כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 9/2010

    2 תגובות   יום חמישי, 30/9/10, 20:26

    יום חמישי 30 ספטמבר 2010

     

     

    תחושות

     

    האושר המציף חדרי ליבי

    השקט הרך הכרוך כמלבוש לי

    לטיפת הרוח הנחה עלי ברגיעה

    הידיים הנעלמות החובקות את הנשמה.

     

    זאת השנה החדשה

    המרפרפת על לחיי נשיקה

    אלו מלאכי השומרים

    הלוחשים לי:לשנה טובה וברוכה.

     

    מחוללת בתחושותיי

    לוקחת וצובעת אותם

    במסגרת תוכניות השנה

    כהבטחה חתומה.

    דרג את התוכן:
      6 תגובות   יום חמישי, 30/9/10, 18:00

      וכך כותבת קיוטי:

      צטט: קויוטי 2010-09-30 16:43:42

      אחות קטנה

      כשתתן לי סטירה, אומר תודה

      אך לא אגיש את הלחי השניה.

      אל תדבר איתי עם היידים

      דבר עם הלב.

      תהיה אמיץ ותיכנע

      אתה רואה את המקום שלי?

      שלי שלך.

      אשה הורסת ואשה בונה

      ההבדל בין חכמה ובינה. גבר לא ידע.

      מתוך ליבי משתקפת תשוקתך

      כמיהתך המיוסרת

      אדמה חרוכה.

      מכשפת אותך בנגיעה רכה.

      פרוש כנפיים

      אין האתמול מחר

      השמיים ישחררוך.

       

       

      "הָקֵם מִשִּׁפְלוּת לְרֹאשׁ מַמְלֶכֶת

      כִּי בְּבוֹר גָּלוּת נַפְשָׁהּ נִתֶּכֶת

      וּכְרֻם זֻלּוּת לִבָּהּ שׁוֹפֶכֶת

      בְּדַלֵּי דַּלּוּת מִשְׁכְּנוֹתֶיהָ"

      (אחות קטנה.  ר' אברהם חזן גירונדי
      ספרד מאה 13).

       ובכן גבר,שמעת מה אמרה האישה..זה בדיוק הזמן להקשיב לה ולבקש סליחה מבורא עולם....

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום חמישי, 30/9/10, 17:56

        אחות קטנה היא כנסת ישראל מתוך פיוט לראש השנה

        [מוקדש לקיוטי מדה מארקר אשר איתגרה אותי-בהערכה]

         

        מדי שנה אנחנו נוהגים לברך האחד את השניה בברכת "שנה טובה"."המחמירים" מוסיפים גם את המשפט: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"..

         

        מעטים האנשים היודעים, כי מקור המשפט הינו מהפיוט "אחות קטנה"  מאת ר' אברהם חזן גירונדי , מספרד שנכתב במאה  ה-13.

         

        הפיוט "אחות קטנה", פותח את תפילות ראש השנה של עדות המזרח והמאגרב. אלו בעצם המלים הראשונות הפותחות את השנה החדשה, בעוד השמש הולכת ושוקעת. יומה האחרון של השנה הולך ומסתיים לו בעת ששרים את הבתים החותמים במלים - תכלה שנה וקללותיה וממש ברגעים של תחילת השנה החדשה מגיעים אל הבית האחרון - בית שכולו תקוה ושמחה על הגאולה הקרבה ובאה, החותם במלים: תחל שנה וברכותיה.

         

        מחבר השיר הוא ר' אברהם חזן גירונדי, בן המאה ה-13, שהיה רב ומקובל מחוג הרמב"ן וחכמי תורת הסוד בגירונה אשר בספרד. הוא ניסה לבטא את תקוותיו ותפילותיו של העם היושב בגלות, לשנה החדשה. מצוקת הגלות, הזרים השולטים בארץ ישראל והדבקות באלוהים- חרף הקשיים. מכאן, התחינה לגאולה.

         

        אחות קטנה (כנסת ישראל ) על פי הפסוק "אחות לנו קטנה" בשיר השירים. הדימוי של האחות הקטנה הוא של ילדה שבזכות שהיא קטנה סולחים לה את חטאיה  ויום הכיפורים מכפר לה עליהם. המדרש מקשר את האחות הקטנה לימים הנוראים, ומתאים את הדימוי לשעה בה נאמר הפיוט. שני המדרשים יחדיו סוגרים מעגל – המדרש בספרי מבליט את עם ישראל הקטן והחלש, והמדרש בשיר השירים רבה משתמש בחולשה זו כדי להבטיח סליחה וכפרה לעם ישראל.

         

        עיקרו של הפיוט שרוי מצד תכניו במתח שבין הוויית הגלות לכסופי הגאולה. הגלות מתוארת הן מבחינת 'נחלותיה' של כנסת ישראל הנתונות ל'זרים' .הן מצד ישראל עצמם שהורחקו מארצם ופוזרו באלימות והם כנתונים במאסר.למן אמצע הפיוט מתעמעמים תיאורי הסבל ומתגברת הבעת התקווה לגאולה. במחרוזת האחרונה ניכר שינוי ברור בנעימת הדברים: מתיאורה הציורי של כנסת ישראל בלשון 'היא', לפניה ישירה אל ישראל, כציבור ממשי, בלשון 'אתם'. תוכנה של פניה זו הוא דברי ניחומים המתייחסים לגאולתם של ישראל כעומדת להתרחש בקרוב.

         

         הפיוט מושר בלחנים שונים (בבלי, ירושלמי, חלבי, מרוקאי ועוד) אולם ניכר שאלו וריאציות שונות על אותו לחן בסיסי, דבר המעיד על כך שהלחן עתיק מאד, כמו רוב פיוטי הימים הנוראים. הפיוט אחות קטנה מופיע כיום כמעט בכל המחזורים לראש השנה. הוא נאמר לפני תחילת תפילת ערבית - ברגע המעבר משנה לשנה.

         

        אחות קטנה  /ר' אברהם חזן גירונדי

         

         

        אחות קטנה תפלותיה 

         

        עורכה ועונה תהלותיה 

         

        אל נא רפא נא למחלותיה 

         

        תכלה שנה וקללותיה 

         

         

         

        בנעם מלים לך תקראה 

         

        ושיר והלולים כי לך נאה 

         

        עד מה תעלים עינך ותראה 

         

        זרים אוכלים נחלותיה 

         

        תכלה שנה וקללותיה 

         

         

         

        רעה את צאנך אריות זרו 

         

        ושפך חרונך באומרים ערו 

         

        וכנת ימינך פרצו וארו 

         

        לא השאירו עוללותיה 

         

        תכלה שנה וקללותיה 

         

         

         

        הקם משפלות לראש ממלכת 

         

        כי בבור גלות נפשה נתכת 

         

        וכרם זלות לבה שופכת 

         

        בדלי דלות משכנותיה 

         

        תכלה שנה וקללותיה 

         

         

         

        מתי תעלה בתך מבור 

         

        ומבית כלא עלה תשבר 

         

        ותפליא פלא בצאתך כגבור 

         

        להתם וכלה מכלותיה 

         

        תכלה שנה וקללותיה 

         

         

         

        חילה קבעו הגוי כלו 

         

        וטובה שבעו ובזזו איש לו 

         

        ולבה קרעו ובכל זאת לא 

         

        ממך נעו מעגלותיה 

         

        תכלה שנה וקללותיה 

         

         

         

        זמירה שבת וחשקה תגביר 

         

        לחפץ קרבת דודה ותעביר 

         

        מלב דאבת נפשה ותסיר 

         

        לבקש אהבת כלולותיה 

         

        תכלה שנה וקללותיה 

         

         

         

        נחה בנחת לנוה רבצה 

         

        רב נזנחת מדוד חפצה 

         

        והיא כפורחת עלתה נצה 

         

        לא הבשילו אשכלותיה 

         

        תכלה שנה וקללותיה 

         

         

         

        חזקו וגילו כי שד גמר 

         

        לצור הוחילו בריתו שמר 

         

        לכם ותעלו לציון ואמר 

         

        סלו סלו  מסלותיה 

         

        תחל שנה וברכותיה 

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום חמישי, 30/9/10, 15:01

          יום חמישי 30 ספטמבר 2010

           

           

          בחג הזה

           

          החג הזה מביא רוחות רוממות

          רוממות נפש,

          תשפוכת רגש,

          רטט ערגת הנשמה המתענגת

          צליל עוגב רחוק

          פעמונים מגן עדן

          ליטוף רך של פני תינוק.

           

          בחג הזה תפילתי

          מרפרפת באוויר סביבי

          מתרצה לפני בוראה

          במחול ,בנתינה.

           

          החג הזה האוויר

          בצלילות מרקיע

          שחקים בעשייה רכה

          מלטפים כל זיע.

           

          החג הזה מתעלה

          אל פסגות שלג צחור

          ממלאת ראותי עמוקות

          בחמצן פסגות טהור.

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום חמישי, 30/9/10, 06:34

            הרצון לשלוט באחר

             

            שליטה היא ההיפך מחופש. דרמות שליטה- הן דפוס מוכר מידי במציאות היום יומית שלנו. תחושת השליטה הינה תמיד אשליה, כמו לנסות לשאת מים בידיים. זה לא מחזיק מעמד. כל דבר שננסה להקפיא, כל זמן שנרצה לעצור, אנשים שבכוח ננסה להחזיק בחיינו, פעולות שנתאמץ שלא ייפסקו, מצב רוח, רגשות ותחושות שננסה להחיות לנצח, סופם להשתנות.

             

            שליטה עצמית היא התנהגות שביצועה מחייב התגברות על מצבים לא נעימים ומציאת פתרון יעיל המסייע לאדם להתגבר כאשר הוא נתקל בבעיה מסוימת.שליטה היא היכולת, להתחיל משהו, להמשיך אותו ולעצור אותו.

             

            חיה אליהו* בכתבתה אומרת כי "שליטה מתבטאת בצורך התמידי שלנו לדעת הכול, להיות בעניינים, השליטה מעניקה לנו בטחון, אי אפשר להפתיע אותנו וגם אי אפשר לפגוע בנו! אנו שולטים במצב, שולטים בחומר ומסוגלים לשלוט באנשים אחרים, כשאנחנו שולטים באנשים אחרים אנחנו נהנים מהעוצמה הרבה שיש לנו ומהביטחון הזמני עד אשר אנו צונחים לפחד תהומי שאולי משהו ייקח לנו את הכתר או ימשוך מידנו את השרביט מבלי שהרגשנו ואז נרגיש פגיעים, חשופים - מה עושים ? אוספים את כל חיצי הביקורת שלנו כדי להחליש את כל מי שעומד מולנו, שידע החצוף מול מי הוא עומד ומה הוא שווה בכלל ושוב מחזירים שליטה".

             

            השליטה האמיתית בחיים היא אי- השליטה. בהבנה העמוקה שההשפעה היחידה שיכולה להיות לנו על האחר ועל הסביבה היא דרכינו. אנו יכולים לשנות את עצמנו, את ההתייחסות שלנו, את המחשבות והפירושים שלנו על המציאות.ככל שנתאמץ לשנותו, להחזיק אותו או למשוך אותו אלינו, העולם  יתנגד יותר לשינוי, יקשיח עצמו וייסגר, עד שייעלם. ככל שננסה לכופף את העולם שלנו לתוך כלים וחוקים שישמרו על המערכת מוכרת ועקבית, כך אנו מטפחים את אשליית השליטה.

             

             

            אם אנו רוצים באמת להיות חופשיים בחיינו ,עלינו להבין קודם כל כי עלינו לקחת אחריות מלאה על עצמנו. להבין שיכולת ההשפעה של האחר עלינו, תלויה רק בדבר אחד. בנו. אם לא נרצה  אף אחד לא יוכל לומר לנו מה עלינו לעשות.אין מילה ,שאדם אחר  יכול לכנות אותנו אשר בכוחה להעליב אותנו או לחליפין להעצים אותנו. הכול תלוי בנו.

             

            האינסטינקט שלנו מעדיף להתנער מאחריות ולהפנותה לאדם האחר. אין טעם לשפוט את עצמנו על כך, רק לתת לתובנה לחלחל. המפתח לחופש נמצא אצל כל אחד מאיתנו באמת הפנימית שלו ובאותנטיות שלנו אל מול עצמנו, ובאחריות ובהתמסרות לאמת שלנו, בקבלה עצמית, בתחושת שלמות, בתחושת אהבה העצמית.

             

            מומלץ להתרחק מאנשים השואבים מאתנו אנרגיה ,דרך הרצון לשלוט בנו.

            ניתן לדבר ולהסביר את המצב.אם מדובר במישהו קרוב שמוכן להשתנות בשביל היחסים המשותפים . עלינו  להיות מודעים ולא לשתף פעולה עם מלחמת השליטה שלו. במידה והוא מנסה לפגוע בך- פשוט לא להיפגע. אם הוא שולט בך בכך שמראה לך פנים "נעלבות" -אל תכנס לאנרגיה זו או כל מניפולציה אחרת.

             זה עובד, אך לא מיד .כאשר האדם מרגיש שהוא לא מקבל את האנרגיה שלו הוא משתנה .

             

             

             

            *חייה אליהו מייסדת חב' קשתות ולהדרכה והעמותה לאנשים מאושרים, מטפלת מוסמכת ברפואה איורוודית ובוגרת שיטת סילבה ומודעות עצמית יצירתית

            דרג את התוכן:
              6 תגובות   יום חמישי, 30/9/10, 06:30

              כולנו גלים של ים

               

              כולנו

              מעין גלים

              של ים אחד גדול.

               

              כולנו גל אחד

              המתלכד לגלים

              והגלים כולם קשורים

              לכל הים הגדול.

               

              לכל גל יופי משלו

              לכל גל אופי משלו

              לכל גל חוויות משלו.

               

              ישנם גלים גבוהים

              וישנם נמוכים

              ישנם גלים המתפארים

              בקצפם הלבן.

               

              גוונים רבים לגלים...

              גל תכול

              גל כחול עמוק...גל ירוק...

               

              כולנו ים גדול

              של גלים...

              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום רביעי, 29/9/10, 18:28

                שירים של פעם:

                 

                נגן עוגב /מילים: יעקב אורלנד



                כל איש פורט על עוגבו
                את הניגון שבלבבו.
                כל איש נושא את מכאובו
                לעת יאבד לו כוכבו.

                אם איש רך רוח הוא מאוד
                יכנו שבר, יך בו שד,
                אבל אם גבר הוא, אם גבר
                לא ישברוהו שוד ושבר.

                הי, כל איש פורט על עוגבו,
                הי, את הניגון שבלבבו.
                על כן עוגב,
                נגן, נגן
                על כן, על כן -
                נגן!

                כל איש נושא בו ואוהב
                את האחת, אשר בלב,
                אם בת - יונה או בת - עורב
                כל איש את מישהי רודף.

                אם איש רך רוח הוא ודל
                הוא ירדפנה - עד יחדל,
                אבל אם גבר הוא, אם גבר,
                הוא ירדפנה עד פי - קבר.

                הי, כל איש פורט...

                כל איש בונה מגדל זהב
                משלל - יומו ולילותיו,
                ואם יקום או יחרב,
                כל איש בונה אותו לשוא.

                אם איש גלמוד הוא במגדל
                יכנו שבר - ונפל.
                אבל אם גבר הוא, אם גבר,
                לא יפילוהו שוד ושבר.

                דרג את התוכן:
                  6 תגובות   יום רביעי, 29/9/10, 11:11

                  במידה שאדם מודד מודדים לו-מתן צדקה

                   

                  חז"ל קבעו, כי אדם העושה מצווה יש לו על מצחו אות של אור המלווה אותו באותו היום, אולם כשהוא מקיים את מצוות צדקה האות של האור מלווה אותו שבוע שלם. הם אומרים: "במידה שאדם מודד מודדין לו" -האדם מקבל במידה שבה הוא נותן לאחרים. כה גדולה מצות הצדקה וגמילות חסדים, עד שעליה אמרו רבותינו שבזכות מצוות אלו ציון תפדה, יקרב משיח צדקנו, ומעלתם שקולה כנגד כל התורה כולה!!

                                                                                                             

                  צדקה היא עזרה וולונטארית - חומרית לנזקקים. הצדקה היא ערך חברתי הקיים בכל דת ובכל צורת התאגדות חברתית.היא מונעת מרגשות החמלה הבסיסיים של האדם כלפי הזולת המצוי במחסור, או משורשים דתיים.

                   

                  מתן הצדקה יכול להיות:

                  -בין אדם לאדם

                  -על ידי ארגונים וגופים ממוסדים הפועלים למען הנזקקים בקהילתם או בקהילות אחרות.

                  -על ידי מדינות וגופים בינלאומיים הפועלים למען הנזקקים בכל פינה בעולם.

                   

                  מתן הצדקה נחשב על-ידי חלק מפוסקי ההלכה היהודים, למצווה שבין אדם לאלוקים, המילה צדקה יכולה להתפרש גם במובן של "צדק". אלוקים בוחר אנשים מסוימים להיות שלוחיו כדי לחלק את השפע לאחרים. לפיכך, כשאנו מצויים בעמדה שבה אנו יכולים לסייע לאדם אחר, אין אנו מתנהגים מתוך גאווה ותחושה שאנו מחלקים משהו השייך לנו, אלא עושים צדק בכך שאנו מחלקים בנאמנות את הכסף שאלוקים נתן בידינו, בהתאם לרצונו של האלוקים.

                   

                  רוב הפוסקים רואים במתן צדקה, מצווה שבין אדם לחברו.התורה רגישה מאוד לדינמיקה העדינה שבין התורמים ובין מקבלי הסיוע. התורה רואה בשימור כבודו העצמי של המקבל חלק חשוב מאוד במצוות הצדקה.

                   

                  על  פי  חכמי   המקובלים   אין ליתן  צדקה  בלילה,  לפי שהלילה  הוא  זמן  דין .אך, אם בלילה  בא  לביתו   אדם  עני  ומבקש  צדקה,מחויב   ליתן לו צדקה. ישנו סיפור שהרבי האחרון מחב''ד שם צדקה בקופה בלילה ומישהו התרעם עליו הייתכן וכו'. הרבי שאל את חמיו הרבי הריי''צ מה דעתו. הרבי הקודם ענה לרבי:תנוח דעתך האיש ההוא מן הסתם לא נותן צדקה גם ביום...

                   

                  צדקה יכולה להגיע בצורות שונות:צדקה יכולה להיות נתינה בסיסית, כמו להציע למישהו טרמפ או לשאת את משאו הכבד של ידיד. צדקה יכולה גם ללבוש צורות "רוחניות" יותר – לעודד חבר השרוי בדיכאון או לחלוק את הידע והתובנות שלנו עם אדם אחר.

                   

                  הרמב"ם (רבי משה בן מיימון, 1135–1204) ערך רשימה שבה מפורטות שמונה רמות של נתינה התואמות את דרגות הרגישות של הנותן לצרכיו ולרגשותיו של המקבל:

                   

                   רמה 8: לתת באי-רצון, בפרצוף חמוץ:אין ספק שעדיף לתת באי-רצון מאשר לא לתת כלל. זוהי צורת הצדקה הנמוכה ביותר. יש אירוניה בכך שלצורת נתינה זו אופיינית אנוכיות מסוימת, שכן המניע שביסודה אינו אכפתיות או אהבה אמיתית, אלא רגש אשמה ,או תחושת חובה. צדקה אמיתית, לעומת זאת, מלווה בברכות ובמילים חמות.

                   

                   רמה 7: לתת פחות משאתה יכול להרשות לעצמך, אך בנועם- ביטוי כן של אכפתיות ושל דאגה היכולה לספק את האדם מבחינה רגשית ולתת לו את הכוח להמשיך הלאה, אפילו אם אין בידיך או אם אינך מוכן לתת לו את מלוא מבוקשו.

                   

                  רמה 6: לתת בנדיבות, אך רק לאחר שנתבקשת- לעולם לא תדע כמה קשה ומביך היה להם לפנות אליך בבקשת טובה, וכמה נואש הוא הצורך שלהם בכך שתשיב להם בנדיבות ובנעימות. התורה אינה גורסת שעלינו לוותר על כל גבולותינו האישיים ולתת לאחרים לנצל אותנו, אולם אם נהיה כנים עם עצמנו נוכל תמיד למצוא דרך להיענות לצרכיו של הזולת או להפנות אותו למישהו אחר שמסוגל לעזור לו.

                   

                  רמה 5: לתת בטרם נתבקשת: למד לצפות מראש את צרכיהם של אחרים אף בטרם ייגשו אליך. אל תמתין שהם ישמיעו קריאה לעזרה בטרם תושיט להם יד. אל תגביל את מעורבותך למי שמוצאים חן בעיניך. חפש הזדמנויות שבהן תוכל לעזור באופן משמעותי.

                   

                  רמה 4: המקבל מכיר את הנותן, אך הנותן אינו מכיר את המקבל: הנתינה נעשית כך שמקבל העזרה יודע את זהותו של הנותן, אך הוא עצמו נשאר בעילום שם. במקרה זה הנותן נוהג בענווה רבה יותר, כיוון שהוא אינו יודע את זהותו של האדם שהוא נותן לו את עזרתו. ברם רגשותיו של המקבל עדיין נפגעו, שכן הוא יודע מי נתן לו את הצדקה.

                   

                  רמה 3: הנותן מכיר את המקבל, אך המקבל לא מכיר את הנותן.ברמת צדקה זו –המקבל אינו יודע מי נתן לו את הצדקה, וכך נשמר כבודו העצמי.

                   

                  רמה 2: לתת בעילום שם, כך שהמקבל והנותן אינם מכירים איש את רעהו. לקבל צדקה בעילום שם – כששני הצדדים נשארים אנונימיים – מוציא את עיקר העוקץ מהחוויה של הצד המקבל. הרבה יותר טוב לתת סיוע בסתר, מתוך התמסרות כה שלמה לזולתנו עד שהאגו שלנו מתמזג בשלהם, שכן אז איש מן הצדדים אינו מרגיש שהוא בעמדה עליונה או נחותה.[ הקהילות היהודיות ייסדו בכל הדורות קרנות צדקה שאותן מנהלים בני אדם הניחנים ביושר ובדיסקרטיות מרביים, הפועלים בהתנדבות  כדי לאסוף צדקה ולחלק אותה לנזקקים ].

                   

                  רמה 1: לעזור למישהו להפוך למסוגל לקיים את עצמו-הצורך הבסיסי ביותר של האדם הוא לחוש שזקוקים לו ושהוא מוכשר ובעל יכולת. לכן צורת הצדקה הגבוהה ביותר היא לעזור לאדם למצוא עבודה או לעזור לו להתבסס בתחום העסקי. דרך פעולה זו משמרת את כבודו של המקבל, ובעת ובעונה אחת היא גם משנה אותו מאדם מקבל לאדם המסוגל לסייע לאחרים. בדומה לכך, אם אתה מצוי בעמדה שבה אתה יכול לייעץ לאדם אחר, חשוב לטעת באותו אדם ביטחון באשר ליכולתו למצוא פתרונות ללבטיו ואפילו להפוך בעצמו למקור עוצמה לאחרים.

                   

                  בתקופתנו בה עגל הזהב שלנו הוא רדיפת המותרות ותאוות הממון, חשיבותה של מצוות הצדקה לאין ערוך,מכיוון שמצווה זו מחנכת את האדם לוותר על החומר לטובת הרוחני ולהתחשב בצרכי זולתו. נתינת צדקה היא  מעשה של התעלות מעל טבעו של האדם. חוקי החומר אומרים - מה ששלי שייך לי ומה ששלך שייך לך. לעומתם, חוקי הרוח אומרים – גם מה ששלי בעצם שייך לך, או יותר נכון שייך לקב"ה שהוא למעשה כולנו.

                  גם לאדם הרוחני כמובן חשוב שצרכיו הבסיסיים והחומרים יסופקו, אולם הוא לא עסוק באגירה וצבירה מעבר למה שהוא זקוק לו. מתוך גישה זו הוא מתחלק עם סביבתו בשפע שהוא זוכה לקבל. כדי להגיע למקום הנשגב הזה יש להתעלות מעל הטבע הבהמי-גשמי שנולדנו איתו, לעמול ולהתאמן בנתינה ועידון אופיינו.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום רביעי, 29/9/10, 09:36

                    08/2009/ 8

                     

                    אנשים,אנשים

                     

                    ישנם אנשים,המתנפלים על החיים

                    אסרטיביים, עומדים על דעתם.

                    ישנם אנשים הטורפים את הימים

                    עומדים בחריפות כמו במלחמת עולם.

                     

                    ישנם אנשים- הנעים עם עננים

                    חולפים באטיות ,כבדים מגשם

                    ישנם אנשים שרטיבות רבה בתוכם

                    שאינה נוזלת על הלחי.

                     

                    ואין כאן בחירה,זה שם או פה

                    או אתה נפלט לצד

                    בוהה ותוהה

                    היכן?

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום רביעי, 29/9/10, 05:53

                      ראש חודש חשוון-המשכת האור כנגד החושך


                      שמו המלא של החודש כפי שהוא נקרא בפי חז"ל הוא מרחשוון. המילה מר מוזכרת בספר ישעיהו " טיפת מים כמו הן גווים כמר מדלי" כלומר התוספת ניתנה כדי להגביר את עוצמת המים ,כי הטבע מצפה לו בחודש זה. חודש מרחשוון הוא החודש השמיני למניין חודשי השנה ליציאת מצרים - מניסן והשני למניין השנים לבריאת העולם - מתשרי. הוא נחשב לחודש הסתווי של השנה.אנו ממתינים לגשם שירד. פסק זמן עומס החגים .עמדת זינוק לקראת חגי החורף העתיד לבוא.

                      ראש חודש הוא היום הראשון לאחר מולד הירח ובמהותו משמש כעין זרע של עץ המכיל בתוכו את ה- DNA וקובע כיצד יצמח העץ, הפעולות שלנו בראש חודש ,יכולות להשפיע על החודש כולו.כאשר אנו מבינים את האנרגיה של החודש אנחנו יכולים באמצעות כלים של מודעות להעצים את התכונות הטובות שבו ולהקטין את הקשות.

                      בכל חודש ישנה אנרגיה מיוחדת לאותו חודש, והיא בעצם האנרגיה של המזל של אותו חודש. מר חשוון מאופיין בכך שהוא החודש היחיד שבו לא חל כל אירוע של אנרגיה קוסמית, כלומר חג. חשוון מחזיק בתוכו פוטנציאל עצום, פוטנציאל של אור עצום וכנגדו חושך עצום. זה כנגד זה ברא אותם אלוקים. מצד אחד יכול להתגלות בחודש הזה אור גדול ומצד שני יכול להיות בו חושך גמור .החודש הזה העבודה שלנו סובבת על היפוך הדין (של המבול) לחסד (של גשמי ברכה).

                      החורף מתחיל, גשמים מגיעים.יסוד המים מלווה חודש זה.בתפילה אנחנו מתחילים לברך "משיב הרוח ומוריד הגשם". ברכה המרמזת על תהליך של "משיב הרוחניות ומוריד הגשמיות", מרמז על המשכת אור הנשמה חזרה לעולם. מים גם מלמדים עד כמה חשובה המידה של כל דבר, מים במידה נכונה יכולים להחיות ובמידה שאינה נכונה, יכולים להטביע[כמו שאנו רואים בימינו את הצונאמי המאיים על חופי העולם].

                      עכשיו מתחיל תהליך של התכנסות, מתחילה עבודה פנימית. עיקר העבודה נעשית דווקא במקום ובזמן החשוך. עיקר העבודה שלנו הוא בלילה.להוסיף אור ורוחניות לחיינו.

                      כולנו עוברים במהלך חיינו אירועים קשים, דרמטיים שגורמים לנו להשתנות. וזו המטרה - להשתנות. להתגבר על הצד השלילי שבנו; שנאה, הנאה שנובעת מסבל של אחרים, אי רצון או יכולת לוותר, לסלוח, לשכוח ולעשות רק טוב, ועל ידי כך נתקין לעצמנו את "תוכנת" מערכת חיסון המבוססת על נתינה, סובלנות ואהבת הזולת..

                      פירושי שם החודש:
                      *"ורח שמנו" שפירושן החודש השמיני-באכדית.
                      יתכן והשם מרחשוון מורכב משתי מילים: מרחש- ון, מרחש - רחש, מבוע מים. ון - מים מפני התגברות המעיינות.
                      *בתנ"ך החודש נקרא גם ירח בול.שם זה בא אולי מבלילת המספוא לבהמה וייתכן שקשור למילה מבול או למילה יבול. במקרא נקרא מרחשוון " "ירח בול" או בול ע"ש המבול שהחל במרחשוון. לפי הגמרא בול פירושו לחות - יורדים גשמים ומלחלחים את האדמה. הסבר נוסף גורס מפני שבוללין לבהמות מתוך הבית שאין מרעה בשדה (ירושלמי ראש-השנה תנחומא נח) יש אומרים שהשם בא בשל שפע היבול.

                      תיאוריות רבות ניסו להסביר מדוע קיבל חודש חשוון את התואר "מר".
                      *במשך השנים הפך השם למר- חשוון, מכיוון שבחודש זה אין ימי שמחה ומועד ולכן זכה לתוספת מר.
                      *הטעם לשם מר חשוון בנוסף:מר היא גם טיפת מים

                      חודש חשוון ,משויך לאנרגיה של שבט: דן.
                      מזלו של החודש הוא עקרב - "שהעולם צמא בו לגשם כעקרב שהוא צמא למים"
                      השם עצמו של מזל עקרב מורכב מהאותיות ע"ב, שהם 72 שמות הבורא, אבל האותיות ע' וב' מופרדות על ידי המילה קר!
                      כזהו העקרב עוצמותיו יכולות להקפיא אך בו בזמן יכולת להכיל את עוצמת אור הבריאה -כזהו חודש חשוון

                      העקרב הוא מזל אפוף מסתורין. כמו כל צורות האנרגיה, הוא נותר במצב של פוטנציאל, ממתין לרגע הנכון להתגלות. נוכחותו נוכחות נסתרת, עד שכלי כלשהו מגלה את מקור הכוח. ומצליח לבקע אטום זעיר המצוי בתוכו ולשחרר אנרגיה מרוכזת, אשר ניתן להשתמש בה למטרות חיוביות או שליליות.אדם שנולד בחודש זה הינו מלא באנרגיות ובמרץ, תמיד יסבול מקנאת האחרים, מאוד פיקח ויכולת החשיבה שלו מאוד מהירה, שומר סוד ומאוד רוחני, ישמור טינה, מאוד גאוותן, מאוד אוהב שמתחנפים אליו או משבחים אותו. תמיד ירצה להיות ראשון ומוביל, רודף כבוד, הרבה פעמים יחלום חלומות ומסר. בזמן רוגז, אין בו רחמים, מאוד חשדן (ובודק את האדם).
                      הצבעים שאינם טובים עבורו - אדום.

                      מאורעות שקרו על פי המסורת היהודית:
                      *י"ז חשוון התחיל המבול לרדת על הארץ במשך ארבעים יום וארבעים לילה רצופים. על ידי מבול זה מחה ה' את דור החמס מעל פני האדמה ונח ובניו אשר נצלו בעזרת התיבה אשר בנו היו אבות האנושות החדשה שלאחר המבול. המבול הוא תוצאה של דינים קשים. זו למעשה המהות הפנימית של מזל עקרב של חודש חשוון , שיש בו עוצמה חזקה מאוד של מים, אך עוצמה של קו שמאל עוצמת הדינים הקשים.

                      מות רחל אימנו - י"א חשוון הוא יום פטירתה של רחל אימנו אחת מארבע האימהות שרה רבקה רחל ולאה. רחל אשת יעקב מתה בדרך חזרה לארץ ישראל מארם ונקברה בדרך בבית לחם.

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום שלישי, 28/9/10, 21:57

                        קלף ה"השוואה"-אצל אושו

                        האם הבמבוק שואל את עצמו אם הוא יפה מהאלון, או יקר ממנו?

                        האם האלון היה רוצה גזע חלול ,כמו שיש לבמבוק?

                        האם הבמבוק מקנא באלון על גודלו,או עליו המשתנים בין עונה לעונה?

                        הרעיון ששני עצים ישוו את עצמם אחד לשני מגוחך-אך אנו בני האדם רגילים להשוות את עצמנו לאחרים,קשה לנו מאד לשבור הרגל זה.

                        בוא ונקבל אחת ולתמיד אמיתות אלו:

                        *תמיד יהיה מישהו יפה מאיתנו,מוכשר מאיתנו,חזק,אינטליגנטי או מאושר יותר מאיתנו.
                        *ולהיפך-תמיד יהיו כאלה שהם פחות מאיתנו באותם דברים שמניתי למעלה.

                        הדרך לגלות מי אנחנו היא לא דרך השוואתנו לאחרים-אלא ע"י בחינת הגשמת הפוטנציאל שלנו בדרך הטובה ביותר שאנחנו מכירים.

                        בתמונת הקלף "השוואה" ,של קלפי אושו אנו רואים שני גזעים השונים לגמרי אחד מהשני, בסוג,בצבע, במרקם,בהיקף,בגיל,בגמישות,בהזנה ,בהוויה שלהם. ועדיין - שניהם גזעים .
                        יש לנו נטייה להשוות את עצמנו לאחרים דבר היכול להוביל להרסנות,הגבלה ושיתוק. אנו משווים את גופינו, יופיינו,רכושנו,יוקרתנו,מעמדנו,השכלתנו,ידיעותינו,כישורינו, מעשינו, ועד למחשבותינו, מילותינו, כוונותינו ,צחוקינו וחלומותינו. אנו בודקים כל הזמן מה יש לשני ולי אין,מה חסר לי.

                        כאשר נפסיק להשוות עצמנו לאחרים ונתחיל להשוות "עצמנו לעצמנו"- נתחיל לגדול באמת.
                        אין טעם להשוות עצמי לאדם אחר כיוון שלכל אחד היופי המיוחד לו .לכל אדם יש את הצדדים החזקים והפחות חזקים שלו. כל אחד נוצר בידי הבורא בדיוק כפי שצריך היה להיווצר- כאן ועכשיו .

                        ההשוואה מביאה לנחיתות או עליונות.כשלא משווים -הנחיתויות והעליונויות מתפוגגים.אנחנו פשוט אנחנו.המים צריכים כוס כדי שישתו אותם-המים חיוניים וגם הכוס חיונית.כל אחד בתפקידו.אין מקום להשוואה.

                        אם אתה לא תהיה בעולם -העולם יהיה חסר את המיוחד שבך.אין אדם אחד שיש לו תחליף.כל אחד מביא אוצר ייחודי לעולם ומעניק אותו לסביבתו.

                        זה מה שאתה תורם ומאחרים אתה נתרם.אין צורך בהשוואה.

                        כשמגיע קלף ההשוואה אצל הפונה אלינו אנו מבהירים לו את הרעיון המסתתר בתוך הקלף ובודקים מדוע עלה נושא זה אצלו-ועוזרים לו לפתח מודעות בדבר הייחוד שבו והייחוד בכל פרט בסביבתו.

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום שלישי, 28/9/10, 14:25

                          יום שלישי 28 ספטמבר 2010

                           

                          הקפאת מצב

                           

                          הלב מלא ברוממות נפש

                          בתחושה

                          שהשנה הולך להיות

                          משהו מעבר לכל הציפיות.

                           

                          משהו באוויר משתנה

                          הציפורים בגני מזמרות הרבה

                          הדשא שכוסח מריח טוהר

                          והכול סביבי מתחיל לפרוח.

                           

                          הטבע עצר נשמתו

                          לקראת בוא המטר

                          ואתה ידידי בדעתך נותר

                          כאילו אין מחר...

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS