האם אנו לא אמורים להיות צמחוניים על פי היהדות ?

היהדות מצווה אותנו להתייחס יפה לבעלי חיים, אבל מתירה לנו לשחוט אותם.

השאלה הנשאלת ע"י הצימחונים והטבעונים:

"האם אנו לא אמורים להיות צמחוניים? על פי היהדות רצוי מאוד לאכול מאכלי בשר ודגים בשבתות וחגים.

לדברי הרב בצרי:אפשר להיות יהודי דתי צמחוני למרות  שישנה אמנם מצווה לשמוח בבשר ויין בשבתות, אבל מי שלא שמח - שלא יאכל.

מדוע היהדות מתירה אכילת בשר בעלי חיים? וגם אם הבשר חיוני מסיבה מסוימת, מדוע להשתמש גם בעורם ובאבריהם של בעלי חיים להכנת פריטי קודש, דוגמת קלף לספר תורה, שופר וכן הלאה?                       

היחס של היהדות כלפי בעלי החיים הוא אמנם כזה שמנסה למנוע מהם צער מיותר, אבל היא אינה אוסרת על אכילת בשר, ובמקרים מסוימים [כמו שבתות]- אפילו ממליצה על כך מפורשות.

הרב בצרי אומר כי רק לאחר המבול קיבל נח את הרשות לאכול בשר חיות, באמצעות הציווי "ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ". לולא האישור הזה - לא היינו יכולים לאכול בשר.

הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון הידברות, אמר כי השחיטה היהודית לא גורמת לבעל החיים שום סבל.

וטרינר בשם ד"ר רוברטו קליין ערך מחקר המוכיח ש:

בעלי החיים אשר התורה התירה לאכילה, ונשחטים על פי כללי השחיטה היהודית, אין בהם צער בעלי חיים אפילו לשנייה אחת מכיוון שלכל בעלי החיים ישנם שני עורקים המזרימים דם למוח - עורק קדמי ועורק אחורי. עם הפסקת אספקת הדם למוח אין תחושות ואין כאבים, ועצם החיתוך החד והמהיר אינו כואב.

מכאן :

מסקנתו של ד"ר קליין ברורה: שיטת השחיטה היהודית היא היחידה בעולם שלא גורמת צער בעולם, אפילו לא לשבריר שנייה".

אכילת בשר לא נועדה רק להשביע את התאווה האנושית, ויש לה תכלית רוחנית. התלמוד מלמד, שהסיבה שבבריאת העולם נבראו אדם וחווה אחרי כל שאר היצורים היתה כדי ללמד אותם לקח כפול:

-בני אדם יכולים להוות או את שיא הבריאה

או

- היצור החי הנמוך ביותר.

אם  בני האדם מתנהגים כראוי, אז הכל נברא לכבודם.

אך-

 אם הם משפילים את עצמם, אזי עליהם לזכור ש"אפילו היתוש נברא לפניך".

האדם הוא הנברא היחיד שיש לו בחירה חופשית. אנו יכולים לעבוד על עצמנו ולהפוך לטובים יותר מן הטבע שלנו, או להשתמש לרעה במתנות השמיים שקיבלנו ולהפוך לגרועים יותר. רק בן אדם יכול להיות נדיב, נחמד, חסר אגו, ולפעול נגד התכונות הטבעיות שלו.

כמו כן, רק האדם יכול להיות אכזר, הרסני ורצחני [למרות שלפעמים נראה שבעלי חיים מבצעים פעולות של חסד או הרס, הם בעצם רק הולכים אחר אינסטינקט ההישרדות שלהם – לא מתוך רשעות ורוע].

כאשר אנו משתמשים בחופש שלנו כדי לפעול בדרך נטולת אנוכיות, דרך של חסד או קדושה, אזי אנו נעלים מכולם, ושאר הברואים נמצאים שם כדי לשרת אותנו. על ידי אכילת יצורים אחרים, אנו למעשה מרוממים אותם למקומות שאליהם לא היו יכולים להגיע בעצמם.

"בתורת הקבלה"-ההתייחסות לכל הבריאה הינה התייחסות רוחנית, כשכל החומר בעולם הוא רק מעטפת לרוחניות הפנימית.

אומר הרב בדוש :

"בספרי הקבלה כתוב שיש כמה דרגות בבריאה:

-דומם

-צומח

-חי

-מדבר

-והדרגה החמישית היא היהודי.

 כל אחד מהכוחות בטבע משתוקק להתעלות לדרגה שמעליו:

-הצומח נאכל על ידי הבעל חי, וכך מתעלה לדרגה של חי.

-הבעל חי מתאווה לעלות למדרגה של האדם.

לכן –

התורה מתירה לאכול את בשר בעלי החיים הכשרים. בכך הבעל חי מתעלה והופך להיות חלק מהמדבר.

עם זאת, אסור לאכול חיות מסוימות, שאם תשים לב הן יותר עזות, חצופות, רעות או בעלות תכונות שליליות אחרות. כשבשרן נכנס בגוף, זה משנה גם את האדם עצמו.

ידוע שכאשר האדם ניזון מהמרכיבים הקיימים בבריאה - הוא מתקן אותם ומרומם אותם מדרגת צומח או חי לדרגת מֵדבר, עד כדי כך שהרמ"ק, מגדולי המקובלים של לפני כ-500 שנה, כתב שדווקא אדם שהגיע למדרגת צדיק הוא זה שצריך להקפיד לאכול בשר, כי בכך הוא מתקן את הבריאה".

לגבי העניין של עלייה בדרגה הדבר חל גם על שופרות, קלפים וכן הלאה למרות  שהשימוש הוא חיצוני.

זאת מכיוון:

ש"אם אותו פריט משרת ומשמש את האדם, מדובר בהתעלות לדרגה אחרת. וכשמדובר בחפץ של מצווה, כמובן שההתעלות שלו גדולה".

"זו זכות לבעלי החיים שיכתבו עליהם את התורה הקדושה",

מקורות:

http://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture

http://www.hidabroot.org/ARDetail

http://www.he.chabad.org/library

ה"מאבק" שלנו באגו

"האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא אסור באזיקים." ז'אן ז'אק רוסו. 

האזיקים אינם פיזיים, ואף לא חברתיים. הם בראש ובראשונה מנטליים. כולנו אכן נולדים חופשיים, אך משהו קורה לנו בשנתיים הראשונות לחיינו: אנחנו נסגרים סביב האגו.

האגו הינו תחושה עמוקה של נפרדות ועליונות. הוא צורך רגשי ופסיכולוגי כפייתי לראות ולחוש את עצמנו כנפרדים - וכטובים יותר - מהאחר, מהעולם ומהיקום כולו. הוא נקודת הייחוס שבה תחושת האינדיבידואליות שלנו היא גם תחושה של ניכור, שבה החוויה של עצמאות היא גם חוויה של בידוד, ושבה אפילו חוויית החופש מועבת על ידי תחושות עמוקות של שעבוד, של מוגבלות ושל ייאוש השוכנים בלב הווייתנו.

לאגו יש קשר ישיר לאופן שבו אנחנו קולטים את העולם. אנחנו שומעים מה אחרים אומרים על העולם ועלינו, אנחנו רואים איך הם מתנהגים ומה הם עושים ואיך הם עושים. כשאנחנו מפסיקים להקשיב לעצמנו ומתחילים להקשיב לדברים שמסביב, זהו המקום שבו האגו מתפתח.

האגו הוא בעיה גדולה מאוד. בהקשר האישי והצר שבו חיים רובנו, האגו הוא הגרעין הרגשי והפסיכולוגי הבסיסי שאיתו אנחנו מזדהים. 

האגו יכול לתפוס מקום כשאדם לא קשוב לעצמו. הוא מאבד את האני שלו ואז יש מקום לאגו. אדם שמנותק מהאינטליגנציה הרגשית שלו ומהמודעות העצמית, האגו מנהל אותו. זהו מקום שבו תגובות לדברים שאחרים עושים או אומרים הן תגובות של עלבון ופגיעות. הכבוד לוקח תפקיד עד כדי כך שאנשים מרגישים שהכבוד שלהם נרמס. 

לו היינו מקשיבים לעצמנו ומחוברים לעצמנו היינו מאפשרים לאנשים להיות שונים מאתנו, בלי להיפגע. מותר להם להביע מחשבות שונות משלנו, להתנהג אחרת מאתנו ולהרגיש שונה. 

אדם שמרגיש חלש, פגוע, חסר ביטחון ופגיע - אין לו שליטה על האגו שלו, וכשהתגובה מגיעה מתוך האגו ,אזי היא חסרת מעצורים ולעיתים חסרת פרופורציה למה שהניע את הפעולה. האדם עלול אז לצעוק, להכות או לבחור בדרך אלימה כתגובה, או לחילופין הוא עלול "להתקפל" ולא להגיב כלל ואת הכעס והעלבון לשמור בתוכו, מצב שעלול להזיק לבריאותו.

חיזוק הביטחון העצמי, יכול לאזן את האגו. בטחון עצמי נובע מהיות האדם שלם עם עצמו. זהו מצב שאינו תלוי בגורם חיצוני. הקשבה פנימית - אני מול עצמי. מפגש בין אנשים, כשהם מקשיבים במלוא מובן המילה אחד לשני, בלי להיות עסוקים באיך להגיב ובמה לומר, זהו מצב של העדר אגו. ברגע שאדם חושב איך להגיב ומה לומר, בזמן שהאחר מדבר, כאן האגו פועל.

האגו אינו אויבנו,הוא חלק מעצמנו ולכן הוא שייך לנו.אנו זקוקים לו בתחילת דרכינו הרוחנית,כדי להביא אותנו לבשלותה.במקום לראות את האשם בחוץ,לכל המתרחש בחיינו-עלינו להבין למה קורים לנו דברים.במקום להיפגע מאנשים ולהאשימם,עלינו לשאול-למה זימנו אותם וסיטואציות מסוימות לחיינו,ואיך נלמד מהם כדי להתפתח.איזה שיעורים אנו מזמנים לחיינו ומה תכליתם.ללמוד לשחרר שיעורים מתוכנו במקום להאשים אחרים ולא ללמוד לקחים.

האגו זה משהו שנחוץ לנו כדי להתקדם בחיים. הוא מחזק ומתמרץ את מעשינו, מאפשר לנו להעריך מחדש את עצמנו ללא תלות באחר. האגו הוא בהחלט תכונה חיובית ואם נאפשר לו לחיות באיזון ובאפקטיביות בחיינו, נצא נשכרים.