כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום שלישי, 23/4/19, 05:01

     

    1

    ''

     

     

    להרחיב התודעה משמעו לפתוח פתח לכניסת האור למקומות חשוכים בחיינו

     

    לכל אחד מאיתנו מגיעים חיים מלאי חסד, אושר ואהבה. אנו זכאים לסיפוק, לרוגע, לשפע, לשלווה. אך,

    רבים מאתנו יוצרים את מציאות חייהם בהתאם לאגו. האגו "מסנן" את ראיית עולמם,לפי תועלתו ולא מאפשר להם לראותה, דרך עיני התודעה. הוא כולא, מכווץ אותה, סוגר עליה ורק לעיתים רחוקות הם יזכו לרגעים של חסד ,בהם ירגישו את אותה "התעלות נפש".

     

    עלינו לפתח את "שרירי" הנפש שלנו. את יכולתנו לחשוב אחרת, את כישורי ההסתכלות על העולם מעבר למשקפי האגו. ההישג הגדול שלנו יהיה חיבור אמיתי ל"אני האמיתי" שלנו.

     

     לפי תפיסת היהדות ,הנשמה הינה ביטוי לחלק של תודעת האדם, אשר מבטא את יכולתו להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה אשר מהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך –כי ישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר.

    על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית[ויקפדיה].

     

    כאשר נרחיב את התודעה, נוכל להיות מודעים יותר לעצמנו, לערכנו,ליכולותינו, ליחסינו עם הסביבה, לתרומתנו ולייעודנו. נוכל ליצור מציאות מיטיבה עבורנו ועבור יקירנו. כך נפתח את הפתח לכניסת האור לכל אותם מקומות חשוכים בחיינו. זה המקום הטבעי שלנו. זה המקום בו אנו בוחרים לחיות- יחד באור.

     

    תודעה ערה ,היא מצב קרוב יותר למה שאנו מכנים שינה, מאשר למה שאנו מכנים ערות:  כשאדם רק מתחיל להתעורר בבקר, התודעה שלו מצויה בשיאה בכל שלושת הממדים.

     ברגע שהוא פוקח עיניו, הוא בדרך כלל מאפשר לעצמו להיכנס מיד נכנס למצב של מאמץ ולחץ וזה הרגע בו התודעה נרדמת. במצב של מאמץ או לחץ נפשי, כשהרגשות מצויים במצב של מהומה והיצרים עובדים על גירוי יתר, התודעה נעשית צרה, נמוכה, שטוחה ועכורה. היא נכנסת לבית סוהר, ממנו המציאות רק נשקפת מבעד לצוהר חסום בסורגים.

     

     מבחינת גלי המוח, מצב המהומה הפנימית אותו אני מכנים ערות, הוא הוא מצב שנקרא: גלי ביתא. ואילו המצב שבין השינה המלאה של הלילה, ובין ההתעוררות המלאה של יציאה אל היום ההומה, היא מצב של גלי אלפא. מצב האלפא, שבו שלושת הממדים מצויים במצב פעיל,  הולך לאיבוד ברגע שמהומת היום מצליחה להיכנס פנימה ולעשות בפנים בלאגן.

     

    *גבריאל רעם בכתבתו אומר כי התודעה של רוב בני האדם נוטה להיסטריה -ברגע שיש ביטוי רגשי.הדבר אשר גורם לתגובות ולתנודות חזקות במיוחד, הם הרגשות השליליים ...

    מטרת האדם השואף להגיע לרמת תודעה והתפתחות רוחנית גבוהה יותר - היא לגרום לתודעתו להיות כמה שיותר שקטה, כמה שיותר פאסיבית. אדם בעל תודעה גבוהה הוא בעל תודעה שקטה, אבל הוא גם בעל עצמה חזקה העוברת דרך התודעה הצלולה שלו".

    אדם בעל תודעה רחבה, מתייחס לתודעה שלו כמו אל חומר נפץ. שומר מכל משמר שלא לטלטל אותה, ולכן הוא נראה לסביבה שקט ואנמי, אבל השקט הזה הוא כיסוי למידת הזהירות שבה אותו אדם מתייחס לתודעה שלו, ולחשש שלו לפגום באיזשהו אופן בצלילות תודעתו.

     

     

     

     

    http://www.idan-**גבריאל רעם

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום ראשון, 19/11/17, 04:49

      צטט: אסתר רבקה 2014-05-28 07:16:15

      1

      ''

       

       

      להרחיב התודעה משמעו לפתוח פתח לכניסת האור למקומות חשוכים בחיינו

       

      לכל אחד מאיתנו מגיעים חיים מלאי חסד, אושר ואהבה. אנו זכאים לסיפוק, לרוגע, לשפע, לשלווה. אך,

      רבים מאתנו יוצרים את מציאות חייהם בהתאם לאגו. האגו "מסנן" את ראיית עולמם,לפי תועלתו ולא מאפשר להם לראותה, דרך עיני התודעה. הוא כולא, מכווץ אותה, סוגר עליה ורק לעיתים רחוקות הם יזכו לרגעים של חסד ,בהם ירגישו את אותה "התעלות נפש".

       

      עלינו לפתח את "שרירי" הנפש שלנו. את יכולתנו לחשוב אחרת, את כישורי ההסתכלות על העולם מעבר למשקפי האגו. ההישג הגדול שלנו יהיה חיבור אמיתי ל"אני האמיתי" שלנו.

       

       לפי תפיסת היהדות ,הנשמה הינה ביטוי לחלק של תודעת האדם, אשר מבטא את יכולתו להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה אשר מהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך –כי ישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר.

      על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית[ויקפדיה].

       

      כאשר נרחיב את התודעה, נוכל להיות מודעים יותר לעצמנו, לערכנו,ליכולותינו, ליחסינו עם הסביבה, לתרומתנו ולייעודנו. נוכל ליצור מציאות מיטיבה עבורנו ועבור יקירנו. כך נפתח את הפתח לכניסת האור לכל אותם מקומות חשוכים בחיינו. זה המקום הטבעי שלנו. זה המקום בו אנו בוחרים לחיות- יחד באור.

       

      תודעה ערה ,היא מצב קרוב יותר למה שאנו מכנים שינה, מאשר למה שאנו מכנים ערות:  כשאדם רק מתחיל להתעורר בבקר, התודעה שלו מצויה בשיאה בכל שלושת הממדים.

       ברגע שהוא פוקח עיניו, הוא בדרך כלל מאפשר לעצמו להיכנס מיד נכנס למצב של מאמץ ולחץ וזה הרגע בו התודעה נרדמת. במצב של מאמץ או לחץ נפשי, כשהרגשות מצויים במצב של מהומה והיצרים עובדים על גירוי יתר, התודעה נעשית צרה, נמוכה, שטוחה ועכורה. היא נכנסת לבית סוהר, ממנו המציאות רק נשקפת מבעד לצוהר חסום בסורגים.

       

       מבחינת גלי המוח, מצב המהומה הפנימית אותו אני מכנים ערות, הוא הוא מצב שנקרא: גלי ביתא. ואילו המצב שבין השינה המלאה של הלילה, ובין ההתעוררות המלאה של יציאה אל היום ההומה, היא מצב של גלי אלפא. מצב האלפא, שבו שלושת הממדים מצויים במצב פעיל,  הולך לאיבוד ברגע שמהומת היום מצליחה להיכנס פנימה ולעשות בפנים בלאגן.

       

      *גבריאל רעם בכתבתו אומר כי התודעה של רוב בני האדם נוטה להיסטריה -ברגע שיש ביטוי רגשי.הדבר אשר גורם לתגובות ולתנודות חזקות במיוחד, הם הרגשות השליליים ...

      מטרת האדם השואף להגיע לרמת תודעה והתפתחות רוחנית גבוהה יותר - היא לגרום לתודעתו להיות כמה שיותר שקטה, כמה שיותר פאסיבית. אדם בעל תודעה גבוהה הוא בעל תודעה שקטה, אבל הוא גם בעל עצמה חזקה העוברת דרך התודעה הצלולה שלו".

      אדם בעל תודעה רחבה, מתייחס לתודעה שלו כמו אל חומר נפץ. שומר מכל משמר שלא לטלטל אותה, ולכן הוא נראה לסביבה שקט ואנמי, אבל השקט הזה הוא כיסוי למידת הזהירות שבה אותו אדם מתייחס לתודעה שלו, ולחשש שלו לפגום באיזשהו אופן בצלילות תודעתו.

       

       

       

       

      http://www.idan-**גבריאל רעם

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום ראשון, 22/10/17, 05:03

        צטט: אסתר רבקה 2015-07-01 04:18:08

        ''

         

        שינויים בתודעה ובדפוסי החשיבה מביאים לצמיחה רוחנית

         

        תודעה [=הכרה]- תודעה היא אחת מתכונות הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו סובייקטיביות, הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה, והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה.

         היא מעין לוח, בו נחקק מידע אותו אנו קולטים. המידע נשמר בתודעה - או נמחק ממנה, בהתאם למשמעותו וחשיבותו עבורנו, ובהתאם לגישה של כל אדם לגבי סוגים אלו או אחרים של מידע.

         

        בקונטקסט פילוסופי משמעות המילה 'תודעה' היא מודעות. כשאנו חשים, אנו מודעים לכך שאנו חשים. כשאנו חושבים, אנו מודעים לכך שאנו חושבים.

         

        תרבויות ודתות רבות גורסות כי התודעה נמצאת בנשמה, הנפרדת מהגוף. לעומתם,מדענים רבים רואים את התודעה כקשורה באופן הדוק לתפקוד הניורוני של המוח.

         

        התודעה ערה 24 שעות ביממה, גם כשאנו ערים וגם כשאנו ישנים, במטרה לקלוט את המתרחש סביבה:  -כשהאדם ישן, קליטת התודעה פורצת גבולות ואין לה כל מעצורים.

        -כשהאדם ער, הוא קולט עשרות דברים בו זמנית, אך העניין שהוא מגלה בדבר מסוים בזמן מסוים, מציב דבר זה במקום מרכזי בתודעתו.

         

        התודעה, בדומה למחשב, מקבלת מידע במצבים של יש או אין. או שאנו יודעים או שלא. איננו נכנסים לעומק - ואיננו חושבים יותר מדי. ככל שהאדם מתורבת יותר ומלומד יותר, תודעתו מקובעת יותר - וקשה יותר לשינוי.

        תודעת האדם סופגת ללא הרף - דעות, הארות, מחשבות, רעיונות, מושגים, המשתחררים לאוויר העולם, בהתאמה לאוויר אותו נושם כל אדם:

        - אדם הגדל בסביבה של פחד, תודעתו תהיה רוויה בדעות ובמחשבות של פחד.

        -אדם הגדל בסביבה אוהבת, תודעתו תהיה רוויה במושגים, במילים, במחשבות של אהבה וכך הלאה.

         

        במקרים בהם המידע מתקבל מאהבה, השינויים בתודעה ובדפוסי החשיבה יביאו לצמיחה רוחנית, העשויה לשפר באופן משמעותי את איכות החיים ואת מצבו הבריאותי של הגוף.

         

        את התודעה מעצבים באמצעות הכוונה, תוך טיפוח תחושות ודיכוי תחושות כלפי גירויים שונים, בתהליך של הטמעת מידע המתמשך לאורך כל החיים. בהתאם לעיצוב התודעה, נבנית אישיותו של כל אדם, ונקבעים דפוסי חשיבתו, גישתו, אופן התנהגותו, תפיסת עולמו, רגישותו - ותחושותיו כלפי כל גורם בחייו.

         

        מכיוון שהתודעה היא הגורם המכוון את התנהגותו של כל אדם, גורמים רבים - בעלי אינטרסים וכוח, נאבקים על השליטה בתודעה הקולקטיבית - ועל האפשרות לעצב ולתכנת אותה, בדרכים שונות. בעיצוב התודעה הקולקטיבית, שותפים גורמים רבים, כמו: בית, חברה, תקשורת, ממשל, מערכת חינוך, מערכות הסברה, מנגנוני אכיפה, דת, מסורת, חוק, פרסום, יחסי ציבור ועוד.

         

        האינטנסיביות של הטמעת המידע והערכים במסגרת החינוך, מביאה לכך שהתודעה עלולה להיות כה מקובעת, שמידע הנוגד את הדפוסים שבה, עלולה להביא לזעזועים ולמשברים, לעוינות, במקרים רבים לעייפות, לכאבי ראש ולתופעות פיזיולוגיות כמו בחילה - ואף להפרעות תפקודיות שאנו מגדירים כמחלות שונות.

         

        ניתן לנקות את תודעתנו מאמונות, רעיונות, דעות ומחשבות שאיננו מאמינים בהם וגורמים לנו

        סבל, ומאמץ -באחרים תחתם, שישרו עלינו שלווה ונועם ויאפשרו לנו חופש אישי בבחירות שנעשה ונאמין בהם.

        ניתן לעשות זאת במידה ונאפשר לעצמנו להכניס לתודעתנו "סיפור חיים" אשר אינו נשלט ע"י דעות אחרים והכוונתם. עלינו להתמקד במידע החדש, להציב אותו במקום מרכזי בתודעתנו, לתרגל אותו ובכך נחליף בו את ה"סיפור" הקודם.

        מהלך כזה ייצור כמובן, כאוס עצום בתודעה, כאשר מחשבות, רעיונות וערכים סותרים ילחמו

        זה בזה, אך בסופו של דבר נרוויח את הבחירה החופשית להשתמש בתודעתנו האישית  וללכת בעקבות ליבנו.

         

        הבחירה חופשית באה כדי  לציין את התפיסה האומרת שלאדם יש כושר החלטה וחופש בחירה לגבי

        חייו. הם אינם קבועים מראש, אינם מוכתבים בידי הגורל, הסיבתיות או כוחות עליונים.

         

         חז"ל ביטאו יפה תפיסה זו בביטוי הידוע: "הכול צפוי והרשות נתונה" [ר' עקיבא]. כלומר, על אף שהכול צפוי בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו.

        דרג את התוכן:
          1 תגובות   יום חמישי, 11/5/17, 02:43

          צטט: אסתר רבקה 2014-05-28 07:16:15

          1

          ''

           

           

          להרחיב התודעה משמעו לפתוח פתח לכניסת האור למקומות חשוכים בחיינו

           

          לכל אחד מאיתנו מגיעים חיים מלאי חסד, אושר ואהבה. אנו זכאים לסיפוק, לרוגע, לשפע, לשלווה. אך,

          רבים מאתנו יוצרים את מציאות חייהם בהתאם לאגו. האגו "מסנן" את ראיית עולמם,לפי תועלתו ולא מאפשר להם לראותה, דרך עיני התודעה. הוא כולא, מכווץ אותה, סוגר עליה ורק לעיתים רחוקות הם יזכו לרגעים של חסד ,בהם ירגישו את אותה "התעלות נפש".

           

          עלינו לפתח את "שרירי" הנפש שלנו. את יכולתנו לחשוב אחרת, את כישורי ההסתכלות על העולם מעבר למשקפי האגו. ההישג הגדול שלנו יהיה חיבור אמיתי ל"אני האמיתי" שלנו.

           

           לפי תפיסת היהדות ,הנשמה הינה ביטוי לחלק של תודעת האדם, אשר מבטא את יכולתו להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה אשר מהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך –כי ישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר.

          על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית[ויקפדיה].

           

          כאשר נרחיב את התודעה, נוכל להיות מודעים יותר לעצמנו, לערכנו,ליכולותינו, ליחסינו עם הסביבה, לתרומתנו ולייעודנו. נוכל ליצור מציאות מיטיבה עבורנו ועבור יקירנו. כך נפתח את הפתח לכניסת האור לכל אותם מקומות חשוכים בחיינו. זה המקום הטבעי שלנו. זה המקום בו אנו בוחרים לחיות- יחד באור.

           

          תודעה ערה ,היא מצב קרוב יותר למה שאנו מכנים שינה, מאשר למה שאנו מכנים ערות:  כשאדם רק מתחיל להתעורר בבקר, התודעה שלו מצויה בשיאה בכל שלושת הממדים.

           ברגע שהוא פוקח עיניו, הוא בדרך כלל מאפשר לעצמו להיכנס מיד נכנס למצב של מאמץ ולחץ וזה הרגע בו התודעה נרדמת. במצב של מאמץ או לחץ נפשי, כשהרגשות מצויים במצב של מהומה והיצרים עובדים על גירוי יתר, התודעה נעשית צרה, נמוכה, שטוחה ועכורה. היא נכנסת לבית סוהר, ממנו המציאות רק נשקפת מבעד לצוהר חסום בסורגים.

           

           מבחינת גלי המוח, מצב המהומה הפנימית אותו אני מכנים ערות, הוא הוא מצב שנקרא: גלי ביתא. ואילו המצב שבין השינה המלאה של הלילה, ובין ההתעוררות המלאה של יציאה אל היום ההומה, היא מצב של גלי אלפא. מצב האלפא, שבו שלושת הממדים מצויים במצב פעיל,  הולך לאיבוד ברגע שמהומת היום מצליחה להיכנס פנימה ולעשות בפנים בלאגן.

           

          *גבריאל רעם בכתבתו אומר כי התודעה של רוב בני האדם נוטה להיסטריה -ברגע שיש ביטוי רגשי.הדבר אשר גורם לתגובות ולתנודות חזקות במיוחד, הם הרגשות השליליים ...

          מטרת האדם השואף להגיע לרמת תודעה והתפתחות רוחנית גבוהה יותר - היא לגרום לתודעתו להיות כמה שיותר שקטה, כמה שיותר פאסיבית. אדם בעל תודעה גבוהה הוא בעל תודעה שקטה, אבל הוא גם בעל עצמה חזקה העוברת דרך התודעה הצלולה שלו".

          אדם בעל תודעה רחבה, מתייחס לתודעה שלו כמו אל חומר נפץ. שומר מכל משמר שלא לטלטל אותה, ולכן הוא נראה לסביבה שקט ואנמי, אבל השקט הזה הוא כיסוי למידת הזהירות שבה אותו אדם מתייחס לתודעה שלו, ולחשש שלו לפגום באיזשהו אופן בצלילות תודעתו.

           

           

           

           

          http://www.idan-**גבריאל רעם

          דרג את התוכן:
            3 תגובות   יום רביעי, 26/4/17, 06:44

            ''

             

            דאגה היא חשש מפני מצב שלילי אשר עלול לבוא.היא מכילה פחד וחשש מפני אבדן של דברים חשובים ויקרים הקשורים אל עצם החיים ומשמעותם. הדאגה היא תכונה טבעית של אכפתיות ורצון התגוננות, המוצאת את משכנה בליבו של כל אדם שפוי הנוטל על עצמו אחריות.

             

            מאידך, מי שאינו דואג ואינו אחראי לשמור נכון את רכושו, מכנה אותו שלמה המלך,כאדם חסר לב. ישנם אנשים ירודים, שהם חסרי אחריות לחלוטין, אין להם כל דאגה .סילוק כל זיק דאגה מהלב, מוביל לאבדון, מפני שנטילת אחריות חייבת לבוא בעקבות דאגה בסיסית לקיום החיים.

             

            הדאגה מדלדלת הרבה מכוחה של התודעה,ובמוקדם או במאוחר היא גורמת נזק נפשי[הנזיר שמכר את הפאררי שלו] צורתה הקיצונית של הדאגה גם היא אינה נכונה, כי דאגות יתר מוגזמות מובילות את הדאגן אכול הדאגה לאיבוד טעם החיים, בפרט היכן שאין הדאגות מובילות לתוצאה חיובית כלשהי.

             

            הדאגה הופכת לנטל, כאשר מתגובה נקודתית לאירוע מסוים, היא הופכת להרגל תגובה קבוע ומתמשך, כלומר, הופכת מדאגה לדאגנות. האדם הנוטה להגיב בדאגנות, דואג מכל דבר, יחפש וימצא לו מיד סיבה טובה לדאגה.

             

            כאשר אנו דואגים למישהו, אנו למעשה מתעסקים בעצמנו, במילוי הצורך שלנו בוודאות, בצורך לחוש כי אנו שולטים במהלך חיינו.

             

            השפעת הדאגנות על תפקודו התקין של הגוף היא שלילית. הרפואה הסינית מזהה בדאגנות גורם להחלשת מערכת העיכול, דבר המתבטא בתחושת עייפות לאורך זמן, חוסר ריכוז, עיכול לא תקין, בעיות שינה ועוד.

             

            טענה נפוצה שנאמרה על ידי ליברט ומוריס מציעה, שחרדה נגרמת כתוצאה משני מרכיבים:

             -דאגה -דאגה מיוחסת כהפרעה שלילית שמסיחה את הדעת מפתירת הבעיה. לדוגמה, כאשר תלמידים נהיים מודאגים בזמן מבחן, הם לעתים יחזרו ויאמרו לעצמם שהם ייכשלו, או שהם אינם זוכרים את החומר למבחן או שהמורה שלהם יכעס עליהם. מחשבות אלו משתמשות בחלק מהמוח שאמור להיות בשימוש בחלקים מהמבחן ולכן נוצר ליקוי בביצוע המבחן.

             -רגשנות-רגשנות מיוחסת לתסמינים פסיכולוגים כמו זיעה, דופק לב מואץ ולחץ דם גבוה.

             

            תפילה להצלחה ולהחלמה או תרגול מדיטציה-יכולים להיות תחליף בריא ומצויין לדאגה.

            הגמרא במסכת יומא אומרת כך:

             

            דאגה בלב איש ישיחנה:

             

            - ישיחנה לאחרים - דהיינו ,יספר אותה לאחרים ובכך יקל מדאגתו.

             

            - ישיחנה מדעתו -מלשון " הסח הדעת ".

             

            ר' אשר מסטולין זצוק"ל אומר: ידוע ממסכת ברכות ששיחה זו תפילה שמשם לומדים שיצחק תיקן תפילת מנחה - "ויצא יצחק לשוח בשדה". ועל זה אומר ר' אשר צדיק:ישחינה - דהיינו יתפלל עליה !!! - שבתפילה ישפוך ליבו על דאגתו !!!

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שני, 3/4/17, 04:33

              צטט: אסתר רבקה 2014-05-28 07:16:15

              1

              ''

               

               

              להרחיב התודעה משמעו לפתוח פתח לכניסת האור למקומות חשוכים בחיינו

               

              לכל אחד מאיתנו מגיעים חיים מלאי חסד, אושר ואהבה. אנו זכאים לסיפוק, לרוגע, לשפע, לשלווה. אך,

              רבים מאתנו יוצרים את מציאות חייהם בהתאם לאגו. האגו "מסנן" את ראיית עולמם,לפי תועלתו ולא מאפשר להם לראותה, דרך עיני התודעה. הוא כולא, מכווץ אותה, סוגר עליה ורק לעיתים רחוקות הם יזכו לרגעים של חסד ,בהם ירגישו את אותה "התעלות נפש".

               

              עלינו לפתח את "שרירי" הנפש שלנו. את יכולתנו לחשוב אחרת, את כישורי ההסתכלות על העולם מעבר למשקפי האגו. ההישג הגדול שלנו יהיה חיבור אמיתי ל"אני האמיתי" שלנו.

               

               לפי תפיסת היהדות ,הנשמה הינה ביטוי לחלק של תודעת האדם, אשר מבטא את יכולתו להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה אשר מהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך –כי ישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר.

              על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית[ויקפדיה].

               

              כאשר נרחיב את התודעה, נוכל להיות מודעים יותר לעצמנו, לערכנו,ליכולותינו, ליחסינו עם הסביבה, לתרומתנו ולייעודנו. נוכל ליצור מציאות מיטיבה עבורנו ועבור יקירנו. כך נפתח את הפתח לכניסת האור לכל אותם מקומות חשוכים בחיינו. זה המקום הטבעי שלנו. זה המקום בו אנו בוחרים לחיות- יחד באור.

               

              תודעה ערה ,היא מצב קרוב יותר למה שאנו מכנים שינה, מאשר למה שאנו מכנים ערות:  כשאדם רק מתחיל להתעורר בבקר, התודעה שלו מצויה בשיאה בכל שלושת הממדים.

               ברגע שהוא פוקח עיניו, הוא בדרך כלל מאפשר לעצמו להיכנס מיד נכנס למצב של מאמץ ולחץ וזה הרגע בו התודעה נרדמת. במצב של מאמץ או לחץ נפשי, כשהרגשות מצויים במצב של מהומה והיצרים עובדים על גירוי יתר, התודעה נעשית צרה, נמוכה, שטוחה ועכורה. היא נכנסת לבית סוהר, ממנו המציאות רק נשקפת מבעד לצוהר חסום בסורגים.

               

               מבחינת גלי המוח, מצב המהומה הפנימית אותו אני מכנים ערות, הוא הוא מצב שנקרא: גלי ביתא. ואילו המצב שבין השינה המלאה של הלילה, ובין ההתעוררות המלאה של יציאה אל היום ההומה, היא מצב של גלי אלפא. מצב האלפא, שבו שלושת הממדים מצויים במצב פעיל,  הולך לאיבוד ברגע שמהומת היום מצליחה להיכנס פנימה ולעשות בפנים בלאגן.

               

              *גבריאל רעם בכתבתו אומר כי התודעה של רוב בני האדם נוטה להיסטריה -ברגע שיש ביטוי רגשי.הדבר אשר גורם לתגובות ולתנודות חזקות במיוחד, הם הרגשות השליליים ...

              מטרת האדם השואף להגיע לרמת תודעה והתפתחות רוחנית גבוהה יותר - היא לגרום לתודעתו להיות כמה שיותר שקטה, כמה שיותר פאסיבית. אדם בעל תודעה גבוהה הוא בעל תודעה שקטה, אבל הוא גם בעל עצמה חזקה העוברת דרך התודעה הצלולה שלו".

              אדם בעל תודעה רחבה, מתייחס לתודעה שלו כמו אל חומר נפץ. שומר מכל משמר שלא לטלטל אותה, ולכן הוא נראה לסביבה שקט ואנמי, אבל השקט הזה הוא כיסוי למידת הזהירות שבה אותו אדם מתייחס לתודעה שלו, ולחשש שלו לפגום באיזשהו אופן בצלילות תודעתו.

               

               

               

               

              http://www.idan-**גבריאל רעם

              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום שישי , 3/2/17, 06:00

                ''

                 

                 

                להרחיב התודעה משמעו לפתוח פתח לכניסת האור למקומות חשוכים בחיינו

                 

                לכל אחד מאיתנו מגיעים חיים מלאי חסד, אושר ואהבה. אנו זכאים לסיפוק, לרוגע, לשפע, לשלווה. אך,

                רבים מאתנו יוצרים את מציאות חייהם בהתאם לאגו. האגו "מסנן" את ראיית עולמם,לפי תועלתו ולא מאפשר להם לראותה, דרך עיני התודעה. הוא כולא, מכווץ אותה, סוגר עליה ורק לעיתים רחוקות הם יזכו לרגעים של חסד ,בהם ירגישו את אותה "התעלות נפש".

                 

                עלינו לפתח את "שרירי" הנפש שלנו. את יכולתנו לחשוב אחרת, את כישורי ההסתכלות על העולם מעבר למשקפי האגו. ההישג הגדול שלנו יהיה חיבור אמיתי ל"אני האמיתי" שלנו.

                 

                 לפי תפיסת היהדות ,הנשמה הינה ביטוי לחלק של תודעת האדם, אשר מבטא את יכולתו להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה אשר מהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך –כי ישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר.

                על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית[ויקפדיה].

                 

                כאשר נרחיב את התודעה, נוכל להיות מודעים יותר לעצמנו, לערכנו,ליכולותינו, ליחסינו עם הסביבה, לתרומתנו ולייעודנו. נוכל ליצור מציאות מיטיבה עבורנו ועבור יקירנו. כך נפתח את הפתח לכניסת האור לכל אותם מקומות חשוכים בחיינו. זה המקום הטבעי שלנו. זה המקום בו אנו בוחרים לחיות- יחד באור.

                 

                תודעה ערה ,היא מצב קרוב יותר למה שאנו מכנים שינה, מאשר למה שאנו מכנים ערות:  כשאדם רק מתחיל להתעורר בבקר, התודעה שלו מצויה בשיאה בכל שלושת הממדים.

                 ברגע שהוא פוקח עיניו, הוא בדרך כלל מאפשר לעצמו להיכנס מיד נכנס למצב של מאמץ ולחץ וזה הרגע בו התודעה נרדמת. במצב של מאמץ או לחץ נפשי, כשהרגשות מצויים במצב של מהומה והיצרים עובדים על גירוי יתר, התודעה נעשית צרה, נמוכה, שטוחה ועכורה. היא נכנסת לבית סוהר, ממנו המציאות רק נשקפת מבעד לצוהר חסום בסורגים.

                 

                 מבחינת גלי המוח, מצב המהומה הפנימית אותו אני מכנים ערות, הוא הוא מצב שנקרא: גלי ביתא. ואילו המצב שבין השינה המלאה של הלילה, ובין ההתעוררות המלאה של יציאה אל היום ההומה, היא מצב של גלי אלפא. מצב האלפא, שבו שלושת הממדים מצויים במצב פעיל,  הולך לאיבוד ברגע שמהומת היום מצליחה להיכנס פנימה ולעשות בפנים בלאגן.

                 

                *גבריאל רעם בכתבתו אומר כי התודעה של רוב בני האדם נוטה להיסטריה -ברגע שיש ביטוי רגשי.הדבר אשר גורם לתגובות ולתנודות חזקות במיוחד, הם הרגשות השליליים ...

                מטרת האדם השואף להגיע לרמת תודעה והתפתחות רוחנית גבוהה יותר - היא לגרום לתודעתו להיות כמה שיותר שקטה, כמה שיותר פאסיבית. אדם בעל תודעה גבוהה הוא בעל תודעה שקטה, אבל הוא גם בעל עצמה חזקה העוברת דרך התודעה הצלולה שלו".

                אדם בעל תודעה רחבה, מתייחס לתודעה שלו כמו אל חומר נפץ. שומר מכל משמר שלא לטלטל אותה, ולכן הוא נראה לסביבה שקט ואנמי, אבל השקט הזה הוא כיסוי למידת הזהירות שבה אותו אדם מתייחס לתודעה שלו, ולחשש שלו לפגום באיזשהו אופן בצלילות תודעתו.

                 

                 

                 

                 

                http://www.idan-**גבריאל רעם

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום רביעי, 1/7/15, 04:18

                  ''

                   

                  שינויים בתודעה ובדפוסי החשיבה מביאים לצמיחה רוחנית

                   

                  תודעה [=הכרה]- תודעה היא אחת מתכונות הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו סובייקטיביות, הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה, והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה.

                   היא מעין לוח, בו נחקק מידע אותו אנו קולטים. המידע נשמר בתודעה - או נמחק ממנה, בהתאם למשמעותו וחשיבותו עבורנו, ובהתאם לגישה של כל אדם לגבי סוגים אלו או אחרים של מידע.

                   

                  בקונטקסט פילוסופי משמעות המילה 'תודעה' היא מודעות. כשאנו חשים, אנו מודעים לכך שאנו חשים. כשאנו חושבים, אנו מודעים לכך שאנו חושבים.

                   

                  תרבויות ודתות רבות גורסות כי התודעה נמצאת בנשמה, הנפרדת מהגוף. לעומתם,מדענים רבים רואים את התודעה כקשורה באופן הדוק לתפקוד הניורוני של המוח.

                   

                  התודעה ערה 24 שעות ביממה, גם כשאנו ערים וגם כשאנו ישנים, במטרה לקלוט את המתרחש סביבה:  -כשהאדם ישן, קליטת התודעה פורצת גבולות ואין לה כל מעצורים.

                  -כשהאדם ער, הוא קולט עשרות דברים בו זמנית, אך העניין שהוא מגלה בדבר מסוים בזמן מסוים, מציב דבר זה במקום מרכזי בתודעתו.

                   

                  התודעה, בדומה למחשב, מקבלת מידע במצבים של יש או אין. או שאנו יודעים או שלא. איננו נכנסים לעומק - ואיננו חושבים יותר מדי. ככל שהאדם מתורבת יותר ומלומד יותר, תודעתו מקובעת יותר - וקשה יותר לשינוי.

                  תודעת האדם סופגת ללא הרף - דעות, הארות, מחשבות, רעיונות, מושגים, המשתחררים לאוויר העולם, בהתאמה לאוויר אותו נושם כל אדם:

                  - אדם הגדל בסביבה של פחד, תודעתו תהיה רוויה בדעות ובמחשבות של פחד.

                  -אדם הגדל בסביבה אוהבת, תודעתו תהיה רוויה במושגים, במילים, במחשבות של אהבה וכך הלאה.

                   

                  במקרים בהם המידע מתקבל מאהבה, השינויים בתודעה ובדפוסי החשיבה יביאו לצמיחה רוחנית, העשויה לשפר באופן משמעותי את איכות החיים ואת מצבו הבריאותי של הגוף.

                   

                  את התודעה מעצבים באמצעות הכוונה, תוך טיפוח תחושות ודיכוי תחושות כלפי גירויים שונים, בתהליך של הטמעת מידע המתמשך לאורך כל החיים. בהתאם לעיצוב התודעה, נבנית אישיותו של כל אדם, ונקבעים דפוסי חשיבתו, גישתו, אופן התנהגותו, תפיסת עולמו, רגישותו - ותחושותיו כלפי כל גורם בחייו.

                   

                  מכיוון שהתודעה היא הגורם המכוון את התנהגותו של כל אדם, גורמים רבים - בעלי אינטרסים וכוח, נאבקים על השליטה בתודעה הקולקטיבית - ועל האפשרות לעצב ולתכנת אותה, בדרכים שונות. בעיצוב התודעה הקולקטיבית, שותפים גורמים רבים, כמו: בית, חברה, תקשורת, ממשל, מערכת חינוך, מערכות הסברה, מנגנוני אכיפה, דת, מסורת, חוק, פרסום, יחסי ציבור ועוד.

                   

                  האינטנסיביות של הטמעת המידע והערכים במסגרת החינוך, מביאה לכך שהתודעה עלולה להיות כה מקובעת, שמידע הנוגד את הדפוסים שבה, עלולה להביא לזעזועים ולמשברים, לעוינות, במקרים רבים לעייפות, לכאבי ראש ולתופעות פיזיולוגיות כמו בחילה - ואף להפרעות תפקודיות שאנו מגדירים כמחלות שונות.

                   

                  ניתן לנקות את תודעתנו מאמונות, רעיונות, דעות ומחשבות שאיננו מאמינים בהם וגורמים לנו

                  סבל, ומאמץ -באחרים תחתם, שישרו עלינו שלווה ונועם ויאפשרו לנו חופש אישי בבחירות שנעשה ונאמין בהם.

                  ניתן לעשות זאת במידה ונאפשר לעצמנו להכניס לתודעתנו "סיפור חיים" אשר אינו נשלט ע"י דעות אחרים והכוונתם. עלינו להתמקד במידע החדש, להציב אותו במקום מרכזי בתודעתנו, לתרגל אותו ובכך נחליף בו את ה"סיפור" הקודם.

                  מהלך כזה ייצור כמובן, כאוס עצום בתודעה, כאשר מחשבות, רעיונות וערכים סותרים ילחמו

                  זה בזה, אך בסופו של דבר נרוויח את הבחירה החופשית להשתמש בתודעתנו האישית  וללכת בעקבות ליבנו.

                   

                  הבחירה חופשית באה כדי  לציין את התפיסה האומרת שלאדם יש כושר החלטה וחופש בחירה לגבי

                  חייו. הם אינם קבועים מראש, אינם מוכתבים בידי הגורל, הסיבתיות או כוחות עליונים.

                   

                   חז"ל ביטאו יפה תפיסה זו בביטוי הידוע: "הכול צפוי והרשות נתונה" [ר' עקיבא]. כלומר, על אף שהכול צפוי בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום ראשון, 14/9/14, 11:15

                    ''

                     

                    ‏יום ראשון 14 ספטמבר 2014

                     

                    בתעופה

                     

                    והיום במעופי

                     גיליתי תודעה

                    משוחררת

                    עפה כציפור

                    אל בין ענני רום

                    מגיעה עד כיסא הכבוד.

                     

                    ודמעות הגילוי

                    נמזגו

                    עם שמחת השיבה

                    לבית הגשמי.

                    הזמני.

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום רביעי, 28/5/14, 05:59
                      1

                      ''

                       

                       

                      להרחיב התודעה משמעו לפתוח פתח לכניסת האור למקומות חשוכים בחיינו

                       

                      לכל אחד מאיתנו מגיעים חיים מלאי חסד, אושר ואהבה. אנו זכאים לסיפוק, לרוגע, לשפע, לשלווה. אך,

                      רבים מאתנו יוצרים את מציאות חייהם בהתאם לאגו. האגו "מסנן" את ראיית עולמם,לפי תועלתו ולא מאפשר להם לראותה, דרך עיני התודעה. הוא כולא, מכווץ אותה, סוגר עליה ורק לעיתים רחוקות הם יזכו לרגעים של חסד ,בהם ירגישו את אותה "התעלות נפש".

                       

                      עלינו לפתח את "שרירי" הנפש שלנו. את יכולתנו לחשוב אחרת, את כישורי ההסתכלות על העולם מעבר למשקפי האגו. ההישג הגדול שלנו יהיה חיבור אמיתי ל"אני האמיתי" שלנו.

                       

                       לפי תפיסת היהדות ,הנשמה הינה ביטוי לחלק של תודעת האדם, אשר מבטא את יכולתו להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה אשר מהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך –כי ישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר.

                      על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית[ויקפדיה].

                       

                      כאשר נרחיב את התודעה, נוכל להיות מודעים יותר לעצמנו, לערכנו,ליכולותינו, ליחסינו עם הסביבה, לתרומתנו ולייעודנו. נוכל ליצור מציאות מיטיבה עבורנו ועבור יקירנו. כך נפתח את הפתח לכניסת האור לכל אותם מקומות חשוכים בחיינו. זה המקום הטבעי שלנו. זה המקום בו אנו בוחרים לחיות- יחד באור.

                       

                      תודעה ערה ,היא מצב קרוב יותר למה שאנו מכנים שינה, מאשר למה שאנו מכנים ערות:  כשאדם רק מתחיל להתעורר בבקר, התודעה שלו מצויה בשיאה בכל שלושת הממדים.

                       ברגע שהוא פוקח עיניו, הוא בדרך כלל מאפשר לעצמו להיכנס מיד נכנס למצב של מאמץ ולחץ וזה הרגע בו התודעה נרדמת. במצב של מאמץ או לחץ נפשי, כשהרגשות מצויים במצב של מהומה והיצרים עובדים על גירוי יתר, התודעה נעשית צרה, נמוכה, שטוחה ועכורה. היא נכנסת לבית סוהר, ממנו המציאות רק נשקפת מבעד לצוהר חסום בסורגים.

                       

                       מבחינת גלי המוח, מצב המהומה הפנימית אותו אני מכנים ערות, הוא הוא מצב שנקרא: גלי ביתא. ואילו המצב שבין השינה המלאה של הלילה, ובין ההתעוררות המלאה של יציאה אל היום ההומה, היא מצב של גלי אלפא. מצב האלפא, שבו שלושת הממדים מצויים במצב פעיל,  הולך לאיבוד ברגע שמהומת היום מצליחה להיכנס פנימה ולעשות בפנים בלאגן.

                       

                      *גבריאל רעם בכתבתו אומר כי התודעה של רוב בני האדם נוטה להיסטריה -ברגע שיש ביטוי רגשי.הדבר אשר גורם לתגובות ולתנודות חזקות במיוחד, הם הרגשות השליליים ...

                      מטרת האדם השואף להגיע לרמת תודעה והתפתחות רוחנית גבוהה יותר - היא לגרום לתודעתו להיות כמה שיותר שקטה, כמה שיותר פאסיבית. אדם בעל תודעה גבוהה הוא בעל תודעה שקטה, אבל הוא גם בעל עצמה חזקה העוברת דרך התודעה הצלולה שלו".

                      אדם בעל תודעה רחבה, מתייחס לתודעה שלו כמו אל חומר נפץ. שומר מכל משמר שלא לטלטל אותה, ולכן הוא נראה לסביבה שקט ואנמי, אבל השקט הזה הוא כיסוי למידת הזהירות שבה אותו אדם מתייחס לתודעה שלו, ולחשש שלו לפגום באיזשהו אופן בצלילות תודעתו.

                       

                       

                       

                       

                      http://www.idan-**גבריאל רעם

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום רביעי, 8/1/14, 23:42


                        ''

                         

                        הרגל הידע הנרחב-לחיים מוארים

                        הרעיון הוא לחיות חיים שיש בהם לימוד מתמשך והרחבת ידע מתמדת לטובתך ולטובת הסובבים אותך. הרעיון הישן `ידע הוא כוח ` . 
                        להיות תלמיד של החיים - להשתמש במה שלמדנו בכיתת החיים.

                        קרא באופן קבוע. קריאה במשך 30 דק` ביום תחולל פלאים בחייך. 
                        לא לקרוא סתם דברים! לשים לב למה שאתה שותל בגן הפורה של התודעה שלך. חומר קריאה צריך להיות מעשיר ומפרה. 
                        קרא דברים שיקדמו אותך וישפרו את איכות החיים שלך!

                        אנשים שקוראים כל יום, חיים יותר טוב ומתים פחות", אומר הגריאטר ד"ר ג'רמי ג'ייקובס מהדסה. 
                        ככל שאתה משתמש במוח יותר אתה משפר את זרימת הדם ושומר אותו יותר. כנראה שבקריאה יש משהו חיוני ופעיל. בן אדם מפעיל את המוח וממשיך להיות פעיל בעולם. יכול להיות שזה משפיע גם על ההערכה העצמית - אנשים שקוראים מרגישים שהם יותר חיוניים". 

                        לעומת זאת, לדברי ג'ייקובס, לא כל פעילות היא בריאה. לצפייה בטלוויזיה, למשל, אין תרומה לאורך החיים. "מי שקורא עושה פעולה אקטיווית, לעומת צפייה בטלוויזיה שהיא פאסיווית, לכן קריאה שומרת יותר מפני הידרדרות". 

                        ידוע שאנו נקראים "עם הספר"-מדוע אם כך, שלא נחזור למקורותינו ולכישורנו כקוראי ספרים? 
                        ישנם כל כך הרבה ספרים שנכתבו ,ויש לנו כל כך הרבה זמן פנוי[אם נחפש-נמצא].
                        נחפש את הספרים המעלים את התדרים שלנו ברוחניות,הנוגעים ללב,המנחים אותנו לחשיבה חיובית ועוד.

                        דרג את התוכן:
                          5 תגובות   יום שני, 6/1/14, 04:57

                          ''

                           

                          להרחיב התודעה משמעו לפתוח פתח לכניסת האור למקומות חשוכים בחיינו''

                           

                          לכל אחד מאיתנו מגיעים חיים מלאי חסד, אושר ואהבה. אנו זכאים לסיפוק, לרוגע, לשפע, לשלווה. אך,

                          רבים מאתנו יוצרים את מציאות חייהם בהתאם לאגו. האגו "מסנן" את ראיית עולמם,לפי תועלתו ולא מאפשר להם לראותה, דרך עיני התודעה. הוא כולא, מכווץ אותה, סוגר עליה ורק לעיתים רחוקות הם יזכו לרגעים של חסד ,בהם ירגישו את אותה "התעלות נפש".

                           

                          עלינו לפתח את "שרירי" הנפש שלנו. את יכולתנו לחשוב אחרת, את כישורי ההסתכלות על העולם מעבר למשקפי האגו. ההישג הגדול שלנו יהיה חיבור אמיתי ל"אני האמיתי" שלנו.

                           

                           לפי תפיסת היהדות ,הנשמה הינה ביטוי לחלק של תודעת האדם, אשר מבטא את יכולתו להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה אשר מהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך –כי ישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר.

                          על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית[ויקפדיה].

                           

                          כאשר נרחיב את התודעה, נוכל להיות מודעים יותר לעצמנו, לערכנו,ליכולותינו, ליחסינו עם הסביבה, לתרומתנו ולייעודנו. נוכל ליצור מציאות מיטיבה עבורנו ועבור יקירנו. כך נפתח את הפתח לכניסת האור לכל אותם מקומות חשוכים בחיינו. זה המקום הטבעי שלנו. זה המקום בו אנו בוחרים לחיות- יחד באור.

                           

                          תודעה ערה ,היא מצב קרוב יותר למה שאנו מכנים שינה, מאשר למה שאנו מכנים ערות:  כשאדם רק מתחיל להתעורר בבקר, התודעה שלו מצויה בשיאה בכל שלושת הממדים.

                           ברגע שהוא פוקח עיניו, הוא בדרך כלל מאפשר לעצמו להיכנס מיד נכנס למצב של מאמץ ולחץ וזה הרגע בו התודעה נרדמת. במצב של מאמץ או לחץ נפשי, כשהרגשות מצויים במצב של מהומה והיצרים עובדים על גירוי יתר, התודעה נעשית צרה, נמוכה, שטוחה ועכורה. היא נכנסת לבית סוהר, ממנו המציאות רק נשקפת מבעד לצוהר חסום בסורגים.

                           

                           מבחינת גלי המוח, מצב המהומה הפנימית אותו אני מכנים ערות, הוא הוא מצב שנקרא: גלי ביתא. ואילו המצב שבין השינה המלאה של הלילה, ובין ההתעוררות המלאה של יציאה אל היום ההומה, היא מצב של גלי אלפא. מצב האלפא, שבו שלושת הממדים מצויים במצב פעיל,  הולך לאיבוד ברגע שמהומת היום מצליחה להיכנס פנימה ולעשות בפנים בלאגן.

                           

                          *גבריאל רעם בכתבתו אומר כי התודעה של רוב בני האדם נוטה להיסטריה -ברגע שיש ביטוי רגשי.הדבר אשר גורם לתגובות ולתנודות חזקות במיוחד, הם הרגשות השליליים ...

                          מטרת האדם השואף להגיע לרמת תודעה והתפתחות רוחנית גבוהה יותר - היא לגרום לתודעתו להיות כמה שיותר שקטה, כמה שיותר פאסיבית. אדם בעל תודעה גבוהה הוא בעל תודעה שקטה, אבל הוא גם בעל עצמה חזקה העוברת דרך התודעה הצלולה שלו".

                          אדם בעל תודעה רחבה, מתייחס לתודעה שלו כמו אל חומר נפץ. שומר מכל משמר שלא לטלטל אותה, ולכן הוא נראה לסביבה שקט ואנמי, אבל השקט הזה הוא כיסוי למידת הזהירות שבה אותו אדם מתייחס לתודעה שלו, ולחשש שלו לפגום באיזשהו אופן בצלילות תודעתו.

                           

                           

                           

                           

                          http://www.idan-**גבריאל רעם

                          hadli.co.il/web_articles/web_articles_show.php?article_id=316

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS