כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    תכנים אחרונים

    3 תגובות   יום שבת, 23/9/17, 02:52

    תוצאת תמונה עבור לשחרר

     

    לשחרר...

     

     

    את האתמול

     

    את העתיד

     

    ואפילו בהווה לעמוד ולזרוק

     

    את החביות מן האוניה

     

    ההולכת וטובעת

     

    ממשקעי העבר.

     

     

    לשחרר את הילדים

     

    הגדלים והולכים

     

    עשרות שנים סופרים

     

    ילדים מביאים

     

    גם הם כבר מדשדשים

     

    בשבילים ארוכים.

     

     

    לשחרר כי זה מאוורר

     

    את פתחי הלב.

     

    לשחרר כי הריאות

     

    מתמלאות באוויר רענן.

     

     

    לשחרר כי זאת העבודה

     

    להקל במשא

     

    הלאה.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שלישי, 29/8/17, 05:58

      תוצאת תמונה עבור זיקנה

      שירי סוף הדרך הם שלושה שירים שנכתבו על ידי המשוררת לאה גולדברג. השירים עוסקים במחזור המוות והחיים, כאשר הדרך היא מטאפורית לתחנות שונות בחיים, בהן נער, עלם, גבר והזקן בחשבון נפש, סיכום והבנה אופטימית, שניתן להנות ממה שהחיים מזמנים ולחוות אותם בכל יום מחדש.


      שִׁירֵי סוֹף הַדֶּרֶךְ / לאה גולדברג

       


      הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד - אָמַר הַנַּעַר.
      הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד - אָמַר הָעֶלֶם.
      הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד - אָמַר הַגֶּבֶר.
      יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.

      צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,
      הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,
      צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
      - הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?

      ב
      אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה - לַיְלָה.
      הִנֵּה יָמִים בָּאִים - בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
      וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
      וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

      וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
      וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
      וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
      וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

      ג
      לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵך וְהִתְפַּלֵּל
      עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
      עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
      לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

      לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
      בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
      לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
      לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.
      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שבת, 29/7/17, 04:02

        צטט: אסתר רבקה 2014-08-23 23:38:39

        ''

         

        לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם

         

        שלמה המלך, החכם מכל אדם, אומר בספר משלי : "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם ,אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה".

         

        פרוש: אדם עצל צריך ללכת אל הנמלה החרוצה, כדי ללמוד את דרך חייה ולהחכים.

         

        הנמלה חיה לא יותר מממוצע של ששה חודשים. בתקופה קצרה זו אין היא מסוגלת לאכול יותר מגרגיר או גרגיר וחצי של תבואה. אולם היא אוספת כה הרבה שהיה מספיק לה למשך שנים ארוכות לו זכתה והייתה חיה כל כך הרבה.

         

        הנמלה, יצור קטן ומעניין זה, חושבת: אולי יאריך השם יתברך בורא כל העולם את ימי ושנותיי? אאסוף איפוא מאכל לרוב, שיהיה לי מה לאכול במקרה ואקבל "ארכה" מן השמים... תקווה תמימה זו מדרבנת את הנמלה לעבודה מתמדת. אין היא יושבת "בחיבוק ידיים" ואין היא נלאית מלעבוד ולאסוף מזון לימים יבואו.

         

        ולזה התכוון שלמה המלך כאשר יעץ ללמוד ממעשיה של הנמלה. "לך אל נמלה עצל" - לך ואסוף מצוות ומעשים טובים כל זמן שאתה יכול, כל זמן שאתה חי ויש לך כוח.

         

        המסר הוא:כי יהודי צריך תמיד לחפש אחר מצוות ומעשים טובים. לעולם אין זה מספיק, ולעולם אין לאמור די. כמו הנמלה האוספת גרגיר לגרגיר, צריך היהודי לעשות מצווה ועוד מצווה כל ימי חייו

        ומהו ראה דרכיה וחכם? רבנן אמרו: ראה דרך ארץ שיש בה -שבורחת מן הגזל.

         

        ועוד נאמר במשלי:"אשר אין לה קצין שטר ומשל" - אחריות אישית. ממה שידוע לנו היום, במושבות של נמלים יש נמלה אחת או יותר הנחשבת ל"מלכה", אך למעשה אינה עוסקת בניהול, אלא רק יושבת בקן, אוכלת ומטילה ביצים. הנמלים הפועלות מסתובבות בחוץ בלי אף קצין, שוטר או מושל שמשגיח עליהן, ובכל-זאת עובדות ומביאות אוכל לקן. העצל המתבונן בנמלה אמור ללמוד ממנה לעשות את מלאכתו גם כשאף אחד לא משגיח עליו. גם האזרח המתבונן בנמלה אמור ללמוד ממנה לפתור את בעיותיו ולא לחכות שהממשלה תעשה זאת.

         

        "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" - תכנון וחיסכון. מינים רבים של נמלים, ובפרט של נמלת הקציר הנפוצה בארץ ישראל, חיים על אוכל הנפוץ בעיקר בקיץ, כגון: גרעיני תבואה. כל מושבה של נמלים בונה קן גדול עם תאים מבודדים מפני מים, דבר שהיה ידוע כבר בימי קדם: "הנמלה הזו, שלשה בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינה, אלא באמצעי" [דברים רבה].כל מושבה אוגרת כמה קילוגרמים של תבואה בעונת הקיץ, כך שיהיה להן אוכל בעונת החורף. העצל המתבונן בנמלה אמור ללמוד ממנה לחשוב על העתיד, גם אם הכסף שהוא מרוויח עכשיו מספיק לפרנסתו - שיעבוד קצת יותר כדי שיוכל גם לחסוך לתקופות של מחסור, "וממנה למוד להכין הכול בעוד לאל ידך" (מצודת דוד).

         

        אמר ר' שמעון בן חלפתא: מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא הייתה אחת מהן נוטלת אותה. באה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה.

         

        ראה חכמה שיש בה וכל השבח הזה שיש בה שלא למדה מבריה, ולא שופט ולא שוטר יש לה, שנאמר:"אשר אין לה קצין שוטר ומושל, אתם שמניתי לכם שופטים ושוטרים, על אחת כמה וכמה שתשמעו להן! הוי, שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך".

         

        רבי ברוך ממזבוז אמר:זהירים הם בני אדם שלא לבלוע נמלה חיה ואין הם זהירים שלא לבלוע אדם חי.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום ראשון, 12/3/17, 01:38

          תוצאת תמונה עבור פתיתי צמר גפן

           

          הקושי להתבונן מהצד

           

          בדרכו של בשר מבשרך.

           

           

           

          לראות את דרכו

           

          שיעורו,נסיונו

           

          ולא להתערב....

           

           

          מי לא התנסה

           

          ברצון לפזר פתיתי צמר גפן

           

          לריכוך המכות

           

          למניעת הפציעות...

           

           

          לכו לכם אפרוחי בדרך

           

          ולא נותרה אלא תפילה

           

          אשר תעטוף את התלמוד

           

          בסופו של דבר

           

          בתובנה הנכונה....

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שלישי, 8/3/16, 06:15
            ואתה יוצא למסע מבטן אמך חבטה קלה בישבנך אורות אתה שומע את בכייף. והדרך מתארכת אך רגלך מתעייפת ומקל הנדודים מתפתל עם כובד השנים. והדרך לא ברורה אך ידועה התהום או נשר הגדול ישעוך או ישמיטוך גן עדן או גיהנום. וכל זאת הלכת סומא מעלה ניחושך; לשם מה?
            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום רביעי, 2/3/16, 04:41
              הבעיה עם השקופים מרובי השנים שהם כבר מעודכנים דרך נסיון החיים בחוכמת החיים אך שחצנות מועטי השנים מכסה מהם את ספרי הלימוד המרוטים היכולים ללמדם את הדרך הנכונה בקצרה
              דרג את התוכן:
                1 תגובות   יום חמישי, 10/12/15, 04:22

                תוצאת תמונה עבור הסיפור שאנו מספרים

                 

                הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו.

                זה אנחנו.

                את סיפור עצמנו אפשר לספר במליון ואריאציות-והכל יהיה נכון.

                תרגום אירועי חיינו

                הוא היוצר את כרטיס הביקור שלנו.

                 

                נעים מאד אני פרופסור ל.....

                נעים מאד אני משורר...

                נעים מאד אני מאהב טוב...

                נעים מאד אני...

                ואני...

                ואני...

                 

                והכל בהחלט יכול להיות אמת לאמיתה.

                 

                אתה יכול גם לשכתב את ההסטוריה וההסטריה שלך.

                 

                אתה גם יכול סתם לרמות את עצמך.

                 

                גם את החברה.

                 

                העיקר שאתה תהיה ישר עם עצמך.

                כן עם עצמך.

                 

                הסיבה שניסיתי להגמל מאהבה בלתי אפשרי היא

                 

                כי אהבה הסטורית

                הכי קרובה לאמת שהיית.

                היא/הוא  אגורים בזכרון האהוב/ה

                בימי הבוסר

                בהם הכל היה אמת

                בלי לנסות להתחכם.

                 

                הצרה שמתבגרים,נפרדים,שוברים,נשברים.

                 

                וגם האמון לא משהו....

                 

                הרבה קשיים על הדרך...

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שלישי, 27/10/15, 08:48

                  תוצאת תמונה עבור שיעור

                   

                  כשאתה בתוך שיעור

                   

                  שניתן בידי מורה החיים

                   

                  אתה נאנק,

                   

                  נאנח,

                   

                  טועה,

                   

                  תוהה

                   

                  מבקש לא לטבוע בגלים המאיימים

                   

                  מבקש את רוגע החוף שלאחר הסערה.

                   

                  גלגלי הצלה נזרקים

                   

                  רק היה מודע

                   

                  ההצלחה מובטחת

                   

                  היה מרוכז...

                   

                   

                   

                  כשמסתיים שאון השיעור

                   

                  הסערה שוכחת

                   

                  קטוף את פירות התובנות.

                   

                  שב בנחת.

                   

                  התבונן רחוק

                   

                  סערה מתקרבת.

                   

                   

                   

                  הפשל שרוול

                   

                  וצא שוב לדרך...

                  דרג את התוכן:
                    1 תגובות   יום שבת, 16/5/15, 11:22

                    תוצאת תמונה עבור סיום החיים

                     

                    חודש ימים

                     

                    הראו לי

                     

                    התנהלותה של רוקחת

                     

                    לכאורה,אשכנזיה גאה

                     

                    שלא הרפתה מדעותיה הגזעניות

                     

                    על מרוקאים,מגווני העור וכו.

                     

                    כבר כתשעה עשורים

                     

                    מתנהלת בשביל חיים

                     

                    ובסיום הקורץ בחיוך ובקור רוח אליה.

                     

                    והיא בין קפלי דמנסיה מתקדמת

                     

                    בשעות ערנותה זועפת

                     

                    בעזרת מקלה המגולף.

                     

                    בושה בגופה הבוגד בה

                     

                    ביציאות הפורצות

                     

                    גם ללא שליטה.

                     

                    את דפי זיכיונות דירותיה

                     

                    את חשבונות הבנק המרובים

                     

                     סמוך לראשה היגע על כרה

                     

                    היא מניחה

                     

                    ובלילות נוברת בם בקדחתנות...

                     

                    ובבתה, המטפלת בה

                     

                    היורשת היחידה

                     

                    היא רודה.

                     

                    מאשימה אותה בגנבה לפני מותה.

                     

                    היא עדין רוצה שליטה...

                     

                    מהדרך לא למדה דבר .

                     

                    ליוצר הכל בזה מעמקי ליבה.

                     

                    הוא לא נותן לה תשובות

                     

                    שיתאימו לדעות שלה.

                     

                    כך היא מתקדמת זעופה,

                     

                    כועסת אל הברור מאליו

                     

                    בחוסר מודעות נטל רב לסביבתה

                     

                    ובשינה מרובה...

                     

                    מנסה למלא כרסה

                     

                    עם גלולות רבות לכל תחלואיה.

                     

                    ואתה המתבונן שואל עצמך:

                     

                    האם לא ניתן אחרת

                     

                    לסיים בשלום את הדרך?

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום ראשון, 18/1/15, 00:56
                      אז מה יש לנו עכשו? בנוסף לכך שאתה נותן לעצמך דין וחשבון מה עשית בחייך,יש לך גם ילדים השואלים אותך,בוחנים את הישגך ושגיאותך וגם טוענים כנגדך טענות. ולמי בעצם יש חשק לכל זה? בחינות פתע כאלה שלא ציפית להם? ואני חשבתי שבסוף הדרך בורא עולם הוא שדורש תשובות...
                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום שישי , 26/12/14, 05:10

                        ''

                         

                        תוהה על דרך העולם

                        תכליתו

                        מטרת כל המהמורות

                        החיוכים

                        הדמעות.

                         

                        אם אני רק מעגל

                        בתוך שרשרת הדורות

                        יד אוחזת במסירת כוח

                        המשכיות.

                         

                        איזה פרס עלי לקבל

                        או תעודה

                        או ליטוף

                        או אהבה.

                         

                        אין סיבה שאיעלם

                        ללא מדליה

                        לפחות אלוקית

                        על פועלי למען ההמשך.

                         

                        כן אני יודעת 

                        שהנני בורג קטן

                        אבל לפחות הייתי בורג חיוני

                        הכרחי...

                         

                        הלידות,החלב שהענקתי

                        הריצות שרצתי

                        הדאגות שדאגתי...

                         

                        משהו?מישהו?

                        פרס ניחומים?

                        ליטוף?

                        מילה טובה?

                        דרג את התוכן:
                          8 תגובות   יום רביעי, 26/11/14, 09:33
                          אני מסרבת להרים ידיי.משוכנעת-שעוד רבות ההפתעות המונחות על הדרך...
                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS