כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 11/2010

    6 תגובות   יום שלישי, 30/11/10, 17:23

    יום שלישי 30 נובמבר 2010

     

    שלהבת האדם

     

    בכל להבת אור

    נשמה מתנועעת

    מספרת עלילותיה

    ברקיע נוגעת.

     

    איש איש ונרו

    ניצוץ אלוקי מפעימו

    רוגע שכינה מלטפתו

    מתפלל לא תכבה להבתו.

     

    אשרי הגפרור הציתו

    מהל בו אישו

    מתפלל עבורו

    אל קונו.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שלישי, 30/11/10, 17:08

      הנר הראשון-העין השלישית

      הוא התדר של הראיה הפנימית, העין השלישית.

      איזור זה גם נחשב רגיש לאור, ועל פי הגישה המיסטית, כאשר הוא מתפתח אזי הוא מסוגל להבחין באור הבא מממד הרוח או הנשמה.

      העין השלישית הינה איזור דמיוני בראש הנמצא במרכז המצח בערך כס"מ מעל האמצע של גבות העיניים. היא מזוהה עם המרכז האנרגטי השישי - "הצ'קרה השישית". האזור הזה הוא המקור ליכולת הראייה העל-חושית, ולהתפתחות הרוחנית, ופיזית הוא מצוי היכן שמצויה בלוטת ה-PINAL, באזור של בלוטת האצטרובל.

      בסנסקריט נקראת העין השלישית אג'נה (ajna), שזה בעברית מילולית "צ'אקרת מרכז הפיקוד"; ואכן, בדיוק כפי שהמוח מנהל את כל תפקודי הגוף, כך גם הצ'אקרה הזו מנהלת את כל שאר הרמות של ההוויה.

      האדם נולד עם העין השלישית . אי השימוש בעין השלישית גרם לסגירתה. הסגירות נובעת מהתנוונות. צ'אקרה זו היא העין החכמה המתבוננת מבפנים ורואה את האמת.

      הצ'אקרה אחראית על תפקודי המוח והחשיבה. אנשים שזכו לפתוח את הצ'אקרה הזו הם בעלי כושר ריכוז וזיכרון יוצאי דופן, כמו גם יכולות על-טבעיות. כושר מנהיגות, יכולת קבלת הדרכה, חוסר הצמדות לדברים חומריים, חוסר פחד מפני המוות, איחוד נכון בין גבר לאישה, התעוררות רוחנית, אופטימיות, קבלת החלטות נכונה., תקשור וחיבור עם האני העליון. זהו המרכז המאפשר לנו להתנסות בטלפתיה, מסעות אסטרליים וחיים קודמים, תת מודע, אינטואיציה, זיכרון.


      חסימה של הצ'אקרה הזאת מתבטאת בעצבנות, בציניות, בטיפשות או באינטליגנציה אנוכית. מתבטא בחוסר תקיפות, חוסר משמעת, רגישות יתר לרגשות של אחרים, פחד מהצלחה. מגרנות, בעיות שינה, חלומות, סיוטים, אמונות טפלות, עייפות, תשישות, עיוורון, אי יכולת הבעה עצמית.

      במקביל לעין השלישית על פי עץ החיים והקבלה, נמצאות שני הספירות "חכמה" ו"בינה":
      חכמה-אנרגיית התבונה. הנקודה בה המחשבה האלוהית נקשרת למחשבה האנושית.
      בינה-אנרגיית האם האלוהית המסמלת את ההבנה והאינטליגנציה האלוהית.
      הן הצ'אקרות והן השכינות מדברות על החיפוש אחר האמת, קבלת החלטות שטובות לנו ולאנשים סביבנו. היכולת לקבלת הדרכה אלוהית, להאמין שמאחורי כל אירוע, גם אם הוא כואב, ישנה סיבה גדולה יותר.

      ביהדות, הנחת התפילין על הראש מסמלת בין היתר את העליונות של הראש על הלב. היא מאפשרת את הריכוז בתפילה, במדיטציה ובלימוד כתבי הקודש

      קפאין, מריחואנה, סוכר לבן וצפייה מתמשכת בטלוויזיה סוגרים את העין השלישית. הצמחים מנטה, בזיליקום וגינקו-בילובה מחזקים ומאזנים את העין השלישית.

      כשהעין השלישית נפתחת, החיפוש אחר האושר לא מוגבל יותר לחיפוש בסביבה החיצונית אלא מתפשט גם אל העולם הפנימי. האדם מוצא האדם אושר שאינו תלוי בדבר. הוא מגלה בהדרגה כי כל מה שחיפש אי פעם נמצא בו זה מכבר. התודעה שעד עכשיו יצאה למצוא את האושר בחוץ מגלה שהיא בעצמה האוקיינוס ושיש בה אינסוף מזון רוחני לנפש.

      הפתיחה של העין השלישית משנה גם בצורה מהותית את כל המבנה של מערכות היחסים. האדם חש חמלה אמיתית שמכילה את הסבל של האחר, מרפאת אותו ומעניקה לו כלים לרפא את עצמו.

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שלישי, 30/11/10, 12:01

        יום שלישי 30 נובמבר 2010

         

        תחושות רכות

         

        רטט הלב האורג

        מפעים את צעדי

        הולכת אל האור

        אל התקווה שלפני.

         

        יום אל יום

        אורג תחושות

        ולך תמיד

        מקום של כבוד.

         

        גל אל גל

        לוחש חנחוניו

        ים ענק

        מתמלא ברגשותיו

         

        ציפור כנף

        אל בדי מגעת

        ליטוף ונשיקה

        במתנה שופעת.

        דרג את התוכן:
          6 תגובות   יום שלישי, 30/11/10, 07:37

          סביבון זה- על שום מה?

          אני זוכרת כילדה את ההתרגשות לקראת חנוכה.את הסביבונים שהורי רכשו לנו ובעיקר סביבון העץ, ששימש למשחק משפחתי שלנו -ביננו הילדים ולפעמים יחד עם ההורים.אור הנרות,הסופגניות הטעימות של אמי והלביבות.

          אמי היתה קונה שקית ענקית של סוכריות והיינו שוקעים במשחק לשעות ארוכות..

          ובכן -מהו הסביבון?

          סביבון הוא צעצוע מסתובב..

          הסבר טכני מויקפדיה:
          הסביבון מקבל תנע זוויתי התחלתי באמצעות סיבוב התחלתי, וממשיך להסתובב ("לרקד") הודות לחוק שימור התנע הזוויתי והודות למידת החיכוך הקטנה שיש לסביבון עם המשטח עליו הוא מסתובב, מכיוון שהוא רוקד על חוד דק. משך סיבובו של הסביבון תלוי במספר גורמים:

          המהירות הזוויתית הראשונית הניתנת לו.
          מידת החיכוך שלו עם המשטח עליו הוא מסתובב.
          מומנט ההתמד שלו באופן יחסי למסתו - ככל שמומנט ההתמד שלו גדול יותר, כך תישמר מהירותו לאורך זמן רב יותר. סביבון גבוה יחסית יוכל להתמיד בסיבובו פחות מאשר סביבון שטוח יותר בו רוב המסה מפוזרת רחוק יחסית מציר הסיבוב.

          המילה "סביבון" היא מילה מן העברית החדשה, אבל משחק הסביבון הוא משחק עתיק מאוד:מוצאו של הסביבון ככל הנראה בהודו העתיקה,לפי דעה אחת. סביבוני משחק רומיים מן העת העתיקה נמצאו באי סרדיניה (ליד איטליה). אחרי כמה מאות שנים התגלגל משחק הסביבון לגרמניה, ויהודי אשכנז "אימצו" אותו כחלק ממשחקי החנוכה ביידיש (ובאנגלית) נקרא הסביבון דריידל, ובערבית - פורפרה: שמות המציינים את תנועתו הסיבובית של הסביבון. הם נתנו לאותיות את ראשי התיבות העבריות המוכרים: נס גדול היה שם. בארץ החליפו את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה".

          ביידיש, האותיות הן:

          נ' = נישט = לא (לא זכייה ולא הפסד)
          ג' = גוט = טוב (זכייה)
          ה' = האלב = חצי (חצי זכייה)
          ש' = שלעכט = רע (הפסד)

          במשך הזמן התפתח המנהג של מתן דמי חנוכה לילדים. מעות אלו שימשו להימורים במשחק הסביבון.למשחק הסביבון המסורתי היו משתמשים בדמי חנוכה או בסוכריות ואגוזים, ובימינו - גם במטבעות שוקולד...

          ולהלן שיר אותו שר בחנוכה מתי כספי:

          הסביבון שלי/מילים: לאה אור

          הסביבון שלי מרגיש נורא חשוב
          הוא מסתובב ומסתובב לו שוב ושוב
          סביב סביב ימינה שמאלה או ישר
          ולא איכפת לו כלום הוא מאושר.

          הוא רוקד לו סתם נהנה מן העולם
          אם הוא מתעייף לו קצת
          הוא נופל לו על הצד
          בום טרח בום טרח הוא נח.
          הסביבון רוקד, רוקד לו כל היום
          הוא לא עסוק לא ממהר לשום מקום
          על הרצפה על הספסל על כף היד
          הוא לא חושב על כלום, לו לא איכפת.

          הוא רוקד לו סתם...

          עוד לא ראיתי סביבון לא מאושר
          לא מצונן ולא חולה, לא שום דבר
          הוא כך רוקד רוקד רוקד וקצת גם שר
          סביב סביב ימינה שמאלה או ישר.

          הוא רוקד לו סתם...

          שיהיה לנו הרבה שמחה ואור ושנמצא את הזמן לשחק עם ילדינו בסביבונים ובעוד משחקים, כמו שעשו אתנו בעבר- בעידן בו הטלביזיה והמחשב לא לקחו אותם מאיתנו לעידן טכנולוגי אחר...

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום שלישי, 30/11/10, 05:04

            יום שני, 25/1/10,

            זרימה

             

             

             

             זה שוב מפכפך בתוכי

             

             דוהר בשאון דמי

             

            תחושת רוממות זו

             

            דהירת סוסים רעשנית..

             

             

             

            אין מצלמה להנציח

             

            רגע פלא זה

             

            נהר סמבטיון שואג

             

            מזרים תאי חדרי.

             

             

             

             וברננה איטית תשוב לזרום...ותשקוט...

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שלישי, 30/11/10, 04:21

              "נר ה' -נשמת אדם"

              הקשר שלי אל הנרות, מתחיל בימי שישי בערב, בהם אמי המנוחה הדליקה את נרות השבת והקפידה בהם עד יומה האחרון.אולי התמדתה זו הדליקה אצלי ואצל אחי את אור הנשמה והכין אותי אל החיבור אל הרוחני והמתעלה.
              אולי חלק מחזרתי למקורות, היה טמון בזרע אשר זרעה בי אמי- בעת הדלקת הנירות.
              אני זוכרת בערבי שבת, עת אני הדלקתי את הנרות הייתי חשה את כנפי השכינה יורדות אל הבית וממלאות אותו.
              מאז עברה נשמתי מסעות הרבה,אך הקשר המהותי עם להבת האש המרצדת נשאר ,וניגונים מדליקים את הנרות ללוותנו בכל נסיון הנקרה בדרכי.

              ומהו הנר הגשמי?

              נר הוא אמצעי תאורה, המורכב מפתילה בתוך חומר דלק מוצק או נוזלי, בדרך כלל שעווה, פרפין או שמן.

              לפני המצאת הנורה החשמלית היה הנר מקור האור העיקרי. כיום עדיין משתמשים באור הנר לשם יצירת אווירה חמה, רגועה או רומנטית. לעתים משתמשים בנרות גם בעת הפסקת חשמל.

              מצוות התורה להדליק נרות תמיד באוהל מועד (ואחר כך בבית המקדש), שבע נרות במנורה: "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד. מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן מערב עד בקר לפני אדני תמיד חקת עולם לדרתיכם. על המנרה הטהרה יערך את הנרות לפני אדני תמיד." (ויקרא, כ"ד ב'-ד').

              על פי ההלכה היהודית, יש להדליק לפחות שני נרות בערבי שבת ויום טוב. במוצאי שבת מדליקים נר הבדלה. בחג החנוכה מדליקים נרות בחנוכייה בכל אחד מימי החנוכה, לזכר חנוכת בית המקדש

              נוהגים להדליק נרות בימי הולדת כמספר השנים של החוגג, או בתוספת נר אחד "לשנה הבאה". יש הנוהגים לכבות את הנרות בנשיפה ולבקש משאלה. אחרים סוברים שאין לכבות את הנרות, משום ש"נר ה' נשמת אדם" (משלי, כ', כ"ז).

              משמעות הנר ביהדות:

              "כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו', כג')
              האור הוא הדבר הראשון שנברא מתוך התוהו ובוהו. בספר משלי קיימת הקבלה בין
              האור לתורה כבריאה הראשונה. והבעל שם טוב מסביר כי הקב"ה גנז את האור בתורה.

              הנשמה היא ניצוץ של אור שהתנתק משורשו האלוהי. במקור היה נעוץ ניצוץ זה בעץ
              של אור או בדמות אור בצורת אדם.

              בתוך כל אדם קיים מוקד אור, אור של תוך. לעתים אור זה כמעט ואינו נראה כלפי חוץ
              בגלל מעטה העור העבה, שהוא הגשמיות. אך אצל אנשים מסוימים בולט האור הפנימי
              ומשליך החוצה ומקיף את האדם כהילה.

              נר ה' נשמת אדם" (משלי כ', כז')
              במיסטיקה היהודית, כמו בספר הזוהר ובכתבי מקובלים רבים, מייצג ומסמל הנר את
              נשמת האדם.

              סמליות האור היא צבעונית ושלהבת אור הנר כוללת שני אורות:
              האור הלבן וסביבו חלקה העליון של השלהבת (ההילה המרחפת) מסמלים את ההתקרבות
              למגע עם האלוהי או הרוחני, החלק התחתון של האור, שצבעו שחור או תכלת, מסמל
              מגע עם הגשמי, ההתבוננות באור הנר ובריבוי צבעיו, המתלכדים לכדי אחדות, מבטאת
              דרגות במערכת האלוהות. הספירה התחתונה (צבעי התכלת והשחור) מייצגת את מגע
              האלוהות בגשמי ואת היפוך החיים והמוות, בעוד האור העליון ("אור סתום המקיפו")
              מייצג את הספירות העליונות, המתקרבות לאלוהות הנחבאת בתוך עצמה.

              והנה לפנינו שירה של חווה אלברשטיין:

              הדליקו נר/מילים: זלדה מישקובסקי

              הדליקו נר
              שתו יין.
              השבת קטפה בלאט
              את השמש השוקעת.
              השבת יורדת בלאט
              ובידה שושנת הרקיעים.

              איך תשתול השבת
              פרח עצום ומאיר
              בלב צר ועיוור?
              איך תשתול השבת
              את ציץ המלאכים
              בלב בשר משוגע והולל?
              התצמח שושנת האלמוות
              בדור של עבדים
              להרס,
              בדור של עבדים
              למוות?!
              למוות,
              בדור של עבדים
              להרס, למוות.

              הדליקו נר!
              שתו יין!
              השבת יורדת בלאט
              ובידה הפרח,
              ובידה
              השמש שוקעת...

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שני, 29/11/10, 14:09

                יום רביעי, 27/1/10,


                יחסים בין שניים 

                 

                 

                 

                   יחסים בין שניים

                 

                 כל כך מורכבים.

                 

                 

                 

                  היא מביאה צרור חייה

                 

                 הוא מביא ילקוט דרכו.

                 

                 

                 

                  יחד יערבלו בין השניים. 

                 

                 

                 

                 ירצו-יוסיפו חן ולחלוחית

                 

                 ירצו יסתפקו בתכולת צידתם. 

                 

                 

                 

                 יחסים בין שניים

                 

                כל כך מורכבים.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום שני, 29/11/10, 14:06

                  סופגניה זו-על שום מה?

                  חג החנוכה מביא את ניחוחות בית אמא.
                  את הסופגניות הגדולות ,החמות והטעימות שהיתה מכינה.את הלביבות העשויות מתפו"א.
                  חלק רואים בה סמל וזכרון חם וטעים,וחלק רואה בה..."אויב" משמין...

                  מיהי אותה אויבת המגיחה אלינו בימים אלו?כדאי שנכיר את תכונותיה ונתכונן לקראתה:
                  סופגנייה היא מאכל בצק מטוגן בשמן עמוק והיא אחת מסמליו של חג החנוכה.

                  הסופגנייה ידועה כמאכל משמין ביותר: סופגנייה בינונית מכילה לפחות כ-350 קלוריות.
                  העיתונות מלאה כתבות המזהירות מפני סופגניות. כולם מדברים על כמות השמן שבסופגניה, המכילה כ-450 קלוריות.

                  את הסופגניות יוצרים מכדורי בצק שמרים קטנים המטוגנים בשמן עמוק לאחר תפיחתם. בדרך כלל הסופגנייה ממולאת בריבת תות שדה, אך ניתן למצוא סופגניות במילויים נוספים, כגון: שוקולד וריבת חלב. לאחר טיגון ומילוי הסופגנייה, בוזקים מעליה אבקת סוכר.

                  המילה סופגנייה נוצרה במהלך המאה ה-20 על ידי הוספת סיומת ההקטנה "-יה" אל המילה "סופגן". סופגן נזכרת במשנה, ומשמעותה סוג של מאפה בצק קטן וספוגי: "משיסיקנו (את התנור) כדי לאפות בו סופגנים" (מסכת כלים, ה', א'). מקור המילה סופגן ביוונית ספונגוס, ומשמעותה "ספוג". שורש השם, ספ"ג, מותאם למהותה של הסופגנייה, הסופגת לתוכה את רובו של שמן הטיגון.

                  עובדת ספיגת השמן היא גם העילה לכך שהסופגנייה היא מסמלי את חג החנוכה, המציין את נס פך השמן.

                  אז איך עוברים את חנוכה בשלום?שואלת רחל גרנות התזונאית בכתבתה.

                  ראשית, בואו נזכור שהבעייה היא לא סופגניה, אלא סופגניות....
                  שנית, אני ממליצה לאכול את הסופגניה רק כשהיא חמה וטרייה ובאמת מעוררת תיאבון. כל כך חבל לאכול בערב סופגניה שנקנתה בבוקר. לצערי, למרות היותה כבר די עלובה, הקלוריות לא התנדפו.


                  קשים הם חייה של סופגניה

                  חשבתם כבר פעם ולו לשנייה
                  כיצד מרגישה לעצמה סופגניה?

                  היא נולדת תמיד לאותם ההורים
                  (כלומר מר בצק וגברת שמרים)
                  ותמיד מגיעה במזל של קשת
                  ותמיד באותה שבת פרשת...

                  היא שומעת שירי חנוכה מקסטה
                  ותופחת המון בלי סיכוי לדיאטה
                  ואחר כך נזרקת לשמן רותח
                  (ככתוב: לעת אכין מטבח...)

                  ואחרי הטיגון - חוויה מכאיבה:
                  מקבלת זריקה - ומדממת ריבה
                  ועל הפצעים עוד בוזקים לה סוכר
                  ואחר כך חוזרים לפזמון המוכר:

                  ואומרים: הו, עד כמה שהיא משמינה,
                  וכמה שהיא התייקרה השנה...
                  ועוד מוציאים עליה דיבה,
                  ואומרים: יש צבעי מאכל בריבה!

                  והיא עצובה, נבוכה ושותקת
                  (אח! לו לפחות הם אמרו זאת בשקט)
                  ויורדת דימעה שמנונית על לחיה.
                  קשים הם חייה של סופגניה!

                  (מתוך הספר: "לפעמים חגים, לפעמים מועדים" מאת אורי עמירם,
                  הוצאת הגורן)


                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שני, 29/11/10, 02:11

                    יום רביעי, 30/12/09


                    הדרך בה ילכו

                     

                     

                     

                        הדרך בה ילכו

                     

                     לא תביע סערות

                     

                     הבשר שעל גופם

                     

                     יסתיר המלחמות. 

                     

                     

                     

                     פוסעים בדרך

                     

                     דמויות,אנשים

                     

                     צעדם קדימה

                     

                     תרמילים בדרכים.

                     

                     

                     

                      האם רק אני רואה

                     

                     את זיעת נפשם

                     

                     את עצב נשמתם

                    בעומק מבטם?

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שני, 29/11/10, 02:08

                      השפעת שם האדם

                      האר"י הקדוש מגדיר את קריאת שמו של התינוק ע"י ההורים כ"נבואה קטנה". ההשראה הנבואית הבלתי מודעת, היא זו המכוונת את ההורים למציאת וקריאת השם המדויק עבור בנם.

                      לפי הקבלה ,לפני שנוצר העולם נוצרו האותיות, והעולם עצמו נוצר על ידי ביטוי המילים שכן בספר בראשית נאמר " ויאמר אלוהים ......." וכך נוצרה הבריאה. מכאן אנו יודעים על הכוח היוצר של האותיות והמילים. ובהתאם השפעת שם האדם - המורכב מאותיות, על חייו.

                      שמו של האדם הוא שורש נשמתו. במילה "נשמה " נמצא כבר האותיות "שם" ,לכל אדם יש שם איתו הוא יורד לעולם, בהתאם לצורך תפקודו בעולם הזה.

                      בשם האדם טמונות האנרגיות הפועלות בו. על פי הקבלה אותיות השם מהוות צינורות שפע רוחניים לאדם. חכמי ישראל בהרבה מקומות, למדו אותנו -ששם האדם (וכן שם של כל דבר) מבטא את מהותו.

                      השם שניתן ליילוד לאחר היוולדן, מייצג את אופיו הבסיס של האדם הגלום בו.

                      שם המשפחה מוערך לחוד,במיוחד אצל הנשים המחליפות שמות המשפחה עם נשואיהן. אצל הבנות-שם המשפחה הקודם שלה לפני נישואיה מהווה את התורשה שירשה בגורלה,או האומץ, חולשה .ביחד עם השפעת השם החדש שהיא מקבלת אנחנו יודעים מה מצפה להם , אם עושים את החשבון מגלים את מספר ההתפתחות חשוב מאוד להתייחס בכובד ראש לגילויים אלו.

                      לעיתים האדם צומח רוחנית ומגלה שהשם כבר קטן עליו , חוסם אותו- כאן בא הצורך להוסיף, או לשנות.בדרך כלל האדם אומר" השם שההורים שלי נתנו לי לא מתאים לי".ואז שינוי וויבראציות מביאה אותו להזדמנויות שונות.

                      שמות שמצטרפים עקב נישואין או אימוץ הם "מלאכים של ההתפתחות" הווה אומר, וויברציות חדשות.


                      *עיקר ההשפעה של שם האדם היא כפי שקוראים לו - במידה ויש לו כמה שמות,הכינוי בו מכנים אותו קובע בנפשו יותר משאר השמות.אם קוראים לו בשני שמות אזי שני השמות פועלים בו וכמובן שהשם הראשון משפיע יותר מן השני.

                      *רבי שמואל מניקלשבורג גילה לתלמידיו כי מי שקוראים לו בכינוי ולא בשמו המלא
                      - זוהי הסיבה לקיצור חייו.

                      *שם עם אות ה' גורם להולדה. לכן איש ואישה שלא זכו לזרע קימא יתנו דעתם בזה אם אפשר לשנות שמם עם אות ה'.ובזוהר מפליג בחשיבות אות ה' שממנה כל הברכות נשפעין.

                      *הלימוד העקרי בענין שם האדם יתבטא בעיקר באותיות שם האדם,ודע שאות הראשונה קובעת ביותר מכל האותיות. וכן סדר האותיות מורה ביותר על משמעות השם.ואילו צרופי אותיות או גימטריות או כל מיני לימודים אחרים משמעותם אינה חזקה כמו הנ"ל (והם כפרפראות לחכמה). גם הניקוד של שם האדם יורה על משמעות רבה. למשל ניקוד חיריק (בעיקר בתחילת השם) יורה על גבורה ודין. ניקוד קמץ יורה על חסד וחכמה, וכו'.

                      *אמר רבי נחמן מברסלב זצ"ל: שם האדם הוא נפשו וחיותו.וכתב תלמידו נתן שכל מה שעובר (ויעבור) על האדם משך חייו נמצא בשמו, כל פעולותיו והנהגותיו ומידותיו הכל נמצא בשמו.

                      *כל אדם צדיק או רשע, שמו מרומז בתורה. (רמב"ן).

                      *האדם לפי שמו יכול לידע תפקיד נשמתו הקדושה (רבנו נחמן מברסלב).

                      *אם ראית אדם שאין בניו מתקימין דע כי השם גורם להם. (ספר חסידים)

                      *לא טוב לשני בני אדם ששמותיהן שוין שיגורו בדירה אחת. (רבנו נחמן מברסלב).

                      *מסופר בזוהר הקדוש שפגש רבי שמעון בצדיק אחד ודיבר עימו בדברי תורה.
                      שאלו רבי שמעון לשמו וענה: "נהוראי".ואומר הזוהר הקדוש שמאותו צדיק למדנו, שלא יאמר אדם את שמו אלא כשישאלו אותו.

                      *מצינו שרבי יהושוע וכן רבי מאיר היו בודקים את האדם לפי שמו ולפי זה קבעו דברים והתנהגו.

                      דרג את התוכן:
                        11 תגובות   יום ראשון, 28/11/10, 17:15

                        איך אדע מי באמת אוהב אותי.

                        [כתב:אלמוני]

                         

                          זה פשוט...

                         

                         מי שמאיים עליך-לא מאמין בך.

                         

                         מי שלא מאמין בך-לא שותף שלך.

                         

                         מי שלא שותף שלך-לא באמת אוהב אותך.

                         

                         מי שלא אוהב אותך-לא תורם לצמיחה שלך.

                         

                         מי שלא תורם לצמיחה שלך-תורם לצמצום שלך.

                         

                        מי שתורם לצמצום שלך-מאיים עליך.

                        מי שמאיים עליך-לא מאמין בך.

                        מי שלא מאמין בך....

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שבת, 27/11/10, 20:38

                          י"ט כסלו - "ראש השנה לחסידות".

                           

                          חג הגאולה י"ט בכסלו מבטא את האור הירוק שניתן לחסידות להתפשט ולהעמיק שורשים בכל חלקי העם היהודי. על-כן חגה של החסידות הוא גם חגו של כל יהודי. בערב זה מתקיימות התוועדויות של "החבדניקים" ומקורביהם-לכבוד הקורות בתאריך זה.

                           

                          "כשם שבראש-השנה ניתנת החיות לכל השנה, כך בי"ט בכסלו נפתחים במרום אוצרות השפע

                          והברכה של פנימיות התורה, וכל אחד ואחד מישראל יכול לשאוב כוחות חדשים ללימוד החסידות

                          ולהליכה בדרכיה".

                           

                          הבעש"ט גילה את החסידות משום שראה בה את המרפא לתחלואי הדורות האחרונים שקודם ביאת המשיח. היום אנו יודעים היטב כמה תרמה החסידות לחוסנה של היהדות בדורותינו אלה. קשה לתאר איך היינו עומדים מול הרוחות הסוערות של הדורות הללו בלא כוחה המחסן של החסידות.

                           

                          החסידות הביאה את השמחה לחיי היהדות. היא החיתה אותם בהסבריה המעמיקים על מהות התורה והמצוות ועל הקשר שנוצר בין האדם לבוראו. היא העניקה את הדבקות בעבודת-ה' ואת כוונת המצוות. רעיונותיה של החסידות, וכמוהם ניגוניה ודרכיה, הם היום, במידה מרובה, נחלת כל חלקי עם-ישראל.

                          ‏27/11/2010"יט כסלו הנו יום הסתלקותו של הרב המגיד ממזריטש (הנשיא השני של תנועת החסידות הכללית וממשיכו של הבעל שם טוב) בשנת 1772.

                           

                          משנת 1798, יום זה הפך לתאריך היסטורי בתולדות תנועת החסידות הכללית ותנועת חב"ד בפרט. בשנה זו הואשם רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן - מייסד חסידות חב"ד ומחבר ספר ה"תניא") בבגידה במלכות, בעקבות עלילת שווא של מתנגדיו - עקב פעילותו הענפה של הרבי להפצת תורת החסידות.

                           

                          אלה היו ימי הדור השלישי של החסידות. באותה תקופה כבר הייתה התנועה החסידית מבוססת למדי. מרכזי חסידות פרחו ופעלו כמעט בכל עיר ועיירה, והיו ערים ואף מחוזות שלמים שנסחפו לגמרי אל תוך ההוויה החסידית. רוח חדשה של שמחה וחיות בעבודת-ה' החלה לפעם בשכבות רחבות של העם היהודי במזרח אירופה.

                           

                          הצלחתה זו של החסידות גרמה להתלהטות מחודשת של המחלוקת שפרצה בשחר ימיה של התנועה החסידית. הולכי-רכיל ומחרחרי-ריב הוציאו את דיבת החסידים רעה, והעלילו עליהם עלילות-שקר, כי כביכול סטו מדרכי התורה. הגיעו הדברים לידי הלשנה לשלטון הרוסי על רבי שניאור-זלמן מלאדי, שהוא כביכול מורד במלכות ותומך בשלטון הטורקי. על רקע זה נאסר הרבי, כשסכנת מוות מרחפת על ראשו.

                           

                          צריך לזכור, שבאותם ימים שימש רבי שניאור-זלמן מנהיגה הכללי של החסידות כולה בליטא וברוסיה. ההלשנה עליו נועדה לפגוע בראש התנועה ולו-הייתה משיגה את מטרתה היו תוצאותיה עלולות להיות טרגיות מבחינת כל התנועה החסידית.

                           

                          הרבי עצמו ראה את הדברים ברובד עליון יותר. בהתנגדות שקמה על החסידות ראה ביטוי לקטרוג גדול שנתעורר למעלה על גילוי החסידות. המקטרגים טענו שלא הגיעה העת לגלות את מכמני התורה, את פנימיותה וסודותיה. המאסר היה שיאו של הקטרוג הזה, שאיים על המשכה של החסידות.

                           

                          בי"ט כסלו זוכה הרבי מכל אשמה. יום שחרורו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן-ערוך ומייסד חסידות חב"ד, ממאסרו ברוסיה הצארית. יום זה פתח עידן חדש בהפצת תורת החסידות והוכרז בין החסידים כחג ומועד כללי. עד היום חוגגים אותו חסידים בכל רחבי תבל.

                           

                          בשעה שבאו להודיע לאדמו"ר הזקן על גאולתו, אחז במילים "פדה בשלום נפשי", שבפרק נ"ה בתהלים. חסידים הלחינו שיר על קטע זה בתהלים אותו הם שרים בי"ט כסלו - חג הגאולה. תחילת הניגון הוא בתנועה רגועה בשירת הודיה לקדוש ברוך על הנס, כשלבסוף במילים "ואני אבטח בך" עולה השיר לתנועה של שמחה גדולה עד לריקוד ממש.

                          מילות הניגון הם: "פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי. ישמע א-ל ויענם וישב קדם סלה, אשר אין חליפות למו, ולא יראו אלוקים. שלח ידיו בשלומיו, חילל בריתו. חלקו מחמאות פיו וקרב לבו רכו דבריו משמן והמה פתחות. השלך על השם יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק. ואתה אלו-הים תורדם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך.

                           

                           

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS