פרק ג.

מה כואב לנשמה?

כל אדם באשר הוא ,סובל כמעט כל יום מימי חייו ממכאובים הנוגעים במידת מה לנפשו.

מכאובים אלה יכולים להיות מסוגים שונים:

-מצוקות נפש גדולות עקב טרגדיות המתרחשות בחייו של אדם.

-כאבים הנובעים ממקומו הירוד של האדם בעולמו.

-או מחוסר יכולתו של האדם לעמוד מול מצוקות החיים.

-ישנם כמובן גם כאבים זניחים,כתוצאה של פגישת האדם עם המציאות-כשאינה עומדת ברצונו ובציפיותיו,כאשר הוא נפגע,ואפילו פגיעה קטנה-לכאורה מהסביבה או מהחברה.

כאבים אלו הם כאבים של הנפש הגלויה,כאבי ה"אני"-כפי שהוא מתגלה בתודעה האנושית.

חלקם עשויים להיות תוצאה של פגמים וחסרונות שבנפשו של האדם.

אך בעיקר, נובע כאב הנפש מחוסר יכולתה של הנפש למלא את תשוקתה ולאו דווקא מטיבה של התשוקה.

פרק ב.

ישנם אנשים הנוטים להגות יותר על מהות נשמתם.ישנם אנשים העוברים חיים שלמים-אפילו אם הם שכלתנים ומעמיקים-אך אינם מתעניינים בנשמתם,או מעניקים לה זמן מחשבה.

ככל שהאדם חווה יותר מצבים של אהבה או שנאה,יאוש או תקווה-ישנו סיכוי רב יותר שהדבר יעורר בהם הכרה כלשהי ביחס להיקפה ולעומקה של הנשמה.

מעבר לזה לא ינסו להגיע לעומק.

הפסיכולוגיה מציעה תיאוריות שונות על הפעילויות ההדדיות של חלקי הנפש,אך היא לא מרחיקה לכת עד כדי התבוננות בנשמה.

המהר"ל אומר שכולנו מרגישים את הנשמה בדרך זו או אחרת,בטוחים בקיומה,אך אין לנו הבנה במהותה.

על הנשמה אפשר לומר כמו על אלוקים:"קרובה מכל קרוב ורחוקה מכל רחוק".

"נשמה"/הרב עדין אבן ישראל [שטיינזלץ]

יש לנו נשמה.

אנו יכולים לקבוע זאת –משום שאנו חשים בה.

מתי האדם מגלה זאת?

זה קורה בשלב מבוגר יותר ,שלא כמו הידיעה שאנו יודעים על קיום גופינו.

גם זו ידיעה מתפתחת.בתחילה התינוק מגלה את גופו ,בפרטים ולבסוף באופן כולל עם גדילתו.

יש לנו דיאלוג מתמיד ואוהב[לעיתים אוהב מדי].אנו מטפלים בו אם כי אנו מכירים אותו יותר חיצונית מאשר פנימית.יותר את החלקים הניתנים למישוש ונראים לכל.

חוויית הנשמה מגיעה לתודעתנו כמצבור חוויות שונות:

-אהבה ושנאה

-משיכה ותיעוב

-סקרנות ולמידה

-וכיוצא בזה..

חוויות אלה מגיעות כל אחת בפני עצמה ורק בשלב מאוחר יותר הן מצטרפות לתחושה כל שהיא  של "אני".

כאשר מכלול חוויות אלה מוגדר כ"אני"-גם הפשוט שבאדם יכול להבחין האם "אני" זה הוא במובן פיזי או רוחני.

עם זאת הכרת הנשמה הינה הכרה בסיסית.היא מאותם הדברים שאתה מכיר אותם עוד לפני שאתה קורא להם בשם.

-התינוק צריך לגדול כדי להגיע להגדרת "הגוף שלי",וכל שכן להגיע להגדרת "הנשמה שלי".

זאת מפני-

בתחילת מפגש

מסך עשן.

לאט לאט בעבודת צות

נקרע בשניים.

מגיע החיבור.

או שכן

או שלא.

החיבור הוא בידיעה

אחד של הזולת.

גופנפש.

ואת הכללים

יצרו התנאים

בין השניים.

מעל ומתחת למוסכמות.

לרגע חשבו

שניתן לבצע

העתק/הדבק

על פער של שני דורות.

ניתן למזער חיים שלמים

חוויות ,נסיונות,שריטות.

בא הגל וסחפם.

באה הרוח ונשבה בם

באה השמש שיחקה,

הבעירה אותם.

בא הליל וכיסה אותם

בשמיכת תרדמה.

ותם-

סיפור אגדתם.

 

צטט: אסתר רבקה 2014-06-30 08:15:29

הלל הזקן היה אומר "אם אין אני לי-מי לי"

 

הלל הזקן נקרא בתואר הכבוד "זקן" בשל היותו חבר במועצת הזקנים ונשיא הסנהדרין, חי במאה ה-1 לפנה"ס. במסורת  הלל נחשב לצאצא של בית דוד(משפטיה בן אביטל) מצד האם ומשבט בנימין מצד האב.

 

הלל עלה לארץ ישראל בגיל ארבעים והיה בין המנהיגים הגדולים ביותר שקמו  לעם ישראל עם שקיעת כוחו המדיני תחת שלטון הרומאים והתנכרות מלכותו של הורדוס למסורת היהדות, כמאה שנה לפני חורבן הבית.

 

הוא ייסד את שושלת נשיאי הסנהדרין, אשר התקיימה במשך 15 דורות ו-450 שנה עד לביטול מוסד הנשיאות במאה ה-5, גם לאחר חורבן ירושלים. הלל  היה האחרון בתקופת הזוגות. הוא קיבל תורה מפי שני חכמי הדור: שמעיה ואבטליון. בן זוגו העיקרי היה שמאי הזקן, שהיה אב בית הדין באותה התקופה, והוא היה בר-הפלוגתא הקבוע שלו. הלל נודע באופיו כענוותן, וכסבלן בהלכותיו ובהנהגותיו, ואילו שמאי היה קפדן יותר, וחמור סבר.

 

 הלל היה אישיות גדולה, בעל חזון ומידות תרומיות והייתה לו השפעה חזקה על בני דורו . בדורו לא ניתן היה לרתק את המוני ישראל אל התורה - חוץ מחוקיה המוסריים האנושיים ואל המצוות המבדילות בין ישראל לעמים הוא הורה את ישראל להחזיק בתורת משה ולקיימה גם בהשתנות העתים, ומסבות החיים.הלל נתן בפירושיו צורה חדשה שנתקבלה על לב הדור, ונעשה על ידי כך למייסד הקבלה, היא "תורה שבעל פה".

 

הלל הינו האישיות הבולטת ביותר בין החכמים בתקופת הורדוס ,מגדולי החכמים הן בהשקפותיו המוסריות והן בתרומתו להלכה. הוא פיתח את כללי מדרש ההלכה ואף השתמש בהם בצורה עקרונית ועקבית כדי לברר ולפתור בעיות בהלכה.

 

הלל הבין את החוקיות של המציאות כולה, הוא ידע שיותר קל לנו לאהוב את עצמנו, אבל לימד אותנו לאהוב את הזולת. הלל הזקן היה המקובל שביקש לעורר מחדש את אור האהבה והורה לנו את הדרך אליה.הוא התפרסם ביחסו אל האדם, כאוהב האדם ויותר מזה, בתפיסתו היחודית של ה"אני" של כל אדם ובהתחשבותו בכל אדם כהוויה בפני עצמה. תפיסתו של הלל את הייחוד האנושי של כל אדם כהוויה לעצמה משתקפת גם בשיטתו בהלכה, ובמידה רבה, גם בשיטתם של חכמי בית הלל מאוחר יותר. הייתה לו יכולת להתגמש לפי בעיות מיוחדות, בכוח שלא לראות רק את כללי האמת המובהקים, אלא גם את היוצאים מן הכלל.

 

הלל היה ענוותן וסובלני ויחד עם זאת יש בדבריו ובנהגיו גם מידה של הומור. חלק מסבלנותו היתרה של הלל נבע מכך שיכול היה לראות את המציאות שלא ברצינות כבדה כל כך, שיכול היה לראות בתוך אנשים ובתוך דברים גם את הצד המגוחך או החביב שבהם.

 

כשהגיע ארצה היה עני מאוד, והשתכר מטבע אחת ביום, ואת הכנסותיו היה מחלק לשתיים. חצי נתן לשומר בית המדרש כדי שיוכל ללמוד תורה מפי רבותיו, ובחצי השני השתמש לפרנסת בני ביתו. מסופר כי יום אחד לא הצליח להשתכר כסף כלל, ושומר בית המדרש סירב לאפשר לו להיכנס. הוא עלה על גג בית המדרש והקשיב לדברי רבותיו מפתח הארובה. הלומדים, שלא הבינו מדוע התמעט האור שנכנס לבית המדרש, עלו לגג ומצאו את הלל מכוסה בשלוש אמות של שלג. מיד הורידו אותו מהגג, ולמרות שהיה ערב שבת רחצו והושיבו אותו כנגד המדורה. "אמרו: ראוי זה לחלל עליו את-השבת" (יומא לה)".

 

קברו של הילל הזקן, שוכן במערה סמוך לקברו של ר` שמעון בר יוחאי שבמירון.

 

דבריו של הלל הזקן במשנה, מסכת אבות, פרק א, משנה יד:

 

"הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי".

 

במשפט זה גלומה פילוסופיית חיים שלמה שמטרה ללמדנו כיצד יש לחיות את חיינו . בימיו של הלל הזקן ידעו לומדי התורה שמטרת הלימוד היא אחת ויחידה: לרומם את האדם מעל טבעו האגואיסטי ולבנות בו טבע חדש, טבע של אהבה ונתינה, הדומה לטבעו של הבורא. את האגו הטבוע באדם, אפשר לבטל רק על ידי אור התורה המביא לאהבה.

 

פירוש ברטנורא:אם אני לא אדאג לעצמי – מי יעשה זאת במקומי? אבל כשאני דואג רק לעצמי ולא לטובת אחרים – מה ערכי? ואם איני עושה את חובתי עכשיו – מתי אעשה אותה? (אין לדחות דברים.)

אם אין אני לי – ברטנורא:"אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי".

 

הביטוי מדבר בשבח ההסתייעות העצמית, ועל כך שאדם צריך לסמוך על עצמו ועל יכולותיו, פירוש ציני אומר:"אין על מי לסמוך".

אם אני לא אתקן את עצמי , ואת מידותיי ואשפר את עצמי להיות אדם טוב יותר המקרין על סביבת חייו בדרכו להגשמת ייעודו בעולם , מי יעשה זאת  עבורי ?......... הן זה תפקידי שלא לומר מחויבותי ?.

 

 

וכשאני לעצמי – פירוש ברטנורא:ואפילו זכיתי לעצמי, מה הוא הזכות הזה, ובמה נחשב הוא, כנגד מה שאני חייב לעשות.

מילים הבאות לומר שאדם יכול לפעול וליצור אך ורק במסגרת של חברה וקהילה.

 

ואם לא עכשיו – פירוש ברטנורא:"בעולם-הזה. אימתי - כי אחר המוות אי-אפשר לזכות עוד. פירוש אחר, אם לא עכשיו - בימי הבחרות".

 

אימתי – ברטנורא:שמא בימי הזקנה לא יעלה לידי

הלל הזק אומר שאהבת הזולת היא מטרת קיומנו בעולם הזה וכלפי זה הדגיש, "ואם לא עכשיו, אימתי" .

אפשר להבין את ילדינו.

אנחנו בודקים את הדרך

בשלב גבוה של הסולם

בו אנו נמצאים.

וילדינו עדין על סולמות נמוכים

מנסים בעצמם להבין

את השלב הזה בחיים.

קשה למזג בין לימוד ללימוד

בעיקר שאין להם תובנות ומסקנות

לגבי השלבים שכבר חרשנו 

בדרכינו במעלה הסולם.

בקאנטרי אתה מגלה

את החוכמה האנושית

להבין

שגוף בריא

עוזר לנפש בריאה.

ובנוסף,

אם אתה לוקח עצמך לשם

אתה מוצא לעת זיקנתך

חברים לחיים במהירות,

שותפים למסע.

מדהים.

הענין עם פרץ הרגשות

שכאשר הכל שוכך

[עד הפרץ הבא]

וההגיון מאיר החשכה שהשאירו,

אתה תוהה בינך לבינך

על מה בדיוק היה כל הסער הזה?!