כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 6/2010

    4 תגובות   יום ראשון, 20/6/10, 03:13

    דומה מושך דומה-חסר מושך חסר

     

    "חוק המשיכה" תמיד עובד, לעולם לא נוכל להתחמק ממנו. כל מה שבא אל תוך חיינו, אנחנו מושכים  אותו. כשאנחנו מבינים את הסוד, אנחנו יכולים לשבת ולהכתיב בדיוק מה אנו רוצים שיכנס לחיינו, ועם ודאות מוחלטת שזה יגיע  [בוב פרוקטור]

     

    דומה מושך דומה.כפי שנראה את עצמנו-כך תראה אותנו הסביבה. חוק הזה, מציע משואה האומרת שמה שאנחנו משדרים אל העולם-זה מה שחוזר אלינו. מכיוון שכל דבר ביקום נושא תדר -התדר הזה מהדהד, או ממגנט, תדר זהה לו. לפי חוק זה כל דבר, בין אם חי, צומח או דומם נושא תדר מסוים בתוכו ומושך אליו תדרים דומים . לפיכך מחשבה בעלת תדר מסוים ,תמגנט דברים ומחשבות בעלי תדר דומה והתוצאה היא שהעולם החיצוני לנו מתהווה על פי המחשבה שלנו.

     

    לכן,אם נאמין שמגיע לנו שפע, נדמיין אותו , נחיה כאילו הוא כבר פה, הוא אכן יגיע אלינו בצורת כסף, הצלחה, בן זוג או כל דבר אחר שמתפרש בעינינו כשפע. אם נסתובב עם תחושה פנימית מתמדת של "אין לי" , "חסר לי " , זה מה שנמשוך אלינו בחזרה.

     

    אנחנו ממגנטים אלינו את אותה אנרגיה שאנו משדרים אל העולם.כאשר אדם נמצא במקום של חסר-הוא משתמש בתפקיד הקורבן.

     

    זהו מקום של חוסר באנרגיה, חוסר בידע, חוסר ביכולת להתבטא, מקום של חוסר. כשאדם נמצא במקום של חוסר הוא מנסה למשוך אליו את אנרגיה או ידע ומתחיל לשאוב אנרגיה מהסביבה שלו, מכיוון  שיש אצלו ואקום, מקום חסר, ולמקום החסר הזה האדם מרגיש שהוא זקוק לאנרגיה ואז הוא  מושך אותה אליו.

     

    ככל שיהיו במקום נמוך יותר וימשוך  יותר אנרגיה יהיה  זקוק ליותר אנרגיה. המקום הזה ריק מהיסוד, זה משהו מאוד בסיסי. אדם שמרגיש קורבן, יש בו אנרגיה אשר לא ממומשת שנים רבות: מהילדות, מגלגול קודם .לאנשים המרגישים שחסר להם- יכולת ועוצמה ואז הם מנסים למשוך אותה מאחרים. דבר הגורם לכך שנוצרת מלחמת אגו, כי אחד רוצה למשוך והשני לא רוצה לתת ואז נוצר קונפליקט. זה יכול להיות בתוך המשפחה, בין עובד ומעביד או בין חברים ועוד.

     

    הנושא הזה של רודן וקורבן זה שתי אנרגיות שמשלימות זו את זו. כי איפה שיש מקום של קורבנות זה מושך אנרגיה ואז הרודן בא ומשלים את המקום החסר.

     

    גיל טטרו בכתבתו "חוקי היקום: דומה מושך דומה" מציע:מכיוון שאנו הופכים להיות מה שאנחנו חושבים עליו[רייך]  ,הדבר הראשון שכדאי לעשות הוא :

     

    1.למפות את העולם הפנימי שלנו ולשים אותו על נייר למולנו בכדי שנהיה מודעים למה שמתחולל בתוכנו.

    2. לרשום את האמונות לגבי אנשים, עצמנו, משפחה, כסף, מערכות יחסים, הצלחה, כישלון, חופש, אחריות, ביטחון אהבה ועוד. לבחור לפחות חמישה עשר נושאים עיקריים, ולפחות עשר אמונות או מחשבות על כל נושא. אפשר שנהיה  מופתעים שיש נושאים מסוימים שרוב האמונות שלנו  לגביהם שליליות.

    3. אחרי שרשמנו את האמונות שלנו מולנו, אנחנו מוכנים ליצור את השינוי. ליד כל אמונה יש לכתב אמונה חילופית, שתשרת אותנו ואת ואת חיינו בצורה טובה יותר.

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום שבת, 19/6/10, 18:58

      אז לבכות זה טוב-או רע?
      בכי הינו, תופעה פיזיולוגית, בה זולגות דמעות מבלוטת הדמעות בעין, כתגובה למצב רגשי אצל בני אדם.
      אצל הרך הנולד הבכי הוא שפה ואינו מעיד בהכרח על מצוקה כלשהי, אלא מהווה בקשה מהסובבים להתייחס אליו ולטפל בצרכיו.
      בכי נחשב פורקן אישי עז וחד של רגשות אצל בני האדם. הביטויים הפיזיים הרבים של הבכי יכולים לכלול בין השאר דמעות, הסמקה, קצב לב מואץ ויבבה.
      התפקיד של הבכי עדיין אינו ברור די צרכו ותיאוריות שונות הוצעו על-מנת להסביר את התופעה:
      אנשים בוכים כי הם נמצאים במצוקה, עצובים או שמחים.
      למה יש צורך בדמעות? המסתורין גדל אם לוקחים בחשבון שבני אדם הם בעל החי היחיד שבוכה. שאר בעלי החיים מייללים, מקוננים, נאנחים או גועים אבל לא בוכים.
      דמעות מהוות חלק אינטגלי מעצם היותנו בני אדם והתפתחו במהלך ששת מיליוני השנה האחרונות כאמצעי תקשורת בין בני אדם.
      -צ'ארלס דרווין טוען כי הבכי הוא מנגנון שהתפתח באבולוציה, באמצעותו בני אדם (ובמיוחד ילדים) מושכים את תשומת-לבם של אחרים ומגייסים את עזרתם.
      -השערה נוספת נשענת על העובדה שבדמעות הנוצרות בעת בכי רגשי -ישנם ריכוזים גבוהים יותר של חומרים מסוימים, ובהם ההורמון האדרנוקורטיקוטרופי, הקשור לדחק. עובדה זו מעלה את האפשרות שהבכי נועד להוריד את ריכוזו של הורמון זה וחומרים אחרים הקשורים לדחק כאשר ריכוזם נעשה גבוה מדיי. תיאוריה כזו תוכל גם להסביר מדוע אנשים מרגישים טוב יותר לאחר בכי.

      . שיר: מה עושים הדגים כשהם עצובים?/ בת שבע שפירא
      מה עושים הדגים כשהם עצובים?
      הם בוכים במעמקי הים הרטובים.
      ואז מעיניהם העגולות והלחות
      זולגות להן דמעות גדולות ומלוחות,
      והן נמזגות במי הים המלוחים,
      וכך אין איש יודע שהדגים בוכים,
      ואין מי שינחם אותם
      עמוק עמוק בין גלי הים.
      דרג את התוכן:
        12 תגובות   יום שבת, 19/6/10, 09:15


        לא כל יום אדם עומד לסיים את מחצית שנות חייו שהוקצבו לו ב"גן העדן" אשר עלי אדמות.

        לכן החלטתי על "ספירת יום הולדת".תרצו תראו בזה התמעטות ימים,תרצו תראו בזה כעליה לצורך נחיתה על שנות השישים של אישה במסע חייה.

        ולכל יום אפתח עבורכם ועבורי את המסר מקלפי המסר מה"אני הפנימי"-הפנימיאלים ונראה מה יאמרו הקלפים המתקשרים....

        ובכן 19/6[יום ראשון לספירת יום ההולדת שלי החל ב-19/7]:

         

        אמרי לא יקירה!

        עכשיו לא הזמן המתאים

        לקבל את המתנה

        שאת כל כך רוצה.

        אמרי לא יקירה,

        כי מה שאת מבקשת

        בא ממקום של חולשה.

        והשי לא יביא לך שמחה

        כפי שאת מקווה.

        חסר מושך אליו חסר

        עד שינוי החשיבה.

        אמרי לא בהנאה

        והכן האמיתי יגיע במהרה.

         

        כמו תמיד אני יודעת איפה בול קלע המסר.ואיפה זה קלע אצלינם בול?אתם מוזמנים לשתף אותי.

         

        כן ובונוס נוסף למי שמעוניין..קלף הטארוט היומי:

        יצא קלף האביר "אביר במטבעות":היום אתם ואני מתכננים תוכניות גשמיות:בזוגיות,או במשפחה,או בית וכו...ובוחנים כדאיות או אי כדאיות התוכניות....

         

        ולא עומדת בפיתוי להעניק לכם מתנה נוספת מקלפי אושו לכם ולי:

        ובכן יקירי יצא לנו קלף המוחלטות.בתמונה קרקס שבו שניים מתנדנדים והשלישי אמור לעבור מיד ליד בינם בגובה מטרים רבים.

        היום עלינו להתחיל ולתת אמון באחרים וכמובן קודם כל בעצמנו.לתת אמון גם ביקום שישמור עלינו וגם אם נסתכן..יהיה שם כדי לרפד את המקום במידה וניפול...

        ובכן..נשתמע מחר ליום ה-28 לפני יום הולדתי

         

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שבת, 19/6/10, 08:23


          עלילותיי,סיפור הים ובטחון חסר פניות בבורא עולם 

          מאחורי ביתנו באכזיב שכן הים.עוצמת טבע מקסימה,חיה מימית מרגיעה צוננת ובערב חמה.יצור המשמיע קולות שונים לזמנים שונים,פכפוך,התנפצות,רעש גלים,מנגינה רכה ועוד.ותחושות רוך,צליפה,משיכה,נעימות...

          והוא ,הים, היה לי חברי הטוב מכולם.בייביסיטר ענק,סוחף ,עוצמתי מרגיע כאם וכאב.הוא היה מרכז הוויתי.הים שלי.ים התיכון.

          וגם מתנה הייתה לים עבורי ועבור כל הבא לפנינת אכזיב: עין תכולה ,עין של ברכה טבעית יפיפייה וסביבה אבנים .בהיות הים שקט,חייכה הברכה והזמינה בלטיפה ובקולות רחש ענוגים להתכרבל במימיה .וכשסער הים המראה היה נורא הוד.במנהרה שהזרימה את המים לברכה ,התנפצו בקול רעש גדול הגלים ואח"כ קיבלו יתר אומץ ומים רבים זרמו מהים לאורך כל הגבעה. המים זרמו גם לברכה אך גם לאורך כל המדרון ומלאו ברכות קטנות בהם היו כוכבי ים,צדפים.הרטיבו את השוניות ואפילו הזיזו אבנים.מראה רב הוד של גבורת הטבע.כוחות הים שלי.

          ואני מגיל חמש ,נקשר ליבי בעבוטות אהבה לכוח המופלא הזה.וכך אחי ובני דודי וגם הורי.

          הורי מינו אותו ללא הסכם כתוב- כשומר ילדיהם . מרוב אמונם בו לא באו לבדוק אם לא מעל בתפקידו,אם לא  בלע אותנו אל קרבו,או לא התנפצנו אל שוניותיו.כה רבה הייתה אמונתם בו ובבוראו.

          בגיל חמש ,דודתי חיה, תפסה בבגדי הים שלי ושל בת דודתי אשר שמה כשמי מאחור ,ופקדה עלינו פקודה חד משמעית :"שחו".וזה עבד.שחינו.לא היה צורך לשלם הון למדריך שחיה.פקודתה היה חוק בעיננו והים היה "עזר כנגדנו".

          וכך התחילה התקופה הקסומה בחיי.שחית חזה או שחיה על הגב בתוספת חלומות בהקיץ ,הייתה תרופה לכל עצב.הייתי מביטה לתכול שמים,עוצמת העיניים ובגיל ההתבגרות גם הזמנתי אביר לתמונת הזיותיי...מי צריך היה יותר?

          אח"כ ,לאחר הטבילה בברכה,הייתי הולכת עם אחי לים מימין לברכה האמורה,הצד הרדוד יותר,מרכיבה מסכת פנים עם שנורקל שהורי קנו לכל אחד מאיתנו ורואה מראות מופלאים שעות:דגיגים שטים,סרטנים,אצות מים,מלפפוני ים,סרטנים...עושר רב אושר.

          מכיוון שבילינו, לפחות בחופש הגדול ,רוב שעות  היום בים ,והיינו למרות עורנו האשכנזי בהירים בבראשית הקיץ-עד מהרה ,הפך עורנו לשחום ורק עיננו הבהירות ושערות הזהב הזכירו את מוצאנו למי שרצה לחקרו.ולא,אז לא חששנו לסרטן העור...מי בכלל דאג אז למרעין בישין אלו?אמצעי התקשורת לא קיבלו אז לגיטימציה כל כך גדולה בתקופת ילדותנו,להפחיד אנשים תמימים.

          לאחר מכן עלינו למרומי הצוק מעל הים הגדול העמוק ומשברי גליו.ההורים שבינינו יזדעזעו לשמוע, שקפצנו מהצוק אל הים הענק והסוער,החיה הנוהמת מגיל חמש עד חמש עשרה ללא גלגל הצלה. ילדים קופצים ללא מציל וללא השגחה ,והים אינו בועט בהם ,ואינו בולע אותם אל קרבו.זה היה נס ממשי אליו חברו כמובן בורא  עולם והים בהסכם חשאי עם ביטחונם חסר הפניות של הורי -שלא יקרה לנו דבר.

          רבים טבעו באכזיב וראינו את גוויותיהם כשהוציאום.מכוניות נפלו מחוסר זהירות בנסיעה בהר אל מותם או פציעתם...והורי...דבר לא הזיז אותם מביטחונם שילדיהם מוגנים.

          כשהייתי לאם וגם אחי הורים,שאלנו את עצמנו איך הורינו פליטי השואה יכלו לתת לנו ללכת לים ללא פחד?הרי אנו כהורים ,"בחיים" לא היינו נותנים לילדנו לעשות זאת.האם זה שראו איך ילדים שרדו בשואה ללא הוריהם גרם לביטחונם שנחזור בשלום?האם עצם זה שהם שרדו דבר בלתי נתפס כמו שואה? 

           

           

          ואלוקים?האם רגשי האשמה על השואה גרמו לו לגונן על ילדי השורדים?לפקוח עיניים יותר עליהם מאשר על אחרים?

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שבת, 19/6/10, 07:14


            כשדלת נטרקת 

             

             

            בדלת שנטרקה

            ראיתי הבטחה

            לידה מחדש

            הצלחה.

             

             

             בחלון ההזדמנויות

            שנפתח עם לכתך

            מצאתי הצוהר

            למחר. 

             

             

            תודה.

            כי הגעת לחיי

            כזרז

            לצמיחה.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שבת, 19/6/10, 07:08

              תקיעות-"אפלה היא אפלה,  הסכנה היא שתשכנע את עצמך שהיא אור"

               

              רבי נחמן מבראסלב אומר: " אפלה היא אפלה,  הסכנה היא שתשכנע את עצמך שהיא אור" .

               

              אתה קם בבוקר לעוד יום שאינו שונה מאתמול,מלפני חודש..מלפני שנה?אתה חש תסכול ותחושה של פספוס..חייך לא התגלגלו כפי שרצית שיתגלגלו.חש רצון עז לשנות אך תחושת חוסר אונים ותקיעות מכבידה עליך?

               

               תחושה של "תקיעות" היא אחת התחושות הלא נוחות ויכולה לבוא בכמה תחומי  חיים.תחושה של תקיעות הינה  תחושה של עצירה של חוסר תנועה קדימה.

               

              ישנם ארבעה סוגים של היתקעויות לדברי  ד"ר אורניה יפה-ינאי, פסיכולוגית תעסוקתית-קלינית:

              "-ישנם אנשים שנתקעים ב 'מה'. הם לא מצליחים לבחור את מה שבאמת היו רוצים לעשות.

              -אחרים נתקעים ב 'איך' ומתקשים למצוא את הדרך למימוש הבחירות שלהם .

              -יש כאלה שנתקעים ב 'איפה' ולא מוצאים את המקום הנכון בו יוכלו לעשות את מה שהם הכי אוהבים לעשות.

              - אחרים נתקעים ב 'כמה' ולא מצליחים לחלק את המשאבים, כמו זמן למשל, כך שיהיו מרוצים מהתוצאות ולא ירגישו שהם מפסידים כל הזמן.

               

              מצבי תקיעות כאלה הם טבעיים וצפויים. גם אם הם מפחידים, ניתן לצאת מהם. תקיעות מעידה על שלב שהסתיים ויכולה להוות קרש קפיצה להתחדשות מרעננת וחיונית . מצבי תקיעות יכולים להיות הזדמנות לשינוי דווקא בשל חוסר הנוחות שהוא מעוררים.

               

               

               

              אם נבין את הסיבות לתקיעות נבין את משמעותה נחפש את ההזדמנות הטמונה בתקיעות ,נלמד לנצל את התסכול חוסר שביעות הרצון כמנוע למנוף המצב,וליציאה מהתקיעות, חיינו יראו אחרת.

               

              מה ניתן לעשות?

              מעל לכל צעד ליציאה מהתקיעות,תצטרכו להאמין בעצמכם וביכולתכם וכמובן לאהוב מספיק את עצמכם כדי להביא שינוי ורענון תוך חייכם.

              1.קחו אחריות. הבחירה נמצאת בידכם.קחו את השליטה על מצבכם ובחנו את המצב מנקודת מבט חדשה ומציאת פתרונות חדשים.

              2.דעו, לאן אתם רוצים להגיע-דמיינו את המצב שאתם רוצים להגיע אליו.ושאפו להתקדם לתמונה המתקבלת.

              3.החליטו שאתם רוצים לשפר את מצבכם מתוך בחירה ,ולא מתוך כפיה היכולה לגרום להתנגדות לשינוי.

              4.התחילו מצעדים קטנים .שינוי אחד יביא לשינוי נוסף אחריו.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שישי , 18/6/10, 19:54


                את חוה היה הקב"ה מחשב מאיזה מקום לבראותה.

                 אמר:

                -אם אברא אותה מן הראש - תהיה רוחה גסה, מן העין - תהיה סקרנית, מן הפה - תהיה פטפטנית, מן האזן - תהיה צייתנית, מן הידים - תהיה גונבת, מן הרגלים - תהיה פדרנית, מה עשה הקב"ה?

                -בראה מן הצלע, ממקום צנוע, כדי שתהיה צנועה יושבת בבית. ...ואעפ"כ לא יצאו ידיהן מאלו המומין..." מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישב, סימן ו.

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום שישי , 18/6/10, 15:13

                  שידוך בין זוג -הוא כקריעת ים סוף

                  סיפור מתוך כתבתם של:פרופ' אביגדור שנאן; פרופ' יאיר זקוביץ

                  מטרונא אחת ישבה בציפורי, עיר השלטון המרכזית בגליל הדרומי. המטרונה הזו ידועה לנו מספרות חכמים. מסופר עליה שהיא גילתה עניין רב ביהדות ובנושאים הקשורים אל המקרא, והיא באה אל ר' יוסי בשאלות משאלות שונות.

                  היא שאלה גם שאלות כגון: בריאת האישה, בריאת העולם, על הצדק האלוהי המתבטא בהנהגתו בעולם ועל דמויות מקראיות כגון יוסף ויהודה.

                  בקשר לבריאת העולם היא מבקשת לדעת, דרך משל, מדוע ביום שני לא נאמר "כי טוב" ומדוע לא נברא אדם הראשון נמול, אם ברית המילה היא דבר כה חשוב. בקשר לבריאת האישה היא מבקשת לדעת מדוע נלקחה הצלע מאדם הראשון כשהוא בתרדמה, ועוד שאלות כגון אלה.

                  מן הסיפורים עולה דמות של אישה לא יהודיה, משכילה ומתעניינת, אשר אמונתה הדתית איננה ברורה.

                  בסיפורנו היא שואלת את ר' יוסי שאלה הנראית לכאורה תמימה, ור' יוסי משיב על שאלתה - כפי שהוא עושה בכל מקום - תשובה אמיתית ומנומסת. הוא אפילו מצטט בפניה פסוק מקראי כהוכחה לטענתו. הבריאה, אומר ר' יוסי, נעשתה כולה ונסתיימה בשישה ימים .

                  ועל כך ממשיכה המטרונה ומקשה:

                  אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו? אמר לה: יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני.

                  אכן, שאלה מעניינת העוסקת בסוגיית התערבותו של האלוהים במהלך העולם מאז הבריאה ועד כה. האם יש לתאר את האלוהים רק כעילה ראשונה, כבורא, אשר משעת בריאה הפסיק לגלות עניין במעשה ידיו ודי לו בחוקים שקבע ושעל פיהם מתנהל העולם, או שמא הוא אל מתערב, נוכח, יומיומי, העוסק בכל הדברים המעסיקים את האדם בכל עת ובכל מקום?

                  תשובתו של ר' יוסי ברורה: האלוהים אינו פוסק מלהתערב במהלך חיי האדם - כל אדם - וזמנו מוקדש כביכול לתיווך ושידוך. עיקר עניינו ב"בתו של פלוני לפלוני", כלומר בנערה המצויה ברשות אביה (ועל כן היא קרויה "בתו של פלוני") העוברת לראשות בעלה ונעשית "אשתו של פלוני".

                  מסתבר שתשובתו של ר' יוסי עוררה את פליאתה של המטרונה. היא ציפתה מן הסתם לתשובה אודות דברים נשגבים, נסים ופלאים, גשמים וברקים, סופות ובצורות, מגפות ומלחמות, וכל כיוצא בהם, והכול במישור העולמי והלאומי, והנה ר' יוסי מספר לה על מעשים באנשים בודדים במישור היומיומי, ועל כן היא מקשה ואומרת:

                  אמרה לו: זו היא כל אומנותו? אף אני יכולה לעשות כן! כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, ולשעה קלה יכולה אני לזווגן. אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.

                  בדיאלוג מבדח מעט זה קוראת המטרונה תיגר על אלוהי ישראל - האם זיווג זיווגים היא כל אומנותו? כל יכולתו? מה הרבותא במעשה זה, היא שואלת, והרי אין, לדעתה, דבר שהוא פשוט יותר לעשייה!

                  המטרונה מאמינה כי ב"שעה קלה" - כלומר במהירות ובלא שהדבר ידרוש השקעה מיוחדת - היא יכולה לעשות מה שעושה אלוהיו של ר' יוסי בכל יום ויום משעות השבוע והשנה מאז הבריאה ועד עתה.

                  תשובתו של ר' יוסי מנומסת ואדיבה: אפשר שהדבר נראה "קל" בעיניה של המטרונה, אבל לפני הקב"ה המעשה הוא "קשה כקריעת ים סוף".
                  הלך לו ר' יוסי בר חלפתא. מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות. אמרה: פלוני ישא פלונית ופלונית תשא פלוני, וזוגה אותן בלילה אחד.

                  היא עושה מה שעושה האלוהים במאות הדורות שמאז הבריאה היא עושה כביכול "בלילה אחד", ובאחת; הן לגברים והן לנשים היא נותנת הוראה סמכותית חד משמעית לא לסרב לשידוכים שהיא מסדירה להם.

                  למחר באו אצלה, זה מוחו פצוע וזה עינו שמוטה וזה רגלו שבורה. אמרה להם: מה לכם? זו אמרה: איני רוצה את זה, וזה אמר: איני רוצה את זו.

                  וקטע מבדח זה מוכיח -הזיווג הוא משימה מורכבת, ואי אפשר לעשותו כלאחר יד ובכוח הזרוע. גם המטרונה רואה כי המשימה איננה כה פשוטה לביצוע כפי שסברה.

                  מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: אין אלוהים כאלוהיכם, אמת היא תורתכם, יאה ומשובחת, יפה אמרת. אמרה לה: לא כך אמרתי לך, אם קלה היא בעיניך - קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף!?
                  דרג את התוכן:
                    8 תגובות   יום שישי , 18/6/10, 09:37


                    פעם 

                    פעם אהבתי אותך

                    היית משען לי ,גב.

                    פעם הזרחת את ימי

                    היום אתה נחל אכזב.

                     

                     

                     פעם האמנתי לחזונך

                    היית נער תם,זך

                    פעם קישטתי קירותיי

                    בכל מה שהזכיר אותך. 

                     

                     

                    היום אני מגב ענק

                    מנקה את סימנך

                    מוחקת כל מילה בדף

                    זורקת כל זיכרונותיך. 

                     

                     

                    פעם היית לי כיונה

                    לעוף בין פלומותיה.

                    היום נץ אתה

                    ניכר,זרות,סיום,

                    חרוז שלא נמצא

                    בסוף שיר...

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שישי , 18/6/10, 07:11


                       גשם תובנות 

                       

                       

                      גשם תובנות

                      בזהרוריו הנוצצים 

                      נפל לתוך

                      כר מוחה.

                       

                       

                       ניצוצות חוכמה

                      לא מכאן

                      התפזרו והפכו

                      לנהר דינור

                      של הבנה. 

                       

                       

                      חיככה בינה

                      לבין עצמה

                      היכן תניח

                      מיליוני מנותיו. 

                       

                       

                      על קצות אצבעות רגליה

                      נעמדה

                      והנחתם

                      קצת

                      מעל לענן צח

                      בשמי יה.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום שישי , 18/6/10, 02:20

                        סגירת מעגלים

                         

                        כשמדברים על סגירת מעגל, מדברים על נושא שלא היה פתור מבחינה רגשית זמן רב, עד שנעשה צעד מהותי בנדון - צעד ששינה את המצב הקיים, צעד ששינה את הבנת המצב.

                         

                        וכתוצאה מכך, הנושא אינו מעיק יותר. ולכן, נסגר מעגל. הנושא אינו מטריד יותר את האינדיבידואל המסוים. כאשר אנו סוגרים מעגל עם אותו אדם ,אנו מרגישים שהחיים שלנו שלווים ומושלמים יותר.

                        כמו פזל שהחתיכה החסרה נמצאה והושלמה.

                         

                        במקום להתפלש בדברים שקרו ולנסות להבין למה,עלינו להמשיך קדימה עם חיינו.לסגור פרקי חיים שהיו,לסיים תקופות ולהמשיך הלאה.

                         

                        הגעגועים לעבר,הרצון  להישאר ילדים לנצח,מתבגרים מאוחרים,להיתקע בחברויות שכבר אינן קיימות או לקשרים עם מי שכבר אינו בעניין.לעיתים השמדת וזריקת מזכרות מהעבר,מעבר פיזי למקום אחר- בדומה לסדר פסח שאנו עורכים מידי שנה בשנה.הסדר, הניקיון, הפרידה מהדברים הישנים ובעיקר יכולת ההשלמה הזאת עם מציאות חדשה שמשתנה לנו משנה לשנה – שווה את כל הניקיון... ויכולים להביא לשינוי חיצוני שיוביל לשינוי הפנימי ועוזרים להמשיך הלאה.

                         

                        אם נשארו דברים מהעבר ,דלתות שלא נסגרו,יש להתמודד אתם כעת או לשכוח מהם לתמיד.עלינו להבהיר לעצמנו שאין לאן לחזור.זה כבר לא מתאים לנו,ללב שלנו כעת.אנו לא אותו אדם שהיינו אז וגם האהוב הוא לא אותו אדם .הסביבה האנושית שלנו השתנתה.החיים המשיכו במסלולם.הם לא קפאו.

                        התנתקות ממה שכבר לא קיים בחיינו הוא מהלך שיביא לאהבה עצמית ולבריאות נפשית.

                         

                        במאמרו על "סגירת מעגלים" אומר דר" שי שלקס :"פרויד גילה כי באמצעות ההעברה, המתבססת על נטייתנו לחוות שוב ושוב חוויות בלתי סגורות, עשויה נפשנו להתעופף כבמכונת זמן, אל העבר הלא סגור, לחוות אותו ולסגור אותו, וכשהכול מסודר ומקופל – ניתן לסגור את הארון, כשהמפתח אצלנו, ומידי פעם, בשליטה ובבחירה, ביכולתנו לשוב ולפתוח אותו, להיזכר, לדמיין, לקרוא מכתבים ולהביט בתמונות, לשוחח עם העבר ואף עם המתים. מעגלים שנסגרו בנפשנו אינם טורדים עוד את מנוחתנו. הם מעשירים את חיינו הפנימיים, ומאפשרים לנו להמשיך הלאה".

                         

                        בגיל השלישי,לסקירת החיים, יש ערך של סגירת מעגל. בצעירותנו, אנחנו עסוקים מאוד בתכנון העתיד. ל"זקנים"- יש את הנחת לחשוב בשקט. להבין. ללמוד. לגלות את הקשר בין עבר-הווה ועתיד. בשביל מה? פחות בשביל התכנון להמשך, ויותר בשביל לסקור את עברם  ולסכם. לתפוס את המשמעות: בשביל מה היה שווה כל זה?

                        ולסיכום,עלינו לגלות בתוכנו דברים לא פתורים ולסגור אותם כדי להמשיך בחיינו העכשוויים,כאן ועכשו.

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום חמישי, 17/6/10, 08:12


                          חשבון 

                           

                           

                          הלילה הוא הזמן

                          בו התיבות נפתחות

                          החשבון מונח בכספת המודעות

                          והדוח עובר בדיקת כדאיות.

                           

                           

                           לילי עטה ובא

                          תיבת ההפתעות נפתחה

                          מחשבות ותובנות סגרו חשבונות

                          בינן לבין עצמן. 

                           

                           

                          אני כאן

                          אתה שם

                          לילי לבן

                          מוכן ,מובן

                          לשלב הבא

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS