כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 7/2011

    10 תגובות   יום ראשון, 31/7/11, 21:11

    יום חמישי 31 מרץ 2011

     

    מקסם שווא

     

    מקסם המפגש מרעיד

    מיתרים מסתוריים

    מתנגנים עם רוחות וריחות

    משכרים של מלאכים.

     

    ארוס מחייך,חיצו איננו

    תקוע היטב הוא בינינו

    משמים מלאכית האהבה

    נוסכת שמן המור על ראשך.

     

    כך נראים הדברים

    בתחילת העוצמה

    עת מושכים נימים

     דקים

    החוצה

     את הריגשה.

     

    אלפי בדי משי נסתרים

    נשפכים ממרומים...

     

    האהבה האהבה..

    האשליה המתוקה.

     

    ובאחת הוריקן

     מתנפץ על ליבך..

    התמונה נסוגה

    השפל בא

    גורר אחריו

    את הגאות

    הסערה עוטפת לאות

    במלואה.

    דרג את התוכן:
      6 תגובות   יום ראשון, 31/7/11, 21:07

      הפחד

      פחד הינו כוח הרסני במיוחד. הוא הורג התלהבות, הוא מחסל את הביטחון העצמי, מרוקן את האנרגיות מתוכך ופוגע ביצירתיות שלך. מדוע קיים בנו הפחד מלכתחילה? חוסר החלטיות וספקנות מהווים כר פורה להתפתחות הפחד.
      לאדם הפשוט,לפי דברי הרב לייטמן, יש שני סוגי פחד: מהעולם הזה (להסתדר בחיים, בריאות, דור ההמשך, וכו') ומהעולם הבא (להכין לעצמו גן עדן ולא גיהינום). אבל, כל סוגי הפחד האלה באגו המתפתח, מביאים את האדם לסוג השלישי של הפחד, שהוא הפחד האמיתי - האם אני אוכל להידמות לבורא בתכונת הנתינה והאהבה כלפי האחרים וכלפיו. אם האדם מרגיש הכרחיות להשיג את התכונה הזאת, אז הפחד הזה דוחף ומביא אותו למחסום, ל"תשובה מיראה" לבורא. 


      בכתבתה של סילביה עבר,היא מגדירה את הפחד" כמחסור באהבה.פחד הוא ההיפך מאהבה. פחד זו אנרגיה שלילית, המתבטא בצורת רגש, מחשבה ו/או תגובה פיזית. לעומתו, אהבה זו אנרגיה חיובית המתבטא באותה דרך. 
      פחד: "הרצון להימנע (או לברוח) מפני הגורם לתחושה בלתי נעימה". 
      אהבה: "הרצון למשוך אלינו והתייחד עם הגורם לתחושה נעימה, השאיפה לאחדות". 
      פחד = בעיה, חושך, רצון להתרחק. 
      אהבה = פתרון, אור, שאיפות לאחדות. 
      לכן, פחד ואהבה הם הפכים."

      מרגלית איילון מתארת את הפחד כ"מפלצת מנטאלית שהאדם יצר לעצמו-זרם תודעה שלילית.הפחד הוא המצאה שלך .אם אתה זוקף את ראשו המכוער -תן לו מכה.קל למוטט אותו בדיוק כמו שקל ליצור אותו.
      תודעה של אדם יכולה להיות לגמרי ללא פחד.
      כשאתה מסלק את הפחד מן התודעה-אתה מתחיל להיראות צעיר והבריאות שלך הולכת ומשתפרת.
      כשליבך מלא פחד ימשכו אליך אנשים שגם המניע שלהם הוא פחד,ויחד תגבירו את הפחד אחד של השני. דווקא אותו נושא שאנו דואגים ומפחדים ממנו, דווקא הוא "קורה" לנו."
      ברוחניות קיים מושג - דומה מושך דומה. אם יש בי אמונות שליליות לגבי עצמי הן מושכות אלי - התייחסות דומה שלילית של אנשים אחרים אלי. אנשים אחרים בסביבתנו הם כמו מראה בשבילנו. 

      ממשיכה ואומרת מרגלית:"אם תמלא את ליבך באהבה ימשכו אל חייך עוד ועוד אנשים שיאירו אותך באהבה שלהם ויוארו מהאהבה שלך,וכך תעצימו זה את האהבה של זה.
      זאת משום שאנו מושכים אלינו בדיוק את מה שאנחנו צריכים ללמוד.כל עוד אנחנו לא לומדים נמשוך אלינו עוד ועוד ניסיונות דומים.כל עוד אנו לומדים אנחנו לא צריכים לחזור שוב אל הניסיון הזה,ואנחנו מוכנים לשלב הבא של מסענו."
      מרבית האנשים חשים כי הם תוצאה של תהליכים, שאין להם שליטה עליהם. תאונה, מחלה, ניתוק מאדם אהוב, מערכות יחסים שמתפרקות, כל המקרים האלה נחשבים בעיני רוב האנשים לגורל, מזל, משהו שאין להם שליטה עליו.הם חשים כקורבנות של נסיבות חיים.
      ככל שאנחנו מתפתחים ברמת המודעות שלנו ,אנחנו מבינים שהיכולת להשפיע על חיינו גדלה והולכת. ככל שאנחנו לוקחים יותר אחריות על חיינו- אנחנו הופכים להיות בעלי שליטה ויכולת השפעה רבים יותר במסע חיינו. אנחנו מתקדמים אל החופש שלנו, החופש להיות מי שאנחנו, בעלי יכולת,בעלי זכות ההכרעה על מהלך חיינו.
      לפחד יש גם מטרה חיובית: הפחד גורם לאדם לפתח כישורים חשובים ולהתעורר משאננות והרס עצמי . לכן, כדי להתגבר על פחד, יש קודם להיות בו, להתפתח ורק אז אפשר ללמוד להתמירו לאהבה. זאת אומרת, ברמת התפתחות פרימיטיבית של האדם ,הפחד עוזר לבניית האגו והייחודיות. אבל כשאדם הגיע לרמה זו, עליו להתפטר מהפחד מהר ככל האפשר, לפני שיתחיל להרוס ולחסום את התפתחותו אל האחדות והשלם. 
      כך אנו למדים, שמה שהיה "טוב" בשלב מסוים של האדם, הופך ל"רע" בשלב אחר. 

      ודבריו של הרבי מברסלב מלמדים אותנו שיעור אמיתי:
      כל העולם כולו גשר צר מאוד/ מילים: רבי נחמן מברסלב 

      כל העולם כולו 
      גשר צר מאוד 
      והעיקר, והעיקר 
      לא לפחד, לא לפחד כלל.

      דרג את התוכן:
        2 תגובות   יום שבת, 30/7/11, 11:36
        האתר השתגע...כל הזמן תקלות
        דרג את התוכן:
          2 תגובות   יום שישי , 29/7/11, 10:18

          יום שישי -29/7/2011

          מצב האומה

           

           

          ושם בחוץ עם האמהות

          אשר עם ילדיהם בעגלות צועדות

          הם נמצאים כולם

          לצידם,ראש ממשלתינו-עינך פקח...

          שם צועדים זקננו,

          טפינו,נכינו,נפגעי קצבאותינו...

          שם צועדים מיטב בנינו

          אותם הבאנו לשרת מדינתנו...

          שם צועדים ילדינו

          אותם שלחנו ללמוד

          אך האוניברסיטאות הפכו

          נכס חסר דירות

          משכן לילדי שועי העם

          וילדינו בחוצות מחפשים משכן...

          וילדינו שבגרו ומשפחות בנו

          משוכני אוהלים ארעיים

          בכאב ליבנו אנו רואים

          לדירות ופת לחם זועקים...

          ואללי..רופאינו לאבק דרכים יוצאים

          גם הם משכורותיהם בקנטים...

          ילדים גידלנו בארצינו

          והם ברחובות עצמם מוצאים...

          אז פתרון אנו רוצים

          מכל אותם אשר בשלטון חפצים

          אך פתרונות אינם מחפשים

          לפיות האוכלוסין...

          דרג את התוכן:
            13 תגובות   יום שישי , 29/7/11, 04:53

            מכתב לראש הממשלה נתניהו..

             

            שלום לך ראש הממשלה.לפני למעלה משלוש שנים לפני הבחירות כתבתי לך מכתב אישי בו סיפרתי לך למה לא אבחר בך[לצערי נבחרת..].הזכרתי לך את קיצוץ הקיצבאות האכזרי לילדים.כשהלכת בתום כהונתך שמחתי כמו כנראה זקנים,נכים ו"דלת העם".

             

            הנה העתקו:

             מכתב אישי לבנימין נתניהו

            הכרתי אותה אישית.אישה בגיל העמידה ,מבורכת בילדים,כמובן איך לא ?חד הורית...

            דווקא לא הסטריאוטיפ של אישה מבורכת,אתה יודע-ספרדיה ,חסרת השכלה,פרימיטיבית...דווקא לא אך נקלעה לסיטואציה זו.

            ואתה עלית לשלטון .היא דווקא בחרה בך.לא ידעה שאח"כ תתקע סכין ישר בבטן הרכה ביותר...בילדיה.

            אתה ואשתך חגגתם כשהיא ליקטה מעותיה ,כדי לשמור על קיבתם של הילדים מלאה.אין מדובר על מותרות חלילה -כמו בגדים וממתקים...

            ואז החלטת לקצץ באכזריות, ברוב הקיצבה שנתנה לילדים.ולא הקשבת לדמעות שנשפכו מעיני "עניי ארצך".אתה נתת יד ל"עשירי העיר ופרנסיה" ובעטת באלו שהעלו אותך למעלה.שהאמינו בך.

            מתוך המצוקה הגדולה שגרמת ,היא נשבעה שלעולם לא תבחר בך שוב.היא לעולם לא תשכח את השבר הגדול שעשית בביתה.ולא אפרט לאן הגיעה אשה זו וילדיה במצוקתם.

            עכשו אתה פונה אליה ואל העם- ורוצה לשוב ולשלוט.

            סליחה מר נתניהו...יש גבול לחוצפה...שפכת דמים-ואתה חוזר לקבל תנופה מאלו שנפלו..."בזכותך".

            יש האומרים שהצלת את הכלכלה...אכן...יתכן...ה"ניתוח הצליח-והחולה מת"...
            ראה זעקתם של אלפי פיות ילדים קטנים בארצנו.

            תסלח לי ביבי ...היא לא תצביע עבורך...לעולם לא תסלח...וגם אם לצערה תעלה לשלטון...

             

            הפעם הצטרפו לכל ה"אספסוף הזה"...גם סטודנטים,המעמד הבינוני..חוץ מהקבלנים והמליונרים שטיפחת בהמון אהבה,אף אחד לא מרוצה ממך...ממש מפליא..

             

            חוסר הרגישות שלך לפעימות הלב של העם,חוסר יכולתך להבין מה מחיר קוטג עושה לאדם רעב כשהוא עולה..מראים שאולי לפני שגם העשירים פחות יקומו לרחובות לזעוק ושעוועתם תעלה השמימה-שפשוט תודה:

             

            אני ראש ממשלה טוב לקבלנים,בנקאים ולאנשים שבעים.

             

            רק רציתי לומר לך כמה מילים.

             

            אז שבת שלום...

             

            ואגב,מה באמת קורה עם גלעד שליט המיצג כל לב חרד של הורי החיילים במדינה..

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום שישי , 29/7/11, 04:28

              יום שני, 28/6/10,


              קשר נשמות 

               

               

               

               קשר נשמות

               

               חוט משי ענוג

               

               משתעשע ביופיו

               

               אלפי זהרורי קמתו. 

               

               

               

               קשר נשמות

               

               לחן יפה מתחרז

               

               לפוף, מחבק

               

               ביני לבינו .

               

               

               

                גם אם ירחק

              גם אם לא ישוב

              קורים ענוגים יקראונו

              חבוק שוב ושוב.

              דרג את התוכן:
                6 תגובות   יום שישי , 29/7/11, 04:26

                חודש אב-היכולת לראות את הנולד.


                אב הוא חודש מיוחד, בו האור מאיר בגבורה יתרה. המסורת היהודית נוהגת להוסיף שם של נחמה לחודש זה.
                בזמן עבר,נמנה חודש אב בין החודשים ה"טובים", חודש של בציר ענבים וביכורי שאר פירות הקיץ.
                כתוצאה מאירועים קשים ,כמו חורבן שני בתי המקדש, הפך חודש אב להיות חודש של אבל ויגון.לכן, הוסיפו לו את הכינוי, "מנחם", כלומר - חודש מנחם-אב,כנחמה של בניין בית המקדש לה אנו מצפים. בנוסף, מנחם הוא שמו של המשיח, אשר על פי המסורת עתיד להיוולד בחודש זה.

                חודש אב הינו החמישי למניין החודשים במקרא אשר מונים מניסן, והאחד-עשר למניין מחודש תשרי. השם "אב", כמו שאר שמות החודשים איננו שם עברי, אלא שם אכדי.

                ע"פ הקבלה מרמז אב לספירת החכמה הנקראת 'אב', ואיזהו חכם הרואה את הנולד'. כלומר, ניתנת לנו בחודש אב יכולת מיוחדת לראות איך שכל דבר נולד ומתהווה מדבר ה', וש'אין רע יורד מלמעלה'.

                פירושים לשם החודש:
                -abu- פירושו קנים. על פי החוקרים, בחודש זה נהגו לקצור את הקנים לצרכים שונים.
                -בבבלית, פרוש השם הוא אש -על שם החום הכבד השורר בתקופה זו של השנה.
                -במסורת היהודית, נקרא החודש "אב" כנחמה על כך שלמרות הצרות והפרעות אשר פקדו את עם ישראל בחודש זה, ירחם עלינו הקב"ה כרחם אב על בניו.
                -בלוח גזר, נקרא החודש "ירח קיץ", על שם אסיף הפירות בתקופה זו.

                מזל החודש - אריה:
                -רמז לעם ישראל עליו נאמר בברכת בלעם: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" - כלומר, למרות הגזרות והצרות יקום העם מן החורבן ויצעד לגאולה.
                -ב"אריה"-ישנם ראשי התיבות: אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, הושענה רבא.
                -אריה גם אותיות ראיה. מכאן לומדים שבחודש מנחם אב יש לנו את היכולת להתבונן ולראות קדימה, לצפות למרחוק ולהתכונן לגילויים הנשגבים של החודשים אלול ותשרי.

                ראש חודש אב הוא יום תענית צדיקים, כיוון שהוא יום פטירתו של אהרון הכהן.
                מנהג חסידים ומקובלים הוא לאחל 'כתיבה וחתימה טובה' כבר מחמישה עשר באב (ט"ו באב).


                ימים מיוחדים:

                ה' אב- יום ההילולא של האר"י הקדוש - רבי יצחק לוריא, המורה הגדול של הקבלה.ה' אב אותיות א.ה.ב המלמדות שיום זה מסוגל לאהבת ה' ואהבת הבריות מתוך התבוננות פנימית.
                ט"ו באב- בו הותרו השבטים להתחתן זה עם זה, אירוע המסמל אחדות ואהבת ישראל.

                דרג את התוכן:
                  4 תגובות   יום חמישי, 28/7/11, 10:16

                  יום רביעי 27 יולי 2011

                   

                  האם?

                   

                  האם זה תום או טמטום

                  להאמין בניקיון,יושר אהבה

                  וככה שנים להדס בזו הביצה

                  באמונה תמימה?

                   

                  האם זאת עבודה בעיניים

                  שימת כפות הידיים

                  לא לראות,לא לדעת

                  ולתת ללב לרוץ קדימה בשאט?

                   

                  האם כל ימי הפקרתי

                  את השכל הישר הדברתי

                  ורק לרגש המסמא התרתי

                  לשלוט בדרך אמת,לעצמי שיקרתי

                  בעצמי היתלתי,אותי הוניתי?

                  דרג את התוכן:
                    12 תגובות   יום חמישי, 28/7/11, 08:05

                    היו הייתה נערה יפה שחלתה...

                     

                    היא הייתה נערה יפה מעיירת פיתוח דרומית.מכל בני משפחתה ברוכת הילדים ,נפשה הייתה רכה ועדינה ועם גירושי הוריה היא חיפשה נחמה בדת.

                    היא הלכה ללמוד בתיכון חרדי, אך כמו רבות מהבנות אשר ביתם חילוני -הקונפליקט בהנהגה האישית לא היה קטן.הרי במשפחתה שידרו  פתיחות ,ובבית ספרה בת שאהבה לחייך לבנים נחשבה כאינה מקפידה על כללי הצניעות.

                    כך קרה לה שהתאהבה במישהו אך מיד קיבלה הרמת גבה זועפת בבית ספרה.

                    היא יישרה קו אך לקראת סוף התיכון–החלה לגלות חוסר שקט -עד שאובחנה כנערה הסובלת מפיצול אישיות.הורים לא היו שם לגונן עליה.אביה ליבו הלך אחרי אישה אחרת ואמה שבורת לב תפקדה ברמות נמוכות של אוכל לילדים ודיכאון עצמי.

                    כך, משהחליטו בהנהלת בית הספר לשמור עליה ולהשיאה לגבר וכך לשמור על כך שתישאר חרדית,העבירוה לבית רבנית בצפון- אשר הונחתה עי פסיכולוגית חרדית,כיצד לנהוג בנערה.

                     

                    בביתה עמוס הילדים ותחת שבט ידה של הרבנית היודעת כל –התנהלה "הבראתה"- ביד קשה.היא עזרה לרבנית בגידול ילדיה ובניקיון, ומידי פעם חטפה צעקות אם לא התפללה כיאות או שמצב רוחה של ה"צדיקה" לא היה טוב.

                    וכמובן חיפשו לה שידוך.שידוך בו תמשיך להיות קרובה ל"אם החדשה " ותחת שליטתה כי הרי הנערה חולה וצריכה תמיכה.

                     

                    ויהי היום ואל בית הרבנים נקלע גרוש אב לכמה ילדים אשר אשתו סבלה מנחת ידו.הוא עצמו היה אדם בעל השכלה אקדמית ,עוסק במחשבים –אשר משפחתו במקורה ממעמד גבוה .האב צייר והאם נספחת לכישרונותיו.מה לעשות?לאחר גירושיו החליט לחזור בתשובה.אט אט הגיעה הכיפה השחורה ,הזקן ומכיוון שקול נאה היה לו -הפכוהו מידי פעם לחזן.

                    וכמובן,רצה האיש שידוך.הוא היה כבן שלושים ומעלה.

                    או נפלא..יש בחורה בת פחות מ-18 ,אשר זקוקה לשידוך וגם היא ממשפחה שאינה יראת שמים והרוסה ויש איש שחזר בתשובה.נו -אז מה אם השמועות מספרות שהיה אלים כלפי אשתו?

                    הרבנית בה עסקינן, תמיד דעתה הייתה בעד הגברים.גם אביה השפיל את אמה.היא תפסה צד למען המין החזק.אישה תמיד הייתה חשודה בעיניה כמועדת לניאוף,מלוכלכת אם בעלה העיד על כך[היא עצמה דאגה שאחרים ינקו את ביתה].תמיד הבעל היה אצלה הצודק אך בשורה תחתונה כמו הרבנים והרבניות ברמתה[חסידה אוטנטית ואשכנזית טהורה אשר ילדיה יקבלו כשידוך,את מלח הארץ של הקהילה החסידית ,בגלל מעלתם הגבוהה בשושלת המכובדת]היה זה שקיבל גיבוי ויהי מה.ובכלל חוזרים בתשובה הם גזע נחות..ואם הם ספרדים[הזוג בו עסקינן אכן כזה]-הרי הנחיתות זועקת לשמים...

                     

                    לקחה הרבנית צעד קדימה.הראתה לו את יופייה של הבחורה [ואכן הייתה יפיפייה אמיתית]-גם צעירה ,גם יפה,גם מנקה היטב וגם אישה כנועה ובשלנית.הרי לנו שידוך נאה.רק לא סיפרו לו על הכדורים שעל הנערה לקחת...ועל מחלתה עקב נסיבות חייה הקשות.

                    והתמימה?שידוך הוצע לה.גם חכם,גם נבון,מבוגר אך דתי ונפשה הרי חשקה כבר לבנות לה בית ולצאת מעולה של הרבנית.

                     

                    וכך התקיימה החתונה החסידית כשמגוריהם נקבעו מעל דירתה של הרבנית.עוד לפני נישואיה החליטה הרבנית בעצה אחת עם הפסיכולוגית שבמצבה הנפשי של הבחורה ,לא כדאי שהיא תכנס להריון ולכן ללא ידיעת הבעל היא נתנה לה כדור נגד הריון...

                    והבעל אשר היה בטוח שקיבל אוצר שלם-אינו מודע לתחבולה..מעט סיפור דומה ליעקב-רחל-לאה ולבן..

                    הוא שם לב שאשתו אינה נכנסת להריון.יחסיה עם הרבנית- כחוזר בתשובה ,נראו לו בסדר בינתיים...אך מה לעשות יום אחד מהמתח ומידו הקשה ועצבנותו..קרסה הבחורה ונכנסה להתקף המחלה ,ואז התבררה לבעל גודל המרמה...

                     

                    הוא אסר על אשתו לשמוע בקול הרבנית והפיל על ראשה את גודל תסכולו מהמצב.

                    והיא נכנסה להריון ומצבה עלה וירד.והרבנית הייתה בסוד העניינים עם רבניות הישוב .יום אחד בהריונה השלישי...טענו שרצתה להפיל את התינוקת מהחלון[היא טענה אחרת-אך מילותיה לא תפסו משקל],ועל דעת הרבניות הוחלט להעלימה בבית הרבנית- ללא ידיעת הבעל.את הילדים חילקו בבתי חסידים שהתנדבו...

                    הבעל היה מזועזע לגלות את גודל המעשה מבלי להיוועץ עימו,הקים קול צעקה ודאג שתוחזר הביתה ואסף את ילדיו חזרה.הוא הוריד את כל אביזרי הדת וחזר בשאלה.

                     

                    כך התנהלו בהרבה כאב,אלימות,חוסר תמיכה ועוד חיי האישה אשר מהתרופות שמנה ורק פניה היפות העידו על יופייה וחלומה כנערה.

                    סופו של הזוג כמובן –שהתגרש בגלל עקשנותה של האישה.האישה שהייתה נבונה והלכה לרופא אשר ייצב את מצבה - תפקדה כאם ובבית למופת,הרחיקה מעליה את הרבנית ושאר אלו אשר סבבוה...

                     

                    אך השמועות ,והעלמת סיפורה בקהילה לא הפסיקו.חוזקה של האישה ורצונה להבריא מחזיק את ביתה.ילדיה גדלו חלקם דתיים וחלקם פחות...

                    את העוול אשר נעשה לה -לא כולם רצו לשמוע ,וגם אם ידעו עמדו כמובן לצד דעת הרבנים אשר כיסו על מה שלא רצו שידעו...

                    רק רציתי לספר לכם על נערה יפה וגורלה...

                    דרג את התוכן:
                      12 תגובות   יום חמישי, 28/7/11, 05:10

                      פרק מז:בוא נחזור אחורה בזמן-כשאישה נכנסת לתמונה כאשתו השנייה של האב הגרוש.

                       

                      נשים נשים.חוויתי את האופי הבוגדני והלא מכיל של האישה ממקומה של האישה הראשונה שהתגרשה מהגבר וכעת נכנסת פרינצסה חדשה לנעליה.

                       

                      מה שהתמיהה אותי ביותר הוא המצב בו אישה מתחתנת עם גרוש ,ומקבלת ממנו את צידו ודעתו לסיבת הגירושין ללא עוררין.

                       

                      איך אישה מאמינה שהגבר שלה הוא קורבן להתעללות אשתו הראשונה והיא פשוט הסכימה לתת לו גט להנאתה?מה אישה חושבת לעצמה כשרעותה הסכימה לתת גט ועוד כרוכים אחריה לא מעט ילדים?

                      הגיבוי והרצון שלה לצאת למלחמה נגד אמם של אבי ילדיה[והאמינו לי שלא חשוב מה מקצועה]-כאילו היא עצמה התגרשה מהם,ולהיות מעורבת רגשית כל כך שאפילו נעשית חולה מהמעורבות הזו.

                       

                      התמזל מזלו של הגבר. הרי יש לו סנגורית ללא תשלום לכל מעשה שעשה או לא עשה והאישה עומדת מול שניים במקום אחד להתמודדות למען ילדיה.

                       

                      איזו אישה מאמינה שהאישה לקחה על עצמה את גידול ילדיה כשהיא נותנת מרצונה חופש לאבי ילדיה מלקחת אחריות על חייהם,ושמותר לו להחליט על דעת עצמו מתי נוח לו ולה לקחת את הילדים אליהם?

                      איזו אישה עוזרת לבעלה לדבר כנגד אשתו לשעבר ומגבה אותו בשיחות כנגד האם?

                       

                      האם לא ברור לה שאם יום אחד היא תפנה כנגד האב- זה יהיה דפוס ההתנהגות שלו כלפיה.

                      פעם קראתי ראיון עם אישה שנייה שהייתה על סף גירושיה מאותו בעל והיא אמרה לכתבת:מה חשבתי לעצמי,שאם הוא התנהג כך עם אשתו הראשונה הוא לא יתנהג גם איתי כמו שנהג עימה?

                      אכן אישה –מה חשבת?

                      ואז את חולה מהמצב,ואז הקערה מתהפכת אלייך...

                      אם תכנסו לפורמים של משפחות מורכבות,דהיינו משפחות בהם אישה גרושה או רווקה התחתנה עם גרוש, לרוב תמצאו את האישה הראשונה מושמצת,מושפלת וכל הכינויים שבעולם על ראשה[ואגב,ראו איך בפורום חמות-כלה משמיצות לרוב הנשים זו את זו...].

                       

                      למה אנו הנשים כה מהר עומדות ומגוננות על הגבר שלנו?למה אנחנו לא מגבות את רעותינו הנשים?

                      מצטערת לומר לכן רעותי,לרוב מצאתי את הגברים חברים טובים יותר מהנשים זו לזאת..

                       

                      האופי המתרפס הזה,מהירות זריקת הבוץ על אישה אחרת והכפשתה.השארת האישה המחליטה לקחת את חייה צעד קדימה ולא להיכנע לתנאי חיים מסוימים-גורמת לבידוד האישה הלא מרצה והענשתה ע"י בנות מינה, בדרכם לגונן על הגבר ועל ערכי החברה הפוריטניים המקודשים.

                      דרג את התוכן:
                        2 תגובות   יום חמישי, 28/7/11, 04:28

                        אל תדון את האדם לפני שתגיע למקומו

                         

                        לפעמים צריך האדם להעביר ביקורת על מישהו (גם על עצמו). והשאלה היא, איך אפשר להעביר ביקורת בצורה בונה? ביקורת המתחשבת בצרכים של האדם השני, והמספקת מענה טוב יותר, לצרכים של זה שמעבירים עליו את הביקורת.ביקורת כזו הסיכוי שלה להתקבל גדול יותר, מאחר שהיא טובה יותר לשני הצדדים.

                         

                        רוב האנשים מוכנים לקבל ביקורת, אבל רק במידה מתונה.כדי שהביקורת תועיל, צריך לשלב בה גם מחמאות. הנטייה הטבעית היא לדחות את דברי הביקורת  ולהתעלם מהם, ולפעמים גם לתקוף את מי שאמר אותם.

                         

                        ספר משלי ממליץ למתוח ביקורת בזהירות ולהתאים את הביקורת לאופיו של האדם אשר מדברים איתו ובפרט, יש לקחת בחשבון את מידת ההבנה שלו: "תחת גערה במבין, מהכות כסיל מאה" [משלי יז]. כאשר גוערים באדם מבין היודע להסיק מסקנות, הדבר עלול לגרום לו נזק נפשי. הוא רגיש מאד לדברים שנאמרים לו, גערה לא זהירה עלולה להביא אותו למסקנה שהוא חסר-ערך, להשפיל אותו ולשבור אותו מבחינה נפשית יותר ממה שמאה מכות ישברו את הכסיל. הדרך הטובה ביותר להעביר ביקורת על אדם נבון היא ברמז דק, שהרי הנבון יודע להבין, מתוך רמזים דקים, מה כוונתו של הדובר. הרעיון שיש לדבר עם חכמים ברמזים נמצא כבר בדברי חז"ל: "די לחכימא – ברמיזא".

                         

                        כדאי להקדים לדברי-הביקורת כמה דברי-שבח ומחמאות, כך שהאדם ירגיש טוב ולא ייפגע מהביקורת. כדי להשיג תוצאה חיובית ,יש להדגיש את הצדדים החיוביים של הזולת, כך שיהיה ברור שהפגם שעליו מותחים ביקורת מתגמד לעומתם. ולהוסיף שכוונת הביקורת, להוסיף עוד יותר חיוביות לחיוביות שכבר נמצאת בו.זאת מכיוון  שכשאדם שומע דברי ביקורת, הם תמיד פוגעים בכבודו ובביטחונו העצמי .העברת ביקורת עלולה לפגוע בדימוי העצמי של הזולת ולגרום לו להרגיש פגום ופסול.

                         

                         

                        אנשים חכמים יודעים להעביר ביקורת באופן שמשיג תוצאה הפוכה - הזולת מרגיש שהביקורת מחמיאה לו ומייפה אותו.עצם העובדה, שאדם חכם טרח למתוח עליו ביקורת מראה, שהוא ברובו טוב, שהרי אילו היה ברובו רע, לא היה "משתלם" להשקיע ולנסות לתקן אותו.

                         

                        אדם שכל דבריו הם תוכחות וממתיחת ביקורת על אחרים - מקשה את עורפם של השומעים, גורם להם להתעלם מדברי הביקורת שלו ואולי אף מדברי ביקורת בכלל, כי הם רואים שלביקורת שלו אין סוף - לא משנה מה יקרה, תמיד יהיה בזה משהו רע, ולכן אין טעם להתאמץ ולשפר.

                         

                        מעבר לנזק שהוא גורם לשומעים, איש ביקורתי גורם נזק גם לעצמו: מכיוון שהוא רואה בכל אירוע את הצד השלילי, הרגשות השליליים מצטברים בליבו, אין לו שמחת חיים, והוא יכול פתאום להישבר וליפול לדיכאון שממנו לא יוכל לצאת .

                        .

                        המסקנה היא :ככל שהדיבור אותו מוציא האדם מפיו ,מחובר יותר אל הדעת והמחשבה, כך הדיבור הביקורתי  עצמו הופך להיות טוב יותר.חשוב בטרם תדבר. חשוב טוב על כל התמונה המלאה. שים את עצמך במקומו של חברך. נסה להבין את הצד השני. ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. רק כאשר תבין את הצד השני בדיוק כפי שאתה מבין את עצמך, רק אז באפשרותך להעביר אליו ביקורת בונה וחיובית.

                        דרג את התוכן:
                          4 תגובות   יום רביעי, 27/7/11, 15:49

                          יום רביעי 27 יולי 2011

                          חז"ל אומרים - 'לשון הרע קוטלת. שלושה' -

                          את האומר לשון הרע, את השומע  ואת מי שנגדו יצאה.[צטטה יעל חיון]

                           

                          כשאנשים מרכלים..

                           

                          ניסיתם פעם להתחבר אל מישהו

                          וראיתם שהוא מתלהב מכם?

                           

                          ניסיתם פעם לחוש מישהו כזה

                          אחרי שחבורת רכלנים לכלכה עליכם?

                           

                          חשתם את העיניים שלהם

                          ששוב אינם יכולות להישיר מבט לעינכם?

                           

                          חשתם את המבוכה שלו

                          או כיצד הוא מביט כיודע כל צפונותיכם?

                           

                          שמעתם את קולו החמקני

                          ממהר לדחותכם מלקבוע פגישה נוספת עמכם?

                           

                          זה קורה במקומות עבודה,מגורים ובעיקר בחברה צפופה

                          כמו בעיירת פיתוח או בקיבוץ פתוח...

                           

                          תחשבו על זה פעמיים

                          לפני שתפתחו תיבת רכילות

                          ותמהרו לתת אינפורמציה

                          כדי לזכות כאילו באיזו תחרות...

                           

                          אך,כמה שזו נבזות...

                          והתמורה היא?

                          לחשוב שאתם תקבלו ליטוף...

                          כי אותו רכלן או שותף לפטפוט

                          ימהר לעשות גם עליכם

                          שיפוט ושיפוד...

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS