האם אפשרי לחיות ללא ידידנו יצר הרע

שני יצרים נתן הקב"ה בלב האדם: יצר טוב ויצר רע, והרשות בידו לבחור באיזו דרך לילך בידיעה כי בהתאם למעשיו הוא עתיד לקבל את גמולו. ההתמודדות עם שני יצרים אלה,מגיעה מאפשרות הבחירה שניתנה לנו. הבחירה בין טוב לרע מלווה אותנו בכל רגע בחיים, ללא כל קשר למצב הרוחני בו אנו נמצאים. לכל אחד בחירות שונות ומצבים שונים להתמודד איתם המתאימים לדרגתו הרוחנית.

סוגיה להתחבטות:האם אנחנו רעים מטבענו? הפירוש להלכה אומר שכל בני האדם נבראו טובים. אין בהם שום דבר שלילי. לצד כל אחד מאיתנו מהלך צל. צל שנקרא "יצר הרע". הוא נברא כדי להוליך אותנו שולל להכשיל אותנו במבחנים פשוטים ומורכבים כאחד. האם יש יצר טוב? כנראה שלא, מאותה הנחה שכולנו טובים ואין צורך ביצר הטוב.הוא כבר טבוע בנו מיום היוולדנו.

לפי היהדות:בתוך כל אדם שוכנים שני יצרים: היצר הטוב והיצר הרע. היצר הרע מכונה בשם "מלך זקן וכסיל" מכיוון שעל פי חז"ל ,הוא נכנס אל האדם כבר בלידתו. במקורות היהדות לעתים מכונה היצר הרע בשם שטן. היצר הטוב לעומת זאת מכונה בשם "ילד מסכן וחכם", שכן הוא נכנס אל האדם שלוש עשרה שנים לאחר לידתו של היצר הרע, בזמן בר המצווה.

היצר הטוב של האדם, הוא הכוח שבאדם שיוצר טוב. היצר הרע של האדם, הוא הכוח שבו שיוצר רע.

היצר הרע נקרא נפש בהמית, לא מפני שהוא בהמה דווקא , כי לפעמים הוא שועל פיקח שבחיות , וצריכים לחכמה מרובה להבין תחבולותיו , ולפעמים הוא מתלבש בלבוש צדיק תמים ענו ובעל מידות טובות . וכל מניעה שיש לאדם בקדושה הוא רק מתחבולותיה של הנפש הבהמית . אומר הרבי הרש"ב : עד אז לא ידעתי שהנפש הבהמית יכולה להתחפש לצדיק וחסיד .

'היצר הרע' הינו בריאה של האל. הוא שותף חיוני בקיומו של העולם ואפשר שחשיבותו רבה יותר מזו של היצר הטוב, משום שהוא הכוח המניע את המין האנושי. אילולי יצר הרע לא בנה האדם בית, ולא נשא אישה ולא הוליד בנים ולא נשא ונתן. יצר הרע הוא המניע את העולם. ואם נוריד המלה רע, נשאר עם יצר. יצר הקיום ויצרים סוערים אחרים[מפי אחד האמוראים].

דן לחמן כותב במאמרו:"יצר הרע נולד עם הדת. רק דתיים מכירים אותו, סובלים ממנו ונלחמים בו מרות. לחילוניים יש גבולות. מה הם יעשו ומה לא, כמה יראה בעיניהם מקובל ומתי מעשה הופך ליותר מדי. אם לא חטאו בעיני החוק, לא יסבלו ממנו. אין שכר ואין עונש בתוך גבולות מקובלים. יש להם מוסר פנימי וערכים עליהם נבנית אישיותם".

בספר התניא של האדמו"ר הזקן ,כתוב כי  היצר הטוב הוא בעיקר במוח, וכמו כן בלב - בחלל הימני, ואילו היצר הרע מקומו בלב בחלל השמאלי. היצר הטוב מבוסס בעיקרו על המחשבה והמוח, ואילו היצר הרע מבטא את האמוציות והרגשות הספונטניים שעמם האדם נולד, שעיקרם תאוות גשמיות וגופניות. לכן,ה"מוח צריך להיות השליט על הלב", כלומר - לשלוט על הרגשות באמצעות המחשבה.

 אחת מדרכי התמודדות עם היצר הרע היא: "רבי ישמעאל אומר: אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש".

ולאלו שמתקשים להתגבר על יצרם, יש נחמה:בספר יחזקאל נאמר: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר", זהו ששנו רבותינו "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו" .

ישנו שיר שמושר לילדים בגנים החרדים על המאבק בין שני היצרים:

בבוקר באים אל ליבי הקטן ,באים אל ליבי הקטן.

שניים אורחים ואותי מבקשים: "הכניסי אותנו לכאן"

ובין שני האורחים שלי אין כלל שלום

ושני האורחים רק רבים כל היום.

אחד הוא אדון היצר הרע,השני אדון יצר הטוב הוא נקרא.

ניגשתי אל אימא שאלתי אותה:" למי את הדלת אפתח"?

אז אימא אמרה שמאד לי כדאי להכניס את הטוב רק אלי.

וכך עשיתי ראו הפתעה!פתאום נהייתי ילדה נפלאה!

ורק אם יבוא היצר הטוב -אפתח את דלתי לקראתו.

ורק אם יבוא היצר הרע-אסגור את דלתי מלפניו.

אל תדון את האדם לפני שתגיע למקומו

לפעמים צריך האדם להעביר ביקורת על מישהו (גם על עצמו). והשאלה היא, איך אפשר להעביר ביקורת בצורה בונה? ביקורת המתחשבת בצרכים של האדם השני, והמספקת מענה טוב יותר, לצרכים של זה שמעבירים עליו את הביקורת.ביקורת כזו הסיכוי שלה להתקבל גדול יותר, מאחר שהיא טובה יותר לשני הצדדים.

רוב האנשים מוכנים לקבל ביקורת, אבל רק במידה מתונה.כדי שהביקורת תועיל, צריך לשלב בה גם מחמאות. הנטייה הטבעית היא לדחות את דברי הביקורת  ולהתעלם מהם, ולפעמים גם לתקוף את מי שאמר אותם.

ספר משלי ממליץ למתוח ביקורת בזהירות ולהתאים את הביקורת לאופיו של האדם אשר מדברים איתו ובפרט, יש לקחת בחשבון את מידת ההבנה שלו: "תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה" [משלי יז]. כאשר גוערים באדם מבין היודע להסיק מסקנות, הדבר עלול לגרום לו נזק נפשי. הוא רגיש מאד לדברים שנאמרים לו, גערה לא זהירה עלולה להביא אותו למסקנה שהוא חסר-ערך, להשפיל אותו ולשבור אותו מבחינה נפשית יותר ממה שמאה מכות ישברו את הכסיל. הדרך הטובה ביותר להעביר ביקורת על אדם נבון היא ברמז דק, שהרי הנבון יודע להבין, מתוך רמזים דקים, מה כוונתו של הדובר. הרעיון שיש לדבר עם חכמים ברמזים נמצא כבר בדברי חז"ל: "די לחכימא – ברמיזא".

כדאי להקדים לדברי-הביקורת כמה דברי-שבח ומחמאות, כך שהאדם ירגיש טוב ולא ייפגע מהביקורת. כדי להשיג תוצאה חיובית ,יש להדגיש את הצדדים החיוביים של הזולת, כך שיהיה ברור שהפגם שעליו מותחים ביקורת מתגמד לעומתם. ולהוסיף שכוונת הביקורת, להוסיף עוד יותר חיוביות לחיוביות שכבר נמצאת בו.זאת מכיוון  שכשאדם שומע דברי ביקורת, הם תמיד פוגעים בכבודו ובביטחונו העצמי .העברת ביקורת עלולה לפגוע בדימוי העצמי של הזולת ולגרום לו להרגיש פגום ופסול.

אנשים חכמים יודעים להעביר ביקורת באופן שמשיג תוצאה הפוכה - הזולת מרגיש שהביקורת מחמיאה לו ומייפה אותו.עצם העובדה, שאדם חכם טרח למתוח עליו ביקורת מראה, שהוא ברובו טוב, שהרי אילו היה ברובו רע, לא היה "משתלם" להשקיע ולנסות לתקן אותו.

אדם שכל דבריו הם תוכחות וממתיחת ביקורת על אחרים - מקשה את עורפם של השומעים, גורם להם להתעלם מדברי הביקורת שלו ואולי אף מדברי ביקורת בכלל, כי הם רואים שלביקורת שלו אין סוף - לא משנה מה יקרה, תמיד יהיה בזה משהו רע, ולכן אין טעם להתאמץ ולשפר.

מעבר לנזק שהוא גורם לשומעים, איש ביקורתי גורם נזק גם לעצמו: מכיוון שהוא רואה בכל אירוע את הצד השלילי, הרגשות השליליים מצטברים בליבו, אין לו שמחת חיים, והוא יכול פתאום להישבר וליפול לדיכאון שממנו לא יוכל לצאת .

.

המסקנה היא :ככל שהדיבור אותו מוציא האדם מפיו ,מחובר יותר אל הדעת והמחשבה, כך הדיבור הביקורתי  עצמו הופך להיות טוב יותר.חשוב בטרם תדבר. חשוב טוב על כל התמונה המלאה. שים את עצמך במקומו של חברך. נסה להבין את הצד השני. ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. רק כאשר תבין את הצד השני בדיוק כפי שאתה מבין את עצמך, רק אז באפשרותך להעביר אליו ביקורת בונה וחיובית.

שינויים בתודעה ובדפוסי החשיבה מביאים לצמיחה רוחנית

תודעה [=הכרה]- תודעה היא אחת מתכונות הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו סובייקטיביות, הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה, והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה.

 היא מעין לוח, בו נחקק מידע אותו אנו קולטים. המידע נשמר בתודעה - או נמחק ממנה, בהתאם למשמעותו וחשיבותו עבורנו, ובהתאם לגישה של כל אדם לגבי סוגים אלו או אחרים של מידע.

בקונטקסט פילוסופי משמעות המילה 'תודעה' היא מודעות. כשאנו חשים, אנו מודעים לכך שאנו חשים. כשאנו חושבים, אנו מודעים לכך שאנו חושבים.

תרבויות ודתות רבות גורסות כי התודעה נמצאת בנשמה, הנפרדת מהגוף. לעומתם,מדענים רבים רואים את התודעה כקשורה באופן הדוק לתפקוד הניורוני של המוח.

התודעה ערה 24 שעות ביממה, גם כשאנו ערים וגם כשאנו ישנים, במטרה לקלוט את המתרחש סביבה:  -כשהאדם ישן, קליטת התודעה פורצת גבולות ואין לה כל מעצורים.

-כשהאדם ער, הוא קולט עשרות דברים בו זמנית, אך העניין שהוא מגלה בדבר מסוים בזמן מסוים, מציב דבר זה במקום מרכזי בתודעתו.

התודעה, בדומה למחשב, מקבלת מידע במצבים של יש או אין. או שאנו יודעים או שלא. איננו נכנסים לעומק - ואיננו חושבים יותר מדי. ככל שהאדם מתורבת יותר ומלומד יותר, תודעתו מקובעת יותר - וקשה יותר לשינוי.

תודעת האדם סופגת ללא הרף - דעות, הארות, מחשבות, רעיונות, מושגים, המשתחררים לאוויר העולם, בהתאמה לאוויר אותו נושם כל אדם:

- אדם הגדל בסביבה של פחד, תודעתו תהיה רוויה בדעות ובמחשבות של פחד.

-אדם הגדל בסביבה אוהבת, תודעתו תהיה רוויה במושגים, במילים, במחשבות של אהבה וכך הלאה.

במקרים בהם המידע מתקבל מאהבה, השינויים בתודעה ובדפוסי החשיבה יביאו לצמיחה רוחנית, העשויה לשפר באופן משמעותי את איכות החיים ואת מצבו הבריאותי של הגוף.

את התודעה מעצבים באמצעות הכוונה, תוך טיפוח תחושות ודיכוי תחושות כלפי גירויים שונים, בתהליך של הטמעת מידע המתמשך לאורך כל החיים. בהתאם לעיצוב התודעה, נבנית אישיותו של כל אדם, ונקבעים דפוסי חשיבתו, גישתו, אופן התנהגותו, תפיסת עולמו, רגישותו - ותחושותיו כלפי כל גורם בחייו.

מכיוון שהתודעה היא הגורם המכוון את התנהגותו של כל אדם, גורמים רבים - בעלי אינטרסים וכוח, נאבקים על השליטה בתודעה הקולקטיבית - ועל האפשרות לעצב ולתכנת אותה, בדרכים שונות. בעיצוב התודעה הקולקטיבית, שותפים גורמים רבים, כמו: בית, חברה, תקשורת, ממשל, מערכת חינוך, מערכות הסברה, מנגנוני אכיפה, דת, מסורת, חוק, פרסום, יחסי ציבור ועוד.

האינטנסיביות של הטמעת המידע והערכים במסגרת החינוך, מביאה לכך שהתודעה עלולה להיות כה מקובעת, שמידע הנוגד את הדפוסים שבה, עלולה להביא לזעזועים ולמשברים, לעוינות, במקרים רבים לעייפות, לכאבי ראש ולתופעות פיזיולוגיות כמו בחילה - ואף להפרעות תפקודיות שאנו מגדירים כמחלות שונות.

ניתן לנקות את תודעתנו מאמונות, רעיונות, דעות ומחשבות שאיננו מאמינים בהם וגורמים לנו

סבל, ומאמץ -באחרים תחתם, שישרו עלינו שלווה ונועם ויאפשרו לנו חופש אישי בבחירות שנעשה ונאמין בהם.

ניתן לעשות זאת במידה ונאפשר לעצמנו להכניס לתודעתנו "סיפור חיים" אשר אינו נשלט ע"י דעות אחרים והכוונתם. עלינו להתמקד במידע החדש, להציב אותו במקום מרכזי בתודעתנו, לתרגל אותו ובכך נחליף בו את ה"סיפור" הקודם.

מהלך כזה ייצור כמובן, כאוס עצום בתודעה, כאשר מחשבות, רעיונות וערכים סותרים ילחמו

זה בזה, אך בסופו של דבר נרוויח את הבחירה החופשית להשתמש בתודעתנו האישית  וללכת בעקבות ליבנו.

הבחירה חופשית באה כדי  לציין את התפיסה האומרת שלאדם יש כושר החלטה וחופש בחירה לגבי

חייו. הם אינם קבועים מראש, אינם מוכתבים בידי הגורל, הסיבתיות או כוחות עליונים.

 חז"ל ביטאו יפה תפיסה זו בביטוי הידוע: "הכול צפוי והרשות נתונה" [ר' עקיבא]. כלומר, על אף שהכול צפוי בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו.