כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 12/2010

    0 תגובות   יום שלישי, 14/12/10, 07:54

    צום י בטבת לזכר תחילת המצור ולזכר חללי השואה אשר מותם לא נודע

     

    ביהדות, הצומות נועדו לעורר לחשבון נפש ולתשובה. כדי שנתעורר לכך שבמעשנו ומעשה אבותינו נגרמו פורענויות אלו וכשנשוב ונתקן דרכנו, ממילא יתוקן המצב הכללי הלאומי ונזכה לגאולה. מכאן,שעיקרה של התענית ותכליתה לעורר את הלבבות.

     

    שמונה מאות וחמישים שנה ישב עם ישראל בארצו, מיום כניסתו לארץ, בראשות יהושע בן נון, ועד שכבש נבוכדנצר מלך בבל את הארץ והגלה את העם.

    תקופה זו נחלקה לשניים:

    -ארבע מאות וארבעים שנה ארכה תקופת השופטים.

    -ראשית תקופת המלוכה עד שבנה שלמה המלך את בית המקדש.

     

    צום עשרה בטבת הוא אחד מארבעת הצומות לזכר חורבן ירושלים. הוא אחד מארבעת צומות האבלות על חורבן המקדש.

    צומות האבלות חלים:

    -         בעשרה בטבת שהוא יום המצור על ירושלים.

    -         שבעה עשר בתמוז היום שבו נפרצו חומות ירושלים בימי בית המקדש השני.

    -         יום תשעה באב שהוא יום חורבן שני בתי המקדש.

    -         ג' תשרי צום גדליה על הירצחו של מנהיג ישראל אחרי החורבן, גדליה בן אחיקם, שלאחר הרצחו גלתה שארית הפליטה, והעם יצא לגולה.

     

    עשרה בטבת הוא יום צום המתחיל מן הזריחה ונמשך עד צאת הכוכבים. מיקומו בעונת החורף בה הימים קצרים יותר הופך אותו לצום הקצר בשנה. בשל חומרתו של צום זה, נוהגים לקיימו גם כאשר הוא חל בערב שבת [יום שישי], לעומת שאר ימי הצום, שמועדיהם עשויים להשתנות בהתאם לשבת.

     

    הצום נקרא על שם התאריך שבו הוא חל, ב-י' בטבת, התאריך שבו בשנת 588 לפנה"ס, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. מצור זה נמשך כשנה וחצי במהלך תקופה זו התדרדר המצב בעיר באיטיות אך בעקביות -עד בסופה, ב-ט' באב, בשנת 586 לפני הספירה-נוצרה הקטסטרופה הטוטאלית המתוארת במגילת איכה ,בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון [בית המקדש עמד על תילו ארבע מאות ועשר שנים].עם ישראל הוגלה לבבל למשך 70 שנה. הנביא יחזקאל, הוגלה לבבל, כחלק מקבוצת הגולים הראשונה שנשלחה לשם בידי נבוכדנצר, 11 שנים לפני חורבן בית המקדש עצמו.

     

    יום עשרה בטבת נקבע עוד בתקופת המקרא כיום צום, המציין את תחילת המצור על ירושלים ואת ראשית התהליך שהביא לחורבן ירושלים ובית המקדש בידי נבוכדנצר מלך בבל. "כה אמר יהוה צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי  יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, ולמועדים, טובים; והאמת והשלום, אהבו.[זכריה] " .

     

    מאז שנת 1950, יום זה מצויין במדינת ישראל גם כיום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום מותם לא נודע. החיבור בין תחילת החורבן הלאומי של בית המקדש, לבין החורבן הלאומי הגדול של דורנו- השואה, הוא יותר ממתבקש. במידה רבה ניתן לומר כי הדרך שהחלה בעשרה בטבת הגיעה אל קיצה הטראגי בשואה הנוראית של יהודי אירופה ובחורבן ממנו העם היהודי לא התאושש עד היום.

     

    לפי מסורות והקינות לעשרה בטבת מזהים סיבות נוספות לצום, מלבד תחילת המצור על ירושלים. חלקם התרחשו בימים הקרובים לי' בטבת, אך נקשרו בצום זה:

     

    1.מיתת עזרא הסופר- מי שקומם את הריסות ממלכת יהודה אחרי שבעים שנות גלות והביא לבניית בית שני.

    2.הריגת ר' יהוסף הלוי

    3.לקיחת אסתר לארמון המלך'

    4.מיתת שמעון הקלפוס .

    5.יום שנולד בו ישו הנוצרי .

    תרגום התורה ליוונית בימי מלכות יוון-נקשר  לתאריך עשרה בטבת.

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום שלישי, 14/12/10, 05:23

      אגו קטן מידי - תורת האיזון

      האדם הלא מאוזן חש כי -לא "מגיע" לי להיות "מעל" אחרים. השפלות, הטרדות, התערבות של אחרים, קושי להצליח.

      האגו ("אני" ביונית) משמעו: הזהות הרוחנית והפיסית של האדם.כדי לדעת מי אני, יש צורך ב- "קבלה עצמית" כפי שאני.להיות במצב שוויוני עם האחרים.גם לי כמו לאחרים מגיע בצורה שווה.אני והאחרים נמצאים על אותו קו.אין נחות או גבוה.

      הגדרת האגו:בפסיכואנליזה - החלק של הנפש המתפתח מן החוויות של העולם החיצון ונמצא בקשר עם המציאות החיצונית. במונחים פרוידיאניים האגו משלב בין דרישות האיד (היצרים, האינסטינקטים), הסופר-אגו (האני העליון המוסרי) והמציאות.

      אילן אביב כותב במאמרו: אגו הינו דפוס מחשבתי הנובע מתוך פחד של התודעה כי אינו חלק מהשלם. הינו דפוס מחשבה והבנה מוטעית של התודעה, הנרכש מתוך גלגולי הכחשה רבים ומזוהה כיחידה נפרדת מהיקום/בריאה כולה.
      אגו "מספר" לנו כי עלינו לשמור על האינטרס הפרטי שלנו גם אם מתנגש הוא עם כוונתו של אדם אחר או אף כוונתה של החברה כולה או המין האנושי.

      הוא אינו מבין את התוכנית השלמה ואת מקורו הוא.
      פחד זה שהושרש בנשמתנו פיתח מחשבה אגואיסטית הנפרדת מדעתו של הבורא ונקראת "אני" (ניתן לראות במילה המקראית "אנוכי" את מהות האגו)

      יוצא מתוך הסבר זה כי האגו הינו דבר שלילי, וכאן ברצוני לשפוך אור על הבנה מוטעית זו ולקבל את האגו האנושי כילד הפוחד מהחושך ולא כמפלצת מאיימת, שאינו כך כלל.

      בעולמנו הזה אנו זקוקים לאגו בסיסי על מנת להתקיים, מכיוון שאילולא היה לנו את ה"אני " המדובר, אזי לא היינו יכולים אפילו לרצות לאכול ומייד נכחדים. האני משמש בסיס קיומי לגוף בו אנו נמצאים ומשרת את החלקים הפיזיים של מהותנו.

      חשוב להבין שהקיום הפיזי הינו מראה של מחשבה גבוהה יותר של התודעה ומתוך כך יוצא כי גם האגו הינו צורת מחשבה שהתגלמה אל תוך עולם החומר והפכה להיות מקובעת ומוצקה כדרכם של דברים במימד מוצק זה.אנשים רבים מתחילים את דרכם המודעת ונתקלים בסינדרום ה "אגו טריפ" בדרכם הרוחנית ואז נוטשים את הלימוד מכיוון שגרם להם לנסיגה בתהליך הגדילה.

      העלאת רמת הרטט והמודעות של האדם המתפתח, "מכריזה" איום על אותו חלק תודעה נשכח (אגו) ולכן מחזק עצמו הפחד בכדי לשמור על האיזון הקיים שהינו המצב ה"טבעי" המוכר של אותו אדם, המזוהה עם אותו "קלקול" ומבין אותו כמצבו הטבעי.

      ניתן לומר, כי חלק זה של נפש האדם אינו רוצה להיכחד ולכן מבצע הוא פעולות הישרדות המתפרשות אצל האדם המתפתח כרגרסיה.

      מושג הביטול בחסידות חב"ד

      אחד המושגים היסודיים ביותר בחסידות בכלל, ובחסידות חב"ד בפרט, הוא המושג "ביטול היש" - לסלק את הרגשת ה'יישות' העצמית. ה'יישות' נתפסת כשורש כל רע וכאם כל חטאת, כאשר תפקידו של האדם בעולם הוא לבטל את ה'יישות' ולא להניח לה להתקיים בשום צורה ואופן.

      המושג 'יישות' בחסידות אינו בדיוק גאווה. לאמיתו של דבר, הוא רחב הרבה יותר. 'יישות' היא עצם הרגשת הקיום העצמי, עצם ההרגשה שאני קיים כדבר עצמאי ובלתי-תלוי. הגאווה היא צורה מסויימת של התפשטות והתפרצות ה'יישות'. אך יכול אדם להיות צנוע ועניו, ויחד עם זאת יש לפניו עבודה רבה בתחום זה של 'ביטול היש'
      הצורך ב'ביטול היש' הוא בפשטות - משום שזו האמת. אנו מרגישים את עצמנו למציאות עצמאית שקיימת בזכות עצמה, מכיון שאיננו רואים את האמת. האמת היא, שכל הווייתנו וקיומנו נובעים מהכוח האלוקי שבורא ומחיה אותנו. אם אנו קיימים, נושמים, חושבים, מרגישים, הרי זה בגלל שהקב"ה מקיים ומחיה אותנו בכל רגע מחדש. אין לנו שום קיום עצמי משלנו. כשאדם מרגיש את ה'אני' שלו כדבר שקיים בזכות עצמו - הוא מרגיש תחושה שעומדת בסתירה גמורה לאמת האלוקית.
      מהרגשה זו של ה'יישות' נובעים כל הדברים הרעים. אם נתבונן בכל המעשים השליליים, נמצא בתוכם את הגרעין של ה'יישות'. למה אנשים נלחמים זה בזה? למה אנשים פוגעים זה בזה? למה אנשים נגררים אחר תאוות שונות? - הכול מכיוון שהם מרגישים את עצמם ל'יש' והם שואפים למלא את מאווייו של ה'יש' הזה. אילו היו מתבטלים ולא מרגישים את עצמם ל'יש' - לא היו להם כל התאוות הללו.

      למה נחשב העולם-הזה הגשמי לעולם הנחות ביותר? מפני שהוא שיא ה'יש'. בגלל שהגשמיות נדמית למציאות עצמאית ואין היא מגלה את האמת, שאין לה כל קיום עצמאי משלה ושכל הווייתה וקיומה מותנים בכוח האלוקי.
      מידת ה'יישות' קובעת את דרגתו של האדם. ככל שהוא מתבטל יותר ופחות חש את עצמו ל'יש', כן הוא ניצב בדרגה גבוהה יותר. מעלתו של הצדיק, שהוא בטל ביותר לקב"ה. הצדיק אין לו הרגשה של 'יישות'-אישית; הוא בטל לחלוטין לרצונו של הקב"ה, כדברי המשנה: "בטל רצונך מפני רצונו", או ברמה גבוהה יותר: "עשה רצונך כרצונו".

      כמובן שעבודת הביטול הינה לכל אורך חייו של האדם.זהו מצב תודעה ומודעות גבוהה ביותר.
      אך אין הביטו אומר ל"האליל" אדם אחר ולתת לו לגיטימציה להוריד מערכך.אתה והוא נמצאים במצב שוויוני בעולם הזה ואין לו זכות להוריד מערכך.אין לו זכות להשפילך או להתערב בהחלטותך או לבטל אותך.
      אתה תעשה את עבודתך והוא יעשה את עבודתו.
      ביטול -הוא לא ביטול של עצמך מול אדם אחר אלא מול המהות האלוקית הגדולה שאתה חלק ממנה.

      דרג את התוכן:
        1 תגובות   יום שלישי, 14/12/10, 05:17

        מודעות מתבגרת

        מודעות זו משמשת את מי שיודע כבר, שהוא יכול להיות הרבה יותר ממי שהוא,אבל עדיין לא יודע מה הוא יכול להיות.זה גיל ההתבגרות של תהליך הצמיחה,והוא מכאיב באופן מיוחד,מכיוון שהאדם הגיע לשלב הזה מודע לצורך לנטוש את תקופת הילדות הבטוחה אליה הוא רגיל ,בלי שיהיה לו עדיין את הציוד הדרוש כדי להיות בוגר.הוא מבין עד כמה הרסניות ההשפעות של התודעה האגוצנטרית שלו,והוא יודע שהחוכמה האמיתית נמצאת בתודעה ההוליסטית,אבל הוא עדיין מחפש דרך להתחבר אליה.אדם שהגיע לרמה כזו של מודעות מממש את עצמו באמצעות פיתוח תובנות שיעזרו לו ליצור מציאות פנימית אחרת וחיצונית.(מרגלית אילון)

        האילן-מסמל את האדם שהבשיל והגיע להחלטה שהוא מרגיש צורך בהתפתחות רוחנית. כדי לעשות זאת, עליו "לנטוע את עצמו" בקרקע פורייה ולטפח את צמיחתו עד שיבשילו פירותיו.

        להכין את הקרקע
        הצעד הראשון שעלינו לעשות כדי להתקדם רוחנית ,מכונה זריעה. כשמדובר באילן, הדבר החשוב ביותר לצמיחה נכונה ובריאה של העץ, הוא לבחור בקרקע פורייה. כך גם אצל האדם. הסביבה שמשפיעה על חיינו, אינה מסתכמת רק בחוג המכרים שלנו. סביבתנו כוללת גם את התקשורת ואת המקורות שמהם אנו שואבים מידע על העולם שלנו, מידע שמשפיע על צורת החשיבה, ועל תפיסת המציאות שלנו. כדי להתפתח רוחנית, עלינו לחפש את הסביבה הטובה ביותר עבורנו, שתספק לנו את כל התנאים הנחוצים להתקדמותנו.

        ומהי אותה סביבה? ספרי מיסטיקה שונים -הם שמעוררים ומנחים את האדם בדרכו לגילוי המציאות הרוחנית. לפיכך, ככל שהאדם יתעניין יותר בחכמת המיסטיקה ויקרא בספרים,הוא ישכיל להכין סביבה טובה ומותאמת לצמיחתו הרוחנית.כמו כן למידת סוגי טיפולים שונים יכולים לעודד את הצמיחה המהירה יותר דרך טיפול בעצמו ובזולתו.


        מה שהיה בעבר חסר חשיבות עבורנו ונראה לנו כפסולת, הופך לדשן שמסייע להתפתחותנו הרוחנית,
        לאחר שהכנו סביבה טובה עלינו לדשן את הקרקע. כשמדובר בדרכנו הרוחנית, מקבל שלב זה משמעות עמוקה יותר. הרוחניות שנראתה לנו, אך לפני רגע, חסרת חשיבות או לא נחוצה, מתחילה לתפוס מקום מרכזי יותר בחיינו ומוסיפה מימד מלא תקווה. עם התקדמותנו, אנו מתחילים להבין את הסיבות לאירועים שקורים בחיינו, והחשיבות החדשה שמקבלת הרוחניות בעינינו, מוסיפה לנו חיוניות שמתחדשת בכל רגע. כך מה שהיה בעבר חסר חשיבות עבורנו ונראה לנו כפסולת, הופך לדשן שמסייע להתפתחותנו הרוחנית.

        על מנת שהגרעין יוכל לנבוט ולהכות שורשים, יש להכשיר את הקרקע. האדם צריך לחקור לאיזו תכלית הגיע לעולם. החיפוש מתחיל בשאלה על מטרת החיים, אולם עם ההתקדמות בסולם ההתפתחות הרוחני, הופכת שאלה זו למקור של אור בדרכו לעבר המטרה. כך, הוא לומד לחקור את הרבדים העמוקים של המציאות.

        מילדות, אנו סופגים השפעות רבות מהסביבה שבה גדלנו, שהטביעה בנו שאיפות, מוסכמות ודעות קדומות כלפי המציאות. סביבה זו לא נטעה בנו ידיעות על קיומו של פירות אמיתיים, רוחניים בחיינו, אלא לרוב חינכה אותנו לחפש בחיינו רק אחר פירות חולפים וזמניים.המציאות ההגיונית והריאלית החליפה את הדמיון והאמונה הרוחנית שאין לה אחיזה ב"מציאות" המוכרת והנגלית לעין הגשמית.

        בשלב מסוים בהתפתחותו הרוחנית, האדם מתחיל להרגיש שהמוסכמות שעל ברכיהן חונך הופכות ל"יבשות". כפי שענף שהתייבש על העץ אינו יכול להניב פרי וצריך להסירו מהעץ, כך גם אנחנו לומדים איך להסיר מעצמנו בהדרגתיות את מה שמעכב אותנו מלהבין את המשמעות האמיתית של חיינו.

        יש הרבה ליקוט מידע בעזרת מדריכים רוחניים הנקרים על הדרך אך בעיקר ע"י חיפוש עצמי והתחברות לרצון האמיתי וליעוד.הדרך ארוכה והים הוא עמוק -אך כל הטורח מוצא אוצרות פז.

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום שני, 13/12/10, 12:00

          ה"מאבק" שלנו באגו

          "האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא אסור באזיקים." ז'אן ז'אק רוסו.

          האזיקים אינם פיזיים, ואף לא חברתיים. הם בראש ובראשונה מנטליים. כולנו אכן נולדים חופשיים, אך משהו קורה לנו בשנתיים הראשונות לחיינו: אנחנו נסגרים סביב האגו.

          האגו הינו תחושה עמוקה של נפרדות ועליונות. הוא צורך רגשי ופסיכולוגי כפייתי לראות ולחוש את עצמנו כנפרדים - וכטובים יותר - מהאחר, מהעולם ומהיקום כולו. הוא נקודת הייחוס שבה תחושת האינדיבידואליות שלנו היא גם תחושה של ניכור, שבה החוויה של עצמאות היא גם חוויה של בידוד, ושבה אפילו חוויית החופש מועבת על ידי תחושות עמוקות של שעבוד, של מוגבלות ושל ייאוש השוכנים בלב הווייתנו.

          לאגו יש קשר ישיר לאופן שבו אנחנו קולטים את העולם. אנחנו שומעים מה אחרים אומרים על העולם ועלינו, אנחנו רואים איך הם מתנהגים ומה הם עושים ואיך הם עושים. כשאנחנו מפסיקים להקשיב לעצמנו ומתחילים להקשיב לדברים שמסביב, זהו המקום שבו האגו מתפתח.

          האגו הוא בעיה גדולה מאוד. בהקשר האישי והצר שבו חיים רובנו, האגו הוא הגרעין הרגשי והפסיכולוגי הבסיסי שאיתו אנחנו מזדהים.

          האגו יכול לתפוס מקום כשאדם לא קשוב לעצמו. הוא מאבד את האני שלו ואז יש מקום לאגו. אדם שמנותק מהאינטליגנציה הרגשית שלו ומהמודעות העצמית, האגו מנהל אותו. זהו מקום שבו תגובות לדברים שאחרים עושים או אומרים הן תגובות של עלבון ופגיעות. הכבוד לוקח תפקיד עד כדי כך שאנשים מרגישים שהכבוד שלהם נרמס.

          לו היינו מקשיבים לעצמנו ומחוברים לעצמנו היינו מאפשרים לאנשים להיות שונים מאתנו, בלי להיפגע. מותר להם להביע מחשבות שונות משלנו, להתנהג אחרת מאתנו ולהרגיש שונה.

          אדם שמרגיש חלש, פגוע, חסר ביטחון ופגיע - אין לו שליטה על האגו שלו, וכשהתגובה מגיעה מתוך האגו ,אזי היא חסרת מעצורים ולעיתים חסרת פרופורציה למה שהניע את הפעולה. האדם עלול אז לצעוק, להכות או לבחור בדרך אלימה כתגובה, או לחילופין הוא עלול "להתקפל" ולא להגיב כלל ואת הכעס והעלבון לשמור בתוכו, מצב שעלול להזיק לבריאותו.

          חיזוק הביטחון העצמי, יכול לאזן את האגו. בטחון עצמי נובע מהיות האדם שלם עם עצמו. זהו מצב שאינו תלוי בגורם חיצוני. הקשבה פנימית - אני מול עצמי. מפגש בין אנשים, כשהם מקשיבים במלוא מובן המילה אחד לשני, בלי להיות עסוקים באיך להגיב ובמה לומר, זהו מצב של העדר אגו. ברגע שאדם חושב איך להגיב ומה לומר, בזמן שהאחר מדבר, כאן האגו פועל.

          האגו אינו אויבנו,הוא חלק מעצמנו ולכן הוא שייך לנו.אנו זקוקים לו בתחילת דרכינו הרוחנית,כדי להביא אותנו לבשלותה.במקום לראות את האשם בחוץ,לכל המתרחש בחיינו-עלינו להבין למה קורים לנו דברים.במקום להיפגע מאנשים ולהאשימם,עלינו לשאול-למה זימנו אותם וסיטואציות מסוימות לחיינו,ואיך נלמד מהם כדי להתפתח.איזה שיעורים אנו מזמנים לחיינו ומה תכליתם.ללמוד לשחרר שיעורים מתוכנו במקום להאשים אחרים ולא ללמוד לקחים.

          האגו זה משהו שנחוץ לנו כדי להתקדם בחיים. הוא מחזק ומתמרץ את מעשינו, מאפשר לנו להעריך מחדש את עצמנו ללא תלות באחר. האגו הוא בהחלט תכונה חיובית ואם נאפשר לו לחיות באיזון ובאפקטיביות בחיינו, נצא נשכרים.

          דרג את התוכן:
            4 תגובות   יום שני, 13/12/10, 11:01

            בכוחה של התפילה - לשנות גורל.

            כשהאדם המודרני-הרוחני, רוצה להתחבר לכוח האין סוף, הוא עושה דברים רבים:מדיטציה,קריאה בספרות רוחנית,התנתקות ונסיעה למקומות המוסיפים לו ברוחניות ועוד.
            כדאי שנראה כיהודים- דרך נוספת לאמץ אלינו גם אם איננו "דתיים"והיא -התפילה.

            התפילה הינה מדיטציה; כלי תקשורת באמצעותו אנו יכולים לכוון את מחשבותינו, ולהתאים אותה למציאות הרוחנית, מציאות ה - 99 אחוז, לתדר של האור. התפילה מאפשרת לנו להגיע לרמות בהן ניתן להשיג ראייה רחבה יותר, ולנקות את החסימות- עד שנתחבר למקור זרימת החיים. שם נוכל לקבל את השפע והטוב של הבריאה, ולהורידם מטה, אל העולם הגשמי.

            על פי חכמת הקבלה, האור - הינו כוח זמין הנמצא בכל מקום, וממתין שניתן לו אות כדי שיוכל לחדור ולמלא אותנו. על מנת לתקשר עם האור עלינו לחייג את "מספר הטלפון" הנכון. התפילה היא החיוג שבעזרתו נוכל להתחבר אל תדר זה.

            התפילה הינה אוסף של צפנים וקודים שכדי להתחבר אליה צריך את הלב.

            סיפור חסידי מספר:
            אחת מקהילות ישראל בנתה בית-כנסת מפואר שעליו הייתה תהילתה. יום אחד הגיע ר' ישראל בעל-שם-טוב (הבעש"ט) לבקר באותה קהילה, ואנשיה הובילו אותו אחר כבוד אל בית הכנסת. הם פתחו בפניו את הדלת כדי שייכנס, אולם הבעש"ט ניסה להיכנס ולא הצליח. שאלו אותו אנשי הקהילה: "מדוע רבנו, אין אתה יכול להיכנס?" ענה הבעש"ט: "בית הכנסת מלא תפילות". אנשי הקהילה התמלאו לרגע בגאווה... אך הבעש"ט הוסיף: "כל התפילות שוכבות פה בערמה ללא רוח חיים, ואי אפשר להיכנס".
            בתפילה-חשובה הכוונה...

            תפילה לבדה אינה העיקר, ואינה מספיקה לאדם כדי לעשות את השינוי הנדרש בחייו. עשיית שינוי דורשת גם הוצאה אל הפועל - דהיינו - עבודה רוחנית ושינוי ההתייחסות כלפי האנשים וכלפי הסביבה.

            שימוש נכון בתפילה יעניק לנו כוח לשנות את גורלנו. אנו עושים שימוש נכון בתדרי האנרגיה המורכבים מהאותיות העבריות וסודרו בצורת תפילות, ובכך מזרימים אלינו את אור הבורא בצורה נכונה ומועילה.
            סוד התפילה:

            נוסח התפילה חובר על-ידי האנשים הרוחניים ביותר שחיו במשך הדורות .הם חיברו צירופי מילים מהאותיות העבריות -המשמשים כצפנים המחברים אותנו לעולמות העליונים (כמו מספרי טלפון שאנו מחייגים), ובאפשרותם להשפיע על חיינו.

            ישנם 12 חלונות בשמים שדרכם נקלטים כל נוסחי התפילה הקיימים - חלון לכל אחד מ- 12 השבטים, שהיו להם נוסחים שונים. האר"י איחד במאה ה - 16 את כל 12 הגרסאות, וכתב את הגרסה ה - 13. זוהי נוסחה המשמשת כמפתח-על לכל החלונות.

            תפילת שחרית
            בבוקר מתגלה הכוח של ספירת "חסד". הערוץ המקשר אותנו לספירה זו הוא אברהם אבינו. כשאדם קם בבוקר הוא נולד לכאורה מחדש. כמו בשעת לידה, כך גם בעת ההשכמה בבוקר, הנשמה חודרת לגוף בהדרגה.תפקיד התפילה בבוקר הוא קודם כול לחבר שוב את הנשמה לגוף. בנוסף על-כך משמשת התפילה ככוח מקשר אל האנרגיה המתגלית באותו יום-אנרגיית החסד.
            תפילת מנחה
            תפילת מנחה קשורה לספירת "גבורה", והערוץ המקשר אליה הוא יצחק אבינו. זמן תפילת מנחה הוא מחצות היום ועד צאת הכוכבים. ברגע שהשמש מגיעה לחצות היום, האנרגיה מתחלפת. כשהשמש מתחילה לשקוע, האנרגיה היא של דינים,גבורה. הכוח של תפילת מנחה מאפשר לנו להתגבר על העוצמה השלילית , ומגיעה לשיאה בשעת השקיעה.

            תפילת ערבית
            התדר המקשר אותנו לאנרגיה זו הוא-יעקב אבינו. תפילה זו מחברת בין ספירת "יסוד" לבין "מלכות"."...ומשום שבערב זה נתערב הסטרא אחרא, שנחשך אורו ושולט בלילה, על כן עשו אותה רשות..." כלומר, לא לכל אחד יש כוח לתקן את השליליות של הלילה".
            קריאת שמע
            תפילת "שמע ישראל"- בנויה מ - 248 מילים כנגד רמ"ח איברים בגוף - כל מילה מכוונת לאיבר אחר בגוף ומשפיעה עליו. ב"שמע ישראל" ארבעה חלקים: חלק ראשון מתייחס לראש, חלק שני לגוף העליון - החזה והזרועות, חלק שלישי - לחלקים הפנימיים של הבטן וחלק רביעי מכוון לאיברי הרבייה והרגליים.
            בכוחה של תפילת "שמע ישראל" לחבר כל חלק בנשמה עם האור, עם כל איבר מקביל לו בגוף ועם יתר האיברים של האדם הראשון, ולהביא אותנו למודעות של ה"אחד". ככל שמתחברים חזק יותר למודעות זו, זרימת האנרגיה תהיה גדולה יותר.
            תפילה זו מושכת אור אינסוף, ומחברת אותו עם העולם הגשמי שלנו. כך באמצעות תפילה זו ביכולתנו למנוע שליליות, ולמשוך כוח של אחדות, של בריאות ושל שפע - לנו ולסובבים אותנו.
            תפילת הקדיש -עשויה כמלאכת מחשבת ארוגה של חישובי אותיות עבריות. היא משמשת כמעלית המגשרת בין עולמות ורמות מודעות שונות. אנו עושים שימוש בקדיש גם על מנת לתמוך בנשמות של אלה שנפטרו מהעולם - במסעם אל מציאות גבוהה יותר.וכן,זהו תוסף נוגד הזקנה של חכמת הקבלה - "מעיין הנעורים" שלה.

            אינך צריך להיות "דתי"כלפי חוץ,דהיינו לבוש על פי הכללים -כדי להתחבר אל האור הגדול.
            אתה מוזמן לקחת את המפתח הזמין,דהיינו-התפילה -ולהתחבר עם האור הנכון ליהודי.
            ואם יש לנו כלי זמין כל כך,אשר אין צורך לשלם עליו אלפי שקלים כדי ללמדו-אולי כדאי שנושיט יד אל הסידור -ונתפלל ונשיג "בקלות יחסית" את הרוחניות שאנו כל כך מתחברים אליה ומחפשים אותה.

            דרג את התוכן:
              5 תגובות   יום שני, 13/12/10, 04:53

              מודעות משווה

              המתכון להצלחה ולאושר בחיים הוא להוציא את הטוב ביותר מעצמנו במקום להסתכל על מה שאחרים עושים.

              מודעות שעושה השוואות, דרושה למי שחייב להיות יותר מאחרים,למי שרוצה ניצחון ועדיפות.זאת מודעות שהאגו שולט בה.הוא משווה כל הזמן את מצבו למצבם של אחרים.היא נענית לצורך לפתח עוצמה אישית,לעשות רושם,לנצח,להשיג.מי שנתקע ברמת המודעות המשווה נמצא בתחרות להיות יותר מאחרים,להשיג יותר מאחרים.אדם כזה מממש את עצמו באמצעות חתירה להצלחה ,להשפעה,לשליטה,למעמד,לסיפוקים חושיים.(מרגלית אילון)

              כשאנחנו משווים את עצמנו לאחרים- אנחנו מאבדים את עצמנו. אנו שוכחים את היכולות הייחודיות שלנו, ומתעסקים - תוך מאמץ רב ומיותר - במה שאחרים עושים או לא עושים. לעומת זאת, כשאנו ממוקדים בעצמנו, אנו משפרים את היכולות הטבעיות שלנו ומגיעים להישגים גבוהים ביותר, ללא חיכוך או מאמץ.
              אנשים שאינם משווים הם אנשים פתוחים, יצירתיים בעלי כישורי אנוש גבוהים וביטחון רב. הם בטוחים בעצמם, והם כל הזמן משתנים ומשתפרים. הם אוהבים לעזור, לפרגן ולשתף במידע. הם יודעים לקדם את עצמם לא בזכות מניפולציות ופוליטיקה פנימית אלא בזכות כישורים, יסודיות, חיוביות והישגיות עצמית. הם אינם שונאים אף אחד - הם פשוט אוהבים את עצמם.
              אל תשוו עצמכם לאף אחד. החליטו להיות הכי טובים שאתם יכולים. החליטו להוציא מתוככם את הדברים הכי טובים. הגשימו את חלומכם להיות אנשים "גדולים", מפרגנים, טובים, יצירתיים וחופשיים. שחררו את עצמכם - ושחררו את סביבתכם. הפיצו סביבכם אנרגיה של חופש, שחרור, נעימות, זרימה ומצוינות.
              ואם עד כה השוואתם את עצמכם לאחרים-אל דאגה מחר מתחיל יום חדש...אפשר לשנות גישה..
              אפשר בעזרת השיר שלפנינו:

              החגיגה נגמרת /מילים ולחן: נעמי שמר


              ולפעמים
              החגיגה נגמרת
              כיבוי אורות
              החצוצרה אומרת שלום לכינורות
              אשמורת תיכונה נושקת לשלישית -
              לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

              לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
              לשיר אותו בכוח, לשיר אותו בכאב
              לשמוע חלילים ברוח החופשית
              ולהתחיל מבראשית.

              מבראשית
              את עולמך בבוקר תמיד לברוא:
              האדמה, העשב וכל המאורות
              ואז מן העפר, בצלם אנשים
              לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

              לקום מחר בבוקר...

              גם אצלך החגיגה נגמרת
              ובחצות הביתה את הדרך
              קשה לך למצוא
              מתוך החשכה אנחנו מבקשים -
              לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

              לקום מחר בבוקר...

              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום ראשון, 12/12/10, 12:30

                יום ראשון 12 דצמבר 2010

                 

                זה לא כל כך פשוט

                 

                זה לא כל כך פשוט

                להחליט להוציאך

                ממערכת מחשבותיי,

                תשוקותיי ורגשותיי.

                 

                אך יש לצעוד הלאה

                במשעולים מהם

                פינית נוכחותך

                לקבל את זריחת השמש

                 בלעדיך.

                 

                זאת לא החלטה של רגע

                אלא ,מלחמת מוח לב

                לתת לזרימה נהר חיי

                לגעוש,לשלוט

                ללא מגע

                קסם נשמתך

                בשלי.

                 

                 עת ההיגיון לבקוע

                זמן הרגש להפסיד

                המהלך בכלי השחמט

                חייב להיות הגיוני...

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום ראשון, 12/12/10, 09:52

                  מודעות מתגוננת

                  מודעות מתגוננת נדרשת, לכל מי שמרגיש שהחיים הם מסוכנים,שלא כדאי לשנות דברים,שצריך להזהר,לשמור על מה שיש,לחפש בטחון.זאת המודעות שנענית לפחד ע"י בריחה או תקיפה.היא יוצרת התנהגות הגנתית.אדם שנתקע ברמה זו של מודעות מונע בדרך כלל ע"י אינסטינקט העדר,ומשתדל להיות כמו כולם.


                  הוא ממש את עצמו באמצעות תלות במסגרות:במשפחה,בקהילה,בתחושת השייכות,בנוחות החומרית,באשליה של בטחון ובמיוחד בדעות קונבנציונאליות(מרגלית אילון)

                  לגבי אינסטינקט העדר- ההיסטוריה האנושית מלאה בעדויות על הסכנה הטמונה בקבוצות ובעוצמה שלהן. הקבוצה עלולה להכחיד את יחודיותו של היחיד,היא מספקת לחבריה תחושת עוצמה . אבל גם בקבוצה קטנה יש כוחות שיכולים לפעול לרעת היחיד או לרעת הקבוצה.


                  היחיד יכול לחשוש להביע את דעותיו אם הן שונות מהמקובל.הוא ירצה למצא חן ולא להיות חריג בהתנהגותו ונאמן לדעותיו ולהשקפותי.הוא ישאף לעשות ה"טוב בעיני אחרים"כדי להיות מתוגמל מבחינת המוסכמות של הקבוצה בה הוא נמצא.

                  גם אם ירצה לפעול על פי הבנות חדשות שקיבל,יחשוש מתגובת בן הזוג,ההורים,חבריו וכו...


                  פעמים רבות אתה רואה אדם הנכנס לרוחניות שאינה קונבנציונאלית,מתחיל להתפתח ולפתע נבהל מתגובות הסביבה.
                  ההבדל בין האדם המודע ונאמן לעצמו ולאמת הפנימית שלו, לבין האדם הנצמד למוסכם מסיבות של חשש ו"מה יגידו" -ניכר בחופש הרוחני הנוסק לגבהים ,של המתיר לעצמו לחרוג מבלי להקשיב "לעצות ולרכילות סביבו"-לעומת המתוסכל שאכן יש לו טובות הנאה "להיות נחמד ומקובל"-אך עליו לישר קו...


                  כדי לשנות מודעות זו עלינו להתחיל משינוי בהרגלינו. הרגלים הם מצב של "שינה של המוח".האדם פועל בצורה אוטומאטית, ולא מתוך מודעות ומחשבה צלולה. על האדם לחשוב במוחו ,כאילו הוא נולד היום, וכאילו הרגע הזה הוא נוצר כפי שהוא, ועליו לעשות התחלה חדשה בכל פעם מחדש. כך הוא מרגיל את עצמו- לא לפעול מתוך הרגל, אלא מתוך בחירה מחודשת. על ידי זה ,האדם מאפשר לעצמו לשלוט בעצמו ובמעשיו ולשנות את הרגליו כרצונו !

                  רמת הערנות של האדם ,עוזרת לו לשנות הרגלים. תרדמת ההרגל- היא שינה בהקיץ. אם תתעורר מהשינה ותהיה מודע לעצמך, ותתבונן פנימה בישוב הדעת, מי אתה, מה מעשיך ומה תכליתם- תוכל להתעורר מהשינה ולשנות בקלות את הדברים שאליהם אתה רגיל.

                  קבוצות מספקות לנו משהו שלא תמיד קל לנו לתת לעצמנו כיחידים. קבוצות מספקות לנו תחושה של עוצמה גדולה יותר משיש לנו כשאנחנו לעצמנו. נדמה לי שרבים מאיתנו יודעים שקבוצה יכולה להיות עבורנו מעיין ממנו אנחנו שואבים כוח להמשיך, כוח להתגבר......כוח לעשות דברים שאיננו מעזים לעשותם לבדנו, או איננו יכולים לעשותם לבדנו....

                  השאלה היא האם אין לך כוחות לעשות דברים מבלי להיעזר בחברה.כמובן דברים שאינם מזיקים ובאים ממקום טהור.

                  ההיסטוריה האנושית מלאה בעדויות על הסכנה הטמונה בקבוצות ובעוצמה שלהן. הקבוצה עלולה להכחיד את יחודיותו של היחיד,היא מספקת לחבריה תחושת עוצמה . אבל גם בקבוצה קטנה, ישנם כוחות העלולים לפעול לרעת היחיד או לרעת הקבוצה.

                  היחיד יכול לחשוש להביע את דעותיו אם הן שונות מהמקובל.הוא ירצה למצא חן ולא להיות חריג בהתנהגותו ונאמן לדעותיו ולהשקפותי.הוא ישאף לעשות ה"טוב בעיני אחרים"כדי להיות מתוגמל מבחינת מוסכמות הקבוצה, בה הוא נמצא.

                  גם אם ירצה לפעול על פי הבנות חדשות שקיבל,יחשוש מתגובת בן הזוג,ההורים,חבריו וכו...
                  פעמים רבות אתה רואה אדם הנכנס לרוחניות שאינה קונבנציונאלית,מתחיל להתפתח ולפתע נבהל מתגובות הסביבה.

                  ההבדל בין האדם המודע ונאמן לעצמו ולאמת הפנימית שלו, לבין האדם הנצמד למוסכם מסיבות של חשש ו"מה יגידו" -ניכר בחופש הרוחני הנוסק לגבהים של המתיר לעצמו לחרוג מבלי להקשיב "לעצות ולרכילות סביבו",לעומת המתוסכל שאכן יש לו טובות הנאה "להיות נחמד ומקובל"-אך עליו לישר קו...

                  דרג את התוכן:
                    6 תגובות   יום ראשון, 12/12/10, 06:01

                    מודעות מחפשת

                    מודעות זו משמשת את מי שמתחיל לגלות עניין בעולמו הפנימי.אדם שהגיע לרמה כזו של מודעות, יודע כבר -שיש בתוכו מימד גבוה יותר,אך הוא לא יודע עדיין איך להגשים אותו.אדם כזה מממש את עצמו באמצעות חיפוש עצמי,ומתחיל לנדוד בין קורסים ,סדנאות וחוגים.אנשים רבים נתקעים בשלב הזה בלי לדעת מה הם מחפשים.רק מיעוט מהם ידע מה הוא מחפש,ויתקדם לעבר השלב הבא.(מרגלית איילון)

                    המושג מימוש עצמי והגשמה העצמית הינו דחף- אותו צו פנימי אותנטי המשרטט את הדרך שאותה אנו מתווים לעצמנו בעולם. אותו דחף לממש ולהגשים בגשמיות את הפוטנציאל הגלום בכל אחד מאיתנו.הדחף לעשות שימוש בסגולותינו הייחודיות ולהביא אותן לביטוי בעולם החומר. בכך, המימוש העצמי הוא יצירת משמעות על ידי החיבור בין הרוח לחומר והכנסת תוכן לאותו הרכב ייחודי של סגולות שניחנו בהן.


                    לכל אדם מיועד מקום במערכת היחסים עם היקום. זהו המקום שלנו בעולם, המיועד לנו, שבעת הלידה, נולדנו לתוכו. תמימים. התמימות, במובנה המילולי כשלמות, היא העצמי' שאנחנו. עם השנים, "כיסו" אותו החינוך, התרבות, הלמידה וניסיון החיים המצטבר. הדחף שלנו מכיר במקום הזה - מכיר אותו ומכוון אותנו לעברו. למסרים שהוא שולח אלינו קשה להתיישב בקנה אחד עם החשיבה שלנו, המכילה את הפחדים הנרכשים, ולכן נוצר אצלנו קונפליקט שייפתר, בדרך-כלל בהקשבה להגיון וביטול תחושת הבטן.


                    הייעוד הוא המקום המיועד לנו, המקום בו ממתינים לנו העוצמה והשפע. הוא מהווה כוח המושך אותנו אליו. גם אם עדיין איננו יודעים לזהות אותו, אם נסקור את העבר ניווכח שהמצבים והמקומות בהם היינו במיטבנו, עוצמתיים, נלהבים ושופעי אנרגיה, נבחין שיש בהם מכנה משותף. משהו שקורא לנו. מזמין אותנו אליו שוב ושוב. מושך אותנו אליו. ולא בכדי. זה מקום בו מצאנו משמעות. זהו המקום הנכון לנו. נכון מלשון מוכן עבורנו ומקום בו אנחנו מרגישים שפשוט נכון לנו להיות בו.


                    לעיתים הנשמה מעוררת אותנו לחפש משמעות חדשה לחיינו.להיכנס לתוך אותם רבדים שהזנחנו בגלל מאורעות בחיים הגשמיים.
                    אנו מחפשים תשובות בדת,או במיסטיקה.


                    אנו מתלהבים והולכים ללמוד בקורסים שונים ומשונים,וכולם מלמדים אותנו את הדרך הייחודית שלהם.לכולם יש אמת משלהם.כולם מוצאים שיטות ייחודיות משלהם.


                    כולם צודקים ככל הנראה...אך לא כולם מתאימים לאישיות של כל אחד.


                    עליכם להתחבר לאינטואיציות שלכם ולהרגיש מה הוא המקום ,שאליו אתה מחוברים באמת ואז למצוא את הכיוון המתאים לשורש נשמתכם.


                    לצערי יש רבים המתלהבים ובשוך ההתלהבות נסוגים ושבים שוב לגשמיות שגרתית.אם משום שנבהלו מהתגלית וחשו שאינם יכולים להתמודד איתה,או משום שנכוו משרלטנים למיניהם בתחום.


                    אל בהלה!בתחילה ההתלהבות גדולה והצמא רב ורוצים ללגום בכמויות...כל העניין הוא בשוך ההתרגשות ,למצוא את האיזון ואת הדרך המדויקת המתאימה לכם ככפפה ליד,ושם להשקיע ולהגיע להארה המיוחלת.


                    בהצלחה.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שבת, 11/12/10, 08:42

                      יום שלישי, 2/2/10


                       קשרים [הגיגים]

                       

                       

                       

                        קשר נשמע

                       

                      כדבר מה מוצק

                       

                       ללא חיות

                       

                      עמיד

                       

                       קשרים מעסיקים אותי היום.

                       

                       

                       

                       קשרים.

                       

                       

                       

                         יש בהם מתחושת הכבלים.

                       

                       

                       

                       קשר יכול לכבול אותך

                       

                       כמו אוניה שרוצה לשוט במים

                       

                       ואסרו אותה במעגן. 

                       

                       

                       

                       קשר הוא כמו עוגן

                       

                       לא תמיד נותן מרחב.

                       

                       

                       

                       קשרים רבים לנו

                       

                       אשר ניתן להתירם.

                       

                       

                       

                       אין צורך לקשור או להקשר

                       

                       רק כי זה היה שם מזמן. 

                      יש לדעת לא לקשור

                       ומשהסתיים זמנם-

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שבת, 11/12/10, 08:38

                        איש אחד חלם.

                        בחלומו פסע על חוף הים עם אלוקים.בשמים הבזיקו סצנות מחייו,אירועים שונים שעבר.כל פעם שאירוע כזה הוקרן,הוא הבחין בשני זוגות של עקבות בתוך החול:אחד שלו ואחד של אלוקים.כאשר הבזיקה הסצנה האחרונה של חייו,הוא הביט לאחור אל עקבות הרגליים בחול.
                        הוא הבחין שפעמים רבות לאורך נתיב חייו היה רק זוג אחד של עקבות רגליים.

                        הוא שם לב גם שהיו אלה דווקא הזמנים הקשים או העצובים ביותר שהיו לו.הדבר הטריד את מנוחתו והוא שאל את אלוקים:

                        "קלי,הבטחת שאם אלך בעקבותיך,תמיד תעמוד לצידי,אבל אני רואה שדווקא בזמנים הכי קשים של חיי היה רק זוג רגליים אחד בחול.אינני מבין,מדוע עזבת אותי דווקא בזמנים שנזקקתי לך יותר מכל?"

                        ענה לו אלוקים:

                        "בני הטוב והיקר,אני אוהב אותך ולא אעזוב אותך לעולם.בכל עתות מצוקה ומבחן,בכל אותן קטעי דרך בהם אתה רואה זוג רגליים אחד-נשאתי אותך על גבי..."

                        כל אדם עובר תקופות שפל, בהם הוא פונה לעזרה מלמעלה- אם הוא מאמין או לא.
                        פעמים רבות, אנחנו לא מאמינים -איך יצאנו ממצב שפל זה או אחר.

                        החיל שכדור לא הצליח לחדור לליבו -כי שם ספר תהילים בכיסו וזה ...הצילו...
                        הנערה שנסעה באוטובוס הדמים- והרגיש לה תחנה אחת לרדת לפני...

                        כל אותם ניסים שקורים לנו -ואנחנו תמהים איך יצאנו מהם....

                        כנראה, אלו הם הרגעים שנשאנו על כפיים בעזרת המשגיח מלמעלה-בעיקר אנו ,בני העם היהודי- אשר עברנו גלות ארוכה ואיומה ונשארנו כעם,בעיקר אנחנו שאנו מדינה קטנטנה מול אויב -מוקפים באנטישמיות וישנם ניסים גלויים ,הנותנים לנו להרגיש -שיש מי שנושא אותנו על כפיים ומוציאנו מהאיום שבאיומים.

                        עלינו רק לשים לב,להיות מודעים- וכשאנו שוב מצליחים לפסוע לבד, להודות לכוח הבלתי נראה אך המורגש הזה-אבא אמיתי,השומר עלינו והולך לצידנו כל הימים...

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום שבת, 11/12/10, 01:04

                          הבהמה שבחיה והבהמה שבאדם ביהדות

                           

                          חיה ביהדות, היא הגדרה הלכתית כוללת לבעלי חיים ממחלקת היונקים שאינם גדלים מטבעם במקום ישוב. בשונה מבהמה שמטבעה גדלה במקום ישוב.

                           

                           ההלכה היהודית מחלקת את כלל בעלי החיים ההולכים על ארבע לשתי קבוצות עיקריות: חיה ובהמה. במקורות היהודיים קיימת הבחנה ברורה בכלל בעלי החיים היונקים, בין אלה הנקראים חיה לבין הנקראים בהמה, לחלוקה זו השלכות הלכתיות רבות ומגוונות.

                           

                          התורה מדגישה  את חשיבות החמלה כלפי בעלי החיים. האבות והאמהות נודעו בכינוי "שבעת הרועים", והתלמוד מספר שמשה רבנו נבחר להיות מנהיג לעם, בזכות החמלה בה נהג בעדר הכבשים אותו רעה.

                           

                          להלן כמה דוגמאות למצוות התורה העוסקות ביחס מוסרי לחיות:

                           א. קיים איסור על הסבת כאב לחיות: צער בעלי חיים .

                           ב. יהודי חייב להקל על סבלה של חיה גם אם היא שייכת לאויבו .

                          ג. חיה התלויה באדם לקיומה, אסור לאדם לאכול לפני שהוא מאכילה.

                          ד. יש לתת לבעלי החיים שברשותנו לנוח ביום השבת;

                           ה. אסור לרתום שני בעלי חיים לאותה מחרשה, כיון שאין הדבר הוגן לבעל החיים החלש יותר

                          ו. אסור להרוג את הפרה ואת העגל שלה באותו יום .

                           ז. אסור לבתר ולאכול את אבריו של בעל חיים בעודו חי .

                          ח. שחיטה צריכה להתבצע כך שייגרם מינימום של כאב לחיה. יש לבחון את הלהב בקפדנות, ולהקפיד שהמוות יהיה נטול כאב ככל האפשר.

                           ט. הציד אסור לשם הנאה – חז"ל לא ראו את ספורט הציד בעין יפה.

                           

                          היהדות מתירה אכילת בשר, בתנאים הבאים:

                          -מדובר בבעל חיים טהור המותר על פי התורה.

                          -נשחט כהלכה.

                          -הוסרו ממנו החלקים הלא כשרים :דם, שומן וגידים מסוימים.

                          - הוכן ללא ערבוב בשר וחלב

                          - כל הנאמר מעלה בשילוב אמירת הברכות המתאימות .

                           

                          על פי התלמוד, אם נאכל לפי ציווי התורה ובכוונה גדולה, יהפוך שולחן האוכל שלנו למזבח וסעודתנו לעבודת ה'.

                           

                          לפי התניא של האדמור הזקן, ליהודי יש נפש בהמית.נפש הבהמית הינו כינוי לנפש שמצד הקליפה שביהודי. בלשון חז"ל יצר הרע. נפש זו מלובשת בדם האדם ומחיה את הגוף. מנפש זו מגיעים כל המידות הרעות מארבע יסודות רעים שבה. המיוחד בנפש זו שמעורב בה גם טוב, כיון שנפש זו אצל יהודי מקורה מקליפת נוגה והיא מסוד עץ הדעת, שמעורב שם הטוב עם הרע.

                           

                          לנפש זו עשרה כוחות כנגד עשר ספירות, במקביל וכנגד עשרה כוחות של הנפש האלוקית. עיקר עבודתו הרוחנית של יהודי, לגבור על רצונותיה של נפש זו ועוד למעלה מזה, להשתמש בכוחותיה לטוב. ועד להפיכה מוחלטת של כוחותיה - שזה נעשה ע"י הצדיקים. עם הנפש קיימות נפש אלוקית ונפש טבעית - שכלית.

                           

                          בנפש הבהמית יש ארבעה יסודות:

                          -יסוד האש - כעס וגאווה

                          -יסוד המים - תאוות ותענוגים

                          -יסוד הרוח - הוללות, וליצנות והתפארות ודברים בטלים

                          -יסוד העפר - עצלות ועצבות

                           

                          סיפורים ומשלים רבים יש על חיות והנה אחד מהם:

                          השועל והכלב

                          יום אחד התקרב השועל אל חצר המשק. הוא ראה את הכלב רובץ לו במנוחה, וסביבו כל טוב-ב תרנגולות, מזון ומים שאל השועל את הכלב :

                          -         " מדוע זה זכית בכל המותרות האלה?"

                          -          ענה הכלב: " אני שומר על חצר המשק בלילות!"

                           חש השועל קנאה רבה . לפתע הבחין כי הכלב קשור ברצועה ליתד התקועה באדמה. שאל השועל:

                          -         " ומה הוא החבל הקשור לצווארך?"

                          -          "אדוני דורש שאשמור על כוחותיי ללילה, ולכן קושרני אל היתד למשך שעות היום " ענה הכלב

                          הפנה השועל את גבו לכלב, ולחצר המשק העשירה, צעד בשמחה לכיוון היער, חופשי, לתור אחר מזונו.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            תגובות אחרונות

                            פיד RSS