כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 10/2010

    8 תגובות   יום שישי , 8/10/10, 18:29

    יום שישי 08 אוקטובר 2010

     

     

    יפה הוא דרכו של הלב

     

    יפה הוא דרכו של הלב

    אשר מוחק את הכאב

    חי,נושם ובועט

    ואפילו מתחיל להציץ ולחפש.

     

    יפה דרכו של השכל

    הנותן הגיון משכך כאבים

    ללב שחשב רק דקות קודם

    שקרב ובא קץ הקיצים.

     

    ובכן ידידי,דרכו של עולם

    להמשיך ולראות לאן יוביל המסע

    ומי האדם שמצפה מעבר לפינה

    לבנות ביחד סיפור אגדה.

     

    יפה הוא דרכו של הלב

    אשר מוחל לאוויל המוותר

    ונותן לבן זוגו/בת זוגתו

    את הטוב שבחיבוקו...

    דרג את התוכן:
      10 תגובות   יום שישי , 8/10/10, 06:53

      הפחד

      פחד הינו כוח הרסני במיוחד. הוא הורג התלהבות, הוא מחסל את הביטחון העצמי, מרוקן את האנרגיות מתוכך ופוגע ביצירתיות שלך. מדוע קיים בנו הפחד מלכתחילה? חוסר החלטיות וספקנות מהווים כר פורה להתפתחות הפחד.
      לאדם הפשוט,לפי דברי הרב לייטמן, יש שני סוגי פחד: מהעולם הזה (להסתדר בחיים, בריאות, דור ההמשך, וכו') ומהעולם הבא (להכין לעצמו גן עדן ולא גיהינום). אבל, כל סוגי הפחד האלה באגו המתפתח, מביאים את האדם לסוג השלישי של הפחד, שהוא הפחד האמיתי - האם אני אוכל להידמות לבורא בתכונת הנתינה והאהבה כלפי האחרים וכלפיו. אם האדם מרגיש הכרחיות להשיג את התכונה הזאת, אז הפחד הזה דוחף ומביא אותו למחסום, ל"תשובה מיראה" לבורא.
      בכתבתה של סילביה עבר,היא מגדירה את הפחד" כמחסור באהבה.פחד הוא ההיפך מאהבה. פחד זו אנרגיה שלילית, המתבטא בצורת רגש, מחשבה ו/או תגובה פיזית. לעומתו, אהבה זו אנרגיה חיובית המתבטא באותה דרך.
      פחד: "הרצון להימנע (או לברוח) מפני הגורם לתחושה בלתי נעימה".
      אהבה: "הרצון למשוך אלינו והתייחד עם הגורם לתחושה נעימה, השאיפה לאחדות".
      פחד = בעיה, חושך, רצון להתרחק.
      אהבה = פתרון, אור, שאיפות לאחדות.
      לכן, פחד ואהבה הם הפכים."

      מרגלית איילון מתארת את הפחד כ"מפלצת מנטאלית שהאדם יצר לעצמו-זרם תודעה שלילית.הפחד הוא המצאה שלך .אם אתה זוקף את ראשו המכוער -תן לו מכה.קל למוטט אותו בדיוק כמו שקל ליצור אותו.
      תודעה של אדם יכולה להיות לגמרי ללא פחד.
      כשאתה מסלק את הפחד מן התודעה-אתה מתחיל להיראות צעיר והבריאות שלך הולכת ומשתפרת.
      כשליבך מלא פחד ימשכו אליך אנשים שגם המניע שלהם הוא פחד,ויחד תגבירו את הפחד אחד של השני. דווקא אותו נושא שאנו דואגים ומפחדים ממנו, דווקא הוא "קורה" לנו."
      ברוחניות קיים מושג - דומה מושך דומה. אם יש בי אמונות שליליות לגבי עצמי הן מושכות אלי - התייחסות דומה שלילית של אנשים אחרים אלי. אנשים אחרים בסביבתנו הם כמו מראה בשבילנו.

      ממשיכה ואומרת מרגלית:"אם תמלא את ליבך באהבה ימשכו אל חייך עוד ועוד אנשים שיאירו אותך באהבה שלהם ויוארו מהאהבה שלך,וכך תעצימו זה את האהבה של זה.
      זאת משום שאנו מושכים אלינו בדיוק את מה שאנחנו צריכים ללמוד.כל עוד אנחנו לא לומדים נמשוך אלינו עוד ועוד ניסיונות דומים.כל עוד אנו לומדים אנחנו לא צריכים לחזור שוב אל הניסיון הזה,ואנחנו מוכנים לשלב הבא של מסענו."
      מרבית האנשים חשים כי הם תוצאה של תהליכים, שאין להם שליטה עליהם. תאונה, מחלה, ניתוק מאדם אהוב, מערכות יחסים שמתפרקות, כל המקרים האלה נחשבים בעיני רוב האנשים לגורל, מזל, משהו שאין להם שליטה עליו.הם חשים כקורבנות של נסיבות חיים.
      ככל שאנחנו מתפתחים ברמת המודעות שלנו ,אנחנו מבינים שהיכולת להשפיע על חיינו גדלה והולכת. ככל שאנחנו לוקחים יותר אחריות על חיינו- אנחנו הופכים להיות בעלי שליטה ויכולת השפעה רבים יותר במסע חיינו. אנחנו מתקדמים אל החופש שלנו, החופש להיות מי שאנחנו, בעלי יכולת,בעלי זכות ההכרעה על מהלך חיינו.
      לפחד יש גם מטרה חיובית: הפחד גורם לאדם לפתח כישורים חשובים ולהתעורר משאננות והרס עצמי . לכן, כדי להתגבר על פחד, יש קודם להיות בו, להתפתח ורק אז אפשר ללמוד להתמירו לאהבה. זאת אומרת, ברמת התפתחות פרימיטיבית של האדם ,הפחד עוזר לבניית האגו והייחודיות. אבל כשאדם הגיע לרמה זו, עליו להתפטר מהפחד מהר ככל האפשר, לפני שיתחיל להרוס ולחסום את התפתחותו אל האחדות והשלם.
      כך אנו למדים, שמה שהיה "טוב" בשלב מסוים של האדם, הופך ל"רע" בשלב אחר.

      ודבריו של הרבי מברסלב מלמדים אותנו שיעור אמיתי:
      כל העולם כולו גשר צר מאוד/ מילים: רבי נחמן מברסלב

      כל העולם כולו
      גשר צר מאוד
      והעיקר, והעיקר
      לא לפחד, לא לפחד כלל.

      דרג את התוכן:
        3 תגובות   יום שישי , 8/10/10, 06:36

        המחסן הקוסמי של האומץ

        כדי להתחבר למחסן הקוסמי של האומץ, עלינו רק לבקש. היקום ישלח אלינו את האומץ הדרוש לנו ללא תמורה.רק שנדע לבקש למטרות חיוביות ולא שליליות, חלילה.
        התחלות חדשות דורשות אומץ לב. אומץ לב אינו רגש אשר מנוגד לפחד. אנו לא אמיצים או לא אמיצים ( פחדנים ). אומץ לב היא היכולת לעשות את הדברים למרות הפחדים.
        אומץ הינה תכונה אנושית, המגלמת את היכולת להתמודד עם פחד, כאב, סכנה, חוסר ודאות או איום. ניתן לחלק את ביטויי האומץ ל:
        "אומץ פיזי" - היכולת להתמודד עם כאב פיזי, סבל גופני וסכנת מוות
        ול"אומץ מוסרי" - היכולת להתמודד עם בושה, שערורייה ורפיון ידיים.
        היעדר אומץ מניב פחדנות, ואילו עודף אומץ יוצר פזיזות.
        לאומץ פיזי ומוסרי ,ערך רב במילוי תפקידו של חייל.
        תכונת האומץ - קיבלה ביטוי גם בחיי הדת, לעתים עד לדרגה של קידוש השם ביהדות .

        אומץ הוא להתחבר אל עצמך ולומר את דבריך מהמקום שלך,למרות שהסביבה שלך חושבת שונה ולא תמיד כמוך, ואינה תומכת בדעותיך ומעשיך.אומץ לעמוד על עקרונותיך ועל דרכיך הייחודית מבלי להפסיקה או להמירה בגלל דעות הסביבה.

        ציטוטים מויקפדיה:
        "לראות את הטוב ולא לעשותו, הוא חוסר אומץ לב, או חוסר עקרונות." ~ קונפוציוס
        "אומץ לב זה לאהוב את החיים ולהשקיף על המוות בשלוות נפש." ~ ז'אן ז'ורס
        "מרוב חולשה אני משחק תפקיד של אדם אמיץ." ~ מישל דה מונטיין
        "אומץ הלב אינו טועה בדרכיו ובצעדיו בגלל סערה המתרגשת עליו." ~ מישל דה מונטיין
        "אדם אמיץ באמת ובתמים, יהיה כזה בכל המקרים." ~ מישל דה מונטיין
        "אומץ הוא התנגדות לפחד, שליטה בפחד - לא היעדרו." ~ מארק טווין
        "אמיץ הוא פחדן שלא הספיק לברוח בזמן" מיקי רוזנטל

        דרג את התוכן:
          7 תגובות   יום חמישי, 7/10/10, 10:54

          תוך כדי ניעור החומרים שבארכיוני מצאתי חומר אותו לא אני כתבתי אך שווה קריאה ויחס

           

          תהנן!!!!

           

          כועס – כעס/כותב:לא ידוע

           

           

          הכעס הכועס, הכעס השקט, הכעס השותק, הכעס...

          אתה הולך ומתמלא בהתמדה, בעוד שכבה ועוד אחת נוספת על השכבה הותיקה.

          כעסים מכסים אותך לאורך ולרוחב.

          בסוף ימיך כל כעסיך עמך - אלא אם ויתרת והותרת אותם באיזו פינה.

           

          ובכן, כועס, בעיקר כועס על הוריך.

          הפועל היוצא מאכזבותיך הוא כעסך.

          כעס לשם מה? אם השאלה נשאלת ברצינות רבה,

          התשובה היא פשוטה:

          אין ידיעה.

          כיצד זה ניתן לדעת לשם מה כעס לך?

          מה תפקידו ומדוע מלווה נאמן ממלא תפקיד חשוב ביום יום, אפילו שעה שעה, אצל מרבית האוכלוסייה?

          מדוע?

          סימן שאלה בלא תשובה.

           

          לכאורה ניתן לפתור כל בעיה בלי לאגור כעס על כעס בערמה.

          אך עובדה - כאוגרי כעסים - התואר הוא אלופים!!

           

          האם אומץ לך להתבונן - התבוננות טובה בכעסיך?

          חלקם איבדו את משמעותם לא מכבר, ועדיין פעילים בתפוקה מלאה.

           

          התבונן: ערמת האתמולים ממולאת בכעסים, באכזבות היוצרות כעסים, בתסכולים היוצרים כעסים, ובמיוחד בכעסים שלך עליך, על כי כועס אתה - מאוכזב מעצמך ומחוסר יכולתך. מאוכזב מהוריך ומחבריך.

           

          כעסים נולדים, נדבקים ואינם מרפים.

          כעסים הם כמו טפילים - מן הרגע בו הם מתחלים, נאחזים ומתנחלים.

          כעסים לך מתחבאים במחבואים והופכים לתחלואים.

          התבונן בבדיחותא, בחן היטב את כעסך. בחן האם באמת כדאי? האם זה משנה?

           

          קיימים אנשים הפועלים אך ורק מתוך כעסים.

          במידה ומפלס הכעס לא עולה, אינם פועלים, אינם שואלים, אינם מגיבים, אינם מביעים, הדבר קורה אך ורק כאשר מפלס הכעסים עולה.

          חבל!

           

          קיימים אחרים, החיים אך ורק דרך כעסים.

          מן הבוקר עד הערב מבלים במתח עצבים, צועקים ומתווכחים, משיבים מלחמה על כל אפשרות, תגרנים מושלמים.

          אין להם מושג כיצד חיים בלא הכעסים. פשוט אינם מסוגלים, אין להם מילים.

           

          קיימים אלה הכועסים בלא מלים ובלא הבעת פנים.

          בולעי הכעסים.

          אלה ממהרים להיות חולים.

          אין ברירה, הכעסים חייבים להתפרץ, להתנווט לכיווני מסוימים.

          במידה והם לא מוכעסים, הופכים לגידולים או פצעים, סתימות או חסימות.

          פס ייצור של חלק נכבד מהמחלות.

           

          נכתבו מילים רבות על כעסים, ומילים רבות ממתינות לכותבים.

          ההמלצה היחידה הניתנת לעשייה היא: תחת חיטוט בכעסיך והריסת חייך -

          חייה את ימיך - כעס את כעסיך, אך כעס רגעי מקומי, השתדל לא למשוך כעס עמך ימים על ימים.

          אל תדאג, ימיך יספקו לך כעסים חדשים בכל הימים.

          לכן אין צורך  לאגור את אותם כעסים, אלא פשוט לכעוס אותם ולשכוח - לפנות מקום לחדשים ולא להפוך אותך לכעסים אגורים.

          התפנה לכעסיך החדשים, חווה את החוויה של כעסים נקיים, חדשים, בתוליים.

          כעס במלוא עוצמת כעסיך, אך בלא כעסיך הישנים המקומטים והמבואשים.

           

          אם כבר כועס אתה, כעס במלוא העצמה, אך כעס רק מתוך הכעס המקומי. עזוב את כל כעסיך האחרים, אותם כבר  כעסת, טחנת ואמרת.

          עזוב. כעס - כעס אחד בכל פעם - כעס יחיד - ראה, אולי אפילו תהנה!

          זו עלולה להיות הפתעה נעימה לכעוס בהנאה.

          רק אל תהפוך זאת להרגל מגונה.

          החיים יפים מכדי לקלקל לעצמך את הימים על ידי כעסים אסופים ואגורים.

           

          לכן, כעס לך על חברים, ידידים, הורים, או כעס לך עליך עצמך, כעס ואפילו במלוא הכוח.

          אך עם בוא הרגיעה, ותר. סיים את התנודה, ותר על הדשדוש בפרשה.

          צא ולך הלאה.

          עם הזמן תמצא עצמך נטול כעסים, מאחר ולא נאגרים.

          נשמע כמו חלום? אולי, אז לך הגשם לך חלום - חייה ותהנה.   תודה.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום חמישי, 7/10/10, 05:38

            יום חמישי 07 אוקטובר 2010

             

            עדינות הלב

             

             

            מה עדין הוא הלב

            אשר נפתח באהבה

            אל ליבו של האחר.

            כשושנה צחורה ישוט במים

            תכולים,צחים.

             

            מה סוערת יונת האדם

            עת באים עם המקוש

            ומכים בה במילים.

            בהלמות הפטיש תחוש

            תחפוץ לדמם לבד,בחשכה.

             

            מה גדול הוא הלוע

            היורה חיציו על מרכז חיות אהוביו.

            ללא מרגוע יתיז ניצוצות כעסו

            לא ישית ליבו

            לצערם האדום של המים

            בם תשכון באר רגישות

            אהוביו החופנים אוזניהם משמוע

            מחדלי דבריו.

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום חמישי, 7/10/10, 05:26

              האור הגנוז


              אמר רבי אלעזר: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהם. ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא.

              שאלו החסידים: היכן גנזו?
              השיבו: בתורה.
              שאלו: אם כן, כלום לא ימצאו צדיקים משהו מן האור הגנוז כשהם לומדים תורה?
              השיבו: ימצאו וימצאו.
              שאלו: אם כן, מה יעשו צדיקים כשימצאו משהו מן האור הגנוז בתורה?
              השיבו: יגלוהו באורח חייהם.



              כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את האור הראשון, עוד טרם שנבראה השמש, לא נברא הירח ועדיין לא נבראו הכוכבים... זה לא היה אור רגיל. האור הראשון היה אור מיוחד. אור פנימי עוצמתי במיוחד. אור רוחני , שאדם יכול היה לראות בו מסוף העולם ועד סופו. ראה הקדוש ברוך הוא שבני האדם יפרו וירבו ורובם עלולים לעשות שימוש לרעה באותו אור יקר וטוב. החליט הקדוש ברוך הוא לגנוז את אותו האור ולברוא במקומו את השמש והירח והכוכבים שיאירו ליצורים החיים על הארץ . נמלך הקב"ה בדעתו - היכן כדאי לגנוז את האור ? באו המלאכים והחלו לייעץ לו . אמר המלאך גבריאל: אלהי השמים! גנוז את האור הרחק על הירח - לעולם לא יצליח האדם לטפס גבוה כל כך... ענה הקב"ה: לא, יום יבוא והאדם יבנה לו חללית ויגיע לירח ולכוכבים . אין זה טוב לגנוז שם את האור... אמר המלאך רפאל: רבונו של עולם! הטמן את האור עמוק עמוק במעמקי האוקיאנוס, לשם בודאי לא יגיע האדם לעולם ! לא! ענה הקב"ה, ביום מן הימים יבנה האדם כלי אדיר הנקרא צוללת ובעזרתו למעמקי האוקינוסים הוא עתיד להגיע . גם זה לא רעיון טוב... וכך עמד כל מלאך ומלאך והציע רעיון חדש. את כולם דחה הקב"ה, כי ידוע ידע שאין מקום שיבצר מן האדם להגיע ולחפש בו.
              לבסוף לחשה השכינה - יש מקום אחד שאם נטמין בו את האור לעולם לא ימצא אותו האדם. זהו המקום היחידי שבו הוא יפחד לחפש...
              היכן הוא המקום הזה? שאלו כולם עמוק בלבו של האדם, אמרה השכינה! זהו המקום היחידי שבו האדם לא ירבה לחטט-ומי שיעמיק וימצא שם את האור הגנוז - הרי ראוי הוא לו.

              רבונו של עולם הנהן בהסכמה...

              אור הגנוז/אבנר בר חמא

              אבנר בר חמא כותב על אור - על האור הגנוז, על התורה שהיא אור, על האור הפנימי, על אור ועור, על אור המנורה, ועל תופעות אור מדהימות המתגלות בטבע ואותן הוא מנסה להנציח במצלמתו.

              אל הפיוט - מלים, לחן וביצוע



              האור שנגנז בימי בראשית - אור עליון הגנוז לעולם הבא, מסקרן ומאתגר כל אדם אף כי הוא יודע שהוא שמור לצדיקים לעתיד לבוא.

              בדומה לתינוק המתגעגע לשוב אל מעי אמו, הנוסטלגיה היא געגוע תמידי הטבוע בנו ל"ימים ההם" - אך "בזמן הזה". העתיד לוטה בערפל ובאדם קיימת הנטייה התמידית לשוב אל המוכר ואל המקור - אל האור.

              אור צח ומצחצח ועליון והוא נעלם מכל רעיון

              ולו נודה בפה הגיון כי אין לו צורה ודמיון

              ומי יוכל ישיג רעיון בכלל הוא האציל הכל

              ויום שבת כלול מכל ובו שבת אדון הכל

              בו יתענגו עליונים בשמן טוב ועדונים

              ובו נכתרו ראשונים ובכללם אחרונים

              בחכמה בינה נתנים מאדון כל האדונים...

              דרג את התוכן:
                6 תגובות   יום רביעי, 6/10/10, 18:43

                אתה נולד ביום בהיר אחד,או אולי גשום .החלטת לחזור לכאן- לתקן את מה שלא הצלחת לתקן בגלגולים קודמים.חתמת לפני מלאכי הקארמה על מסמך שבו אתה מתחייב לחיים מסוימים בבית מסוים,להורים ואחים מסוימים,במקום מסויים.השכיחו ממך את כל הידע הרב שיש בך ונתנו אותך חסר אונים לצווח אל העולם.

                אתה תלוי בהוריך לגמרי .הם מאכילים אותך ,מלבישים אותך ונוהגים בך לפי אמונותיהם.אט אט אתה גדל ומתחיל לדעת להבחין- בין טוב ורע ולהתבונן סביבך.יש לך השגות,יש לך מורים שונים בדרך ובליבך תחושה של אי נוחות.אתה מבין שיש לך איזשהו סוד שעליך לפענח.משהו שאתה יודע עליו אך נסתר ממך.

                עכשיו השאלה מה תעשה עם זה.

                -יש לך אפשרות ללכת בדרכי כולם.להתלבש על פי צו האופנה,לאכל ולשתות וליהנות מחיי העולם הזה.
                -יש לך אפשרות להתייאש מהבלי העולם ולהסתגר ולאמר אני לא רוצה!עצרו את העולם אני רוצה לרדת...

                -יש לך אפשרות לחפש את" סוד הגן הנעלם".
                פתאום אתה חש שיש משהו שעליך לברר.הרי אינך כאן סתם כך.יש איזשהו יעוד לכל הטירוף שהולך מסביבך...הרג,טרור,רדיפת צדק,רדיפת בצע,נהנתנות...

                אתה מחפש את האמת.
                יושב וקורא ספרים,יוצא למסעות בעולם,בתוכך ומחפש את הנסתר.
                מגלה מורים טובים ופחות טובים בדרך.מתגלים לך דברים שלא נראים אך קיימים.איפה האמת ומי מכל שלל התורות מוביל בשביל הנכון.

                ומכאן באה הצעתי אליך:
                התחבר אל עצמך והתבונן סביבך.יזדמנו אליך מדריכים ומורי דרך שונים.לעולם אל תדבק בהם בעיניים נעוצות בהערצה.גם הם תינוקות כמוך המחפשים את האמת שלהם.דרכך היא מיוחדת לך,ודרכם יכולה להצטלב בשלך לזמן מה או לתקופה ארוכה יותר, כדי ששניכם תלמדו זה מזה.מי יותר ומי פחות.
                תן לעצמך תמיד את האפשרות להחליט מה המידה בה תיתן לו להתמזג בך ואתה שתתמזג בתוכו.שיהיו גבולות ברורים בינך לבינו.
                ואם בא היום ועליך להיפרד ממנו כי תמה שליחותו אצלך ולך נפתחת דרך חדשה המשך הלאה וחפש את דרכך .

                רק אתה יכול להיות המורה האמיתי של עצמך בדרך הגילוי של סיבת הסיבות לבואך לכאן.להתחבר אל התיקונים שבאה נשמתך לעשות.להתבונן אלו דברים מתמגנטים אליך ואיך להמשיך למגנט אותם או אולי לחפש דברים חדשים שיגיעו אל חייך.
                סמוך על עצמך.אתה יודע בדיוק מה אתה צריך.אף גורו או מדריך רוחני אינו מכיר אותך כפי שאתה מכיר את עצמך.

                הדרך הטובה ביותר היא ללמוד למדוט ולתקשר .להגיע אל המדריך הצמוד אליך מאז בואך לכדור הארץ ולמדריכים נוספים אשר יתנו לך את הכיוון אם רק תקשיב.אם תצליח להטות אוזן לקול הפנימי שלך ולאמת הפנימית שלך -תחוש כי חזרת הביתה, וכל דבר שיקרה לך בעולם הגשמי מכוון על ידי השגחה עליונה ופרטית.

                תלמד לקבל את הדברים המגיעים אליך לטוב ולרע- כמתנות להעמקת המסע, שהולך לכיוון החזרה למקום שהשכיחו אותו ממך- כדי שתלמד לבד לנווט עצמך חזרה לשם עם תיק מלא תיקונים חדשים שהצלחת לתקנם.

                איחולי להצלחה בדרך.

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום רביעי, 6/10/10, 16:27

                  יום רביעי 06 אוקטובר 2010

                   

                  צוהר נפתח

                   

                  רואה צוהר נפתח

                  זהב ממנו ניגר

                  אל משעול חדש

                  אי-שם באופק לי ממתינה

                  חגיגת עתיד

                  הבטחה קסומה.

                   

                  יושב מרומים

                  מפענח עבורי

                  את כתב

                  החידה.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום רביעי, 6/10/10, 13:29

                    ‏06/10/2010

                     

                    היא

                     

                     

                     

                    בצל אימה בלתי מוסברת

                    שוכנת לה אהבת סתר

                    לא ברורה

                    לא נהירה.

                     

                    בצל אימה בלתי מוסברת

                    בין חגווי הסלע

                    יונה קטנה מפוחדת

                    תנעים שירה

                     

                    בדד אלך בדרך

                    משוררת שירים עתיקים

                    נשמה קטנה לוחצת

                    על שרירי ליבי הרפויים...

                    דרג את התוכן:
                      6 תגובות   יום רביעי, 6/10/10, 05:02

                      השיעורים בחיינו

                       

                      אוסף החוויות אותם אנו עוברים משך מסע חיינו,אותם התנסויות טובות,קשות,מכעיסות,מפתיעות וכו-הם למעשה שיעורים הנשלחים אלינו ולשמם הגענו לכאן,אל החיים בגלגול הזה.

                       

                      אדם נכנס לחיינו ומחולל בהם סערה.לאחר זמן מה עוזב אותם,ומותיר אותנו עם אנרגיות מעשינו המשותפים.אנו מתבוננים תוהים,על חוויותינו עימו.ניתנת לנו  אפשרות לכעוס עליו ועל "מזלנו" - אם החוויה נושאת טעם רע ,או להיפך-לאתגר את עצמינו ולבדוק מהו  השיעור שהוא בא ללמדינו.

                       

                      כל מפגש בחיינו מכיל בתוכו לימוד על עצמנו. ישנם מקרים עוצמתיים -בהם אותו מפגש יכול להשפיע עלינו למשך כל חיינו וישנם רגעים, במפגש אחר שילמדו אותנו על כך שעברנו כברת דרך אמיתית, השתנינו, התקדמנו. לעיתים אנשים באים להראות לנו את ה"אני הקודם" שלנו, את המקום בו היינו לפני כן, המקום ללא עבודה עצמית והתקדמות מודעת. לעיתים מראים לנו את עתיד נתיבנו. את המקום אליו אנו רוצים ושואפים להגיע.

                       

                      לא פעם אנו יוצאים מתוסכלים,כואבים ומתרעמים על השיעור שחווינו.האגו הפגוע שלנו רוצה את ההסבר כאן ועכשיו על מה שקרה .אך מכיוון שעיננו עיני בשר ודם,לא תמיד תגיע התשובה המיידית לתודעתנו על הסיבה והמטרה של השיעור שזה מקרוב עברנו.

                       

                      חוויות השיעור הזה והשיעורים שיגיעו כמובן אחריו, אלו הן המעצבות את אשיותינו ואת תפיסת עולמינו.תודעתנו צורבת אותם ברמות שונות של מודעות והן שקובעות ,במידה רבה,את הדרך בה נעצב את דרכינו להבא.

                       

                       הבחירה שלנו איך להתמודד עם החוויה ,היא שתקבע את הבגרות והבשלות שלנו ללמוד ולהפיק לקחים ולהמשיך הלאה.במידה ולא נעשה עבודת מודעות על החוויה איתו נמגנט שיעור דומה עד שנשנה את אורח חיינו או מעשינו אותם בא האדם ללמדנו ,ולא השכלנו,ללמוד את שיעורו.

                       

                      עצם הידיעה וההכרה שלנו ,שאין דבר קורה במקרה ,והכול הוא שיעור אחד גדול שעלינו לעבור, או שהוא כבר מאחורינו או לזה שאנו  מצפים אחריו.כמו גלים ,נשלחות אלינו חוויות הלימוד,וכל החוכמה היא לגלוש ולחוות את הגל ,ללמוד את ליקחו.לא לחמוק ממנו והאמת היא,שגם לא ניתן.

                       

                      במקום זאת אנו יכולים:

                      -לבחור ולהסתכל מעבר לקושי ולתסכול העכשווי.

                      -להביט על האתגר שבשיעור ולא על הקושי בו. חשוב שנדע שאף אחד לא מקבל קושי ,אם הוא לא מקבל במקביל גם את הכוחות להתמודד איתו.

                      -לראות בניסיון הטוב או הרע –שיעור מאתגר ולא עונש. את הקשיים ניתן לראות כמתנה שקיבלנו שמטרתה לעזור לנו להתעורר אל מה שבאמת חשוב ונכון ולא כעונש ומטרד.

                      -לראות אל השיעור כהזדמנות מצוינת לצמיחה רוחנית ולשינוי.

                       

                      אם נלך בדרך החיובית ונלמד את אוסף השיעורים הרוחניים ,שנשמתנו בחרה לעבור לטובתנו,למען המטרות שלשמם הגענו לכאן,גבולות תודעתנו יתרחבו ונפנה מקום לאור שיכנס לתוכנו במקום לאפלת חוסר הבנת תכלית השיעורים.נקבל בשלווה את פני השיעורים וכך נרגיש שאנו מגשימים את עצמנו.

                      דרג את התוכן:
                        10 תגובות   יום רביעי, 6/10/10, 04:47

                        יום רביעי 06 אוקטובר 2010

                         

                        סגירה

                         

                        וזה נסגר

                        לגמרי סופית.

                        הקשר ניתק .

                         

                        נותרה שממת האכזבה

                        ארץ לא זרועה

                        ריק בין שהיה -לקיים.

                         

                        בדומיה, אנחה נשמעת

                        קורעת בין הלבבות

                        מנפנפת בחום

                        את הקור המקפיא

                        שהלך והכריז

                        על סיום ההופעה.

                         

                        הייתה ונמוגה

                        עם הפסיעות,

                        למרחב האינסופי

                        של כל הסיומים

                        הטבועים עמוק

                        במלוחות שבדמעות.

                         

                        העצב מצא מקום של כבוד

                        השליך אשפת רגשות

                        אשר נותרה

                        גונחת ועצבה.

                         

                        "זהו" !אמר הבמאי

                        "לאסוף הגרוטאות"!

                        "החלו ללכת אל

                        השמש המפציעה

                        המביאה עמה מארג חם

                        של תקווה עלומה".

                        דרג את התוכן:
                          8 תגובות   יום שלישי, 5/10/10, 20:45

                          יום שני 10 אוגוסט 2009

                           

                           

                          לשוב או לא לשוב?

                           

                           

                          בשבילי גן העדן

                          צועדת ומקשיבה

                          לרחשי הדשא המעוך

                          תחת רגלי אדם וחווה.

                           

                          בין פישון לגיחון

                          מתחת לעץ הדעת

                          מבקשת תשובה לשאלה

                          "אייני?

                           

                          וקול אלוקים יישמע,

                          ברמה יהדהד בשאלה

                          בני ,אדם וחווה,אייכם

                          מדוע בגדתם בעצמכם?

                           

                          "אני פה"- אזעק בקול

                          כאן ,מתחת לחרב המתהפכת

                          רגל פה רגל שם

                          מתלבטת...חובטת...

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS