כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 1/2011

    2 תגובות   יום שני, 31/1/11, 07:32

    יום שישי , 29/1/10,


    ברוך בואך –יום חדש

     

     

     

     

        לקום מתוך רוממות נפש

     

     למחוק את ביעותי הלילה.

     

     לפקוח יום חדש

     

     דרך עדשות ורודות.

     

     

     

      בוא ואחבקך כתקווה רעננה

     

     אפתח לך חלון הזדמנויות

     

     להיות לי אח ורע

     

     ביצירת זיכרון מיוחד עמך,

     

     על לוח השנה החקוק בליבי. 

     

     

    ברוך בואך אורח ודאי

     למשכן ליבי המקווה.

    דרג את התוכן:
      4 תגובות   יום שני, 31/1/11, 07:14

      המחלה כהזדמנות לשינוי

      לפי ההשקפה הסינית,המחלה מתרחשת בתוך הגוף הרגשי והנפשי של האדם.הגוף כולו חולה ,בלי קשר למקום בגוף ,שבו התפתחה המחלה בעקבות מחשבות שליליות. שלא בדומה להשקפה המערבית-שלפיה המחלה היא ישות מבודדת בגוף.

      המחלה היא תוצאה של חוסר איזון .הסיבות למחלה הן בדרך כלל ברמות נפשיות,מנטליות ורוחניות עמוקות.המקום שבו יש לחיידקים הזדמנות להתפתח ולפרוח-הוא המקום בו אין איזון.יש לשפר את הגוף והנפש בצורה כזו שלא יהיה מקום לחיידקים להתפתח.

      מרביתנו מעדיפים להאמין ,שסיבתה של המחלה שבה אנו חולים נעוצה בסביבתנו החיצונית ואינה קשורה במחשבותינו ,רגשותינו או להתנהגותנו.בד"כ אנו מניחים, כי המחלה שחלינו בה היא תורשתית או נגרמת מזיהומים,או עצם זה שאנו חולים במחלה מסוימת הרבה פעמים-הוא דבר מה שאין לנו שליטה עליו.דהיינו,אנו קורבנות חסרי ישע של המחלה.
      כשדבר מה משתבש בגופינו ,נדמה לנו שאנו חיים בתוכו של זר גמור.אנחנו לא מחוברים לגופנו,איננו יודעים לרוב, כיצד הוא פועל ,או מדוע איבר מסוים חדל לפעול.

      מספר מועט של אנשים- בקי במיקומם של האיברים בגוף או באשר לתפקידם ותפקודם בו-לכן אנו מעצימים את הרופאים, היודעים כיצד גופינו פועל.אנחנו מאמינים שידע זה לרוב מעבר להשגה שלנו.

      המחלה מבלבלת מאד.היא דוחקת הצידה את שאר הדברים.היא מרכזת את האנרגיה שלנו חזק סביב עצמנו.

      מצד אחד-זאת יכולה להיות הזדמנות לוותר על כל אותם הדברים שהם באמת חסרי חשיבות ואינם הכרחיים.המיותר יוצא מחיינו -ונשארים אך ורק הדברים המהותיים ביותר עבורנו ועבור מצב רווחינו.שום דבר כבר לא מובן מאליו.החיים הופכים ליקרים יותר מכיוון שהם שבירים וקצרים.אם נכנס פנימה לתוך מודעות חדשה זו,המחלה תפתח את ליבנו ,ותקשר אותנו לדברים החשובים באמת לנו ולחיינו.

      הבעיה היא שלפעמים אנחנו מעדיפים להתמקד ברחמים עצמיים. המחלה עוזרת לנו להימנע ממצבים הבעייתיים בחיינו.אנחנו יכולים להסיר אחריות מעל כתפינו,להרגיש חשובים ומיוחדים.

      עלינו לשאול את עצמנו: האם לא חלינו מכיוון שאנו לא מודעים עד כמה אנו זקוקים לאהבה,לתשומת לב ולטיפול. האם אנו מענישים מישהו שאנחנו כועסים עליו ,לרבות את עצמנו.המחלה יכולה לחלץ את החולה משעמום,מאובדן הערך העצמי. היא ממלאת את חיינו בעניין חדש.אפשר תמיד לדבר ולדון בה ולהיות במרכז הבמה.אפשר להתלונן וללכת לרופא לביקורים,תרופות...אוי כמה תשומת לב אפשר למשוך ... המחלה משמשת כאמצעי למניפולציה של אהובך ע"י הענקת אפשרות לעצמך ,להיות תלוי ומטופל ,וכן למנוע גם עזיבת בני משפחה את הבית.

      עליך לשאול את עצמך אם באמת לא ידאגו לך אוהבך -גם מבלי שתצטרך להיות חולה.אולי אתה חושש מהשינויים שיגיעו עם הבראתך.אולי החזקת את אהובתך בעזרת המחלה?או אולי להיפך כך אתה מרחיק את מי שרוצה להתקרב אליך ואתה לא מעוניין בקרבתו?

      כל שעלינו לעשות הוא לבדוק את עצמנו בקפידה ולראות- אם איננו משחקים באשמה ובהאשמה.המחלה יכולה להוציא החוצה את התיעוב העצמי והבושה.

      יתכן והחיים קשים להתמודדות, וזוהי דרך מכובדת להתחמק מציפיות גבוהות של אחרים ושלנו מאיתנו.
      כשאנחנו חולים-אין לנו שליטה על העתיד.

      המחלה יכולה לספק מוצא מאומללות באווירת הבית או בעבודה.בגלל תחושה של לכידות במצב ללא מוצא.מחלת בן משפחה עלולה למלא צרכים מסוימים,במשפחה שאינה מתפקדת כראוי.משפחות אלה עלולות לרצות ללא יודעין,לקיים את מחלת בן המשפחה,כי היא מבטיחה איזון ואושר בקרב שאר בני המשפחה.

      כשהאדם מזהה את עצמו באחד מהמצבים האלה ,ביכולתו להימנע ממחלה וממוות -ע"י בחירה בחיים.גישתו של האדם תנבע מהידיעה שהוא בוחר בבריאות וכן נושא באחריות לה.לשם כך עליו להאמין כי יש בכוחו להשפיע על נסיבות חייו.

      ישנה הפסקה.זמן לנשום ולהתחבר מחדש ,ולזכור מי אנחנו.אנחנו מתפנים לצייר או לכתב.יש זמן להגות,לחשוב,ללמוד,זמן לעצמנו.הזדמנות להכיר את עצמנו מחדש.אלו יתרונות עצומים.

      אם נזהה את התסמינים מהם אנו סובלים ,זאת תהיה תחילת תהליך ההחלמה שלנו.להתחייב אל וויתור הישן לטובת החדש לוותר על דפוסים הרסניים ולהביא לחיינו התנהגויות חדשות.
      עלינו לרצות באמת להבריא.

      הגוף מנסה לזכות שוב בשלמותו.הוא מבקש להתרפא.אם לא נאחז בטובות הנאה של המחלה, הרי נוכל לצמוח ולרפא את עצמנו- ולהיות במקום אחר לגמרי ,מלפני שחלינו במחלתנו.אנחנו צריכים את האומץ להשתנות.

      אז שנהיה בריאים ונהנה מבריאות אמיתית מתוך רצון לשינוי ולחיים מלאים ומודעים.

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום ראשון, 30/1/11, 16:41

        יש לחגוג פורים קטן בסערה ורעש

         

        בשנה מעוברת ישנם שני חודשי אדר: אדר א' ואדר ב'. בשנה מעוברת פורים נחוג באדר ב', אף כי נשמעו דעות בתלמוד שעל החג לחול באדר א' [שהרי במגילת אסתר כתוב שפורים נחוג ב"חודש השנים עשר" מניסן, ובשנה מעוברת החודש השנים עשר הוא אדר א' ולא אדר ב' שטכנית הוא החודש השלושה-עשר].

         

        בימי הארבעה-עשר והחמישה-עשר בחודש אדר א', שבו לא נחוג פורים נחוגים שני ימי "פורים קטן" ["פורים קטן" ו"שושן פורים קטן"].

         

        הטעם שפורים נקבע לעשותו באדר ב' :כדי להסמיך גאולת מרדכי לגאולת משה [דהיינו, פסח].

         הטעם שאין עושים פורים בשנה מעוברת בב' אדרים כיון שכתוב "בכל שנה ושנה" . ונלמד מכך מה כל שנה יש פורים רק פעם אחת, אף בשנה מעוברת כן.

         

        בפורים קטן,יש לשמוח והשמחה צריכה להיות מתוך סערה ['שטורעם']  ורעש, ובפרט ששמחת פורים קטן היא שמחה בטהרתה, כיוון שאינה מעורבת בעניין אחר כמו מצוות היום של פורים.

        מכיוון שפורים קטן הוא 'שלושים יום לפני החג פורים, זה הזמן לעורר אנשים נשים וטף על ההכנות למבצע פורים, ולכל לראש – ללמוד את הלכות פורים ומצוותיו, ולהשפיע על כל אחד ואחת מישראל ללומדן ולהתכונן לקיומן.

         

        "ערב פורים-קטן הוא זמן מסוגל ביותר להתחזק בענין האמונה והמסירות נפש... ועל אחת-כמה-וכמה - הוספה בשמחה, "משנכנס אדר מרבים בשמחה", שכולל גם אדר-ראשון... ואף שמדובר אודות פורים-קטן - הרי בענין הקטנות מתבטאת מעלתם של ישראל, "יעקב כי קטון", "דוד הוא הקטן", ולכן דומין ללבנה ומונין ללבנה, "המאור הקטן", ועל-ידי-זה באים לגדלות האמיתית - "זה הקטן גדול יהיה" - בגאולה האמיתית והשלימה, "שהם עתידים להתחדש כמותה"[הרבי מלובביץ].

        בפורים קטן לא נהוגות מצוות הפורים כגון קריאת המגילה, משלוח מנות, או מתנות לאביונים, אבל הוא אסור בתענית ובתחנון ומרבים בו בסעודה.

         

        לבני אשכנז טוב להרבות בסעודה באדר א' ביד' וטו' . ולבני ספרד ראוי שבני יד' ירבו בסעודה ביד' ובני טו' ירבו בסעודה בטו' .

         

        ונסיים בכתבתה של הדס פרידמן "כל התחלה של קשר היא מעין פורים קטן "-מנקודת מבט של חולין:

        "כל דייט או תחילתו של קשר הוא בעצם סוג של פורים קטן. אתה בא בכדי להרשים. אתה מפליא לציין את התכונות הטובות שבך, פותח לראווה את זנב הטווס ומצביע על כל גוון וגוון שעושה את הזנב הזה למיוחד ויפה. אתה משתמש בקלפים החזקים שלך, בין אם זה חוש הומור או מחשוף שופע, אם זו עבודה טובה, קריירה, כישרון או כל דבר אחר שהטבע הרחום נתן לך. ואתה מצניע, אם לא מחביא, את החולשות, או כל תכונה אחרת שלא ממש משרתת את המטרה.

         אתה מנסה לצייר תמונה יפה, נקייה ומושלמת, של עצמך. כמו אמן פוטושופ מנוסה, אתה פותח עוד שכבה, בה אתה מכסה את החצ'קונים, מוחק את הקמטים, מחליק את העור, מצר עוד קצת את המותניים, מוסיף עוד תלתל, מנפח עוד שריר. וכך, כשאתה מרוצה מהתוצר המוגמר, אתה שולח אותו לדפוס.

        אבל אתה לא שוכח לרגע, שמתחת לשכבה הנוצצת מסתתרת תמונה אחרת, לא כל כך זוהרת, לא כל כך נקייה, לא ממש מושלמת. התמונה שהיא באמת, אבל, באמת, אתה".

        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום ראשון, 30/1/11, 09:12

          אסתר המלכה

          אסתר המלכה היא גיבורת מגילת אסתר ונס ההצלה של חג הפורים. היא מתוארת במגילת אסתר כאשתו של אחשורוש לאחר ושתי. על פי חז"ל, היא גם אחת משבע נביאות שהיו בעם ישראל בתקופת המקרא.
          אסתר,בת אביחיל משבט בנימין, שהיה דודו של מרדכי ומגולי יהודה שגלו לבבל בימי המלך יהויכין, הייתה יפת תואר וטובת מראה.

          אסתר המלכה הינה דמות חשובה ומשמעותית בהווי היהודי, מלכה של אימפריה חשובה,שהצילה ממוות מיעוט אליו השתייכה.רוב גיבורי התנ"ך הנם גברים, ואילו סיפור מגילת אסתר והניצחון לדת היהודית התאפשר הודות לאישה אחת - אסתר. כאשר אנו קוראים את סיפורה של אסתר אנו מגלים כי אסתר עברה תהליך של טרנספורמציה, שמשפיעה עליה ועל סביבתה בצורה משמעותית. בשלב הראשון: דמות כנועה, ביישנית, צנועה-ובשלב השני: חל מהפך, היא הופכת להיות חזקה, מניפולטיבית, גוזרת גזירות, ומפתה. היא מחופשת למלכה, אשת אחשורוש, בעוד שלאמתו של דבר היא יהודייה כשרה, וצדקת נסתרת; וכדרכם של אלו היא מכסה את חסידותה וגדולתה, מעיני בשר ודם, וכל כולה לשם שמיים.

          שמה הפרסי, "אסתר", לקוח משמה של האלה הבבלית אשתר או מן המילה הפרסית star (כוכב).
          המהר"ל מפראג אומר ,לפי כתבתה של הרבנית ציפורה הלר,שנסיבות לידתה של אסתר לא היו מקריות. ניכור ובדידות הם כלים כמו כל כלי אחר, והם ניתנים לנו כדי לאפשר לנו להפוך למה שאנחנו יכולים וצריכים להיות. דווקא מעומק נקודת הריקנות הזאת, פרח החיבור העמוק של אסתר עם האלוקים. שורש המלה אסתר הוא ס-ת-ר. שמה מבטא את עצם מהותה - היכולת לחדור מבעד לחומות ההסתר ולהבחין באלוקים גם במקומות שאחרים לא היו מסוגלים. אסתר הייתה מומחית בחדירה דרך החומות שסובבות אותנו. זה היה כלי הנשק שהיא רכשה לעצמה בשנות בדידותה .אסתר למדה לראות את האלוקים בכל מקום שבו הביטה. היא ראתה בו את אביה היחיד והניחה לשכינתו להנחות ולכוון אותה.

          ואילו שמה היהודי הוא "הדסה" כשמו של השיח הדס. הדס הוא אחד מארבעת המינים שאנו נוטלים בסוכות. ההדס מסמל את העיניים. עיניה של אסתר יכלו לראות את המציאות הפנימית בבירור, כפי שהעיניים שלנו רואות את המציאות החיצונית. שהדמות הצנועה הזו מגלמת בתוכה עוצמה פנימית.
          אסתר, כמו ההדס, לפי דברי התלמוד-הייתה "ירקרוקת".ירוק הוא צבע שמורכב משני צבעי יסוד - כחול וצהוב. כחול מסמל קרירות וצהוב מסמל חום. אורה הפנימי של אסתר הורכב משני הכוחות גם יחד - להט בוער כשמש עם רכותם הצוננת של המים. משום שהיא פיתחה את טבעה הרוחני באופן כל כך מושלם, היא הייתה מסוגלת להגיע לכל אדם ולמצוא בתוכה את היכולת להתחבר אליו. ה"ירקרקות" שלה הייתה סמל רוחני לענווה, היענות ורגישות.

          אסתר גודלה על ידי מרדכי שהיה בן דודה- לאחר שהוריה נפטרו. הוא הפך אחר כך, למדריכה הרוחני ובסופו של דבר לבעלה.אביה של אסתר נפטר כשהיא הייתה עדיין ברחם אמה; אמה נפטרה בלידתה. כך, היא באה לעולם עם הפצע המדמם של לא להיות שייכת לאף אחד.

          כאשר חיפש המלך אחשוורוש אישה במקום ושתי, נלקחה גם אסתר אל בית המלך ונבחרה להיות המלכה בגלל יופייה. על פי חז"ל, לקיחה זו של אסתר הייתה "מלמעלה" ולא מרצונה. אסתר הסתירה, לבקשת מרדכי, את זהותה ואת היותה יהודיה.

          כאשר המן קיבל רשות מהמלך להשמיד את היהודים, נתבקשה אסתר על ידי מרדכי לגשת אל המלך ולהתחנן להצלת היהודים. אסתר בתחילה מוצגת באור שלילי, כאשר היא חוששת לגורלה, אך לאחר מכן היא מתעשתת ומחליטה לשים נפשה בכפה, ולסכן את עצמה בעבור עמה. באמצעות סדרת תחבולות ומניפולציות היא מצליחה להפיל את המן מרום מעלתו ולהציל את העם היהודי מכליה.

          לפי חז"ל, אסתר תבעה מאנשי כנסת הגדולה שייקבע החג ותיקבע המגילה לדורות, ולאחר דין ודברים קיבלה את מבוקשה.

          לפני בואה של אסתר אל היכלו של המלך אחשוורוש לבקש את ביטול הגזרה של המן ביקשה אסתר ממרדכי על ידי התך, סריס הנשים-לצום . יש המקשרים את תענית אסתר, הנהוגה בערב חג הפורים.

          על שמה העברי של אסתר, הדסה, נקראה ההסתדרות הציונית הדסה, שייסודה היה בזמן פורים.

          אסתר / מילים:חיים צבי


          היא בוכה על הכר

          המלכותי,



          בכי חרישי, כמעט

          ילדותי,



          את הכל כבר נתנה,

          המלכה הקטנה,



          לא רוצה משרתות,

          לא משתה עם כרים וכסתות,



          והרי נתבטלה הגזרה,

          רוצה רק אותך מרדכי,

          בחזרה.

          דרג את התוכן:
            8 תגובות   יום ראשון, 30/1/11, 07:10

            הרוח הגדולה הינה המסתורין הגדול

             

            הרוח הגדולה או וקאן טנקה ["המסתורין הגדול"]. היא ישות אלוהית וכוח עליון, בחלק מהתרבויות האינדיאניות והאינואיטים באמריקה הצפונית. הרוח הגדולה היא תפיסה שכיחה בקרב אינדיאנים וראשית תרבויות העמים. היא נקראת גם הבורא.הרוח הגדולה הוא אישית וקרובה אל העם.

             

            הרוח הגדולה מתוארת כאל פרסונאלי ואימננטי ביחס לעולם הגשמי. הוא בלתי נראה ונעדר גשמיות וחולש על שדות הצייד הנצחיים [המקבילים לגן עדן בתרבויות המערביות].

             

            "עבור ההופי, הרוח הגדולה היא כל יכולה, היא לימדה אותנו איך לחיות, להתפלל, להשיג מזון וסיפקה לנו זרעים לזרוע ולקצור. היא נתנה לנו את לוחות האבן המקודשים שבתוכן היה אצורות כל תורותיו על מנת לשמור ולהגן על אדמתו ועל החיים. באבנים אלה נחקקו חוקים, נבואות ואזהרות" [הצ'יף האינדיאני דן אבהמה]. 

             

            הרוח הגדולה נחשבת בדרך כלל למושג הקרוב ביותר לאלוהים של הדתות המונותאיסטיות  עם זאת, היא נבדלת מהם באופיה הפנתאיסטי, בהיותה חלק בלתי נפרד מהטבע ומוטמעת בתוכו.

             

            "הוואקאן טנקה", אותה רוח גדולה שהינה הכוח המניע את העולם על פי המסורת האינדיאנית. במערב ,נוטים לכנות את הרוח הגדולה הזו :אלוהות. הוואקאן טנקה, על פי המסורת האינדיאנית, הינה ניצוץ המנצנץ בכל אחד מאיתנו. כולנו חלק ממנה והיא המניעה את העולם. בניגוד לדתות המונותיאיסטיות, על פי התפישה האינדיאנית, הרוח הגדולה הינה תכונת החיים הנושבת בכל אחד מאיתנו. זהו כוח המחבר את בני האדם, את בעלי החיים, את הצמחים, את האוקיאנוסים, את השמים ואת הארץ.

             

            לפי האגדה מסופר כי בראשית ימי העולם, היו בני האדם כאלים עצמם. כוחות רוח ויכולות גדולות היו להם, אך ברבות השנים ניצלו כוחות אלה לרעה, והביאו את ראש האלים להחלטה כי יש לקחת מהם את "הרוח הגדולה" ולהסתירה מפניהם.

            קרא ראש האלים לעוזריו וביקש עצתם באשר למקום בו יש להסתירה. הציע האחד:

            -" החבא את הרוח הגדולה מתחת לאדמה".

            ענה האל:" בני האדם בתבונתם יחפרו את האדמה, יחפשוה וימצאוה".

            הציע השני: "להשליכה אל קרקעית האוקיינוס".

            אמר האל: "במוקדם או במאוחר יחקרו האוקיינוסים והימים על-ידי האדם, הוא ימצא את הרוח ויעלה אותה שנית מעל פני המים".

            מצא האל פתרון:"נחביא אותה בתוך בני האדם עצמם, ונקרא למקום המחבוא – "מקום הנשמה". שם הם לעולם לא יחפשוה".

            מאז אותם זמנים גילו בני האדם תגליות מופלאות על פני האדמה ומתחתיה, טיפסו וכבשו את פסגות ההרים, גילו את מצולות הים ועומק השמיים. אך תמיד הם בדרכם ובחיפושיהם אחר החדש, המיוחד והמופלא ... אשר נמצא בתוכם פנימה.

            דרג את התוכן:
              6 תגובות   יום שבת, 29/1/11, 05:50

              ראש חודש אדר-משנכנס אדר מרבים בשמחה


              הכוחות הרוחניים הפועלים בחודש אדר - תיקון המחשבה: מחשבה אותיות בשמחה.
              המלה חודש באה מהמלה התחדשות. בכל חודש יש הארה והשפעה רוחנית המיוחדת לו. קדושת הזמן המיוחדת לאדר מאפשרת לנו לפתח ולחדש את כוח השמחה הפנימית. בניגוד לדעה הרווחת, הזמן אינו עובר עלינו, אלא אנו "נוסעים" בתוך הזמן. זמן הוא תכונה - מעין מערך של "תחנות דלק" רוחניות בהן אנו מקבלים שפע רוחני המיוחד לאותה נקודת זמן.

              ראש חודש אדר מתייחד משאר החודשים, בכך שאמרו עליו חכמים ,'משנכנס אדר מרבין בשמחה'.
              חודש אדר הוא החודש השישי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והחודש האחרון בשנה המתחילה בחודש ניסן. בחודש אדר 29 ימים. בשנים מעוברות ישנם שני חודשי אדר - אדר א' (30 יום) ואדר ב', שנחשב לאדר ה"רגיל" ובו חלים כל אירועי החודש.
              חודש אדר בו נעשו ניסים לישראל, מסוגל הוא לישועות בשורות טובות ונחמות. בחודש זה נולד משה רבינו שהתורה נקראת על שמו. ובחודש זה חזרו וקבלו ישראל את התורה מרצונם הגמור.

              השם אדר, הוא שם אכדי, אשר עלה יחד עם עולי בבל בתקופת שיבת ציון בתחילת ימי בית שני מהגולה. במשך הזמן השתקעו שמות החודשים "וגויירו". במקרא מוזכר החודש בשמו במגילת אסתר ספר אשר נכתב לאחר תקופת שיבת ציון.
              פירוש השם אדר- מקור השם במילה האכדית adaru שפרושה "גורן" מכיוון שבחודש זה החלו לתקן ולהכין את הגרנות לקראת הקציר של חודשי האביב. מילה דומה באוגרית היא udar שפרושה גבורה.
              א-דר. האות א' מייצגת את אלופו של עולם, אחד יחיד ומיוחד. ויש את האותיות דר או רד. פרוש העניין הוא שצריך ל"הוריד" את האלוקות אל תוך חיינו עד שהשם יהיה דר [גר] בתוך חיינו, בכל הזמן ובכל דבר. האותיות דלת וריש מייצגות את ספירת המלכות, המקום הריק שצריך למלא. אדר מתחיל ממציאות של חושך בתוכה אנו צריכים להכניס את האור.

              מזל החודש דגים מכיוון, שבחודש זה הדגים שבנהרות ובאגמים פרים ורבים. הדגים מכוסים מן העין ואין עין רעה שולטת בהם. ואף ישראל עלה מזלם בחודש זה לפי שנמשלו ישראל לדגים, מה הדגים חיים במים אף ישראל כל חייהם בתורה שנמשלה למים וכשם שהדגים פרים ורבים בחודש זה, כך תורתם של ישראל עלתה להם בחודש זה פעמים.
              סיבה נוספת היא מזל החודש הוא ברבים רמז לשני אדרים אדר א' ואדר ב' בשנה מעוברת.
              המזל,קשור גם לכוח הראיה - הדגים לא עוצמים עיניים אף פעם. כך גם צדיקים מתבוננים במציאות האמיתית ורואים רק את האור. זהו הכוח המיוחד לחודש אדר, התבוננות מודעת וראיה נכונה של המציאות ומתוך כך מגיעים לשמחה. ספירת הבינה מראה על התבוננות מעל המציאות המוכרת לנו, מעל הטבע. עולם החי מסתכל במבט של טבע. יש רק מה שנראה בעין. ספירת הבינה יכולה להוציא אותנו מהיסחפות בזרם ה'ראיה הטבעית' של החיים, ע"י ראיה שנעשית מתוך מודעות. ספירת הבינה מראה לנו את המציאות מעבר לחומר, את ההיבט הרוחני של חיינו.כל מה שצריך הוא להתבונן במבט האמת: לחפש בכל דבר, ויהיה הפשוט ביותר, את הטוב האלוקי. חשוב לדעת לא לחפש שלילי כי עלולים להעצימו, אלא להכיר בשלילי ולשנות אותו, להפוך את החושך לאור. כדאי גם להודות לשם על כל דבר ולפני שמבקשים על מילוי של עוד חסרון להודות על החסרונות שכבר מולאו. על הטוב שיש. כך מגבירים את כוח הראיה הנכונה וזאת הדרך להגיע לשמחה שלמה.

              האות ששולטת בחודש זה היא האות קוף-שמה וצורתה של האות ק' מרמזים לכך שהאות מסמלת את קדושת ה'. הגימטרייה של שמה המלא - קו"ף היא 186, כמו זו של השם - 'מקום', אחד משמות הא-ל.

              בגלל קרבתו של חודש אדר לחודש ניסן ולפסח הביאה את חז"ל לתקן תקנות מיוחדות לחודש זה. בתחילת החודש היו מעבירים קול ומזכירים לעם לתרום את מחצית השקל לטובת קורבנות הציבור. במסגרת ההכנות לעליה לרגל היו מתקנים את הדרכים, משפרים את בורות המים ועושים את צרכי עולי הרגל על מנת להקל על מסעם ושהייתם בירושלים.

              בגלל הניסים הרבים אשר נעשו לישראל בחודש זה. חז"ל ממליצים ליהודי אשר יש לו משפט עם גוי לדחות את המשפט לחודש אדר אז סיכוי טוב יותר שהוא יצא זכאי בדין.

              בערב חג הפורים, בדרך כלל בי"ג אדר, נקבע יום תענית, זכר לתענית אשר תיקנה אסתר ליהודים בשושן הבירה. מטרת התענית הייתה להפר את עצת המן הרשע.

              במרכזו של חודש אדר אנו חוגגים את חג הפורים, חג אשר נקבע במגילת אסתר לזכר הנס הגדול אשר אירע ליהודים בשושן הבירה ובכל התפוצות , נס אשר הפר את מחשבת המן הרשע להשמיד את העם היהודי.

              בימי ראש חודש, מוסיפים את תפילת 'יעלה ויבוא' בתפילת שמונה עשרה, ובברכת המזון, וכן אומרים הלל בדילוג ומוסיפים תפילת מוסף. כן ישנה קריאה בתורה המיוחדת לראש חודש.

              משנכנס אדר /מילים: שולחן ערוך

              ...מש...מש...מש
              משנכנס אדר

              משנכנס אדר מרבין, מרבין בשמחה
              ונהפוך, ונהפוך, ונהפוך ונהפוך הוא

              אשר ישלטו היהודים
              המה בשונאיהם

              משנכנס אדר, משנכנס אדר
              מרבין, מרבין, מרבין בשמחה

              חייב אדם לבסומי, לבסומי, לבסומי,
              עד ד- עד דלא ידע
              עד דלא ידע.

              חודש נעים לכל עם ישראל.

              דרג את התוכן:
                4 תגובות   יום שישי , 28/1/11, 15:32

                יום שישי 28 ינואר 2011

                 

                שבת שלום

                 

                שבת באה לעולם

                חרישית,לוטפת

                משכינה עדנתה

                בלבבות

                חרש עוטה מטפחתה

                לוחשת:

                 

                "שבת שלום לכם

                יצירי קל עליון

                שתהיה רק שלווה

                 במעונכם

                אהבה ,אחווה

                חמלה...

                 

                שבת שלום לכולנו.

                דרג את התוכן:
                  19 תגובות   יום שישי , 28/1/11, 15:23

                  ואיפה היה אלוקים בשואה?

                   

                  השאלה הזו, שנשאלת שוב ושוב בעשורים שחלפו מאז מלחמת העולם השנייה, הייתה מאז ומתמיד אתגר עצום בפני הוגי הדעות החרדים .

                  -הם ראו אנשים שמאבדים את אמונתם בגלל השואה, וחששו מהסחף.

                  -התשובות שלהם נעו מהאשמת חטאי העם היהודי, דרך תיאוריית "הסתר הפנים" ועד למסקנה שהאדם אינו יכול להבין את הגיון מעשי האל.

                   -כך מתמודדים החרדים עם האסון הגדול של העם היהודי.

                   

                  זאת השאלה שהעסיקה אותי בעקבות השואה, כבת להורים "בוגרי שואה",אשר מקורם ממשפחות חרדיות.הורי הגיעו מטרנסילבניה .ואכן,התחילה שם ההשכלה וההתבוללות גם בעיר בה גרו שניהם,בנוגווארוד.

                   

                  אבי למד בחיידר ובגיל 14 התפקר ואביו שלחו מהבית להתחיל את חייו הלא ראויים מחוץ לבית כדי שלא יושפעו אחיו[לא שהצליח בידו לגמרי.שני אחים בלבד נותרו חרדים].

                  אמי למרות שאירסו אותה עם אחיו של אבי כדי שתהיה בת ישראל כשרה,יצאה לפני כן עם גוי שלמד רפואה והייתה חברה נלהבת בשומר הצעיר.

                   

                  אבי נשלח למחנה עבודה מיד כשנכבשה ארצם ע"י הגרמנים ימ"ש- ולא זכה לראות את אשתו הצעירה ובנו הפעוט בן השנתיים כי הם נשרפו במשרפות אושוויץ.

                  אמי שהייתה אמורה לעזוב עם חבורת השומר הצעיר ולהגיע לקיבוץ ויתרה על הרעיון ,כי אמה התנגדה לצעד הזה ולכן "זכתה" להיות באושוויץ וראתה את רוב משפחתה נכחדת מלבד אחותה ואחיה.

                   

                  כשהחבר הגוי הציע לה להינצל בעזרתו אמרה לו משפט של יהודיה גאה:"אני אלך בעקבות גורל עמי.אני יהודיה.אני הולכת עם משפחתי".

                  כשעברו המוראות והורי נפגשו והחליטו להינשא,אבי קבע כלל:"לא הולך לאף ארץ של גויים .לא ארה"ב,לא קנדה ולא אוסטרליה.אני הולך לארצי.אף אחד לא יקרא לי יותר זיד".

                   

                  ואלה הורי שהגיעו לארץ ממחנה המעבר בגרמניה כשהם כבר חובקים שני ילדים קטנים.

                  הורי שמרו על מסורת.הורי חגגו פסח,סוכות ושבת עם "המוציא לחם"[שהייתה הברכה היחידה שידעתי אז].אך הם לא היו דתיים.הם לא האמינו באלוקים.אבי עד יומו האחרון.אמי ברגע האחרון בראותה את תמונת הרבי מלובביץ שהביא אחי הצעיר אשר חזר בתשובה ,עדיין פקפקה למרות שהתפללה מתוך סידור הונגרי קטן שנה שנתיים לפני שהחזירה נשמתה לבורא עולם.

                   

                  ומה קרה לנו האחים שראינו את שבר האמונה הזה?אכן לא האמנו.אחותי ואני היינו חניכות השומר הצעיר וקידוש היה גנאי ובוודאי לא שתיית יין.ואח"כ הלכה אחותי לקיבוץ שקידש את החילוניות.

                  בשלב מסוים אחי הצעיר כאמור ,חזר בתשובה.

                   

                  אצלי היה כעס גדול על אלוקים או יותר נכון שאלות רבות.כשהייתי צעירה עדיין במצבי מצוקה הייתי אומרת ברכת המוציא ,ואכן הרגשתי סיעתה דשמיא.היו לי גם שיחות עם אלוקים.ותמיד חשתי בנוכחותו.

                   

                  אך כשהיו ויכוחים בשיעורי ספרות ותורה אותם מאד אהבתי, הייתי זו שזועקת נגד האמונה והאלוקות בזעם פנאטי בהשפעת תסכולם ושאלותיהם של הורי שלא קיבלו תשובות מניחות את הדעת.

                  המורים שבעצמם התפקרו ,ביקשו שאירגע ולא אגזים.

                   

                  ובאו ימים וחזרתי בתשובה דרך חב"ד ושמעתי את דברי הרבי וקיבלתי את דבריו.

                   

                  הרבי מלובביץ' הוציא את השואה מתחום השיפוט האנושי והסביר: "אדרבה, תיתכן אפשרות שפגיעה פיזית בגוף תהיה טובה וישועה רוחנית. תאר לעצמך אדם הנקלע לבית-החולים ונכנס לחדר ניתוחים. לפניו מתגלית תמונה מחרידה: אדם כפות שוכב על שולחן הניתוחים ומסביבו כעשרה אנשים רעולי פנים, בידיהם סכינים ומתכוננים הם לקטוע אחד מאבריו. אם ידיעותיו של אורח זה ברפואה, ובכל הקשור בנושא זה, הן אפסיות, הרי אדם זה בטוח כי הוא עד לתופעה קניבלית, וכל זאת משום שאינו מבין כלל ברפואה ואינו יודע את מצבו של החולה בעבר, בהווה ובעתיד.

                  "לו ידע שאותו איבר העומד לקטיעה פועל ללא תקנה ומסכן את חיי החולה וכדי להציל את חייו חייבים הרופאים, ובראשם הפרופסור, לנתח ולקטוע את האיבר הנגוע – כי אז לא היה זועק. וכמשל, כך הנמשל: הקב"ה, כאותו פרופסור, מנתח, יודע את אשר לפניו ורוצה בטובתן של ישראל, הרי ברור שכל מה שעשה לטובה עשה".

                  –        מדוע, אם כן, נספו בשואה גם יהודים חרדים אשר לא היו זקוקים ל"ניתוח"?

                  השיב הרבי מלובביץ' בשם האדמו"ר מחב"ד שקדם לו, הרב יוסף יצחק שניאורסון: "אדם שנענש בגלל מעשה שעשה, סופג סטירה בלחיו אף על פי שהמעשה הרע, עשה בידיו. וזאת משום שהעונש אינו בא כנקמה חס וחלילה אלא כדי שיתקן מעשיו. לכן, בתחילה מנסים עונש קל, ורק אם אין זה מספיק נאלץ המחנך להעניש קשות כדי שהעונש יביא את החניך לתיקון מעשיו. ובכדי שהעונש יהיה יעיל וישפיע על תיקון מעשי האדם, הוא ניתן בפנים, עיקרו של אדם, וכך גם עם ישראל, מלבד שנענש בעונש קשה מבחינה כמותית היה העונש קשה שבעתיים כאשר פגע בציבור שהיווה את פני הדור".

                   

                  שמתי לב שבני גילי אשר כמוני גדלו על כעס על האלוקים-קיבלו את מורשת הוריהם ואינם מאמינים ברובם.היום הייתי רוצה שיקדישו שוב מחשבה על פי תשובתו של הרבי.

                   

                  אותי הרבי שכנע.ולמרות שעברתי תהפוכות חיים ושבתי לכעוס ולבעוט בעטיים,חזרתי שוב להאמין,שהכול בא מאהבה וכמו שהורה מעניש,כך הקב"ה באהבתו אותנו העניש ואח"כ העניק לנו את המתנה היקרה מפז:את מדינת ישראל.

                   

                  רק שנשכיל ללמוד ושלא נצטרך שוב לקבל שיעור חדש בגלל טעויות...

                  דרג את התוכן:
                    8 תגובות   יום שישי , 28/1/11, 05:39

                    בחירות נכונות מביאות לאיזון בחיים

                    האיזון הוא היכולת שלנו לנהל מספר תחומים בחיינו במקביל ולתפקד בכל אחד מתחומים אלו במידה הנחוצה. הזנחה של אחד התחומים או לחלופין התמקדות יתר באחד התחומים תפר את האיזון התפקודי שלהם כגוף אחד ובכך תפגע בתוצאה המבוקשת.

                    אם נדמיין את איזוננו כמוט המונח על כתפינו  ולשתי הקצוות שלו קשורים דליים מלאים במים ועלינו ללכת עם המוט והדליים המלאים מבלי שתישפך אפילו טיפה אחת מהם,נפנים כי הדרך היחידה בה נוכלו לעמוד במשימה הינה ע"י השגת איזון בין שני הדליים לבין אחיזתנו במוט ולבין הליכתנו.

                    איזון אמיתי הוא כאשר האדם מסוגל להכיל את סך כל הרצונות שלו באמת, ולהביא לכך שהאיזון שלו הוא כלפי חוץ ופנים כאחד.האיזון הפנימי מגיע על ידי הבנה. מלחמה נוצרת עקב  חוסר הבנה, בגלל רצון להיות תמיד בסדר, לרצות את כולם,  או להיות תמיד צודק. דבר זה יוצר מאבק פנימי אשר מפר את האיזון. ככל שהאדם מבין טוב יותר את עצמו ואת המציאות, כך הספקות נעלמים, התמונה מתבהרת והמאבקים נעלמים. זהו איזון אמיתי.

                    להגיע לאיזון משמעו,לחיות את חייך מבלי לסבול.המדד האולטימטיבי למצב של חוסר איזון הוא הסבל שאנחנו חווים בחיינו.

                     

                    ההתכוננות לחיים מאוזנים רגשית מתחילה בבחירותיו של האדם. לכל אחד מאיתנו יש מטרות גלויות וסמויות ושאיפה לנהל את חיינו נכון יותר ביחס למציאות בה אנו חיים. האדם מבקש לבחור תחילה ולקבוע לעצמו סדר עדיפויות מתוך סביבת חייו.

                     

                    בחירותיו של אדם ויישומם באות לידי ביטוי במחויבות האדם לבחירותיו ולעוגנים של חייו. כאשר אדם מתחייב כלפי עצמו וכלפי האחר הוא למעשה מקדם בצעד נוסף את דבקותו בבחירותיו. מחויבות פנימית בין האדם לבין יושרתו של האדם מתחזקת באופן תמידי כאשר המחויבות הופכת למחויבות אמת מתוך מחשבה ושיקול דעת.

                     

                    ישנם ארבעה עולמות בהם אנו מתנהלים בחיים,ועלינו לחיות אותם באיזון שביניהם ובמידה ואנו מרגישים "תקועים" בחיינו עלינו לבחון אותם ולמצוא היכן הופר האיזון בניהם:

                    :

                     -העולם הרוחני –הוא עולם האמונות שלנו. העולם המבקש לדעת את סיבת קיומנו ומשמעות חיינו, הערכים והמצפון שלנו,עשייה בתחום שאנו אוהבים,סיפוקים שלנו ואמנות בהם אנו מאמינים.

                    -העולם המנטאלי –עולם המחשבות שלנו אשר קובעים ומכתיבים את החזון של חיינו. הדרך בה אנו חושבים, יוצרים.צורת המחשבות שלנו ומודעות אליהם,האם הן מונעות פעולה או דוחפות אליה.

                    -העולם הרגשי/חברתי – עולם הרגשות שלנו. עולם ההתגשמות שלנו כיצורים רגישים וחברתיים. כלומר, ההוויה שלנו כרגשות וכחלק מחברה. היכולת להיות מודעים לרגשותינו ולנהל אותם, היכולת להקשיב לאחרים ולהתנהל מבחינה חברתית,התפקוד שלנו  בתוך מערכות היחסים שבחיינו.

                    -העולם הפיזי –ההתגשמות הפיזית שלנו,ההוויה שלנו במימד הגשמי-פיזי. עולם העשייה והתוצאות שלנו, ההישגים שלנו במונחים גשמיים.המשמעת העצמית שלנו, המחויבות והדבקות למטרות שהצבנו לעצמנו,מיקוד,החלטיות ועצמאות בהתנהלותנו.

                     

                    חוסר איזון אישי יוביל לחוסר איזון זוגי המוביל לכישלון זוגי .זוגיות מחייבת חלוקת הנטל בצורה שוויונית בין בני הזוג. כשיש חוסר שוויון בזוגיות - תמיד יש צד שמתוסכל מאוד מכך. איזון בזוגיות נוצר כשאחד רוצה לתת את מה שהשני רוצה לקבל:למשל, הערצה תמורת פינוק ודאגה. אפשר גם להשיג מטרות אישיות דרך קורבנות ורחמים- לזכות בתחושת ערך באמצעות סבל. בלא מודע, יש ערך רב לסבל.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום חמישי, 27/1/11, 17:49

                      מסע חיים

                      אתה נולד ביום בהיר אחד,או אולי גשום .החלטת לחזור לכאן- לתקן את מה שלא הצלחת לתקן בגלגולים קודמים.חתמת לפני מלאכי הקארמה על מסמך שבו אתה מתחייב לחיים מסוימים בבית מסוים,להורים ואחים מסוימים,במקום מסויים.השכיחו ממך את כל הידע הרב שיש בך ונתנו אותך חסר אונים לצווח אל העולם.

                      אתה תלוי בהוריך לגמרי .הם מאכילים אותך ,מלבישים אותך ונוהגים בך לפי אמונותיהם.אט אט אתה גדל ומתחיל לדעת להבחין- בין טוב ורע ולהתבונן סביבך.יש לך השגות,יש לך מורים שונים בדרך ובליבך תחושה של אי נוחות.אתה מבין שיש לך איזשהו סוד שעליך לפענח.משהו שאתה יודע עליו אך נסתר ממך.

                      עכשיו השאלה מה תעשה עם זה.

                      -יש לך אפשרות ללכת בדרכי כולם.להתלבש על פי צו האופנה,לאכל ולשתות וליהנות מחיי העולם הזה.
                      -יש לך אפשרות להתייאש מהבלי העולם ולהסתגר ולאמר אני לא רוצה!עצרו את העולם אני רוצה לרדת...

                      -יש לך אפשרות לחפש את" סוד הגן הנעלם".
                      פתאום אתה חש שיש משהו שעליך לברר.הרי אינך כאן סתם כך.יש איזשהו יעוד לכל הטירוף שהולך מסביבך...הרג,טרור,רדיפת צדק,רדיפת בצע,נהנתנות...

                      אתה מחפש את האמת.
                      יושב וקורא ספרים,יוצא למסעות בעולם,בתוכך ומחפש את הנסתר.
                      מגלה מורים טובים ופחות טובים בדרך.מתגלים לך דברים שלא נראים אך קיימים.איפה האמת ומי מכל שלל התורות מוביל בשביל הנכון.

                      ומכאן באה הצעתי אליך:
                      התחבר אל עצמך והתבונן סביבך.יזדמנו אליך מדריכים ומורי דרך שונים.לעולם אל תדבק בהם בעיניים נעוצות בהערצה.גם הם תינוקות כמוך המחפשים את האמת שלהם.דרכך היא מיוחדת לך,ודרכם יכולה להצטלב בשלך לזמן מה או לתקופה ארוכה יותר, כדי ששניכם תלמדו זה מזה.מי יותר ומי פחות.
                      תן לעצמך תמיד את האפשרות להחליט מה המידה בה תיתן לו להתמזג בך ואתה שתתמזג בתוכו.שיהיו גבולות ברורים בינך לבינו.
                      ואם בא היום ועליך להיפרד ממנו כי תמה שליחותו אצלך ולך נפתחת דרך חדשה המשך הלאה וחפש את דרכך .

                      רק אתה יכול להיות המורה האמיתי של עצמך בדרך הגילוי של סיבת הסיבות לבואך לכאן.להתחבר אל התיקונים שבאה נשמתך לעשות.להתבונן אלו דברים מתמגנטים אליך ואיך להמשיך למגנט אותם או אולי לחפש דברים חדשים שיגיעו אל חייך.
                      סמוך על עצמך.אתה יודע בדיוק מה אתה צריך.אף גורו או מדריך רוחני אינו מכיר אותך כפי שאתה מכיר את עצמך.

                      הדרך הטובה ביותר היא ללמוד למדוט ולתקשר .להגיע אל המדריך הצמוד אליך מאז בואך לכדור הארץ ולמדריכים נוספים אשר יתנו לך את הכיוון אם רק תקשיב.אם תצליח להטות אוזן לקול הפנימי שלך ולאמת הפנימית שלך -תחוש כי חזרת הביתה, וכל דבר שיקרה לך בעולם הגשמי מכוון על ידי השגחה עליונה ופרטית.

                      תלמד לקבל את הדברים המגיעים אליך לטוב ולרע- כמתנות להעמקת המסע, שהולך לכיוון החזרה למקום שהשכיחו אותו ממך- כדי שתלמד לבד לנווט עצמך חזרה לשם עם תיק מלא תיקונים חדשים שהצלחת לתקנם.

                      איחולי להצלחה בדרך.

                      דרג את התוכן:
                        0 תגובות   יום חמישי, 27/1/11, 11:31

                        יום חמישי 27 ינואר 2011

                         

                        היבלות של חיינו

                         

                        את כבר בטוחה

                        שהכול מאחורייך

                        ואז מגיע הטריגר

                        והכול נעלם כאין.

                         

                        כמה עבודה שנשקיע

                        לכסות על יבלות

                        הן תצוצנה כפטריות

                        עם רדת גשם הניסיונות.

                        דרג את התוכן:
                          2 תגובות   יום חמישי, 27/1/11, 08:09

                          אנחנו,בני הדור השני לשואה

                           

                          אני בת הדור השני לשואה.אני גאה על תוארי זה למרות הכאב הרב שהוא חופן בחובו.לקראת יום השואה כמו בכל שנה אני נערכת לחזור אל מחוזות ילדותי בצל הורי הניצולים,זוכרת ולא שוכחת ומעבירה בהתמדה לילדי ולנכדי את המסר:

                           

                          "לזכור ולא לשכוח!"

                           

                           הדור השני לשואה, או הדור השני, הוא השם שבו מכונים בניהם ובנותיהם של ניצולי השואה, שנולדו לאחר השואה. אף שבני הדור השני לשואה לא חוו ישירות את מוראות השואה, הרי השפעת הטראומה שעברו הוריהם ניכרת בהם במידה זו או אחרת, וזוכה להתייחסות בישראל.

                           

                          השאלות הנשאלות:

                          -האם טראומה נפשית שחווה הורה יכולה לעבור לילדיו אף שלא היו נוכחים בעת הטראומה?

                          -מה הם ביטוייה הנפשיים של העברה תחושת הטראומה של השואה- לדור שני?

                           

                          בבית הורי,אשר עברו ב"שן ועין" את אושוויץ,מחנה העבודה יחד עם אובדן אישה ובן ואם ואחיות,אחיינים ועוד הייתה אווירה כבדה, קשה, בה רווחה חשדנות, חוסר אמון למרות אהבת החיים שלהם למוסיקה,תיאטראות ותרבות.


                          הנטל של הציפיות המודעות והבלתי מודעות לפצות את הורי על אובדניהם, היה כבד מנשוא, והקשה על פיתוח שאיפותי העצמיות.

                           

                          הדוגמא הבולטת ביותר בהינה תקופת גיל ההתבגרות .ככל שהתקרבתי לגיל 17-הגיל בו נגדעה שמחת הנעורים של אמי ע"י הנאצים ימ"ש-אמי סבלה יותר מפריחת הנעורים שלי.היא טענה שאני מקנאת בה בעוד שהאמת הייתה מונחת בחלל הבית.כאב הנערה שהושחת יופייה ע"י גזירת שערה,הלבשתה בכותונת והעבדתה לפרך בסכנת חיים יום יומית.נערה שראתה בענן הכבשן את מרבית בני משפחתה פורחים באוויר המחנה.

                           

                          ניסיתי להבינה כנערה ,אך לא יכולתי לעצור את תקופת הפריחה והיופי שלי.העלומים,האהבה הראשונה,הלימודים והבילויים שעברתי כמו כל נערה קונבנציונאלית.התסכול האימהי הלך והחריף.זאת לא הייתה מרידה של בת טיפש עשרה רגילה.זה היה עימות עם האם מול מראת מסכנות חווייתה כנערה.אולי משום כך,יצאתי מגיל הנעורים בהחלטות קשות כמו "לא כדאי להביא ילדים לעולם כזה".אולי משום כך הענשתי את עצמי ברגעים כבדים ועצובים בתוך התקופה היפה של גיל ההתבגרות?

                          מה יכלה נערה כמוני לומר לאם –ילדה-נערה זו מול התסכול והכאב הנורא בה היתה?האם היה ביכולתי לעצור את פריחתי?

                           

                           ההורים הניצולים מעבירים לילדיהם מסר כפול: מצד אחד הם רוצים לגרום לילדים אלה אושר רב ככל האפשר, כפיצוי על הסבל והאובדנים שלהם עצמם, מצד שני הם מעבירים מסר של מחויבות לאבל ומגבלות על ביטויי שמחה ועליצות ספונטניים וישירים. באופן זה, הילד מפתח קונפליקט משמעותי סביב תכנים של שמחה והנאה. הקושי ורגשות האשמה סביב הנאה מן החיים מועברים כך אל הדור השני.אכן זאת הייתה תמונת המצב.

                           

                          אני עומדת פה לזכרם של הורי,משפחתי שנספתה ולזכר כל אותם שישה מיליונים שהורי היוו מיני מדגם מתוכם-כבת  דור שני לשואה גאה ,אשר ללא עזרה כלשהי מגורמי רווחה שונים-גידלה יחד עם אחיה את הוריה ונשאה אותם על גבה והשכילה להעביר הלאה את המסר החשוב והנורא מכל:

                           

                          עם ישראל חיי אף על פי ולמרות הכול!

                           

                          יהי זכרם ברוך של כל הנספים ותחזקנה ידי אלו שעמדו לצידם,ילדים קטנים שהעמידו אור ,תקווה והמשכיות לאודים שנצלו –ועמדו בכך בהצלחה,בדרכם הם-אנחנו ,בני הדור השני לשואה.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS