כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 2/2010

    8 תגובות   יום שלישי, 2/2/10, 15:20


    הברקה של רגע 

     

     

    זאת היתה הברקה,

    הברקה של רגע

    כזה שמגדירים

    "אסימון נפל". 

     

     

    התבוננה בו

    הזמן קפא

    שקט כבקבלת התורה,, ,,

    ציפור לא צייצה.

     

     

     והיא ידעה בליבה

    נחתמה בדם

    החלטה לבתק

    קשר מנוכר .

     

     

     לכרות שורשיה

    של זוגיות 

    מקודשת.

    להתיר אזיקיה.

     

     

     הפור נפל.

    הגרזן נחת

    ורק בכי העלווה

    השתיק את הדממה.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שלישי, 2/2/10, 10:24


      האופניים של פעם 

       

        היום זה ספורט,שוב זה אין,לרכב על אופניים אך המכונית עולה על כולנה...ופעם כשב"גרוש היה חור"...

       

       אמי היתה אישה  סקרנית ואסרטיבית.בגיל מבוגר החליטה שעליה ללמוד לרכב על אופניים.כלי תעבורה חיוני באותה תקופה.הלכה וקנתה אופניים קטנות וצהובות. עקשנותה היתה בעזרתה. היתה חוזרת שרוטה לאחר שנפלה לתעלה שבצד הדרך. אך לבסוף, עם משקלה וגילה למדה לרכב היטב על אופניה.מחוץ לגיל מאוחר יותר, כשהתנגשה ברכב חונה ומצאה עצמה יושבת עליו...  

      אבי, נראה היה כי מאז ומתמיד רכב על אופניים.גם אם לא ידע פעם,אולי, הרי לא ראיתי כל סימן שהוא לומד או מתאמן . היה רוכב לעבודתו כצבע.לאט לאט כמו את מכנסיו ,הצבע וריחו ליוו שכבה אחר שכבה כעדות לאומנותו.צלצול בואו מהעבודה היה מלווה את הרחוב כולו ואמי כבר חיכתה לו עם ארוחה מגוונת בפפריקה הונגרית, והבשר היה במרכז הסעודה. 

      היום כל צבע מתהדר במכונית ואילו אז ,אפילו המורים וראש העיר היו מגיעים באופניהם.

      בנהרייה,בה גרתי ,נחשבה רכיבה על אופניים,מאד יוקרתית.. בביה"ס היתה סככה ענקית וכולנו הבאנו את אופננו לחנייה המפוארת.

      היה רישיון לאופניים, שחודש אחת לשנה,וגם פקחי אופניים... למי שלא חידשו רשיונם,והיה גם קנס .העריה העבירה שיעורי רכיבה על אופניים,לרכיבה זהירה בביה"ס. 

      כשכבר נסעו מספר מכוניות בשכונה,צעדתי עם אופני במעבר החצייה ובעל המכולת שלנו קצר הראיה,התבונן בשמיים מול עיני,והצליחה להפיל אותי עם כלי רכבי ולשבור את ידי.[דווקא נהניתי כמה חודשים לכתב ביד שמאל וליהנות מביטול שיעורי הבית] 

      וכשהגיע עונת החיזורים,האופניים היו חשובים לטיולים באיזור,להרכיב את החברה,לנסוע מהר לשפוך את הלב בבית חברות... 

      אז ,לחיי ימי העדנה של רוכבי על שתיים של פעם...

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום שלישי, 2/2/10, 07:06

        שירו של בוקר...


        המלאך

        אביב גפן

        מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים
        והפחד השואל בי האם את שלי
        אל תעזבני את המלאך שלי

        לפעמים אנ'לא מבין אותך את עוברת שינוי
        לפעמים אני בורח לא להיות תלוי
        אבל חוזר אלייך את המלאך שלי

        אני נווד זרוק שהתאהב לו בנסיכה
        בין כל היפות האלו את היית שונה
        אני שלך לנצח את המלאך שלי
        אני שלך לנצח את המלאך שלי
        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שלישי, 2/2/10, 06:40


           קשרים [הגיגים]

           

           

           קשר נשמע

          כדבר מה מוצק

           ללא חיות

          עמיד

          קשרים מעסיקים אותי היום.

           

           

          קשרים.

           

           

            יש בהם מתחושת הכבלים.

           

           

          קשר יכול לכבול אותך

          כמו אוניה שרוצה לשוט במים

          ואסרו אותה במעגן. 

           

           

          קשר הוא כמו עוגן

          לא תמיד נותן מרחב.

           

           

          קשרים רבים לנו

          אשר ניתן להתירם.

           

           

          אין צורך לקשור או להקשר

          רק כי זה היה שם מזמן. 

          יש לדעת לא לקשור

           ומשהסתיים זמנם-

          לשחררם.

          דרג את התוכן:
            10 תגובות   יום שני, 1/2/10, 17:42


            בעלת חלומות שכמותי...

             

            כשהייתי ילדה הייתי בעלת חלומות.הייתי לובשת בגדי אמי ושמה וילון על שערותי וכך ארכו הם להפליא וחשתי ממש כמלכה.

             

             כשהייי ילדה הייתי הולכת מתחנת האוטובוס עד בית הספר וחשה את עלי הברוש מברכים אותי בעוברי דרכם דרך ליטוף שיערי ,עם ענפיהם הרכים ,כגבירה הלכתי ונתיני האילנות ליטפו ראשי באהבה.

             

            כשהייתי ילדה ,לקחתי את כלי השחמט של אבי והלבשתי אותם בשמלות ענפים וזהבים של שוקולד.הייתי משוחחת אתם רבות ומוליכה אותם על הלוח בידי ומוכיחה אותם,אם היה צריך.

             

            כשהייתי ילדה,ראיתי גמדים בחצרות ביתי וידעתי שהם גמדים טובים ולפעמים הייתי משתוחחת לשיחת גמד- ילדה רצינית.

             

            כשהייתי ילדה,הייתי עומדת על שפת הים ושולחת כל גל לעבר אחר מתוך בטחון,שהם נתונים למרות ציוויי.

             

             כשהייתי ילדה ,נסעתי באופני בביה"ס לביתי המרוחק ומפחד הדרך ,הייתי מסתכלת אל צמרות העצים שולחת נשיקה לאלוקים ומברכת "ברוך אתה השם...המוציא לחם מן הארץ.."כי רק תפילה זו הכרתי...

             

            גדלתי,אני כבר לא ילדה.את עולם החלומות אספתי לתוך תווי שירי ובחשאי בתוך הכרית ,החבאתי את כלי השחמט,הגמדים,החלומות והתפילות....

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום שני, 1/2/10, 15:33


                רואה את תמונתך

               

               

               רואה את תמונתך

              השנים חרטו בם תוויהם

              נגנו מנגינותיהם

              פסלו חוויותיהם. 

               

               

               נזכרת בימי אור,יחדו

              על חולות יודעי מצעדינו. 

              רצנו בגשם רטובים

              מאושרים,רעננים

              חסרי מטען הזמנים. 

               

               

              נער-עלם, נערה-עלמה

              מאוהבים ,מחזקים

              השארנו חותם אחדותנו

              שם באוויר. הכל היה תמים.

               

               

               רואה את תמונתך לפני

              גבר רציני,כסוף שיער

              מתבוננת דרך משקפי

              במבט עתיק שנים ,בוהה אל העבר...

              דרג את התוכן:
                8 תגובות   יום שני, 1/2/10, 06:50

                שיר שלעולם לא נס ליחו

                 

                החגיגה נגמרת/נעמי שמר 

                ולפעמים


                החגיגה נגמרת
                כיבוי אורות
                החצוצרה אומרת
                שלום לכינורות
                אשמורת תיכונה נושקת לשלישית -
                לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

                לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
                לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב
                לשמוע חלילים ברוח החופשית
                ולהתחיל מבראשית.

                מבראשית
                את עולמך בבוקר תמיד לברוא:
                האדמה, העשב וכל המאורות
                ואז מן העפר, בצלם אנשים
                לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

                לקום מחר בבוקר...

                גם אצלך
                החגיגה נגמרת
                ובחצות
                הביתה את הדרך
                קשה לך למצוא
                מתוך החשכה אנחנו מבקשים -
                לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

                לקום מחר בבוקר...

                דרג את התוכן:

                  תגובות אחרונות

                  פרופיל

                  אסתר רבקה
                  1. שלח הודעה
                  2. אוף ליין
                  3. אוף ליין

                  ארכיון

                  פיד RSS