

     

    גם בקבלת טיפול רפואי

     

    ובכלל ההעדפות.

     

     

    ומה שנותר לנו הוא

     

    לאסוף את כוחנו

     

    ברוחניות ובגופניות עד כמה שניתן

     

    ולהאמין בחשיבה חיובית

     

    בעודנו מנערים מעלינו 

     

    את הפחד הנושן של המזדקנים

     

    להיות בלתי נראים.

     

     

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 19/4/20, 13:08

       

      למה צריך תקווה בחיינו?''

       

      האגדה מספרת שזאוס, מלך האלים, לא אהב את הכיוון אליו מתפתחת האנושות. כדי לנקום בבני האדם, הוא ברא את האישה הראשונה - פנדורה, שהייתה יפה ומלאת כישורים ויכולות. פרומתאוס התאהב בה מיד, הכניס אותה לביתו וחלק איתה את חייו. רק בקשה אחת הייתה לו, לאחיו אפימתאוס הייתה תיבה בקומת המרתף והוא ביקש ממנה לא לגעת בה. אך פנדורה הייתה סקרנית וחקרנית. היא לא התאפקה ובניגוד להוראות פתחה את התיבה שהאלים הפקידו בידה.


      מן התיבה פרצו ויצאו כל הפורענויות : העמל המפרך, הסבל, המחלות והתלאות. מבוהלת בקשה פנדורה לסגור את המכסה, אולם איחרה את המועד. רק דבר טוב אחד לבני אדם היה בתיבה : התקווה. היא נותרה לחזק את לב האנשים.

      התחלת המפלה של האדם נובעת מכך, שהוא מתייאש מלרצות. כאשר האדם מאבד תקווה ומפסיק לרצות את הטוב, משם הרי לא תצמח הישועה, אלא רק להפך. כאשר אדם מתייאש מלרצות הוא מאבד את כל המערכה כולה. לעומת זאת, אם ימשיך לחזק את עצמו ולרצות את החיובי ולא משנה מה יקרה ולא משנה מה המצב, הרי שאז במו ידיו ייצור מציאות חיובית לעצמו .התקווה היא שתעזור לו בסופו של דבר למצוא פתרונות לכל דבר.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום ראשון, 19/4/20, 03:55

        ד"ר רוביק רוזנטל / זה לא הגיל, זה השפה

        אז מה אנחנו עושים עם המוני האנשים האלה, שזה אנחנו, או הורינו, או שנהיה כאלה בקרוב יותר או בקרוב פחות? איך נקרא להם בלי לפגוע בהם, או בעצמנו?

        העולם כולו מתפתל סביב השאלה הזו, שהיא לשונית וחברתית גם יחד. הזקנים. 'זקֵן' היא מילה של כבוד וקדושה במקורות ישראל, ככתוב במשנה הפותחת של מסכת אבות: "משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". איש לא העלה בדעתו שהמשפט אינו תקין פוליטית, וראוי היה לכתוב "יהושע מסרה לאזרחים ותיקים", או "יהושע מסרה לאנשי הגיל השלישי", ואולי "יהושע מסרה למאותגרים קָלֶנדָרית". ואם לרדת נמוך יותר, "יהושע מסרה לחבורת סנילים, והם שכחו למי למסור אותה הלאה".

        לא. זקנים. פשוט זקנים. הזקנים הם הסמכות הרוחנית, בעלי הניסיון והחוכמה. הגיל הוא יתרונם ולא חסרונם. 'זקן' הוא 'חכם'. יש לזכור שהמילה 'זקֵן' הוראתה המקורית 'בעל זָקָן', הזקן נחשב סימן כבוד וכזה הוא עד היום בקרב אגפים רבים ביהדות הדתית והחרדית. הביטוי הביקורתי "זִקנתו מביישת את נעוריו" הוא היפוך הביטוי והכוונה של חז"ל במסכת סוכה: "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו – אלו חסידים ואנשי מעשה". את הביטוי "זקן משול לילד" לקחנו דווקא מהלטינית: senex bis puer – זקן הוא ילד כפול שתיים. הביטוי "חוכמת זקנים" נשאל לעברית מאנגלית וגרמנית, אבל הוא נרמז במסכת קידושין: "אין זקן אלא מי שקנה חוכמה". ורק לפני שבעה עשורים כיכבו בשמי הציונות שלושה אנשים שכונו בהדרת כבוד 'הזקן': בן גוריון, יצחק שדה, ומנחם בגין בן הארבעים בפי חבריו באצ"ל.

        מדוע אם כן הפך שם התואר "זקן" בחברה המודרנית לשם גנאי? מדוע אנחנו נזהרים מלהשתמש בו בנוכחות אנשים שבדורות קודמים כבר נחשבו ישישים? שני יסודות מתנגשים בחברה המודרנית תורמים לבלבול הזה. מצד אחד: חברה דינמית, הבנויה על התמחויות וידע פונקציונלי ומעריכה פחות ידע מקיף ותובנות עמוקות. הזקן אינו שייך לכאורה לעולם הזה, שהרי "העולם שייך לצעירים", סיסמה שהומצאה על ידי פרסומאים של מותגי אופנה. מצד שני, החברה המודרנית היא חברה ליברלית הבנויה על עקרון הקבלה והתמיכה של כולם, גם אלה שאינם עמוד השדרה של החברה. ה'זקנים' נחשבים קבוצה כזו, ולכן השפה אמורה להגן עליהם.

        אז אם 'זקֵן' אאוט, חוזרת השאלה שבפיסקה הראשונה: איך נקרא להם, לנו, לכולנו היום או מחר? יחד עם 'זקן' נפל למלכודת הסטיגמה גם 'קשיש', מונח תלמודי שמסגרת הגילים שהוא מקיף היום אינה ברורה; ובוודאי 'ישיש'. 'חתיאר', זקן בערבית הוא הזקן החכם. בסלנג הישראלי הוא כינוי מלגלג. 'עובר בטל', או בהגייה אשכנית 'אוֹבֶרבּוֹטֶל' הוא פיתוח של מסכת אבות: "בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם", ובקיצור, אַלְטֶה קָקֶר. 'תרח' הוא זקן שוטה, וכאן נעשה חשבון עם אביו עובד האלילים של אברהם באמצעות המילה הגרמנית הדומה töricht, אוויל. בעשורים האחרונים דבקו בקבוצה המדוברת כינויים סטיגמטיים מתחום הרפואה, כמו 'סֶנילי', 'אלצהיימר', ומעל כולם 'גריאטרי', מונח המקיף היום תחום שלם ברפואה, אבל בשפה הפך לכינוי פוגעני כמו 'הופעתי בפני קהל גריאטרי', 'האווירה במקום גריאטרית' ועוד.

        בצידה השני של הסקאלה מצויה קבוצת כינויים ההופכים את הזקנה לפסגת החיים, גן עדן עלי אדמות, מעין פיצוי לשוני למכאובי הגיל. בראשם "גיל הזהב". המקור האנגלי golden age נשען על המיתולוגיה היוונית, שם מדובר על ימי הפריחה של האנושות, וכאן age פירושה תקופה או עידן. מאז המאה ה-16 מתייחס הביטוי גם לתקופת הפרישה והזקנה, ומכאן המעבר  למשמעות 'גיל'.

        גם הביטוי "הגיע לגבורות", בעקבות מסכת אבות שקבעה "גיל שמונים לגבורה" נועד להעצים. הוא התגלגל מספר תהילים: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה". רש"י מפרש: "ואם הרבה גברו ימיו, שמונים שנה הם". הביטוי המכבד "הַדְרַת שיבה" שנטבע בימי תחיית הלשון התגלגל ממסכת שבת, שבה נכתב "הדרת פנים – זקן, שמחת לב – אשה".

        בדרך כלל הביטויים שמהם נוקה כל רמז ל'זקן' הם בעלי אופי נייטרלי. כך נקבע הביטוי 'הגיל השלישי', בעקבות אנגלית וצרפתית. תוחלת החיים כבר הולידה בעקבותיו את 'הגיל הרביעי'. המקרא מציע לנו את הצירוף הנאה 'בא בימים', הלא הוא אברהם. הרמב"ן מביא לביטוי פרשנות מעניינת: "כאשר יזקין ויחיה ימים רבים מרוב בני האדם בדורו ייקרא 'בא בימים', מפני שהוא כבא בארץ אחרת, נוסע מעיר ובא אל עיר מיום אל יום". נשמע קצת כמו הבדיחה על הסנילי שפוגש כל יום חברים חדשים.

        המערכת הציבורית, שהתלבטה רבות בנושא בחברות שונות, טבעה את הצירוף האנגלי senior citizen, כאשר למילה סניור משמעות כפולה: ותיק וגם ראשון במעלה. היא תורגמה בעברית ל"אזרח ותיק". יש לזכור שבמקורות 'ותיק' הוא לא רק ראשון בסולם הגילים, אלא אדם נאמן וישר המדקדק במצוות. לצד אלה צמחו הכינויים המתייחסים לתחום התעסוקה והפרנסה: פנסיונר, ובעברית, גימלאי. גימלאי, יש לומר, לא חמקה לגמרי ממלכודת הסטיגמה, שכן היא משתמעת כאדם שכבר אינו תורם לחברה, מה שאין לומר על גימלאים רבים. המילה המנצחת, בוודאי בעברית, היא 'מבוגר'. ענייני, מכבד, וכל אחד מבין למה הכוונה.

        סוכני השינוי הלשוני המרכזיים היום הם המוסדות שבהם מתגוררים בני הדור השלישי והרביעי בערוב ימיהם. פעם היו לנו 'בית אבות', 'מושב זקנים', ובמקרה הטוב 'בית הורים'. המוסדות האלה הוכתמו בסטיגמה הגריאטרית, ועל כן הם נעלמו כמעט מהשטח. היום יש לנו 'דיור מוגן', בתי האבות הפכו ל'אחוזות', והפרסומות מציגות לנו עולם של אושר, צחוק, ריקודים וסקס.

        "כל השטוף בזימה – זקנה קופצת עליו", נאמר במסכת שבת. ועל כך יש סיפור שסופר ביום עיון על כינויים באוניברסיטת בר אילן. בכנס מחזור פנו הבוגרים שכבר הכריסו והאפירו לאחד הבאים בנוסח "מה נשמע, זקֵנה", " מזמן לא ראינו אותךָ, זקֵנה". לאשתו המבוהלת הסבירו שבכיתה ה', בשיעור קריאה, התקשה הילד לקרוא את הטקסט שניתן לו, וקרא "קפצה עליו זקֵנה". מאז דבק בו הכינוי זקֵנה, עד זִקנה ושיבה.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שבת, 11/4/20, 17:41

           


          קלף ה"מודעות" של אושו

          מודעות עצמית היא - התבוננות פנימית. כשאדם מחליט להתבונן אל תוכו ולכל דבר הקיים ומתרחש מסביבו - הוא מודע. ברגע שמתחילים לפתוח את העיניים ולהתבונן ולהקשיב, כל הדברים הנכונים יקרו ואותו אדם יגיע למקומו בשלווה.


          אין מקום מסוים שמגיעים אליו, הדרך לא מסתיימת כל עוד אנו חיים בגופינו הגשמי, לכן אין מה למהר ולנסות להגיע ל"שם".
          כל דבר יקרה בזמנו המתאים, וחלק מהמודעות היא לתת לדברים לקרות.


          מודעות עצמית בעיקרה היא להתבונן בתת מודע שלנו ולחיות את הרגע מתוך חוסר מחשבות ושקט נפשי.


          בקלף ה"מודעות" של אושו ,אנו רואים מסך של אשליה,אשר מונע מאיתנו לראות את המציאות כפי שהיא באמת.מסך זה מתחיל להישרף ע"י הלהבה הקרירה של המודעות.ככל שהאש תשרוף יותר מווילון האשליות-כך נגלה יותר דברים ונתחבר למודעות.


          השכל אינו אינטליגנטי.נהפוך הוא-אי החשיבה היא האינטליגנטית,היא המקורית והמהפכנית-היא המהפכה בפעולתה.


          השכל נותן לנו סוג מסויים של כהות חושים.הוא עמוס בחוויות וזכרונות מהעבר,ובהשלכות לצפוי בעתיד- וכתוצאה מכך, אנחנו חיים במינימום במקום להפיק מהחיים את המקסימום.הלהבה נשארת עמומה-ככל שתשיל מעליך את המחשבות,את אבק העבר-תהיה להבתך נקייה ,בהירה וצעירה.הלהבה שלך היא ללא עשן-היא מסמלת את המודעות אליה הגעת.


          כשעולה בפריסה קלף המודעות -נבין כי הפונה אלינו מתחיל להיות מודע לדברים (או להיפך).עלינו ליעץ לו לא להיאבק כדי להיות מודע או כדי שמשהו יקרה-אלא להתישב ולזכור כי- עמוק בפנים"אתה רק עד,שקט לנצח,מודע ובלתי משתנה"


          כעת נפתח ערוץ הבא מבחוץ פנימה.ערוץ שיעזור לך להיות מנותק מהמסך של המציאות המודעת -ולקבל מודעות חדשה אשר תגול את המסך מעל עינך.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שישי , 3/4/20, 09:23

             

            ''

             

            המחשבות הם דרך הנשמה לתקשר עם הגוף

             

            אפלטון אמר, שהמחשבות הן הדרך של הנשמה שלנו לתקשר עם גופינו.קייטי ביירון אומרת, כי מחשבות מתרוצצות ומיוצרות במוחינו כל הזמן. כמו שאנחנו מייצרים רוק, ואי אפשר לעצור את זה, כך גם המחשבות חולפות בראש.

             

            מחשבות הן  כלי עבודה. הן בונות תשובות הן יכולות לעשות אותה  חיוביות או שלילית. הן אלו  שישפיעו על מצבו הפיזי של הגוף.  הן ילוו אותו בכל עשייה בה נהיה , הן יתערבבו עם מחשבות אחרות,  עד יום מותנו לא נפסיק לחשוב. חוץ מאתנו- איש אינו יכול להשתמש בהן. רק אנו נחליט איזה מחשבה  תזרום עכשיו בתוכנו . מחשבות הן מה שאני חושב כעת.רק אנחנו יכולים לחשוב את המחשבות שלנו.איש לא יכול לכעוס עבורך,  רק אתה  תבחר  אם לכעוס או לאהוב.

             

             -כעס הוא מחשבה שלילית .מחשבות רעות - מגיעות לעיתים. אפשר לתת להם לעורר עניין, להנמיך אותנו, להפוך את זה לדיון סוער של הנשמה עם הגוף שלנו ואפשר פשוט לתת להן לחלוף, כי הם שם.

            -אהבה  היא מחשבה  חיובית. כל מחשבה חיובית  היא הזרמה של תשובות מרגיעות לתוך הגוף, מחשבה חיובית היא דבר שאני אוהב אותו ובדמיון שלי הוא כבר אצלי.

             

            שאילה קת'רין* אומרת ,כי ישנם כמה אופנים בהם ניתן להתבונן במחשבות:

             א. זיהוי הופעתה של מחשבה בתודעה -על ידי ציון מנטאלי. כלומר, כל פעם שעולה מחשבה, אנחנו מציינים באופן מנטלי: "מחשבה". כך אנחנו מפתחים תשומת לב למה שמתרחש בתודעה מרגע לרגע.

            ב.התבוננות בטבעה של המחשבה- אנו מעלים שאלות מסוימות מידי פעם. שאלות "שנזרקות" לחלל התודעה. לדוגמא: מה זו מחשבה? מאיפה היא מגיעה ולאן היא הולכת? מה טבעה? מידי פעם, ניתן לשאול את השאלה הזו בדיבור הפנימי ולתת לה להדהד בתוכנו.

            ג.התבוננות אשר בוחנת את המחשבות -תוך ניסיון לזהות איזה סוגי מחשבות מתעוררות בתודעתנו שוב ושוב. התבוננות זו בוחנת גם, וזו מילת מפתח, את תוכן המחשבות. היא מנסה לזהות את התבניות המחשבתיות העיקריות שלנו. ראייה בהירה של הנטיות המחשבתיות היא הדרך להשתחרר לאט לאט מאותם מחשבות שאינן מועילות ושגורמות לנו לסבל ומצוקה.

             

            היידגר* אומר כי מחשבה היא  תהליך של חיפוש. תהליך נפשי של חיפוש. המחשבה היא המהות של עצמה. לאדם אין יכולת להגיע למהות של עצמו מכיוון שזהו תהליך של הכנסת האין סוף, בתוך סוף של מחשבה. לאדם ישנה יכולת להבין חלק של האין סוף, שזהו הלא נחשב, בעזרת הרגשות או הדמיונות. מחשבה היא פעולה הנעשית לפני ההבנה, הידע וההכרה.

             

            הבנה או תפיסה הם מונחים של סיום המחשבה, ותוצאה של תהליך :


            -החיפוש- המחשבה.

            -הכרה- היא היכולת של האדם להבין שהוא מסוגל לדעת.

             -הבנה- התוצאה הסופית של פעולת החשיבה באדם.

             

             כשמחשבה מקורית יותר, זאת אומרת -שהיא מחשבה רחוקה יותר מהמהות שלה ומהתפיסה האנושית. ומכוון שכך  כדי להבינה אנו צריכים לעשות תהליך ארוך יותר של חיפוש..."הלא נחשב היא המתנה הכי נעלה שיכולה לתת המחשבה".הלא נחשב של המחשבה הם הדברים שאנו לא מודעים להם, או אותם דברים שלא חשבנו עליהם, אלה אותם דברים שמגרים אותנו לצאת לתהליך החיפוש לחשיבה.

             

            ולפנינו השיר מעורר מחשבות:

             

            מחשבות /מילים: יהודה מסס ועמיר בניון

             

            מחשבות רבות בלב איש

            המחשבות כולן, יש טובות יש עצובות

            יש לי מכולן, מחשבות מתחלפות מחשבות

            בלב כולם

            מחשבות רבות בלב איש

            המחשבות כולן, יש טובות יש עצובות

            יש לי מכולן, מחשבות נפגשות מחשבות

            בלב כולם

             

            עכשיו אני חושב

            איך זה בעצם שהלב

            לא מוותר, איך זה לרצות להיות

            למשהו אחר, מה זה פתאום לשכוח

            זיכרונות בכל הכוח

            עד הסוף, בכל הכוח

            עד הסוף

             

            עכשיו אני הולך, הולך בתלם

            לא רוצה להתנגד, שולי הדרך מסמנים להיצמד

            צועד בכל הכוח כי זה לא הזמן לנוח

            עד הסוף, בכל הכוח עד הסוף

             

             

            *שאילה קת'רין מורה לוויפסנה -מאמר:" תרגול ויפסנא ועבודה עם מחשבות"

            *מהספר "מה זה נקרא מחשבה " של היידגר ( 1954)

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום חמישי, 2/4/20, 05:04

              חופש הביטוי בימי קורונה: האם מותר להשתתף בהפגנות?

               

              רוצה רק לפרוש כנפיים

               

              לנסוק אל השמים התכולים

               

              אל סומק שמש עולה

               

              ולהביט למטה

               

              על מציאות חדשה.

               

               

              עולם שהתמלא בוירוס חדש

               

              שמו הולך לפניו.

               

              קרונה הוא נקרא

               

              קטן ולא נראה

               

              אך מביא במסתוריותו

               

              מוות באברותיו.

               

               

              רבים שוררו על כנפיים

               

              המעיפות אותם לשמיים

               

              אך לפני כן

               

              יש לחלוץ הנעליים

               

              להשאיר העטיפה

               

              דוויה

               

              בחיק האדמה.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום רביעי, 25/3/20, 11:07

                תמונה מוגדלת ופרטים נוספים

                 

                תפקיד ההורים לשתול בנו זרעים רגשיים ונפשיים הגדלים יחד איתנו.

                 

                חלק מהמשפחות זורעים בחינוכם זרעי אהבה,כבוד ועצמאות.

                 

                חלק מהמשפחות זורעות פחד,חובה או אשמה.

                 

                ההבדל בין שני סוגי משפחות אלה היא מידת החופש הניתנת לבני המשפחה כדי לבטא את עצמם כפרטים.

                 

                משפחות בריאות מעודדות ייחודיות,אחריות אישית ועצמאות.כך הם מחזקות את תחושת הערך העצמי והכבוד העצמי של ילדיהם.

                 

                משפחות לאבריאותאינם מעודדים התבטאות אישית.הכל חייבים למחשבות ולמעשים של ההורים המרעילים.הם יוצרים זהות מטושטשת ובלתי מובחנת של בני המשפחה,כאילו כולם ישות אחת.

                 

                בשביל ההורים המרעילים עצמאות ילדיהם היא כמו איבוד איבר עבורם.ככל שהילד מתבגר ,חשוב להם יותר חשוב להם למשוך את חוטי החיים שלו ולשמור על התלות שלו.

                 

                כל עוד ההורים המרעילים מסוגלים להמשיך לגרום לילדיהם להרגיש כמו ילד,הם מסוגלים לשמור לעצמם את השליטה עליהם.כל זה באמצעים של פחד והאשמה.

                 

                כשיגדל וינשא ינהג כך בבן זוגו.ייצור עמו קשרים רגשיים,חומריים,כלכליים ונפשיים כדי לגרום לו להיות תלוי בו וכך למנוע  ממנו ללכת\מתוך בן הזוג הטורף

                 

                 

                 

                 

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום רביעי, 25/3/20, 04:07

                  תוצאת תמונה עבור איש מכובד פוגעני

                   

                  קשה לזהות אנשים פוגעניים אלה שהם בני הזוג הטורפים.הם מיטיבים להיטמע בחברה ולרוב מייצרים לעצמם תדמית חיצונית חיובית.חלקם בעלי משרות בכירות,כך שאין מזהים את הסכנה הגלומה בהם.

                   

                  נתקלתי באנשים אלה מידי יום.הנזק אינו מתבטא רק בגירושין.הם מסבים לסביבתם נזק רב.לכן כל כך חשוב לזהותם כדי להתגונן מפניהם.

                   

                  לצערינו,מערכת המשפט  לא השכילה להתמודד אתם

                   

                  המפגש אתם כרוך בסבל רב והתפכחות.

                   

                  גם אני חוויתי וחווה אחד מהטיפוסים האלה.הדבקות שלו להרע לא תאמן...

                   

                  ספר חובה שאני חשה שקיבלתי אותו במתנה ועוזרת לי לכתוב את הביוגרפיה האישית שלי כשלצערי הוא הסיבה להארת הנושא שהפך למציאות חיי.

                   

                  תודה למחברת הספר.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שלישי, 24/3/20, 09:06

                    תוצאת תמונה עבור קורבן

                     

                    בהמשך מספרת המחברת של הספר שמצאה את עצמה במקצועה כורכת דין קורבנות חסרי אונים שאף אחד לא הבין

                     

                    אותם,לא הסביבה הקרובה ולא אנשי המקצוע.הם האלצו להתמודד לבד עם התהליך השטני שכפה עליהם בן זוגם

                     

                    הפוגעני,והיו בעיצומו של מאבק נואש להצלת חייהם וחיי ילדיהם

                     

                    התסכול הזה שאתה עומד מול חוסר הבנת המצב של הסביבה ולעיתים קרובות גם משפחתך וקרובך,חשוף כל הזמן

                     

                    לרדיפה ולחשש,מתיש מאד וגורם לתחושת בדידות וחוסר אמון לסביבתך ולאנשי המקצוע שאינם מבינים את מצבך או

                     

                    מעדיפים לא להתמודדד עם מורכבות המקרה שלקחו על עצמם לטפל בו.

                    דרג את התוכן:
                      1 תגובות   יום שני, 23/3/20, 18:17

                      תוצאת תמונה עבור בן זוג תוקפני

                       

                      ככל שבן הזוג מניפולטיבי יותר,מיטיב לשקר ומיטיב להעמיד פני קורבן יהיה הוא זה שיצא וידו על העליונה.

                       

                      חשבתישרק אני עוברת עשרות שנות רדיפה כאלה והמקרה יוצא דופן.

                       

                      אב לא!

                       

                      אומרת שמחברת שמדבריה מתברר שבעצמה חוותה גם בן זוג כזה,שזה אינו מקרה יוצא דופן שאחד מבני הזוג גבר או אישה,עושה הכל כדי להרוס את בן זוגו המנסה לעזוב אותו.רובם התאפיינו בהתנהגויות דומות:

                       

                      טפילות,יחס פתולוגי לכסף,הריסת זהותו של האחר באמצעות שימוש בטירור נפשי או פיזי או שניהם,ניצול בן הזוג לאורך כל חייהם המשותפים והמשך ניצולו אחרי הגירושין.

                       

                      למותר לציין שאותו בן זוג תוקפן לא היסס מעולם לנצל גם את ילדיו כדי להשיג את מבוקשו.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שני, 23/3/20, 12:53

                        ''

                        דווקא עכשו בימי הקורונה המכריחה אותנו להיות צמודים לבית ולבן הזוג ספרה של עו"ד סופי כהן מתאים לאלו אשר נמצאים עם בני זוגשמתחת  למראית העין הקוסמת שלהם נמצא טורף של ממש כדברי הכותבת.אדם חסר רגשות אנושיים או ערכי מוסר.

                        לצערי אנו נתקלים בהם במערכת הזוגיות שלנו,שבה הם משעבדים ומנצלים את בן.בת זוגם לכל אורך המערכת הזוגית שלהם.

                         

                        אנו נתקלים בהם בסכסוכי גירושים קשים שבהם אינם מהססים לנקוט בכל אמצעי אפשרי כדי להרוס את בן זוגם לשעבר ברגע שהם מנסים לצאת משליטתם.

                         

                        הםלא מהססים להפעיל מניפולציה על הסביבה ואנשי המקצוע.תלונות,הכפשותהפעלת מניפולציה פסיכולוגית על ילדיהם המשותפים עד כדי ניתוק הקשר או הסתרת האמת בתהליך יחסיהם עם בן הזוג.

                         

                        בספר מענין ופוקח עיניים זה מנסה הכותבת מנסיונה הרב לגלות פרצופם לאלו מהצד המתבוננים,השופטים או האדישים לקורא לזולתם

                         

                        :-איך ניתן ללמוד לזהות אנשים אלהה לפני שנופלים ברשתם?

                         

                        -מדוע הופכים אנשים אלה לטורפים חסרי רחמים?

                         

                        -מה כלי נשקם ומה חולשותיהם?

                         

                        -מה המחיר אותו נדרשים לשלם קורבנותיהם תמורת חירותם?

                         

                        -מהם הפתרונות האפשריים?

                         

                        בוא נעשה מסע משותף עם הכותבת והספר כדי לנסותלהבין תהליך זה שמי שחווה.חוותה אולי בזכות זה תגיע לו.לה שלוות הנפש שאיבדה...

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום שישי , 20/3/20, 16:48

                          יום שישי לקורונה

                           

                          טוב עכשו כבר כולנו בהסגר על פי החוק מלבד העובדים הנחוצים.

                           

                          מצאנו תוכנת zoom-העוזרת לתקשר אחד עם השני כל המשפחה.אפשר לראות את הנכדים והילדים בפעילות שהם עושים בחופשה הכפויה עליהם.כולם אופטימים ומחייכים.מקווה שכך ימשך משך כל תקופת הקורונה.

                           

                          בני השליח באוקראינה הודה אתמול בפני שגם שם הכירו במחלה סוף סוף וההסגרמתחיל.

                           

                          החדשות משקפות את המצב בעולם ולנו אומרים שמצבנו יחסים לעולם טוב יותר למרות שעדין לא פרצה המגפה במלוא אונה.

                           

                          היום,יום שישי כבר יש שתי קשישות במצב אנוש וגם בן 40.אז המחלה הזו אין כללים בדוקים...

                           

                          מה שנותר זה להעסיק את עצמי והיות אופטימית .טוב שיש את האינטרנט וקשר נגיש לעולם החברתי הוירטואלי.

                           

                          קצת מדאיגה הממשלה והמריבה אם ביבי מנסה לגנוב את השליטה מידי גנץ.אנשים עומדים על המשמר ומפגינים.נעצרים חלקם.שומרי הדמוקרטיה האלה.

                           

                          אני במעמד צופה ומקוה שלמשפחתי ולעמי יהיה טוב ונצלח את התקופה.

                           

                          וליבי עם המובטלים הרבים שלא בטוחים שיוכלו להתקיים ובטח לא לשלם התחייבויות כמשכנתא חשמל ועוד.

                           

                          באמת כמעט ולא נותר הרבה חוץ מלהתפלל...ןבןא שלא אשכח לומר שמנהיגי הדתיים דואגים לאלו שתחת מרותם להקשיה לחוקים...וזה לא קל להם...

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS