כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 10/2012

    2 תגובות   יום רביעי, 31/10/12, 11:10

    צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-10-31 11:00:07

    [מכוחו של הרגע]

     

    ''

     

    להתחבר אל הגוף הפנימי

     

    תרגיל להתחברות לגוף הפנימי:

     

    -עצמו עיניים[לאחר תרגול בהמשך,כאשריהיה לכם טבעי וקל להיות בגוף,לא תצטרכו לעצום עיניכם].

    -כוונו את תשומת ליבכם לתוך גופכם.


    חושו את גופכם מבפנים:


    *האם הוא חי?

    *האם אתם יכולים לחוש חיים התוך הידיים?הזרועות?הרגליים?כפות הרגליים?בבטן?בחזה?

    *האם אתם חשים את שדה האנרגיה העדין השוכן בכל הגוף ומעניק רטט של חיים לכל איבר וכל תא?

    *האם אתם מצליחים לחוש בכל חלקי הגוף בו זמנית כשדה אנרגיה אחד?

    *המשיכו להתמקד בתחושה של הגוף הפנימי שלכם לכמה דקות.אל תתחילו לחשוב על כך.התמקדו בתחושות.

     

    ככל שתעניקו לכך תשומת לב רבה יותר,כך תהפוך ההרגשה ברורה וחזקה יותר.תוכלו להרגיש כל תא ותא מתמלא חיים,ואם יש לכם חוש חזותי מפותח,יתכן ותראו את הגוף הופך לזוהר.

     

     

    למרות שמראה זה יכול לסייע באופן זמני,הקדישו תשומת לב רבה יותר לתחושה,מאשר למראה.

    תמונה,גם אם היא מדהימה ורבת עוצמה-מגדירה צורה,ולכן עשויה להגביל את האפשרות לחדור עמוק יותר פנימה.

    בהצלחה!

     

    [אם יש לכם שאלות או אתם רוצים לשתף בחוויות או במראות אתם יכולים לשלוח אלי חוויותכם בדואר הפנימי.אסתי]

    דרג את התוכן:
      0 תגובות   יום רביעי, 31/10/12, 09:03

      צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-10-31 08:57:35

      ''

       

      התפתחות רוחנית בזקנה

       

       

      דבר לא ניתן בחינם בחיים מלבד ,אולי,אהבת אם לתינוקה.

      יש צורך במאמץ –כדי להתפתח ברוחניות בזיקנה.

       

      כאשר אדם מוכן למאמץ זה-הוא עשוי לגלות את היתרונות שבזיקנה מבחינה אישית וחברתית:

      -חיים ארוכים נותנים הזדמנות לפיתוח יכולות האדם.

      -הזמן נותן הזדמנויות לחלוק את ההישגים הרוחניים והחומריים עם בני הדור הצעיר,עם אלו שקדמו לנו ואלה שיבואו אחרינו.

       

      החופש הרוחני בזיקנה הוא אחד המתנות הגדולות ביותר לאדם מהחיים,הזדמנות נוספת לשיכלול האישיות:


      -חופש רוחני פירושו פחות מחוייבות כלפי אחרים.

      -פחות התעסקות בבעיותינו היום- יומיות והתעמקות בדברים המעלים אותנו לדרגת "אדם שנברא בצלם".

      -אדם יכול לבחור להאדיר פחות את עצמו,להיות פחות מובל ע"י דחפים רגעיים,ונכונות להשקיע מאמץ ולהביא יותר שלמות רוחנית לחיים.

      החופש הרוחני פירושו:

      *יתר כנות עם עצמנו

      לברוח פחות לאשליות

      -קבלת עצמנו כפי שאנו ללא משוא פנים.

       

      הנשק הטוב ביותר כנגד סבלות החיים,אומר קאטו הזקן,הוא קודם כל העקרונות המוסריים,כי הידיעה שהחיים היו משמעותיים מבחינה זו –מענגת את האדם.

       

      לפי הפילוסופים של ימי קדם חיים מוסריים הם:

      -חיים בהתאם למעלות,בהתאם לטוב.

      -לפי אריסטו-אצל איש המעלות כל עיסוק וכל חקירה ,כל פעולה וכל החלטה מכוונים לטוב מסויים.

      -לפי הפילוסופים,החכם הוא איש מעלות,מכיוון שפיקחותו מכוונת אותו לצדק ולכנות.

      -לדעת אפלטון ואריסטו-אנשי מעלות-יודעים לבחור את דרך האמצע ולא את הקצוות[איזון בין הרעבה עצמית לבולמוס אכילה למשל].

       

      הם הבדילו בין מעלות אינטלקטואליות ומוסריות:

      מעלות אינטלקטואליות הם תוצאה של חינוך והשכלה

      מעלות מוסריות-הן תוצאה של הרגלים.

      אם אנו רוצים להיות "אנשים מוסריים"-עלינו לפתח הרגלים טובים מבחינה מוסרית.כגון איש מקצוע טוב יהיה מוסרי ויתייחס את מטופליו בצדק וביושר.

      דרג את התוכן:
        4 תגובות   יום שלישי, 30/10/12, 19:11

        ''

         

         

        ברית מילה  הוא האקט היחיד ,בו טובע היהודי סימן פיזי בבשרו על מנת לשאתו כל חייו החל מיומו השמיני . על קיום מצווה זו מסרו היהודים נפשם, לאורך כל הדורות בכל קצווי העולם. המילה ניתנה לאדם כדי להשלים את מעשה הבורא והיא מעידה על ההרמוניה שבינו לבין ברואיו.

         

        ברית מילה או בקיצור "ברית", היא המצווה הראשונה שנצטוו בה אברהם וזרעו [בראשית],והיא אות ברית בינם לבין ה'.מצווה ביהדות שבמסגרתה מתבצעת מילה, כלומר חיתוך והסרת העורלה העוטפת את ראש הפין. היא נקראת גם ברית הבשר שמבדילה את ישראל מהעמים.

         

        אברהם, אבי היהדות, היה האדם הראשון בהיסטוריה שביצע ברית מילה. למעשה, הוא מל את עצמו. אברהם נימול לאור היום.את המצווה הזו קיים אבי האומה לפני מתן תורה. אברהם נימול בגיל תשעים ותשע, ויצחק בנו היה הראשון שנימול בגיל שמונה ימים, וכך נוהגים עד היום.

         

        מצוות ברית מילה מוטלת על האב, והוא זה אשר ממנה את המוהל כשלוחו .ההלכה הקפידה עם המוהל ודרשה ממנו נורמות גבוהות של כישורים.מוהל מיומן מודע לאחריות המוטלת עליו.

        בברית המילה כורתים את העורלה של תינוק זכר.את המילה חייבים לשלב עם הכוונה ליצור ברית דם בין אלוקים לבין העם היהודי. זאת הסיבה שאדם אשר בוצעה בו מילה על ידי ניתוח רפואי גרידא ללא כוונה מיוחדת לקיים את המצווה, חייב לעבור הליך נוסף המלווה בכוונה מפורשת ,לקיים מצווה זאת. הליך נוסף זה, יחסית אינו כרוך בכאב, ומצריך רק הקזת טיפת דם מאבר הרבייה. אך הפעם מבוצע הדבר בתור ברית מילה.

        חוקרים מופתעים נוכח קביעתה העתיקה של היהדות לבצע ברית מילה דווקא ביום השמיני . מחקרים הוכיחו שהיום השמיני הוא העיתוי הטוב ביותר למילה ,כי בו מגיע לשיא באופן עצמאי יצור ויטמין K, על ידי הילוד ויטמין K [נחוץ לאדם לתהליכי קרישת הדם, לבניין העצמות ולבניית כלי הדם]. 

         

        בברית המילה בו מל אברהם את עצמו, נדר נדר-שיחנך את זרעו לעבוד את אלוקים בדבקות מושלמת. בתמורה הבטיח אלוקים לערוב לקיום יוצאי חלציו של אברהם - משפחת העבריים, שהפכו לעם ישראל וידועים מאז כיהודים. אלוקים הבטיח לאברהם ,שכל עוד יהיו יצורי אנוש בעולם, יהיו גם יהודים.

         ברית זאת, או חוזה זה בין אלוקים לאברהם נחתם באמצעות מעשה המילה. כיום, על ידי ביצוע מצוות המילה, מנציחים יהודים,ברית זו שנכרתה בין אלוקים ואברהם אבי האומה, ועל ידי ברית המילה נעשים ילדיהם לחלק בלתי נפרד מהבטחה נצחית זו.

         

        ברית המילה נערכת ביום השמיני להולדת התינוק ברית המילה, המבוצעת ביום השמיני. אחרי שמונה ימים כדי להזכירנו, כי הקיום היהודי איננו תופעה טבעית, אלא על טבעית. הקיום היהודי מתריס כנגד חוקי הטבע. כאן טמון ההסבר מדוע נעשה סימן המילה על איבר הרבייה - הדבר מסמל את הרעיון כי זרעו של העם היהודי לא יכחד לעולם.  

        את ברית המילה יש לקיים ביום ביום השמיני,אפילו בשבת וביום הכיפורים, וזאת אם אין סכנה לחיי התינוק שמצדיקה את דחייתה. הסרת העורלה היא סמל לכניסתו של התינוק ליהדות בבריתו של אברהם, בין אלוקים לבין עם ישראל. ברית המילה נעשית במקום המזוהה עם תשוקותינו הטבעיות הגדולות ביותר, ומעניקה לנו בכך את הכוח הרוחני להתעלות מעל תאוות הגוף.

         

        נהוג לקיים את הברית, בטקס מיוחד בנוכחות משפחה וחברים ,כאשר לרוב הטקס מלווה גם בסעודת מצווה. במהלך טקס ברית המילה נהוג להכריז על שם התינוק.

         

        ישנו מנהג מקביל בשם "בריתה" או "זבד הבת". זהו טקס יהודי אשר נהוג במשפחות מסוימות ועיקרו סעודת הודיה משפחתית לרגל הולדת הבת.

         

        ישנם מנהגים שונים המקובלים בקרב קהילות ישראל בשבוע שלפני הברית:

        * אור ליום הברית מזמין אבי הבן קרובים וידידים ל"סעודת הזוהר" .

        *הסעודה נפתחת ע"י שירים: תוך הגשת משקאות, עוגות, זרעונים ועוד. לאחר מכן קורא אבי הבן בקול רם את ה"זוהר" בסמוך לחדר שישן בו התינוק ואומרים קדיש דרבנן.

        *"שלום זכר" - בליל השבת הראשונה שלאחר לידת בן זכר, עורך אבי הבן שולחן ועליו כיבוד קל.(ארבעס-גרגירי חומוס) .חבריו ומכרים של האב באים לאחר שסיימו את סעודת השבת ומברכים אותו ואת הרך הנולד. אחד הטעמים ל ברית מילה ביום "השמיני", כדי שתעבור על התינוק לפחות שבת אחת, ויכנס לברית כשהוא ספוג בקדושתה. ומכאן המנהג בליל שבת שלאחר לידת בן זכר לערוך סעודת מצווה שנקראת – "שלום זכר".

         

        נוכרי המבקש להתגייר חייב להימול.

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום שלישי, 30/10/12, 14:01

          צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-10-30 13:55:17

          ''

           

          בכל פעם שאנו מתבוננים בפעולות המוח והנפש –אנחנו מושכים את התודעה מההתגשמות שלה בצורות והופכים למה שאנו מכנים "העד" או "הצופה".

           

          כתוצאה מכך הצופה-התודעה הטהורה שמעבר לצורה-מתחזק,והדפוסים הנפשיים נחלשים.

           

          אם נשאר נוכחים בחיי היומיום-נוכל להיות נטועים עמוק יותר בעצמנו.


          אם לא נהיה נוכחים-המוח שלנו ,שהוא בעל תאוצה מדהימה-יגרור אותנו כמו נהר סוחף.

          כלומר:

          עלינו לשכון בגופנו במלאות,להפנות תמיד חלק מתשומת ליבנו אל שדה האנרגיה הפנימי של גופנו.

          כלומר:

          עלינו להרגיש את גופינו מבפנים.המודעות אל הגוף-גורמת לנו להיות נוכחים.

          היא מעגנת אותנו ברגע זה.

           

          גופנו הנתפס ע"י חושנו אינו הגוף שיכול להוביל אותנו אל ההוויה.הגוף הנראה והמוחשי הזה הינו רק הקליפה החיצונית,או נדייק ונאמר שהוא תפיסה מוגבלת ומעוותת של מציאות עמוקה יותר.

           

          במצב טבעי של חיבור אל ההוויה הזאת ניתן לחוש את המציאות העמוקה הזו בכל רגע ורגע,כגוף פנימי בלתי נראה,כנוכחות המפיחה בנו חיים.

           

          לכן-

          "לשכון בגוף"-פירושו לחוש את גופינו מבפנים,לחוש את החיים שבתוך הגוף,ולדעת שאנו קיימים מעבר לצורה החיצונית.

           

          אנו מנותקים מן ההוויה כל עוד האגו שלנו צורך את תשומת ליבנו.כאשר זה מתרחש [ואצל רובנו זה קורה]-אנחנו לא בגופנו.

          הראש שואב את התודעה והופך אותה לחומר של הראש.אנחנו לא מפסיקים לחשב.

           

          כדי להיות מודעים להוויה ,עלינו לתבוע את התודעה בחזרה מידי הראש!

          זו אחת המשימות החיוניות במסע רוחני.

           

          כמויות ניכרות של התודעה שהיו לכודות קודם לכן בחשיבה כפייתית וחסרת תכלית-ישתחררו.

           

          דרך יעילה לעשות זאת-היא להסיט את מרכז תשומת ליבנו מהראש אל הגוף,שם ניתן לחוש מיד את ההוויה כשדה אנרגיה בלתי נראה,המעניק חיים למה שאנו תופסים כגוף הפיזי!

          דרג את התוכן:
            0 תגובות   יום שלישי, 30/10/12, 08:26

            צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-10-30 08:21:06

            ''

             

            בפרק הקודם הבאנו את דבריו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון ,אשר בין שאר דבריו אמר כי "הצלחה אמיתית פירושה התפתחות רוחנית,דהיינו-נתינה לאחרים,אהבה,התחלקות ומציאת משמעות עמוקה יותר בכל דבר אותו אנו עושים."

             

            למרות הקשיים הרבים,הזיקנה בימינו קלה יותר מבימים עברו:


            -הרפואה המודרנית ותעשיית התרופות עוזרים להתגבר על מחלות האופייניות לזקנה ,בהצלחה גוברת והולכת ומאריכות את ימינו עלי אדמות.

            -המיכון מקל על העבודות הקשורות בקיום הבית,ועל הרוטינה של תחזוקת הבית:הכנת מזון,כביסה וכו.המיכון תורם חלקו לחיים נוחים יותר לזקן יותר מאי פעם-ולמרות הכל יש צורך בשיפורים ניכרים בשתי הטבות אלה לאוכלוסיה הזקנה בארץ.

             

            המעניין הוא ,שלמרות שינויים אלה המאפיינים את הזיקנה בעולם המודרני-לא חלו שינויים מהותיים בתפיסת הזיקנה כ"עלובה" ביותר מכל שלבי חייו של האדם.

             

            הסיבות הן:


            -כדברי קאטו לצעירי רומי:הזיקנה מונעת מאיתנו את הפעילויות שהורגלנו אליהם משך עשרות שנות חיינו.

            -הזיקנה מחלישה את הגוף ושוללת מאיתנו כמעט כל תענוג גופני.

            -הזיקנה מקרבת אותנו אל יום מותנו.

            -הגישה המדעית [במיוחד מדעי הטבע]-בוחנים את הזיקנה ממקום של "חסר",של החלשות הכוחות הפיזיים והנפשיים-כאילו ההזדקנות פירושה הסתיידות עורקים...

             

            אמת שלא ניתן להימלט מהכוחות ההרסניים הבנויים בתוכינו מעצם היותנו בני חלוף,אך עלינו לזכור כי לזיקנה פנים רבות,זקנים רבים יוצרים באומנויות שונות,ואפילו בספורט יש המתמודדים בהצלחה ובניצחון על מחלות ומגבלות גופניות.


            רבים מדגימים שמחת חיים,עושר בחיי הרגש ויכולת להתפתחות והתעלות רוחנית.


            זקנים אלה משיבים לעצמם את הכבוד אשר נרכשו על ידם במאמץ,מכיוון שאינו ניתן להם ע"י החברה באופן אוטומטי ומובן מאליו. 

            דרג את התוכן:
              10 תגובות   יום שלישי, 30/10/12, 06:04

              30/10/2012

               

              ''

               

              פעם הייתי אדם

               

              פעם הייתי אדם של הכתבות

              של ריצוי,של דיכוי.

              פעם רציתי לקבל ליטוף

              להיות הילדה הטובה ,הלא נושכת.

               

              פעם הייתי צוף פרחים

              ניגרת לעיני כל

              הרבה מחמאות הולידו ליקוקי

              דבש ניגר כמי נהר.

               

              והיום כבר איני שם.

              היום אני הולכת בלאט

              בדרכי לאן שאחפוץ

              בין אבני משעולי.

               

              והיום העיצים חוברים אלי

              ושיחי צבר שורקים שירי

              והאבנים הניגפות בין פסיעותי

              חורקות נעימות הערכה.

               

              ורק הרוח הצעירה

              בתחילת חיי

              מזכירה לעיתים

              ששוב שם לא אבלה עיתותי:

               

              שם היכן שפעם הייתי אדם של הכתבות

              של ריצוי,של דיכוי.

              שם היכן שפעם רציתי לקבל ליטוף

              להיות הילדה הטובה ,הלא נושכת.

              דרג את התוכן:
                8 תגובות   יום שני, 29/10/12, 13:01

                ''

                 

                ויעתר לו ה’ ותהר רבקה  (תולדות, כה-כא)/הרב ארקיה קרן

                 

                הקב"ה גרם לכל האימהות להיות עקרות מכיון שמיתאווה לתפילתן של נשים צדקניות

                 

                מעשה באשה שלא ילדה עשר שנים. הלך בעלה אל רבי שמעון בר יוחאי, ואמר לו שברצונו לגרש את אשתו.

                השיב לו רבי שמעון: "כשם שנשאתם זה לזה במאכל ובמשתה כן תתגרשו זה מזה במתוך מאכל ומשתה".

                עשה, אפוא, האיש סעודה גדולה, ובמהלכה השתכר מיין. כשהתפכח מיינו אמר לאשתו: בתי, כל חפץ טוב שיש לי בבית תוכלי ליטול עמך בשובך אל בית אביך".

                אותה אשה חכמה היתה. היא המתינה עד אשר נרדם בעלה, ואז הורתה לעבדיה לשאת אותו אל בית אביה.

                באישון ליל נעור האיש משנתו ושאל: "היכן אני נמצא?"

                השיבה לו האשה: "הן אמרת לי בערב: ’כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו אל אביך’. ואני לא מצאתי חפץ טוב יותר ממך!"

                 

                הלכו אפוא שניהם אל רבי שמעון בר יוחאי. עמד הצדיק והתפלל עליה עד שנפקדה וילדה.

                 

                ללמדך, מה הקב"ה פוקד עקרות אף צדיקים פוקדים עקרות במיוחד נשים צדקניות. (על פי מדרש רבה, שיר השירים א, ל"א לוקט ממעשיהם של צדיקים)

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום שני, 29/10/12, 11:42

                  צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-10-29 11:37:53

                   

                  ''

                   

                   

                  היעדר כבוד לזקנים


                  מסופר על מלך לידיה ,שהיתה ממלכה חשובה בעת העתיקה ,שבהיותו זקן וחלש יצא עם פמלייתו לביקור בעיר סמוכה לממלכתו.

                  בהיותם ביער הופיע אריה עצום ובשאגה גדולה קרב אליהם.

                  מלווי המלך המפוחדים התפזרו לכל עבר והמלך נותר מול האריה.

                  כאשר עמד האריה לטרפו,פרצו שני עלמים צעירים והצילוהו ללא פגע מהאריה.

                  המלך הודה להם ואיחל להם שימותו בעודם צעירים...

                   

                  מהסיפור אנו למדים:


                  -שהזקנה היתה קשה בימי קדם גם למלך,שלא סבל מחרפת רעב כמו שזקנים רבים סובלים מכך בימינו.

                  -האריה מסמל את כוחות הטבע המתגברים על האדם המזדקן ועומדים להכניעו.

                  הסיפור מרמז שכאשר אדם מזדקן ונחלש בזקנתו,מי שצריך לדאוג לו ולבטחונו-עוזב אותו לגורלו-טרף לחיה הרעה.

                   

                  ולמה הברכה שברך את הצעירים?

                  שלא יעמדו כמוהו נגד כוחות הטבע,בודדים ונעזבים לנפשם,חלושים בכדי להתגונן נגדם.לכן הוא מברכם שלא יצטרכו לעמוד במקום בו הוא עמד.

                   

                  *היעדר הכבוד וההערכה מכבידים היום על חיי הזקנים יותר מכל תקופה היסטורית בעבר.

                  *אפילו בחברה המסורתית מעמד הזקנים התדרדר,וכבודם שוב מובן מאליו[בימי אפלטון וסוקרטס היו הצעירים מתאספים סביב האדם הזקן ומאזינים לדבריו בכבוד והערצה.. ].

                   

                  בעבר:

                  -הכבוד לזקן ניתן לא רק ע"י משפחתו אלא גם ע"י סביבתו החברתית הרחבה.

                  -מלבד המצוות הדתיות[הדיבר החמישי],היתה גם ההכרה של הצעירים בידע ובבגרות של הזקנים,שאכן לא פעם עלתה על של הצעירים.

                  -הזקנים היו נחוצים לחברה בתפקידים מסויימים,במלאכות שונות ובייעוץ בחיי המשפחה והקהילה[בימינו ידע זה אינו רלבנטי בגלל ההתפתחות המהירה של המדע.הטכנולוגיה המתקדמת נותנת עדיפות ברורה לצעירים].

                   

                  המהפך הערכי שחל בעקבות התיעוש המוגבר,מכביד עוד יותר על ההזדקנות בימינו.


                  גם בעבר משאת נפשם של בני האדם היו להשאר צעירים,יפים ,בריאים ועשירים,אך היום עקב היחס לנעורים כערך עליון ותעשיית הניתוחים,שאיבות השומן,הרמת חזה,עיצוב הישבן וכו...- אשר תנסה להאט את ההזדקנות "הארורה" ותעזור במירוץ המטורף והבלתי האפשרי בבריחה מהטבע שלבסוף כמובן ינצח-גורמות לכלל האנושות להתעסק בצורה מעוררת חמלה וגיחוך בהופעה החיצונית,שלעיתים לובשת צורה גרוטסקית ודוחה-ולנו, ה"זקנים" נותר רק הטעם המר ותחושת הניכור .

                   

                  לכן,

                  אין פלא שהמצב מכביד על הזקנים ביתר שאת.

                   

                  גישה זו משאירה אותם בתחושה שהם מיותרים,שאיבדו משהו שלא ישוב עוד לעולם-הנעורים כמובן.

                  רבים מנסים לברוח לחיק העבר ,או להשתדל להראות צעירים באמצעות הקוסמטיקה.

                  רבים מסרבים לקבל את העובדה שהזמן אכן עבר והעתיד שלפניהם קצר וסופו ברור.

                   

                  ולכן-


                  בימינו,הזקנים חייבים למצא מחדש את תפקידהם בחברה.לא באופן פסיבי אלא אקטיבי.


                  שנות הזיקנה יכולות להיות מלאות בהזדמנויות שעד כה נעלמו מעיננו.

                   

                  ניתן לתעל את האנרגיה ששימשה אותנו לתחרותיות,לעבודה, ,לעסק –לדברים שעד כה לא נתנו להם מקום בחיינו.

                   

                  על כל זקן וזקן להחליט איך הוא רוצה להעביר את שארית ימיו:

                  האם ע"י אחיזה כפייתית בעבר[שהינה בלתי אפשרית כידוע]או

                  לקבל את מגבלות גילו,יחד עם הכרת האפשרויות החדשות הנפתחות בפניו לגילוי משמעות בחיים.


                   

                  הרבי מנחם מנדל שניאורסון אמר :

                   

                  כי על האדם להיות קודם כל יצור רוחני.עושרו של האדם נמדד קודם כל ברוחניותו,בדרך התנהלותו על רגשותיו ובאינטלקטואל.

                  הנשמה היא הכוח המרכזי בחיי האדם ,צעיר וזקן כאחד.

                  הגוף מזדקן ונחלש עם השנים,בעוד הנשמה יכולה רק לגדול ולהתחזק.

                  הצלחה אמיתית פירושה התפתחות רוחנית,דהיינו-נתינה לאחרים,אהבה,התחלקות ומציאת משמעות עמוקה יותר בכל דבר אותו אנו עושים.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום שני, 29/10/12, 01:01

                    צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-10-29 00:57:21

                    ''

                     

                     

                    היופי צומח בתוך דממת הנוכחות

                     

                     

                    ה"נוכחות" הופכת אותנו למודעים ל:


                    -יופי

                    -לגדילה

                    -לקדושת הטבע.

                     

                     

                    *התבוננו בלילה בהיר אל אינסופיות החלל וחושו את הדממה המוחלטת והגודל הלא נתפס.

                    *הקשיבו באמת לצלילי מפל ביער.

                    *הקשיבו לציפורים בשעת בין הערביים בערב קיץ שקט

                     

                    כדי להפוך למודעים לדברים אלה ודומיהם-על מוחינו להיות שקט.להניח את מטען בעיותיו,להניח לעבר ולעתיד,להניח לידע שלנו.


                    ולא-

                    תראו –מבלי לראות

                    -תשמעו-מבלי לשמוע


                    דרושה לכם להיות בנוכחות מלאה כדי לשמוע ולראות-באמת!!!!!!!!!!!!!!


                    מעבר ליפי הצורה החיצונית ישנו דבר נוסף אשר אין לו שם,הוא מופלא ואינו ניתן לתיאור-הינו מהות עמוקה,פנימית,מקודשת.

                     

                    בכל פעם ובכל מקום בהם ישנו יופי-מהות פנימית זו זוהרת באופן כלשהו.

                     

                    היא מתגלית כאשר אנו נוכחים.

                     

                    -היתכן שמהות חסרת שם זו ונוכחות-הן דבר אחד?

                    -האם היא היתה יכולה להיות שם ללא נוכחותינו?

                    *העמיקו בכך.

                    *גלו בעצמכם

                    דרג את התוכן:
                      19 תגובות   יום ראשון, 28/10/12, 13:58

                      28/10/2012

                       

                      ''

                       

                      יש אדם ויש אדם

                       

                      יש אדם הנושא עצמו

                      על חלקת אדמה קבועה.

                      אנשים עם פנים

                      המשתנות עם הגיל.

                      הכול קבוע ומתוזמן.

                       

                      כך עובר לו הזמן

                      מוכר,ידוע

                      נתון למצב הרוח,

                      אך השורשים

                      מקובעים באדמה

                      אוחזים בה כבצבת

                      עד יישרו אביבי עליו

                      ותבוא השלכת

                      המקרבת את חייו

                      לאותו מקום ארור

                      המצפה לו כלכול אדם

                      מעבר הפינה.

                       

                      ''

                       

                      ויש אדם...

                       

                      אשר מדלג על האדמה

                      נע ונד ומקלו יטווה כחץ

                      היכן המטרה הבאה.

                       

                      חייו כבמבוק יכופו עצמם

                      יתוו מחדש מקום מגוריו.

                      והוא שר שירו לרוח

                      שריקתו עריבה

                      ורק חייו אינם כאילן נטוע

                      אלא כשירת חלומותיו.

                       

                      ובהגיע ימיו להרפות המטה

                      נדודיו ישירו לצעירים שירו

                      שיר הרוח החופשית

                      הנודדת

                      שיר ההלך קל הרגל.

                      דרג את התוכן:
                        4 תגובות   יום ראשון, 28/10/12, 07:39

                        צטט: בוא נהיה אוטודידקטים 2012-10-28 07:32:23

                        ''

                         

                        הפניית העורף לזקנים

                         

                         

                        מעט מדי יצירות ספרותיות ישנן העוסקות במיוחד בזיקנה.

                         

                        -באגדות העם-הזקנה מצטיירת כמשהו שלא כדאי להתעכב עליו.האגדות נגמרות ב"ומאז הם חיים באושר ועושר עד יום מותם"-כאילו תקופת הזקנה פסחה עליהם.

                        -בשירים ברובם מצויינת הזקנה כחורף בו קמלים פרחי הקיץ.ומהו החורף?משתיק ציוצי ציפורים,עוטף הנפש בטלית מתים,מקפיא שמחת חייו של הזקן.

                        -בין הזקנים שהספרות העניקה להם חיי נצח:המלך לי,אבא גוריון-המצויירים כגיבורים עצובים שניתן רק לרחם עליהם.ילדיהם שוכחים מהם,נאבקים על עזובה רגשית ומול טירור רגשי,חיים חיי דלות ומחסור.

                        -כל מעשיהם הם תמרור הזהרה כיצד לא להזדקן!

                        -שניהם מייצגים את התפיסה הרווחת-שהזקנה הינה אסון גדול.

                        הן מלמדות את הקורא מה קורה לאדם זקן שבטיפשותו מחלק נכסיו לפני מותו בטרם עת.

                        -מלמדים את מחיר האשליה בדבר "אהבת ילדים".

                         

                        בימינו אנו עדים פעמים רבות לניצול ציני של זקנים רבים,ובמיוחד אלו המתנהגים כמו אל גיבורנו כמסופר למעלה.

                         

                        למרות הקידמה בארצות המכונות "מדינות סעד" הדואגות למימוש הזכויות הסוציאליות של הקשישים ולהטבות ומענקים להקלת סיבלות הזיקנה,המשפחה היא המסגרת העיקרית שבה מתקיימת ה"תמיכה הלא פורמלית בקשיש".-

                        לצערינו לא ניתן לחוקק חוקים לחיבה,דאגה,לרוך.לכבוד ולמתן סעד נפשי,רגשי ורוחני לזקנים.


                        ומעבר לכך,כל אדם לפני הגיעו למחצית השנייה של חייו –צריך להכין עצמו לימי זיקנותו,כדי שלפחות יוכל לחיות בביטחון כלכלי.

                         

                        לכן,חייב האדם הצעיר לעשות מאמצים לחסוך,לשלם לקופות גמל ולקנות זכויות בבית אבות עוד כאשר כוחו במותניו.

                        דרג את התוכן:
                          12 תגובות   יום ראשון, 28/10/12, 00:12

                          ''

                           

                          רחל אמנו כסמל לאומי של אם יהודיה  

                           

                          רחל אמנו

                          רחל, היא אחת מבין ארבע האמהות של עם ישראל. הנביא ירמיהו ,מרומם את רחל אמנו לדרגת סמל לאומי כאם מרכזית, הפורשת כפיה על כל בני ישראל.היא רעייתו העיקרית והאהובה של יעקב ואם יוסף ובנימין. רחל מסמלת מסירות-נפש תוך ויתור על שלמות אישית.

                          רחל הייתה רועת צאן, בבית אביה לבן, בפדן ארם. היא היתה יפת תואר. בגיל 15 היא פוגשת ליד הבאר את יעקב, שנס על נפשו לארם .יעקב עזר להשקות את צאנה של רחל, לאחר שהצליח בכח על-אנושי להזיז אבן כבדה מפי הבאר, ונשק לה. לאחר חודש שהייה בבית לבן, ביקש יעקב לשאת את רחל לאישה, מאחר ולא היה לו מוהר, הציע יעקב לעבוד בעבור רחל ברעיית צאנו של לבן, למשך 7 שנים.

                          ביום הכלולות, טמן לבן פח ליעקב, הוא השקה אותו במשתה לשוכרה, והשיא לו במרמה את לאה אחותה הבכירה של רחל, לפי הגמרא -רחל, מתוך הקרבה עצומה, שיתפה פעולה עם אביה ואחותה ומסרה לה את ה"סימנים" אותם נתן לה יעקב, כדי לזהותה בוודאות, יעקב נדרש לעבוד 7 שנים נוספות עד שזכה לשאת לאישה את אהבת חייו רחל.

                          רחל היתה עקרה, ולכן נתנה ליעקב את שפחתה בלהה כפילגש, כדי שיהיה לה נצר מיעקב. לאחר שנות עקרות,ילדה לבסוף רחל בן, וקראה לו יוסף.

                          בי"א בחשוון,בהיותה בת 36, נפטרה רחל אמנו. בדרכה לאפרת עם יעקב במסעם לארץ, מוצאת רחל את מותה, במהלך לידת בנה השני.היא קראה לרך הנולד בן-אוני, אולם יעקב בצערו, שינה את שמו לבנימין.

                          היא נקברה בבית לחם,בתוך מבנה אשר לתוכו היו באים, מימים ימימה להתפלל ולבקש רחמים לכלל ולפרט .

                          כיוון שמתה בדרך, לא זכתה רחל להיקבר במערת המכפלה יחד עם שאר האבות והאמהות.

                          על פי המסורת, יעקב קבר את רחל על אם הדרך, כיון שראה ברוח הקודש, כי לעתיד לבוא, העם היהודי בדרכו אל הגלות, יעבור בבית לחם והוא קיווה שרחל תחוש את הצער הגדול של בניה ותתפלל עליהם בשמים.רחל מוותרת על רצונה להיקבר במקום קדוש, כדי להיות לעזר לבניה.ועל כך אומר לה הקב"ה: "יש שכר לפעולתך".


                          "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים
                          רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו.
                          כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה
                          כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב.
                          ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם"

                          סיפור האהבה הנדיר והמופלא של רחל ויעקב, המתואר לאורך שנים ארוכות, כמיהתה העזה של רחל לפרי בטן, ומותה הטראגי במהלך לידת בנה בנימין, הופכים את דמותה של רחל, ובעקבות כך את קברה, למוקד משיכה לנשים עקרות נשים המתקשות ללדת, ונשים המבקשות למצוא את בחיר לבן.

                          כמו רחל /מחברת: דליה רביקוביץ

                          למות כמו רחל
                          כשהנפש רועדת כצפור
                          רוצה להמלט.
                          מעבר לאהל עמדו נבהלים יעקב ויוסף,
                          דברו בה רתת.
                          כל ימי חייה מתהפכים בה.
                          כתינוק הרוצה להולד.


                          כמה קשה.
                          אהבת יעקב אכלה בה
                          בכל פה.
                          עכשו כשהנפש יוצאת
                          אין לה חפץ בכל זה.


                          לפתע צוח התינוק
                          ובא יעקב אל האהל
                          אך רחל אינה מרגישה
                          עדנה שוטפת את פניה
                          וראשה.


                          מנוחה גדולה ירדה עליה.
                          נשמת אפה שוב לא תרעיד נוצה.
                          הניחו אותה בין אבני הרים
                          ולא הספידוה.
                          למות כמו רחל
                          אני רוצה.

                          דרג את התוכן:

                            תגובות אחרונות

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS