כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 3/2010

    2 תגובות   יום רביעי, 31/3/10, 23:31

    מראה

    באת וסתרת את אמיתותיי  הקדושות

    שמת לפלסתר את אמרותיי הנשגבות

    צעדת ברגל רמה,על משברי פרותיי הקדושות

    והצמדת לרקותיי אקדחי אהבה,עזים.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 31/3/10, 18:10

      הטל וברכת "מוריד הטל"

      הטל הוא טיפות מים קטנות ,שנוצרות על עצמים קרים בלילה. כשהאוויר מתקרר בלילה הוא עשוי להגיע לטמפרטורה שבה איננו יכול להכיל יותר אדי מים. טמפרטורה זו נקראת 'נקודת הטל', ובמצב זה מתחילה ההתעבות וטל נוצר על האדמה, הדשאים ועצמים נוספים. טיפות הטל נספגות באדמה ובצמחים ומתאדות בבוקר כאשר הן מתחממות בשמש.

      תפילת "מוריד הטל"- היא תפילה או פיוט הנאמר ביום הראשון של חג הפסח בתפילת מוסף, קודם שמתחילים להזכיר טל בתפילת העמידה. ב"תפילת הטל", מבקשים מהקב"ה שיוריד את הטל לברכה וירבה את יבול האדמה בקיץ. ומסיימים לאומרו בתפילת שחרית בשמיני עצרת, כ"ב בתשרי. ישנן קהילות בחוץ לארץ שאינן אומרות בקיץ "מוריד הטל".

      מדוע אנו אומרים "מוריד הטל" אם מבחינה מדעית הטל אינו יורד אלא מתהווה? גם השמש שוקעת. דברה תורה כלשון בני אדם.

      במקורות היהודיים מיוחסת חשיבות רבה לטל, והשפעה גדולה לקיומם של הצמחים. הטל מועיל לשמירה על לחות הצמחים במקומות היבשים.
      הגמרא אומרת שעל הגשמים ועל הטל שהם גוף וסמל הפרנסה, צריכים תפלה מיוחדת, וזוהי עבודת ה'. אמר רבי יוחנן, שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן, מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים. הגשמים והפרנסה לא נמסרו לשליח ולא נמסרים אלא בחישוב מיוחד של בורא עולם, ולא באים לאדם על ידי" כוחו ועוצם ידו".

      ולפנינו שיר יפיפה בו מוזכר הטל:
      נועה שירו של אריק לביא/מילים: נ.שמר

      נועה נולדה בשדה בין דשא לאבן
      נועה הייתה כמו אגל של טל
      חרצית קטפה בשדה ומן הכותרת
      תלשה עלעל עלעל

      כן או לא, כן או לא,
      אלף שירים ושיר נועה
      כן או לא עלעלי
      כן או לא או אולי

      נועה הובילה אותו בין דשא לאבן
      נועה נשקה לו עם רדת הטל
      והוא בעיניה שלה הציץ חרש חרש
      ובלא מילה שאל:

      כן או לא...

      נועה הרחיקה נדוד מדשא מאבן
      מתלתליה נמחה לו הטל
      ומאה חרציות השדה צופות אחריה
      וכל עלה ישאל:

      כן או לא.....

      נועה היא שם בשדה בין דשא לאבן
      שיר אחרון מזמר לה הטל
      וכל חרציות השדה יפות הכותרת
      בוכות עלעל על על

      כן או לא, כן או לא
      אלף שירים ושיר נועה
      כן או לא אללי,
      שבה נועה אלי
      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שני, 29/3/10, 07:32


        פסח כשר ושמח

        חיבור אמיתי לחירותנו

        כפרט וכאומה

        יציאה אמיתית מעבדות לחירות

        וקבלת האביב לתוך חיינו

        מתוך שמחה וחיוך רחב

        ואמונה בטוב שבאדם ובנו אישית

        הרבה אור ואהבה בחיי כולנו

        פסח כשר ושמח!

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שני, 29/3/10, 07:28

          אנחנו,יוצאי מצרים ויוצאי השואה...

          היום ערב פסח אני נזכרת בהורי אשר הקפידו לחגוג את חג הפסח למרות שאמונתם התערערה אחרי השואה.רבים, למרות חילוניותם ,יחגגו הערב את החג.וזה הזמן להיזכר באחינו ובדרך בה הצליחו למרות ואף על פי לחגוג את החג -בתנאי עבדות קשים אך שמרו על אמונתם החזקה.

          מתוך מאמר שנכתב לשימור מאורעות השואה ונערך ע"י גדעון רפאל בן מיכאל אני רוצה לשתף אותכם ערב החג,בחווית קריאת העובדות דלהלן:

          בפסח, שנת 5705 לבריאת העולם, לפי המניין היהודי, 1945, כתבה טובי טרקלטאוב הגדה ,במחנה מאונטהואזן בזמן השואה- על נייר טואלט נושן בפנקס קטן -הגדת פסח משלה,בה היא מביעה את רצונה לחגוג ועל כך שלגרמנים אין יכולת לקחת מהיהודים את זיכרונם.ורק "זיכרון זה יכול לתת תקווה לעתיד טוב ויפה יותר עליו אנו רוצים לחשוב ולא להוריד את ראשינו.ואם השם גאל את אבותינו ממצרים יציל גם אותנו מעבדותינו המרה וישיבנו לארץ אבותינו".זמן קצר לאחר כתיבת הגדה זו אכן נגאלו מהשואה ואכן הוקם הבית...

          במחנה ברגאן בלזאן ,חיבר הרב לוינסון מהולנד, תחליף רוחני להגדת פסח:ובה הוא פנה לאביו שבשמיים בהודעה שאכן רצונם של היהודים במחנה לחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירה על איסור החמץ,אך השעבוד מעכב אותם והם נמצאים בסכנת נפשות,אך הם מקיימים את ההוראה "וחי בהם",ולכן שומרים על "ונשמרתם לנפשותיכם מאד" ותפילתו היא שיגאלם ויוכלו לשמור על מצוות הפסח כהלכתם.

          גולדה כ"ץ- מספרת בעדותה כיצד "שמרו" על חג הפסח באמצעות ה"דמיון היוצר". היא וחברותיה קיימו את ליל הסדר "כהלכתו" ,בזכות נערה חסידית שהביאה עמה סידור תפילה למחנה אושוויץ. את היין, המצות, מאכלי "קערת הסדר" והסעודה עצמה העלו בדמיונם היוצר. הנערה קראה את ה"הגדה" מתוך הסידור ששמרה עליו במחנה. כל אחת מהבנות הדליקה את נרות החג בדמיונה. היא קידשה על הכוס, והן ליקקו באצבע על שפתותיהן, כאילו שותות הן מיין הקידוש, ואמרו "אמן"!

          ואם אבותינו במצרים,ואבותינו בשואה המשיכו במסורת האמונה שלמרות ש"שבכל דור ודור עומדים עלינו לחלותנו והקב"ה מצילנו מידם"-הרי גם היום בהיותנו מוקפים אויבים הצמאים לכלותינו ואשר עדיין מחזיקים בחיל החטוף-האמינו שיהיה טוב ואכן היה טוב...נמשיך גם אנו להיות אופטימיים ולהאמין שמחר תזרח שמש חדשה לחלוטין על חיינו כפרט וכעם קדוש.אמן.
          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום ראשון, 28/3/10, 09:23


            13 פברואר 2010 

             

            יחסים 

             

            לשמוע את המלים הנאמרות

            ואלו שנמסרות ללא עזרתם

            לחוש את האנרגיה מולך

            את הנשמה המתערטלת.

            להבין מעבר לגלוי

            לחבק את הנסתר

            ולהתאחד בהבנה נאצלת

            ללא לבוש מיותר.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום ראשון, 28/3/10, 08:25

              קערת ליל הסדר

              קערת ליל הסדר -היא צלחת מסורתית סמלית אותה נוהגים להניח על השולחן בליל הסדר.בקערה מוצגים שישה מאכלים המייצגים רעיונות הקשורים לסדר הפסח וליציאת מצרים. כל אחד מששת המאכלים נאכל או מוצג בחלק אחר מההגדה של פסח, על מנת לעזור להמחיש את סיפור ההגדה ,יחד עם שלוש המצות, המצויות אף הן במרכז שולחן הסדר.
              ה'קערה' היא בעצם שלוש המצות המכוסות במפה (גם בין המצות יש להפריד במפיות). על קערת ה'סדר' מציבים את ששה דברים, בצורה מסוימת.

              על פי הקבלה:
              קערת הסדר - למאכלים בקערת הפסח המסורתית, משמעות סמלית, כל אחד מהם מיצג רצון מתוקן, רצון לאהבה ונתינה.
              קערת הסדר מסמלת את התהליך ההתפתחות הנברא.
              לאחר שהאדם מתעלה מעל האגו שלו ומסגל את האהבה והנתינה,הוא כבר כשיר לקבל את התענוג שהבורא רצה להעניק לו והוא אוכל את המזון בכדי לגרום תענוג לבורא.
              ששת הסימנים שמניחים בקערה מסמלים עבורנו את התכונות המתוקנות של הנברא,תכונות שבהם הוא יכול לקבל את התענוג שבא מהבורא.

              ומה הם הדברים?
              א.זרוע - כנגד ספירת חסד
              גרגרת של עוף עם מעט בשר עליה, צלויה באש. היא זכר ל'קרבן-פסח' שהיו מקריבים בזמן בית-המקדש. אין אוכלים את ה'זרוע'. יש להכין את ה'זרוע' מערב החג.

              ב.ביצה - כנגד ספירת גבורה
              קשה, בקליפתה. זכר ל'קרבן-חגיגה' שהיו מקריבים בזמן בית- המקדש. אוכלים אותה בתחילת הסעודה.

              ג.מרור - כנגד ספירת תפארת
              עלי חסה ושורש 'חזרת',הנקראת גם- 'חריין'. המרור נועד להזכיר לנו את מרירות חייהם של אבותינו במצרים ואוכלים אותו במהלך הסדר. כמות המרור המינימלית שיש לאכול היא 'כזית' - 19 גרם. אולם אם אוכלים קלח (שהוא דחוס יותר), דרוש להוסיף עוד 2 גרם, וכן עבור מה שנשאר בין השיניים. התלמוד מכיר את המנהג לאכול חסה בתור מרור כבר לפני כמעט 2000 שנה. עם זאת, חכמי התלמוד גם מודעים לבעייתיות שבכך: שהרי המרור אמור להזכיר לנו את מרירות חיי בני ישראל במצרים, והחסה דווקא די מתוקה, אולם חכמי התלמוד מסבירים כי מדובר בכך שהחסה בהתחלה טעימה אולם לאחר כמה ימים הופכת מרה, וכך גם המצרים קיבלו מלכתחילה את בני ישראל במצרים בסבר פנים יפות ,ורק לאחר מכן מיררו את חייהם.

              ד.חרוסת - כנגד ספירת נצח
              רסק תפוחי-עץ, אגסים ואגוזים טחונים, מתובלים ביין. החרוסת מזכירה את הטיט שבו עבדו אבותינו בפרך. טובלים בה את המרור. הגמרא גם מספרת שאת המרור, החסה, היו טובלים בחרוסת משום "קפה" שפירושה ביוונית: תולעת שעולה על ירקות מסוימים ואכילתה בטעות יכולה להרוג את האוכל, והתבלין שהיה בחרוסת היה מבריח אותה. בקהילות ישראל מסוימות-טובלים רק את המצה עם המרור בחרוסת, אחרי אכילת המצה.
              לגבי המרקם של החרוסת קיימות שתי שיטות בתלמוד:
              דלילה מאד - זכר לדם של בני ישראל שנשפך במצרים, או סמיכה מאד - זכר לטיט בו בנו בני ישראל לפי מה שמספרת התורה בספר שמות. התלמוד מציע פשרה לגבי דרך ההכנה: חרוסת לא סמיכה מדי ולא דלילה מדי. בקהילות ישראל השונות מצויים מנהגים שונים על סמיכותה ותיבולה של החרוסת, שיסוד כולם הוא במחלוקת הזו.


              ה.כרפס - כנגד ספירת הוד
              עיקרו - מין ירק. אפשר להשתמש בתפוח-אדמה מבושל או בפרוסת בצל. הספרדים נוהגים להשתמש בסלרי עלים. הוא נאכל בתחילת הסדר (פחות מ'כזית'), טבול במי-מלח, כדי להתמיה את הילדים.

              ו.חזרת - כנגד ספירת יסוד
              כנ"ל במרור. את ה'חזרת' אוכלים ב'כורך', דהיינו בתוך המצה, זכר למנהגו של הלל הזקן שהיה כורך את המצה והמרור יחדיו.

              כל אחד מ"סימני הסדר" מתאר את האופן שבו האדם תיקן את רצונו מקבלה לעצמו לנתינה על ידי תיקון האגו. כתוצאה מהתיקון, האדם מגיע למעמד שווה לבורא ובכך מגשים את המטרה שלשמה נברא. קערת הפסח והמצות שלצידה, מסמלות את הרצון הכללי של האדם שמוכן עתה לקבל את האור האינסופי והנצחי.

              על פי תקנות האר"י בעניין קערת סדר פסח, הבינו שניתן לסדר את המזונות על הקערה בצורת מגן דוד.
              הרב מרדכי אליהו כתב במאמרו על סדר הפסח:
              "סדר הקערה לדעת רבינו האר"י ז"ל:
              -חכמה בינה דעת - שלוש מצות

              -חסד וגבורה - זרוע וביצה

              -תפארת - מרור עלי חסה או הנדכא

              -נצח והוד - חרוסת וכרפס

              -יסוד - מרור קלח חסה

              -מלכות - זו הקערה".
              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום ראשון, 28/3/10, 02:46


                 והלילה כבר באמצעו

                 

                 

                 והלילה כבר באמצעו...

                השינה ממני והלאה

                חג הפסח מביא בכנפיו

                תחושות של עבר הווה ועתיד. 

                 

                 

                והשעות חולפות ואינן מרפות

                עיני ממשיכות לחפש

                את תנודת הרגשות

                מרוצת הפעימות. 

                 

                 

                חמישים ותשע שנה

                פסחתי

                על הסעיפים,

                על מפתן בתים

                על עימות פנים אל פנים

                עם זרימת השנים.

                 

                 

                 והשחר כבר שולח

                נגוהות אור ממרחקים

                השמש מיד תעלה

                ותגרש צללים ותשליכם

                כחמץ אין חפץ.

                דרג את התוכן:
                  0 תגובות   יום ראשון, 28/3/10, 02:23
                  ההגדה של פסח וחמשת הבנים




                  ליל הסדר נועד לשחזר באופן סמלי את סיפור השעבוד במצרים ואת יציאת מצרים .במרכזו של הטקס - קריאת ההגדה של הפסח, המספרת את סיפור יציאת מצרים. בקריאת ההגדה משתתפים כל בני המשפחה, אך קהל היעד העיקרי הוא הדור הצעיר - הבנים והבנות. לבני הדור הצעיר חובה לספר ביציאת מצרים, כדי שהם ידעו, יזכרו - ויעבירו את הסיפור ואת הזיכרון לדורות הבאים.

                  המנהג היה שבעל הבית או היושב בראש השולחן היה קורא את ההגדה בפני המסובין.

                  ההגדה של פסח היא ספר שקוראים בו בליל הסדר, והוא מספר את ניסי יציאת מצרים .קובץ של מדרשים, מזמורי תהילים, דברי חז"ל, ברכות, תפילות ופיוטים, שנוצר כדי לאומרו בליל הסדר - הלילה הראשון של חג הפסח, מסביב לסעודת החג, על מנת לצאת ידי חובת מצוות "והגדת לבנך" וסיפור יציאת מצרים.

                  ההגדה כוללת שלושה עניינים: סיפור גאולה, הלל וברכות.

                  היוזמה לעריכת הספר נולדה מצרכי הרבים,להקל על הגדת הדברים. כבר בתקופה קדומה רשמו היהודים את נוסח ההגדה של פסח בכתב, אע"פ שעברו בזה על האיסור העתיק לכתוב תפילות או ברכות.

                  ספר זה זכה למהדורות רבות, והיו שעיטרו את ההגדה בציורים יפים. הסדר בעבר נערך דומה למה שכתוב במשנה, ושינו את אמירת ההגדה לתחילת הסדר במקום בסופו. כמו כן נכתבו פירושים שונים במשך הדורות והספר תורגם לשפות רבות.

                  ברצוני להתייחס במיוחד לנאמר בהגדה:"כנגד ארבעה בנים דברה תורה. אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" ,ובהסתמך גם על דבריו של הרב יעקב נגן והרב אורי שרקין:

                  1.הבן החכם של ההגדה- לפי פירוש אחד,הבן הראשון הוא "דתי". בשבילו ליל הסדר הוא אוסף של הלכות, והוא אינו מתייחס אל התוכן המרכזי, שהוא יציאת מצרים. גם התשובה אליו היא בהתאם, תשובה הלכתית, אבל הוא "מפספס" את כל תכנו של החג.לפי פירוש אחר-החכם, זכה בתוארו בזכות השאלות שהוא שואל. הוא היחיד מבין ארבעת הבנים שיודע שהוא לא יודע. הוא עומד בפני העולם בענווה, עולם שהוא יפה כל-כך דווקא משום שהבלתי-נודע מסתתר בו. החכם שומע את קריאתו של אלוהים "בקשו פני תמיד" ויודע שהחיים הם מסע של חיפוש. הוא זוכה לחזור לתמימות, תמימות עליה אומר הפתגם החסידי: "גדולה התמימות מהחכמה, אבל כמה חכם האדם צריך להיות כדי להיות תמים".

                  2. הרשע -לפי פירוש אחד, חושב את עצמו לאידיאליסט. הוא אומר: מדוע העבודה הזאת היא "לכם", למילוי הכרס הגופנית או הנפשית שלכם, ולא "לו", לריבונו של עולם? והתשובה היא: אם אתה חושב שהאידיאלים שלך נקיים מנהנתנות אישית - אתה טועה ומוציא את עצמך מן הכלל האנושי. התשובה לרשע היא שאילו היה שם הוא לא היה נגאל. אך מה אפשר לעשות, שהוא לא "שם" אלא "כאן", והוא כבר נגאל, בעל כורחו ובעל כורחנו? - א"כ, גם הרשע, סופו להיתקן.

                  לפי פירוש אחר -הרשע כועס על כל מי שלדעתו "עבדו" עליו וסיפרו לו שקרים. הוא מזלזל בכל אלו שעוד מאמינים בהסברים שכעת נראים לו שטחיים וחלקיים, אם לא שקריים. הוא מאבד את האמון בחברה ובתרבות בה גדל ומסתגר מפניהן, מסרב להקשיב ולקבל שום דבר מאלו שמעלו באמונו. מטרתו היא התרסה בלבד: "רשע מה הוא אומר? 'מה העבודה הזאת לכם'?-ואתה הכהה את שיניו,ויש אומרים שבור לו בפועל את שיניו.

                  3.התם - לפי פירוש אחד,השאלה העניינית ביותר היא של הבן התם: "מה זאת"? הוא פתוח לקבל תשובה של תוכן, ואכן הוא מקבל אותה: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים, מבין עבדים".לפי פירוש אחר-הואיודע לשאול. אולם, בתמימותו הרבה, הוא מוכן לקבל על שאלותיו תשובות פשטניות. לפעמים נובעת פשטנות זו ממגבלות המשיב, ולעיתים מזומנות - ממגבלות של השואל, "ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו".

                  4.שאינו יודע לשאול- לפי פירוש אחד,צריך לפתוח לו את הראש. איך עושים את זה: אומרים לו "לאמור", דהיינו: שיאמר למישהו אחר. למי הוא צריך "לאמור"? - לבן הרשע. ומה יאמר לו? - את התשובה השמורה לו: "בעבור זה עשה ה' לי...". המפגש עם הרשע ינער את הבן האדיש ויוציא אותו מאדישותו.לפי פירוש אחר,שאלות הן הבסיס לצמיחה. השאלה פותחת בפני השואל הזדמנות להתבונן בעולם בעיניים חדשות, מתוך מוכנות ללמוד ולהשתנות, ומשמשת כלי המניע אותו לחפש ולגלות. ללא היכולת לשאול - אדם נשאר "תקוע" במקומו ובמעלתו, הוא יודע רק את המוכר ואילו כל שאר העולם נותר עבורו ספר חתום. מתפקיד האב הוא ללמד את בנו לשאול.

                  הרבי מלובביץ מספר על הבן החמישי שהוא ה"תינוק שנשבה" ,שלא למד ולא ידע דבר כי הוריו לא למדוהו ומחובת אלו שגדלו על הידיעה להזמינו לליל הסדר ולקרבו וללמדו את הכתוב בהגדה .

                  רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהיה ידוע באהבתו הגדולה לכל יהודי, אמר ביחס לדברי ההגדה "אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" כי ניסוח זה בא ללמדנו שה"אחד", אלוהים, נמצא בכל אחד מארבע דמויות אלו - לא רק בחכם, אלא גם בתם, בזה שאינו יודע לשאול, ואפילו ברשע. ונוסיף את החמישי שגם בו נמצא האחד הוא האלוקים.

                  ולא נשכח את שירה של נעמי שמר ששייך לפולקלור פסח בזכות:

                  ארבעה האחים/נעמי שמר

                  ביום בהיר ונהדר

                  יצאו מתוך ההגדה

                  חכם ותם רשע גדול

                  וזה שלא ידע לשאל.

                  וכשארבעת האחים

                  יצאו לנוע בדרכים

                  מיד מכל ארבע רוחות

                  פרחים הגיעו וברכות

                  פגש חכם בחכמה

                  אהב התם את התמימה

                  והרשע בתור אשה

                  תפס מרשעת אימה

                  וזה שלא ידע לשאל

                  לקח את היפה מכל

                  שלב ידו בתוך ידה

                  וחזר אתה להגדה

                  לאן הובילו הדרכים?

                  היכן ארבעת האחים?

                  בשיר שלנו ידידי

                  אסור לשאל יותר מדי!
                  דרג את התוכן:
                    0 תגובות   יום ראשון, 28/3/10, 02:20

                    תקיעות-"אפלה היא אפלה,  הסכנה היא שתשכנע את עצמך שהיא אור"

                     

                    רבי נחמן מבראסלב אומר: " אפלה היא אפלה,  הסכנה היא שתשכנע את עצמך שהיא אור" .

                     

                    אתה קם בבוקר לעוד יום שאינו שונה מאתמול,מלפני חודש..מלפני שנה?אתה חש תסכול ותחושה של פספוס..חייך לא התגלגלו כפי שרצית שיתגלגלו.חש רצון עז לשנות אך תחושת חוסר אונים ותקיעות מכבידה עליך?

                     

                     תחושה של "תקיעות" היא אחת התחושות הלא נוחות ויכולה לבוא בכמה תחומי  חיים.תחושה של תקיעות הינה  תחושה של עצירה של חוסר תנועה קדימה.

                     

                    ישנם ארבעה סוגים של היתקעויות לדברי  ד"ר אורניה יפה-ינאי, פסיכולוגית תעסוקתית-קלינית:

                    "-ישנם אנשים שנתקעים ב 'מה'. הם לא מצליחים לבחור את מה שבאמת היו רוצים לעשות.

                    -אחרים נתקעים ב 'איך' ומתקשים למצוא את הדרך למימוש הבחירות שלהם .

                    -יש כאלה שנתקעים ב 'איפה' ולא מוצאים את המקום הנכון בו יוכלו לעשות את מה שהם הכי אוהבים לעשות.

                    - אחרים נתקעים ב 'כמה' ולא מצליחים לחלק את המשאבים, כמו זמן למשל, כך שיהיו מרוצים מהתוצאות ולא ירגישו שהם מפסידים כל הזמן.

                     

                    מצבי תקיעות כאלה הם טבעיים וצפויים. גם אם הם מפחידים, ניתן לצאת מהם. תקיעות מעידה על שלב שהסתיים ויכולה להוות קרש קפיצה להתחדשות מרעננת וחיונית . מצבי תקיעות יכולים להיות הזדמנות לשינוי דווקא בשל חוסר הנוחות שהוא מעוררים.

                     

                     

                     

                    אם נבין את הסיבות לתקיעות נבין את משמעותה נחפש את ההזדמנות הטמונה בתקיעות ,נלמד לנצל את התסכול חוסר שביעות הרצון כמנוע למנוף המצב,וליציאה מהתקיעות, חיינו יראו אחרת.

                     

                    מה ניתן לעשות?

                    מעל לכל צעד ליציאה מהתקיעות,תצטרכו להאמין בעצמכם וביכולתכם וכמובן לאהוב מספיק את עצמכם כדי להביא שינוי ורענון תוך חייכם.

                    1.קחו אחריות. הבחירה נמצאת בידכם.קחו את השליטה על מצבכם ובחנו את המצב מנקודת מבט חדשה ומציאת פתרונות חדשים.

                    2.דעו, לאן אתם רוצים להגיע-דמיינו את המצב שאתם רוצים להגיע אליו.ושאפו להתקדם לתמונה המתקבלת.

                    3.החליטו שאתם רוצים לשפר את מצבכם מתוך בחירה ,ולא מתוך כפיה היכולה לגרום להתנגדות לשינוי.

                    4.התחילו מצעדים קטנים .שינוי אחד יביא לשינוי נוסף אחריו.

                    דרג את התוכן:
                      2 תגובות   יום ראשון, 28/3/10, 01:56

                      החלטתי שאם כבר ניתנה לי הזדמנות להשלים פער של כחודשיים עם חזרתי לאתרי הישן הרי יחד אתכם אראה דרך שירתי את התהליך.ובכן שיר 1:

                       

                      יום שבת 06 פברואר 2010  

                       

                       

                       תמונה חדשה 

                       

                       

                      משנה לשנה

                      נעשה מעניין יותר. 

                       

                       

                      ככל שהגיל עולה

                      אתה חוצה

                      את השישים

                      מתפרשת לפניך

                      תמונה חדשה. 

                       

                       

                      מה יעלה בגורל חבריך

                      איך יסיימו מסעם?

                      מתי ?כיצד?

                      כמה הלוויות יהיו ?

                      לפני הלווייתך? 

                       

                       

                      מעין סיום של מסכת

                      מסך יורד אט אט

                      ההצגה אינה נמשכת

                       לעד...

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום ראשון, 28/3/10, 01:41


                        יקירי הוחזרתי לדירתי הקודמת...אז טוב..ככל שיחפצו..

                         

                        אז אלו שהתגעגעו אלי..שלומות.

                        ואלו שהגיעו גם לאתר החדש "כי האדם עץ השדה 2"-בטח יחזר לכאן..

                        כמו שנאמר "משנה מקום משנה מזל".אז שוב אתכם כאן...

                        פסח כשר ושמח

                        דרג את התוכן:

                          תגובות אחרונות

                          פרופיל

                          אסתר רבקה
                          1. שלח הודעה
                          2. אוף ליין
                          3. אוף ליין

                          ארכיון

                          פיד RSS