כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 8/2011

    4 תגובות   יום רביעי, 31/8/11, 19:15

    מתושלח הוא בעל מספר השנים הרב ביותר ופירוש שמו - מוות שלח

     

    מתושלח היה בנו של חנוך, אביו של למך וסבו של נח בונה התיבה.הוא דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית ,בסדר הדורות שבין אדם לנח. שמו הפך לסמל של אריכות ימים. מתושלח הוא בעל מספר השנים הרב ביותר, וזהו אף פירוש שמו - מוות שלח. אפשר לראות אותו, אם כן, כדמות מיתית קדומה, כאלה שאנו מוצאים במיתולוגיה היוונית, כמו במיתולוגיות אחרות גם כן.

     

    מתושלח חי 969 שנים, משך הזמן הארוך ביותר במקרא. לפי המסורה מתושלח מת באותה שנה בה התרחש המבול, ולכן יש שטוענים כי הוא מת במבול עצמו.

    רש"י מפרש כי מתושלח מת שבוע לפני המבול.אלוקים המתין שבוע למותו של מתושלח, ורק אז החל את המבול, וזאת כדי "ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא".

     

    על פי הנוסח השומרוני מתושלח מת למעלה שלוש מאות שנה לאחר המבול, אם כי לא ברור כיצד שרד את המבול.

    על פי נוסח השבעים מת מתושלח 6 שנים לאחר המבול, אולם בנוסח האלכסנדרוני מופיע תיקון לתאריכים, כך שמתושלח מת ב-14 בטרם למבול.

     

    העץ "מתושלח", שהוא העץ העתיק ביותר בעולם כיום ונמצא בקליפורניה, נקרא על שמו של מתושלח .זהו עץ אורן מהמין אורן האיצטרובל הזיפני (Pinus longaeva) הנמצא בהרים הלבנים בקליפורניה בשטח היער הלאומי איניו והוא העץ הזקן ביותר הידוע בעולם. גילו המוערך הוא 4,483 שנים  והוא גם האורגניזם החי הזקן ביותר הקיים היום. העץ נקרא על שמה של הדמות התנ"כית מתושלח שחי על פי המקרא עד גיל 969. שלב ההנבטה של העץ בשנת 2832 לפנה"ס, גם קרוב מאוד לשנה בה נולד מתושלח על פי הכרונולוגיה המקראית.

     

    הזרע העתיק ביותר בעולם* התגלה בשנת 1963 במצדה. מחקרים גילו כי הוא בן לא פחות מ?2,000 שנה! החוקרים הסקרנים החליטו בשנת 2005 לזרוע אותו בקיבוץ קטורה שבערבה. לאחרונה התרגשו לגלות כי הזרע נבט, ועץ תמר צעיר?זקן החל לצמוח. החוקרים החליטו לקרוא לעץ "מתושלח", על שמו של מתושלח המוזכר בתנ"ך, אשר חי לא פחות מ?969 שנים [ועדיין צעיר יותר מזרע העץ שלנו.]

    בשנת 70 לפני ספירת הנוצרים כבשו הרומאים את ארץ ישראל והטילו עליה מצור. לוחמים יהודים רבים ברחו והתבצרו במעוז מצדה, אשר שימש בעבר ארמון למלך הורדוס. כמה חודשים הם חיו במקום עד שהבינו כי הרומאים מקיפים אותם ועומדים לקום עליהם. בעצה משותפת החליטו כולם להתאבד יחדיו, כדי להימנע מכניעה לרומאים. היהודים הותירו מאגרים רבים של מזון כדי להוכיח לעולם כי לא הוכנעו בקרב אלא בחרו בעצמם במותם. הזרע שנמצא אלפיים שנה מאוחר יותר במצדה, הוא שריד ממצבורי המזון לאותו אירוע טרגי.

     

     

    http://news.galim.org.il/pages/1324*

     

    דרג את התוכן:
      6 תגובות   יום רביעי, 31/8/11, 10:02

      איך יראה שופרו של משיח אף אחד מאיתנו איננו יודע

       

      במשך כל חודש אלול נוהגים לתקוע בשופר תקיעה אחת -בסיום תפילת השחרית של ימות החול. תקיעה זו באה כדי לעורר את העם לתשובה ,לפני בואם של עשרת הימים הנוראים.

      ביום האחרון של חודש אלול, בערב ראש השנה, אין נוהגים כך, כדי ליצור חיץ בין תקיעות אלה שהן "תקיעות רשות", לבין תקיעות החג שהן "תקיעות חובה". האמונה אומרת כי כך אפשר גם "לבלבל" את השטן ולמנוע את קטרוגו.

       

      השופר הוא כלי נגינה עשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים. הוא כלי נשיפה עשוי קרן חלולה של בהמה או חיה וכשתוקעים בו משמיע קול תרועה.

      הפסוקים בהם בין השאר,מוזכר השופר:

      "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו." [תהלים]

      תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין.[הושע].

      כל השופרות כשרים חוץ משל פרה. [ויקרא רבה].

       

      השופר מעובד מקרן אייל או אנטילופה [שופר תימני]. את הסחוס הפנימי מוציאים בטכניקה מיוחדת ובעדינות רבה, שכן איכות השופר נמדדת בכשרותו ההלכתית, יש המטמינים את השופר  באדמה ומחכים שהרימה תאכל את התוכן והוא יהיה חלול באופן טבעי לגמרי.

       

      מאין הגיעה המילה שופר?

      -המילה שופר כנראה באה מהמילה אשפרה ,מהמיתולוגיה האשורית.

      -ביהדות המילה שופר באה מלשון להשתפר .

      -פילוסופים ומיסטיקנים ייחסו לצליל השופר סוג של הטפת מוסר.

      -יש  הרואים את השם שופר כנגזרת מהמילה להשתפר

      -  שופר -מלשון שפורפרת חלולה דימוי לדרכי התנהגות האדם.

      -שופר- מלשון המילה שפוף, המרמז לצניעות.

       

      ביהדות השופר הוא תשמיש קדושה המשמש לקיום מצוות תקיעת שופר בראש השנה, כדי "לפתוח שערי שמיים בראש השנה ויום כיפור". וככזה הפך לסמל יהודי. לשופרות היהודים היו כמה תפקידים דתיים בתנ"ך,כגון: העברה של ארון הברית [שמואל ב'],ההכרזה על מולד הירח תחילת החודש שהפכה לחוק בישראל [תהילים], "יום כיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם" [ויקרא].

       

      לשופרות היו גם תפקידים "חילוניים":

      - המלכת מלך [ספר שמואל וספר מלכים].

      -הכרזה וקריאה לגייס חיילים בעזרת שופרות, לתקוף, להכריז ניצחון [שופטים].

      -בשופר הכריזו על השנה החדשה והחודש החדש.

      -במקומות מסוימים הכריזו בתקיעה בו את כניסת השבת.

       

       אנו נתקלים במספר פעמים בתנ"ך באישור ,לתקוע בשופרות על אף האיסור לנגן בכלי נגינה בתקופת האבל על חורבן הבית. יש לזכור שתזמורת שלמה ניגנה בבית המקדש ויתכן שאף הכלי הראשוני היה בכללם.

       

       

      בתנ"ך מובא השופר בהקשרים רבים והוא כלי הנגינה המוזכר בפעמים הרבות ביותר בתנ"ך, 72 פעמים -לעומת כלי נגינה אחרים.

       

      בימי קדם שימש השופר ככלי להשמעת רעש להודעות והתרעה. השופר היה בשימוש גם אצל עמים אחרים בימי קדם. במלחמות היו נוהגים לתקוע כדי להרתיע את האויב.

       

      בכרכמיש נמצא תבליט מתקופת הברזל המראה אנשים מנגנים על שופר ותוף.

       

      כיום אפשר לראות סוגים רבים של שופרות באורכים שונים ובדוגמאות מיוחדות מאוד:

      -המרוקאים משתדלים לפאר ולקשט את השופר ע"י כך,שהם משייפים עליו דוגמאות סביב הפיה וסביב הסיומת הרחבה.

      -התימנים לא חותכים את צידו הצר של השופר ועל כן הפיה תמיד תתחיל בשופרות אלו כשהיא מחודדת בדיוק כמו שחתכו אותה מבעל החיים.

      -השופר הטורקי מיוצר מקרן של עז ואילו לצד השופרות הפשוטים והישרים אפשר גם לראות שופרות ארוכים, מסולסלים ומרשימים ביותר.

       

      איך יראה שופרו של משיח אף אחד מאיתנו איננו יודע. נאמר לנו כי מה שנותר לנו הוא לשאת תקווה ולהתעורר בתשובה בשעת שמיעת התקיעות בכל יום מימי חודש אלול ולבקש מאלוקים שנזכה לשמוע במהרה את קולו של שופרו של משיח.

       

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום רביעי, 31/8/11, 08:11

         

        יום ראשון 26 יוני 2011

         

        יום עם חיוך על הפנים

         

         

        יום כזה של תהיות

        פליאה ובדיקה עצמית.

        יום בו מפשילה לאיטי

        מפת עברי

        וחופרת בו ,מחפשת

        תשובות לשאלות רבות.

         

        יום מהוסס כזה

        בה הילדה שבי

        חבוקה ב"גדולה" שאני

        מתחבטת בשאלות גבוהות

        ושוכחת להתעסק בקטנות.

         

        יום סגררי

        עם מקבץ חיוכי ילדים

        פליטות רכילות מפיות ה"גדולים"

        מחוות קטנות ופיוסים.

         

        אז שיהיה לנו בוקר שעשועים

        ריקודי מעגלים שובבים

        פיות ומלאכים קונדסים

        ולמה לא?גם חיוך על הפנים.

        דרג את התוכן:
          8 תגובות   יום רביעי, 31/8/11, 05:00

          ספר תהילים מלא בתהילות לאלוקים, שירה והבעת רגשות

           

          ספר תהילים הוא ספר מספרי המקרא, הפותח את חלקו האחרון של המקרא: "כתובים". ספר תהילים כשמו כן הוא, כולו מלא בתהילות לאלוקים, שירה והבעת רגשות. זהו הספר הארוך ביותר מבין ספרי התנ"ך. הוא אחד משלושת ספרי אמ"ת – איוב, משלי ותהילים - ספרים בסגנון שירי ובעלי טעמי מקרא שונים במקצת.

           

          שם הספר תהילים כפי שהוא שגור אצלנו -הוא צורת רבים של המילה תהילה, שמשמעותה: דבר שבח. בלשון חז"ל נשמטה האות ה ושם הספר נקרא תילים [בארמית: תילין או תילי], והגייה זו נשמרה בקרב חלק מעדות ישראל עד ימינו. ממפרשי ימי הביניים, כגון הרמב"ן ובמיוחד האבן עזרא, היו שקראו לספר תהילות.

           

          ספר תהילים הוא קובץ של מזמורים שונים, כשכל אחד מהמזמורים עומד בפני עצמו. כתיבת המזמורים מיוחסת לכותבים שונים, ביניהם דוד המלך, אסף, בני קרח, שלמה ועוד. עפ"י המסורת ספר תהילים מיוחס כולו לדוד המלך [יש המייחסים את התהילים גם לאישים נוספים]. מסורת זו נמצאה בספרי המזמורים שנמצאו במערות קומראן בשנת 1947. לרוב, שם הכותב מופיע בראש המזמור: "מזמור לדוד...". מספר מזמורים מתוארכים בחקר המקרא לתקופת חורבן בית ראשון ולימי בית שני.

           

          בספר תהלים מאה וחמישים מזמורים מסוגים שונים: מזמורי הלל, מזמורי הודאה, מזמורי שבח. יהודים בכל הדורות נהגו לומר תהלים, הן בזמן צרה, והן כתחנונים.

          בקאנון היהודי מצויים 150 פרקים בספר תהילים, בתרגום השבעים מופיע גם הפרק ה-151. במאה האחרונה התגלו במגילות קומראן מספר פרקים נוספים.

           

          מהעצות היעוצות :

          -לחיזוק רגש הביטחון באם צריך חיזוק -יש לומר מזמור כ"ג בספר התהילים, היינו מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר גו'.

          -לקרוא כל פרק שמתחברים אליו או לפי סדר יומי ,שבועי וכדומה :
          ניתן לומר גם את פרקי התהילים הבאים:
          ח- למציאת חן.
          לב- לבקשת רחמים.
          נז-להצלחה.
          עא,עב,- למציאת חן וחסד.
          קח- להצלחה.
          קכ-לעשיית שלום.

          דרג את התוכן:
            6 תגובות   יום רביעי, 31/8/11, 04:37

            תהילים פרק ד

             

            לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת ← מזמור שמיועד להיות מושר על ידי הזמר הראשי של המקהלה, האחראי גם על המנגנים. מִזְמוֹר לְדָוִד:

            ב בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי ← אלוהי, האלוהים הצדיק, בַּצָּר ← כאשר היתי במקום צר, בצרה הִרְחַבְתָּ לִּי ← עזרת לי (למרות שזה בלשון עבר, הכוונה היא לבקשה, בעתיד, כאשר דוד בטוח שבקשתו תתקבל), חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי.

            ג בְּנֵי אִישׁ ← בני אדם (הכוונה לבניו של אדם חשוב הלועגים לדוד) - עַד מֶה ← כמה, מתי כְבוֹדִי לִכְלִמָּה ← תהפכו את הכבוד שלי לבושה? תֶּאֱהָבוּן רִיק ← עד מתי תאהבו דבר שאין בו ממש?, תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה ← לנצח?

            ד וּדְעוּ כִּי הִפְלָה ← הפריש, הבדיל יְהוָה חָסִיד לוֹ ← את החסיד אשר לו, אותי, יְהוָה יִשְׁמַע בְּקָרְאִי אֵלָיו.

            ה רִגְזוּ ← יראו מה' וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ ← דברי יראת ה' בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם ← לפני שאתם הולכים לישון וְדֹמּוּ סֶלָה ← וכך תישנו בשקט בכל הלילות.

            ו זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק, וּבִטְחוּ אֶל יְהוָה.

            ז רַבִּים אֹמְרִים: מִי יַרְאֵנוּ טוֹב? נְסָה ← המשורר מצטרף אליהם ומבקש: הרם עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יְהוָה.

            ח נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי, מֵעֵת ← גדולה יותר מאשר שמחת האיכרים כאשר דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ.

            ט בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו ← ברגע שאשכב לישון, ארדם (ולא תנדוד עלי שנתי) אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה יְהוָה לְבָדָד ← תושיב אותי לבד, בלי אוייבים מסביבי לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי.

             

            תהילים פרק ה

            לַמְנַצֵּחַ אֶל הַנְּחִילוֹת ← כלי נגינה מסויים. מִזְמוֹר לְדָוִד:

            ב אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְהוָה, בִּינָה ← הבן, שים לב הֲגִיגִי ← לדברים היוצאים ממחשבתי.

            ג הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי ← זעקתי, מַלְכִּי וֵאלֹהָי, כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל.

            ד יְהוָה, בֹּקֶר ← בכל בוקר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ ← בכל בוקר אני מסדר לפניך את תפילתי וַאֲצַפֶּה.

            ה כִּי ← אני מתפלל אליך שתציל אותי מאויבי, כי... לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, לֹא יְגֻרְךָ ← יגור איתך רָע.

            ו לֹא יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים ← רשעים שוטים, שמתהללים בכוחם לְנֶגֶד עֵינֶיךָ, שָׂנֵאתָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן ← עושי רשע.

            ז תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב, אִישׁ דָּמִים ← רוצחים השופכים דם וּמִרְמָה יְתָעֵב יְהוָה.

            ח וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ ← מתוך היראה שלי ממך.

            ט יְהוָה, נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי ← כדי שאנצל מאויבי, (הושר) הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ.

            י כִּי אֵין בְּפִיהוּ ← בפה של הרשעים נְכוֹנָה ← דיבורים נכונים, טובים, קִרְבָּם הַוּוֹת ← מזימות רשע, קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם, לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן.

            יא הַאֲשִׁימֵם ← יצאו חייבים בדין לפניך אֱ‍לֹהִים, יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם ← כעונש על מזימותיהם, בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ ← תרחיק אותם, כִּי מָרוּ בָךְ.

            יב וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם, יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ ← ואתה מסך, שומר עליהם, וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.

            יג כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק, יְהוָה! כַּצִּנָּה ← כמו מגן - רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ ← תעטוף אותו באהבתך.

             

            תהילים פרק ו

             

            לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית ← כלי נגינה (אולי כינור עם שמונה מייתרים). מִזְמוֹר לְדָוִד:

            ב יְהוָה, אַל בְּאַפְּךָ ← בכעסך תוֹכִיחֵנִי, וְאַל בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי.

            ג חָנֵּנִי יְהוָה כִּי אֻמְלַל אָנִי, רְפָאֵנִי יְהוָה כִּי נִבְהֲלוּ ← נזדעזעו ונחלשו עֲצָמָי ← האיברים שלי.

            ד וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד, (ואת) וְאַתָּה יְהוָה, עַד מָתָי ← עד מתי תמנע מלעזור לי?

            ה שׁוּבָה יְהוָה חַלְּצָה ← תחלץ, תושיע את נַפְשִׁי, הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ ← יראה החסד הגדול שלך, שאתה עוזר לבני האדם.

            ו כִּי אֵין בַּמָּוֶת ← בעולם המתים זִכְרֶךָ ← מי שיזכיר את שמך (ולכן כדאי שתעזור לי, כדי שלא אמות, כי רק כאשר אני חי אוכל להזכיר את שמך), בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ?

            ז יָגַעְתִּי ← התעייפתי בְּאַנְחָתִי ← מרוב אנחות, אַשְׂחֶה ← אציף, אגרום לה להיות למקום הראוי לשחיה (מרוב דמעות) בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי, בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי ← את מיטתי אַמְסֶה ← אמיס, אגרום לה להיות כמו דבר ההופך לנוזל.

            ח עָשְׁשָׁה ← כהתה מִכַּעַס ← מרוב צער עֵינִי, עָתְקָה ← נזדקנה בְּכָל צוֹרְרָי ← בגלל אויבי.

            ט סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן ← עושי רע, הצוררים, כִּי שָׁמַע יְהוָה קוֹל בִּכְיִי.

            י שָׁמַע יְהוָה תְּחִנָּתִי, יְהוָה תְּפִלָּתִי יִקָּח.

            יא יֵבֹשׁוּ ← יתאכזבו מתקוה וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי, יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע ← יסתלקו מעלי בבושה שתבוא אליהם במהרה

            דרג את התוכן:
              0 תגובות   יום רביעי, 31/8/11, 03:58

              גמילות חסדים (גמ"ח)


              הוא מושג המשקף את חובתו של היהודי על פי ההלכה, להיטיב עם הזולת בכל אמצעי אפשרי: ממונו, גופו (עזרה פיזית), נפשו (חיוך, מילה טובה), שכלו (מתן עצה טובה או הדרכה מועילה).


              חסד הוא הטבה ונתינה ללא כל חשבון ומידה ולפנים משורת הדין הרגילה. חסיד על פי המקרא הוא אדם שעניינו בגמילות חסדים ובנתינה.


              על חשיבותה של גמילות חסדים ניתן ללמוד מהמשנה השנייה בפרקי אבות, שבה נאמר: "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים".


              חז"ל העלו את ערך גמילות חסדים מעל ערך הצדקה, שהיא במתן כסף או רכוש לזולת, ואילו גמילות חסדים הינה כוללת. בנוסף, בעוד הצדקה מוגבלת לעזרה לעניים בלבד, גמילות חסד הוא גם לעניים וגם לעשירים.


              מפעלים רבים של ייעוץ משפטי, קבוצות תמיכה ומתן סעד נפשי כמו ער"ן ודומיהם ניתנים לסיווג תחת הכותרת של גמילות חסדים. בנוסף ישנן עמותות רבות העוסקות בעזרה לחלשים ולנזקקים (כגון בחלוקת בגדים ומזון, ובהפעלת בתי תמחוי), ובמתן סיוע למשפחות מרובות ילדים, שגם הן נכנסות תחת ההגדרה של גמילות חסדים.


              עד כאן ההלכה .על הנייר היא נשמעת סבירה.הקושי הוא ביישום הדברים.


              ביהדות אומרים לך ,שאם פושט לך קבצן יד וגם אם עולות לך מחשבות על כך ש"בטח הוא מסתיר "בוכטות"מתחת למיטה" ,או מי יודע אם ברחוב השני לא ממתינה לו מכונית פאר-עליך לתת לו צדקה.אתה לא צריך לחשב מה הוא עושה ואם מגיע לו.עצם העובדה שפשט ידו,תן לו.


              אתה נותן צדקה ונשכר ממנה.התחושה של הנתינה קלה בהרבה יותר מזו אשר צריך לבקש ממך.תודה תמיד לאלוקים שהניסיון שלך הוא בנתינה מאשר בבקשה.


              מצחיק אולי לחשוב על כך -הרי הוא נותן וגורע מעצמו ובכל זאת,הנותן חש תחושת הטוב והמטיב,מעין "עליונות"-של בעל היכולת.


              לא כן המקבל.כמה קשה לרוב המבקשים לבקש.הם צריכים להתגבר על המעצורים של "מה אם ידחו את בקשתי",הבושה והכלימה של זה שאין לו,של הנזקק.


              וגם אם אתה נותן תלוי איך אתה נותן.חשוב היטב על המבקש.על נמיכות קומתו ,על תחושת העליבות שלו...
              בהלכה אומרים שגמילות חסדים הנעשית בסתר,היא גמילות החסדים הגבוהה ביותר.אתה לא מכלים את המקבל ואתה לא מאדיר את מעשיך.אתה עושה את זה ממש לשם שמים.


              ועכשיו חשבו על האם החד הורית הבאה לפשוט ידה לפני כולנו, ומספרת על מצוקתה- ואז ביבי נתניהו סוגר לה את קצבת הילדים למינימום-והיא לא מבקשת לקנות בגד...היא מבקשת חלב ולחם לילדיה....
              ואנחנו בחוכמתנו הרבה אומרים:"שתלך לעבוד..."-אבל לא תמיד היא יכולה לעזוב את ילדיה לבד,לא רק כי אין בייביסיטר אלא כי ילדיה סובלים מפחדים,כי ילדיה יכולים לצאת לרחוב אם לא יראו אותה...היא הסמכות היחידה השומרת עליהם מפני פיתויי הרחוב.


              ואז היא הולכת לבית המשפט, ופוסקים מזונות לאבי ילדיה אבל הוא כבר בנה לו בית עם אישה אחרת ומשאיר אותה לרוץ ברחובות לחפש מענה לצורכי הילדים.


              גם אם הוא נותן-הוא נותן את זה לא בזמן,או פחות או סתם עושה קשים-כדי להתנקם,וילדיה סובלים לצידה.
              עניין גמילות החסדים -הוא עניין חשוב.אך גם בארצנו אם את חד הורית, שלא מקיימת מצוות ולא רוצה לשים כיפות על ראשי ילדייך וחצאיות על בנותייך-היא תמצא את עצמה לא פעם עומדת מול עובדת סוציאלית מותשת שתאמר לה שיש רבות כמוה...ואין בידה לעזור...


              פעם החד הוריות יצאו לרחובות לשבות ולצעוד...וצחקו עליהן...לעגו להם...
              חברה שבחלקה הולכת ומשמינה מנחת...ונשים וילדים שננטשו בידי גברים שלחוק אין שיניים לרוב לכפות עליהם מזונות ויש להם עורכי דין טובים...
              אני רוצה לקוות שמי שסגר את האפשרות בפני החד הוריות "לחיות" טוב יותר-לא יהיה הוא אשר יקבל את הסמכות להכריע בענייני צדקה. 
              חז"ל החשיבו צורות אחדות של צדקה יותר מאחרות - ובמיוחד "מתן בסתר", הן מצד הנותן והן מצד המקבל מפני שאין העני מתבייש בדרך זו. 


              והרי לפניכם אגדה:
              בתקופתו של רבי עקיבא ייחסה החברה ערך גדול להימנעות מ"הלבנת פנים" - גרימת בושה לנזקק. חז"ל הטיפו גם לצדקה, שאיננה רק חומרית ומתבטאת רק בכסף, אלא גם ביחס אישי ואנושי כלפי הנזקק.
              מסופר על מר עקיבא, שהיה נותן צדקה לעני, אך לא בגלוי, אלא במתן בסתר. יום אחד רצה העני לראות מיהו האדם, שנותן לו יום יום ארבעה זוזים. חיכה העני לנדיב. מר עקיבא, כהרגלו, הכניס את המטבעות בחור הדלת של העני, והעני יצא לראותו. באותו יום היה מר עקיבא עם אשתו. כאשר יצא העני לראותם, הם ברחו ונכנסו לתוך תנור, כדי שלא לבייש את העני. בתנור נכווה מר עקיבא, אך אשתו לא נכוותה. הסיבה לכך, מסבירה לנו האגדה, נעוצה בעובדה, כי אשתו של מר עקיבא נהגה לתת צדקה באופן שונה מזה של בעלה - היא נהגה לתת לעני בידיו בתוך ביתה. הנתינה שלה הייתה ישירה - היא נתנה מזון, ולא מעות, שהם רק אמצעי לרכישת מזון. בנתינה שלה הייתה הנאה, מספרת האגדה, היה בה יחס אישי אל המקבל. האגדה התלמודית על מר עקיבא מציגה ערכים של חברה, השואפת לארגון ולסדר חברתי, המושתתים על אידיאל של צדקי צדקה וחסד בכלל, ונתינה לחלשים, בפרט. 
              האגדה באה ללמד את האופן הרצוי לקיום עקרונות אלו.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום שלישי, 30/8/11, 19:37

                ‏יום שלישי 30 אוגוסט 2011

                 

                עולם של תן וקח

                 

                הניצול הציני

                של הבדידות הרגשית

                ללא ניד עפעף

                במטרה לכבוש מטרה.

                 

                חוסר היכולת

                לחוש את האחר

                את הנזק

                שפינוקך גורם.

                 

                הקלות לקחת

                הקושי לתת

                להשאיר את המנוצלת

                מושפלת על פי הבאר.

                 

                הצורך שלך לקבל

                לרצות את האחר

                במסווה שזה גם רצונך

                להיות מושפלת בידי רצון אחר.

                 

                עולם של תן וקח

                תמיד אחד נלקח

                חזק יותר,כואב יותר

                והמנצל?ידיו מחכך...

                דרג את התוכן:
                  6 תגובות   יום שלישי, 30/8/11, 17:49

                  ‏יום שלישי 30 אוגוסט 2011

                   

                  לחברי הוירטואליים באהבה

                   

                  יקירי הגברים שבדה מארקר!

                  אני באמת אוהבת אתכם-

                  אך אחרת!

                  כנוסעים במסע

                  לכיוון משותף.

                   

                  אתם הנשואים ,במשקל שנים כבד

                  הרוצים לחוות והאישה כבר

                  לא כל כך אי אי אי בעינכם...

                   

                  בחייכם,,,חזרתי ואמרתי

                  בהומור רציני:

                  "אני באמת שלא מעוניינת...."

                   

                  אני יודעת:"כשאת אומרת לא

                  למה את מתכוונת.."

                  מכירה את התרנגולים של אז

                  לא מעוניינת בתרנגולים

                  בכלוב של היום...

                   

                  אז בבקשה..שיחות-למה לא?

                  פתיחה בקלפים לצורך הצמחה ומודעות

                  בכיף,זאת תעסוקתי

                  ואני אוהבת להתחלק ביכולותי אלה.

                   

                  אז חברים.כן?

                  וירטואליים כאלה..שרק מדברים..

                   

                  הרבה אור ואהבה

                  אסתי

                  דרג את התוכן:
                    3 תגובות   יום שלישי, 30/8/11, 16:15

                    העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף אין, דאגה מנין?

                     

                    בעייתנו כבני אדם היא בתפיסת מושג הזמן. בציר הנע בין עבר, הווה ועתיד- איננו מוצאים את עצמנו באף מקום. כשאנחנו תפוסים בעבר, איננו נמצאים באמת, כי העבר כבר עבר ולא ישוב עוד. כשאנחנו חושבים על העתיד אנחנו עדיין לא נמצאים באמת, כי העתיד עדיין לא בא.

                     

                    הסיבה להרבה מאד צער ומכאוב, נובעת משום שהאדם מתחרט על העבר או שדואג לעתיד. על ידי כך שהאדם חי בהווה, הוא חוסך מעצמו- הרבה צער מיותר. אחד הרבנים שאל פעם את תלמידו

                    -          "היכן היית היום?"

                    -          "בבית המדרש" ענה הבחור.

                    -           "לא שאלתי היכן היה גופך", הרב ענה, "אלא שאלתי היכן הראש שלך היה כל היום" ...

                     

                    אדם אשר מצליח לחיות את הכאן ועכשיו, מסוגל למצות את הרגע עד תום ובכך, הוא הופך את החוויה שלו מהחיים ,להרבה יותר מלאה ומספקת. אדם זה שם את הדגש, על מטרות אשר מספקות לו את הדברים החשובים לו ביותר בכדי לחיות כרגע, ללא חשש מידיעת העבר או אי ידיעת העתיד.

                     

                    למעשה, עלינו להבין כיצד אנו חיים את חיינו, גופנו נמצא כאן ועכשיו אך מחשבותינו עוסקות בעבר או בעתיד,אנו מעלים, ממחזרים זיכרונות או מצפים לעתיד. דבר זה יוצר אי שקט תמידי בתוכנו. כשאנו חיים במחשבותינו בעבר או בעתיד, גופנו מייצר בהתאם למחשבה רגש המציף אותנו ואנו חיים מחדש סיטואציות שחווינו, כאב עולה שוב, פחדים אכזבות ועוד. אין אנו מצליחים להבין שמחשבות ורגשות אלו גורמים לנו לחיות באשליה של קיום, כיוון שהעבר כבר עבר ולא ניתן להשפיע עליו יותר בשום עשייה והעתיד עדיין לא הגיע ומה שאנו חושבים לגביו יכול להשתנות בכל רגע.

                     

                    עלינו לעכל עובדה אחת פשוטה: כל מה שקורה ומתקיים בחיינו קורה ברגע נתון אחד בכל נקודת זמן – וזהו רגע ההווה.  

                     

                    אם נתרכז בעתיד, יתכן שנחווה תחושה של ציפייה או חרדה מהבאות, והגוף הרגשי שאמרנו שהוא מחובר במיידי למחשבות שלנו - יחווה חיים של חרדה מתמשכת, מכיוון שהמחשבה שלנו משדרת דאגה או סכנה מהבאות, מדברים אשר אין לנו מושג אם יקרו בכלל . אם נאפשר לסיטואציות מהעבר להציף אותנו ,יתכן שנחווה כאב רגשי מנוסטלגיה עקב אכזבה כעס או פגיעה שחווינו, אך כאב זה כרגע אף הוא אשליה, כי אין זו האמת של פגיעה שאנו חווים ברגע הזה, אלא רק שחזור של העבר שממשיך לחיות בתוכנו ולהפעיל אותנו רגשית ופיזית .

                     

                    שתי האופציות הללו – חיים בזיכרונות העבר או חיים בציפייה לעתיד- אינן טובות עבורנו ,שכן הם לא יכולים לקדם את חיינו כעת לשום מקום. כל זה הוא רק משחק של האני האשלייתי שלנו המופעל ע"י גוף המחשבות.

                     

                    ר' נחמן מברסלב אמר:"העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף אין, דאגה מנין?" כמו שהזמן הוא דבר בלתי נמצא בפעל, כי העבר אינו נמצא והעתיד לא יצא עדיין אל הפועל, וההווה -אינו אלא העתה הקושר בין העבר והעתיד.

                     

                    ככל שהאדם חי יותר את הרגע הזה בלבד, כך הוא חי טוב יותר, כך הוא מחובר יותר לעצמו ולמציאות האמיתית וכולי. כי באמת העבר אין, והעתיד עדיין, וההווה כהרף עין וחבל לחשוב על אתמול או על מחר- אם אפשר לחשוב רק על הרגע הזה בלבד.

                     

                     וכמו שאמר רבי נחמן מברסלב, כי האדם צריך לשכוח כל זאת [לשכוח את העבר], ויהיה נדמה לו כאילו היום נברא, והוא יחיד בעולם... כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי , כי אין לו לאדם אלא את הרגע הזה בלבד.

                    דרג את התוכן:
                      8 תגובות   יום שלישי, 30/8/11, 13:31

                      בחירות נכונות מביאות לאיזון בחיים

                       

                      האיזון הוא היכולת שלנו לנהל מספר תחומים בחיינו במקביל ולתפקד בכל אחד מתחומים אלו במידה הנחוצה. הזנחה של אחד התחומים או לחלופין התמקדות יתר באחד התחומים תפר את האיזון התפקודי שלהם כגוף אחד ובכך תפגע בתוצאה המבוקשת.

                       

                      אם נדמיין את איזוננו כמוט המונח על כתפינו  ולשתי הקצוות שלו קשורים דליים מלאים במים ועלינו ללכת עם המוט והדליים המלאים מבלי שתישפך אפילו טיפה אחת מהם,נפנים כי הדרך היחידה בה נוכלו לעמוד במשימה הינה ע"י השגת איזון בין שני הדליים לבין אחיזתנו במוט ולבין הליכתנו.

                       

                      איזון אמיתי הוא כאשר האדם מסוגל להכיל את סך כל הרצונות שלו באמת, ולהביא לכך שהאיזון שלו הוא כלפי חוץ ופנים כאחד.האיזון הפנימי מגיע על ידי הבנה. מלחמה נוצרת עקב  חוסר הבנה, בגלל רצון להיות תמיד בסדר, לרצות את כולם,  או להיות תמיד צודק. דבר זה יוצר מאבק פנימי אשר מפר את האיזון. ככל שהאדם מבין טוב יותר את עצמו ואת המציאות, כך הספקות נעלמים, התמונה מתבהרת והמאבקים נעלמים. זהו איזון אמיתי.

                       

                      להגיע לאיזון משמעו,לחיות את חייך מבלי לסבול.המדד האולטימטיבי למצב של חוסר איזון הוא הסבל שאנחנו חווים בחיינו.

                       

                      ההתכוננות לחיים מאוזנים רגשית מתחילה בבחירותיו של האדם. לכל אחד מאיתנו יש מטרות גלויות וסמויות ושאיפה לנהל את חיינו נכון יותר ביחס למציאות בה אנו חיים. האדם מבקש לבחור תחילה ולקבוע לעצמו סדר עדיפויות מתוך סביבת חייו.

                       

                      בחירותיו של אדם ויישומם באות לידי ביטוי במחויבות האדם לבחירותיו ולעוגנים של חייו. כאשר אדם מתחייב כלפי עצמו וכלפי האחר הוא למעשה מקדם בצעד נוסף את דבקותו בבחירותיו. מחויבות פנימית בין האדם לבין יושרתו של האדם מתחזקת באופן תמידי כאשר המחויבות הופכת למחויבות אמת מתוך מחשבה ושיקול דעת.

                       

                      ישנם ארבעה עולמות בהם אנו מתנהלים בחיים,ועלינו לחיות אותם באיזון שביניהם ובמידה ואנו מרגישים "תקועים" בחיינו עלינו לבחון אותם ולמצוא היכן הופר האיזון בניהם:

                      :

                       -העולם הרוחני –הוא עולם האמונות שלנו. העולם המבקש לדעת את סיבת קיומנו ומשמעות חיינו, הערכים והמצפון שלנו,עשייה בתחום שאנו אוהבים,סיפוקים שלנו ואמנות בהם אנו מאמינים.

                      -העולם המנטאלי –עולם המחשבות שלנו אשר קובעים ומכתיבים את החזון של חיינו. הדרך בה אנו חושבים, יוצרים.צורת המחשבות שלנו ומודעות אליהם,האם הן מונעות פעולה או דוחפות אליה.

                      -העולם הרגשי/חברתי – עולם הרגשות שלנו. עולם ההתגשמות שלנו כיצורים רגישים וחברתיים. כלומר, ההוויה שלנו כרגשות וכחלק מחברה. היכולת להיות מודעים לרגשותינו ולנהל אותם, היכולת להקשיב לאחרים ולהתנהל מבחינה חברתית,התפקוד שלנו  בתוך מערכות היחסים שבחיינו.

                      -העולם הפיזי –ההתגשמות הפיזית שלנו,ההוויה שלנו במימד הגשמי-פיזי. עולם העשייה והתוצאות שלנו, ההישגים שלנו במונחים גשמיים.המשמעת העצמית שלנו, המחויבות והדבקות למטרות שהצבנו לעצמנו,מיקוד,החלטיות ועצמאות בהתנהלותנו.

                       

                      חוסר איזון אישי יוביל לחוסר איזון זוגי המוביל לכישלון זוגי .זוגיות מחייבת חלוקת הנטל בצורה שוויונית בין בני הזוג. כשיש חוסר שוויון בזוגיות - תמיד יש צד שמתוסכל מאוד מכך. איזון בזוגיות נוצר כשאחד רוצה לתת את מה שהשני רוצה לקבל:למשל, הערצה תמורת פינוק ודאגה. אפשר גם להשיג מטרות אישיות דרך קורבנות ורחמים- לזכות בתחושת ערך באמצעות סבל. בלא מודע, יש ערך רב לסבל.

                      דרג את התוכן:
                        4 תגובות   יום שלישי, 30/8/11, 06:41

                         

                         

                        יום ראשון 02 אוגוסט 2009

                         

                         

                        בלילה

                         

                         

                        לקום בלילה

                        ולחפש אתמולים נסתרים.

                        לנבור במגרות ולנסות לתקן את

                        שעדיין אפשרי...

                         

                        לקום בלילה ולחפש

                        את הנשמה

                        בין דפי ספרי

                        עתיק היומין

                        ולבדוק חדשות

                         

                        יום שהוא לילה

                        לילה שהוא יום

                        לנבור ולגלות

                        ניסים ונבצרות...

                        דרג את התוכן:
                          6 תגובות   יום שלישי, 30/8/11, 06:35

                          בחשיבה השלילית יש גם מהחשיבה החיובית ולהיפך

                           

                          "אתה נמצא במקום  בו נמצאות מחשבותיך.ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות"/     רבי נחמן מברסלב.

                           

                          חשיבה שלילית קורית, כאשר האדם רואה את השלילי , הרע , החסר שיש בכל דבר.חשיבה "שלילית" שוללת את זרימת אנרגיית החיים החיוביות, הטבעית. היא כוללת ביקורתיות עצמית, כעסים, פחד, שנאה, קנאה, טינה, רגשות אשם, רחמים עצמיים וכדומה,זאת משום שאנו רוצים מציאות שונה מכפי שהיא.

                          מחשבה שאינה טובה זורמת אצל האדם לאורך כל היום והופכת את החוויה שלו את האירועים השונים לחוויה שאינה טובה. לכן,על האדם  לטפל בראש ובראשונה במחשבותיו.הן חודרות לתוך חייו וכל השאר יסתדר מעצמו.

                           

                          מאידך-

                          מי שינסה לחשוב רק חיובי, יגלה שכאשר הוא יצליח לעשות זאת, הוא עדיין ירגיש רע ותחושת חסר. כי האדם תמיד יהיה חסר את השלמות. שהיא הכלת ההפכים של החיוב והשלילה.

                           

                          כל דבר שנקרא רע בעיני האדם- נמצא בקטגוריה של חשיבה שלילית. וכל דבר שנקרא טוב בעיני האדם, הרי שזו חשיבה חיובית. כל אדם בכל רגע מכיל בתוכו רמה מסוימת של דברים שהוא חושב שהם רעים ושל דברים שהוא חושב שהם טובים לכן,כל אדם בכל רגע ,יש בתוכו רמה מסוימת של חשיבה חיובית ורמה מסוימת של חשיבה שלילית.העניין הוא שהאדם יכול לשנות את רמת המינון של החשיבה החיובית והשלילית שלו, אבל האדם לא יכול בו זמנית גם לחשוב רק חיובי וגם לחשוב שלילי תוך כדי. זה בלתי אפשרי.

                           

                          חשיבה חיובית אמיתית, היא כאשר האדם רואה את הטוב שיש בכל דבר, דהיינו כאשר האדם חושב כ"כ חיובי, עד שהוא יכול לחשוב שלילי ממש, ועדיין הוא יחווה את זה כמשהו טוב וחיובי. ומי שפוסל את החשיבה השלילית בעולם, הוא בעצם בעצמו חושב שלילי, כי הוא לא מוצא את הטוב שיש בלראות את הרע שיש בכל דבר. כי גם בלראות את הרע שיש בכל דבר, גם בכך יש טוב.

                           

                          כל הסבל שנגרם לנו בחיים  קורה אך ורק בגלל מחשבות אשר רוצות שהמציאות תהיה שונה מכפי שהינה. חשיבה שלילית מתמקדת בחלק של מה חסר בכל דבר. חשיבה שלילית שורשה בחיפוש השלמות .שורשה בחיפוש האמת. החשיבה שלילית נוצרת מכיוון שלב האדם אינו מרגיש שלמות בשום דבר.

                          כדאי שנשכיל להבין שכשם שלא ניתן  ללמד חתול לנבוח כך לא ניתן לרצות שהמציאות תהיה שונה .זה חסר-תוחלת.

                           

                          לאדם בעל חשיבה חיובית אמיתית, יש צורך לראות את החיובי שיש גם בחשיבה שלילית. כי גם לחשיבה שלילית יש את זכות הקיום שלה. וגם להסתכל על חצי הכוס הריקה וגם לחפש מה רע, גם בזה יש משהו טוב. ומי שיש לו חשיבה חיובית אמיתית, הוא יודע מה הדבר הטוב שיש בכך שהאדם חושב בצורה שלילית ורואה את הרע במקום לראות את הטוב. כאשר האדם מדבר על כמה טוב לחשוב חיובי, עליו להבין שבעצם בכך הוא מדבר שלילי על החשיבה השלילית. לחפש את הרע שיש בכל מיני דברים, כדי שעל ידי זה יהיה לאדם רצון לשנות דברים בחייו,שעל ידי זה האדם בעצם משתתף במשחק החיים.

                          לכן על האדם לחפש את האמת במציאותו –ולקבל אותה בצורה חיובית גם אם הוא מוצא בה שליליות.

                           

                          המחשבה הנכונה חודרת למערכת החיים של האדם ולאט לאט הופכת את כל החיים שלו לטובים יותר.

                           

                          מכאן,הדבר היחיד החשוב בחיים, הוא איך האדם חווה את האירועים השונים בחיים שלו. החוויה של האדם את האירועים השונים בחייו, היא תוצאה של צורת החשיבה שלו. כאשר האדם חושב נכון,החשיבה הנכונה זורמת באדם תוך כדי כל האירועים השונים אותם הוא חווה וגורמת לאדם לחוות אותם בצורה חיובית.

                          "אילו היית מבין את הכוח הטמון במילים ובמחשבות שלך, היית נזהר בדבריך ובמחשבותיך. היית מדבר וחושב כל הזמן בהצהרות חיוביות. היקום תמיד אומר "כן" לכל מה שאתה אומר, ואין זה משנה במה אתה בוחר להאמין. אם בחרת להאמין שאינך שווה הרבה, שהחיים לא יהיו טובים וכי לעולם לא תשיג את מה שאתה רוצה, אזי היקום יגיב, וזה בדיוק מה שתקבל. ברגע שבו תתחיל להשתנות, ברגע שתהיה מוכן להכניס טוב לחייך, אזי היקום יגיב בהתאם."[ לואיז היי] .

                           

                           והשיר האופטימי לפנינו:

                          בשנה הבאה /מילים: אהוד מנור

                           

                          בשנה הבאה נשב על המרפסת

                          ונספור ציפורים נודדות.

                          ילדים בחופשה ישחקו תופסת

                          בין הבית לבין השדות.

                           

                          עוד תראה, עוד תראה

                          כמה טוב יהיה

                          בשנה, בשנה הבאה.

                           

                          ענבים אדומים יבשילו עד הערב

                          ויוגשו צוננים לשולחן.

                          ורוחות רדומים ישאו אל אם הדרך

                          עיתונים ישנים וענן.

                           

                          עוד תראה, עוד תראה...

                           

                          בשנה הבאה נפרוש כפות ידיים

                          מול האור הניגר הלבן

                          אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים

                          והשמש תזרח בתוכן.

                           

                          עוד תראה, עוד תראה...

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS