כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 10/2011

    10 תגובות   יום ראשון, 30/10/11, 10:30

    ''פרחי באך ,מבוססים על גישתו של ממציא השיטה-ד"ר באך -אשר אומר  כי במידה ונטפל ברוח וברגשות האדם,דהיינו בגופים הרוחניים- קודם הופעת המחלה -קרוב לוודאי שהאדם לא יחלה, או שהמחלה אשר תתקוף אותו תבוא בקנה מידה קטן יותר.

     

     פרחי באך נלקחים מתחת ללשון, בעזרת טפטוף 4 טיפות בכל פעם, ומקובל בקר עם היקיצה,צהריים,ערב ולפני השינה. לפי שיטה אחרת,ניתן לקחת בכל עת שירגיש המטופל צורך רק 4 טיפות ואם שכח לא קרה כל נזק-כנראה שלא היה צריך.גישה בה המטופל לוקח אחריות למודעות לגבי הצורך בנטילתם.

     

     ישנם כמה גישות לטיפול בעזרת פרחי באך,חלקם יובאו כאן מניסיוני וכתוספת ללימודי הקונבנציונאליים=שהגיעו בעקבות עשרות טיפולים:

     1.הטיפול הקונבנציונאלי בפרי באך- ע"י תשאול הפונה ומציאת התמציות העונות למצוקתו.המטפל מרכיב את התמצית בתוך בקבוק יחד עם מים מינרלים ויש המוסיפים גם אלכוהול.

    2.טיפול נוסף יהיה עם קלפי פרחי באך.לאחר שבחר המטופל בפרח ,או בחרנו עבורו בפריסה או בעזרת מטוטלת-אנו יושבים עם המטופל ומשוחחים על הטיפוס המאפיין שהפרח מציג ונותנים לו עצות כיצד לעזור לעצמו כדי להיות מודע לשינוי.הקלף יכול לעזור למטפל לפני טיפול להיכרות עם המטופל.

    3.ניתן גם להיעזר בפריסת היכרות בעזרת קלפים(טארוט אושו או כל קלף המעלה את חרדותיו ואישיותו של המטופל)-ולאחר השיחה עמו להרכיב לו פרחי באך בבקבוק.

    4.ניתן לבחור בעזרת המטוטלת את הפרחים הרצויים לטיפול תוך כדי כך שמסבירים למטופל את התמציות ומרכיבים לו בקבוק.מומלץ מניסיון אם יש טיפול אחר אחרי האבחון והרכבת הבקבוק שייקח מיד את ה4 טיפות הראשונות.

    5.ניתן לבחור בעזרת המטוטלת את התמציות הטובות לצאקרות ולמרוח על הצאקרה טיפת פרחי באך לפני טיפול כמו רייקי ,למשל.הטיפול ילווה בהסבר התמציות והשפעתם .אפקט הטיפול ומודעות המטופל יעלו.ניתן לתת לו חומר למחשבה בעת הטיפול.

     

     לסיכום-פרחי באך הינם כלי עם אפשרויות רבות לטיפול ומומלצות השיטות שמניתי למטפל בכל סוגי כלי הטיפול המקובלים. ניתן לבקש מהמטופל חלומות שהן תוצר מלקיחת התמציות ולחיבורו למודעות עצמית גבוהה יותר ולהצמחתו. כמו כן מומלצת מאד דרך הטיפול בתמציות למטפלים במקצועות השונים לצמיחה,העצמה ומודעות

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום ראשון, 30/10/11, 02:36

      שרה אמנו''

      שרה אמנו נולדה להרן, בנו של תרח ואחיו של אברהם אבינו. על ילדותה של שרה אין התורה מספרת לנו. אנו מכירים אותה מהרגע בו נישאה לאברהם דודה. 

      שרה, דמות מקראית, הייתה הראשונה מבין ארבע האמהות ואשת אברהם.שרה היא למעשה האשה היהודיה הראשונה בעולם.מעלתה הנפלאה של שרה אמנו: החכמה שבה, החסד והנתינה האינסופיים לזולת , דבקותה בערכיה , טוהר וחוזק אמונתה באלוקים , והכל - בעוצמה אדירה . שלמות הביטוי של נשמתה עמד לה לשימור שלמות נעוריה.התכונות המיוחסות לה הן: שפע, פריון ונתינה.

      היא מתוארת במדרש, כאשה עצמאית, שבמקרים מסוימים אף עולה על בעלה ביכולת הרוחנית והנבואית. המדרש מתבסס על תמיכתו הבלתי מסויגת של האל בבקשותיה של שרה מאברהם, ומייחס זאת לכוח הנבואי של שרה.

      על פי המדרש, עוד בחרן, גיירה שרה את הנשים שהצטרפו אליה. בתורה מסופר עליה שהייתה פוריה בגיל מבוגר ושעזרה לאברהם להכין אוכל לאורחים. כל ימיה של שרה האוהל היה פתוח לרווחה וענן מצל עליו, ברכה הייתה שרויה בעיסה ונר היה דולק באוהל משבת לשבת.

      שמה הראשון של שרה היה שרי. היא נישאה לאברם עוד כשגרו באור כשדים. בגיל 65, הצטרפה שרי אל מסעו של אברם אל הארץ אשר יראה לו האל, ארץ כנען. 

      רעב בארץ הוביל אותם למסע למצרים. אברם חשש שחייו יהיו בסכנה במצרים בגלל יופיה של שרי, וביקש ממנה לומר למצרים שהיא אחותו. חששו של אברהם התקיים - פרעה, מלך מצרים, לקח אותה והביא לאברם מתנות רבות עבורה. צרות שונות החלו לפקוד את פרעה וביתו עד שהבין כי שרי היא אשתו של אברם, כעס על אברם, החזיר לו את שרי ושלח אותו.

      כששרי הגיעה לגיל 75 היא התיאשה מללדת ונתנה לאברם את שפחתה הגר, כדי להיבנות ממנה, בהתאם למנהג העתיק לפיו כאשר לאישה העיקרית אין בן -היא יכולה לתת את אחת משפחותיה לבעלה ,והבן שהשפחה תלד ייחשב כבנה.

      הגר הרתה והחלה לזלזל בשרי. שרי התלוננה עליה לאברם ואברם החליט לא להתערב. שרי עינתה את הגר עד שזו ברחה. הרמב"ן אומר ששרה חטאה בענותה את הגר ,ולכן נענשו צאצאי שרה בלידתו של ישמעאל וצאצאיו שירצו לענות את עם ישראל בעתיד.

      לאחר חזרתה של הגר נולד להגר בן- ישמעאל. כשהיה ישמעאל בן שלוש עשרה, נגלה האל אל אברם ואמר לו שההבטחה שהבטיח לו, שיהיו לו צאצאים רבים ולהם תהיה הארץ, תתקים בבן העומד להיוולד לשרי, יצחק, ולא בישמעאל. 

      באחד הימים הגיעו שלושה אנשים להתארח אצל אברהם ושרה, ואמרו לאברהם שיהיה לשרה בן שנה לאחר מכן. שרה צחקה בלבה על הדבר, וזו אחת מהסיבות לשמו של הבן-יצחק.

      בינתיים החריב האל את סדום, ואברהם, שרה וכל משפחתם נדדו שוב דרומה, אל ארץ גרר. בארץ גרר שוב אמר אברהם על שרה שהיא אחותו, שוב נלקחה שרה אל בית המלך- אבימלך שמו, שוב העניש האל את המלך וביתו. הפעם צרף האל גם אזהרה לאבימלך, בחלום, ומנע ממנו לגעת בשרה. אבימלך החזיר את שרה לאברהם, נתן לאברהם ושרה מתנות והזמין אותם לגור בארצו. 

      לפי המדרש, שרה נקברה במערת המכפלה לאחר שאברהם זיהה אותה כמקום קבורתם של אדם וחוה.ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים.

      המדרש מספר שכאשר נפטרה שרה, ספד לה אברהם. ומה היה ההספד? "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר..... שקר החן והבל היופי אשה יראת השם היא תתהלל..."(משלי לא פסוקים י'-לא) זהו השיר ששרים בשבת בלילה לפני הקידוש. שיר שכולו שבח והלל לאשה שהיופי האמיתי שלה וההצלחה שלה נובעת מיראת השמיים שלה.

      אוהלה של שרה,אוהל מיוחד היה -וכך מספר המדרש:

      "כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה. 
      כיוון שמתה פסק אותו ענן.
      כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרווחה.
      וכיוון שמתה שרה פסקה אותה הרווחה.
      וכל ימים שהיתה שרה קיימת היה ברכה משולחת בעיסה.
      וכיוון שמתה שרה פסקה אותה הברכה.
      כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מליל שבת ועד ליל שבת. 
      וכיוון שמתה פסק אותו הנר.

      כאשר בא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, הוא נכנס לאוהלה, לממלכתה הייחודית, לבכות על מה שאבד לו.

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שבת, 29/10/11, 14:16

        שבת 29 אוקטובר 2011

         

        ולעיתים

         

        ולעיתים

        בשקט שבין עירות לדמיון

        אתה חומק בזריזות

        לתוך גזרת ה"אין הגיון".

         

        מחייך את החיוך האהוב

        מדלג על איסור רדום

        צוחק,משתעשע

        בלב המבעבע.

         

        ואני מתבוננת שוב

        והכל קם לתחיה.

        מקומך על כיסא המלכות''

        ואני ואתה משתובבים שוב

        כבנערות

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שבת, 29/10/11, 13:21

          צטט: דיגייי 2011-10-29 13:20:43

           

          כשראיתיך ידעתי...ידעתי סוף סוף לשם מה קיומי!

          ידעתי כי את האחת שבנפשה אקשור את נפשי..

          בדרכים רבים יבוא וילך האדם אך בפתח האהבה ישקון!!

          והאתמול כנצח נראה...החשש ,הציווי ,הבכורה ,ההסתרה ,

          הלחץ והבריחה... מי הייתי אני?

          הובלתי את הצאן או שמא הם הובילו אותי?

          לא פעם שאלתי לאן אני הולך...וממי בעצם אני בורח..?

          ובמסע הארוך הזה אל תוך המדבר שהכיל את כל

          פחדיי הגדולים למדתי המון,השתנתי!

          נוכחתי לדעת כי כל שקרה ,קרה לטובה,המסע המפרך הזה במדבר, התלאות הסכנות והבדידות הגדולה.. כולם הובילו אותי אלייך,אהובה!

          ועתה שניפגשנו אני יודע!לכן אני בוכה,אהובה..

          את הרועה שתפתח לי את הבאר העצום הזה אשר בו התרכזו כל רגעי שתיקות  חיי אל תוך הרגע הזה...

          עתה יודע אני...

          שמי יעקב בן יצחק ...בנה של רבקה בת בתואל..עוד אמלוך על עמים רבים... עוד יסולח לי..  ועוד תדעי אהבה מאין כמותה כי אוהב אותך רחל,בבת עיני כמו שמעולם לא אהבו אותך עוד אקשור נפשך ונפשי ואהבה זו תכתיב את ההיסטוריה כולה!...

          עכשיו אני יודע ....

           

          דרג את התוכן:
            2 תגובות   יום שבת, 29/10/11, 07:17

            קלף "פריצת דרך"-אושו''

            נושאו של הקלף הוא :אנרגיה,עוצמה וכוח.


            בחיינו כבני אדם ,ישנן נקודות שבירה שבהן אנו חשים כי "הגיעו מים עד נפש".


            אנו חשים שעלינו לעשות משהו,כל דבר ואפילו אם נטעה-אנו חייבים להשליך את המשא הזה,להתגבר על מחסומי הפחד משינוי.אנו חשים שאם לא נעשה זאת ,אנו עלולים לחנוק את אנרגיית החיים שלנו ולהטיל בה מום.


            ישנם אנשים, שנקודה זו יכולה להביא אותם לשינוי גדול ולפריצה לדרך חדשה ולא מוכרת, ולהוציא מתוכם יכולות שלא ידעו על קיומן.


            ישנם אנשים ,שהמצב צריך לדחוק אותם אל הקיר- כך שלא יוכלו יותר להתחמק משינוי.


            לשנות התמוטטות מצב ישן- לפריצת דרך חדשה -זוהי דרך התפקוד של המאסטר."הפסיכותרפיסט מטליא סדר בך.זה התפקוד שלו.הוא אינו נמצא שם כדי לשנות אותך"-לא כך הפריצה הרוחנית..


            ההרפתקה הגדולה ביותר בחיים- היא לחוות התמוטטות הישן שבך ,באופן מודע.נכון,זהו סיכון.כל הבטחון המזויף שנותן לך הדפוס הישן בחייך יתמוטט -אך תזכה לפריצת דרך.נכון-לא מובטח לך דבר,אך מה שיגיע גם יכול להיות הפתעת חייך,להזרים בך חדוות חיים חדשה.


            לפני שתגיע לאיזון מחודש במצב חדש -אכן יהיה חושך,בלבול ,אבל זה החושך שלפני שחר חדש שיפציע בחייך.
            ככל שהשינוי מתקרב החשכה מתעבה יותר.


            כשמגיע הקלף בפריסה, אנו אומרים למתייעץ בנו- כי כנראה, הגיע למצב של "הגיעו מים עד נפש".נעודד אותו לקחת סיכון,לשבור את התבניות והמגבלות הישנות שחסמו אותו ,ולהתחיל להזרים מחדש את האנרגיה שבתוכו.לכשיעשה זאת, למרות החששות מהשינוי,יופתע מהחיות ומהסמכות שפריצת דרך זו יכולה להביא אל חייו.

            דרג את התוכן:
              4 תגובות   יום שישי , 28/10/11, 17:10

              יום שישי 28 אוקטובר 2011

               

              שבת המלכה''

               

              עצמתי את עיני

              ואת הופעת לפני

              בשמלת שבת לבנה

              גלימת זוך מרוככת.

               

              בידך סידור

              ומתיקות מילות קודש

              אחזו בי בזהירות

              העלוני ישירות לקודש.

               

              שני פמוטות נרות לבנים

              ליוו אותנו בדרך

              מפלסות נתיבי זוך

              לנפשות כמהי אור.

               

              שבת שלום ומבורכת לכולנו

              דרג את התוכן:
                14 תגובות   יום שישי , 28/10/11, 14:17

                 

                יום שני 04 ינואר 2010

                 

                 

                סליחה

                 

                 

                סליחה אהובי

                אני מגיפה את תריסי

                כמה ימים בתוכי

                ניקיון יסודי.''

                 

                 

                מבטיחה להיפתח

                מיד עם הזריחה

                המבקרת הבודקת

                האם נותר אבק.

                 

                 

                סליחה מודעי

                אני מבריקה איברי

                סותמת חורים

                מצפה בזהבים.

                 

                 

                מבטיחה לשוב

                בסיום עבודתי

                הסרבל להשליך

                וללבוש בגדי המפוארים.

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום שישי , 28/10/11, 14:06

                  סגירת מעגלים''

                   

                  כשמדברים על סגירת מעגל, מדברים על נושא שלא היה פתור מבחינה רגשית זמן רב, עד שנעשה צעד מהותי בנדון - צעד ששינה את המצב הקיים, צעד ששינה את הבנת המצב.

                   

                  וכתוצאה מכך, הנושא אינו מעיק יותר. ולכן, נסגר מעגל. הנושא אינו מטריד יותר את האינדיבידואל המסוים. כאשר אנו סוגרים מעגל עם אותו אדם ,אנו מרגישים שהחיים שלנו שלווים ומושלמים יותר.

                  כמו פזל שהחתיכה החסרה נמצאה והושלמה.

                   

                  במקום להתפלש בדברים שקרו ולנסות להבין למה,עלינו להמשיך קדימה עם חיינו.לסגור פרקי חיים שהיו,לסיים תקופות ולהמשיך הלאה.

                   

                  הגעגועים לעבר,הרצון  להישאר ילדים לנצח,מתבגרים מאוחרים,להיתקע בחברויות שכבר אינן קיימות או לקשרים עם מי שכבר אינו בעניין.לעיתים השמדת וזריקת מזכרות מהעבר,מעבר פיזי למקום אחר- בדומה לסדר פסח שאנו עורכים מידי שנה בשנה.הסדר, הניקיון, הפרידה מהדברים הישנים ובעיקר יכולת ההשלמה הזאת עם מציאות חדשה שמשתנה לנו משנה לשנה – שווה את כל הניקיון... ויכולים להביא לשינוי חיצוני שיוביל לשינוי הפנימי ועוזרים להמשיך הלאה.

                   

                  אם נשארו דברים מהעבר ,דלתות שלא נסגרו,יש להתמודד אתם כעת או לשכוח מהם לתמיד.עלינו להבהיר לעצמנו שאין לאן לחזור.זה כבר לא מתאים לנו,ללב שלנו כעת.אנו לא אותו אדם שהיינו אז וגם האהוב הוא לא אותו אדם .הסביבה האנושית שלנו השתנתה.החיים המשיכו במסלולם.הם לא קפאו.

                  התנתקות ממה שכבר לא קיים בחיינו הוא מהלך שיביא לאהבה עצמית ולבריאות נפשית.

                   

                  במאמרו על "סגירת מעגלים" אומר דר" שי שלקס :"פרויד גילה כי באמצעות ההעברה, המתבססת על נטייתנו לחוות שוב ושוב חוויות בלתי סגורות, עשויה נפשנו להתעופף כבמכונת זמן, אל העבר הלא סגור, לחוות אותו ולסגור אותו, וכשהכול מסודר ומקופל – ניתן לסגור את הארון, כשהמפתח אצלנו, ומידי פעם, בשליטה ובבחירה, ביכולתנו לשוב ולפתוח אותו, להיזכר, לדמיין, לקרוא מכתבים ולהביט בתמונות, לשוחח עם העבר ואף עם המתים. מעגלים שנסגרו בנפשנו אינם טורדים עוד את מנוחתנו. הם מעשירים את חיינו הפנימיים, ומאפשרים לנו להמשיך הלאה".

                   

                  בגיל השלישי,לסקירת החיים, יש ערך של סגירת מעגל. בצעירותנו, אנחנו עסוקים מאוד בתכנון העתיד. ל"זקנים"- יש את הנחת לחשוב בשקט. להבין. ללמוד. לגלות את הקשר בין עבר-הווה ועתיד. בשביל מה? פחות בשביל התכנון להמשך, ויותר בשביל לסקור את עברם  ולסכם. לתפוס את המשמעות: בשביל מה היה שווה כל זה?

                  ולסיכום,עלינו לגלות בתוכנו דברים לא פתורים ולסגור אותם כדי להמשיך בחיינו העכשוויים,כאן ועכשו.

                  דרג את התוכן:
                    8 תגובות   יום שישי , 28/10/11, 05:30

                    השפעת שם האדם

                    האר"י הקדוש מגדיר את קריאת שמו של התינוק ע"י ההורים כ"נבואה קטנה". ההשראה הנבואית הבלתי מודעת, היא זו המכוונת את ההורים למציאת וקריאת השם המדויק עבור בנם.

                    לפי הקבלה ,לפני שנוצר העולם נוצרו האותיות, והעולם עצמו נוצר על ידי ביטוי המילים שכן בספר בראשית נאמר " ויאמר אלוהים ......." וכך נוצרה הבריאה. מכאן אנו יודעים על הכוח היוצר של האותיות והמילים. ובהתאם השפעת שם האדם - המורכב מאותיות, על חייו. 

                    ''שמו של האדם הוא שורש נשמתו. במילה "נשמה " נמצא כבר האותיות "שם" ,לכל אדם יש שם איתו הוא יורד לעולם, בהתאם לצורך תפקודו בעולם הזה.

                    בשם האדם טמונות האנרגיות הפועלות בו. על פי הקבלה אותיות השם מהוות צינורות שפע רוחניים לאדם. חכמי ישראל בהרבה מקומות, למדו אותנו -ששם האדם (וכן שם של כל דבר) מבטא את מהותו.

                    השם שניתן ליילוד לאחר היוולדן, מייצג את אופיו הבסיס של האדם הגלום בו.

                    שם המשפחה מוערך לחוד,במיוחד אצל הנשים המחליפות שמות המשפחה עם נשואיהן. אצל הבנות-שם המשפחה הקודם שלה לפני נישואיה מהווה את התורשה שירשה בגורלה,או האומץ, חולשה .ביחד עם השפעת השם החדש שהיא מקבלת אנחנו יודעים מה מצפה להם , אם עושים את החשבון מגלים את מספר ההתפתחות חשוב מאוד להתייחס בכובד ראש לגילויים אלו.

                    לעיתים האדם צומח רוחנית ומגלה שהשם כבר קטן עליו , חוסם אותו- כאן בא הצורך להוסיף, או לשנות.בדרך כלל האדם אומר" השם שההורים שלי נתנו לי לא מתאים לי".ואז שינוי וויבראציות מביאה אותו להזדמנויות שונות.

                    שמות שמצטרפים עקב נישואין או אימוץ הם "מלאכים של ההתפתחות" הווה אומר, וויברציות חדשות.


                    *עיקר ההשפעה של שם האדם היא כפי שקוראים לו - במידה ויש לו כמה שמות,הכינוי בו מכנים אותו קובע בנפשו יותר משאר השמות.אם קוראים לו בשני שמות אזי שני השמות פועלים בו וכמובן שהשם הראשון משפיע יותר מן השני.

                    *רבי שמואל מניקלשבורג גילה לתלמידיו כי מי שקוראים לו בכינוי ולא בשמו המלא
                    - זוהי הסיבה לקיצור חייו.

                    *שם עם אות ה' גורם להולדה. לכן איש ואישה שלא זכו לזרע קימא יתנו דעתם בזה אם אפשר לשנות שמם עם אות ה'.ובזוהר מפליג בחשיבות אות ה' שממנה כל הברכות נשפעין.

                    *הלימוד העקרי בענין שם האדם יתבטא בעיקר באותיות שם האדם,ודע שאות הראשונה קובעת ביותר מכל האותיות. וכן סדר האותיות מורה ביותר על משמעות השם.ואילו צרופי אותיות או גימטריות או כל מיני לימודים אחרים משמעותם אינה חזקה כמו הנ"ל (והם כפרפראות לחכמה). גם הניקוד של שם האדם יורה על משמעות רבה. למשל ניקוד חיריק (בעיקר בתחילת השם) יורה על גבורה ודין. ניקוד קמץ יורה על חסד וחכמה, וכו'.

                    *אמר רבי נחמן מברסלב זצ"ל: שם האדם הוא נפשו וחיותו.וכתב תלמידו נתן שכל מה שעובר (ויעבור) על האדם משך חייו נמצא בשמו, כל פעולותיו והנהגותיו ומידותיו הכל נמצא בשמו.

                    *כל אדם צדיק או רשע, שמו מרומז בתורה. (רמב"ן).

                    *האדם לפי שמו יכול לידע תפקיד נשמתו הקדושה (רבנו נחמן מברסלב).

                    *אם ראית אדם שאין בניו מתקימין דע כי השם גורם להם. (ספר חסידים)

                    *לא טוב לשני בני אדם ששמותיהן שוין שיגורו בדירה אחת. (רבנו נחמן מברסלב).

                    *מסופר בזוהר הקדוש שפגש רבי שמעון בצדיק אחד ודיבר עימו בדברי תורה.
                    שאלו רבי שמעון לשמו וענה: "נהוראי".ואומר הזוהר הקדוש שמאותו צדיק למדנו, שלא יאמר אדם את שמו אלא כשישאלו אותו.

                    *מצינו שרבי יהושוע וכן רבי מאיר היו בודקים את האדם לפי שמו ולפי זה קבעו דברים והתנהגו.

                    דרג את התוכן:
                      16 תגובות   יום חמישי, 27/10/11, 16:04

                      מה הם מלאכים?''

                      מלאך הוא ישות על-טבעית .על פי מסורת היהדות, מלאך הוא ישות רוחנית שאין לו תכונות גופניות. ראיית מלאכים מצריכה תפיסה על-חושית, שכן גופיהם של מלאכים אינם עשויים מהיסודות הבסיסיים של ישויות פיזיות. 

                      על -פי חכמת הקבלה מלאכים הם כוחות רוחניים, תדרים וערוצי תקשורת המשמשים כמתווכים ומעבירי מסרים בין העולם הגשמי לבין עולמות עליונים. לכל מלאך יש תפקיד אחד בלבד. במסורת היהודית המלאכים קרויים "עומדים", לעומת בני האדם הקרויים "הולכים" מכיוון שלמלאך אין דרך להשתנות מטבעו ולאדם יש. למלאכים אין בחירה חופשית והם מתוכנתים-מראש לשרת את אלוקים.

                      שורשיה של האמונה היהודית במלאכים נעוצים עוד בספר בראשית.מאוחר יותר מלאכים מוזכרים פעמים רבות לאורך התורה, הנביאים והכתובים. המלאכים הראשונים המוזכרים במקרא בשמותיהם הם גבריאל ומיכאל בספר דניאל. התלמוד הירושלמי מעיר, שקריאת המלאכים בשמות הופכת שכיחה רק בתקופה שאחרי שיבת העם היהודי לישראל בשנת 348 לפנה"ס. בתלמוד ובקבלה מלאכים רבים אחרים מזוהים בשמם. עוד שמות מלאכים מוכרים הם אוריא-ל, רזיא-ל, מטטרו"ן ולילית.

                      למלאכים יש "משמרות", הם שרים בזמנים קבועים ביום או לילה. סוגי התהילה שהם שרים משקפים את מעמדו הרוחני של המלאך הספציפי.


                      הרמב"ם מסביר, שכל המלאכים שייכים לאחת מעשר דרגות: חיות הקודש, אופנים, אראלים, חשמלים, שרפים, מלאכים, אלוקים, בני אלוקים, כרובים ואישים. הדרגות הללו מתייחסות לדרגת הבנתו של המלאך את אלוקים; יש בהם שמיטיבים יותר מאחרים להבין את אלוקים ואת דרכיו.

                      המילה העברית "מלאך" משמעותה שליח, שהרי מלאכים הם שליחי אלוקים שייעודם הוא לבצע שליחויות שונות. כל מלאך "מתוכנת" לבצע מטלות מסוימות, ולדוגמה:
                      - מיכאל ממונה על שליחויות שהן ביטויים של החסד האלוקי. מלאך של חסד ורוח, שר אומנות הזמרה והציור והבריאה, עומד מימין לכיסא הכבוד ומייצג את פני השור בחזון יחזקאל.
                      - גבריאל מבצע את שיפוטיו החמורים של אלוקים. מלאך של גבורה ואש, שר הגבורה, שר הדין, עומד לשמאל לכיסא הכבוד ומייצג את פני האריה בחזון יחזקאל.
                      -רפאל מוטלת האחריות לרפא. מלאך חסד הטוב שבמלאכים שממונה על הרפואה, הוא ריפא את אברהם לאחר שנימול, ואת שרי לפני הריון יצחק, מקומו לפני כיסא הכבוד ומתגלם כדמות פני אדם בחזון יחזקאל.
                      אוריאל - מלאך של דין אור ותבונה, מופקד על צבא מלאכיו והשאול, עומד מאחורי כיסא הכבוד ומתגלם כדמות נשר בחזון יחזקאל 

                      ארבעת מלאכים אלו מסמלים את ארבע רוחות השמיים, את ארבעת הנהרות שייצאו מעדן ואת ארבעת יסודות היקום (עפ"י הקבלה - אש, מים, אוויר ואדמה), את ארבעת אותיות שם הויה י-ה-ו-ה. 

                      מלאכים נוספים:
                      קפציאל - לא מתערב לרוב בנעשה ביקום אלה בעיקר צופה בו. הוא המלאך של הבדידות והדמעות. במסורת הקבלית הוא משויך עם הכוכב שבתאי.
                      ברכיאל - המופיע כאחד המלאכים שעומדים על המעלה השלישית ברקיע השני

                      יש מלאכים שנוצרו למשימה ספציפית ועם השלמת המטלה הם חדלים להתקיים. על פי ספר הזוהר, אחת ממטלותיהם של המלאכים היא לשאת אל כס האלוקים את מילות התפילה ולימוד התורה שלנו.

                      האר"י מבהיר: 
                      "דע, שכל אדם יש לו ב' מלאכים המלוין לו, אחד מימינו ואחד משמאלו. אם הוא צדיק, אותו של ימין מכריז, תנו כבוד לצלם קב"ה. ואם הוא רשע, אותו של שמאל מכריז, שהוא מורד ברבו. ובכל לילה עולים עם הנשמה." 
                      כאשר אנו קוראים למלאך, אנו קוראים למעשה לתדר אנרגיה מסוים להתחבר אלינו, לכן עלינו לוודא:
                      א. שהתדר יהיה בעל אנרגיה חיובית.
                      ב. שנהיה מסוגלים להכיל את האנרגיה שהזמנו. 

                      על פי המדרש בבראשית רבה ,אפילו לצמחים יש מלאך פרטי המופקד עליו, שומר עליו, מכוונו ומייצג את גורלו. שנאמר: "אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל". 

                      סוג אחר של מלאכים הוא אלו שנוצרו על ידי מעשי האדם. במילות חז"ל: "כל המקיים מצווה בעולם הזה קונה לו סניגור לעולם הבא, וכל העובר עבירה בעולם הזה קונה לו קטיגור לעולם הבא". אלו נוצרים מהאנרגיה (האינטלקטואלית והרגשית) שהאדם משקיע בקיומה של המצווה, בלימוד תורה או בתפילה, או, לחלופין, האנרגיה המושקעת בביצוע החטא.

                      ולפנינו השיר הידוע:
                      מלאך מסולם יעקב /יורם טהרלב 

                      בבוקר על דשא ביתי הרטוב
                      על דשא ביתי הרטוב
                      ירד משמיים
                      בלובן כנפיים
                      מלאך מסולם יעקב.

                      מאין תבואה ואנה תצעד?
                      מארץ הנגב אל ארץ גלעד.
                      את מי שם תראה, מלאכנו הטוב?
                      את אוהל עשיו ואת בית יעקב.

                      בטרם אפתח את דלתי לקראתו
                      אפתח את דלתי לקראתו
                      פרש הכנפיים
                      ועף לשמיים
                      מלאך מסולם יעקב.

                      חכה נא עוד רגע, חכה ואני
                      הנה זה ארד במשעול אל גני,
                      ופרח אקטוף מפרחי היסמין
                      הבא אותו שי לאחי בנימין.

                      בבוקר על דשא ביתי הרטוב...

                      דרג את התוכן:
                        12 תגובות   יום חמישי, 27/10/11, 04:49

                         

                        אוטיסטית של החיים''

                         

                         

                        לפעמים קמה בתחושה

                        שהיא אוטיסטית

                        לחיים...

                        לא מבינה את האנשים שבדרך.

                        מבינה את הדרך.

                         

                        מבינה איך ללכת

                        בערפל מסע ארוך

                        עד קץ.

                         

                        מבינה באור ובטיפול

                        בו ואיתו

                        ועזרה לבריות.

                         

                        חסרת הבנות לגבי

                        ברואיו ההולכים

                        מי ברכב,מי ברגל

                        מי צועד בסך.

                         

                        לא יודעת כמוהם

                        להכות בתוף

                        מלבד במצלתיים

                        ובעדינות צלילי הפעמונית.

                         

                        לפעמים נדמה לה

                        שכולם הולכים

                        מכוסי עיניים ורואים מציאות

                        מכונית,כסף...

                         

                        ועינה מסונוורות פקוחות שמש

                        תרות אחרי ל"ב נתיבות גשמיות

                        כסומא...

                         

                        עם לב הרוח תתפכח ,

                         כמו אחרי

                        שתיית יין רעלים של מציאות.

                        דרג את התוכן:
                          0 תגובות   יום חמישי, 27/10/11, 04:41

                          הקוף העירום או האדם="אדמה לעליון"''

                          במשפחתי רווח סיפור על בן דודי, אשר לאחר שיעור ביולוגיה ניגש אל דודי ואמר לו:
                          "אתה יודע שאתה בא מהקוף"
                          אמר לו דודי:
                          "אולי אתה כן...אבל אני לא.."

                          בהיותי מורדת בנעורי במורשת אבותי,אימצתי ספר ואהבתי לקרא בו,ספרו של דזמונד מוריס-"הקוף העירום",והסכמתי איתו, עד כמה אנחנו בסה"כ חיות המנסות להיות "בני אדם".השואה עזרה לי להאמין בכך,וכן מורי, כשלמדתי את תורת דרווין בביה"ס.

                          דזמונד מוריס, מכנה את האדם כ"הקוף העירום". מבחינתו , האדם הוא בסך הכל קוף, אשר התפתח בכיוון שונה במהלך האבולוציה משאר משפחת הקופים, אך שמר על מרבית התוכנות והתכונות הטבועות במשפחה זו. הוא עירום מכיוון שבמשך הזמן, כתוצאה מהתאמה לסביבת חיים משתנה, הוא השיל את מעטה השיער ברובו ונותר עם עור חשוף - מאפיין של חיות ימיות ונדיר אצל היונקים. 
                          בספרו הוא בודק כיצד פועל ומגיב העל-קוף העירום בפני מצבים, אירועים ופעילויות שהן משותפות לו ולחיות אחרות - הזנה, ניקוי גוף, שינה, לחימה, הזדווגויות וגידול ילדים:
                          "העל-קוף העירום הוא חיה ועל כן ראוי למחקרי, ואני מסרב להתעלם ממנו רק מכיוון שכמה ממרקמי התנהגותו מסובכים ומרשימים. האדם, חרף היותו משכיל כל כך, נשאר, בכל זאת - גם באמצו מניעים חדשים ונעלים - קוף שלא איבד אף אחד ממניעיו הארציים הנושנים ואין לו כל תקווה להיפטרות חפוזה מן המורשת הגנטית המצטברת של כל השתלשלויות התפתחותו בעבר".

                          מאז בגרתי ושיניתי את דעתי .התחברתי אל בריאת העולם ,כפי שמסופר בתורה.אמונתי שהאדם הוא נזר הבריאה ונוצר בידי אלקים בחברו אדמה,מים ביצירת גוף האדם -בצלמו של אלוקים ואח"כ נפיחת הנשמה.

                          אני מאמינה כי בכל אדם יש ניצוץ אלוקי ויש לו יעוד ומטרה בבואו אל העולם הזה.

                          אני מאמינה כי אלוקים הינו שותף מלא ביצירת התינוק.אבא נותן את הלובן שבו-כלומר הזרע,האמא נותנת את האודם שבה-כלומר הרחם והקל נותן בו את הנשמה.שלושתם חוברים למטרת המטרות-יצירת פלאים זו הנקראת "תינוק אנושי".

                          אינני מאמינה שכל מה שעובר האדם משך כל חייו,אהבות,סבל,שכול ועוד-הנם ללא מטרה ושהאדם כמו כל החיה,מת ונגמר ואין לו זכר מלבד ילדיו.

                          נשמת האדם היא נר תמיד,ואינה נעלמת עם מות האדם.

                          פגשתי רבים שאיבדו את אמונם ,בני דורי ודור המיסדים.הדור אשר אימץ את תורת היותנו "קוף" וחוסר התכלית הרוחנית, לאחר המוות.

                          הכרתי אנשים באים בימים שספרו את ימיהם...ועדיין התעקשו להאמין שאין להם כל עתיד לאחר עוזבם את העולם...

                          כמה עצוב...לחשוב שאתה חיה ועובר אורח בעולם חסר הגיון ומלא כאב זה ,מלבד ההנאה.

                          הרב פירון כותב:

                          לא פעם, בשעה שאנו הולכים לתומנו ברחוב, אנו פוגשים בשני אנשים, הדומים אחד לשני. אלא, שהאחד, מגיש סיוע לאדם זקן המתקשה בהליכה, מושיט לו יד, ובעדינות, מסייע לו להגיע ליעדו. לידו, האחר, הפונה בגסות לחברו, מכהו, נוהג באלימות נוראה ומעורר אימה ופחד על כל הסובב. מיהו "האדם"? האם האדם הוא יצור ביולוגי? 

                          ובניסוחו של אהוד מנור: 

                          בן אדם, הוא רק בשר ודם
                          אבק פורח במדבר
                          בן אדם כדרך העולם
                          כצל עובר כחרס הנשבר 

                          מיהו ה'אדם'?! מה יעודו ומטרתו? במה "מותר האדם מן הבהמה"?שמא האדם הוא שכלו? תבונתו?! 
                          המאבק בין שתי התפיסות, בין התפיסה הרואה את מקורו של האדם בעולמות עליונים לבין התפיסה הרואה את האדם כמי שנוצר "עפר מן האדמה" מלווה את האנושות לאורך כל ההיסטוריה. שאלות היסוד של הקיום האנושי תלויות במידה רבה בשאלות משמעותיות אלה. מהו מהות השיח שבין אדם לאלוהיו? מהי שאיפתו של האדם? עד להיכן הוא מסוגל להגיע? ועוד.

                          פרשנותה של המילה: "אדם" יכולה להתבאר בשני אופנים. יש בכוחו של האדם להיות בבחינת "דומה", להדמות לבוראו, להיות יוצר ובונה בחומר וברוח. להמשיך את פעולתו של הבורא בהולדת צאצאים, בהולדת רעיונות ומעשים טובים. אומנם, "מי ידמה לך ומי ישווה לך", אבל, המשימה המרכזית שלנו היא להדמות לאל יתברך. בכך אנו מדגישים את המימד השמיימי, הרוחני שבאופיינו. 

                          אולם, בה בעת, אנו יכולים לחזור אל האדמה ולהיצמד לעולם החומר. להיות "אנושיים". יתכן ויהיו לנו יתרונות על פני שאר היצורים: שכלנו, רצוננו. אבל המימד האלוהי נעלם מחיינו. 

                          האדם הוא הביטוי לאלוקות בעולם. האדם, שואב כוחו מלמעלה וממשיכה על פני המציאות הקיימת, לטוב ולרע. 

                          ושוב נחזור לשירו המלא של אהוד מנור ז"ל:

                          בן אדם

                          בן אדם, הוא רק בשר ודם
                          אבק פורח במדבר
                          בן אדם כדרך העולם
                          כצל עובר כחרס הנשבר

                          אדם הוא רק אדם
                          ורוב ימיו לילות
                          ואין אדם מושלם בכל המעלות
                          אז תן לו לחלום ותן לו נשימה
                          תן לשם , תן לחם, תן ליפת, נחמה
                          אל תכביד ידך עליו ותן תקווה
                          ואל תדון אותו תמיד לכף חובה
                          כי אדם הוא אדם הוא אדם
                          הוא רק אדם

                          בן אדם נעור וכבר נרדם
                          ימיו קצרים סופם עצוב
                          בן אדם אורח בעולם
                          בא מעפר ולעפר ישוב

                          אדם הוא רק אדם
                          ורוב ימיו לילות
                          ואין אדם מושלם בכל המעלות
                          אז תן לו לחלום ותן לו נשימה
                          תן לשם , תן לחם, תן ליפת, נחמה
                          אל תכביד ידך עליו ותן תקווה
                          ואל תדון אותו תמיד לכף חובה
                          כי אדם הוא אדם הוא אדם
                          הוא רק אדם

                          הוא לא ילמד לנצח
                          הוא שוכח לאהוב
                          הוא לא יודע שיומו קרוב 
                          כי...

                          אדם הוא רק אדם
                          ורוב ימיו לילות
                          ואין אדם מושלם בכל המעלות
                          אז תן לו לחלום ותן לו נשימה
                          תן לשם , תן לחם, תן ליפת, נחמה
                          אל תכביד ידך עליו ותן תקווה
                          ואל תדון אותו תמיד לכף חובה
                          כי אדם הוא אדם הוא אדם
                          הוא רק אדם

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS