כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    2 תגובות   יום חמישי, 19/3/20, 08:42

    יום חמישי לקורונה.ההסגר מתחזק.יש נבואות לנספים רבים בעתיד ויש המקלים יותר.נחשו על מי יהיו אלה שילכו מאיתנו?קרוב לודאי זקני העם...

     

    רוצים להתנחם?להשאר אופטימים?

     

    קיבלתי במייל ואני רוצה לשתף אתכם:

     

    🔴מצמרר!!!🔴
    שימו לב לקטע המדהים הבא:

    בישעיהו כ''ו מופיע הפסוק
    לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם.

    שימו לב לפירוש הרלב''ד על הפסוק לפני 1400 שנה


    "בעקבתא דמשיחא בערב הפסח אין מלך בישראל (באמת אין ממשלה) ויוצא הנגע מארץ אשכנז (הנגיף התחיל בסין) והוא מספירת כתר (קורונה זה כתר בלועזית!) ויוצא ומכה בצריהן של ישראל ומלכי פרס ומדי נופלים תחתיהן (פורסם בתקשורת שהרבה מהממשלה האיראנית מתו מקורונה) ויד ה' מכה את המינים (בגלל הצנזורה לא כתבו הנוצרים. הכוונה לותיקן שנמצא באיטליה) וישראל יושבים בבתיהם.

    אז עם ישראל תהיו חזקים ושמחים ותאחזו בבורא עולם האבא שלנו הוא שומר עלינו מכל רע, רק באמונה ננצח אין עוד מלבדו.

     



    להפיץ לכלל ישראל.

     

    אז אני מפיצה את הבשורה.מי שמאמין ומתחבר -יתחבר ןמי שלא-רק מידעת אותו .

    אני אישית מרגישה נוח ועם חשיבה חיובית בהסגר הפרטי שלי.רק בתי ושבעת ילדיה מבכים על כך שאינם יכולים להגיע אלי ושלא אגיע לליל הסדר...האמת,גם לי צר...אבל תמיד אוכל לשתות יחד עם אליהו הנביא את ארבעת הכוסות...לחיים...

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום רביעי, 18/3/20, 17:13

      השנה ימלאו לי שבעים שנה.

       

      חשבתי שאין הרבה מה לחדש לותיקה שכמוני.

       

      חשבתי עוד שנה די שגרתית תעבור עלי בדרך לאור.

       

      חשבתי שהזקנה תרד אלי לאיטה כדרכה ותסמן כך נקודות דעיכה.

       

      אבל שתבוא קורונה לא מוכרת ותקבע לי ולכל באי העולם דרך חדשה להתמודדות...

       

      זאת בהחלט הפתעה גדולה.

       

       

      דבר ראשון,סומנו ע"י המומחים אני וחברי הקשישים כמטרה נוחה לקורונה לסיים במהירות את שהותנו על פני כדור הארץ,

       

      לכן:קברניטנו ביקשו לשמור עלינו מפניה בעזרת כל באי העולם.

       

      אתם רוצים אנפלציה של קשישים בעקבות הקידמה והרפואה המודרנית

       

      שימו את הזקנים בבידוד בביתם

       

      ושמרו כך על בריאותם....

       

      אין נכדים שיגיעו וישמחו את הלב כי הם נשאי המחלה בפוטנציה.

       

      גם הילדים אותם ילדנו עלולים לקרב את מותנו אם יביאו אל סף דלתנו את הוירוס הקטלן.

       

      לא נותר אלא לשמור על עצמנו בבדידות מזהרת

       

      ולקבל אותה בברכה כמצילת חיים

       

      ולא כמעציבה ומקצרת אותם....

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שלישי, 17/3/20, 05:59

        בכל עשרות שנות חיי

        לא היה כדבר הזה.

        מגפה למדנו עליה בהיסטוריה

        ונראה היה שבנו לא תפגע

        במאה המודרנית הזו

        בה הכל יש

        וגם רפואה מתקדמת...

         

        ופתאם כמו בימי הביניים החשוכים

        מגפה פרצה בכל העולם

        ובחוצפתה היא משבשת את החיים הנוחים

        שחשבנו שהגענו אליהם.

         

        נוסעים לחול,מצויידים במכונות לכל פעולה ביתית

        נוסעים במכוניות

        הרבה מאיתנו לא מכירים בסמכות האלוקית.

         

        ובאה הקורונה וסטרה על פנינו

        השביתה אותנו

        ערערה את בטחוננו

        בעצמנו באחת.

        לעגה למשבתנו.

         

        הרבה יש לנו ללמוד ממנה.

        הסגר אולי יעזור לנו להבין

        שאיננו אלא יצורים

        הרצים לקנות נייר טואלט

        לצרכים הכי בסיסיים....

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שני, 9/3/20, 16:15

           

          ''

           

          ושתי כמנהיגת מרד פמיניסטי נגד שלטון הגבר

           

          ושתי במגילת אסתר, איננה רק דמות שסולקה מתפקידה, כביכול כדי לפנות מקום "לרעותה הטובה ממנה". למעשה היא ניהלה את  המרד הפמיניסטי הראשון שדוכא באיבו.ושתי הייתה  מנהיגת מרד, ותכונותיה היוו גורם מאיים על שלטונו הבלתי מעורער של הגבר במשפחה. המסר שהופץ כצו בכל המדינות  ,לאחר מרידתה בבעלה היה: "להיות כל איש שורר בביתו" [מגילת אסתר],דהיינו: שלטון הגבר בביתו הוא שלטון אבסולוטי וכל מרד ידוכא ביד חזקה.

           

          ושתי הינה דמות מקראית המופיעה במגילת אסתר כאשתו של אחשורוש, אשר נהוג לזהותו עם כסרכסס הראשון. המדרש מציין ,כי ושתי הייתה נכדתו של נבוכדנצר השני מלך בבל ,ואילו אחשורוש היה שומר הסוסים של נבוכדנצאר.יוצא מכאן ,כי וושתי הייתה בת המלך ואחשורוש נהיה מלך רק מפני שהוא התחתן עם ושתי.  [על פי מקורות היסטוריים, לכסרכסס הייתה רק אישה אחת בשם "אמסטריס" אולם ייתכן שהכוונה היא לאסתר].

           

          יש המזהים את ושתי עם פריסאטיס, ששמה הפרסי היה "פרושתית". בהשמטת שתי אותיות ראשונות ואחרונות, מתקבל השם "ושתי". פלוטארכוס מתאר אותה כמרשעת, יהירה, תאבת שילטון ואכזרית. תכונותיה תואמות את תיאורה באגדות.

          השם ושתי, הקרוי בפרסית קדומה "והשתי", מובנו 'המהודרת' [ר' אהרן מרכוס ב"קדמוניות"] יש טוענים, כי המובן של השם "ושתי" הוא בניאופרסית 'יופי' .יש הסבורים שמקור השם "ושתי" הוא בהודית ומובנו "הרצויה".משמעות השם ושתי בעילמית :"חוט" .

           

          סיפור מגילת אסתר  נפתח בתיאור המשתה המפואר שערך אחשוורוש במלאת שלוש שנים למלכותו. ביום השביעי למשתה החליט המלך,ככל הנראה תחת השפעת אלכוהול ,לזמן את ושתי ולהציג את יופייה בפני בכירי הממלכה המשתתפים בהילולה כדי להראות העמים והשרים את יופייה .ושתי, אשר ערכה במקביל משתה נשים משלה, לא נענתה לקריאה, ובכך עוררה את חמתו.

           

          בעקבות המעשה, כינס אחשוורוש את שרי הממלכה ודן עימם בתגובה הראויה לסירובה של ושתי. ממוכן, טען כי ושתי פגעה לא רק בכבודו של המלך, אלא בכלל הגברים ברחבי האימפריה.לנוכח האופן בו נהגה ושתי עם המלך, יבוזו מעתה כל נשות פרס לבעליהן. ממוכן התריע כי רק ענישה בדמות הסרת תואר המלוכה מושתי תביא לתיקון הנזק. אחשוורוש קיבל את העצה, ושתי הודחה, והחיפוש אחר מלכה חדשה החל. החיפוש הסתיים בבחירתה של הדסה, היא אסתר, בת דודו של מרדכי היהודי.

           

          ושתי הינה דמות משנית בסיפור המגילה, שתפקידה מסתכם בתיאור הרקע לסיפור פועלה של אסתר. חוקרים שונים טוענים כי ברובד הסמוי מוענקת לושתי משמעות חיובית, כדמות המכשירה את הקרקע לפעילותם של מרדכי ואסתר.

           

          חז"ל נוטים להציג את ושתי באורח שלילי למדי. בספרות התלמוד והמדרש נטען כי הזימון מצד אחשוורוש נועד להצגתה עירומה בפני אורחיו. נטען כי ושתי לקתה בצרעת, או לחילופין סבלה מזנב שצמח לגופה, וסירובה לזימונו של המלך נבע מן החשש לדימויה כיפת תואר [תלמוד בבלי].

           

          במקומות שונים מכונה ושתי פרוצה ורשעה.כך למשל בדברים הבאים: "שהייתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת" [מגילה].האמירה מלמדת כי ושתי חייבה את בנות ישראל לעבוד בשבת, ומרמזת על ענייני פריצות מינית שאופיה אינו ברור. במקום אחר נטען כי ושתי היא נצר לנבוכדנצר מלך בבל, מחריבו של בית המקדש: "זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים... תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר הרשע ששרף רפידת בית ה'" [מגילה] .

           

          לא ברור מדוע בחרו חז"ל להציג את ושתי באורח שלילי. הסבר אפשרי הוא ניסיונם של חכמים להעצים את גדולתה של אסתר הצדיקה והצנועה על רקע האישה שקדמה לה בכס המלכות. הסבר אפשרי אחר רואה בדברים מתן פשר לסיפור הסתום הפותח את המגילה. לפי הסבר זה, חז"ל לא הסתפקו בהבנת הקטע כרקע לסיפור המרכזי של מרדכי ואסתר,והציעו פרשנות חלופית של גמול אלוקי.

           

          בשל סירובה של ושתי לגחמות בעלה האחשוורוש,היא מצוינת כאישה פמיניסטית על ידי תנועות מודרניות לשחרור האישה. ושתי הוצבה כאידיאל לדמות האישה ,הנאבקת על זכויותיה ועל מעמדה. ושתי היא האישה היחידה במקרא המסרבת באופן מפורש להוראה של גבר. עוצמתו של מעשה הסירוב מתגלמת בכך שזהו סירוב כפול – הן לגבר הבעל, והן לגבר המלך. זאת הסיבה שיועציו הגברים של אחשוורוש מציגים את מעשיה כאיום על שלטון הגברים בנשותיהם. ושתי, לשיטת הפרשנות הפמיניסטית ולשיטת גיבורי הסיפור גם יחד, היא האתגר המסכן את השלטון הפטריארכאלי.

           

          על תכונותיה של ושתי כמנהיגה ניתן ללמוד משתי פעולות יחידות שלה, עליהן מספר לנו הסופר:

           -היא עשתה משתה נשים בבית המלכות .

           -היא סירבה להישמע לפקודת המלך .

           שני הפעלים הנקשרים בשמה הם פעלים אקטיביים, וזה מה שמאפיין את דמותה כדמות אקטיבית. מעשה זה שלה הוא המקרה היחיד במקרא בו מתוארת לנו פעילות של התארגנות נשים כלשהי, שאיננה תפקיד של מחוללות, או משוררות לעת ניצחון, או להבדיל של מקוננות בימי אבל ושכול.

           

          סירובה של ושתי היה לרודנותו של הבעל ולדרך ההתייחסות  אליה כאישה. רצונו של אחשוורוש להציגה בפני אורחיו -מקביל לאופן שבו הציג קודם לכן את עושרו. כפי שהחפצים המוזהבים מלמדים על העושר, כך גם היא נתפסה בעיני המלך כאובייקט המעיד על עושר, וככזה, ניתן להציגו לראווה. בשני המקרים, מדובר בחפץ שנועד ללמד על גדולתו של הבעלים.

          ושתי בסירובה מצהירה כי בפני המלך עומד סובייקט בעל אישיות, בעל רצון, ובעל עמדה. המרידה כוננה את המעבר מהיותה חפץ להיותה סובייקט. במובן זה, ושתי מממשת את המטרה הפמיניסטית הבסיסית, של מעבר מתפיסת האישה כאוביקט, כלי שרת של השלטון הגברי, לסובייקט בעל אישיות.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום ראשון, 8/3/20, 12:27

             

            רחל אשת רבי עקיבא-מודל חיובי או שלילי?

            רחל ,אשת רבי עקיבא בת כלבא שבוע הייתה אשתו של התנא רבי עקיבא. לפי סיפורי חז"ל, חיה בסוף תקופת בית שני. היא מהווה מודל חיובי, בעיני חז"ל, לרעייה המקריבה את עצמה ואת חייה על מנת לקדם את בעלה.
            לעומת הראייה הפמיניסטית המתייחסת לעתים לסיפור הזה, כאל דוגמה לקיפוח, וליחסי הניצול והמרות שבין גבר לאישה.
            אחרים משבחים אותה, ורואים בסיפורה מודל להקרבה, הנובעת מאהבת אמת.

            הבה נשמע את סיפורה:
            היא שלחה מיוזמתה את בעלה לבית המדרש, למשך תקופה ארוכה של עשרים וארבע שנים, הסכימה לריחוק פיזי מבעלה ,נשאה לבדה בעול הבית,רק כדי שבעלה ילמד תורה.

            ר' עקיבא,רועה הצאן העני התארס עם רחל,בתו של כלבא שבוע. שמע אביה ונישל אותה מכל נכסיו. למרות הכל -התחתנה איתו. בחורף הם לנו במתבן, וכל בוקר ר' עקיבא היה מוציא את הקש משערותיה. אמר לה: אם היה לי כסף הייתי קונה לך סיכת 'ירושלים של זהב'.

            בא אליהו הנביא כעני, וביקש מהם מעט תבן לאשתו שילדה ואין לה על מה לשכב. ניחם ר' עקיבא את רחל: תראי, לעני זה אין אפילו תבן!.

            אמרה רחל לר' עקיבא :לך תלמד תורה,והוא הלך ללמוד שתים עשרה שנים בבית מדרשם של ר' אליעזר ור' יהושע. לאחר שתים עשרה שנים חזר לביתו ושמע מאחורי הדלת רשע אחד שאומר לרחל, שאביה, כלבא שבוע, צדק - "ר' עקיבא עזב אותך". ענתה רחל: "אם הוא היה שומע בקולי הוא היה הולך לעוד שתים עשרה שנה!", וכך ר' עקיבא עשה,מבלי לראות את אשתו,חזר ללמוד.

            לאחר עשרים וארבע שנים חזר ר' עקיבא כרב מפורסם שעשרים וארבעה אלף תלמידים מלווים אותו, וכל בני העיר באים לקדם את פניו.

            אמר אותו רשע לרחל: "אין לך מה לצאת" והיא ענתה לו: "יודע צדיק נפש בהמתו". כאשר באה לפני רבי עקיבא ,דחפו אותה התלמידים ור' עקיבא אמר להם: "שלי ושלכם - שלה הוא".

            שמע כלבא שבוע וביקש מר' עקיבא שיתיר לו את הנדר, והתיר לו".

            ומספר התלמוד,מעשה בר' עקיבא שעשה לאשתו עיר של זהב. ראתה אותה אשתו של רבן גמליאל וקינאה בה. אמר לה רבן גמליאל בעלה: "את לא עשית עבורי כמו מה שהיא עשתה למענו, שהיא הייתה מוכרת את שיער ראשה על מנת שהוא ילמד תורה."

            האם יש היום נשים כדוגמתה?
            אומרת עו"ד שרה כץ: "מילא, שבנות ונשים חרדיות גדלות על ברכי הסיפור ומוכנות להיות גם המפרנסות וגם עקרות הבית, כדי שהבעלים ילמדו תורה, כי הן מאמינות שבזכות לימוד התורה של הבעל, השכר על לימוד התורה של הבעל שייך גם להן. שבעולם הבא הן יקבלו שכר על פועלן.
            אבל, מה עם נשים חילוניות, שלא מאמינות בעולם הבא?
            מה קורה כשלבעל יש ציפיות כאלו במודע או בתת מודע, שמצדיק סידור כזה, והאישה היא לא בדיוק רחל בתו של כלבא שבוע, אלא חיה בימינו אנו, אפילו פמיניסטית. פמיניסטית במובן זה, שאינה מצפה שבן זוגה יפרנס אותה ואת הילדים. היא רואה בעצמה אחראית שווה לפרנסת הבית והילדים. אבל לא כאחראית על פרנסת הבעל ולא כמפרנסת בלעדית של הילדים. במקרים כאלה, המשבר יהיה בלתי נמנע".

            כל אישה תענה את תשובתה לפי דרכה והשקפתה....

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום שלישי, 25/2/20, 07:56

              תוצאת תמונה עבור מסכה

               

              הסרתי בכוחות על

               

              את התחפושת המדממת

               

              שעטיתי על עצמי.

               

              החלטתי להגיע לרובד האמת

               

              ולהסיר את הטפל.

               

              שנים רבות שלצורך

               

              להתאים פנים נכונות

               

              כדי לשרוד.

               

              כדי לתת שם נחמד ומתאים

               

              לפי הצרכים.

               

              ובפורים הזה:

               

              לא עוד!

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום ראשון, 9/2/20, 03:20

                 

                תוצאת תמונה עבור שולחן סדר טו בשבט

                 

                 

                סדר טו בשבט...


                במאה ה-17 ,ספר קבלה בשם "חמדת ימים" קובע מחדש את סדר עריכת שולחן טו בשבט. לפיו- צריך להגיש לפחות 30 סוגי פירות שונים מחולקים לשלוש קבוצות:

                פירות נקלפים אשר אוכלים את תוכם - תפוזים, אשכוליות, בננות -הם מיצגים את עולם העשייה.
                פירות אשר אוכלים את חלקם החיצוני ותוכם נזרק - אפרסקים שזיפים המיצגים את עולם היצירה.
                פירות הנאכלים בשלמותם- תות שדה, תאנה - המיצגים את עולם הבריאה.

                הארוחה מלווה ב-4 כוסות יין לבן ואדום:

                כוס יין לבן - מיצג את החורף
                כוס יין 2/3 אדום מעורבב עם 1/3 לבן מייצג את האביב
                כוס יין אדום המסמל את הקיץ
                כוס יין 2/3 לבן מעורבב עם 1/3 כוס אדום הוא הסתיו.

                עם השנים,כאשר חזרנו להתיישב בארץ קרן הקיימת אימצה את החג -ובשנת 1908 החלה את מסורת נטיעת העצים בטו בשבט. בשנים האחרונות החג קיבל משמעות נוספת וחשובה מאד - חג שמירת הטבע.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום ראשון, 9/2/20, 03:13

                  תוצאת תמונה עבור דמעות

                   

                  היא בכלל לא בוכה

                   

                  לא מגירה דמעות...

                   

                  אמר אחיה כדי להוכיח

                   

                  דבר מה 

                   

                  אותו לא הבינה.

                   

                   

                  הלב הקשיח עם השנים.

                   

                  הדמעות קפאו עם העיתים

                   

                  ולא היו לה תירוצים

                   

                  מדוע מנגנון הדמעות

                   

                  התקלקל

                   

                  נחלד

                   

                  בחוויות חותכות

                   

                  שהיו

                   

                  ונפלו

                   

                  אל 

                   

                  תהום

                   

                  נשיה...

                   

                  לא מוכר.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום שלישי, 7/1/20, 04:45

                     

                    ''

                     

                    פה אל פה עמך דברתי ואיך אמות –מות משה רבנו

                     

                     

                    סיפור מותו של משה מעורר את האדם למחשבה על המוות הצפוי לכל חי, שהרי אם משה, בחיר המין האנושי, מת - מי לא ימות?

                     

                    שאלת אפשרותו של האדם לנצח את המוות ולזכות בחיי נצח העסיקה את המחשבה האנושית מראשיתה: במיתולוגיות ובאפוסים של עמי קדם אנו מוצאים אגדות על אישים שונים שזכו בכך. לא כן במקרא: אישי המקרא, לרבות הגדולים שבהם, ואף הגדול מכולם - משה רבנו, מתו ונקברו. סיפור מיתתו של משה מכריז ,כי אין שום אדם, אף לא זה שזכה לדרגה הגבוהה ביותר של קרבת אלוקים, חסין מפני המוות, וסוף כל אדם למות.

                     

                    בספרות המדרש ובספרות הפיוט מתארות בפירוט רב את שעותיו האחרונות של משה. בולט בהם,סירובו של משה להיפרד מן החיים. סירוב שאינו נזכר במקרא. ב"ספרי"[תקופת התנאים], מושמעת מפי משה השאלה – 'למה אני מת', ובפיו של הקב"ה ניתנת התשובה – 'גזירה היא מלפני שהיא שוה בכל אדם' .אמנם, כאן אין משה מתווכח ואין הוא בא בטרוניה כלפי קונו,אולם במקורות מאוחרים יותר הולך ומתפתח מוטיב הסירוב: משה אינו מוותר בנקל. הוא מנסה לשכנע את בוראו בראיות שונות. הוא מגייס לעזרתו את הבריאה והבריות כולם.

                     

                    משה רבינו כידוע,הנהיג את העם בכל משך ארבעים שנות הנדודים במדבר, לפני הכניסה לארץ ישראל. במשך תקופה זו, הוא התנסה פעמים רבות על ידי העם המרדן, ואף חולל נסים רבים.

                     

                    באחת מהפעמים, נענש משה, עם אהרן אחיו, שלא יוכל להיכנס לארץ ישראל. נסיבות העונש מסופרות בפרשת "מי המריבה": משה ואהרון אמורים היו לדבר אל הסלע ואז היה אמור הסלע לתת מים. במקום, היכה משה בסלע.

                     

                    וכך נכתב בחומש דברים:"וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו

                    אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה. ומת בהר אשר אתה עלה שמה, והאסף אל עמיך... כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל.

                     

                    משה נענש בעונש חמור זה,מכיוון  שהיה קטן אמונה והיכה בסלע במקום לדבר איתו. בעיני העם הצופה אותו אקט  נראה כחוסר אמון באל. ויש הטוענים כי כעסו של משה היה לא במקום והיה בו חילול ה'‏‏ .

                     

                    המדרשים והפייטנים שואלים: הייתכן שמשה ימות ככל האדם? ימות - אמנם כן, אך לא ככל האדם. גם משה מת, ואם כן "מי גבר יחיה ולא יראה מות"? דרך מותו של משה אינו נחלת כל אדם; אין בו מאותה מרירות אופיינית המתלווה למותם של שאר בני אדם.

                     

                    משה נפטר בגיל מאה ועשרים שנה, על סף הכניסה לארץ. למשה נתאפשר רק לצפות על ארץ ישראל מרחוק, מעל פסגת הר נבו בארץ מואב. עם מות משה הוא נקבר בגיא מול בית פעור, נעלם מקום קבורתו, והתורה מספרת ש"לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" .

                     

                    בפיוט של ר' אלעזר הקליר "אומן שלא קם כמותו":בפתיחה משה מבקש מה' שלא למות, שהרי "פה אל פה עמך דברתי - ואיך אמות?". בת קול משיבה למשה כי כל גדולי העולם מתו, "ואתה לא תמות?!", אולם משה אינו מקבל את השוואתו לאדם הראשון ולאבות האומה. אז משיבה לו בת הקול תשובה שונה, שנועדה לפייסו על מותו: מותו לא יהא כמות כל אדם.

                     

                    ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו" הוא זכה  לאריכות ימים,זמן מספיק כדי  שהשיעור יספיק לטבעו של האדם, הרוחני והחמרי, האישי והמשפחתי, העולמי והמדיני.מאה ועשרים שנה הן "שיעור הזמן המספיק לטבעו של אדם", כמו שנאמר בספר בראשית "והיו ימיו מאה ועשרים שנה".

                    "לא כהתה עינו ולא נס לחה" - לא מתוך תהליך של ירידה וניוון גופני מת משה, אלא כשהוא במלוא כוחו. החרפה המלוה את המוות קשורה גם בעיסוקם של החיים בגופתו נטולת רוח החיים של המת: בטיפול בה, בקבורתה ובקיומו של קבר שתחתיו שוכנות עצמותיו של מי שאך תמול שלשום היה איש חי ופועל. חרפת המוות הזאת אינה נחלתו של משה: איש לא היה נוכח במקום מותו, וה' בכבודו הוא שטיפל בקבורתו וגמל עמו חסד זה - "ויקבר אתו בגי" אף המפגש עם קברו של משה נמנע לנצח מכל אדם - "ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה".

                     

                    על פי המסורת משה נולד ונפטר בז' באדר. מכיוון שמקום קבורתו לא נודע, נקבע יום מותו כיום הזיכרון לחללי צה"ל וקדושי השואה אשר מקום קבורתם לא נודע.

                     

                    פיוטו של ר' אלעזר הקליר "אומן שלא קם כמותו":

                    ובת קול משיבה ואומרת:

                     

                    אדם כי ימות הוד פניו ישנה

                    ואתה זיוך לא ישתנה

                     

                    אדם כי ימות מלאכי מות יבהילוהו

                    ואתה מלאך המות לא יבהלך

                     

                    אדם כי ימות מטפלים בו בשר

                    ואתה יטפל בך אלוה כל בשר

                     

                    אדם כי ימות מטל במטה

                    ואתה תנטל בזרוע תולה מעלה ומטה

                     

                    אדם כי ימות בני אדם לפני מטתו ילכו

                    ואתה מלאכי השרת לפניך ואחריך ילכו

                     

                    אדם כי ימות לקבר יובל

                    ואתה לגן עדן תתעל ולמה תתאבל

                     

                    אדם בין קברים יתקבר

                    ואתה בין צדיקים תתגבר

                     

                    אדם שכנו בקבר

                    ואתה גנוז תהיה מכל שב ועובר

                     

                    אדם זיו תארו ישנה

                    ואתה עיניך לא יכהו וזיוך לא ישתנה

                     

                    אדם מצוה ומוריש ירשה עוברת

                    ואתה תצוה ירשה לא לעולם עוברת

                     

                    אדם כבודו אחריו לא ירד

                    ואתה על מטתך כבודך ירד

                     

                    אדם מחשבותיו ועשתנתיו יאבדו

                    ואתה תורתך ומחשבותיך לעולם יעמדו

                     

                    אדם מברך ברכה לשננה לעולם

                    ואתה תברך 'וזאת הברכה' והיא תהיה לעולם

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום ראשון, 29/12/19, 08:54

                       

                      ''

                       

                      דרך גלי תטא אנו מתחברים לתדר של אהבה ללא תנאי

                       

                      דרך גלי תטא אנו מתחברים באופן ישיר למקור הבריאה כולה, לתדר של אהבה ללא תנאי, לאנרגיה היוצרת-כל. ממקום זה אנו מקבלים כלים אדירים בעוצמתם לריפוי עצמנו ואחרים ברמות העמוקות ביותר ונפתחות בפנינו אפשרויות אינסופיות לערוצי ידע, שפע והגשמה בלתי מוגבלים.

                       

                      המוח שלנו פועל בתדרים שונים בהתאם למחשבותינו ולמצב בו גופינו נמצא. קיימים חמישה תדרים שונים של גלי מוח ,הנמצאים בתנועה מתמדת:

                       

                      -ביתא (Beta) -כאשר אנו נמצאים במצב של מודעות מלאה המוח פועל בתדר של 14 עד 21 מחזורים בשנייה או יותר. במצב זה התודעה [מיינד] נמצאת בקשר ישיר עם הגירויים החיצונים. זה המצב שבו אנו פועלים, משתמשים בחמשת החושים, עיניים פקוחות, תשומת-לב מרוכזת ואנחנו מודעים לזמן ולמרחב.

                      אנשים מבוגרים ללא אימון שכלי מתפקדים ב-ביתא רוב הזמן. גלי ביתא הם גלים מהירים בעלי עוצמה חשמלית נמוכה אין התאמה בין שני חלקי המוח.


                      -אלפא (Alpha)-זה המצב שבו אנו נמצאים כאשר אנו  מתעורר בבוקר או כאשר אנו עוצמים עיננו ולפני השינה. מדובר בגלים איטיים בעלי עוצמה חשמלית גבוהה המופיעים גם במצב של הרפיה.

                      המוח פועל בתדר של 7 עד 14 מחזורים שנייה. אנחנו לא מוגבלים על ידי הזמן והמרחב ואנו יכולים, למשל, להביא למודעות מקרה שקרה לפני הרבה שנים. במצב של אלפא נכנסים לפעולה מגוון רחב של יכולות כגון: תפיסה על חושית, אינטואיציה ודמיון יוצר. במצב זה ממציאים ויוצרים רבים הביאו לעולם את יצירותיהם.

                       באלפא היציבות הרגשית גבוהה יותר כי יש התאמה בין שני חלקי המוח .תאי המוח פועלים ב-אלפא ב- 100 מקרו- וולטים מול 20 מיקרו-וולטים בתדר ביתא. לכן כאשר אנו נמצאים במצב של אלפא יש לנו יותר אנרגיה והמוח קולט יותר, מרוכז יותר ויצירתי יותר.


                      -תטא (Theta) -גלים המופיעים בשלב הראשון של השינה וגם במצב של  הרפיה עמוקה. אפשר להשתמש במצב זה כדי להרגיע כאבים.

                       

                      -דלתא (Delta) -הגלים האיטיים ביותר המופיעים בזמן של שינה עמוקה ובמצב של חוסר הכרה. כאשר המוח פועל בדלתא הגוף מרפא את עצמו.


                      - גאמא (Gamma)

                       

                      גלי התטא הם גלים הנחווים בחלום , בזמן השינה, כאשר גלי המוח מאטים מקצב פעולתם ועוברים מגלי אלפא לתדר נמוך יותר [גלי תטא] שבו קצב הלב יורד והשרירים רפויים . זהו זמן החלימה.  בעזרת גלי התטא אנו יוצרים ואף משנים את החלום .

                       

                      וכך , כפי שזה אפשרי בזמן חלימה, זה אפשרי גם במציאות : אנו יכולים ליצור , לתכנן ואף לשנות את מציאות חיינו . במצב תטא מוחנו מתחבר בקלות לצדדים הלא פיזיים של המציאות שלנו. זהו המצב של "חלימה ערה". אותו חיפשו יוגים ומיסטיקנים במשך הדורות. כאשר מוחנו משדר בגלי תטא אנו יכולים להתחבר לאנרגיה המופלאה של המקור,ולהיות שותפים במודע ליצירת המציאות שלנו.

                       

                      גלי תטא הם המפתח הפיזי לצד הלא פיזי של המציאות שלנו. הם הגלים בהם אנו שרויים בזמן שינה וחלימה, מדיטציה עמוקה ,בהרפיה עמוקה או טראנס, בהיפנוזה ובמצבים יצירתיים -והם נעים בין 4 - 7 מחזורים בשנייה.

                       

                      במצב זה הנגישות שלנו לתת מודע גדולה ופתוחה יותר באופן טבעי. אנו יכולים לשנות אמונות ודפוסים שאינם רצויים ולהחליפם באמונות תומכות ומיטיבות.

                       

                       שינוי תדר המוח לגלי תטא והחיבור לאור אינסוף, לאנרגית המקור, מאפשר לנו לשנות את בריאותינו ואיכות חיינו.

                       

                      לסיכום,חיבור לתדר זה מאפשר לנו:

                       

                      -לשנות דפוסים, תבניות חשיבה ואמונות הקיימים

                      דרג את התוכן:
                        3 תגובות   יום חמישי, 26/12/19, 11:06

                         

                        ''

                         

                        משמעות הנר בסדר הדלקתו בחנוכה

                        הדלקת הנרות בחג החנוכה ,תפקידה להזכיר לנו- שאנו צריכים להדליק את נר החנוכה -גם בלבנו. "נר החנוכה" מסמל את הרצון שקיים בנו לגלות את העולם הרוחני, את האור. כותב על כך הרב קוק "והנר הזה סמל... להאיר על ידו את אורח חייו והארת נשמתו".

                        המושג "אור" בחכמת הקבלה מסמל את תכונת הנתינה, תכונתו של הכוח העליון. כדי להיכנס במגע עמו, מספיק שנרצה להידמות לו, להיות כמוהו - לתת. אם רק נרצה בכך, האור ישפיע עלינו, ידליק את נר החנוכה בלבנו ואז "חשכה כאורה יאיר".

                        חכמת הקבלה מסבירה ,שבנשמת האדם עשרה חלקים שנקראים עשר ספירות: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. חג החנוכה מסמל את מחצית הדרך של תיקון הנשמה בחזרה לשורשה באין סוף.

                        רצונו הקטן של האדם להגיע לרוחניות נקרא "מלכות", ותכונת הנתינה נקראת "בינה". כאשר אנו מעלים את רצוננו, את ה"מלכות", לתכונת הנתינה, ל"בינה", מתבצע תיקון והאור מאיר בכל שמונה הספירות, מבינה עד מלכות. השורה "בני בינה ימי שמונה" בשיר "מעוז צור ישועתי" מרמזת על שמונה ספירות אלה.

                        מקור השם חנוכה הוא בצירוף המילים חנו-כה. האותיות "חנו" מסמלות את החניה שאנו מבצעים בתהליך התיקון הרוחני, כאשר אנו מגיעים לספירת בינה. האותיות "כה", מציינות את התאריך שבו חל חג החנוכה - כ"ה בכסלו.

                        אנו מציינים את תיקון שמונה הספירות הראשונות בנשמת האדם על ידי הדלקת שמונת נרות החנוכה. כסימן להתקדמות בתהליך התיקון אנו נוהגים להדליק בכל יום נר נוסף.

                        היכולת לבקש את הבקשות הנכונות וגם לראות בהתגשמותן נמצאת בידיהם של אותם אשר זכו להגיע לרמת "ניקיון אבסולוטית" ועתה הם מסוגלים להעביר דרכם אור, שמחה, נתינה וקבלה.

                        כל נר מהווה תדר אנרגטי שונה אשר משפיע על תחום אחר אצלנו.

                        הנר הראשון הוא התדר של הראיה הפנימית, העין השלישית.
                        איזור זה גם נחשב רגיש לאור, ועל פי הגישה המיסטית, כאשר הוא מתפתח אזי הוא מסוגל להבחין באור הבא מממד הרוח או הנשמה.

                        הנר השני הוא השמיעה הפנימית, הקול הפנימי שלנו.
                        הקול הפנימי הוא בעל תפקיד מרכזי על מנת לחיות את החיים הנכונים עבורנו. 
                        באמצעותו, אנו שואלים את השאלות הפנימיות ומקבלים את התשובות המספקות הבנה על מקומנו האמיתי בחיים, ביחס לשיעורים השונים עמם אנו מתמודדים. 

                        הנר השלישי הוא המחשבות.
                        חשיבה חיובית אמיתית כוללת חשיבה המבינה, כי יש רע בעולם ויש טוב -וכי חלק מן הטוב הינו גם הרע ,שאנו מרגישים עכשיו. חשיבה חיובית אמיתית כולת גם מבט בפרופורציה וראיית עצמך כנתון כרגע במצב של רע אולם יחד עם זאת אתה מרגיש שהרע יחלוף. חשיבה חיובית אמיתית , אינה כוללת הסטת המבט באופן מלאכותי מן הרע. ישנה הבנה עמוקה למשל, שלעומת הרע הזה אחר כך יגיע הטוב ויתרה מזאת, שההרגשה הטובה שתבוא אחר כך,שתחליף את הרע העכשווי תהיה כל כך טובה שהיא תפצה על הרע העכשווי. חשיבה חיובית רואה את הרע ואת הטוב כמדגישים ומשלימים זה את זה והיא כורכת אותם יחדיו במעגלי החיים. שני אלו אינם קיימים זה ללא זה. 


                        הנר הרביעי הוא הדיבור, המילים היוצאות מפינו.
                        לדיבור כוח גדול. ולכן חשוב מאוד לדעת איך לדבר בצורה נכונה. הדיבור מפעיל את המחשבה שלך וגם את המחשבה של זה ששומע אותך. צורת הדיבור שלך משפיעה על עצמך ועל זה ששומע אותך. צורת הדיבור שלך / בחירת המילים / קצב הדיבור / האינטונציה של הדיבור שלך, משפיעה עליך, על מצב רוחך, על זה ששומע אותך, על הנכונות שלו להקשיב לך, על האפקטיביות של הדברים שלך וכולי. כשם שחשוב מה שאתה אומר חשובה גם הצורה שבה אתה אומר.


                        הנר החמישי הוא הרגשות.
                        רגשות הם הגשר (רגש=גשר) בין הגוף לנשמה. רגש הוא ביטוי גופני לאנרגיה טהורה. לפעמים האנרגיה יוצאת כלפי חוץ ברגשות מרחיבים. ולפעמים היא נכנסת פנימה ברגשות מכווצים.אין דבר כזה רגש חיובי ורגש שלילי. יש רגשות מכווצים, מרחיבים וחוסר רגש. "רגש שלילי" הוא רגש שלא בא לידי ביטוי. אדישות למשל היא חוסר רגש. ודעו- אין לנו אפשרות לבטל רגשות, אנחנו רק יכולים להדחיק אותם. כאשר אנחנו לא מבטאים רגשות אנחנו בעצם עוצרים את האנרגיה שלנו בפנים וזה גורם לחיים שלנו להיות תקועים כי האנרגיה לא זורמת. מעבר לזה, אנרגיה שמאוכסנת בגוף היא שומן. ובדרך כלל הסיבה המרכזית להשמנה היא אי הבעת רגשות מלאה.

                        הנר השישי הוא הלב.
                        כלומר - כל מה שעליו לעשות זה לבקש מהיקום - אהבה רוחנית בשבילו.ופעולה שניה לדמיין את עצמו מוקף באור.ככל שיבקש אהבה רוחנית ואור, ירגיש כיצד "הבקבוק",בהשאלה- הגוף, המציאות, שלו מתחיל להתמלא שוב, והוא מתחיל לעלות מהשלב הנמוך בסולם לשלב גבוה יותר.אהבה רוחנית ואור הן אנרגיות גבוהות שיוצרות שינוי 

                        הנר השביעי הוא גחלת החיים.
                        היום נר שביעי זו אנרגיה של זיק החיים.משמעותו להיפתח לקבלה של אנרגיית החיים. זה בא לאחר חשבון הנפש ואנרגיית הלב כי לצורך השמחה הפנימית ובכדי לעורר את "זיק" החיים עליכם להיות נקיים, ופתוחים לקלוט את השמחה האינסופית של "הזיק" האמיתי הנמצא בבסיס של כל אחד ואחד.כאשר נפעל מהמקום הזה ההשתקפות תהיה מושלמת, גם הדברים שיקרו לנו מסביב יהיו השלמה של אותה אנרגיית חיים של אושר ושמחה ובמהותם יהיו אלה דברים שמחים מלאי אהבה ותמורה אשר לא ציפינו לקבל.


                        הנר השמיני הוא האלוהות. 
                        ההתפתחות של האדם, השלמות שלו לאחר שעבר את שמונת השלבים. שמונת השלבים בחנוכייה הנם גם שמונה שלבים של התפתחות באדם עצמו ומה שעליו לעבור עד שיגיע לאותה שלמות.

                        כל אחד מהנרות ביומו הוא, מהווה התחלה חדשה והתעוררות של אותו מימד בו הוא נוגע, התדר של הראייה, שמיעה, מחשבה, דיבור, רגשות, אהבה, זיק החיים והשלמות האלוהית.

                        בכל יום אנו מדליקים את הנרות ומתכוונים לתדר אנרגטי אחר בתוכנו וביום השמיני אנו יוצרים את השלם האנרגטי אשר מהווה את האלוהות עצמה.

                        כאשר השלמנו את התדר האנרגטי יצרנו מגן דוד מושלם אשר מקבל ומאציל מלמעלה למטה, מקבל ומאציל מלמטה למעלה, כי כמו העליונים גם התחתונים על מנת ליצור את ההשתקפות המושלמת ואת "ההיזון" המושלם בין הרוח לחומר והחומר לרוח.

                        כאשר הנר האחרון מודלק האדם מושלם, הוא נברא בחומר וקיבל ברוח. כל אחת מהצ'קרות שלו טופלה, קבלה חיות נוספת. הוא נפתח ברמה האנרגטית ונתן מעוצמתו הפיזית ליקומים הרוחניים אשר ניזונים ממנו כפי שהוא ניזון מהם.

                        אנו נושאים לפידים/מלים: אהרון זאב

                        הפך לאחד מסמלי החנוכה המודרניים (ומושר גם בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות). שיר זה מעלה על נס את האקטיביות של המורדים היהודים, ומדגיש כי "נס לא קרה לנו", באופן מנוגד לרעיון נס פך השמן:

                        אנו נושאים לפידים בלילות אפלים: 
                        זורחים השבילים מתחת רגלינו: 
                        - ומי אשר לב לו הצמא לאור 
                        ישא את עיניו ויבוא אלינו לאור 
                        ויבוא! 
                        נס לא קרה לנו פך שמן לא מצאנו 
                        לעמק הלכנו ההרה עלינו 
                        מעינות האורות הגנוזים גילינו 
                        נס לא קרה לנו פך שמן לא מצאנו 
                        בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור. 


                        כוחו של האדם לשנות ולהאיר את גורלו ...

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 21/11/19, 16:39

                           

                          ''

                           

                          המחשבות הם דרך הנשמה לתקשר עם הגוף

                           

                          אפלטון אמר, שהמחשבות הן הדרך של הנשמה שלנו לתקשר עם גופינו.קייטי ביירון אומרת, כי מחשבות מתרוצצות ומיוצרות במוחינו כל הזמן. כמו שאנחנו מייצרים רוק, ואי אפשר לעצור את זה, כך גם המחשבות חולפות בראש.

                           

                          מחשבות הן  כלי עבודה. הן בונות תשובות הן יכולות לעשות אותה  חיוביות או שלילית. הן אלו  שישפיעו על מצבו הפיזי של הגוף.  הן ילוו אותו בכל עשייה בה נהיה , הן יתערבבו עם מחשבות אחרות,  עד יום מותנו לא נפסיק לחשוב. חוץ מאתנו- איש אינו יכול להשתמש בהן. רק אנו נחליט איזה מחשבה  תזרום עכשיו בתוכנו . מחשבות הן מה שאני חושב כעת.רק אנחנו יכולים לחשוב את המחשבות שלנו.איש לא יכול לכעוס עבורך,  רק אתה  תבחר  אם לכעוס או לאהוב.

                           

                           -כעס הוא מחשבה שלילית .מחשבות רעות - מגיעות לעיתים. אפשר לתת להם לעורר עניין, להנמיך אותנו, להפוך את זה לדיון סוער של הנשמה עם הגוף שלנו ואפשר פשוט לתת להן לחלוף, כי הם שם.

                          -אהבה  היא מחשבה  חיובית. כל מחשבה חיובית  היא הזרמה של תשובות מרגיעות לתוך הגוף, מחשבה חיובית היא דבר שאני אוהב אותו ובדמיון שלי הוא כבר אצלי.

                           

                          שאילה קת'רין* אומרת ,כי ישנם כמה אופנים בהם ניתן להתבונן במחשבות:

                           א. זיהוי הופעתה של מחשבה בתודעה -על ידי ציון מנטאלי. כלומר, כל פעם שעולה מחשבה, אנחנו מציינים באופן מנטלי: "מחשבה". כך אנחנו מפתחים תשומת לב למה שמתרחש בתודעה מרגע לרגע.

                          ב.התבוננות בטבעה של המחשבה- אנו מעלים שאלות מסוימות מידי פעם. שאלות "שנזרקות" לחלל התודעה. לדוגמא: מה זו מחשבה? מאיפה היא מגיעה ולאן היא הולכת? מה טבעה? מידי פעם, ניתן לשאול את השאלה הזו בדיבור הפנימי ולתת לה להדהד בתוכנו.

                          ג.התבוננות אשר בוחנת את המחשבות -תוך ניסיון לזהות איזה סוגי מחשבות מתעוררות בתודעתנו שוב ושוב. התבוננות זו בוחנת גם, וזו מילת מפתח, את תוכן המחשבות. היא מנסה לזהות את התבניות המחשבתיות העיקריות שלנו. ראייה בהירה של הנטיות המחשבתיות היא הדרך להשתחרר לאט לאט מאותם מחשבות שאינן מועילות ושגורמות לנו לסבל ומצוקה.

                           

                          היידגר* אומר כי מחשבה היא  תהליך של חיפוש. תהליך נפשי של חיפוש. המחשבה היא המהות של עצמה. לאדם אין יכולת להגיע למהות של עצמו מכיוון שזהו תהליך של הכנסת האין סוף, בתוך סוף של מחשבה. לאדם ישנה יכולת להבין חלק של האין סוף, שזהו הלא נחשב, בעזרת הרגשות או הדמיונות. מחשבה היא פעולה הנעשית לפני ההבנה, הידע וההכרה.

                           

                          הבנה או תפיסה הם מונחים של סיום המחשבה, ותוצאה של תהליך :


                          -החיפוש- המחשבה.

                          -הכרה- היא היכולת של האדם להבין שהוא מסוגל לדעת.

                           -הבנה- התוצאה הסופית של פעולת החשיבה באדם.

                           

                           כשמחשבה מקורית יותר, זאת אומרת -שהיא מחשבה רחוקה יותר מהמהות שלה ומהתפיסה האנושית. ומכוון שכך  כדי להבינה אנו צריכים לעשות תהליך ארוך יותר של חיפוש..."הלא נחשב היא המתנה הכי נעלה שיכולה לתת המחשבה".הלא נחשב של המחשבה הם הדברים שאנו לא מודעים להם, או אותם דברים שלא חשבנו עליהם, אלה אותם דברים שמגרים אותנו לצאת לתהליך החיפוש לחשיבה.

                           

                          ולפנינו השיר מעורר מחשבות:

                           

                          מחשבות /מילים: יהודה מסס ועמיר בניון

                           

                          מחשבות רבות בלב איש

                          המחשבות כולן, יש טובות יש עצובות

                          יש לי מכולן, מחשבות מתחלפות מחשבות

                          בלב כולם

                          מחשבות רבות בלב איש

                          המחשבות כולן, יש טובות יש עצובות

                          יש לי מכולן, מחשבות נפגשות מחשבות

                          בלב כולם

                           

                          עכשיו אני חושב

                          איך זה בעצם שהלב

                          לא מוותר, איך זה לרצות להיות

                          למשהו אחר, מה זה פתאום לשכוח

                          זיכרונות בכל הכוח

                          עד הסוף, בכל הכוח

                          עד הסוף

                           

                          עכשיו אני הולך, הולך בתלם

                          לא רוצה להתנגד, שולי הדרך מסמנים להיצמד

                          צועד בכל הכוח כי זה לא הזמן לנוח

                          עד הסוף, בכל הכוח עד הסוף

                           

                           

                          *שאילה קת'רין מורה לוויפסנה -מאמר:" תרגול ויפסנא ועבודה עם מחשבות"

                          *מהספר "מה זה נקרא מחשבה " של היידגר ( 1954)

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS