כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 10/2010

    4 תגובות   יום שני, 11/10/10, 14:47

    לבקשת נאלר אני שבה ומפרסמת על בנות צלפחד

    בנות צלפחד היו הפמיניסטיות של תקופת המקרא

     

    בניגוד למקובל לחשוב, הפמיניזם אינו נחלת העולם המודרני. כבר בימי קדם נלחמו נשים על זכויותיהן, על מעמדן האישי, החברתי, הכלכלי, המדיני. במאבקן של בנות צלפחד, התקיים בנוסף להיבט האישי - מאבק פמיניסטי תקדימי, שהביא לשינוי בפסיקה ולתקדים בעל השלכות ציבוריות וחברתיות.

     

    עו''ד אביעד הכהן אומר:"פרשת הירושה של בנות צלפחד היא, אולי, העדות הראשונה בתורה למעין מאבק "פמיניסטי" מובהק... ולמרות התביעה הנחרצת והחדשנית, אולי אפילו מהפכנית, הקב"ה ומשה אינם רואים בתביעת הזכויות של הנשים חוצפה או הפרה חמורה של הסדר החברתי".

     

    חמש בנות צלפחד שלפי רש"י היו חכמניות ,דרשניות וצדקניות -יצרו תקדים הלכתי לפיו בנות יורשות את רכוש אביהן כאשר אין בנים זכרים.

     

    בשנה האחרונה לנדודי בני ישראל במדבר, באו חמשת בנות צלפחד: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה{עצם ציון שמותיהן מצביע על חשיבותן}, המוזכרות במקרא בעיקר בספר במדבר. הן מגיעות אל משה בתקופה אשר באה לאחר תקופת יתרו, בה נעשו סיווגים ותתי סיווגים לגבי הטיפול בתלונות העם.

     

    בדרישה עצמה יש תעוזה רבה: על סף הכניסה לארץ, חלוקת הנחלות בעיצומה ודי ברור שבתקופה ההיא יש לארץ, לקרקע, חשיבות כלכלית חקלאית ממדרגה ראשונה .האדמה כאחוזה נועדה לפרנס את המשפחה והשבט, וברור שהמפרנס באותם ימים הוא הגבר, הבעל.בקשתן של  בנות צלפחד נראית חדשנית ואולי על פניה אף קנטרנית (מעין דרישה פמיניסטית שוויונית מוגזמת). גם צורת הבקשה נראית בעייתית, מהפסוקים עולה כי בנות צלפחד עומדות "לפני משה - ולפני אלעזר הכהן –ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אוהל מועד", כלומר זהו מעין דיון פנימי, שכאשר משה לא ידע או לא ענה להם, עברו לאלעזר משם לנשיאים ולבסוף הן עומדות בפומבי מול כל העדה - ומעלות את בקשתן המחודשת והמתמיהה - נחלה בתוך קהל עם ישראל.

    הנושא שלהם תקדימי:

    אביהן,צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה מת במדבר בצאת ישראל ממצרים. אלמלא מת צלפחד בחטאו, הרי שהיה נוחל בארץ, כראש בית צלפחד, ובנוסף כיורש של חפר.אחיו. לטענתן, עליהן לקבל חלק ונחלה בארץ ישראל, אף על פי שהחוק המקראי מתיר רק לבן לרשת את אביו זאת  מכיוון שאביהן מת ללא בנים לכן,על בנותיו להתחלק בירושה.

    הן נימקו את דבריהן בכך שאביהן מת בחטא פרטי שלו [חטאו של צלפחד לפי  דעה אחת, היה מקושש עצים בשבת ונענש על כך בסקילה. לדעה שנייה, היה מן המעפילים שניסו לעלות לארץ למרות שמשה אמר כי הזמן אינו כשיר לכך],ומשום כך אין לשלול את זכותו לנחלה בארץ ישראל, ולכן יש להעביר את נחלתו לבנותיו.

    בנות צלפחד, גם לו לא היו מוגנות, לא היו רעבות ללחם ועתידן הכלכלי היה מובטח אף ללא הירושה, כי בהינשאן לאחרים ממילא רכוש בעליהן היה בשימושן כפי שקרה לכלל בנות ישראל. דאגתן הייתה לכך ששם אביהם ונחלתו יוותרו בחוג המשפחה. מטרה זאת הייתה בבסיס תביעתן.

     

    משה פנה אל האלוקים, שהורה לו לקבל את טענת בנות צלפחד ולהעניק להן חלק בארץ.

     

    בנות צלפחד נטלו שלושה חלקים בנחלת א"י:

    -חלק אביהן;

    -חלקו עם אחיו של צלפחד בנכסי חפר אבי אביהן, ששניהם צלפחד וחפר היו מיוצאי מצרים ולהם נחלקה א"י;

    -חלק בכורתו.

     

    תקדים זה מיוחד במינו, בכך שהוא מהווה התפתחות תוך-הלכתית שמתוארת במקרא עצמו. בני משפחתן משבט מנשה העלו בעיה שנוצרה עם החוק החדש הקובע ,שנשים יכולות לרשת את אביהן במקרה ונפטר ללא בנים:הזהות השבטית נקבעת על פי שייכותו השבטית של האב. אם יינשאו בנות צלפחד לאנשים משבט אחר, בבוא היום תעבור נחלתן אל ילדיהן, שלא יהיו משבט מנשה וכך תיגרע נחלתו של שבט מנשה.

    ההסדר שנמצא לבסוף הוא שבנות צלפחד יחויבו להנשא לאנשים משבט מנשה  הלכה זו חלה רק עד לאחר שבני-ישראל נכנסו לארץ, כבשוה וחילקו אותה. מכיוון  שבנות צלפחד לא באו לקנטר או ללחום את "מלחמת השוויון" - פמיניזם בכל מחיר. מאחורי דרישתם עמדה כמיהה אמיתית לנחול בארץ ישראל, לכן מבקשות הן ככל משפחה אחרת, חלק ונחלה בארץ מחד, ומאידך ברגע שיש חשש שעניין זה עלול לפגוע בשבט כולו, הן מסכימות להינשא באותו מטה.

     

    טל רבינוביץ' בכתבתו מציין שתי נקודות לציון:

    • "משה לא פסק לחומרה, הוא לא נקט במיצוי הדין על הצד המחמיר, למרות שיכל לעשות כן. בלי להעמיס קושי ולסבך חיים הוא פתר את הבעיה!
    • משה לא ניסה להסתתר מאחורי מנגנונים בירוקרטים שהיו קיימים כבר אז, כאמור, לאחר פרשת יתרו - הוא לא שלח את בנות צלפחד לשופטים שמתחתיו, אלא פתר את הבעיה שניצבה בפניו באופן ישיר ומיידי".

    מכאן,אם יש מי שאומר שאין שוויוניות בתורה,יש בפרשה זו לסתור טענה זאת

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שני, 11/10/10, 14:43

      יום שלישי 11 מאי 2010

       

       

      נוף

       

      על צוק ברכת ילדותי

      אשב להקשיב לשירת קונכייתי.

      קצף הגלים הנתכים על האבן

      כוכב ים בודד מייבב חלושות

      במורדות גבעת הצדף.

       

      מביטה אליך ילדה זהובה

      על גבך נעה עם פכפוך הגל

      חלומות טווה

      עתידות מגלה

      ריחות אלמוגי הים.

       

      על צוק ילדותי

      נפעם ליבי מחדש

      ים כחול,סירות כנף

      ענני כבשה לבנבנות

       

      ולפתע

      צווחת שקיעה...בין העולמות...

      מתרסקת ומסיימת אשליות.

      דרג את התוכן:
        8 תגובות   יום שני, 11/10/10, 08:39

        יום שני 11 אוקטובר 2010

         

        מועקות

         

        טיבן של המועקות

        שהן חופנות בתוכן

        סיבות מסיבות שונות

        מעמיסות על החזה

        את האנרגיות המכבידות

        ומאיטות את תנועת הזרועות.

         

        ענפי הלב שוקטים

        מתבלבלים בין האתמולים

        כיצד לתת הן שוכחות

         ולקבל הן עייפות...

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שני, 11/10/10, 07:39

          מדיטציה טיפולית

          מדיטציה היא שיטת טיפול אופיינית לרובד הרוחני. דרך מדיטציה ניתן לאמן ולתרגל את היכולת להגדיר את הרצון ואת כיוונו .
          המדיטציה הטיפולית מתאימה לכל אדם, המחליט לוותר על הסבל -ומחפש שקט פנימי ושלווה.
          המדיטציה נותנת לו להניח למחשבות אקראיות ומפריעות ,שליטה ברגשות העולים בו,בתחושות של כעס, רוגז, תסכול ואשמה.
          המדיטציה -היא השער לחופש. היא מספקת מודעות עצמית,שחרור מסבל, ריפוי הגוף ומעל הכול, שלום פנימי ואושר.
          מדיטציה- הנה תרגול ורכישת מיומנות של ריכוז ההכרה והמודעות. מדיטציה היא תרגול המביא להשקטת ההכרה והבאתה תחת שליטה והרצון המודע שלנו.

          מטרת המדיטציה היא -התפתחות רוחנית וגופנית ורכישת מצבי תודעה גבוהים, ידיעה עצמית והארה רוחנית. לעשות לנו היכרות עם האני האמיתי שלנו, ולהתחבר אליו מתוך הדממה .במדיטציה אנו לומדים מהו שקט אמיתי, אושר אמיתי, ריפוי ושחרור מסבל.

          המדיטציה מפתחת אצל המתרגל אותה- ריכוז ומודעות. מתוך ריכוז כזה מתפתחת הוויה שאינה מושפעת ונגררת בנקל אחרי גירויים שונים. המדיטציה 'מאלפת' את ההכרה, לנוע להיכן שאנו רוצים, במקום שאנו נגרר אחריה ללא שליטה.
          עם מיומנות התרגול והתפתחות הריכוז שלנו- צומחת בנו הידיעה העצמית לגבי המהות שלנו - המקור שלנו.
          סגולות המדיטציה:
          - שיפור תפקוד המוח
          - שיפור מצב הרוח
          - פיתוח היצירתיות
          - פתיחות רגשית ושכלית
          - שיפור זיכרון לטווח קצר
          - תפקוד משופר בחיים
          - בריאות מנטאלית וגופנית .

          אלו הן הסגולות הבסיסיות ביותר של המדיטציה בנוסף לשלבים גבוהים יותר של פיתוח עצמי וכוחות רוחניים נשגבים.

          רופאים ממליצים על מדיטציה כדרך למנוע, להאט או לפחות לשלוט על כאבים של מחלות כרוניות, כמו בעיות לב, איידס, סרטן ועקרות. היא גם משמשת להגברת האיזון במצבים של הפרעות פסיכיאטריות כמו דיכאון, היפראקטיביות ובעיות חוסר ריכוז, בשילוב שבין מיסטיקה מזרחית ומדע מערבי.

          ריפוי עצמי מתחיל במדיטציה.זוהי הדרך הטובה ביותר להעלות את הגוף הפיזי ,הרגשי והמנטאלי-לרמה רוחנית והתחברות לרוחניות. אנדורפין -חומר המופרש מהגוף בשעת המדיטציה כשהגוף נמצא בגלי אלפא ודומה בהרכבו למורפיום משכך כאבים במידה וקיימים פיזית,אך בהחלט גם כאבים נפשיים.
          ברמה רוחנית זו כל השליליות(כאב בכל הרמות)מתח,התנגדות ופחד מורחקים והעצמי מתמלא שלווה,ביטחון,אהבה,קבלה,אחדות וריפוי.זהו איחוד מחדש עם העצמי הרוחני.עם האדמה וכל החיים.אל אחדות זו מגיעים בעזרת המדיטציה.

          היא יוצרת תהליך של צמיחה,שחשיבותו גדולה יותר ממטרה או מתוצאה כלשהיא.

          תרגול המדיטציה מכוון להשגת מצב שבו לא קיימת שום הפרדה בין 'אני' 'לאחר' או בין 'המתבונן' ל-'מושא ההתבוננות' .הוא המצב אליו האדם הרוחני שואף - התמזגות עם כל מה שקיים ועם מקור הבריאה. .

          מדיטציה / מילים: שמוליק קלוסקי

          שקע בן אדם תשקע
          שקע בשינה עמוקה
          בעוד דקה תנוח
          ותעיף כל מועקה
          כל כך הרבה רעש
          מבוכות ושינויים
          בעוד דקה הכול
          ימחק מן הפנים
          הרבה רעש
          בעוד דקה הכול
          ימחק מן הפנים

          עצום עיניים
          תנשום עמוק
          וספור עד עשר
          תגיע רחוק
          עצום עיניים
          נשימה עמוקה
          וספור עד שבע
          הגעת רחוק?
          אה?!
          Meditation

          כמה קשה לגעת
          כמה קל לנשום
          ולשחרר כל מתח
          להתבהר עד תום
          עכשיו יבוא שקט
          עפעפיים רדומים
          הראש הזה נוגע
          בכל מיני צבעים
          יבוא שקט
          הראש הזה נוגע
          בכל מיני צבעים

          עצום עיניים
          תנשום עמוק
          וספור עד עשר
          תגיע רחוק
          עצום עיניים
          נשימה עמוקה
          וספור עד שבע
          אה?!
          Meditation

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום ראשון, 10/10/10, 13:14


            הפחד-נלסון מנדלה


            הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנו חלשים מדי.


            הפחד העמוק ביותר שלנו הוא:שאנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.


            זה האור שבנו,לא האפלה שבתוכנו ,שמפחיד אותנו יותר מכל.


            אנחנו שואלים את עצמנו:איזה זכות יש לי להיות מבריק,יפיפה,מוכשר ואהוב?


            למען האמת-איזו זכות יש לך לא להיות?


            אין שום דבר נאור בלהצטמק,כדי שאחרים לא ירגישו חוסר בטחון.


            ככל שניתן לברק שלנו להאיר,אנחנו מעניקים בלי מודע רשות לאחרים לעשות כמונו.


            ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו,נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד.

            דרג את התוכן:
              6 תגובות   יום ראשון, 10/10/10, 10:21

              יום ראשון 10 אוקטובר 2010

               

              ההצגה התחלפה

               

              ופתאום ההצגה התחלפה

              התפאורה התהפכה

              השחקנים התבגרו

              רק אתה נשארת

              כהרגלך,לא מודע.

               

              ופתאום הבמאי מבראשית

              החליף את החוטים

              ואתה כמריונטה ראשית

              התבלבלו לך כל החושים.

               

              ואני כבובה על חוט

              אשר הייתה לצידך שנים,

              הייתי גם קהל מריע

              וגם בתוך צוק העיתים.

               

              ואתה אלוקים

              דרכך מה רבים

              להראות סיבות

              לכל המהלכים הקשים.

               

              השכלתי והפנמתי

              שיעורך בהם הולעטתי.

              מסירה את כובעי

              בפניך-בורא הלהטוטים.

              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום שבת, 9/10/10, 20:09

                צטט: eladunger8 2010-10-09 19:07:26

                את יכולה

                את יכולה

                אם את רק רוצה להקשיב,את יכולה

                אם את רוצה רק להיפגע,את יכולה

                אם את רק מבקשת את השקט שאחרי הסערה

                אם את רק מחפשת לעצמך איזו שהיא הארה

                אם את מרשה לעצמך לדמוע בגלל איזו שהיא הערה

                את יכולה

                 

                כשהדמעה תחצה את פנייך בפעם המאה

                כשתלטפי בנפשך את הרוע שהזיק למאוויך

                כשתסתכלי במראה המזייפת ומיד תפני מבטך

                כשלא תשמעי את המילים שלהן את עדיין מצפה

                את יכולה אחרת

                 

                את תקומי ותנערי מעלייך את מהרסייך ומחריבייך

                את תסירי את שאריות תלותך באמון הסרק בנבל

                את תחזירי לעצמך תמימות,שאיבדה מזמן את בתוליה

                את תפסעי ,לא בשביל צדדי ,מעכשיו רק בדרך ראשית

                לא רק שאת יכולה,את עושה. 

                 

                כל כך חשובה הצעתך,ידידי הכותב...

                 

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום שבת, 9/10/10, 18:45

                  לוט אחיינו של אברהם היה איש מסתורין

                   

                  לוט היה בנו של הרן בן תרח ואחיהן של מילכה ויסכה. על פי מסכת סנהדרין היה לוט אחיה של שרה, אשת אברהם. לוט נולד באור כשדים, לאחר מותו של הרן באור כשדים יצאה משפחתו לעבר כנען, אולם בסופו של דבר התיישבה בחרן.

                   

                  שמו של לוט מעיד על היותו אדם מסתורי ("לוט" פירושו "מכוסה", "עטוף"). בפרק י"ט ישנם קשרים רבים בין לוט לבין בריחה - הימלטות (השורש מ.ל.ט.). יש פרשנים המקשרים אותו לשם לוטן, מאלופי אדום.

                   

                  לפי המסופר באגדה, היה לוט יתום מאב .כאשר הושלך אברהם לכבשן האש על ידי נמרוד, בשל אמונתו המונותאיסטית באל אחד, נעשה לו נס ולא אירע לו כל פגע, אך מיד לאחר מכן נשאל הרן אחיו בצד מי הוא עומד, וכאשר ראה את הנס שנעשה לאברם ענה שהוא בצד אברם. הוא הושלך גם כן לכבשן האש, אך בניגוד לאברם, לא נעשה לו נס והוא נספה. לאחר אירוע זה לקח אברם את לוט היתום תחת חסותו.

                   

                  כאשר עזב אברהם את חרן ופנה לארץ כנען, על פי הוראת אלוקים :"לך לך מארצך, וממולדתך, ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך" [בראשית], הצטרף אליו לוט. הפרשנים מספרים כי לוט, שהתייתם מאביו עוד לפני היציאה מאור כשדים, "אומץ" על ידי אברהם וגדל בביתו. קלסתר פנים של אברהם ולוט היו דומים זה לזה, לפיכך אמר לו אברהם "אנשים אחים אנחנו. לוט התעשר בזכותו של אברהם, שכל מי שדבק בצדיק זוכה להיות כמותו.

                   

                  ארבעה דברים טובים היו ללוט בזכות אברהם:

                  א) הלך עמו לארץ ישראל,

                  ב) נתעשר בזכותו,

                  ג) הצילו מן השבי והחזיר רכושו,

                  ד) ניצל ממהפכת סדום בעבור אברהם .

                   

                   בשל סכסוכי רועים על חלקות מרעה, הציע אברהם ללוט להיפרד ולחלוק אזורים אחרים בכנען. אברם הציע לאחיינו להיפרד, כדי להימנע ממלחמות ביניהם ולשמור על יחסי שלום. לפי הצעתו של אברם, בחר לעצמו לוט למגורים איזור עשיר במים - את כיכר הירדן . לוט נפרד מאברהם ומתיישב בסדום עיר החטאים והפשעים, בעוד אברהם מתיישב באזור באר שבע.

                   

                  כאשר לוט נלקח בשבי במלחמת המלכים במלחמת כדרלעמר עם מלך סדום , בה מרדו חמשת מלכי אזור סדום בארבעת המלכים מאזור בבל ששיעבדו אותם שתים עשרה שנה, נשבה לוט ביחד עם כל תושבי סדום וסביבתה לאחר שחמשת המלכים נוצחו. אברהם אוסף את אנשיו, שלוש מאות ושמונה עשרה במספר, ומשחררו בתום מרדף שנמשך עד דמשק. כך אברהם הצילו והשיב את רכושו.

                   

                  התנהגותו של לוט בסדום בולטת לטובה, כפי שמעיד הסיפור על הכנסת האורחים שנהג לוט במלאכים שבאו להודיע לו על האסון העומד לבוא על ערי הכיכר - "מהפכת סדום ועמורה". לוט ניצל בזכות היותו צדיק.

                   

                  עד להליכתו של לוט לסדום לא נגלה הקב"ה לאברהם שנאמר: וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו' [בראשית] .כאשר רצה ה' להשמיד את סדום ועמורה - ערי הכיכר, ניסה אברהם להצילן . יש האומרים כי המשא ומתן שקיים אברהם בבראשית על מספר הצדיקים בסדום שבזכותם תינצל העיר, נובע מדאגתו ללוט אחיינו. זה גם הבסיס לביטוי "צדיק בסדום".

                   

                  במהפכת סדום ,נמלטה אשת לוט עם בעלה ובנותיה, אולם לא צייתה לצו שלא להסתכל לאחור - ובזמן הבריחה פנתה והביטה לאחור, ולכן הפכה לנציב מלח . מותה המוזר של אשת לוט, הביא לצמיחת הסברים וסיפורים שונים. מהסברו של פלביוס [קדמוניות היהודים]שהיא הביטה ומביטה כל הזמן לעבר העיר, ועד מדרשים שונים, המפרטים את מעלותיה וחסרונותיה, את חטאה ועונשה. לדוגמה, אשת לוט גילתה לשכנותיה הסדומיות שבאו אליה אורחים, ובסדום היה חוק שאסור לארח אורחים [היא ביקשה לשאול מהשכנות מלח לבישול, ומכיוון שחטאה במלח - נענשה במלח]. במדרשים השונים מפרטים שהיא התעכבה כי דאגה לבנותיה שנשארו מאחור, או שריחמה על בית אביה הסדומי, או שגילתה חוסר אמונה בדברי המלאך, עסקה בהצלת רכוש ועוד. יש מדרשים המגנים את אשת לוט ומציגים אותה כאישה חמדנית, שדאגה לרכושה, ולכן התבוננה לאחור. כמה חוקרים הציעו שהיא עונה לסטריאוטיפ של האישה כסקרנית, גורמת לצרות, לא צייתנית, כמו חווה או פנדורה. ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז פד: "עדית אשתו של לוט נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום והביטה אחריה לראות אם הולכות הן אחריה אם לא וראתה אחריה השכינה ונעשית נציב מלח". כלומר, אשת לוט הפכה פניה מתוך חרדה אמהית לבנותיה הנשואות, שנותרו בסדום!

                  מימי בית שני עד ימינו יש המאמינים כי סלע מסויים של אבני מלח בדרום ים-המלח הוא נציב-המלח של אשת לוט. מכיוון שצורות הסלעים באיזור משתנות במשך הזמן, נודדת האגדה מסלע אחד לאחר.

                  חוקרים מודרניים רואים את סיפור אשת לוט כסיפור אייטיולוגי, שמטרתו להסביר את התנאים הטופוגרפיים המיוחדים שבאיזור ים המלח (כלומר, את הצורות המשתנות של סלעי המלח).

                  במדרש נאמר כי הרואה אשתו של לוט [המקום שנהפכה שם לנציב מלח] -אומר: "ברוך דיין האמת", ועל לוט אומר: "ברוך זוכר הצדיקים" [ברכות נ"ד].

                  אשתו של לוט אינה מטמאת, שמת מטמא ואין נציב מלח מטמא [נדה]

                   

                  כאשר נמלט לוט עם שתי בנותיו מהערים ההרוסות, הוא הפך לאבי העמים עמון ומואב, קרובי עם ישראל . ארבע בנות היו ללוט, שתים ארוסות ושתים נשואות, הנשואות מתו בסדום. מעשה לוט ושתי בנותיו נקרא ומתרגם, כי איננו נוגע לכבוד אברהם [מגילה ]. המלאכים הורו ללוט לברוח להר לפני השמדת הערים, אבל לוט בקש למצוא מחסה בצוער. המלאכים הבטיחו לא להפוך את צוער. לאחר השמדת סדום, לוט ובנותיו יצאו מצוער, מפחד כלשהו, ועברו להר לגור במערה . במערה הבת הבכירה אמרה לצעירה "אבינו זקן, ואין איש בארץ לבוא עלינו" ומפחד שאין גברים בארץ היא ואחותה היו עם אביהם.כך נעשה לוט , בעלם של שתי בנותיו ואבי ילדיהן. התורה לא גינתה מעשה בנות לוט. וחז"ל, אף שיבחו את המעשה שלהן. "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצווה, שבשביל לילה אחד שקדמה אותה בכירה לצעירה, קדמה אותה ארבע דורות לישראל: עובד, ישי, ודוד, ושלמה. ואילו צעירה עד רחבעם, דכתיב: ושם אמו נעמה העמונית [מל"א ]". הנה היה המעשה שלהם דבר מצווה לדוגמה!

                   

                  ההגנה המיוחדת ניתנת לעמון ומואב בזכות אביהם הקדמון- לוט. בני ישראל הצטוו לא להלחם בהם ולא לכבוש את ארצם,בעלותם ממצריים.

                   

                  הסיפור מציין בין השאר את שיכרותו של לוט, וממנו צמח הניב "שיכור כלוט".

                   

                  סופו של לוט אינו ידוע.

                   

                  והנה שיר על לוט:

                   

                  לוט /מילים: ברק פלדמן

                   

                  לוט

                  לא יכולתי להעלות

                  על הדעת שתשכח

                  אותי מהר כל כך

                   

                  לוט

                  יש עדיין שאלות

                  שעולות בי לפעמים

                  מה קרה לפני שנים

                   

                  איך הלכת

                  לא חשבת לעצור

                  ברחת

                  לא הבטת לאחור

                  לראות אותי

                  לא ידעתי מה קורה איתי

                   

                  ושקט מאז

                  שום דבר לא זז

                  שום דבר לא מעניין

                  לפעמים הרוח קצת שוחקת את האבן

                  לפעמים אפילו רוח אין

                   

                  לוט

                  אבנים מסוגלות

                  לעצור את העבר

                  תחשוב כמה עצור בי כבר

                   

                  לוט

                  איך הצלחת לגלות

                  את הדרך הנוחה

                  לשמור שלא אטריד אותך

                   

                  הן ידעת

                  שלהסתובב אסור

                  ולא אמרת

                  שום דבר ברור

                  לטובתי

                  עמדתי

                  לא ידעתי מה קורה איתי

                   

                  ושקט עצוב

                  כלום לא חשוב

                  שום דבר לא מעניין

                  לפעמים הגשם בא שוחק קצת את האבן

                  לפעמים אפילו גשם אין

                   

                  לוט

                  אתה יודע יש לילות

                  שאני יושבת סתם

                  ומסתכלת על הים

                   

                  ושקט וחם

                  אפילו הים

                  בזמן האחרון מתרחק

                  לפעמים הזמן שוחק קצת את האבן

                  לפעמים אפילו זמן שוחק

                  דרג את התוכן:
                    4 תגובות   יום שבת, 9/10/10, 12:54

                    הגר היא קטורה המקוטרת במצוות ובמעשים טובים

                     

                    הגר היא דמות מקראית.היא שפחתה של שרה ומוצאה ממצרים .המדרש אומר ,כי הייתה בתו של מלך מצרים, אשר התפעל משרה ונתן לה את בתו לשפחה -כדי שתהיה בחברה טובה. לפי חז"ל, דמותה של קטורה המוזכרת אף היא כאשתו של אברהם היא הגר עצמה, שכונתה קטורה "על שם שנאים מעשיה כקט‏רת, ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם" [רש"י].

                     

                    יתכן כי על שמה נקראו צאצאיה "הגרים" או "הגריאים" [תהילים ]שר הצאן של המלך דוד היה יזיז ההגרי [דהי"א ].יתכן כי השם "הגר" הוא מלשון גר, כמו "גרשום" - מפני שהובא לארץ נכריה.

                     

                    בעקבות עקרותה רבת השנים ,הציעה שרה את הגר לאברהם כדי שתלד לו בן, שיהיה גם בנה שלה, ותקוותה הייתה - "אולי אבנה ממנה" . על פי המדרש, קיוותה שרה שהמעשה יוביל לכך שהיא עצמה תזכה לבן, לאחר שנים של עקרות.כך נתנה שרה את הגר לאברהם לאשה והיא הפכה לפילגשו של אברהם וילדה את ישמעאל. שרה רצתה שהילד יחשב כאילו הוא שייך לה.

                     

                    הגר הרתה והחלה לזלזל בשרה והוציאה עליה לשון הרע. בתגובה, פנתה שרה אל אברהם בכעס וספרה לו על הדבר. אברהם הותיר את ההחלטה בידיה של שרה, וזו עינתה את הגר עד שברחה.פרשנים מסבירים כי  העינוי היה ביחסה כיחס של פקוד ומפקד.וישנו  פירוש המקצין בחטא העינוי שעינתה שרה את הגר ורואה בעינויים של ישראל בעתיד על ידי בני הגר עונש על עינוי זה.

                     

                    הגר ברחה אל המדבר ושם פגשה מלאך, אשר ברך אותה וציווה עליה לשוב אל שרה .הוא הבטיח לה כי תלד בן.היא קיבלה הבטחה מאלוקים שזרעה "לא יספר, מרב", וכי היא תלד בן - ישמעאל שמו, שיהיה "פרא אדם ידו בכל ויד כל בו" . הגר קראה לבאר לחי- ראי, ולמלאך אל-ראי וחזרה אל אברהם.

                     

                    לאחר הולדת יצחק, גדל ישמעאל בנה החל לצחק עם יצחק, ועל זאת בקשה שרה את אברהם לגרש את האמה ואת בנה "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". דרישה זו הייתה רעה בעיני אברהם, אך הוא מילא אחריה בעקבות דברי ה' והבטחתו "וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא" .האל הסכים עם שרה, והגר נשלחה מבאר שבע. אברהם צייד אותה בלחם ומים.

                     

                    הגר הלכה לאיבוד במדבר וכשנגמרו המים הניחה את ישמעאל תחת שיח, והתיישבה במרחק מה ממנו כדי לא לראות במותו. האל שמע אל בכיו של ישמעאל והראה להגר באר מים.

                     

                    הגר נשארה במדבר פארן, שם גדל בנה והפך לקשת.הוא נישא  לאישה ממצרים.

                     

                    את הסתגלותה של הגר למצב שנכפה עליה - לחיות במדבר, היא ובנם לבדם, תוך הכרת תודה על הצלתו - מתאר ב"נ סלקינר :

                     "אנחנו נשאר פה. לי נתן המדבר / מתנה, ואני - גם אני לו אתן מתנה - / אותך, מחמדי. וישבתי במדבר / וגדלת בו ואהבתו בכל מאדך." 

                     

                    לדברי חז"ל, אחרי מות שרה השיב יצחק את הגר לאברהם והוא לקחה עוד הפעם לאישה והיא "קטורה" [בראשית ].

                     

                    בספרות הערבית נאמר כי הגר הייתה בת פרעה שנשא אברהם לאשה, וכאשר ילדה את ישמעאל זרח מעל פניו אור מחמד, ולכן בקשה שרה לגרשו, ושנאתה גדלה כאשר נולד יצחק. המלאך גבריאל נראה להגר וישמעאל, והוליכם במדבר אל המקום שהוא עתה הכעבה במכה, והמעין שנראה להם לרוות צמאונם שמו "זמזם". ולפי מסורתם עקד אברהם את ישמעאל על העקדה תחת יצחק.

                     

                    והשיר שלפנינו מדבר על הגר:

                     

                    הגר/ מילים ולחן: שלום חנוך

                     

                    כשיצלצל בעיר הפעמון בקול אדיר

                    אות הוא ללכת

                    השליכי את צרורך על גב

                    ואת עינייך נא מנעי מבכי

                    אמצי את יד ילדך, יד ישמעאל

                    ושאי אותו עמך אל התבל

                     

                    קומי קומי הגר הגר

                    ולכי לך אל המדבר

                    אל המדבר, הגר

                     

                    עברי אישה בעיר

                    וכל אחד פניו יסתיר מפני עינייך

                    אמרי שלום, ברכי הגר

                    את מי אשר בעיר נשאר אחרייך

                    אמצי את יד ילדך, יד ישמעאל

                    ושאי אותו עמך אל התבל

                     

                    קומי קומי הגר הגר

                    ולכי לך אל המדבר

                    אל המדבר, הגר

                     

                    הנה אני אשא ידי

                    חזקי הגר, אל תמעדי בדרך

                    אל תעצרי למחות דמעות עינייך

                    הלחות עד בוא הערב

                    אמצי את יד ילדך, יד ישמעאל

                    ושאי אותו עמך אל התבל

                     

                    קומי קומי הגר הגר

                    ולכי לך אל המדבר

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום שבת, 9/10/10, 07:53

                      הילד שבך

                      מילים: יהודה פוליקר ויעקב גלעד

                      יש שם איזה שיא
                      יש איזה כאב
                      אתה שורף שעות מתות ועיתונים בערמות כל סופשבוע
                      תמונות משפחתיות של אחרים בחלונות שורפות אותך
                      אתה יוצא כשזה כבר חושך לבוש בשחור
                      אתה נוסע ונוסע במהירות האור
                      כאילו יש שם איזה שיא שרק אתה יכול לשבור

                      אתה מסתיר את המקום פצעים וצלקות, שלא הגלידו
                      אתה זוכר פרטים קטנים שאחרים, לפני שנים כבר שכחו
                      לפעמים אתה שוקע וסופג את הכל
                      לפעמים אתה פוגע ביקר לך מקור
                      כאילו יש איזה כאב שרק אתה יכול לסבול

                      יש שם איזה שיא שאתה לא שברת
                      ויש איזה כאב שאתה כבר הכרת
                      יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור
                      אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
                      ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
                      יש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור

                      הילד שם הוא איש אבוד מרגיש נטוש דחוי שדוד חולם בחושך
                      והוא נרדם ומתעורר שולח יד ולא זוכר, שאין שם אף אחד
                      ובחלום צונח ילד קשור מאחור, וזה הילד שבך
                      אבל קוראים לו לחזור, ויש איזה כפתור שרק אתה יכול לזכור

                      אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
                      ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
                      ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור
                      יש שם איזה שיא ויש איזה כאב
                      ויש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור
                      אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת
                      ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת
                      ויש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור

                       

                       

                       

                       
                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שבת, 9/10/10, 07:06

                        יום שישי 08 אוקטובר 2010

                         

                         

                        רהב

                         

                        את אשר תזרע תקצור

                        לכן-

                        אל ירהב לבבך.

                         

                        אל תאמר מנצח אני.

                        כי הגלגל יתהפך לו

                        הלוך וסבוב יסתובב

                        ויביא את הגבוה אל הנמוך

                        ואת הנמוך יגביה.

                         

                        כשתבעט ברהב בגמד בעינך

                        זכור

                        כי עת יסוב הכישור

                        יעלה ויצמח קומתו

                        יביט בעינך בחיוך דק ולועג

                        הינה אתה במקומי עומד

                        הנה זמן האמת.

                         

                        כלח לך מגבהות הלב...

                        זכור את האמת.

                        כי עת יסוב מלאך הגלגל

                        גורלך גם הוא יפן...ממעל.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שישי , 8/10/10, 22:42

                          קלף ההצמדות לעבר- של אושו

                          רבי נחמן מברסלב אמר ,כי האדם צריך לשכוח את העבר- ויהיה נדמה לו כאלו היום נברא, והוא יחיד בעולם... כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי , כי אין לו לאדם אלא את הרגע הזה בלבד.
                          העבר איננו, ולעולם אין דרך לחזור לשם, אין דרך לשנות שם משהו וגם לא צריך לשנות שם שום דבר. כי לא צריך לשנות משהו שאינו קיים במציאות היום. הדבר היחיד שאפשר לשנות, זו אך ורק את צורת ההסתכלות של האדם ברגע הזה על התחושה של מה שקרה בעבר.אתה מתמודד רק עם התחושה שיש לך על משהו שקרה בעבר.

                          בקלף ההצמדות של אושו מצוירת דמות אשר עסוקה בלפיתת קופסת זכרונותיה .הקופסא מסתירה מפניה את ההזדמנויות לנקרות לפניה בהווה.
                          הזמנים הווה עבר ועתיד הם זמנים של השכל.זה שנמצא לפני השכל-הוא ההווה ,זה שאינו עוד לפניו הוא העבר.זה שיהיה לפניו הוא העתיד.

                          אושו מגדיר זאת כך:
                          העבר הוא זה שאינו לפניך עוד.
                          העתיד-הוא זה שעדיין לא לפניך
                          וההווה-הוא זה שלפניך ומחליק החוצה משדה הראיה שלך.במהרה הוא יהיה עבר...
                          ההצמדות לעבר היא טיפשית מכיוון שכהרף עין הוא כבר איננו שם.והבכי הוא על "חלב שנשפך".העתיד-הוא דמיון,תקוות.הדבר בנמצא בידך באמת הוא הכאן ועכשיו.
                          ההצמדות יוצרת אומללות-שחרר אותה.
                          כשיוצא קלף ההצמדות לעבר-עלינו לומר למתייעץ עמנו כי עובדה היא שהעבר חלף וכל מאמץ לחזור אליו יוצר תקיעות שכבר מזמן אפשר היה לשחרר אותה .
                          קח נשימה עמוקה,הנח את קופסת העבר.החיים חולפים לפניך ואינך מושיט יד להזדמנויות שלפניך.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS