כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 12/2010

    5 תגובות   יום שבת, 25/12/10, 11:37

    יום שבת 25 דצמבר 2010

     

    מחרוזת חיים

     

    כשאני בוחנת את ימי,

    יושבת כשעל חוטמי משקפי ,

    מדקדקת בבחינת הפרטים

    יורדת לעומקם של התכנים.

     

    אני מגלה בהפתעה

    כי מדובר על שרשרת.

     

    חרוז מושך חרוז

    למחרוזת חיים נהדרת.

    ולמעשה קורות  חיי

    הם סאגה אמיתית

    מכוונת מכוח עליון

    בצירוף כוח הרצון

    לסיפור מופלא של הליכה

    לאורך המסע.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שבת, 25/12/10, 11:11

      פעם אחת סיפר רבי ראובן את הסיפור על הנער מרדכי שהובא אל הרבי מקרלין לאחר שאפסה תקוותם של הוריו לראותו מתייחס ברצינות ללימודיו. הרב הרעים בקולו ואמר להוריו שישאירו את הנער אצלו והוא כבר ידאג לכך שישקוד על לימודיו. ההורים השאירו את הנער הנבעת בידיו, אך ברגע שיצאו מן הבית ניגש הרב אל הילד חיבק אותו ובמשך שעה ארוכה אימץ אותו בשקט ללבו. כאשר חזרו ההורים שב הרב והרעים בקולו והודיע להם כי הילד קיבל ממנו שעור שלא במהרה ישכח. הנער גדל והיה למורה הלכה דגול ורב חסד ולא אחת היה אומר שהפעם הראשונה שהבין כיצד יש ללמד תורה הייתה בעת שהרבי מקרלין אמצו אל לבו.

           והנה, בין המאזינים לסיפור הייתה אשה צעירה שהסיפור נגע מאוד ללבה והיא פנתה אל רבי ראובן בבקשה תמוהה - שיספר את הסיפור פעם נוספת. מספר סיפורים אחר היה אולי מסרב לבקשה כזו, אבל לא כך נהג רבי ראובן. הוא שב וסיפר את הסיפור בחוזרו כמעט מלה במלה על הנוסח שסיפר קודם לכן, ועם זאת היו כל אלה ששמעו את הסיפור בפעם הראשונה תמימי דעים שאם גם היו המלים אותן מלים, הסיפור כולו היה שונה לחלוטין. כיצד יתכן הדבר?

           רבי חיים אליה שנוכח בזמן האירוע שאל את רבי זלמן מה דעתו על עניין תמוה זה בהוסיפו: "והדבר המוזר ביותר, רבי, הוא שבשומעי את הסיפור בפעם הראשונה היה זה כאילו אבי שלי מחבקני ומאמצני אל לבו, אך בפעם השניה ששמעתי את רבי ראובן נדמה היה לי שהוא מדבר בקולה של אמי." על כך השיב לו רבי זלמן: "הדבר הוא כך משום שלרבי ראובן המלים הן בבחינת תווים שעל פיהם הוא מנגן. הן משמשות לו רק כציוני דרך ואין הן מטרה בפני עצמה. הבקשה לחזור על הסיפור פתחה את רבי ראובן למוסיקה חדשה שבאמצעותה יכול היה לספר את הסיפור. כשם שלניגון של קריאת התורה יש אופי מז’ורי בעוד שבהפטרה קולטת אוזננו גוון מינורי, כך גם פקחו אוזניה של האשה הצעירה את פיו של רבי ראובן כמאמרו של רבי אברהם יצחק הכהן: "יש אוזניים שלהן הכוח לפתוח פיות". רבי ראובן מספר את סיפוריו כאילו הם יצירות מוסיקליות המנוגנות לראשונה והוא שב ומגלה כל פעם מחדש את המוסיקה הטמונה בהם. ענינו איננו במלים עצמן אלא במה שעומד מאחוריהן."

      [מתוך "אוסף החלומות" - סיפורים של רבי זלמן שכטר-שלומי שלוקטו ועובדו על ידי הווארד שוורץ]

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שבת, 25/12/10, 07:53


        הפחד-נלסון מנדלה


        הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנו חלשים מדי.


        הפחד העמוק ביותר שלנו הוא:שאנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.


        זה האור שבנו,לא האפלה שבתוכנו ,שמפחיד אותנו יותר מכל.


        אנחנו שואלים את עצמנו:איזה זכות יש לי להיות מבריק,יפיפה,מוכשר ואהוב?


        למען האמת-איזו זכות יש לך לא להיות?


        אין שום דבר נאור בלהצטמק,כדי שאחרים לא ירגישו חוסר בטחון.


        ככל שניתן לברק שלנו להאיר,אנחנו מעניקים בלי מודע רשות לאחרים לעשות כמונו.


        ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו,נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד.

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שבת, 25/12/10, 00:35

          יום ראשון, 29/8/10,

          אין רע יורד מלמעלה

           

          שקיעות וזריחות רבות

          חוויתי כל שנות חיי.

          על הכול התגברתי

          צמחתי,חייכתי

          גם כשעליתי על הרי ייסורי

          הבלגתי ,חרקתי.

           

          בוודאי עכשיו משהחכמתי

          ושנות לימודי חיי עיבדתי

          המשך מסעי יקל לי

          ישמן  אירועי הבאים

          ותפילתי תינשא למרחקים:

           

          תודה על הטוב והרע אלוקים.

          כי אין רע אמיתי יורד ממרומים

          רק עיני בשר טחו מלראות ולשמוע.

           

          בטוחתני כי ידיך נושאות אותי

          כמו בילדותי

          מעל המהמורות והקשיים

          שהם מעל לכוחי.

          ועל כל אלה...תודה לך בוראי.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום שבת, 25/12/10, 00:32

            חלום שלא נפתר הוא כאיגרת שלא נקראה

             

            חלום הוא חוויה סובייקטיבית של מראות דמיוניים, ותחושות במהלך השינה. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות, שגם נצפתה בחיות, ושגם ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר.

             

            חז"ל גילו לנו שהשינה היא אחד חלקי שישים מהמיתה, והחלום הוא אחד חלקי שישים מהנבואה. דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהיו מושפעות מחלומותיהן. לפותרי חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככוהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.

             

            חכמת הקבלה מלמדת שכל אחד מאתנו נמצא בעולם הזה כדי להשיג את האור. על מנת להגיע למצב זה, עלינו לעבור תהליך של שינוי ושיפור תמידיים. החלומות, יכולים להיות הזדמנויות וסימני דרך ,המאפשרים לנו להבין מה עלינו לשנות בחיינו. הם גם מסוגלים לספק לנו אנרגיה שתסייע לנו להוציא אל הפועל את משימותינו.

             

            במשך היום קיים מאבק בין מודעות החומר של הגוף המבקש סיפוק חומרי, לבין מודעות הנשמה ששואפת להיות בנתינה, בעשייה ובהשפעה. השינה היא למעשה מתן אפשרות לנשמה להגיע למקום שהגוף אינו שולט בו, והזמן, תנועה ומקום אינם מגבילים. בלילה מקבלת הנשמה כוח, לו היא זקוקה ליום המחרת.

             

            ככל שהאדם נמצא בתהליך מתקדם יותר בעבודה הרוחנית שלו, כך יוכל לזהות טוב יותר את הסימנים שיופיעו בחלומותיו. לכן,חשובה המודעות שמובילה אותנו לחלומות אלה.

             

             לחלום שגרתי מספר מאפיינים:

            -חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום

            -אי יכולת לשלוט ולכוון את השתלשלותו

            -חוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט.

             

            מדענים משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום. ישנם  סוגי חלומות שונים,והם:

            1 .חלום טבעי-זהו חלום הנובע ממחשבות האדם במשך היום או מדברים שעסק בהם במשך היום. החלום קשור יותר לעולם הדמיון המושפע ממזגו, מסוג האוכל, מהתרבות בה האדם חי וכן מהלחצים שהוא חווה ביומיום. חלומות אלה הם לרוב משונים ביותר, ועליהם נאמר: "והחלומות שווא ידברו."

             2 .חלום השגחי-זהו חלום שבא לבשר בשורה טובה או להפך להזהיר ממשהו רע.

            3. חלום נבואי-זהו חלום שבאמצעותו האדם מקבל ידע לגבי אירועים שיקרו לו או לאנשים הסובבים אותו. חלום מסוג זה מכין ומכוון את החולם לידיעה מוקדמת לעתיד הצפוי.

             

             החלומות נחווים כ:

            -סיוט-מפחיד ומטיל אימה סיוטים מתרחשים כאשר במשך היום אדם מתנהג באופן שלילי, או חווה מצבים שליליים ללא כל שליטה. הסיוטים נועדו לסייע לאדם בחשיבתו ובהעלאת שאלות על זהותו ועל המשך דרכו.

            -חלום טוב, הגורם לאדם לקום בהרגשה טובה וחיוניות.

            -חלומות ארוטיים, המערבים תמונות ומראות הקשורים למין.

             

            קיימות גישות רבות להסברת מהותו של החלום:

             -תגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים.

            -כוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות

            -הבעת התודעה באופן סימבולי

            -התקשרות עם  התת-מודע הקולקטיבי ואם הקל. הקב"ה מודיע אל הנשמה בחלום את הדברים העתידיים לבוא בעולם כדי שיקבל האדם תוכחה מדברי העולם.

            דרג את התוכן:
              12 תגובות   יום חמישי, 23/12/10, 12:42

              מסופר על אדמו"ר הזקן שבזמן שעוד הייתה התנגדות גדולה לתנועת החסידות, הגיע לכפר שהיו בו הרבה תלמידי חכמים, והודיע כי יגיע לדרוש בבית הכנסת הגדול.

              כשהגיע לבית הכנסת, אמר לקהל כי הם יכולים לשטוח בפניו את כל השאלות שיש להם כנגדו וכנגד התורה בכלל והוא מבטיח כי יספק תשובות לכולם, הוא לא יעזוב עד שיאמרו לו כי השאלות נענו.

              ואכן כך היה, הוא הגיע וכולם הגיעו עם כל השאלות שיכלו לחשוב עליהם וניסו למצוא את השאלות הקשות ביותר על אמונה ורוחניות, על חסידות וקבלה וכד' ולראות האם אכן יענה.

              כשסיימו לשאול את כל השאלות והגיע תורו לענות, אז במקום להתחיל לענות הוא התחיל לנגן ניגון. לא שיר עם מילים. המילים מצמצמות אותנו. כשמנגנים ניגון ללא מילים זה כבר מרגיש אחרת. הוא ניגן את הניגון ונכנס לדביקות ובעקבותיו כל הקהל ניגן את הניגון ונכנס גם כן לדביקות.

              כשסיים כעבור כמה דקות וכולם פקחו את העיניים, הוא שאל האם נשארו עוד שאלות. כולם ענו לו כי אין כבר שאלות הכל "מסתדר" להם, הוא יכול ללכת.

              אחרי כמה דקות הם התעוררו מהדביקות, השכל התעורר מהתרדמת שנפלה עליו, וכל השאלות חזרו בחזרה...

              הם רדפו אחרי האדמו"ר הזקן ותפסו אותו ביציאה מהכפר. "מה עשית לנו?" שאלו "כל השאלות חזרו".

              אדמו"ר הזקן הסביר להם כי הוא רצה רק להמחיש להם שהשכל זה לא הדבר הכי נעלה בנפש, יש מקום גבוה יותר. כשניגנו את הניגון הרגישו את הנשמה, כשמרגישים את הנשמה אין שאלות.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום חמישי, 23/12/10, 07:07

                יום חמישי 23 דצמבר 2010

                 

                רוח רעננה

                 

                אולי זה באוויר בחוץ

                אולי באווירה הפנימית

                בתוכי,בסוד נפשי,.

                 

                רוח רעננה

                סוחפת אותי

                אל מקומות נכספים

                בעדנה מחכים לי

                שם אלפי ריגושים

                בנייה מבטיחים.

                 

                ועל כל זה

                 ועל עזרתך

                אודה לך

                אלוקים.

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום חמישי, 23/12/10, 05:29

                   

                  תקיעות-"אפלה היא אפלה,  הסכנה היא שתשכנע את עצמך שהיא אור"

                   

                  רבי נחמן מבראסלב אומר: " אפלה היא אפלה,  הסכנה היא שתשכנע את עצמך שהיא אור" .

                   

                  אתה קם בבוקר לעוד יום שאינו שונה מאתמול,מלפני חודש..מלפני שנה?אתה חש תסכול ותחושה של פספוס..חייך לא התגלגלו כפי שרצית שיתגלגלו.חש רצון עז לשנות אך תחושת חוסר אונים ותקיעות מכבידה עליך?

                   

                   תחושה של "תקיעות" היא אחת התחושות הלא נוחות ויכולה לבוא בכמה תחומי  חיים.תחושה של תקיעות הינה  תחושה של עצירה של חוסר תנועה קדימה.

                   

                  ישנם ארבעה סוגים של היתקעויות לדברי  ד"ר אורניה יפה-ינאי, פסיכולוגית תעסוקתית-קלינית:

                  "-ישנם אנשים שנתקעים ב 'מה'. הם לא מצליחים לבחור את מה שבאמת היו רוצים לעשות.

                  -אחרים נתקעים ב 'איך' ומתקשים למצוא את הדרך למימוש הבחירות שלהם .

                  -יש כאלה שנתקעים ב 'איפה' ולא מוצאים את המקום הנכון בו יוכלו לעשות את מה שהם הכי אוהבים לעשות.

                  - אחרים נתקעים ב 'כמה' ולא מצליחים לחלק את המשאבים, כמו זמן למשל, כך שיהיו מרוצים מהתוצאות ולא ירגישו שהם מפסידים כל הזמן.

                   

                  מצבי תקיעות כאלה הם טבעיים וצפויים. גם אם הם מפחידים, ניתן לצאת מהם. תקיעות מעידה על שלב שהסתיים ויכולה להוות קרש קפיצה להתחדשות מרעננת וחיונית . מצבי תקיעות יכולים להיות הזדמנות לשינוי דווקא בשל חוסר הנוחות שהוא מעוררים.

                   

                   

                   

                  אם נבין את הסיבות לתקיעות נבין את משמעותה נחפש את ההזדמנות הטמונה בתקיעות ,נלמד לנצל את התסכול חוסר שביעות הרצון כמנוע למנוף המצב,וליציאה מהתקיעות, חיינו יראו אחרת.

                   

                  מה ניתן לעשות?

                  מעל לכל צעד ליציאה מהתקיעות,תצטרכו להאמין בעצמכם וביכולתכם וכמובן לאהוב מספיק את עצמכם כדי להביא שינוי ורענון תוך חייכם.

                  1.קחו אחריות. הבחירה נמצאת בידכם.קחו את השליטה על מצבכם ובחנו את המצב מנקודת מבט חדשה ומציאת פתרונות חדשים.

                  2.דעו, לאן אתם רוצים להגיע-דמיינו את המצב שאתם רוצים להגיע אליו.ושאפו להתקדם לתמונה המתקבלת.

                  3.החליטו שאתם רוצים לשפר את מצבכם מתוך בחירה ,ולא מתוך כפיה היכולה לגרום להתנגדות לשינוי.

                  4.התחילו מצעדים קטנים .שינוי אחד יביא לשינוי נוסף אחריו.

                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום רביעי, 22/12/10, 14:55

                    הרופאה הראשונה בהיסטוריה אליזבת בלקוול

                     

                    אליזבת בלקוול [1821 – 1910] נולדה באנגליה והייתה האישה הראשונה אשר סיימה בית הספר לרפואה (MD) וחלוצת הנשים בלימוד רפואה ,עליו חלמה כבר מגיל צעיר להיות רופאה.היא הייתה  חלוצת הנשים בתחום לימוד הרפואה בארצות הברית ואישיות  בולטת במגמת ההתעוררות של  הנשים לשמירת זכויותיהן וקידומם.

                     

                    הוריה היו דתיים מאוד .הם האמינו כי כל הגברים והנשים הם שווים בעיני אלוהים ואף התנגדו לעבדות.

                    אליזבת התחנכה בשנות חייה המוקדמות ע"י  מורה פרטי. היא הייתה השלישית מבין תשעה ילדים אשר נולדו לסמואל בלקוול ואשתו. בלקוול יכול היה כלכלית להרשות לעצמו לתת לבניו הרבים השכלה .הוא האמין גם כי בנותיו צריכות לקבל אותו חינוך כמו בניו.

                     

                     לילה אחד, כאשר בלקוול היתה בת 11 פרצה שריפה והרסה את מפעל הוריה.בעקבות כך הגרה  המשפחה לארצות הברית והם הקימו בית הזיקוק בניו יורק . אביה נעשה מעורב, כפי שהיה באנגליה, ברפורמות  חברתיות וביניהם בתנועה לביטול העבדות . כדי שהעבדים לא יצטרכו לקצור את הסוכר עזב עבודתו והמשפחה עברה לסינסינטי. שלושה חודשים לאחר מכן נפטר אביה של אליזבת מקדחת המרה .

                    לאחר מות אביה נאלצו אליזבת בלקוול, שתי אחיותיה ואמה להתפרנס מאחר שנותרו בחוסר כל.האם פתחה בית ספר פרטי בסינסינטי כדי לפרנס את המשפחה.

                     

                     בהיותה נערה צעירה הודיעה לכולם שהיא תהיה שונה, ובניגוד לנשים אחרות - תעשה משהו חשוב בחייה - תעסוק ברפואה. השפעת הרדיקליזם במשפחה הייתה כנראה גם חלק מהחלטתה.

                     

                    כל בתי הספר אליהם ביקשה להתקבל בשנת 1840 סגרו את שעריהם בפניה והודיעו לה שהם לא מוכנים לקבל נשים.אליזבט האמינה כי לנשים מגיע יחס דומה לזה של הגברים ולכן החליטה שלא לוותר.

                     

                    בלקוול מכתב קבלה ללימודי רפואה במכון הרפואי של "קולג' ז'נבה" בניו יורק. וזאת מכיוון שועדת הקבלה חשבה כי נפלה טעות בטופס או שזו איזו בדיחה מצחיקה. כשבסופו של דבר הבינו אנשי הוועדה כי באמת מדובר בתלמידה שהיא אישה כבר היה מאוחר מדי מכדי לשנות את דעתם.

                     

                    למרות שהתקבלה כתלמידה מן המנין - חבריה לספסל הלימודים הטילו עליה חרם, לא עזרו לה ולא שיתפו אותה בפעילויות השונות. גם המורים התייחסו אליה בזלזול רב, ואפילו סירבו לאשר לה להשתתף בקורסים מסוימים - רק בגלל היותה אישה. אבל, כל זה לא הפריע לה לסיים את לימודיה עם ציונים גבוהים מאוד ולהפוך לרופאה המוסמכת הראשונה במערב.

                     

                    עקשנותה לבסוף השתלמה. לאחר כשנתיים של מגורים בניו יורק פתחה בלקוול מרפאה עצמאית לנשים ולילדים עניים. זמן קצר לאחר הפתיחה, המרפאה שגשגה,וכל מי שלגלג על בלקוול בעבר, יכול היה עכשיו רק לעמוד מהצד ולקנא.

                     

                    המרפאה, שהייתה מקור גאוותה של בלקוול, פועלת עד היום בניו יורק.

                     

                    כיום, ד"ר בלקוול מהווה סמל חשוב של התגברות על מחסומים מצד הנשים והמשכת המאבק כדי להתגבר ואלה שנותרו.

                    דרג את התוכן:
                      3 תגובות   יום רביעי, 22/12/10, 08:44

                      יום רביעי 22 דצמבר 2010

                       

                      יש ימים כאלה...

                       

                      יש ימים בהם אתה קם

                      עטוף אנרגיות רכות

                      מלטפות כידי אם

                      אהובה,רכה.

                       

                      בבקרים אלה

                      אוהבת להתפנק

                      לתת לחום הרך ללטף

                      את הלב שעבר

                      עליות ומורדות

                      נשאר עיקש ומצפה

                      לאור גדול מלתאר.

                       

                      מתמסרת לתחושה

                      מאזינה בדממה

                      לשקט רך ולוטף

                      למזמורי מלאכים לקל...

                       

                      כן,סתם בוקר של חול

                      מלא רסיסי אושר ואור.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום רביעי, 22/12/10, 05:33

                        יום שני, 12/4/10,


                         זמן ריאליטי 

                         

                         

                         

                         וזה קורה

                         

                        כאשר ההצגה נגמרת.

                         

                         

                         

                         המציאות עוטפת

                         

                         בשכבתה המוצקה

                         

                         את האירוע.

                         

                         

                         

                         ההתפכחות מכאיבה

                         

                         והסיום החל

                         

                         בצרימה דקה. 

                         

                         

                         

                         אתה חש אותה

                         

                         פניה גלויים

                         

                         צחוקה מתגלגל בפנים .

                         

                         

                        היא אם

                        כל הסיומים.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום רביעי, 22/12/10, 05:29

                          דוד ויהונתן


                          סיפור אהבתם של דוד ויהונתן -מופלא בעוצמות הרגשיות המופיעות בו, היא משמשת כדוגמה לאהבה שאינה תלויה בדבר. נפש יונתן נקשרה בדוד והוא הצילו מחרב שאול אביו. יונתן וויתר על מלכותו לטובת דוד.


                          משמעות השם יהונתן היא יהו-נתן, כלומר ה' נתן.


                          יהונתן, בנם הבכור של שאול ואחינועם,הינו יורש עצר, מפקד וגיבור צבאי. למרות היותו בן המלך ויורשו, היה ידיד נפש של דוד - יריבו של אביו, ואף ויתר על המלכות למענו וכרת עמו ברית. יהונתן היה אחיהם של אבינדב ,מלכישוע, מירב, מיכל ואיש בושת. והפך לגיסו של דוד כשהתחתן עם מיכל.


                          בנו של יהונתן היה מפיבושת נכה הרגלים, אשר דוד נטה לו חסד.


                          עוד בראשית מלכות שאול היו לצבאו שני מפקדים, שאול עצמו ויהונתן. אלפיים עם שאול ואלף עם יהונתן. יהונתן העז להרוג את נציב פלשתים בגבע, ובכך קרא תיגר על שלטונם. כאשר הגיבו הפלשתים במתקפה רבתי ויצאו בשלושה ראשים, ברח העם והתפזר. שאול התעכב ביציאה למלחמה ונותר עם שש מאות לוחמים. יהונתן היה זה שהציל את המצב. הוא יצא לבדו עם נערו אל מחנה פלשתים, הפתיע את הפלשתים כשבא מכיוון לא צפוי ולבד והרג רבים מהם לבדו.


                          מעשה זה חיזק את לב העם שיצא בהמוניו למלחמה ונצח. בסיפור זה אפשר לראות את אומץ ליבו הרב של יהונתן, ואת תושייתו ומנהיגותו הטבעית.

                          בקשר בין דוד ויהונתן ניכר אופיו העצמאי של יהונתן. בניגוד לאביו שמפגין עוינות רבה כלפי דוד, יהונתן רואה בו את המלך העתידי ומוכן להתבטל לפניו ולהיות לו למשנה, דבר המעורר את תרעומתו של אביו כלפיו. יהונתן דבק בעמדתו ומוכן להתעמת עם אביו, אשר מצד אחד מבקש להרגו ומצד שני לקרבו.


                          יהונתן הוא המזהיר את דוד כי לאור יחסו של אביו אליו- חייו בסכנה.

                          דוד, שרבים הביעו אהבה כלפיו, אינו מצוטט בתנ"ך כאיש של רגשות ואינו מגיב לאהבתם הרבה של אחרים כלפיו, פרט למקרה אחד - לאחר מותו של יהונתן בשדה הקרב נושא דוד את קינתו, ובה הוא מבכה את שאול ויהונתן. דוד הספידו וקונן עליו: "איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה-יהונתן על במותיך חלל; צר לי עליך אחי יונתן! נעמת לי מאוד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים".


                          אהבת דוד ויונתן הייתה אהבה שאינה תלוויה בדבר, ואינה בטלה לעולם .חכמים דרשו את הפסוק "כי עזה כמות אהבה" - זו אהבה שאהב יונתן לדוד (שה"ש רבה).


                          רוב המפרשים רואים את אהבתם של דוד ויהונתן כאהבה אפלטונית ולא גופנית.למרות האזכורים בספר שמואל למגע פיזי בין שניהם, שכלל חיבוקים ונישוקים, אין רמיזה כאן על מערכת יחסים מינית.


                          נראה כי הכותב המקראי, שהאיסורים היו מוכרים לו, אינו חושש להזכיר את הקרבה הרבה בין השניים. בה במידה שבה ניתן היה לטעון כי הכותב המקראי בוחר שלא לציין לגנאי את מערכת היחסים ביניהם, מתוך רגישות ואהבת אדם, כך גם ניתן להסביר כי הכותב המקראי מציין את יחסיהם כך מאחר שאינו רואה בהם כלל קשר לאהבה מינית, הומוסקסואלית.


                          ברוך ברמן כותב כי,אהבת דוד ויונתן היא יחידה במינה בכל המקרא כולו. זו אהבת נדבה, מסירות מוחלטת נטולת כל נגיעה אישית צרה. אהבתם מתוארת כ''אהבת נפש'', כזיקה נפשית, כצרור-חיים של אהבה: ''ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבהו יהונתן כנפשו'' . דוד, בקינתו על יונתן, מתאר את אהבתם כשיא האהבה האנושית, הנעלה והנפלאה מכל אהבה. ההשוואה עם ''אהבת נשים'' מצביעה על האינטימיות האנושית העמוקה של אהבתם.


                          הברית הזאת הנה גם אישית וגם היסטורית, כטיבן של בריתות במקרא; לצד נאמנותם של שני אוהבים היא מבטיחה נאמנות לדורות. הברית בין דוד ויונתן היא ביטוי ליחס האישי, ובו-בזמן המיסטי, שביניהם. האהבה תילווה לברית, והברית - ביטוי לאהבה. אף כאן אהבת אנשים ואהבת הברית שמקורה, בעצם, בתחום האלוהי - משתלבות, משתזרות זו בזו, אפילו חופפות. אהבת אחים של דוד ויונתן מולידה אהבת ברית. ואהבת ברית היא מסגרת לאהבת נפש. יחסי אהבה בגילומה הנעלה הם יחסים לפני ה', במובן מסוים - אף יחסים עם ה'.

                          יונתן נקבר עם שאול אביו בארץ בנימין בצלע בקבר קיש אביו .

                          קינת דוד - דוד המלך מספיד את שאול ויהונתן

                          הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גבורים?
                          אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצות אשקלון,
                          פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלזנה בנות הערלים.
                          הרי בגלבוע אל-טל ואל-מטר עליכם ושדי תרומות
                          כי שם נגעל מגן גבורים, מגן שאול בלי משיח בשמן
                          מדם חללים מחלב גבורים, קשת יהונתן לא נשוג אחור
                          וחרב שאול לא תשוב ריקם.
                          שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם,
                          ובמותם לא נפרדו.
                          מנשרים קלו מאריות גברו
                          בנות ישראל אל-שאול בכינה
                          המלבשכם שני עם-עדנים,
                          המעלה עדי זהב על לבושכן.
                          איך נפלו גברים בתוך המלחמה,
                          יהונתן על-במותיך חלל
                          צר-לי עליך אחי יהונתן, נעמת לי מאד
                          נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים
                          איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה?

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS