כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 6/2010

    0 תגובות   יום חמישי, 17/6/10, 07:02


    בזכותו ובזכות המורה שסטרה 

    בהיותי בכיתה א,הייתי נוסעת באוטובוס הישן ביותר של אגד דאז עם אחי לביה"ס באחד המושבים הקרובים.

    לדלת האוטובוס הייתה ידית והיה צריך למשוך בה- כדי לצאת החוצה.ילד היה תלוי במבוגר כמובן.[אתם יכולים לתאר לעצמכם היום כשהנהג לוחץ על כפתור והדלת נפתחת לפנינו ורק חסר שטיח אדום לרגלינו?].

    בנוסף למטבעות הגדולים והכבדים של אז ,היה גם חצי גרוש שהיה עשוי מנייר ועליו מוטבע מגן דוד אדום.

    ובכן,היינו עולים לאוטובוס ומגיעים למושב.ברגל היינו הולכים לביה"ס.אני דווקא רוצה לספר על המורה שאיני זוכרת את שמה ,אך את סטירתה המצלצלת אשר סטרה על לחיי- אני שומעת מצטלצלת תמיד ,לפני חצותי את הכביש- ומקפידה להסתכל היטב ימינה,שמאלה ושוב ימינה.

     ומעשה שהיה כך היה: 

    המורה שלי הראשונה הייתה מלווה אותי אל האוטובוס כדי שחלילה לא יקרה מה שכמעט קרה לי.ואני בשמחתי על שהגעתי לכביש הראשי, רצתי וחציתי וכמעט ונדרסתי.מורתי בלי להתבלבל הפליאה בי את סטירתה...

    לכאורה,ההורים של היום יזדעזעו למעשיה.את האמת?בזכות סטירתה מעולם לא חציתי ללא מחשבה את הכביש מחוץ לפעם נוספת באותה שנה.

     זה היה ביום קייצי רגיל שלא בישר על הבאות.

    ירדתי מהאוטובוס בואך חזרה הביתה.התחלתי לחצות את הכביש.ראיתי את אמי מבעד לחלון אוחזת בסיר האוכל המתכתי הגדול ולפתע ראיתי אותו נשמט מידה ו..חושך..קאט...איני זוכרת דבר...התעוררתי בתעלת העפר שלצד הכביש.לא ידעתי מה קרה.

    התברר שאופנוען דהר מצד הכביש הנגדי והצליח במקום לדרוס אותי לבעוט בי לצידי הדרך.ואני אומרת..שאם אדם נועד להמשיך ולגדול ולתרום בחיים הארציים אותו בייביסיטר שהיה לי במרומים לאורך כל ילדותי,יערסל אותו ויביאו לתעלת עפר למען ימלא ייעודו לשם כך הגיע לחייו הארציים. 

     

     

    מאז...אני נשבעת שבועת צופים...אני זוכרת את סטירת המורה ומסתכלת ימינה,שמאלה ושוב ימינה...

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום חמישי, 17/6/10, 06:39


      האדם יש לו שני אדונים, ובמותו נעשה חפשי מהם, שנאמר (איוב ג יט): "קטן וגדול שם הוא, ועבד חפשי מאדוניו".  

      שני האדונים הם רוח ונפש, שהם חושבים בתענוגים, ולהרבות ממון, ולאכול ולשתות, ולשמוח ולעשות כל מחשבות הלב ומראה עיניו, ולדבר דברים הבלים ולהנאות הגוף. 

       והנשמה הופכת מחשבותיהם ואומרת: "מה שווה לאדם ומה יתרון לו בכל עמלו שיעמול, וברגע אחד איננו והגוף כלה, ואז איה חכמתו ויופיו? אם כן, אין טוב אלא לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולדבקה בו." 

       זה אומר בכה וזה אומר בכה. אם הנפש והרוח מתגברים, אז תחלש הנשמה ואין לה כוח לעמוד בפניהם.  על כן המתעסק באכילה ובשתייה לא יחכם לעולם. 

       

       

       וכשהנשמה מתגברת על הרוח והנפש, אז תפקחנה עיני הנשמה להבין חכמת העליונים.

      לכן צריכה הנשמה להחליש הרוח אשר ממנו יוצאים הכעס והגאווה, והנפש אשר היא בעלת התאווה. וכשמתגברת הנשמה בחכמה, אז תביא לידי ענוה.

      דרג את התוכן:
        6 תגובות   יום חמישי, 17/6/10, 05:04

        זוכרת.. 

         

         

        שבילי שנים יחדו

        מתאספים אל חקנו

        כזהב פז.

         

         

         זוכרת פרחים יחדו

        שתלת בגני ובליבי

        זיכרונות אינם פגים

        הם משרישים והולכים. 

        זוכרת מגע בינינו

        ליטוף,עדנה ורוך

        יחדו אתם ארגנו

        שנות כיסוף ארוך.

         

         

         ובא היום ,וימנו שנים

        קמו ועלו כקמה

        כל אותם זיכרונות –

        ברמה. 

        התכסינו בם

        כבשמיכת פוך רכה.

        דרג את התוכן:
          4 תגובות   יום חמישי, 17/6/10, 05:01


          צבעי ריפוי על פי הקבלה:


          הצבעים השונים ותכונותיהם:

           

          באופן כללי כשמרפאים בצבע כדאי להשתמש בצבעים בהירים אשר מכילים הרבה לבן.צבעים עזים עלולים להביא ליותר מדי אנרגיה למטופל ולכן להזיק לו.תמיד טוב לשאול את המטופל לאיזה צבע הוא זקוק-כל האנשים יודעים באופן אינסטינקטיבי באיזה צבע להשתמש,טוב מאד לשאול גם את האני העליון של עצמך באיזה צבע כדאי לטפל.

          אדום-טוב להוספת אנרגיה ורוח חיים למטופל.הצבע האדום ימריץ את הפעילות האנרגטית של המטופל וימריץ את חילוף החומרים בגופו וכך תסייע לגוף בריפי מהיר יותר של המחלה.
          כחול-צבע זה ירגיע את המטופל וישקיט את האנרגיות הזורמות בקרבו.חילוף החומרים יפחת במקצת.בכחול טוב להשתמש כשהאדם נמצא בסערת רוחות,על מנת להרגיע אותו ולהחזיר לו את השקט הנפשי
          סגול-צבע זה ירגיע את המטופל ויעלה את רוחו לדרגה גבוהה יותר.משום שסגול הוא הצבע של הרוחניות הגבוהה.בצבע זה טוב להתחבר טוב יותר אל האני העליון.
          כתום-צבע זה יחזיר את עליצות החיים למטופל ויגביר במקצת את חילוף החומרים שלו,אך בצורה פחותה יותר משל האדום.
          ירוק-זהו צבע הגדילה וההתפשטות.צבע זה יביא לגדילה פיזית ורוחנית אצל המטופל.לכן אסור לטפל בירוק אצל חולים במחלות ממאירות.הירוק גם יחזיר את הרוגע הטבעי אצל המטופל ויחבר אותו אל האנרגיות שבטבע
          .
          צהוב-הוא צבע עליז אבל לא בכמויות מוגזמות שעלולות לשרוף את מערכות שאנרגיה של המטופל.טוב לשימוש כאשר מעוניינים לטפל בבעיות נפשיות.


          בנוסף לצבעים בסיסיים

           אלה ישנם עוד שלושת הצבעים המלכותיים:


          זהב-כמו הצהוב,יגביר את זרימת האנרגיה בגוף המטופל.הזהב הוא צבע טהור יותר מהצהוב ותכונותיו שמימיות יותר.טוב הוא לחיבור האדם עם האני העליון שלו ולהעלות את הוויברציות בגוף האדם.כאשר אתה משתמש בזהב אתה מביא אל חייך את האיכויות הרוחניות הגבוהות ביותר אל חייך.
          כסף-הינו גם צבע מלכותי,אך שימושיו אחרים מאשר לזהב.צבע הכסף יחבר אותך אל הרכות הנשית,אל המים ואל הירח.הוא ירגיע וילטף את גופך ואת נשמתך.
          חשמל(כחול חשמלי)-צבע זה דומה מאד בתכונותיו לזהב אך הוויברציות שלו גבוהות יותר מאשר של הזהב.בעזרת צבע זה תוכל להעלות במידה ניכרת את הוויברציות שלך וכך להפוך את שדה האנרגיה שלך לנקי ולמואר יותר.כשאינך יודע באיזה צבע להשתמש-השתמש בזה.
          הסגול החשמלי-דומה בתכונותיו לכחול החשמלי ?אבל הוא פחות טוב לריפוי וטוב יותר להתחברות לאני העליון.


          תכונות הצבעים:
          כחול-הגיון קר, תבונה, בהירות.
          ירוק-תקווה, התחדשות, פריחה, פוריות, יצירתיות
          לבן-טוהר, רוחניות, מיזוג.
          אדום-סמל לאצולה ולמעמד הגבוה, אגו, אנרגיה, תאווה, אנוכיות, מעמד גבוה, שלטון.
          סגול-צבע מלכותי. מנהיגות.
          חום-אדמה, ארציות.
          שחור-הלא נודע, תת מודע, מיסטיקה, תת הכרה.
          אפור-קשיים, אוירה קודרת, פחד, חוסר ביטחון וחרדות.
          תכול-אופטימיות אמיתית.
          צהוב-אינטלקט, אינטליגנציה קוסמית אבל גם ערמומיות.
          כסף-אינטואיציה, תת הכרה. הירח והכוכב.
          זהב-רוחניות, קשר עם הבורא, תחושות חום ונינוחות.


          המדיטציה הויזואלית על התכלת
          יש ליצור מצב של רגיעה פיזיולוגית בסיסית לפני הכניסה למצב של מדיטציה. מורה מיומן יכול ללמד כיצד להשקיט את המחשבות ולהסיר את המתחים כהכנה להתבוננות בתכלת שבציצית או בים או בשמים עד להפנמת הצבע.
          * עוצמים עיניים, יוצרים שקט מחשבתי ומתבוננים פנימה במודעות.
          * רואים בעין פנימית את צבע התכלת. יש המצליחים בקלות לפתוח מסך לבן בתוך המחשבות ושם "מקרינים" את התכלת. במידה ואין צבע ברור, ניתן לפתוח עיניים, להתבונן שוב בצבע ולהפנימו.
          * מעבירים את דימוי הים בתחושת רוגע ושלווה.
          * אחר כך מעבירים את המחשבות במסך הפנימי לרקיע, לכחול שבשמים.

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום רביעי, 16/6/10, 14:29

            זהירות!שיפוצים! 

             

             

            אחרי שנים של סגר

            פתחתי ליבי אליך

            סיפרתי לך את שאני מגלה

            רק ביני לבין עצמי

            באפלה. 

             

             

            וזה היה נפלא.

            שחרור,אחווה,

            פצעים נסגרו מהרה

            ליבי הדהיר פעימותיו

            העז להאמין באהבה. 

             

             

            ובאחת,קרעת היריעה

            צנחה האמונה

            נעלתי מחדש ציפור נפשי

            עטפתי דמעותיי בחובי.

             

             

             עצוב לי למשבתי .

            חפנתי ראשי

            ליטפתי תקוותי

            את הצוהר סגרתי זמנית

            על השלט כתבתי:

             

            "זהירות!בשיפוצים..!"

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום רביעי, 16/6/10, 09:34


              המקרר של פעם וקובית הקרח של אז 

               גם חשמל לא היה באכזיב.

              וודאי.זה לא הגיע כלל עד סיום שהותנו במקום.כלומר עשר שנים ראינו לאור פנס הלוקס ומנורות הנפט. רומנטי?אכן!ופלא פלאים!לא אחד מאתנו הילדים ,נזקק למשקפיים- למרות שאז לא היו בילויים נוספים מלבד ים,פרחים וספרים.כתולעת ספרים מדופלמת, הייתי אמורה להיות עם משקפיים עבות בסוף מגורינו במקום.

              אך לא.בורא עולם שמעלינו ,דאג שההנהגה הניסית בביתנו לא תפסק.והיה צורך לא מעט בכך. 

              ונחזור לכותרת הסיפור.

              אם אין חשמל איך מקרר יפעל?צאו וראו... קנו הורי מקרר אשר פועל על קוביות קרח...חברי וחברותי בנהריה כבר היו בקדמה החשמלית ואני עדיין הייתי צריכה להיות "קונת הקרח הקטנה...." 

              לא.ממש לא ריחמתי או התביישתי בדבר. מפעל הקרח היה בנהריה..מרחק רב ממגורינו.וכלי הרכב שהיה אמור להוביל את הקרח היו אופני הנאמנים והמאומנים.

              אם כן,מה עושים? אימא נותנת את הכסף.אני מדוושת קודם כל למעברה הקרובה קרית חוף.אם התמזל מזלי –האוטו ה"ענק" של הקרח מחלק את תכולתו בידי אדם עם צבתות נחושת גדולות ,אשר שולף מערמות הקרח המלבניות את מרכולתו .אזי היה מניח את הקובייה על אופני.הייתי סוגרת אותם עם הברזלית המיועדת ומגיעה הביתה בחום הקיץ עם שלושת רבעי גודלו המקורי...

              אמרתי אם התמזל מזלי... והיה ולא?

              הייתי מדוושת לנהריה במהירות,נוסעת למפעל הקרח בדרום העיר.קונה את הקובייה הקפואה ומדוושת דרך השכונות לאכזיב,שערותיי הארוכות והבהירות מתבדרות ברוח.שריקות ומחמאות לא מועטות[אך כמובן שומרת על פסון..]וחברותי וחברי מביה"ס מנופפים לי לשלום. היום אני מעריכה מאד  את יכולתי לא לראות במצב משהו נחות..אפילו התגאיתי בייחוד. 

              אך מה עלה בגורל הקוביה?באיזה גודל הגיע לנחלה ?האמינו לי פחות ממחציתה אם כי דיוושתי במרץ ובהנאה וגזרתי את כל הקופונים מההופעה. 

              אמי הייתה לוקחת הקובייה לשמחתי ללא הערה...[אז הייתי הילדה הטובה שעושה הכול כרצונה]שוברת לחתיכות ומניחה בפריזר של המקרר... 

               

               

              יקירי,עשר שנות דיווש נמרץ,לא ישכחו ממני לעולם.והמפליא?אני זוכרת זאת כחוויה מעשירה...בני הנוער של היום...מה הם היו אומרים...

              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום רביעי, 16/6/10, 04:32


                לילה סוער 

                 

                 

                הליל הכוכבים התייעצו בינם.

                לבין עצמם הייתה שאלה:

                איך אלפי לילות אהבה

                הופכים באחת לאכזבה גדולה. 

                 

                 

                אמר כוכב הצדק:

                זה לא בצדק

                לאחר לילות סערה

                לבטל את כל שהיה. 

                 

                 

                אמרה נוגה נוגה

                ליבי כואב

                כל המילים שנאמרו

                נספגו ונשכחו מלב.. 

                 

                 

                ויופיטר פותר הסוגיות

                מתיר כל המשאלות

                שהיו ונס ליחם

                ומוצא להם דרכם. 

                 

                 

                הליל גורש

                שקט הס

                נגמר הויכוח

                פצח יום חדש...

                דרג את התוכן:
                  8 תגובות   יום רביעי, 16/6/10, 04:09

                  האם אפשרי לחיות ללא ידידנו יצר הרע

                   

                  שני יצרים נתן הקב"ה בלב האדם: יצר טוב ויצר רע, והרשות בידו לבחור באיזו דרך לילך בידיעה כי בהתאם למעשיו הוא עתיד לקבל את גמולו. ההתמודדות עם שני יצרים אלה,מגיעה מאפשרות הבחירה שניתנה לנו. הבחירה בין טוב לרע מלווה אותנו בכל רגע בחיים, ללא כל קשר למצב הרוחני בו אנו נמצאים. לכל אחד בחירות שונות ומצבים שונים להתמודד איתם המתאימים לדרגתו הרוחנית.

                   

                  סוגיה להתחבטות:האם אנחנו רעים מטבענו? הפירוש להלכה אומר שכל בני האדם נבראו טובים. אין בהם שום דבר שלילי. לצד כל אחד מאיתנו מהלך צל. צל שנקרא "יצר הרע". הוא נברא כדי להוליך אותנו שולל להכשיל אותנו במבחנים פשוטים ומורכבים כאחד. האם יש יצר טוב? כנראה שלא, מאותה הנחה שכולנו טובים ואין צורך ביצר הטוב.הוא כבר טבוע בנו מיום היוולדנו.

                   

                  לפי היהדות:בתוך כל אדם שוכנים שני יצרים: היצר הטוב והיצר הרע. היצר הרע מכונה בשם "מלך זקן וכסיל" מכיוון שעל פי חז"ל ,הוא נכנס אל האדם כבר בלידתו. במקורות היהדות לעתים מכונה היצר הרע בשם שטן. היצר הטוב לעומת זאת מכונה בשם "ילד מסכן וחכם", שכן הוא נכנס אל האדם שלוש עשרה שנים לאחר לידתו של היצר הרע, בזמן בר המצווה.

                   

                  היצר הטוב של האדם, הוא הכוח שבאדם שיוצר טוב. היצר הרע של האדם, הוא הכוח שבו שיוצר רע.

                  היצר הרע נקרא נפש בהמית, לא מפני שהוא בהמה דווקא , כי לפעמים הוא שועל פיקח שבחיות , וצריכים לחכמה מרובה להבין תחבולותיו , ולפעמים הוא מתלבש בלבוש צדיק תמים ענו ובעל מידות טובות . וכל מניעה שיש לאדם בקדושה הוא רק מתחבולותיה של הנפש הבהמית . אומר הרבי הרש"ב : עד אז לא ידעתי שהנפש הבהמית יכולה להתחפש לצדיק וחסיד .

                   

                  'היצר הרע' הינו בריאה של האל. הוא שותף חיוני בקיומו של העולם ואפשר שחשיבותו רבה יותר מזו של היצר הטוב, משום שהוא הכוח המניע את המין האנושי. אילולי יצר הרע לא בנה האדם בית, ולא נשא אישה ולא הוליד בנים ולא נשא ונתן. יצר הרע הוא המניע את העולם. ואם נוריד המלה רע, נשאר עם יצר. יצר הקיום ויצרים סוערים אחרים[מפי אחד האמוראים].

                   

                  דן לחמן כותב במאמרו:"יצר הרע נולד עם הדת. רק דתיים מכירים אותו, סובלים ממנו ונלחמים בו מרות. לחילוניים יש גבולות. מה הם יעשו ומה לא, כמה יראה בעיניהם מקובל ומתי מעשה הופך ליותר מדי. אם לא חטאו בעיני החוק, לא יסבלו ממנו. אין שכר ואין עונש בתוך גבולות מקובלים. יש להם מוסר פנימי וערכים עליהם נבנית אישיותם".

                   

                  בספר התניא של האדמו"ר הזקן ,כתוב כי  היצר הטוב הוא בעיקר במוח, וכמו כן בלב - בחלל הימני, ואילו היצר הרע מקומו בלב בחלל השמאלי. היצר הטוב מבוסס בעיקרו על המחשבה והמוח, ואילו היצר הרע מבטא את האמוציות והרגשות הספונטניים שעמם האדם נולד, שעיקרם תאוות גשמיות וגופניות. לכן,ה"מוח צריך להיות השליט על הלב", כלומר - לשלוט על הרגשות באמצעות המחשבה.

                   

                   אחת מדרכי התמודדות עם היצר הרע היא: "רבי ישמעאל אומר: אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש".

                   

                  ולאלו שמתקשים להתגבר על יצרם, יש נחמה:בספר יחזקאל נאמר: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר", זהו ששנו רבותינו "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו" .

                   

                  ישנו שיר שמושר לילדים בגנים החרדים על המאבק בין שני היצרים:

                  בבוקר באים אל ליבי הקטן ,באים אל ליבי הקטן.

                  שניים אורחים ואותי מבקשים: "הכניסי אותנו לכאן"

                  ובין שני האורחים שלי אין כלל שלום

                  ושני האורחים רק רבים כל היום.

                  אחד הוא אדון היצר הרע,השני אדון יצר הטוב הוא נקרא.

                  ניגשתי אל אימא שאלתי אותה:" למי את הדלת אפתח"?

                  אז אימא אמרה שמאד לי כדאי להכניס את הטוב רק אלי.

                  וכך עשיתי ראו הפתעה!פתאום נהייתי ילדה נפלאה!

                  ורק אם יבוא היצר הטוב –אפתח את דלתי לקראתו.

                  ורק אם יבוא היצר הרע-אסגור את דלתי מלפניו.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שלישי, 15/6/10, 20:53

                    אבי ז"ל באר המים ונקמת הדבורים 

                    באר הייתה באכזיב .באר מים מתוקים.לא היו צינורות וברזים כשהורי הגיעו למקום[רק כשבע שנים אחרי...]. והייתה הבאר שופעת מים מתוקים וזכים, לזה אשר לקח את מנוף המתכת והוריד והרים שוב ושוב לתוך הדלי את המים.

                    זאת הייתה חוויה אף אחד מאתנו הילדים, לא התרעם על השאיבה. 

                    בתחילה גרנו על ראש הגבעה לפני שאלי אביבי הגיע והכריז על הקמת מוזיאון ומאוחר יותר על מדינה .מיד כשפינו דיירי הבית שמתחת לגבעה את ה"וילה" לצד הבאר,הורי קמו והתנחלו בבית .פתחו המחיצות שהקימו שני הדיירים הקודמים והנה בית לתפארת. כך שאיפתנו לאיכות חיים וקרבה למקור החיים- המים הגיעה לסיפוקה. 

                    הבאר הייתה לצד מבנה קומותיים.כשעלינו לקומה השנייה ללא מעקה ועם בור פעור השואף לבאר,הורינו כדרכם, סמכו על ריבונו של עולם, הבייביסיטר ללא תשלום -שהיה להם בטחון מוחלט שלעולם יפקח עלינו את עיניו.והפלא ופלא.עשר שנים חלפו ואף אחד מאיתנו לא נפל.אנו ארבעת האחים,עזרא בן דודי שקראנו לו "ענק מניילון" בגלל גובהו וגם בני דודי שערקו לקיבוץ לאחר זמן מה אסתי ושעיו. 

                    טוב ,אבל רציתי לספר על אבי והדבורים.

                    אנו הילדים רק שאבנו ומידי פעם הדבורים שאהבו גם את טבילת המים, היו באות ועוקצות אותנו בנדיבות [והקרח היה מרפא]{היום אני יודעת שיש רפואה המצדדת בעקיצות דבורים-אולי בגלל זה לא נזקקנו לרופאים}. 

                    אך אבי מאס בשלטונם האבסולוטי ללא מענה אדם ,והחליט להשמידם.אין לי מושג במה השתמש... 

                    ובכן.גופיה לבנה לבש אבי וגבו היה חשוף.עם בואו לאכל, ראינו מספר לא מבוטל של דבורים נותנות בו את כל ארסם ומוציאות עליו את כל כעסן....

                     

                     

                    אינני זוכרת שאבי העז מאז לצאת מולם למלחמה אבודה...בכניעה היה כמונו ,נותן עצמו לחסדן ומכבד את שלטונן.ובכן ידידי הירוקים..חינוך אמיתי קיבל אבי, ולא היו אז פרסומים בעד "תנו לחיות ולדבורים לחיות"...

                    דרג את התוכן:
                      10 תגובות   יום שלישי, 15/6/10, 14:25

                      הרוח כמתווכת בין הנפש לנשמה

                       

                      האדם בנוי מעבר לגוף הפיזי מנשמה .על פי חוכמת הקבלה חלקי הנשמה הם : נפש , רוח ,נשמה , חיה ויחידה. רוח אחראית על ההתפתחות הרוחנית של האדם - רגש , התעלות , ביטול האגו העצמי לטובת הזולת . רוח האדם לפי תורת הקבלה נובעת מצ'אקרת הלב. היא מתווכת בין הנפש לנשמה.

                       

                      במילה "רוח" אנו מתכוונים למשהו שלא נראה אך יש לו, או בו, כוחות אנרגטיים מיוחדים.

                      מעצם מהותה, הרוח איננה ניתנת לתפיסה פשוטה. היא ערטילאית, היא נכנסת לדבר או מתלווה לדבר. משהו נטול רוח הוא משהו מת. נראה שהרוח היא לא רק מאפיין של הדבר שאליו היא מתייחסת, היא משהו שנמצא מעליו, מעין השראה, תנועת החיים שלו.

                       

                      "רוח"- היא אנרגיה הזורמת בחזה, בלב בריאות ובידיים. הרוח אחראית על תפקודם הפיזי של האיברים הנ"ל ועל התפקוד הרוחני של האדם. הפרה באיזון אנרגיית הרוח תפגע באיברי הריאות, הלב והידיים או בתפקודו הרגשי רוחני של האדם, דבר שיתבטא בהפרעות רגשיות או בתעוקה ליבית. הרוח זורמת בתוך מרכזי האנרגיה- ספירות: חסד, גבורה, תפארת.

                       

                      לפי התורה הסינית,רוח זוהי אנרגיה – חומר קוסמי הקיים גם בתוך האדם וגם מחוצה לו -בסביבה שלו. וכאשר דבר זה עוזב את האדם, האדם הופך למת. גם כאשר אדם עדיין בחיים והצ''י נמצא בתוכו, הוא יכול להיות יותר חזק או יותר חלש. הצ''י יכול להיות יותר חזק או יותר חלש, כלומר כאשר אדם בריא ואנרגטי, רמת הצ''י שלו מאוד גבוהה, כאשר האדם חולה או עייף, רמת הצ''י שלו נמוכה.

                       

                      בשפה היפנית, כאשר רוצים לשאול מישהו לשלומו, שואלים אותו: "מה שלום הקי שלך", והתשובה על שאלה זו: "הקי שלי טוב" או "הקי שלי לא טוב", זוהי השפה היום יומית המקובלת ביפן, קי הנה מילה מאוד רווחת בשפה ובתרבות היום יומית ביפן. כאשר רוצים להגיד על מישהו שהוא בריא ומלא מרץ, אומרים עליו: "יש לו קי חזק".

                       

                      ברגע שהרוח מתעוררת, ניתן להתחבר לנשמה שהיא מקור האדם ובבחינת ניצוץ אלוקי. נשמת האדם עשויה מחומר רוחני רב ערך. ברגע שהאדם מחובר לעצמו, כלומר- פיתח את הרוחניות שלו על מנת להתחבר לנשמתו- הוא מחובר למקור הידע. רק אז יוכל לגלות את המיסטיקן שבתוכו.

                       

                      רוח האדם איננה מפותחת אצל חלק מהאנשים אך בעידן החדש – עידן הדלי- מתרחשת התעוררות פלנטארית של גוף הרוח ומכאן ההתעניינות ההולכת וגוברת ברוחניות.

                       

                      חיבור רוחני לאדם אחר,מקנה חברות, הבנה, ידידות ושלווה. אופציה להתפתחות וצמיחה. רעות. חיבור רוחני הינו אדם "במזל שלנו" – מביא לנו מזל. כאן קיימת התאמה. מרחב אישי. 

                       

                      קריאה קלפים ברמה רוחנית היא בתדר הירוק- הדרכה רוחנית.  על אותם קלפים נוכל להדריך את השואל בהתבסס על האנרגיות שיצאו בפריסה.

                       

                      איזו רוח אנחנו מצפים שתימצא במנהיג, באיש אשר רוח בו? ממנהיג אנחנו  מצפים לשאר רוח, לרוח יתרה. וכיוון שרוח היא משהו מן החוץ, שנכנס באדם -  איש שיש בו שאר רוח הוא כנראה מישהו שמשתדל להיות כלי נקי, שמאפשר לרוח גדולה לנשב בו ולמלא אותו. החוש המוסרי שלו וכוח הבחירה שלו, ימשוך אליו רוח טובה ובונה.

                       

                      הרוח הוא הלב, ומבקש שררה גדולה ומלכות בלב בני אדם לרדוף אחר הכבוד. על כן גאות הלב נקראת "גסות הרוח". והוא המגביה דעת בני אדם להשתרר ולהתגדל.

                       

                      ולפנינו שירו של משורר דגול על רוחו של האדם:

                      אני מאמין/ שאול טשרניחובסקי

                       

                      שחקי, שחקי על החלומות,

                      זו אני החולם שח.

                      שחקי כי באדם אאמין,

                      כי עודני מאמין בך.

                       

                      כי עוד נפשי דרור שואפת,

                      לא מכרתיה לעגל-פז,

                      כי עוד אאמין גם באדם,

                      גם ברוחו, רוח עז.

                       

                      רוחו ישליך כבלי-הבל,

                      ירוממנו במתי-על;

                      לא ברעב ימות עובד,

                      דרור – לנפש, פת – לדל.

                       

                      שחקי כי גם ברעות אאמין,

                      אאמין כי עוד אמצא לב,

                      לב – תקוותי גם תקוותיו,

                      יחוש אשר, יבין כאב.

                       

                      אאמינה גם בעתיד,

                      אף אם ירחק זה היום,

                      אך בוא יבוא – ישאו שלום

                      אז וברכה לאם מלאם.

                       

                      ישוב יפרח אז גם עמי,

                      ובארץ יקום דור,

                      ברזל-כבליו יוסר מנו,

                      עין-בעין יראה אור.

                       

                      יחיה, יאהב, יפעל, יעש,

                      דור בארץ אמנם חי,

                      לא בעתיד, בשמים –

                      חיי-רוח לו אין די.

                       

                      אז שיר חדש ישיר משורר,

                      ליפי ונשגב לבו ער;

                      לו, לצעיר, מעל קברי

                      פרחים ילקטו לזר

                      דרג את התוכן:
                        8 תגובות   יום שלישי, 15/6/10, 09:34


                        גבורת אבי במלחמתו כנגד הנחש

                         בהיותי ילדה ,גרנו באכזיב, בבית נטוש מימי מלחמת השחרור.בית קרקע אשר בו מסדרון ארוך ושתי דלתות יציאה.לא היה צורך בשטיחים ,כי הרצפה הייתה מצוירת .חצר הייתה לנו מאחור ,ובה גדלו ענבים אדומים.עץ רחב עלווה אשר נדנדה תולה עליו, מעשה ידי אבי להתפאר ושולחן עם ספסלים  אותו בנה מעץ .פראי גדלו קוצים ופרחים.בניהם היינו מתחבאים ותווים שבילים .אהבתי מאד את הבית.שקיעת החמה אל הים ,הייתה ניבטת מהמראה אשר ניצבה בחדר השינה של הורי. 

                        אך לא בזאת סיפורי עוסק.

                         בקר אחד התעוררנו ליום קייצי נוסף.אחותי הבכירה ממני ,הלכה להציע את המיטה .לזוועתה גילתה נחש צפע מכורבל מתחת לשמיכה וישן שנת ישרים.כנראה שבילה את הלילה לצידנו כי יחד ישנו .היא רצה בזעקה להורי .

                        אבי שהיה איש ממוצע לגמרי ,תכול עיניים ובדחן,אך בודאי שלא לוכד נחשים מוסמך.לעומת זאת,כבוגר  מחנה עבודה אצל הגרמנים -לפחד מפני כל דבר אם זוחל,או עף לא היה כלל נגיעה בו.

                         לקח אבינו מטה בידו וזעק בקולו הרם אל הנחש העצל.ברח ונס הזוחל על נפשו אך אבי בגבורתו לא ויתר.וכמו במצוות התורה דלק אחריו עד שקיים בו את המצווה כהלכתה. 

                        ואנחנו ,מה הגבנו?האמינו לי שגבורתו של אבי מלבד הרושם הכביר שהותירה בנו ,לא השאיר כל טראומה.אנחנו,שראינו את אבינו במחסן הגדול ,איך שהיה  צועק על עכברים והיו נבוכים,המומים, נעמדים ומרכינים ראש למכתו בהכנעה רבה...

                        עד כדי כך גדולה הייתה השפעת יכולותיו של אבי וביטחוננו בו עד כי ,גם כשראיתי שני נחשים זוחלים בפעם אחרת על דלת ביתנו קיבלתי זאת בשוויון נפש לא אופייני לילדה בת תשע,עד שהלכו לדרכם. 

                        היום,כשאני מסתכלת אחורה אני חושבת שמוטב שלא אנסה להבין..כי עם ההיגיון של היום הייתי הופכת וודאי לנציב של מלח.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום שלישי, 15/6/10, 09:06

                          נחש הנחושת מפרשת השבוע חוקת

                           

                          בני ישראל הולכים במדבר לסבוב את ארץ אדום. הדרך ארוכה ובלתי צפויה. הם היו קרובים לארץ, ועתה היא מתרחקת מהם. ולא זו בלבד, אלא שיש קשיי תזונה: "אין לחם ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל".

                           

                          בעקבות תלונתם , הביא עליהם אלוקים את מכת הנחשים . סביר להניח, שמדובר בחזרה בתשובה על החטא שבו חטאו. הנחש אמור להזכיר לבנ"י מדוע הם לקו בנחשים, ועל מה הם צריכים לחזור בתשובה. כשיחזרו בנ"י התשובה - יינצלו מן הנחשים.

                           

                          כשזעקו לעזרה- על פי הוראת ה', על מנת להפסיק הרג בעם ישראל ציווה על משה ,להכין את נחש הנחושת [צורת נחש מנחושת וייתכן שהיו לו כנפיים כמו לשרפים].

                           

                          כל מי שהוכש על ידי נחש, הסתכל על נחש הנחושת ונרפא.המטרה הייתה על פי הסבר המשנה:" בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין, ואם לאו - היו נימוקים".כלומר, לא הנחש ריפא את הנשוך, אלא ההתבוננות בו, שהביאה לנשיאת העיניים כלפי מעלה, כלפי ה', וה' הוא שחולל את הנס וריפא את הנשוך.

                           

                          הריפוי במזיק עצמו, עורר את הנשוך להאמין שה' הוא המרפא, והוא המחיה והממית, ולא התרופה. זו תהיה תשובה לטענותיהם על האוכל הקלוקל. לא האוכל מחיה, אלא הקב"ה, המאכיל.   

                           

                          התלונה והחטא:

                          1.הוצאת דיבה על המן.
                          ‎2.כפיות טובה על קבלת המן.


                          ולמה נחש לתיקון ורפואה?
                          ‎1.גם הנחש מוציא דיבה.
                          ‎2.לנחש אין את הטובה שבנ"י לא העריכו כראוי.

                           

                          האוה"ח-מחלק את העונש לשני חלקים: "נחשים" - כנגד מה שדיברו במשה, "השרפים" - כנגד מה שדיברו בה'. שהנחשים הם יותר 'תוצאה' מאשר 'עונש' - "שלח ה' בם מה שנולדו מחטאם".

                           

                          הראי"ה קוק, קושר את הנחש למימד הרוחני- ערכי של העולם. הנחש הוא שורש החטא, הפירוד והמות של העולם, וההסתכלות בו מתקנת את החטא.

                           

                          הרמב"ן טען ,שההסתכלות בנחש מגבירה את עוצמת הנס "נס בתוך נס, תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחליא". הרמב"ן טען שכאשר אדם ננשך ע"י נחש, הסתכלות בצלם נחש מזיקה לו יותר, ואדם כזה צריך להימנע מהסתכלות בגורם שהזיק לו. לכן, העובדה שהאדם מישראל התרפא דווקא ע"י הסתכלות בנחש מעצימה את הנס".

                           

                           יש האומרים ,שהנחש היה על מטהו של משה. נחש הנחושת השתמר במשך דורות רבים והגיע לבית המקדש, עד ימיו של חזקיהו. בימי חזקיהו, היה בחצר בית המקדש.  ובמשך הדורות האמינו אחדים מישראל שיש בכוחו להמציא רפואה לחוליים שונים, מתוך כך היו שהחלו לעבוד לו (היו מקטרים לו ומקריבים לו קורבנות).מסיבה זו חזקיהו  השמידו.

                           

                          בסיפור גן עדן אחראי הנחש על אובדן חיי הנצח של האנושות, בעלילות גילגמש הנחש גונב מהגיבור את עשבי החיים. גם במיתולוגיה היוונית הנחש מביא חיים (או מוות), וסמל הרפואה עד ימינו הוא נחש כרוך על עמוד (=שרף על נס).

                           

                          גם בתרבויות אחרות נחש מופיע כדמות מיתולוגית וכסמל פולחני. תכונותיו היו בעיקר להבריא חולים, וכן תכונות של פריון, כוח חיים וחוכמה.

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS