כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    0 תגובות   יום חמישי, 21/11/19, 16:39

     

    ''

     

    המחשבות הם דרך הנשמה לתקשר עם הגוף

     

    אפלטון אמר, שהמחשבות הן הדרך של הנשמה שלנו לתקשר עם גופינו.קייטי ביירון אומרת, כי מחשבות מתרוצצות ומיוצרות במוחינו כל הזמן. כמו שאנחנו מייצרים רוק, ואי אפשר לעצור את זה, כך גם המחשבות חולפות בראש.

     

    מחשבות הן  כלי עבודה. הן בונות תשובות הן יכולות לעשות אותה  חיוביות או שלילית. הן אלו  שישפיעו על מצבו הפיזי של הגוף.  הן ילוו אותו בכל עשייה בה נהיה , הן יתערבבו עם מחשבות אחרות,  עד יום מותנו לא נפסיק לחשוב. חוץ מאתנו- איש אינו יכול להשתמש בהן. רק אנו נחליט איזה מחשבה  תזרום עכשיו בתוכנו . מחשבות הן מה שאני חושב כעת.רק אנחנו יכולים לחשוב את המחשבות שלנו.איש לא יכול לכעוס עבורך,  רק אתה  תבחר  אם לכעוס או לאהוב.

     

     -כעס הוא מחשבה שלילית .מחשבות רעות - מגיעות לעיתים. אפשר לתת להם לעורר עניין, להנמיך אותנו, להפוך את זה לדיון סוער של הנשמה עם הגוף שלנו ואפשר פשוט לתת להן לחלוף, כי הם שם.

    -אהבה  היא מחשבה  חיובית. כל מחשבה חיובית  היא הזרמה של תשובות מרגיעות לתוך הגוף, מחשבה חיובית היא דבר שאני אוהב אותו ובדמיון שלי הוא כבר אצלי.

     

    שאילה קת'רין* אומרת ,כי ישנם כמה אופנים בהם ניתן להתבונן במחשבות:

     א. זיהוי הופעתה של מחשבה בתודעה -על ידי ציון מנטאלי. כלומר, כל פעם שעולה מחשבה, אנחנו מציינים באופן מנטלי: "מחשבה". כך אנחנו מפתחים תשומת לב למה שמתרחש בתודעה מרגע לרגע.

    ב.התבוננות בטבעה של המחשבה- אנו מעלים שאלות מסוימות מידי פעם. שאלות "שנזרקות" לחלל התודעה. לדוגמא: מה זו מחשבה? מאיפה היא מגיעה ולאן היא הולכת? מה טבעה? מידי פעם, ניתן לשאול את השאלה הזו בדיבור הפנימי ולתת לה להדהד בתוכנו.

    ג.התבוננות אשר בוחנת את המחשבות -תוך ניסיון לזהות איזה סוגי מחשבות מתעוררות בתודעתנו שוב ושוב. התבוננות זו בוחנת גם, וזו מילת מפתח, את תוכן המחשבות. היא מנסה לזהות את התבניות המחשבתיות העיקריות שלנו. ראייה בהירה של הנטיות המחשבתיות היא הדרך להשתחרר לאט לאט מאותם מחשבות שאינן מועילות ושגורמות לנו לסבל ומצוקה.

     

    היידגר* אומר כי מחשבה היא  תהליך של חיפוש. תהליך נפשי של חיפוש. המחשבה היא המהות של עצמה. לאדם אין יכולת להגיע למהות של עצמו מכיוון שזהו תהליך של הכנסת האין סוף, בתוך סוף של מחשבה. לאדם ישנה יכולת להבין חלק של האין סוף, שזהו הלא נחשב, בעזרת הרגשות או הדמיונות. מחשבה היא פעולה הנעשית לפני ההבנה, הידע וההכרה.

     

    הבנה או תפיסה הם מונחים של סיום המחשבה, ותוצאה של תהליך :


    -החיפוש- המחשבה.

    -הכרה- היא היכולת של האדם להבין שהוא מסוגל לדעת.

     -הבנה- התוצאה הסופית של פעולת החשיבה באדם.

     

     כשמחשבה מקורית יותר, זאת אומרת -שהיא מחשבה רחוקה יותר מהמהות שלה ומהתפיסה האנושית. ומכוון שכך  כדי להבינה אנו צריכים לעשות תהליך ארוך יותר של חיפוש..."הלא נחשב היא המתנה הכי נעלה שיכולה לתת המחשבה".הלא נחשב של המחשבה הם הדברים שאנו לא מודעים להם, או אותם דברים שלא חשבנו עליהם, אלה אותם דברים שמגרים אותנו לצאת לתהליך החיפוש לחשיבה.

     

    ולפנינו השיר מעורר מחשבות:

     

    מחשבות /מילים: יהודה מסס ועמיר בניון

     

    מחשבות רבות בלב איש

    המחשבות כולן, יש טובות יש עצובות

    יש לי מכולן, מחשבות מתחלפות מחשבות

    בלב כולם

    מחשבות רבות בלב איש

    המחשבות כולן, יש טובות יש עצובות

    יש לי מכולן, מחשבות נפגשות מחשבות

    בלב כולם

     

    עכשיו אני חושב

    איך זה בעצם שהלב

    לא מוותר, איך זה לרצות להיות

    למשהו אחר, מה זה פתאום לשכוח

    זיכרונות בכל הכוח

    עד הסוף, בכל הכוח

    עד הסוף

     

    עכשיו אני הולך, הולך בתלם

    לא רוצה להתנגד, שולי הדרך מסמנים להיצמד

    צועד בכל הכוח כי זה לא הזמן לנוח

    עד הסוף, בכל הכוח עד הסוף

     

     

    *שאילה קת'רין מורה לוויפסנה -מאמר:" תרגול ויפסנא ועבודה עם מחשבות"

    *מהספר "מה זה נקרא מחשבה " של היידגר ( 1954)

    דרג את התוכן:
      1 תגובות   יום שישי , 13/9/19, 08:13

       

      ''

       

      צטט: רונה חטב

       

      ארבע נשים ומלך 

       

      היו היה מלך עשיר ולו ארבע נשים.

      את האישה הרביעית הוא הכי אהב, הוא פינק אותה עם בגדים יפים והביא לה את המאכלים הכי משובחים

      הוא לא הסתפק עבורה במשהו שהוא פחות מהטוב ביותר.

      גם את אשתו השלישית מאוד אהב, תמיד הקפיד להציג אותה לממלכות השכנות,אך בליבו קינן החשש שיום אחד תעזוב אותו למען אחר.

      גם את אשתו השניה אהב מאוד,הוא היה מספר לה את כל אשר בליבו ומתייעץ איתה בפתרון כל בעיה שעמה התמודד.

      והיא תמיד היתה אדיבה,מתחשבת,סבלנית,מייעצת בחוכמה,תומכת ועוזרת לו לעבור זמנים קשים.

      את אשתו הראשונה המלך לא אהב. על אף שהיתה בת זוג נאמנה מאוד ופעלה רבות וגדולות לשימור כספו וממלכתו ועל אף שאהבה אותו מאוד,הוא בקושי שם לב אליה.

       

      יום אחד חלה המלך וידע שזמנו הגיע.הוא חשב על החיים הנפלאים שלו ותהה:

      יש לי ארבע נשים וכשאני אמות אהיה לבד?????

       

      שאל המלך את אשתו הרביעית :"אהבתי אותך הכי הרבה וטפלתי בך נהדר. עכשיו אני גוסס האם תבואי איתי ותארחי לי חברה ?"

      "אין סיכוי" היא ענתה והלכה מבלי לומר עוד מילה.

      תשובתה פילחה את ליבו כסכין !

       

      המלך שאל את אשתו השלישית :"אהבתי אותך כל חיי והצגתי אותך בפני כולם.עכשו כשאני גוסס, האם תבואי איתי לארח לי חברה ?"

      "לא" היא ענתה "החיים טובים מדי! כשאתה תמות אני אתחתן מחדש"

      ליבו שקע והפך לקר !

       

      הוא שאל את אשתו השנייה :"תמיד פניתי אליך לעזרה ואת תמיד היית שם בשבילי , כשאמות האם תבואי איתי ותארחי לי חברה?"

      "אני מצטערת אני לא יכולה לעזור לך הפעם " ענתה "המקסימום שאני יכולה לעשות זה ללכת איתך עד פתח הקבר".

      תשובתה הכתה בו כברק והמלך היה הרוס.!

       

      פתאום :

      קול קורא : "אני אבוא איתך, אני אלך איתך לאן שתלך"!!!

       

      המלך הסתכל ומולו עמדה אישה כחושה ורזה, תוצאה של הזנחה ממושכת, אשתו הראשונה.

       

      בסבל רב אמר המלך "עכשיו אני מבין שהייתי צריך לטפל בך טוב יותר כשהיתה לי ההזדמנות".......

       

      ובכן לכולנו יש ארבע נשים בחיינו:-

       

      הרביעית  -  היא גופנו, לא משנה כמה זמן , מאמץ נשקיע בלעשות אותו יפה, הוא יעזוב אותנו כשנמות.

      השלישית – היא רכושנו, מעמדנו וכספנו. כשנמות כולם יעברו לאחרים.

      השנייה    – היא המשפחה והחברים שלנו. לא משנה כמה הם היו שם בשבילנו, הכי רחוק שהם ילכו איתנו זה רק עד פתחו של הקבר.

      והראשונה – היא הנשמה שלנו שתלך איתנו לכל מקום, למרות שהזנחנו אותה לטובת מרדף אחר הכסף ,הכוח ושאר הנאות העולם.

      חזקו וטפחו אותה כיוון שהיא החלק היחיד שילך איתכם לכל מקום.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום רביעי, 23/5/18, 11:06

         

        הרוח כמתווכת בין הנפש לנשמה

         

        האדם בנוי מעבר לגוף הפיזי מנשמה .על פי חוכמת הקבלה חלקי הנשמה הם : נפש , רוח ,נשמה , חיה ויחידה. רוח אחראית על ההתפתחות הרוחנית של האדם - רגש , התעלות , ביטול האגו העצמי לטובת הזולת . רוח האדם לפי תורת הקבלה נובעת מצ'אקרת הלב. היא מתווכת בין הנפש לנשמה.

         

        במילה "רוח" אנו מתכוונים למשהו שלא נראה אך יש לו, או בו, כוחות אנרגטיים מיוחדים.

        מעצם מהותה, הרוח איננה ניתנת לתפיסה פשוטה. היא ערטילאית, היא נכנסת לדבר או מתלווה לדבר. משהו נטול רוח הוא משהו מת. נראה שהרוח היא לא רק מאפיין של הדבר שאליו היא מתייחסת, היא משהו שנמצא מעליו, מעין השראה, תנועת החיים שלו.

         

        "רוח"- היא אנרגיה הזורמת בחזה, בלב בריאות ובידיים. הרוח אחראית על תפקודם הפיזי של האיברים הנ"ל ועל התפקוד הרוחני של האדם. הפרה באיזון אנרגיית הרוח תפגע באיברי הריאות, הלב והידיים או בתפקודו הרגשי רוחני של האדם, דבר שיתבטא בהפרעות רגשיות או בתעוקה ליבית. הרוח זורמת בתוך מרכזי האנרגיה- ספירות: חסד, גבורה, תפארת.

         

        לפי התורה הסינית,רוח זוהי אנרגיה – חומר קוסמי הקיים גם בתוך האדם וגם מחוצה לו -בסביבה שלו. וכאשר דבר זה עוזב את האדם, האדם הופך למת. גם כאשר אדם עדיין בחיים והצ''י נמצא בתוכו, הוא יכול להיות יותר חזק או יותר חלש. הצ''י יכול להיות יותר חזק או יותר חלש, כלומר כאשר אדם בריא ואנרגטי, רמת הצ''י שלו מאוד גבוהה, כאשר האדם חולה או עייף, רמת הצ''י שלו נמוכה.

         

        בשפה היפנית, כאשר רוצים לשאול מישהו לשלומו, שואלים אותו: "מה שלום הקי שלך", והתשובה על שאלה זו: "הקי שלי טוב" או "הקי שלי לא טוב", זוהי השפה היום יומית המקובלת ביפן, קי הנה מילה מאוד רווחת בשפה ובתרבות היום יומית ביפן. כאשר רוצים להגיד על מישהו שהוא בריא ומלא מרץ, אומרים עליו: "יש לו קי חזק".

         

        ברגע שהרוח מתעוררת, ניתן להתחבר לנשמה שהיא מקור האדם ובבחינת ניצוץ אלוקי. נשמת האדם עשויה מחומר רוחני רב ערך. ברגע שהאדם מחובר לעצמו, כלומר- פיתח את הרוחניות שלו על מנת להתחבר לנשמתו- הוא מחובר למקור הידע. רק אז יוכל לגלות את המיסטיקן שבתוכו.

         

        רוח האדם איננה מפותחת אצל חלק מהאנשים אך בעידן החדש – עידן הדלי- מתרחשת התעוררות פלנטארית של גוף הרוח ומכאן ההתעניינות ההולכת וגוברת ברוחניות.

         

        חיבור רוחני לאדם אחר,מקנה חברות, הבנה, ידידות ושלווה. אופציה להתפתחות וצמיחה. רעות. חיבור רוחני הינו אדם "במזל שלנו" – מביא לנו מזל. כאן קיימת התאמה. מרחב אישי. 

         

        קריאה קלפים ברמה רוחנית היא בתדר הירוק- הדרכה רוחנית.  על אותם קלפים נוכל להדריך את השואל בהתבסס על האנרגיות שיצאו בפריסה.

         

        איזו רוח אנחנו מצפים שתימצא במנהיג, באיש אשר רוח בו? ממנהיג אנחנו  מצפים לשאר רוח, לרוח יתרה. וכיוון שרוח היא משהו מן החוץ, שנכנס באדם -  איש שיש בו שאר רוח הוא כנראה מישהו שמשתדל להיות כלי נקי, שמאפשר לרוח גדולה לנשב בו ולמלא אותו. החוש המוסרי שלו וכוח הבחירה שלו, ימשוך אליו רוח טובה ובונה.

         

        הרוח הוא הלב, ומבקש שררה גדולה ומלכות בלב בני אדם לרדוף אחר הכבוד. על כן גאות הלב נקראת "גסות הרוח". והוא המגביה דעת בני אדם להשתרר ולהתגדל.

         

        ולפנינו שירו של משורר דגול על רוחו של האדם:

        אני מאמין/ שאול טשרניחובסקי

         

        שחקי, שחקי על החלומות,

        זו אני החולם שח.

        שחקי כי באדם אאמין,

        כי עודני מאמין בך.

         

        כי עוד נפשי דרור שואפת,

        לא מכרתיה לעגל-פז,

        כי עוד אאמין גם באדם,

        גם ברוחו, רוח עז.

         

        רוחו ישליך כבלי-הבל,

        ירוממנו במתי-על;

        לא ברעב ימות עובד,

        דרור – לנפש, פת – לדל.

         

        שחקי כי גם ברעות אאמין,

        אאמין כי עוד אמצא לב,

        לב – תקוותי גם תקוותיו,

        יחוש אשר, יבין כאב.

         

        אאמינה גם בעתיד,

        אף אם ירחק זה היום,

        אך בוא יבוא – ישאו שלום

        אז וברכה לאם מלאם.

         

        ישוב יפרח אז גם עמי,

        ובארץ יקום דור,

        ברזל-כבליו יוסר מנו,

        עין-בעין יראה אור.

         

        יחיה, יאהב, יפעל, יעש,

        דור בארץ אמנם חי,

        לא בעתיד, בשמים –

        חיי-רוח לו אין די.

         

        אז שיר חדש ישיר משורר,

        ליפי ונשגב לבו ער;

        לו, לצעיר, מעל קברי

        פרחים ילקטו לזר.

        דרג את התוכן:
          3 תגובות   יום ראשון, 1/4/18, 01:33

          תוצאת תמונה עבור משפחה

           

          משפחה היא תמונת רובד נשמתך.

           

          היא מתחילה בבן\בת הזוג שנבחר

           

          ומשם מתחילים ענפי העץ

           

          להתעבות ולספר דרך פיות הציפורים שקיננו בו

           

          סיפור רב שנים

           

          על בריאת ובריות השנים

           

          על אלה שהצטרפו

           

          ואלה שעזבו

           

          או נעזבו.

           

          על אלה שאהבו

           

          על אלה שהסתעפו.

           

          על עלים שנשרו או השילו עצמם

           

          ושינו צורת יושביהם.

           

           

          משפחה היא סיפור

           

          זמר ייחודי

           

          של נשמות שהיו והצטרפו.

           

          דרג את התוכן:
            1 תגובות   יום שישי , 16/2/18, 07:03

            תוצאת תמונה עבור הוצאת קוצים

             

            האם כתיבה היא בעצם

             

            חיפוש "תשומי"?

             

             

            האם בחשיפה יש משהו

             

            מה"שופו ני?"

             

             

            לא.

             

            אני רואה בכתיבה 

             

            שלי

             

            הוצאת קוצים

             

            מרבדי הסטרי.

             

            ניקוי עצמי מעומקים

             

            הנחשפים עם השנים.

             

             

            למעשה זאת עבודה חקלאית

             

            בעמקי נבכי הנשמה.

            דרג את התוכן:
              1 תגובות   יום שלישי, 9/1/18, 04:19

               

              הנשמה שלנו יורדת לצורך עליה מחדש

               

              הנשמה היא ביטוי פילוסופי לחלק הרוחני שבאדם על פי תפיסות דתיות או רוחניות. כאשר אנו שואלים מהי נשמה, אנו  מקבלים  תשובות חלקיות, הבנות שונות ומשונות שנוצרו במהלכי השנים על ידי אלה אשר תהו על קנקנה .

               

              ב-1859, צ'ארלס דארווין הציג תיאוריה טבעית, חומרית לחלוטין על היווצרות היצורים החיים, בלי להיזקק להיפותזת הבורא .התגלית כי שינויים כימיים וביולוגיים בלבד הם שגרמו לכל הגיוון הרב שאנו רואים ביצורים החיים על-פני כדור הארץ, הטביעה את התפיסה כי אין ביקום שום שמץ של דבר על-טבעי, כי הוא טבעי לחלוטין.

              הגישות  השונות לתפיסת מהות הנשמה:

              תיאוריה טבעית, חומרית: הנפש אינה נפרדת מהגוף; עם מות הגוף מתה הנפש, ואין לנו חיים מלבד אלה כאן על פני האדמה. מכאן ברור כי החיים יקרים עד מאוד וחובה לשמור עליהם ככל האפשר, ולא להקריב אותם על מזבח הבטחות העולם הבא. 

              -נשמה כמהות החיים: על-פי תפיסה זו, נשמה היא עצם העובדה כי אדם מסוים הנו חי, ולא גורם פיזיקאלי פשוט. האדם מסוגל למצוא משמעות במציאות שסביבו.

               

              -נשמה כביטוי לתודעה: הנשמה היא ביטוי לחלק של תודעת האדם אשר מבטא את יכולתו של האדם להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה שמהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך שישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר. על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית.

               

              -נשמה כישות עצמאית: הנשמה היא ישות ממשית, חסרת צורה, המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיומו הגופני של האדם. כאשר היא נמצאת בגוף היא מהווה המנוע הפנימי ומרכז הבקרה והשליטה שלו, וכאשר היא עוזבת אותו -הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם, שאין לו זרם תודעה סובייקטיבי. על פי תפיסה זו, לנשמה קיום במישורים שאינם פיזיים, ועל כן היא כפופה לחוקיות שונה מהחוקיות הפיזיקאלית (למשל היא יכולה להיות בכמה מקומות בו זמנית).

               

              הנשמה היא החכמה, והיא יושבת במוח כמלך בגדוד, ודומה לכבוד בוראה, ומואסת בתענוגי בני אדם והבלי שעשועיהם. ומחכמת ומשכלת דעת, וכל מחשבותיה לעבוד להקדוש ברוך הוא ביראה, ומחשבת מה יהיה בסוף בעת שימות הגוף ויכלה, ואיך תשוב בטהרה למי שבראה והכניסה בגוף?

               

              בהיוולדה בגוף,הנשמה באה לחוות רשימה  של משימות שנוצרו מגלגולים קודמים, חוויות שלא השלימה, או שלא ידעה להתמודד עמן ולא למדה מהן,  היא מחלקת את עצמה למספר רב של זרועות המהוות ניצוצות חווים בהתאם לגודל הרשימה ותכולתה.

               

              לפנינו ניגון ידוע של חסידות חב"ד. הניגון מתאר את ירידת הנשמה לגוף, ירידה המסבה לה סבל ומצוקה; היא צועקת ומבקשת לשוב למקורה הראשון האלוהי, ואינה חפצה כלל להיות שקועה בחומר. אולם למצוקה זו מענה בצידוק מפתיע: "ירידה זו צורך עליה". הנשמה יורדת אל הגוף משום שדווקא בו, בעולם המעשה הארצי, יש משמעות לחיים השואפים להתדבק ברוחני ולהתמזג עימו.

               

               התפיסה החסידית ,היא תפיסה מורכבת יותר, המבקשת להעניק פשר קיומי לחיים עצמם – לא רק כתחנת-ביניים בדרך לעתיד טוב יותר, לא רק כשלב נחות ובלתי-נמנע, אלא גם כתקופה בעלת ערך סגולי מיוחד. דווקא בעולמנו הארצי, על פיתוייו ואתגריו, על כשליו ומכאוביו, טמונה אפשרות להתעלות.

               

              הנשמה יורדת לתוך הגוף  /מחבר לא ידוע

              הנשמה יורדת לתוך הגוף 

              וי צועקת וי וי 

              ירידה זו צורך עליה 

              עד שכל זה הוא כדאי 

               

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום ראשון, 16/7/17, 04:38

                תוצאת תמונה עבור אמא

                 

                הנשמות במסע חיי-1

                 

                 

                הנשמה החשובה ביותר שהצטרפתי אליה היתה כמובן אמי.

                 

                היא זאת שנשאה אותי

                 

                היא זאת שילדה אותי.

                 

                היא תחילת מסע הנשמה שלי עלי אדמות.

                 

                 

                אמי היקרה.

                 

                אמי הדמות הטרגית

                 

                של בוגרת שואה מגיל 17-22.

                 

                אמי חניכת השוהצ בהונגריה.

                 

                אמי ששוכנעה לא ללכת עם הגרעין שלה לקיבוץ.

                 

                אמי שהחלטה זו זרקה אותה לפיר השואה הארור.

                 

                 

                אמי היא הנשמה המתלווה אלי

                 

                בתוכי,בחובי בכל כולי.

                 

                 

                קחי את כל הכבוד להיות הנשמה הראשונה 

                 

                הפותחת את מסע הנשמות שלי

                 

                בחלד.

                דרג את התוכן:
                  1 תגובות   יום שבת, 15/7/17, 16:04

                  תוצאת תמונה עבור ניצוצות נשמה

                   

                  לקראת יום הולדתי

                   

                  אני מתבוננת בנשמות

                   

                  הנמצאות לצידי במסע.

                   

                   

                  קבוצות ,קבוצות

                   

                  של ניצוצות

                   

                  שטים עימי לאורך דרכי

                   

                  לאורך תלמודי

                   

                  תיקוני דרכי

                   

                  שיפוץ הבנותי

                   

                  שינוי התנהגויותי.

                   

                   

                  רק מההתבוננות בנוסעים לצידי

                  אני יכול לאסוף שברי תובנות

                  לסיבות ירידתי

                   

                  לכאן....

                   

                   

                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום שבת, 15/7/17, 16:00

                    צטט: אסתר רבקה 2013-08-09 01:41:28

                    ''

                     

                     

                    הנשמה שלנו יורדת לצורך עליה מחדש

                     

                    הנשמה היא ביטוי פילוסופי לחלק הרוחני שבאדם על פי תפיסות דתיות או רוחניות. כאשר אנו שואלים מהי נשמה, אנו  מקבלים  תשובות חלקיות, הבנות שונות ומשונות שנוצרו במהלכי השנים על ידי אלה אשר תהו על קנקנה .

                     

                    ב-1859, צ'ארלס דארווין הציג תיאוריה טבעית, חומרית לחלוטין על היווצרות היצורים החיים, בלי להיזקק להיפותזת הבורא .התגלית כי שינויים כימיים וביולוגיים בלבד הם שגרמו לכל הגיוון הרב שאנו רואים ביצורים החיים על-פני כדור הארץ, הטביעה את התפיסה כי אין ביקום שום שמץ של דבר על-טבעי, כי הוא טבעי לחלוטין.

                    הגישות  השונות לתפיסת מהות הנשמה:

                    תיאוריה טבעית, חומרית: הנפש אינה נפרדת מהגוף; עם מות הגוף מתה הנפש, ואין לנו חיים מלבד אלה כאן על פני האדמה. מכאן ברור כי החיים יקרים עד מאוד וחובה לשמור עליהם ככל האפשר, ולא להקריב אותם על מזבח הבטחות העולם הבא. 

                    -נשמה כמהות החיים: על-פי תפיסה זו, נשמה היא עצם העובדה כי אדם מסוים הנו חי, ולא גורם פיזיקאלי פשוט. האדם מסוגל למצוא משמעות במציאות שסביבו.

                     

                    -נשמה כביטוי לתודעה: הנשמה היא ביטוי לחלק של תודעת האדם אשר מבטא את יכולתו של האדם להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה שמהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך שישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר. על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית.

                     

                    -נשמה כישות עצמאית: הנשמה היא ישות ממשית, חסרת צורה, המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיומו הגופני של האדם. כאשר היא נמצאת בגוף היא מהווה המנוע הפנימי ומרכז הבקרה והשליטה שלו, וכאשר היא עוזבת אותו -הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם, שאין לו זרם תודעה סובייקטיבי. על פי תפיסה זו, לנשמה קיום במישורים שאינם פיזיים, ועל כן היא כפופה לחוקיות שונה מהחוקיות הפיזיקאלית (למשל היא יכולה להיות בכמה מקומות בו זמנית).

                     

                    הנשמה היא החכמה, והיא יושבת במוח כמלך בגדוד, ודומה לכבוד בוראה, ומואסת בתענוגי בני אדם והבלי שעשועיהם. ומחכמת ומשכלת דעת, וכל מחשבותיה לעבוד להקדוש ברוך הוא ביראה, ומחשבת מה יהיה בסוף בעת שימות הגוף ויכלה, ואיך תשוב בטהרה למי שבראה והכניסה בגוף?

                     

                    בהיוולדה בגוף,הנשמה באה לחוות רשימה  של משימות שנוצרו מגלגולים קודמים, חוויות שלא השלימה, או שלא ידעה להתמודד עמן ולא למדה מהן,  היא מחלקת את עצמה למספר רב של זרועות המהוות ניצוצות חווים בהתאם לגודל הרשימה ותכולתה.

                     

                    לפנינו ניגון ידוע של חסידות חב"ד. הניגון מתאר את ירידת הנשמה לגוף, ירידה המסבה לה סבל ומצוקה; היא צועקת ומבקשת לשוב למקורה הראשון האלוהי, ואינה חפצה כלל להיות שקועה בחומר. אולם למצוקה זו מענה בצידוק מפתיע: "ירידה זו צורך עליה". הנשמה יורדת אל הגוף משום שדווקא בו, בעולם המעשה הארצי, יש משמעות לחיים השואפים להתדבק ברוחני ולהתמזג עימו.

                     

                     התפיסה החסידית ,היא תפיסה מורכבת יותר, המבקשת להעניק פשר קיומי לחיים עצמם – לא רק כתחנת-ביניים בדרך לעתיד טוב יותר, לא רק כשלב נחות ובלתי-נמנע, אלא גם כתקופה בעלת ערך סגולי מיוחד. דווקא בעולמנו הארצי, על פיתוייו ואתגריו, על כשליו ומכאוביו, טמונה אפשרות להתעלות.

                     

                    הנשמה יורדת לתוך הגוף  /מחבר לא ידוע

                    הנשמה יורדת לתוך הגוף 

                    וי צועקת וי וי 

                    ירידה זו צורך עליה 

                    עד שכל זה הוא כדאי

                    דרג את התוכן:
                      3 תגובות   יום שישי , 23/6/17, 03:14

                      תוצאת תמונה עבור גוף נשמה

                       

                      בצעירותנו

                       

                      הגוף מושך את הנפש לרוב

                       

                      למאוויייו.

                       

                       

                      עם הזדקנותנו-

                       

                      על הנשמה לסחוב את משקל הגוף ותחלואיו

                       

                      המזדקנים

                       

                      אחריה...

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום שישי , 16/6/17, 07:43

                        תוצאת תמונה עבור נשמה

                         

                        צטט: אסתר רבקה 2016-08-30 13:37:08

                        הנשמה שלנו יורדת לצורך עליה מחדש

                         

                        הנשמה היא ביטוי פילוסופי לחלק הרוחני שבאדם על פי תפיסות דתיות או רוחניות. כאשר אנו שואלים מהי נשמה, אנו  מקבלים  תשובות חלקיות, הבנות שונות ומשונות שנוצרו במהלכי השנים על ידי אלה אשר תהו על קנקנה .

                         

                        ב-1859, צ'ארלס דארווין הציג תיאוריה טבעית, חומרית לחלוטין על היווצרות היצורים החיים, בלי להיזקק להיפותזת הבורא .התגלית כי שינויים כימיים וביולוגיים בלבד הם שגרמו לכל הגיוון הרב שאנו רואים ביצורים החיים על-פני כדור הארץ, הטביעה את התפיסה כי אין ביקום שום שמץ של דבר על-טבעי, כי הוא טבעי לחלוטין.

                        הגישות  השונות לתפיסת מהות הנשמה:

                        תיאוריה טבעית, חומרית: הנפש אינה נפרדת מהגוף; עם מות הגוף מתה הנפש, ואין לנו חיים מלבד אלה כאן על פני האדמה. מכאן ברור כי החיים יקרים עד מאוד וחובה לשמור עליהם ככל האפשר, ולא להקריב אותם על מזבח הבטחות העולם הבא. 

                        -נשמה כמהות החיים: על-פי תפיסה זו, נשמה היא עצם העובדה כי אדם מסוים הנו חי, ולא גורם פיזיקאלי פשוט. האדם מסוגל למצוא משמעות במציאות שסביבו.

                         

                        -נשמה כביטוי לתודעה: הנשמה היא ביטוי לחלק של תודעת האדם אשר מבטא את יכולתו של האדם להתבונן בעצמו ובעולם ולהיות במצב של מודעות סביבתית, בניגוד לחלקים בתודעה שמהותם להגיב כלפיו. במקרה זה, מזוהה הנשמה עם מושג הנפש, כביטוי לפן הרגשי והחוויתי, המעיד על כך שישות מסוימת היא יצור חי, השונה מבחינה פילוסופית ממנגנון פיזיקאלי מורכב אחר. על פי תפיסה זו, נשמה היא הגורם המבדיל בין אדם למכונה מורכבת, ומציבה אותו כגורם סובייקטיבי, בעל ערכים אותם הוא מסוגל להשליך על המציאות החיצונית.

                         

                        -נשמה כישות עצמאית: הנשמה היא ישות ממשית, חסרת צורה, המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיומו הגופני של האדם. כאשר היא נמצאת בגוף היא מהווה המנוע הפנימי ומרכז הבקרה והשליטה שלו, וכאשר היא עוזבת אותו -הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם, שאין לו זרם תודעה סובייקטיבי. על פי תפיסה זו, לנשמה קיום במישורים שאינם פיזיים, ועל כן היא כפופה לחוקיות שונה מהחוקיות הפיזיקאלית (למשל היא יכולה להיות בכמה מקומות בו זמנית).

                         

                        הנשמה היא החכמה, והיא יושבת במוח כמלך בגדוד, ודומה לכבוד בוראה, ומואסת בתענוגי בני אדם והבלי שעשועיהם. ומחכמת ומשכלת דעת, וכל מחשבותיה לעבוד להקדוש ברוך הוא ביראה, ומחשבת מה יהיה בסוף בעת שימות הגוף ויכלה, ואיך תשוב בטהרה למי שבראה והכניסה בגוף?

                         

                        בהיוולדה בגוף,הנשמה באה לחוות רשימה  של משימות שנוצרו מגלגולים קודמים, חוויות שלא השלימה, או שלא ידעה להתמודד עמן ולא למדה מהן,  היא מחלקת את עצמה למספר רב של זרועות המהוות ניצוצות חווים בהתאם לגודל הרשימה ותכולתה.

                         

                        לפנינו ניגון ידוע של חסידות חב"ד. הניגון מתאר את ירידת הנשמה לגוף, ירידה המסבה לה סבל ומצוקה; היא צועקת ומבקשת לשוב למקורה הראשון האלוהי, ואינה חפצה כלל להיות שקועה בחומר. אולם למצוקה זו מענה בצידוק מפתיע: "ירידה זו צורך עליה". הנשמה יורדת אל הגוף משום שדווקא בו, בעולם המעשה הארצי, יש משמעות לחיים השואפים להתדבק ברוחני ולהתמזג עימו.

                         

                         התפיסה החסידית ,היא תפיסה מורכבת יותר, המבקשת להעניק פשר קיומי לחיים עצמם – לא רק כתחנת-ביניים בדרך לעתיד טוב יותר, לא רק כשלב נחות ובלתי-נמנע, אלא גם כתקופה בעלת ערך סגולי מיוחד. דווקא בעולמנו הארצי, על פיתוייו ואתגריו, על כשליו ומכאוביו, טמונה אפשרות להתעלות.

                         

                        הנשמה יורדת לתוך הגוף  /מחבר לא ידוע

                        הנשמה יורדת לתוך הגוף 

                        וי צועקת וי וי 

                        ירידה זו צורך עליה 

                        עד שכל זה הוא כדאי 

                         

                        דרג את התוכן:
                          1 תגובות   יום שלישי, 18/10/16, 07:06

                          תוצאת תמונה עבור סערת ים

                           

                          אחד אחד אנו נפלטים

                           

                          אל חופי סערת החיים.

                           

                           

                           

                          שם בין גרגרי החול

                           

                          אנו סופרים את בלות שנותינו.

                           

                           

                           

                          מביטים אפופי זכרונות

                           

                          אל משברי אוניותינו.

                           

                           

                           

                          נזכרים בשאלות,בתהיות,בטעויות

                           

                           

                           

                          מצרים כי פסו כוחותינו

                           

                          לקפוץ שוב אל סערות גלי חיינו

                           

                          לתקן,לשנות

                           

                           

                          לכתוב תיקוני ספר חיינו.

                           

                           

                          אחד אחד מותשים

                           

                          עורינו קמוטים

                           

                          נשמתינו נאחזןת בגופנו

                           

                          לכמת,לכתוב

                           

                          עד צאת נשמתינו.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS