כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 6/2010

    2 תגובות   יום שלישי, 15/6/10, 03:38


    מה רבו מעשיך אלוקים

    צל העיתים 

     

     

    לעיתים אנו תוהים

    על דרכו של אלוקים

    על פרידה מאדם

    מדוע ולמה הדבר קרה.

     

     

     לעתים אלוקים

     חומד לו לצון

    מפגיש עבר עם הווה

    מראה לנו סיבת הסיבות

     

     

     וכך על אי

    הפגיש אותנו

    לאחר שנות נדודים

    מיד הבנו

    פלאי דרכיו

    ביקשנו לשוב

    אל צל העיתים.

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום שני, 14/6/10, 20:58

      אני רוצה תמיד עיניים

      להתחיל את הבוקר בהכרת תודה ובהתעלות עם שירו של נתן זך.זה כמו תפילה.זה נותן לך להעריך את עצם החיים.את היופי שישנו בהישג ידנו ללא מאמץ.לעשיר ולעני.פשוט פשוט היד וגע בדברים ,תאהב אותם,תהלל אותם,לגום מהם טעם אמיתי לחיים,שאב מהם כוחות.
      זהו שיר הלל לקיים.זהו מעודד לראיית האור שבחיינו.נגיעה בדברים הפשוטים ביותר שהם האמיתיים ביותר.
      להלל דבר כל כך מובן מאליו:חוש הראיה.יכול להיות אדם עם עיניים ואינו רואה.הולך הוא סומא בעולם.
      ואני מכירה כאלו שלא רואים או שראייתם מתקצרת ורואים עולם ומלואו...

      הריהו לפניכם שירו של נתן זך:
      אני רוצה תמיד עיניים
      אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
      את יפי העולם ולהלל את היופי
      המופלא הזה שאין בו כל דופי ולהלל
      את מי שעשה אותו יפה להלל
      ומלא, כל כך מלא, יופי.

      ואינני רוצה להיות עיוור ליופי
      העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
      על דברים אחרים אבל לא אומר די
      לראות את היופי הזה שבו אני חי
      ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
      ועושות את יד באומץ ולא פחות
      מכך, בסבלנות, סבלנות בלי די.

      ולא אחדל מהלל, כן, להלל לא אחדל.
      וכשאפול עוד אקום - ולא רק לרגע -
      שלא יאמרו
      הוא נפל. אלא הוא קם עוד רגע להלל
      בעיניים אחרונות
      את שלהלל לא יחדל.
      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שני, 14/6/10, 11:37

        הטלת אשם

        הטלת אשם -היא פעולה של בחירת אדם או קבוצת אנשים והצבעה עליהם כ"שעיר לעזאזל", כאשמים ונושאים באחריות למצב שלילי, בין אם הוא הגורם לו ובין אם לא.

        ביהדות, מקור המונח "שעיר לעזאזל" הוא בטקס שילוח השעיר (זכר העז) ביום הכיפורים אל הצוק המכונה "עזאזל". השעיר כיפר על חטאי בני ישראל ביחד עם השעיר האחר, שהוקרב בבית המקדש.

        שימוש בשעיר לעזאזל נפוץ גם כיום, בתקופה המודרנית. בפוליטיקה למשל, מהווה הטלת אשם כלי חשוב בתעמולה, המיועדת לגבש את התומכים מסביב לאדם או לרעיון.

        רבים מאיתנו גודלו בדרך של הטלת אשמה על כתפיהם .יתרה מזאת-מלמדים אותנו, לפי מיטב המסורת הרציונאלית, שהעולם הוא שרשרת אינסופית של סיבה ותוצאה. הוא העליב אותי - אני נעלבתי, אני לא הייתי רגישה מספיק - היא אבדה את הבטחון העצמי שלה... אנחנו לומדים שעלינו מוטל עולו של הסדר העולמי הנכון. אם נתנהג כראוי, אם תמיד נדבר בנימוס, אם אף פעם לא נצעק או לא נכעס, אם נהיה שמחים בכל מצב - כולם יהיו מרוצים והעולם יהיה מקום טוב לחיות בו. ואם נהיה ההורים המושלמים האלה שעושים הכל "כמו שצריך" הילדים שלנו יגדלו "כמו שצריך".

        אמונה זו מתיישבת אם הגישה הרווחת שרואה בהורים מכשיר לגידול הילדים "הנכונים". תפיסות פסיכולוגיות מודרניות, שזיהו את ההשפעה המכריעה של תקופת הילדות על מבנה נפש האדם, מטילות את האחריות להתנהגותו ולאופיו של הילד על ההורים. ומאז עומדים הורים בכלל ואמהות בפרט בפני האשמות המופנות כלפיהם תדיר. כשמתגלים קושי או בעיה אצל ילד מיד פונים לברר כיצד השפיעו ההורים על כך ומה חלקם במצב, ואף יותר מכך - אומרים הפסיכולוגים ומטפלים שונים: אל תטפלו בילד, טפלו בהורים, הם יתאזנו, גם מצבם של הילד ישתפר.

        ד"ר עוז מרטין בכתבתו , אומר כי בקרב זוגות רבים קיימת נטייה אינסטינקטיבית, מעין אוטומטית, להשתמש בשפה מאשימה במצבים מעוררי בעיה או קונפליקט. מדוע זה כך? נראה כי הנטייה לחשיבה ודיבור מאשים, הינה טבעית ומוטבעת בתוכנת החשיבה שלנו.היא מופעלת בעיקר כאשר פונים אל האחר/ת באופן מאשים, תלונתי ומתקיף. משמעותה בהקשר זה היא: "את/ה אשם/ה במה שקרה"!
        ההמשך "ההגיוני" לגישה זו קובע ש"אלמלא התנהגת כפי שהתנהגת, אני לא הייתי מרגישה כפי שאני מרגישה" (כועסת, מתוסכלת, עצובה).

        היא נועדה, בראש ובראשונה לדווח לבן הזוג על הרגשה, מחשבה או חוויה שהתנסינו בה.

        הבעיה מתחילה כשהאדם מאמין שהוא לא בסדר ומקבל עליו את האשמה.הבטחון מתערער וכתוצאה מכך גם העשיה לוקה ובאמת אתה מתחיל לתפקד גרוע.

        הטלת אשמה חוזרת מוטבעת כה עמוק במערכת החשיבה והתגובות, עד כי קשה להבין ולקבל את חוסר התועלתיות שבהפעלתה.

        יתירה מזאת, כאשר הבעל מגיב בהאשמה-נגדית ("גם את לא מקשיבה לי"), מוחו אומר לו שהוא מגיב ופועל בהיגיון צרוף שלא ניתן לערעור.

        זהו אותו הגיון המאפיין הליכים בבית משפט, ולפיו אין לך (לאישה) זכות להאשים את בעלך בשעה שאת עצמך אשמה באותו עניין. מהר מאד עובר הויכוח לפסים אחרים לגמרי: למי מהשנים "זכאות" גדולה יותר להאשים ולהתלונן, לבעל או לאישה? או, מי מהשניים התחיל בכך ראשון? מי מהשניים יותר "לא מקשיב", הבעל לאשתו, או ההיפך, האישה לבעלה. זוהי חשיבה התוקעת את הזוג במעגל סגור ואין סופי של תסכול ומצוקה.

        מי לא יודע, שחיזוקים גורמים למוטיבציה להתקדמות ולהיפך,האצבע המאשימה- גורמת לירידה במוטיבציה ולביצוע כושל.

        מוטב שכל אחד ייקח אחריות על מעשיו וגם אם זולתו "אשם",לא יטיח בו אשמה,אלא יבקש הסברים וילמד לסלוח לו או לקבל שאין זו "אשמתו".

        לא כולנו יודעים לסנן את הדברים שמטיח בנו זולתנו ,ולעיתים קרובות אנו משתכנעים שאנו אשמים.התפקוד שלנו יורד,ואני חשים מגומדים וחסרי ערך.

        וקצת הומור תמיד טוב-שיר ישן על אדם הטוען לחפותו:
        אדוני השופט /מילים: חיים חפר

        פעם ראיתי מרפסת בלי אור,
        טיפסתי אליה לאורך צינור,
        רציתי רק לבדוק את מצב המנורה -
        לפתע מי מופיע? המשטרה.

        אדוני השופט! אדוני השופט!
        זאת האמת וכל האמת,
        אז למה אתה לי בית סוהר רושם?
        אינני אשם, אינני אשם.

        לגברת אחת באוטובוס
        פיניתי מקום מתוך נימוס,
        אבל מרוב צפיפות ומחנק -
        הכנסתי לה את היד לתוך הארנק.

        אדוני השופט...

        יום אחד פוגש אני בתייר
        שרצה להשקיע באיזה דבר,
        אז מכרתי לו בית שלא היה שלי -
        כי לא רציתי שיסע מפה עם יחס שלילי.

        אדוני השופט...

        היה לי שכן נורא ואיום
        שלא רצה לחיות איתי בשלום,
        כשחטבתי עצים
        בא פתאום המסכן
        והכניס את הראש מתחת לגרון.

        אדוני השופט...

        אדוני השופט, אל תהיה כזה מן...
        למה באדם אתה לא מאמין?
        רק לא בית סוהר, למען השם -
        אינני אשם, אינני אשם.

        אדוני השופט...

        דרג את התוכן:
          6 תגובות   יום שני, 14/6/10, 10:37


          היה שלום חבר 

           

          היה שלום חבר

          לא ,אינך חסר.

          סגרנו מעגל

          תם סיפורנו,נשלם. 

           

          ישנו עולם אמרת

          פתוח ורחב

          כלליו הם חופש

          היתר,נופש.

           

           ישנו עולם אמרתי

          תדרים בו הרבה

          אשוט בהם רחוף

          חוכמה ארדוף. 

           

          היה שלום חבר

          אחדנו דעה

          חבוק עולמך

          אנוע בלעדיך.

           

           כעת שהוקל

          נפלה החלטה

          קח לך יונה

          ושלום לך במשכנך.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שני, 14/6/10, 07:06

            הנפש היא הסיפור אישי שלנו

             

            העיסוק בנפש האדם הוא עניין מורכב אשר רבים חקרו וחוקרים עד היום :מהי נפש? מהי תודעה? מהי התפיסה היהודית לנפש האדם? מהו מימד הנפש? כיצד ניתן להוכיח בכלל את קיום הנפש? מה מטרת הנפש, מהיכן באה ולאן פניה?

             

            הנפש איננה נראית בעולם החומר כיוון שאינה חומרית. הנפש עניינה כוחות פנימיים. לכן אין היא נראית לעין, כי העיניים אינן רואות כוחות. דבר שאינו מורכב מיסודות החומר - אינו נראה לאדם. לכאורה בנפש קיימים כוחות רבים: זיכרון, שמחה, עצבות, עונג וכדומה.

             

            את הנפש, אי-אפשר לראות .למעשה, עד היום לא ראה אותה איש, אבל סופרו עליה סיפורים רבים. אם כך, אולי ניתן לומר שהנפש היא סיפור. הרעיון שהנפש היא סיפור אינו חידוש.ניתן גם לומר שהסיפור הוא רק ה'סוכן' של הנפש. לסיפור שאנו מספרים על הנפש תהיה השפעה רבה על אופן ההתייחסות אליה.

             

            בממדי הנפש מה שאמיתי זה האינטימי, הסובייקטיבי והאישי. בעולם הנפש העבר לא פחות חי מן ההווה. והריאליות של משהו קשורה ביכולת של הנפש להציף עצמה לתוך האדם. הצפה שנותנת לאדם את התחושה שעכשיו הוא חי במלוא הוויתו.

             

            בפסיכולוגיה, הנפש היא המעגל הפנימי של ה"אני", המוקף רגשות, תכונות, זיכרונות, יכולות פיזיות, אישיות וכדומה. הפסיכולוגיה עוסקת בחקר הנפש וההתנהגות.

             

            מבנה הנפש על-פי פרויד:

            - סתמי - איד: החלק המאגד את היצרים הטבעיים

            -אני - אגו: החלק המהווה את עיקר המודע של האדם

            -אני עליון - סופר אגו: החלק המאגד את המוסר וצורכי החברה

             

            הנפש היא הכבד, כי הדם הוא הנפש. והוא מתאווה לאכול ולשתות, וחושק ממשלה ותאוותה. לפי שהכבד מלא דם ומתאווה לעידונים ולשעשועים, וזהו (משלי כז ז): "נפש שבעה תבוס נופת".

             

            בכל אדם באשר הוא אדם ישנה נפש. על האדם לדעת שקיימת בתוכו אותה נפש,להבין שהנפש שבתוכו היא עמוקה מאוד, ללמוד להכירה,להבינה .לדעת מהן תכונותיה וכיצד היא פועלת,וכיצד עליו לפעול עמה.לימוד הנפש הוא לימוד האני של האדם הינו לכל אורך חייו.

             

            אי הכרת מהות הנפש שבתוכו, נועדה כמעט לכישלון, מכיוון שאינו מכיר את הכלי שבו הוא משתמש. וכדי שהאדם יוכל לחיות חיים המנותבים באמת לפי נפשו שלו, עליו להכיר את מהות הנפשות בכלל, באופן כללי, ורק לאחר מכן להבין את מהות נפשו בפרט על תכונותיה הייחודיות.

             

            להכרת הנפש נחוצים מחשבה, התבוננות, השקעת זמן והשקעת כוחות פנימיים מרובים. האדם מוכרח ללמוד את הדברים ביסודיות, לערוך לעצמו ניסויים, להתבונן ולהכיר יותר.

             

            הגדרת הנפש מאפשרת גם ביטוי ליחסו של היחיד אל המציאות, אל החיים ואל המוות. מי שמאמין בנצחיותה של הנפש עשוי להקל על חרדת המוות שלו באמונה בגלגול נשמות. מי שמאמין שנפשו היא חלק מאיזו נפש כללית, יוכל לגלות במציאות הכאוטית משמעויות ומסרים הנשלחים אליו. מי שמאמין שנפשו יחידה וסופית ומובדלת עשוי למאוס בחברת אחרים.

             

            המאמין שהנפש היא ישות עצמאית ונצחית הנפרדת מהגוף, יוכל להתמקד בגישות טיפוליות רוחניות ומיסטיות למחצה בנפש , כגון עיסוק בארכיטיפים ובגלגול נשמות.

             

            עלינו לדעת כי מזון פיסי מביא לשינוי מהותי בנפש. לשם כך באים דיני הכשרות. הבורא, בתורתו, גילה לעם היהודי, כי יש מיני מזון המחדירים תכונות שליליות אל תוך הגוף והנפש ולכן אסר לאכלם .למעשה, מערכת דיני הכשרות היהודיים: חוקיה של ה"הגיינה" הדרושה לנפש היהודית. כל דבר-מאכל שאסרה עלינו התורה גורם באכילתו לפגיעה בנפשו של היהודי ולהפרעה באפשרויותיו למלא את חובותיו, ולכן יש להימנע מלאכלו. היכולת השכלית עשויה להישאר כפי שהייתה. הפגיעה תתבטא ביכולת לקלוט דברים רוחניים וקדושים ובעדינות הנפשית האופיינים ליהודי. משהו מהרגישות לרוחניות, לטוהר, למוסר - יאבד. מבחינה זו גורם הזלזול בכשרות לנזק שקשה לתקנו, והדבר חמור במיוחד כשמדובר בילדים קטנים שגופם ונפשם נמצאים בתהליכי בניין ועיצוב.

            מלבד דיני הכשרות יש את הצמחונות,הטבעוניות והאכילה הבריאה והנכונה העוזרת לתפקודה של הנפש.

             

            מתוך שלוש מסות על הנפש  /מאת: גבריאל רעם:

             

            הנפש זוהרת בעיניהם הגדולות של התינוקות, אך רדומה עדיין, מחותלת, אינה בורקת עדיין ואינה מנצנצת באלפי נגוהות, כבעיני ילדים, אצל הילדים הנפש מסתערת על מה שיש, בחדווה, בעוז .

            בגיל הנעורים הנפש  נבלמת .התלקחותה האדירה של הנפש; יש היסוס, כאב בעיניים, הנפש עוד שם, אך כמו זרמים עכורים התערבבו בה. ועם ההתבגרות באים החיים ומציגים שפע של אפשרויות למימוש ולתעסוקה; בחלקן הנפש מקבלת מרחב רב יותר ובחלקן פחות.

            בחיי הנישואים והמשפחה הנפש לפעמים באה ולפעמים נעלמת. לעיתים מתקיימת בעוצמה רבה ביחסים שבין ילד והורה, אישה ובעלה, אח ואחותו. כשהיא כאן, היא מאוד כאן, אך כאן גם רבה, אוהבת, מה רבה השחיקה. כי כאן הנפש מוכה ונעלבת. וכל בעיה וכל מתח רגשי יוצרים מחסומים וצלליות של אפלולית ומועקה, המצטברות ומחניקות את אישה של הנפש  - לאט ובבטחה. כעבור שנים רבות של חיי משפחה, הנפש היא יותר כפליט, ניצול קרבות; בגדיו קרועים, חלק ממיטלטליו אבד בהפגזות הרבות, והוא צולע בקושי, מפלס דרכו בין תעלות מלאות מי גשם והריסות של מוצבים מבוצרים. וכה מועטות הן מערכות היחסים המשפחתיות היוצאת ניצולות מגיא ההריגה הזה של שדה הקטל המשפחתי.

            בשירה: השירה היא אחד המעוזים האחרונים של הנפש, שם היא מולכת עדיין חופשית, קיימת מאוד; במקצב, בדימוי, מועברת בתחושות ענוגות, שדרכן אנו למדים על הנסתר השקט שמאחורי המעשיות השוטפת והאטומה של הקיום היומיומי.

            בתנועות דתיות ובמיסטיקה: שם הנפש מטופחת ומקבלת טיפול חמישה כוכבים. כאן היא אמורה להיות כגבירה בארמונה, ככלה בחופתה – הרוחניות שושבין לה והשכינה לה הינומה ומעטפת. היא שורדת בליבות של אינדווידואלים בודדים, בליבו של איש אלוקים נלהב ואדוק, הבוער באישה של תורה, אישה של הכמיהה למים המחיים של רוחניות של אמת.

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שני, 14/6/10, 06:42


              תפילתי 

               

               

              שאלת אם אני מתפללת

              שחרית בוקר חדש

              השבתי לך כי התפילה

              אצלי

              מלב ללב הבריאה. 

               

               

              הסידור מונח סגור

              נעלו אותו שנים

              אך אותיותיו אורגות בתוכי

              שושני ערגה זכים. 

               

               

              ומי שאמון על שמיעת התפילות

              יושב למעלה ובורר

              ואת שלי לסלסלה מיוחדת

              וודאי מנתב,

              זוהי תפילת הזאב

              הבודד.

              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום ראשון, 13/6/10, 12:08

                ריקנות/ מילים ולחן: ארקדי דוכין

                 

                אורות מניעים את האנשים

                מביאים אותם למטרה

                בהתחלה על-ידי האכזבות

                עד שממש כבר אין חשק לחיות

                וכך עוברות השנים

                אתה קם ונופל ושוב נופל וקם אבל

                אין עשב למטה בלי מלאך למעלה

                שמכה אותו ואומר לו גדל

                 

                ריקנות מעוררת לחפש את המילוי

                עליון בונה בתחתון

                צורות של עצמו, צורות של אור

                ריקנות מעוררת לחפש את השינוי

                עליון בונה בתחתון

                צורות של עצמו, צורות של אור

                 

                ואתה ממשיך לחפש ומרגיש

                שכל הכוח כבר על הסף

                ריקנות זאת מתנה שבאה מהאור

                אתה גדל בדרך למילוי נוסף

                יש כוח קבלה וכוח נתינה

                חוץ מזה שום כוח בעולם

                עד שיום אחד מגיע שינוי מהותי

                האור מביא לך שכל, רגש וסולם

                 

                                         ריקנות...                      

                 

                מזמן בהתחלה היית נשלט

                עכשיו אתה כבר שולט בעצמך

                אתה לומד להיכנע אל מול האור

                וגם לשתף איתו פעולה

                הכול חוזר לאט למקום שלו

                מסתדר לו לפי תורו

                עכשיו אתה סוס שרוצה להיות במקום הרוכב

                בכדי להצדיק את רוכבו

                 

                ריקנות...   

                                                                                       

                אורות מניעים את האנשים

                מביאים אותם למטרה

                בהתחלה על-ידי האכזבות

                עד שממש כבר אין חשק לחיות

                וכך עוברות השנים

                אתה קם ונופל ושוב נופל וקם אבל

                אין עשב למטה בלי מלאך למעלה

                שמכה אותו ואומר לו גדל

                 

                ריקנות מעוררת לחפש את המילוי

                עליון בונה בתחתון

                צורות של עצמו, צורות של אור...

                לחפש את השינוי...

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום ראשון, 13/6/10, 07:28

                  חודש תמוז

                  חודש זה הוא החודש העשירי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והרביעי בשנה המתחילה בחודש ניסן. החודש מונה 29 ימים.

                  חודש תמוז הוא זמן ההתגלות ההארה האלוקית העליונה המשולה לשמש, בכל העולמות. תכונת השמש הבולטת, להבדיל מן הירח, היא באי השתנותה. בעוד שהירח משתנה בגודלו מיום ליום, גודלה ועצמתה של השמש הינם ללא השתנות. עובדה זו משתלשלת מן המדרגה האלוקית הנעלה שאיננה משתנה, הפועלת בעולמות את תחושת הביטול. בחודש תמוז מאיר שם ה' שמעל הטבע בעוצמה רבה יותר מאשר בכל השנה, וכתוצאה מכך נובע החום הרב בחודש זה.

                  במסורת היהודית חודש תמוז קשור להסתכלות הפנימית, לראיית הדברים שמתחת לפני השטח. חודש תמוז בחיצוניותו מראה על העלם והסתר על הגילוי האלוקי, אמנם בפנימיותו, הוא מלמד על הגילוי האלוקי הנעלה ביותר - שמש ה'.

                  בחודש תמוז ניתנת לנו היכולת המיוחדת לראות את הפנימיות שבכל מצב, ובכך להפוך את העניינים בלתי חיוביים, לחיוביים. זאת ע"י שאנו מאפשרים להארה העליונה להיכנס לחיינו ולפעול בעולמנו. במילים אחרות,אנו מכניסים את ה'א' - 'אלופו של עולם'(הקב"ה), בתוך העולם, ובכך הופכים את הגולה לגאולה.

                  בחודש תמוז אנו ניצבים בפני הזדמנות קוסמית מיוחדת - מזל סרטן - סר "טן", ההזדמנות להסיר כאוס ('טן' בארמית) מקרבנו, ולקבל חיסון מפני סרטן גשמי ורוחני.

                  חודש תמוז עמוס באירועים קשים, מלבד יום ג` בתמוז, היום בו העמיד יהושע בן נון את השמש והירח, כדי לעשות נקמות בגויים. בהתאם למסורת היהודית החודשים תמוז ואב הינם ימי פורענות לישראל ויש לנהוג בהם משנה זהירות.

                  מקור שמו של החודש בגלות בבל:
                  1.השם "תמוז" מוזכר בתנ"ך כשמו של אליל בבלי הקדום "דומוזו", הוא אל הצמיחה והפריון , שמת לפי האגדה בחודש תמוז . לפי המיתוס הקדום של העמים מולך האל דומוזי בשלושת חודשי האביב: ניסן, אייר, וסיוון, ומת בחודש תמוז, עם כמישת הצומח בחום הקיץ הלוהט. סביב מותו התנהל פולחן שבו הנשים היו מבכות את יום מותו. כנראה שגם נשים יהודיות אימצו פולחן זה, כפי שמשתמע מדברי הגינוי של הנביא יחזקאל באומרו: "הנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז, ויאמר אלי עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה." (יחזקאל ה פסוקים י"ד-ט"ו)

                  2.על שמו של החום נקרא גם החודש, שמסמל את תוקפו של הקיץ. לפי החוקרים, השם הארמי תמוז הגיע מהשם האכדי תמוזי (Tamuzi) "....ובתקופת תמוז יוצא השמש מתיקו בשביל לבשל את הפירות ואין העולם יכול לעמוד בו. למה? שאורו קשה." ( תנחומא תצווה , ח')

                  3.רושמי רשומות דרשו: אותיות תמו"ז - ראשי תיבות של זמני תשובה ממשמשים ובאים. הכוונה כמובן לימי בין המצרים, חודש אלול וימים נוראים.

                  4. בלוח גזר מכונה חודש תמוז "ירח זמיר" , כלומר חודש זמירות הגפנים . בתלמוד נאמר עליו שבו "יוצאת החמה מנרתיקה לבשל את הפרות" .

                  בספר הזוהר כתוב כי "ימי תמוז וכן אב שלאחריו הם ימי סכנה ואשרי האיש הזוכה להינצל הימנה".

                  תמוז הוא גם השם הערבי והטורקי לחודש יולי בלוח השנה הגרגוריאני.

                  מזל החודש הוא סרטן, על שם מערכת כוכבים דמויי סרטן המופיעה בשמיים בחודש זה, או משום שבחודש זה מתרבים סרטני המים בשל החום.

                  מאורעות החודש:
                  -ט' בתמוז- הובקעה העיר ירושלים לראשונה על ידי נבוכדנצאר(בשנת 586 לפני הספירה) .
                  -צום י"ז בתמוז, שנקבע לדורות עקב חמישה אירועים קשים שאירעו לעם ישראל בתאריך זה: נשתברו הלוחות, בטל קורבן התמיד בבית המקדש הראשון, הובקעה העיר בחורבן בית שני, אפוסטמוס הרשע שרף את התורה והועמד צלם בהיכל.

                  כל חודש ומזל ומזמור התהלים שלו,


                  תהלים חודש תמוז, מזמור צ':

                  א תפלה, למשה איש-האלהים: אדני מעון אתה, היית לנו; בדר ודר.
                  ב בטרם, הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל; ומעולם עד-עולם, אתה אל.
                  ג תשב אנוש, עד-דכא; ותאמר, שובו בני-אדם.
                  ד כי אלף שנים, בעיניך- כיום אתמול, כי יעבר; ואשמורה בלילה.
                  ה זרמתם, שנה יהיו; בבקר, כחציר יחלף.
                  ו בבקר, יציץ וחלף; לערב, ימולל ויבש.
                  ז כי-כלינו באפך; ובחמתך נבהלנו.
                  ח שת (שתה) עו?נתינו לנגדך; עלמנו, למאור פניך.
                  ט כי כל-ימינו, פנו בעברתך; כלינו שנינו כמו-הגה.
                  י ימי-שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורת שמונים שנה ורהבם, עמל ואון: כי-גז חיש, ונעפה.
                  יא מי-יודע, עז אפך; וכיראתך, עברתך.
                  יב למנות ימינו, כן הודע; ונבא, לבב חכמה.
                  יג שובה יהוה, עד-מתי; והנחם, על-עבדיך.
                  יד שבענו בבקר חסדך; ונרננה ונשמחה, בכל-ימינו.
                  טו שמחנו, כימות עניתנו: שנות, ראינו רעה.
                  טז יראה אל-עבדיך פעלך; והדרך, על-בניהם.
                  יז ויהי, נעם אדני אלהינו עלינו: ומעשה ידינו, כוננה עלינו; ומעשה ידינו, כוננהו.
                  דרג את התוכן:
                    4 תגובות   יום ראשון, 13/6/10, 02:16


                    מעשה באשה ששמה שגנו

                    רוצה לספר לכם על שגנו[ישבן בהונגרית],השכנה של ילדותי אשר דמותה אינה נשכחת מזכרוני.

                    את הכינוי הנכבד והמשמעותי הזה נתנה לה אמי באכזיב, שם גרנו משפחות נטושות ברכוש ערבי נטוש ממלחמת השחרור.

                    שגנו ובעלה העריריים,גרו מעבר לכביש הראשי.שכניהם של עזרא בן דודי והוריו מורישקו וארנו שגם הם סיפור בפני עצמו.

                    שגנו ובעלה היו כבר אז ,בהיותי בת שמונה, זוג זקנים.היא הייתה כאמור עם ישבן שמגיע לו לקבל שם מעבר לשמה הפרטי שנשכח,והוא איש קטן וקשוב לצורכי אשתו[כאילו הייתה לו בררה].

                    שגנו הלכה תמיד עם מקל ארוך בידה ובשמלה, כדי שאם יהיה צורך להשתין תעשה זאת בעמידה ספק כריעה, בואכה הכביש לביתה.לא שראיתי- אבל חזקה על אמי שהיא כן ,כי כך אמרה וצחקה מכל הלב...

                    שגנו ובעלה שאיני זוכרת את שמו[כנראה היה דמות רקע לאשתו,חסר חשיבות מספיק כדי ששמו ירשים כמו שמה של אשת חיקו]בנו סוכה בחצר ביתם.שגנו הייתה המנחה ובעלה היה הבונה.כנראה שלא היה מספיק קשוב לה באותה העת, כי מזיכרוני ארוך השנים ,אמי צחקקה ואמרה ששגנו צעקה על בעלה:"רוזון ראד או סוכו".דהיינו ,בתרגום עברי :שהסוכה תיפול עליך.ואכן גם הסוכה נשמעה לקולה הרם והמאיים של שגנו, בה עסקינן אנו.אמי חוזרת על הסיפור ואזני כרויות לבוז שמאחוריהם...

                    מתאים לה לשגנו לומר זאת.שגנו ובעלה נעלמו מהנוף מהר.אמי לא סיפרה לא בצחוק ולא ברצינות למה.היא צבעה מספיק את ילדותי כדי להיות מסופרת כאן.

                     

                    אז עבורך שגנו כתבתי סיפורי זה ,היכן  שלא תהיי ,כדי לקרא אותו יחד עם בעלך,ובשקט-שאמי לא תשמע מהמקום הגבוה בו היא נמצאת כעת ,ותמשיך לספר את קורותייך ב"צחוק".

                    דרג את התוכן:
                      6 תגובות   יום שבת, 12/6/10, 19:00

                      שירה היא אחד המעוזים האחרונים של הנפש, שם היא מולכת עדיין חופשית, קיימת מאוד; במקצב, בדימוי, מועברת בתחושות ענוגות, שדרכן אנו למדים על הנסתר השקט שמאחורי המעשיות השוטפת והאטומה של הקיום היומיומי. 

                       

                       

                       יום קסום 

                       

                       

                      היום הצבעים צבועים יותר

                      בצבעי אור ואופטימיות.

                      היום העצים גבוהים יותר

                      משוררים עם בדיהם ענוגות.

                       

                       

                       היום השמש חייכנית יותר

                      קרניה מתפזרות ומלטפות

                       היום למילים ערך חדש

                      שכשוך פלגים וזוהר לא משומש. 

                       

                       

                      היום עטרתי פרחים

                      על פסגות הרים.

                      הנחתי ראשי על כתף השנים

                      פיזמתי לאוויר לחן אוהבים.

                       

                       

                       היום צמחתי,גדלתי קלטתי

                      הסתובבתי סביב עצמי

                      ידי לשמים נשאתי

                      כל כך הוקל לי..אלוקים.

                      דרג את התוכן:
                        10 תגובות   יום שבת, 12/6/10, 10:55


                        התפכחות 

                        ההתפכחות

                        לוקחת אותך

                        למקום חדש

                        הנחל שם זך

                        מימיו טעימים

                        קרירים.

                         

                        הפרחים צבועים בצבע עז

                        העיניים פקוחות לרווחה.

                         בארץ ההתפכחות

                        תלבושות האשליות

                        זרוקות בפחים

                        כוחות חדשים

                        מחול אנרגיות

                        שירה בשווקים. 

                         

                        שם פגשתי גם אותך

                        מחייך ושר

                        כל תיק עברך

                        זרוק לצידך.

                        זקוף קומה,חיוך אמת

                        "הבה נשוטט" אמרת

                        "על שפת האמת".

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום שבת, 12/6/10, 09:39

                          מתוך שלוש מסות על הנפש  /מאת: גבריאל רעם:

                           

                          הנפש זוהרת בעיניהם הגדולות של התינוקות, אך רדומה עדיין, מחותלת, אינה בורקת עדיין ואינה מנצנצת באלפי נגוהות, כבעיני ילדים, אצל הילדים הנפש מסתערת על מה שיש, בחדווה, בעוז .

                           

                          בגיל הנעורים הנפש  נבלמת .התלקחותה האדירה של הנפש; יש היסוס, כאב בעיניים, הנפש עוד שם, אך כמו זרמים עכורים התערבבו בה. ועם ההתבגרות באים החיים ומציגים שפע של אפשרויות למימוש ולתעסוקה; בחלקן הנפש מקבלת מרחב רב יותר ובחלקן פחות.

                           

                          בחיי הנישואים והמשפחה הנפש לפעמים באה ולפעמים נעלמת. לעיתים מתקיימת בעוצמה רבה ביחסים שבין ילד והורה, אישה ובעלה, אח ואחותו. כשהיא כאן, היא מאוד כאן, אך כאן גם רבה, אוהת, מה רבה השחיקה. כי כאן הנפש מוכה ונעלבת. וכל בעיה וכל מתח ריגשי יוצרים מחסומים וצלליות של אפלולית ומועקה, המצטברות ומחניקות את אישה של הנפש  - לאט ובבטחה. כעבור שנים רבות של חיי משפחה, הנפש היא יותר כפליט, ניצול קרבות; בגדיו קרועים, חלק ממיטלטליו אבד בהפגזות הרבות, והוא צולע בקושי, מפלס דרכו בין תעלות מלאות מי גשם והריסות של מוצבים מבוצרים. וכה מועטות הן מערכות היחסים המשפחתיות היוצאת ניצולות מגיא ההריגה הזה של שדה הקטל המשפחתי.

                           

                          בשירה: השירה היא אחד המעוזים האחרונים של הנפש, שם היא מולכת עדיין חופשית, קיימת מאוד; במקצב, בדימוי, מועברת בתחושות ענוגות, שדרכן אנו למדים על הנסתר השקט שמאחורי המעשיות השוטפת והאטומה של הקיום היומיומי.

                           בתנועות דתיות ובמיסטיקה: שם הנפש מטופחת ומקבלת טיפול חמישה כוכבים. כאן היא אמורה להיות כגבירה בארמונה, ככלה בחופתה – הרוחניות שושבין לה והשכינה לה הינומה ומעטפת. היא שורדת בליבות של אינדווידואלים בודדים, בליבו של איש אלוקים נלהב ואדוק, הבוער באישה של תורה, אישה של הכמיהה למיים המחיים של רוחניות של אמת.  
                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            תגובות אחרונות

                            פיד RSS