כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 12/2011

    6 תגובות   יום שבת, 31/12/11, 12:14

    גדרי צניעות שמים הדגש על הצד הרוחני והנפשי שבאהבה[בוא נבין את הפאן החרדי השפוי]

    ''

     

    תכליתה של הצניעות היא להפוך את היופי והאהבה הטבעית לדבר בעל משמעות עמוקה ונצחית. וכדי שהאהבה לא תיתפס רק בצדדיה החיצוניים, באה ההלכה וקבעה גדרי צניעות, אשר מכריחים אותנו לשים את הדגש על הצד הרוחני והנפשי שבאהבה, ומתוך כך מתגלה היופי הטבעי החיצוני במלא הדרתו.

     

    הצניעות מגינה על העולם. אישה צנועה תורמת ואחראית לעולם מתוקן יותר, מוסרי יותר. אישה השומרת על צניעותה מביאה את העולם לאיזון היצרים. היא גורמת שהעולם יהיה מקום מוסרי, מוגן ושמור, מקום שנעים לחיות בו.

     

    האדם נולד עם יצרים ודחפים: כבוד, שלטון, התחדשות, קיום. היצרים הם כוח ועוצמה לקידום העולם, כאשר משתמשים בהם בצורה נכונה.ברם, אם משתמשים בהם בצורה השלילית, הם מביאים הרס וחורבן לעולם.

     

     אלוקים אשר ברא את היצרים ,ברא גם את הכוח שבעזרתו ניתן לשלוט עליהם  ולא לתת להם למשול בנו. התורה, היהדות, מלמדת אותנו את הדרכים כיצד לווסתם.

     

    יתכן , כי המגבלות החמורות אשר מכתיב העולם החרדי בשאלת צניעותה של האישה ,מתחייבות מעקרונות היסוד של ההלכה היהודית ובאות בתגובה  למתירנות המודרנית הגואה, המאיימת על שלמותה של החברה החרדית.

     

    התנהגות בלתי צנועה בפרהסיה,מביאה להתלבות היצרים. ובעקבותיהם – אבדון, הרס העולם, הרס התאים המשפחתיים, הרס המוסר האנושי. וברגע שהמוסריות ירדה מתחילות גם רציחות, שפיכות דמים, התפרקות כללית מכל הטוב והישר.

     

    צניעות במשמעה הרחב ,מייצגת אופן התנהגות מוסרית שעיקרה הימנעות מהתנהגות מוחצנת האמורה להעיד על תכונותיו של האדם. במשמעות רחבה זו של מושג הצניעות -כלולה גם הצניעות בתחום המיני.

     

    צניעותה של האשה, היא ממאפייניה הבולטים של החברה החרדית. עם השנים, הפכה הצניעות בתחום המיני לחלק המרכזי במושג הצניעות ביהדות, הן בהלכה והן במחשבה היהודית.

     

    דווקא מתוך ההערכה המיוחדת שיש להלכה כלפי האהבה שעליה מושתת העולם כולו, ודווקא מתוך ההכרה בכוחה הגדול, דווקא מתוך כך מתחזק הרצון לשמר את האהבה ולהעמיק אותה בתוך המשפחה, כדי שהיא תהיה התשתית להמשך הדור הבא. ולכן קבעה ההלכה סייגים רבים כדי שהאהבה תוכל להופיע במלוא עוצמתה במקום הנכון, בין האיש לאשתו, ולא תסחוף אותנו אל מחוץ למעגל החיים הישר והמתוקן.

     

    חז"ל מפליגים בצניעותה של אישה הקרויה קמחית, ואף אליה מייחסים את הפסוק: "כל כבודה בת מלך פנימה". כך מסופר בויקרא רבה:

    "מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך הערבי. ניתזא צינורא מפיו על בגדיו וטמאתו, ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה. אותו היום ראתה אמם שני בניה כוהנים גדולים.

    אמרו: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולם שימשו בכהונה גדולה. שלחו אחריה, אמרו לה:

    -"מה מעשים טובים יש בידך?" אמרה להם:

    -"מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי ואמרת חלוקי... "וקרון עליה: כל כבודה בת מלך פנימה."

    אמנם, קמחית אינה אישה רגילה, אולם נראה שמפסוק זה לומדים על נורמות ההתנהגות של כלל נשות ישראל. 

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שבת, 31/12/11, 02:26

      31/12/2011

       

      מחק השינה

       

      מחקתי עייפותי

      בעזרת מחק השינה.

       

      קמתי "עזוז וגבורה"

      להמשך התודעה.

       

      עשייה,כתיבה,רישום

      תיעוד חיי.

       

      הגיגים פזורים

      על מרבד הזמן

      לאגוד לאגודה.''

      דרג את התוכן:
        0 תגובות   יום שבת, 31/12/11, 02:12

        כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה וכופר בעיקר

         

        כשם שאדם צריך לנקות את עצמו במעשים, כך צריך הוא להיות נקי במידות.

         

        עבודת תיקון המידות קשה יותר מעבודה על ניקיון המעשים, כי האדם צריך להילחם עם נטיות נפשיות טבעיות, ולשנות את הטבע -וזה לא קל. נדרשת לכך גבורה רבה: "איזהו גיבור הכובש את יצרו".'' המידות הראשיות הטעונות תיקון הן הגאווה, הכעס, הקנאה והתאווה.

         

        הגאווה הינה  המידה המגונה ביותר. התורה הזהירה מפניה ואמרה: "ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך". הגאה עסוק בעצמו, בכבודו, במעלותיו ושוכח את הכול, שוכח את העיקר, שוכח את אלוקים הנותן לו את כל מעלותיו. שורש מידת הגאווה הוא שהאדם מחשיב את עצמו ומרגיש "אני ואפסי עוד"..

         

        לכל אדם, בהיותו אדם, ישנה נטייה לראות את עצמו כמרכז העולם, כמחויב המציאות, עד שקשה לו לדמיין את העולם בלעדיו, או איך העולם בכלל התקיים לפני שנולד. התיאור אמנם נשמע קיצוני, אך זהו שורש מידת הגאווה. עבודת האדם לפי היהדות, והיא עבודת חיים שלמים, היא להעביר את מרכז הכובד מעצמו אל בורא העולם,"במקום שאני אהיה במרכז העולם, ואת כל מעשה אכלכל לפי השיקולים הנוגעים אל עצמי, אני מעביר את המרכז אל הקב"ה, ושוקל את דרכי לפי רצונו". זה לא דבר קל, בכלל, וכאמור, זוהי עבודת חיים שלמים.

         

        חז"ל סלדו מן הגאווה וכה הרבו בגנותה עד שאמרו – "כל אדם שיש בו גסות הרוח -כאילו עובד עבודה זרה וכופר בעיקר".ועוד ש"דברי תורה אינם נמצאים בגסי הרוח", וכי יש להתרחק ממידה זו מכל וכל ולא לאמץ ממנה אפילו במעט שהרי נאמר על משה רבינו שהיה "עניו מאד" ולא הסתפק הכתוב וכתב עניו בלבד, וציוו חכמים "מאד מאד הווה שפל רוח".

         

        הרב קוק במידות הראי"ה אומר כי "הגאווה פוגמת את הרצון, וכיוון שהרצון פגום אין מקום לכל טוב לנוח" . כל יום ויום אנו נצרכים להתמודד עם מדת הגאווה. כאשר היא זאת שפועלת ומנחה את האדם בחיים, היא תגרום [במודע או בלא מודע] -שכל רצון טוב שרצה להתקיים בעולם, מצד האדם ואפילו מצד הקב"ה יחסם ויתפוגג כלא היה...

         

        יש בעל גאווה המסגל לעצמו הנהגות של חשיבות, הוא הולך בצעדים מדודים כאדם חשוב, מדבר בחשיבות, מתלבש בלבוש מכובד, כל הנהגתו מכוונת להתכבד, לתפוס מקום, להראות חשוב.

        מכאן שמידת הגאווה היא הנטייה של הגאוותן:

        - לעסוק בעצמו

        -לטפח את מעמדו

        -להחשיב את עצמו.

         

        נטייה זו יכולה להתבטא בתחומים שונים. אדם יכול להתגאות ביופיו, בכוחותיו הגופניים והוא נעשה מעריץ את עצמו ורוצה להיות נערץ בשל כך בעיני אחרים. אדם יכול להתגאות בשכלו ובמעלות רוחניות אחרות, והוא מתנפח מגאווה בשל כך.

         

             מי שיש בו מידת הגאווה, צריך להשתדל ולשוב ממנה גדר להתרחק מן הגאווה ומשאר מידות רעות.

        ההיגיון באיסור הגאווה האנושית הוא רב: הגאווה פוגעת באחרים. הגאווה מסנוורת את האדם מהחולשות שיש לו. הגאווה משתקת אותו, כי הוא מרוצה מעצמו.

         

        והרי לנו דוגמא מתוך התלמוד בבלי, מסכת תענית:

         "תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.

        מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה והייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.

        נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו:"

         שלום עליך רבי, ולא החזיר לו. אמר לו [ר' אלעזר]:

        " ריקה, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? "אמר לו:

        "איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשני כמה מכוער כלי זה שעשית".

        כיון שידע בעצמו [ר' אלעזר] שחטא, ירד מן החמור ונשתטח לפניו. ואמר לו :

        "נעניתי לך, מחול לי".

        אמר לו [המכוער]: "איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית".

        היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו:

        "שלום עליך רבי, רבי, מורי, מורי".

        אמר להם [המכוער]: "למי אתם קורין רבי רבי?" אמרו לו:

        "לזה שמטייל אחריך".

        אמר להם:" אם זה רבי, אל ירבו כמותו בישראל". אמרו לו:

        " מפני מה?"

         אמר להם כך וכך עשה לי. אמרו לו:

        "אף על פי כן מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא". אמר להם:

        " בשבילכם הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן".

        מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז".

         

        ולסיכום:

        חז"ל גינו מאד את מידת הגאווה, והרמב"ם ממליץ ללכת אתה "אל הקצה".

        תעשה כך:

        -תקבע זמן קצוב בכל יום להתבונן על מעשיך של אותו היום.

        -האם היה בהם ביטוי למידת הגאווה?

        -איך הגבת כשמישהו פגע בכבודך?

        -האם זה מוצדק? וכך הלאה.

        -אל תיתן לעבודה זו לשתק אותך, ולמחוק את אותם דברים טובים שאתה מצליח בהם.

         

        התורה היא תורת האדם. היא דורשת עבודה, אבל לא עבודה כזאת שהיא משתקת אותך, חונקת אותך מכל ביטוי עצמי. תמשיך לתת לכוחותיך ביטוי הולם; תמשיך לעזור לאחרים, לעשות מצוות ומעשים טובים.

         אך עם זאת, תגביר בקרבך את התודעה שאין במה להתגאות. יש לך מתנות יקרות שחוננת בהן מאת הקב"ה. גם המודעות למידה שלך, והכנות שלך בהגשת שאלה זו - מגלה על תהליך גדול המתחולל בקרבך. תנצל את כוחותיך לטובה.

        דרג את התוכן:
          10 תגובות   יום שישי , 30/12/11, 09:18

          30/12/2011

           

          גלים גלים נעו חיי''

           

           

          גלים גלים נעו חיי

          לעיתים סוערים,

          לעיתים גבוהים עד בינוניים

          ולעיתים שוקטים.

           

          גל אחר גל

          התנפצו שנים

          מביאים בשורתי ותרומתי לעולם.

          קצפם לא פעם עלה למרומים

          לעיתים נאלם ונעלם.

           

          גל צונא‏מי ענק

          חולל מהפכת עולם בי

          פקק שהוצא ממקומו

          הביא לגריפת תוכי

          והקאתו ממני והלאה..

           

          היה הרס,נגרפו שנים בעצב

          אך השיקום והבניה

          רככו כל מהלומה.

           

          גלים גלים נעו חיי

          לעיתים סוערים,

          לעיתים גבוה עד בינוני

          ולעיתים שקט.

          דרג את התוכן:
            16 תגובות   יום שישי , 30/12/11, 07:49

            הסיקריקים המודרניים הם פלג אלים וקיצוני של נטורי קרתא''

             

            מאז החלו מעשי האלימות החרדיים אנחנו שומעים מאותו כיוון שמדובר ב"מיעוט", חלקו קרוי סיקריקים. הסיקריקים המודרני ,הם פלג אלים וקיצוני של נטורי קרתא. הם נלחמים בחילוניים אבל לא מהססים להראות את נחת זרועם גם לחבריהם החרדים, שאינם מספיק אדוקים בשבילם. המשטרה ומנהיגי הציבור החרדי חסרי אונים.

            הקבוצה, מונה כמה עשרות אברכים בלבד, ומוגדרת היום כפלג הקיצוני והפרוע ביותר אשר פועל בירושלים וברחוב החרדי. שמם מוזכר תוך כדי הבעת הסתייגות גורפת ממעשיהם. הסיקריקים הם פלג קיצוני בנטורא קארטא הרואה את האלימות כדרך לגיטימית להשגת מטרותיו ,ומרכזו בבית הכנסת "אוהל שרה". הם מביעים את מחאתם גם מחוץ לקהילה החרדית, על ידי הפגנות, עלונים, פאשקוילים ומודעות רחוב.

            השם "סיקריקים" הודבק להם על ידי כמה מיריביהם, על שם קבוצה קיצונית שמוזכרת בתלמוד שהתבלטה בתקופת המרד הגדול של יהודה נגד הכובשים הרומאים. השם נגזר מסיקה, פגיון קטן,קצר ועקום ,אשר בני קבוצה זו נהגו לשאת מתחת לבגדיהם-גלימותיהם,על ירכיהם-ובו היו דוקרים בחשאי את מתנגדיהם.

             

            השם "סיקריקון" מוזכר אצל יוסף בן מתתיהו ובברית החדשה. במשנה ובגמרא הם מכונים "קנאים" או "בריונים". מנהיגיהם היו: אבא סיקרא ומנחם בן יאיר, אלעזר בן יאיר ושמעון בר גיורא.

             

            במשנה ובגמרא הוסב השם סיקריקון לבעלי זרוע, המפקיעים נכסים ובעיקר שדות מידי בעליהם, בעזרת השלטון. בשם זה נקרא לא רק המפקיע, הנחשב גזלן, אלא גם מקבל הנכסים המופקעים. [לימים הפך "סיקריקון" למונח משפטי המציין כל לוקח רכוש בכוח מתוך איום על בעליו,גיטין] .

             

            הסיקריים היו ידועים כקבוצה אלימה, שאינה בוחלת באף אמצעי, כולל רצח פוליטי, כדי להשיג את מטרותיהם - שהיו שמירה, בכל מחיר, על עצמאות יהודית אל מול רומא. הם נקטו בטקטיקת "רובין-הוד" של החרמת נכסי עשירים וחלוקתם לעניי ירושלים במטרה להיפטר מיריבים ולזכות בתמיכת הציבור.

             

            בגמרא ובכתבי יוסף בן מתתיהו מסופר על הסיקריקים כי  היו כנופיות אלימות אשר פעלו בזמן המרד הגדול, בעיקר אלו נגד אלו. על פי יוסף בן מתתיהו, החזיקו הסיקריקים בפילוסופיה הרביעית, סוג של אנרכיזם דתי שבו רק לבורא יש סמכות שלטונית

            נלחמו לא רק ברומאים, אלא גם ביהודים שהשלימו או שנטו להשלים עם השילטון הרומי בארץ. היו אלה בעיקר עירוניים נכבדים ועשירים, והם הטילו נגדם טרור אישי. נטו למהפכנות חברתית, במגמה לחסל את הניגודים הכלכליים החריפים ששררו בארץ ולהקים מישטר חברתי צודק המושתת על תורת משה.

            הסיקריקים, יותר משלחמו ברומאים נלחמו אלו באלו, קטלו אישים ושרפו את מחסני המזון לשעת חירום. רבן יוחנן בן זכאי, ברח מפניהם והסגיר עצמו לרומאים.

             

            נקווה ,שההקצנה אשר לאחרונה תפסה תאוצה במקרה הילדה בבית שאן או החיילת באוטובוס בירושלים תמוגר לפני שהשליטה על התופעה תגביר תאוצה ויהיה קשה יותר למגרה.

            דרג את התוכן:
              2 תגובות   יום שישי , 30/12/11, 06:29

              החיבוק תורם להתפתחות אזור במוח המגיב למגע''

               

              לפעמים כל  מה שאדם צריך זה חיבוק. יש משהו בחיבוק שנותן הרגשה של ביחד. במילון אבן שושן מוגדר החיבוק כאחיזת גוף וליפופו בזרועות דרך חיבה ואהבה.

               

              החיבוק הוא מגע חיוני ביותר בין אנשים, המעביר תחושות פיזיות של חום, רכות, אחיזה והגנה - ורגשות של תמיכה, נוחם, חיבה, קירבה ואינטימיות. דר' ליאו בוסקילה טוען שהחיבוק חיוני לנו מבחינה פיזית ונפשית, שכן הוא מעורר את הפרשת האנדורפין במוח, חומר המשכך כאבים. נעשה מחקר שהוכיח שכדי להתקיים עלינו לחבק לפחות 4-10 חיבוקים ביום.כדי לרפא את עצמנו אנו זקוקים ל12 ויותר.

               

               אשלי מונגיו כותב כי החיבוק תורם להתפתחות אזור במוח המגיב למגע וכי מוחו של תינוק שלא קיבל מספיק חיבוקים לא יתפתח כראוי ומערכת החיסון שלו תהיה חלשה. תינוק שזכה למנה מספקת של חיבוקים אינו רק מאושר יותר, הוא גם גדל להיות מוכשר יותר לאהוב. המגע הוא צורך קיומי עבור תינוקות שרק נולדו, ובאמצעותו הם לומדים על עצמם ועל העולם.


              מחקר שנעשה בבית יתומים גילה שילדים שקיבלו הכול – ביגוד, אוכל, בית, חום אבל לא קיבלו אהבה במגע – במקרים קיצוניים אפילו מתו. או שגדלו להיות אנשים קשים וממורמרים. מיעוט של חיבוקים בילדות יוצר לדעת החוקרים אנשים בוגרים נטולי רגשות ואף אלימים. גם אנו, אם לא קיבלנו אהבה, חיבוק, ליטוף ,בתור ילדים, קשה גם לנו לתת חיבוק, ואז אנו מגדלים גם ילדים עם חסך דומה.

               

              חיבוק הכתף* הינו השכיח ביותר ומקובל בדרך כלל על גברים ופחות על נשים. נשים כמעט שלא תחבקנה זו את כתפי זו, [פי חמש פחות מגברים], ובין גברים לנשים בדרך כלל הגבר המחבק את כתפי האישה ולא להפך, ניתן לפטור זאת בסיבה פיסית [הגבר בדרך כלל גבוה יותר]. אך בבחינה עמוקה יותר, של ההיבט הפסיכוסומטי, הכתף הגברית המוצקה והמרובעת לא קוראת לחיבוק, הכתף הנשית הקטנה יותר, והעגולה קורצת לחיבוק, למעין הגנה, כתף הגבר יכולה להיתפס פסיכוסומטית- כמשען רחב להניח עליו ראש עייף וכו'.

              חיבוק הכתף הינה צורה שכיחה של הבעת ידידות אחווה, או חיבה, כשהתדמית המחוספסת עדיין נשמרת, ואם יש לגברים המחבקים קושי בהפגנת רגשות רכים, הם מסתפקים בהנחת יד קלה על הכתף, וככל שהסרתה מידית יותר, כן מרמז הדבר על קושי ביצירת אינטימיות.

               בארצות ים תיכוניות מסוימות הקושי הוא כה גדול, עד שאפילו לא מניחים את היד, אלא טופחים נמרצות על הכתף, [צ'פחה], כך החיבוק הפך למכה, החיבה לאגרסיה, אך על פי הבעת הפנים עלינו לנחש שיש כאן חיבה ורצון טוב, אך החיבוק המקורי כבר איננו.

               

              כאשר אנו נפרדים לתקופה ארוכה מאדם היקר לליבנו אשר עד עכשיו הקשר בינינו לבינו היה הדוק, החיבוק האחרון כשנפרד ממנו כאילו לוקח את הקשר צעד אחד קדימה ומוודא שלמרות שנהיה רחוקים פיזית נהיה קרובים נפשית. אנו נפרדים רק כדי להיפגש שוב. זהו איחוד שלא קשור למרחק הגיאוגרפי, שכן הוא מתעלה על גבולות המרחב הפיזי.

               

               נשים מפיקות מן החיבוק בעיקר הנאה רגשית, בעוד שגברים מתמקדים באספקט הפיזי. במחקר נוסף התברר שנשים חשות חמימות בחיבוק ואילו גברים נהנים מהמגע הפיזי.

               

              ממחקרים שונים מסתבר כי בתרבויות שבהן נהוג לחבק ולגעת פחות - קיימת נטייה גבוהה ליתר לחץ דם...

               

              ולפנינו השיר:

              אני רוצה חיבוק.../ מאת: קסנדרה* | מתוך הבלוג: ציפי ארצי

               

              חיבוק קטן ולא מוגזם...

              חיבוק רחב לשמח את ליבי שכאב...

              ליטוף בגב חיבוק של זהב...

              שישכך כל כאב חיבוק שאוהב...

              חיבוק שיספר חיבוק שאומר...

              בלי להזיז שפה אפילו בלי כוונה...

              חיבוק שיאמר שהכול כבר נגמר...

              חיבוק מנחם אפילו בחדר שומם...

              חיבוק עם דמעה שתספר מה נשתנה...

              כשבראש תמונה חדה ולא אשליה...

              וכשהדמעה זולגת היא מחייכת...

              היא קורצת מוציאה הכול בטיפה שקופה...

              רק להביט בדמעה שתספר מה היה...

              בתוך טיפה קטנה יש עולם גדול...

              בתוך חיבוק קטן יש משמעות גדולה...

              תמונה קטנה של חיבוק ודמעה...

              לא אלף מילים אין ספור משפטים...

              אני רוצה רק חיבוק....

              כי נגמרו לי הדמעות........

               

               

              * לקוח מן הספר: "גברים ונשים מעבר למלים", על משיכה, חיזור, אהבה ומיניות על פי שפת הגוף. מאת נילי וגבריאל רעם, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001, עמודים 112-111

              דרג את התוכן:
                8 תגובות   יום חמישי, 29/12/11, 19:20

                הכרת תודה''

                לכל אדם יש הרבה על מה להודות! אומר הרב זליג פליסקין.
                הכרת תודה יוצרת אושר ושמחה, עוזרת לנו להיות רגועים ושלווים, מסייעת לנו להתחבר אל הבורא ולאהוב אותו. הכרת תודה מרוממת את כל חיינו.

                הנה סיפור,שנשלח אלי הבוקר במייל: 
                הסיפור הוא על נערה עיוורת ששנאה את עצמה בגלל עיוורונה.
                היא שנאה את כולם חוץ מהחבר האוהב שלה. הוא תמיד היה שם בשבילה.
                אמרה פעם הנערה לחבר שלה "ביום שבו אוכל לראות את העולם, אתחתן איתך".
                ביום מן הימים, מישהו תרם לה זוג עיניים. שהסירו את התחבושות היא יכלה לראות הכול, כולל את החבר שלה.
                דבר ראשון, הוא שאל אותה "עכשיו שאת יכולה לראות את העולם. תתחתני איתי ? "
                הנערה, התבוננה בחבר שלה וראתה שהוא עיוור. המראה של עפעפיו הסגורות היממו אותה. היא לא ציפתה לזה.
                המחשבה שתאלץ להסתכל עליהם בשארית חייה גרמה לה לסרב להצעת הנישואים.
                החבר שלה עזב בדמעות... ולאחר מספר ימים כתב לה פתק האומר:
                "שמרי היטב על עינייך יקירתי מכיוון שטרם היו שלך, הן היו עיניי שלי "
                כך פועל השכל האנושי לעיתים קרובות כאשר אנו משנים סטאטוס בחיים.
                רק מעטים זוכרים כיצד נראו חיינו לפני ומי עמד לצידנו במצבים הכי כואבים.

                תשע שיטות להתמחות בהכרת תודה: 
                1. נדמיין איזו הרגשה טובה תהיה לנו, כשנהפוך למומחים בהכרת תודה. כולנו רוצים חיים מאושרים. המאושרים ביותר הם האנשים המכירים תודה. על כל מה שאפשר להכיר עליו תודה. אדם בעל הכרת תודה הוא אדם מלא שמחה. 
                2. כדאי לחשוב, לדבר ולהתנהג כמו בני אדם בעלי הכרת תודה. פשוט - לחשוב מתוך הכרת תודה, לדבר בהכרת תודה ולהתנהג בהכרת תודה. אם נעשה את שלושת הדברים האלה באופן עקבי, נהיה תמיד אסירי תודה. 
                3. כל אדם מוצא את מה שהוא מחפש. מי שאוהב פרחים מבחין בהם, למרות שאחרים פשוט חולפים לידם. אם נחליט שחשוב להכיר תודה, אז נתחיל לשים לב לדברים הטובים שאנשים אחרים עושים למעננו וניזכר בדברים טובים שאנשים עשו למעננו בעבר. כל אלה ישמשו לנו תזכורת, לעשות דברים דומים למען הזולת. 
                4. נסתכל על עצמנו כעל יצורי אנוש שמכירים תודה ורוצים בכל מאודם להמשיך ולשפר את רמת הכרת התודה שלהם. הדימוי העצמי שלנו יוצר אותנו. מי אנחנו? "אני בנאדם מלא בהכרת תודה על מה שאני יכול להכיר עליו תודה". 
                5. שאלה שנוכל לשאול את עצמנו בכל זמן שנרצה היא: "על מה אני מודה ברגע זה?" 
                6. ניהול יומן הכרת תודה - נהדר לחשוב על הכרת תודה, אבל כתיבה של כל מה שאנחנו מודים עליו, תגרום להשפעה בעלת עצמה גדולה הרבה יותר.
                7. נכיר תודה על כל הכישרונות, היכולות, המיומנויות, הידע, המשאבים הפנימיים והמשאבים החיצוניים שלנו. 
                8. נכיר תודה על השכל והזיכרון שלנו. הערכה גסה גורסת, שלכל אחד מאיתנו יש למעלה ממאה מיליארד תאי מוח! לאן שנלך, המוח שלנו, על כל זיכרונות הכרת הטוב שבו, הולך איתנו. אנו יכולים לגשת ולשלוף זיכרונות "משפרי-חיים" כאלה, בכל רגע שנרצה. 
                9. בכל פעם שנשמע צלצול של טלפון, נאמר לעצמנו: "אני מודה על כך שאני חי, ומודה על כך שאני יכול לשמוע". 

                ולפנינו שיר תודה:
                תודה /מילים: עוזי חיטמן

                תודה על כל מה שבראת
                תודה על מה שלי נתת
                על אור עיניים
                חבר או שניים
                על מה שיש לי בעולם
                על שיר קולח ולב סולח
                שבזכותם אני קיים.

                תודה על כל מה שבראת
                תודה על מה שלי נתת
                על צחוק של ילד
                ושמי התכלת
                על אדמה ובית חם
                פינה לשבת אישה אוהבת
                שבזכותם אני קיים.

                תודה על כל מה שבראת
                תודה על מה שלי נתת
                על יום של אושר
                תמימות ויושר
                על יום עצוב שנעלם
                תשואות אלפיים וכפיים
                שבזכותם אני קיים.

                תודה על כל מה שבראת
                תודה על מה שלי נתת
                על צחוק של ילד
                ושמי התכלת
                על אדמה ובית חם
                פינה לשבת ואישה אוהבת
                שבזכותם אני קיים.

                תודה על כל מה שבראת
                תודה על מה שלי נתת
                על אור עיניים
                חבר או שניים
                על מה שיש לי בעולם
                על שיר קולח ולב סולח
                שבזכותם אני קיים.

                דרג את התוכן:
                  12 תגובות   יום חמישי, 29/12/11, 11:24

                  29/12/2011

                   

                  למה אתה מדיר אותי?''

                   

                  כולם דנים בהדרת הנשים [שאני נימנת עליהם לשמחתי ולגאוותי].

                  אז גם אני אדון.

                   

                  איך יתכן באמת שבנים ידירו בנות?

                  מה אין להם אמהות,אחיות,נכדות וכו?

                  האם באמת הם רואים בהם משהו מטמא?

                   

                  יתכן והעובדה שבקרוב אם ביאת משיח צדקנו

                  כשהאישה תמלוך על הגבר[מלכות תשלוט בעולם..דהיינו האישה]

                  מעלה את חמתם [כי הרי הם מביני דבר בעתיד להיות]

                  והם מדירים אותנו ,כדי לסכל את הכוונה האלוקית.

                   

                  אין ספק שבינה יתרה נתנה לאישה

                  והיא מסובבת את הגבר.

                  על פיה יישק הבית היהודי

                  וחולשתו של הגבר

                  שלא להתבונן ב"יופיה המסנוור"-

                  מיד אם צאתו מבית הכנסת בכל כבודה של בת המלך

                  כנראה גורמת לבן המלך[דהיינו הגבר]

                  למהר ולהדירה מכבודה...

                   

                  כי מי שבטוח בדרכו ואינו חושש מיצריו הוא-

                  לא ידיר אף אדם מדרכו

                  כי הרי אפשר להסתיר באם קשה לו כל כך

                  את עיניו

                  מבלי לפסק אצבעותיו ולהזיל ריר

                  על קסמה...

                   

                  ודי לחכימא ברמיזא..

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום חמישי, 29/12/11, 06:33

                    29/12/2011

                     

                    חיבוק אמא אדמה''

                     

                    חיבוק אמא אדמה

                    היה לה תמיד.

                     

                    הם היו באים אליה צאצאיה

                    מטופליה,חברותיה

                    לחיבוק הזה

                    שנתן להם חומר בעירה לזמן רב.

                     

                    והאמת גם לה..

                     

                    והיום

                    הגדירה היטב

                    את אותה כמיהת גוף

                    המניחה זרועות חמות

                    על שכם האהוב

                    הדדית

                    וחום רב

                    פורץ גבולות מחולל בינהם

                    מטעינם

                    באנרגיית אהבה סוערת.

                    .

                    ולאחר התדלוק

                    נצא כולנו לדרך

                    עד שהצורך יעלה מחדש.

                    דרג את התוכן:
                      4 תגובות   יום חמישי, 29/12/11, 06:15

                      29/12/2011

                       

                      הרהורים של בוקר

                       

                      מה אמיתי יותר?

                       

                      מה אמיתי יותר?

                       

                      הצורך להתערות בחברה,להחצין הכל

                      או הצורך להתבודד

                      להיכנס פנימה ולאסוף חומרים מבפנים?

                       

                      לעיתים אתה צריך את הליטוף החברתי

                      אך המגע יכול גם לגעת

                      בפצעים שרק פה אנושי יכול לגרום.

                       

                      ויש זמן שאתה צולל לנבירה עצמית

                      מחפש תוצאות של עשרות שנים

                      פוריות הבאה מתוך כאבים וחוויות שונות.

                       

                       

                      אז איזו מגמה טובה כיום יותר עבורי?

                       

                      האם הבשיל הזמן להתרחקות

                      וכתיבה ופליטת החומרים הרעילים

                      לחשוף אותם לעין הקורא.

                       

                      האם אז ירווח או

                      יצא ספר נוסף מתוך אינספור

                       "פליטי חיריה" שכוחים''

                      שיצופו במקום אלו שנזרקו לדף?!

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום רביעי, 28/12/11, 23:26

                        ''

                         

                         

                        הבעל שם טוב אמר: "אין מיתה אלא מעבר מקרן זווית אחת לקרן זווית שנייה". המוות מהווה פרידה מהישן, כדי לאפשר לחדש להיוולד, כמו שמחליפים בגד ישן בבגד חדש: "וכולם כבגד יבלו, כלבוש תחליפם ויחלפו" [תהילים ].

                         מהותו של האדם, שהיא ישות הבורא ,נקראת "רוח"- לפי שטיינר. עבור הרוח -המוות הוא כמו שינוי החל בפרח: "לגבי הרוח, לידה ומוות אינם אלא תהליך של לבישת צורה ופשיטת צורה, בדומה לתמורה החלה בפרח כשהוא בוקע ומופיע מתוך הניצן" (שטיינר).

                         

                        מוות מוגדר במילון אבן שושן כ "חוסר חיים, חדלון, מצב שפסקו בו כל הפעולות והתהליכים של החיים בגוף החי או הצומח. ברפואה מבחינים בין "מוות קליני" ל "מוות מוחי" ולצידם, כבונוס, גם מצב של קומה, תרדמת. מוות נקבע כאשר כל תהליכי החיים וחילוף החומרים בגוף נפסקים.

                         

                        נאמר: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" [בראשית]. החיים החלו מחומרים דוממים, וכאשר אנו מתים, הם חוזרים להיות חומרים דוממים ומתפרקים ליסודות המרכיבים אותם. מות כל התאים משמעותם מות היצור, וכל מוות מתחיל ממותם של תאים בודדים. "בבוא המות, הוא אוסף אותנו אליו תא אחר תא אחר תא." [ויליאם קלארק].

                         

                        רבי מנחם מנדל אף הגדיל ואמר: "המוות אינו ולא כלום, משל לאדם העובר מדירה לדירה. אלא שהפיקח בוחר לו דירה נאה מן הראשונה".

                        בתנ"ך מספרים לנו שבעת המוות הנשמה עוזבת את הגוף וממשיכה להתקיים בעולם הרוח, במישור שאינו פיזי, בעולם ההמשך, בעולם האלוהי. זאת לפי הפסוק "וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוהים" [קהלת ].

                         

                        אומר קהלת (ג' פס' ב') "עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע". דהיינו, גם למות צריך לדעת. יש, שכל חייהם מקדישים כדי לא למות. ויש, שאף את מותם מקדישים לחיים. כך ראוי לו לאדם, שידע אף את מותו להקדיש לחיים האמיתיים.

                        בחברה המודרנית, איבדו את הפשטות בכל הנוגע למוות. כבר לא מסוגלים לראות את

                        המוות כפי שהוא, להביט בו באופן ענייני. אחרים ,שהם עובדי ציבור,מטפלים במתים.

                        החברה בחרה שלא ליטול חלק בדבר. רק לעתים נדירות רואים מוות.

                         

                        בחברות קדומות יותר, שבהן אנשים טיפלו במתיהם, חיו עם מתיהם וקברו את מתיהם, לא פחדו

                        מהמוות. מאחר שהיה עליהם לעמוד מול המוות הסובב אותם מדי יום ביומו , לא ניתן היה להתעלם

                        מהאמת הפשוטה שהמוות הוא רק גוף חסר רוח חיים .

                         

                        הפחד של האדם מהמוות, יוצר עבורו משמעות לחייו.ומאחר שאין לאדם הלא רוחני-מושג למה הוא חי, הוא החליט שתכלית החיים היא –החיים עצמם.דהיינו, שישנה  איזו מטרה עליונה שהיא לחיות. וכך האדם מתאמץ כל חייו לנסות להשיג את המטרה העליונה שהיא לחיות. מאחר שאין לאדם שמץ של מושג מה המטרה האמיתית של מה שקורה כאן בעולם.

                         

                        ביהדות יש לנו מנהגי אבלות ותפילות שמעסיקים את האבל לפחות בזמן השבעה ובהמשך השנה הראשונה."

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום שלישי, 27/12/11, 22:51

                          על שלושה דברים העולם עומד''

                           

                          בפרקי אבות א,ב נאמר:" שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה.  הוא היה אומר, על שלושה דברים העולם עומד--על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים".

                           

                          לדברי חז"ל, שמעון הצדיק היה משיירי הכנסת הגדולה.לדברי הרמב"ם היה  תלמידו של עזרא הסופר וכיהן ככהן גדול אחריו. הוא היה ראשון החכמים אשר נזכרו בשמם במשנה. צאצאיו, שמעי וחוניו ,המשיכו להחזיק אחריו בכהונה הגדולה עוד שנים רבות, עד לשלטון החשמונאים.

                           

                          מסופר עליו במדרש ,כי אלכסנדר מוקדון ביקש שיקבעו את דמות דיוקנו בבית המקדש. שמעון הצדיק הסביר לו ,שעל פי התורה יש איסור לעשות פסל וכל תמונה, ובמקום זאת הבטיח לו שכל הילדים שייוולדו לכוהנים בשנה ההיא ייקראו בשם אלכסנדר, וכן הבטיח שהתאריכים בשטרות ייכתבו מזמנו של אלכסנדר.

                          וכך אמר:

                           

                          על שלושה דברים העולם עומד:

                          על התורה-  הצד הרוחני היותר תיאורטי. התורה היא החיים, הדרך ארץ, הכיבוד אם ואב, המורשת, כלומר, המשפחה, הגרעינית והמורחבת.

                           

                          על התורה - על כוח הדיבור, שבכוח הדיבור לומדים תורה. אם העולם היה פנוי אפילו לרגע אחד מלימוד התורה, מיד היו נחרבים כל העולמות כולם, כל העולמות העליונים והתחתונים. כוח התורה - כוח הדיבור שבקדושה -מחזיק את כל העולמות, למילים יש כוח עצום ביותר![1]

                           

                          על העבודה- הצד הגשמי, היותר מעשי .העבודה היא הפרנסה, ה ”בזיעת אפיך תאכל לחם”.

                           

                          ועל העבודה - עבודת הקורבנות וכיום זו התפילה - בכוח הדיבור - מתפללים. בזמן שבית המקדש היה קיים, כל העולם עמד והתקיים על עבודת הקורבנות בבית המקדש, שהיו מכפרים על כל עוונותיהם של ישראל. משחרב בית המקדש, העולם עומד על העבודה - כלומר על התפילה לה' יתברך, עבודה שבלב. איזו היא עבודה שבלב? - זוהי תפילה, כוח הדיבור.[1]

                           

                          ועל גמילות החסדים - גמילות החסדים זה הבריאות, זה החסד, אדם שלא זכה בתורה ובעבודה לא יכול לגמול חסד, לעזור לזולת, כי הוא אדם חסר, לא בריא. הרגל השלישית היא החיבור בין התורה למעשה, לימוד התורה ועשיית העבודה ושילובם יחד, יוצר גמילות חסדים.

                           

                          ועל גמילות חסדים - שאפשר כמובן לעזור ולעודד גם בכוח הדיבור ובכל עזרה שהיא: צדקה, נדיבות לב, הלוואה ללא ריבית, ביקור חולים וסיוע להם ולמשפחותיהם, סיוע לעניים, ליתומים ועוד...[1]

                           

                          אנשים רבים בעולמינו בעולמינו חושבים שהם יכולים להסתדר לבד. יש להם את כספם וכל המצטרך להם ואינם זקוקים לעזרת אדם. לכן,הם לא צריכים לעזור לאף אחד אחר, שכל אחד ידאג לעצמו ולא יהיה תלוי באחרים.

                           

                           אנשים אלה אינם מבינים שלפעמים האדם מגיע למצבים שבהם הוא לא יכול לדאוג לעצמו והוא חייב להיעזר באחר. לו היו עוזרים לאנשים אלו לעמוד על הרגלים הם היו יכולים להסתדר לבד ולהמשיך לחיות ללא עזרה ואף לעזור לאחרים.

                           

                          עליהם להבין ,שללא עזרה הדדית העולם פשוט לא יכול להתקיים! כל אחד יהיה סגור בתוך עולמו ולא ינסה לעשות דברים למען הכלל ובסופו של דבר כולנו נסבול מכך.מצוקתם עלולה להובילם למעשים  נואשים שהחברה כולה תישא בתוצאותיהם.

                           

                          שלושת השלמויות המהוות את הבסיס לקיום העולם הם:

                          -השלימות שבין אדם לעצמו-זוהי עבודת האדם.

                          -השלמות שבין אדם לחברו –זוהי גמילות החסדים.

                           -השלמות בין אדם למקום-זוהי התורה.

                           

                          עלינו לשאוף להגיע לשלמות כדי להגשים את ייעודינו לשמו הגענו לעולם הזה.כאן אנו מקבלים מרשם משמעון הצדיק שמתאים לכל דור ודור וגם לדורנו אנו.כל יום להשתדל לעשות משהו כדי להגביה את יכולותינו ולהרגיש את הצמיחה בחיינו.

                           

                           

                          1.מקור:הספר "דוד המלך ועצמת התהילים"

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS