כותרות TheMarker >
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    ארכיון : 3/2012

    0 תגובות   יום שישי , 16/3/12, 11:22

    ראש חודש ניסן -חודש ההשתחררות וההתעלות.''


    משמעותו של ראש החודש ,לפי דברי הרב אורי שרקי,היא התבוננות בערך החידוש. אנו יכולים לראות בעינינו כיצד הירח מתחדש בכל חודש. הירח מופיעה בצורה מוקטנת, ואז במשך כשבועיים הוא הולך וגדל עד שמגיע לשיא גודלו, ואחר כך שוב הולך וקטן עד שנעלם וחוזר חלילה. תהליך זה מעורר בנו את רעיון החידוש. לכן גם שמו של הירח במקרא הוא: חודש, כלומר שהוא מחדש את עצמו.

    מהותו הפנימית של חודש ניסן הוא שפע של אור שניתן לנו בחודש זה בשפע.

    בתורה מכונה חודש ניסן "החודש הראשון" וכן "ראש חדשים", כי בחודש זה יצאו בני ישראל ממצרים,חודש זה הוא הזמן להתחדשות, להשתחררות, להתעלות. חודש בו הראשוניות מתבטאת בחופשי, עצמאות, אי תלות באחרים. אין דבר לפניו שהוא תלוי בו ונמשך ממנו. הוא ראשון, הוא מוביל, יש לו תכונה של ראש. תכונותיו המיוחדות של חודש ניסן-הופכות אותו לחודש המסוגל ביותר לתהליך של גאולה שמיימית. 

    חודש ניסן הוא החודש השביעי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והחודש הראשון בשנה המתחילה בחודש ניסן לפי מניין החודשים במקרא. בחודש ניסן יש 30 ימים. ראש חודש ניסן, שימש בתקופת התנ"ך ובתקופה התלמודית, כראש השנה למלכים, ובו התחילו למנות את שנות מלכי יהודה. בחודש זה חל חג הפסח, שהוא הראשון מבין שלושת הרגלים ובזמן בית המקדש היו כל ישראל עולים בהם לירושלים. 

    שמות החודש:
    א. השם ניסן:
    1. בשפה האכדית פירושו:אנשי הצבא או דגלי הצבא - זהו החודש הראשון לאחר חודשי החורף הגשומים, בו יכול הצבא לצאת לדרכים ולהתכונן לקרבות.
    2. "ניסנו"-מלשון ניצן שפריחתו באביב- בחודש זה מניצים העצים והטבע כולו עומד ופורח. זהו חודש האביב שבו הכל פורח, הכוחות הפנימיים פורצים החוצה. תקופה בה השמש - המסמלת את גילוי האור האלוקי, יוצאת מנרתיקה ומאירה וזורחת בכל עצמתה, והבריאה כולה נמצאת במצב של התחדשות, פריחה ושגשוג. 

    3. ניסן מהמילה ניסיון: על שם הניסיונות אשר עמדו בפני בני ישראל בצאתם ממצרים.

    4.ניסן מלשון נס- משום שנעשו בו ניסים לישראל. "נס" פירושו גילוי פתאומי של הארה אלוקית הנעלית יותר מהטבע.

    ב.שמו האחר של החודש הוא "חודש האביב": מסמל את התקופה המשמעותית בטבע תקופת האביב המסמלת פריחה והתחדשות.

    ג.חודש ניסן נקרא גם "חודש הגאולה"-על שם אחד האירועים הבולטים בחודש זה - "יציאת מצרים" וגאולת עם ישראל מגלות מצרים.

    חג הפסח ,על פי הקבלה,אותו אנו חוגגים בחודש ניסן, מהווה את יצירת הכלי הנדרש להכיל ולקלוט בפנימיות את כל אותם ההשפעות הניתנות לנו מלמעלה. עלינו להתנקות מהחמץ הרוחני, על מנת שנהיה זכאים ומזוככים לקבלת השפע ולאכול מצה, על מנת שנכיל ונקלוט בפנימיותנו - כמזון גשמי, את כל אותם ההשפעות. בכך נזכה לגאולה הסופית והמוחלטת, שבניגוד לגאולת מצרים בה נאלצנו לברוח מהרע בריחה לא מסודרת ,הרי שהגאולה העכשווית תתרחש כגאולה פנימית, מסודרת וסופית.

    מזל החודש - טלה. על פי המסורת השם בא כרמז לקורבן הפסח אשר הקריבו בני ישראל במצרים, קורבן אשר בזכותו נגאלו ויצאו מעבדות לחירות. המצריים ,האלילו את הטלה והפכו אותו לאל זאת בעקבות השפע והעשירות שהטלה מסמל, ובפרט בחודש ניסן שהוא תקופת הרבייה של הטלה. לכן נצטוו בני ישראל להביא את קרבן הפסח מן הטלה דווקא, על מנת לסמל כי העם היהודי אינו מחשיב את העושר והפריון החומרי, ולהפך, מקדש אותו והופכו לעושר רוחני כאשר אנו זובחים את הטלה ומקדישים אותו להשם. 

    בחודש זה ניתנה למשה רבנו ,מצות קידוש החודש וכל מבנה לוח השנה העברי.הוא החודש בו נולד יצחק וכן החודש בו נעקד ויעקב קיבל את הברכות ונקבע שהוא העיקר, הוא הנבחר. על פי אחת הדעות בתלמוד ,נברא העולם בחודש ניסן .בו נגאלו בני ישראל ממצריים, ובו עתידים להיגאל עם ביאת המשיח. בחודש זה אירעו מאורעות כבירים בדברי ימי ישראל כגון: יציאת מצרים, הקמת אוהל מועד - המשכן, קריעת מי הירדן בדומה לקריעת ים סוף בשעה שבני ישראל עברו לארץ ישראל, כיבוש יריחו ועוד.

    חודש טוב לכולנו.

    דרג את התוכן:
      2 תגובות   יום שישי , 16/3/12, 11:13

      16/03/2012

       

      השינוי והלב

       

      זה לא שהלב דעך

      עם השנים העוברות.

       

      ''

       

      זאת המנגינה החדשה

      התופסת תאוצה

      בדרך אחרת

      [מוזיקאי ודאי ידע טוב יותר לכתבה].

       

      השינוי הבא על האדם

      עם טלטלות השנים

      לכאן או לכאן,

      פורעות את עלוות מחשבותיו

      מחדירות סופות ותובנות אל ראשו

      ומשם אל ליבו.

      דרג את התוכן:
        8 תגובות   יום שישי , 16/3/12, 04:05

        16/03/2012

         

        חיי אישה

         

        להתרגל להיות אמא .

        במהות להשתייך לקטגוריה.

        מביא בלכת הילדים

        למעוף חייהם הטבעי-

        לריסוק לב אמיתי....

         

        לכן אישה הביני!

        בניין נוסף הקימי.

        בו את המלכה של העניין.

        הבדידות- הפכי ליצירה

        לרחם חדשה לבנית

         בלות בצמיחה...''

        דרג את התוכן:
          0 תגובות   יום חמישי, 15/3/12, 17:45

          תקשורת גלויה וסמויה''

           

           

          אנו חיים בעולם המעריך בעיקר את  הדברים הגלויים לעין. עולם חזותי, בו אנו משקיעים אנרגיה פיזית ונפשית עצומה, דרך קליטה ממראה עיננו. הראייה הייתה מאז ומעולם ,החוש המועדף של המין האנושי. חוש זה מביא אל המוח  האנושי את המידע הרחב ביותר אודות העולם. שמיעה מביאה אלינו אינפורמציה מוגבלת יחסית, ושאר החושים עוד פחות. 

           

          יש הסוברים,כי בני האדם נבדלים משאר היצורים החיים, בין היתר, ביכולתם לתקשר על ידי שימוש בשפה. השפה שלנו מורכבת ממילים המסודרות לפי כללים מסוימים ובאמצעותה אנו יכולים להעביר מסרים מורכבים מאוד. השימוש בשפה מאפשר תקשורת מילולית.

           

           בנוסף לשפה,כולנו משתמשים גם בתקשורת לא מילולית. למשל, כשאנחנו מדברים – אנחנו מנופפים בידינו, נדים בראשנו, מרימים גבות ומחייכים. תנועות ומחוות אלה נקראים שפת גוף. אנו ויצורים אחרים משתמשים בנוסף לשפת הגוף, גם באמצעים לא מילוליים נוספים, כמו: צבעים, קולות, ריחות, וסימנים אחרים.

           

          תהליכי התקשורת בעולם החי בכלל,הם מארג של קשרים ויחסי גומלין,ללא מילים. הדבורה נמשכת אל הפרח בגלל צבעו ובגלל הריח הנודף ממנו. היא עפה אליו ואוספת ממנו אבקה וצוף, בדרכה מפזרת הדבורה מאבקת הפרח על הצלקת. בין היצורים החיים בסביבה גיאוגרפית אחת מתקיימים תהליכי תקשורת. 

           

          לגבינו ,בני האדם:

           

          תקשורת גלויה מילולית-היא לומר את מה שאנו חושבים או את מה שנכון או מקובל לומר.היא תקשורת שכלתנית וצפויה הבאה מהראש . תקשורת סמויה לעומתה, היא לומר באמת את מה שאתה חש בפנים ולא את מה שאתה חושב. זוהי תקשורת אינטואיטיבית וחייתית ובלתי צפויה לחלוטין. היא תקשורת שמשודרת מהתת-מודע.

           

          93% מהתקשורת בין אנשים ,הינה תקשורת סמויה המועברת באמצעות תדרי תקשורת בלתי נראים, ללא מילים.חלק מהתקשורת מתבטאת בשפת גוף ,אך מרביתה מתנהלת ברמה עמוקה ולא מודעת על ידי העברת אנרגיות ורגשות ברמה הטלפתית. בתקשורת זו, האדם צריך לשלוט. למעשה,היא תקשור. זוהי היכולת להעביר מסרים ללא מילים באופן שיגרמו לאנשים אחרים לקלוט את המסר ולפעול לפיו. אנשים מגיבים באופן כמעט מיידי לתקשור-משום שתקשור היא שיטת תקשורת אפקטיבית, חזקה ומרוכזת ביותר והיא משפיעה במהירות רבה ביותר.

           

          אדם המסוגל להתבטא ישירות דרך תת-המודע שלו במקום דרך הראש שלו- יגלה שהתקשורת שלו הופכת לאפקטיבית ביותר, שדברים אשר הוא מרגיש קורים מעצמם, ונמשכים אליו מצבים שהוא ידע עליהם מראש.זאת מכיוון  ,שהוא מתקשר עם אנשים ללא מילים וגורם להם לעשות כרצונו.היא משקפת את האדם האמיתי שהוא ואת תחושותיו ואמונותיו. תקשורת סמויה היא תקשור ללא שום פחד או מגבלה.

           

          כל זמן שמסריו של אדם אינם עולים למודעותו של מקבל המסר, קיימת הסכנה שהם חודרים לתת-המודע של האדם הקולט והמשתתף ללא ידיעתו בבניית עולם הערכים, ההשקפות והאמונות של מעביר המסר, למרות רצונו.כמו כן,האדם שהוא מפעיל על פי מסריו הסמויים -אינו מודע לכוונתו והוא עשוי לפעול לפי רצונו ולא על פי רצונו האמיתי.

           

          זאת הסיבה לכך כי צריכה להיות מודעות ליכולות סמויים אלו הקיימים בתוכנו כבני אדם ועלולים לנווט אותנו שלא מרצוננו למקומות שאיננו חפצים בהם וכיצד עלינו לפרשם ולעיתים לדחות את מסריהם מעלינו.וגם אנו,נעביר את מסרנו ממקום של תום לב ולא לשם הפעלת הזולת על פי גחמותינו.

           

          ולפנינו שיר:

          נאמרת בלי מילים/ נכתב על ידי Daxter 

           

           

           

          מילה שקטה בחושך,

           

          נאמרת בלי מילים.

           

          אותו ניגון חוזר,

           

          מסרים מועברים.

           

          בלי מילים, ככה סתם,

           

          דרך מחשבה.

           

           

           

          מילה שקטה שנאמרת בחושך,

           

          בשקט. בנחת.

           

          מילה אחת, משמעויות רבות.

           

          כזה הוא החושך, מעוות מציאות.

           

           

           

          יושבים, כותבים, מביעים.

           

          הכול בלי מילים,

           

          בחושך, להבת הנר מאירה את הצללים.

           

          הצללים הולכים וקרבים,

           

          ומילה אחת, חסרת תחושה.

           

           

           

          הרגשת שייכות, הרגשת נכונות.

           

          נכונות לקום, להגיד.

           

          בחושך, מילה אחת.

           

          עוברת, פה לאוזן, שוב ושוב.

           

          רגע אחד חיוך,

           

          רגע אחד כבר לא.

           

           

           

          מילה שקטה בחושך,

           

          נאמרת בלי מילים.

           

          אהבה.

          דרג את התוכן:
            8 תגובות   יום חמישי, 15/3/12, 02:40

            הרצון לשלוט באחר

             

            שליטה היא ההיפך מחופש. דרמות שליטה- הן דפוס מוכר מידי במציאות היום יומית שלנו. תחושת השליטה הינה תמיד אשליה, כמו לנסות לשאת מים בידיים. זה לא מחזיק מעמד. כל דבר שננסה להקפיא, כל זמן שנרצה לעצור, אנשים שבכוח ננסה להחזיק בחיינו, פעולות שנתאמץ שלא ייפסקו, מצב רוח, רגשות ותחושות שננסה להחיות לנצח, סופם להשתנות.

             

            שליטה עצמית היא התנהגות שביצועה מחייב התגברות על מצבים לא נעימים ומציאת פתרון יעיל המסייע לאדם להתגבר כאשר הוא נתקל בבעיה מסוימת.שליטה היא היכולת, להתחיל משהו, להמשיך אותו ולעצור אותו.

             

            חיה אליהו* בכתבתה אומרת כי "שליטה מתבטאת בצורך התמידי שלנו לדעת הכול, להיות בעניינים, השליטה מעניקה לנו בטחון, אי אפשר להפתיע אותנו וגם אי אפשר לפגוע בנו! אנו שולטים במצב, שולטים בחומר ומסוגלים לשלוט באנשים אחרים, כשאנחנו שולטים באנשים אחרים אנחנו נהנים מהעוצמה הרבה שיש לנו ומהביטחון הזמני עד אשר אנו צונחים לפחד תהומי שאולי משהו ייקח לנו את הכתר או ימשוך מידנו את השרביט מבלי שהרגשנו ואז נרגיש פגיעים, חשופים - מה עושים ? אוספים את כל חיצי הביקורת שלנו כדי להחליש את כל מי שעומד מולנו, שידע החצוף מול מי הוא עומד ומה הוא שווה בכלל ושוב מחזירים שליטה".

             

            השליטה האמיתית בחיים היא אי- השליטה. בהבנה העמוקה שההשפעה היחידה שיכולה להיות לנו על האחר ועל הסביבה היא דרכינו. אנו יכולים לשנות את עצמנו, את ההתייחסות שלנו, את המחשבות והפירושים שלנו על המציאות.ככל שנתאמץ לשנותו, להחזיק אותו או למשוך אותו אלינו, העולם  יתנגד יותר לשינוי, יקשיח עצמו וייסגר, עד שייעלם. ככל שננסה לכופף את העולם שלנו לתוך כלים וחוקים שישמרו על המערכת מוכרת ועקבית, כך אנו מטפחים את אשליית השליטה.

             

             

            אם אנו רוצים באמת להיות חופשיים בחיינו ,עלינו להבין קודם כל כי עלינו לקחת אחריות מלאה על עצמנו. להבין שיכולת ההשפעה של האחר עלינו, תלויה רק בדבר אחד. בנו. אם לא נרצה  אף אחד לא יוכל לומר לנו מה עלינו לעשות.אין מילה ,שאדם אחר  יכול לכנות אותנו אשר בכוחה להעליב אותנו או לחליפין להעצים אותנו. הכול תלוי בנו.

             

            האינסטינקט שלנו מעדיף להתנער מאחריות ולהפנותה לאדם האחר. אין טעם לשפוט את עצמנו על כך, רק לתת לתובנה לחלחל. המפתח לחופש נמצא אצל כל אחד מאיתנו באמת הפנימית שלו ובאותנטיות שלנו אל מול עצמנו, ובאחריות ובהתמסרות לאמת שלנו, בקבלה עצמית, בתחושת שלמות, בתחושת אהבה העצמית.

             

            מומלץ להתרחק מאנשים השואבים מאתנו אנרגיה ,דרך הרצון לשלוט בנו.

            ניתן לדבר ולהסביר את המצב.אם מדובר במישהו קרוב שמוכן להשתנות בשביל היחסים המשותפים . עלינו  להיות מודעים ולא לשתף פעולה עם מלחמת השליטה שלו. במידה והוא מנסה לפגוע בך- פשוט לא להיפגע. אם הוא שולט בך בכך שמראה לך פנים "נעלבות" -אל תכנס לאנרגיה זו או כל מניפולציה אחרת.

             זה עובד, אך לא מיד .כאשר האדם מרגיש שהוא לא מקבל את האנרגיה שלו הוא משתנה .

             

             

             

            *חייה אליהו מייסדת חב' קשתות ולהדרכה והעמותה לאנשים מאושרים, מטפלת מוסמכת ברפואה איורוודית ובוגרת שיטת סילבה ומודעות עצמית יצירתית

            דרג את התוכן:
              8 תגובות   יום רביעי, 14/3/12, 11:06

              כוחן של מילים /מתוך סיפור ידוע כתוב ע"י אלמוני''

              קבוצה של צפרדעים שיחקה להנאתה בין עצי היער. לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק. התגודדו כל הצפרדעים על פתח הבור כדי לראות כיצד ניתן לעזור לחבריהם שנפלו פנימה. כשראו כמה עמוק הבור וכמה תלולים קירותיו, אמרו לשני הצפרדעים שנפלו: "חבר'ה, אין סיכוי שתצאו מכאן בחיים. אתם נחשבים כבר למתים.. חבל לכם בכלל להתאמץ!" לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות, והם החלו לנתר באוויר גבוה ככל שיכלו כדי לנסות ולהיחלץ משם. מפתח הבור המשיכו להגיע אליהם קריאות המרפות את ידיהם (ורגליהם): "תפסיקו לנסות בכלל. זה כל כך עמוק, בחיים לא תצאו מכאן!!" לאחר מספר ניסיונות נפל - כשל כוחו של אחד הצפרדעים, הוא צנח על הקרקעית ומת. הצפרדע השני לא התייאש והמשיך שוב ושוב, בכל כוחו, לנסות ולקפוץ החוצה. בסופו של דבר, ניתור גבוה אחד הנחית אותו על הקרקע, מחוץ לבור. חבריו הצפרדעים שפשפו עיניהם בתדהמה: "איך עשית את זה? מה, לא שמעת את הקריאות שלנו? אמרנו לך שאין סיכוי כי זה נורא עמוק!". בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש... הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד. 

              מה מוסר ההשכל בסיפור? 
              ראשית - החיים והמוות ביד הלשון. מילה מעודדת למישהו שזקוק לה, יכולה להקפיץ אותו למעלה. 

              שנית - כשמישהו שכבר נמצא "למטה", קל מאד לקבור אותו לגמרי עם מילים מייאשות ולסתום עליו את הגולל. למילים יש כוח אדיר, לכאן או לכאן. אדם פיקח צריך ללמוד להשתמש בהן בחוכמה כדי לעזור לסביבתו.

              דרג את התוכן:
                2 תגובות   יום רביעי, 14/3/12, 08:17

                14/03/2012

                 

                הבוקר הזה''

                 

                הבוקר הזה שקט.

                מרגיע פעמיו בליבי

                מקדם בחיוך חלונותיו

                תמונות טללים רכות

                לרכך עיתותי

                להלך בהשקט

                למרות מרעומי האויב

                האורב.

                דרג את התוכן:
                  2 תגובות   יום רביעי, 14/3/12, 08:03

                  הניצוץ האלוקי שבאדם הוא תשורה מאלוקים''

                   

                  אלוקים העניק לכל אחד ואחת מאיתנו ניצוץ אלוקי, פיסה מעצמו, שאותה אנו מכנים לרוב בשם "הנשמה" או "הנפש". ניצוץ אלוקי זה הוא זהותנו האמיתית. גופנו וה"אישיות" הקשורה אליו הם הכלים שדרכם נשמתנו מבטאת את עצמה. גופינו הם אנושיים, אך נשמותינו הן רוחניות-שמימיות. מבחינת הנשמה יש לנו אותן תכונות כמו לאלוקים בעצמו, שכן אנו נבראנו בצלמו של אלוקים. הניצוץ האלוקי חי. מעצם היותו חלק אלוקי ממעל, הוא נצחי והוא חי גם לאחר יציאת הנשמה מן הגוף.

                   

                  נפש האדם ,אם כך,היא בעלת ניצוץ אלוקי הנמצא במרכז חיי האדם, והוא נתון במאבק מתמיד בין הנטיות לשים את עצמו במרכז עולמו לבין לשים את בוראו שם. כשאדם מאמין שיש בו נקודה אלוקית, יש לו עוצמה ויכולת שרידות גדולה יותר. את הניצוץ האלוקי שישנו  בכל אדם,יש לטפח ולבנות על מנת שיתפתח ויגיע לידי מימוש בכל עוזו. היכולת של האדם לשים אלוקות במרכז החיים יוצרת פרופורציות בשאלות 'מי אני' 'מה אני' ו'מה מגיע לי'.

                   

                  המיסטיקה היהודית מסבירה את מציאותה של ה'קליפה'. הקליפה מסתירה את הניצוץ האלוקי שנותן חיות לכל נברא. הקליפה לא מאפשרת להגיע אל הניצוץ. לזה אנו קוראים 'רע'. האלוקות הטבועה, לכודה בלבושי הקליפה ואינה יכולה לבטא את עצמה ולעלות לדרגה גבוהה יותר.

                   

                  תורת החסידות מלמדת על עניין 'בירור הניצוצות'. בכל דבר בעולם ישנו ניצוץ אלוקי [שממנו שואב אותו דבר את קיומו וחיותו]. תפקידו של היהודי 'לברר' ולהעלות את הניצוץ הזה. כשיהודי נוטל חפצים גשמיים ומקיים בהם מצוות או מברך עליהם - בכך הוא גואל את הניצוצות האלוקיים שהיו טמונים בהם ומעלה אותם למקורם.

                   

                  כך לדוגמא,האכילה והשתייה, שהן צרכים בסיסיים וחיוניים לקיום האדם, תלויות בעיקרם בניצוץ האלוקי שבפנימיותם, ולא בעצם גשמיות הדברים. הניצוץ האלוקי הוא הקובע את מידת חיוניותו של הדבר, מכיוון שהוא העיקר.

                   

                  גישה זו מאפשרת לאדם לחפש בכל פעולותיו ומעשיו את הניצוץ האלוקי, ובכך להסיר את המסווה הגשמי ולהגיע אל נקודת האמת שבכל דבר. בירור זה של הניצוצות וגילוי האלוקות שבמעשינו הגשמיים מכשירים את העולם לתכליתו ,להוות דירה למטה לאלוקים כפי שחפץ כשברא את עולמנו ואותנו.

                   

                  הצומח נחות מן החי, אך מבחינת הניצוצות האלוקיים מעמדו גבוה יותר. הכלל הוא שככל שדבר מסוים ירד לדרגה תחתונה יותר, זו עדות לשורשו העליון יותר. על-כן הצומח, הנחות מן החי, יש בו ניצוצות נעלים ביותר, שהנשמה זקוקה להם יותר מאשר הניצוצות שבסוג החי.

                   

                  הבה ונבחן את פרי התפוח. בתפוח נמצא ניצוץ אלוקי המעניק לו נשמה וחיות, אך הניצוץ 'נלכד' בתוך התפוח. כאשר אנו אוכלים את התפוח מתוך כוונה רצויה, הניצוץ משתחרר מהמלכודת הפיזית ומתאחד עם כוונתו של האוכל לעבוד את הבורא, ואז הוא הופך לחלק אלוקה ממעל.

                   

                  כך, אכילה אינה רק עניין של סיפוק חוש הטעם. היא אפילו אינה עניין של הישרדות. זוהי עבודה רוחנית הדורשת מחשבה-כמו כל דבר בחיינו בו מצוי הניצוץ האלוקי.

                   

                  ונאחל לעצמנו להתחבר לניצוץ זה ולהאיר את עצמנו ואת סביבתנו.

                  דרג את התוכן:
                    2 תגובות   יום רביעי, 14/3/12, 03:15

                    קדושת צבע התכלת לעם ישראל''

                     

                    צבע התכלת [תכול], הוא צבע הנגזר מהצבע הכחול. הצבע נוצר מערבוב של הצבעים כחול ולבן .התכלת,היה אחד הצבעים אשר שימשו בעת העתיקה, ונחשב עם הארגמן לצבע מלכותי ויקר ערך‏‏.צבע התכלת, הוא אחד הצבעים העתיקים ביותר בתולדותינו. הוא מוזכר בספר במדבר .שם נאמר כי אבותינו נצטוו לצבוע את הפרוכת באוהל מועד בצבעי תכלת, ארגמן, שני ושש מושזר. לתכלת היה כנראה יתרון על יתר הצבעים שכן בגדי הכוהן הגדול נצבעו בו וכן הוטל על כל אדם מישראל לקבוע על כנפי בגדו ציציות ובהם פתיל תכלת. מטרת הציציות להזכיר לכל אדם מישראל את נפלאות ה'.

                     

                    המילה תכלת מוזכרת 49 פעמים בתנ"ך ופעמים רבות במקורותינו השונים בהקשרים של תיאור לבוש ובדים. תכלת ביהדות היא צמר שצבוע בצבעים כחול, ירוק או צהוב. התכלת מופיעה ביריעות המשכן והמקדש ובבגדי הכהונה, יחד עם הארגמן ותולעת השני. בולט במיוחד תפקידה של התכלת בעשיית מעיל כליל תכלת של הכהן הגדול ובפתילי ציץ הזהב שבראשו. כמו כן, לתכלת תפקיד מרכזי במצוות ציצית - "ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" [במדבר] בישראל המתחדשת,פסי התכלת שבטלית הם אלו שנתנו השראה לדגל המדינה. עד היום נחשב צבע התכלת לצבע המסמל מעמד, ומכאן גם ההשראה לצבעו של הג'ינס הקלאסי.

                     

                    "חוט של תכלת מאי היא? דתניא, רבי מאיר אומר: מה נשתה תכלת מכל הצבעונין – מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד, דכתיב [שמות ]ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו', וכתיב [יחזקאל ]כמראה אבן ספיר דמות כסא…"[מסכת חולין].

                     

                    על פי מסורת חז"ל, התכלת הופקה מדם חילזון ימי. בגמרא מוזכר צבע בשם "קלא אילן" ["אינדיקו" על פי ספר הערוך] ששימש תחליף זול לתכלת, אך על פי ההלכה הוא פסול למצוות ציצית.

                     

                    בימי קדם נהגו להפיק את צבע התכלת מהטבע - מחלזונות ימיים או דיונונים, אך עם השנים נעלמה תעשיית הצבעים הזו מהעולם ועימה כל סודותיה.

                     

                    בתקופת אבותינו במדבר היתה ידועה טכנולוגיה מאד משוכללת להפקת צבעי בד עמידים לאורך שנים. זו שיטה שפותחה על ידי הפיניקים ( העם הכנעני שחי באזור לבנון של ימינו) והיא מבוססת על חלזונות המצויים במי הים התיכון. חלזונות אלה מפיקים ריר ירקרק צהבהב שכאשר הוא נחשף לאור השמש משתנה צבעו לשורה של צבעים שהתכול אחד מהם. הפקת צבע מן החלזונות לא הייתה פשוטה ונדרשו עשרת אלפים חלזונות כדי להפיק גרם אחד של צבע. אך הצבע הזה היה מעולה והיה בסיס לתעשייה משגשגת של הפיניקים.

                     

                    האדמו"ר מראדזין, ר' גרשון הניך ליינר, טען כי התכלת מופק מדמו של דג הדיו. הוא כתב על כך שלושה ספרים ואף פיתח שיטה להפיק את הצבע. רבים חלקו עליו אך חסידיו קיבלו את תורתו ולבשו ציציות בצבע שהוא ייצר.

                     

                    צבע התכלת מתקשר אסוציאטיבית עם שלווה. צבע זה נפוץ וקיים באופן טבעי במידה רבה, למשל כצבעם של השמים ושל הים. הדלקת נר בצבע הטורקיז נותן הקלה ותחושה של שלווה. כמו כן הטורקיז קשור בהגנה ובחיזוק הקשרים האישיים והאהבה.

                     

                    כיום ישנה מגמה של החזרת תעשיית צבע התכלת הקדומה ובראשה עומדת "האגודה לקידום ולהפצת התכלת". אלפי מאמינים כבר מחדשים את מצוות הציצית הצבועה בצבעי החילזון היוקרתיים ומנסים להחזיר עטרה ליושנה. למרות שכיום יש לנו צבעים מודרניים ,הם רואים כחובה,כחלק מתרי"ג מצוות להשתמש במקור התכלת התנכ"י לצביעת ציציות, ועל כן יש צריכה ואיסוף של ארגמונים מהטבע. החוק בישראל קובע כי כל הרכיכות מוגנות, ובהן גם הארגמונים, וכל שימוש או פגיעה בהם הוא עברה פלילית. לכן כיום מיובאים החלזונות מארצות כמו ספרד ויוון, שם הם ניצודים כשלל לוואי של רשתות מכמורת.

                    דרג את התוכן:
                      0 תגובות   יום שלישי, 13/3/12, 09:48

                      13/03/2012

                       

                       

                      להוציא את המטען?''

                       

                      התום הנמשך הזה

                      לאורך מסך הזמן.

                      חוסר היכולת לקבל תשובות.

                      התהיות שאינן פוסקות.

                      הדרך המתגבהת-מתיישרת ושוב חוזרת

                      לסורה.

                      מי המציא את המשחק הזה?

                      מי הטעין אותנו ושכח להוציא את המטען מהחשמל?

                      מתי יזכר?

                      באיזה רגע?

                      האם כשנהיה בדיוק באמצע פרויקט מוצלח?

                      או כשנשמח כבר להתנתק

                      ודי?

                      דרג את התוכן:
                        4 תגובות   יום שלישי, 13/3/12, 07:43

                        הצבע השחור מוביל לנבירה פנימית אישית

                         

                        שחור הוא צבע כהה מאוד הנתפש בצורה ויזואלית כהיעדר אור המגיע לעין.הוא צבע של מחאה. מייצג צמצום וספיגה היות והוא סופח הכול לתוכו. הוא מביא עימו עוצמה וידע, מסתורין. בדומה ללבן ,אין להפריז בשימוש בו מכיוון שעודף יצור הרגשת דכדוך. השחור מסמל: עוצמה, רשמיות, אלגנטיות ומסתורין וגם: פחד, מוות וריקנות.

                         

                        הצבע השחור הוא למעשה,לא צבע- הוא העדר אור. הוא מסמל את הכאוס הקדמוני, עוצמה ומסתורין,שכן שחור קולט אליו את כל קרני האור. פיגמנטים הסופגים אור יותר מאשר הם מחזירים אותו "נראים שחורים". פיגמנט שחור יכול להיות תוצאה של שילוב של כמה פיגמנטים הסופגים בהתאמה את כל הצבעים. אם מערבבים את שלושת צבעי היסוד בפרופורציות מתאימות, התוצאה מחזירה כה מעט אור עד שהיא נקראת שחורה.

                         

                        ה"צבע" השחור, הוא האופן שבו המוח שלנו תופס גוף אשר בולע את כל התדרים של אור נראה ואינו מחזיר מאומה.לכן ה" חור השחור"- הוא גוף כה מסיבי -שהאור אינו יכול לברוח ממנו. לכן גם אי אפשר לצפות בו ישירות, רק לשער על מיקומו בעקבות ההשפעות שהוא יוצר על סביבתו.

                         

                        לפי הרפואה הסינית ,לכל צבע יש השפעה על מצבנו הגופני והנפשי. הצבע השחור מאפשר לאדם להתעסק עם עצמו, ולגלות את הנבטים והשורשים של התהומות הפנימיים אשר חבויים בו. הפרזה בשימוש הצבע השחור מובילה לנבירה פנימית אישית, לנגיעה בפחדים, להתכנסות, למופנמות יתר ולגודש רגשי. בוודאי הוא אינו מומלץ לאנשים שנוטים לדיכאונות, התנתקויות, תחושות ורגעי בדידות.

                         

                        על הצבע השחור:

                        -הצבע השחור נחשב לצבע מיסטי חזק ומשמש כצבע של הגנה.

                        -השחור נחשב בצבע מסתיר והאנשים הלובשים שחור כאילו מסתירים את עצמם ופנימיותם. שמים הגנות. צבע שחוסם, כאילו אומר "אל תתקרבו אלי, אל תגעו בי, אני מרוחק..." [לפי האסכולה האינדיאנית השחור הוא חדירה לעומק].

                        -השחור הוא צבע הקולט חום.

                        -השחור נחשב כצבע המשדר עוצמה וכוחניות. חוכמה ואלגנטיות.

                        -צבע הנחשב כצבע המיסתורין והלא נודע.

                        -בעולם הבריאה נחשב כצבע הסופח ומושך את קרני השמש.

                        -ביהדות אין התייחסות מיוחדת לצבע השחור אך הוא משמש אותנו בכתיבת ספרי התורה [דיו שחור ולא כחול].

                        -הצבע השחור בתרבויות מסוימות מתקשר לענני גשם ולכן הוא מסמל  אנרגיה של חיות ושגשוג.

                        -יש תרבויות בהן השחור מתקשר לרוע ולצד הלא מוסרי וערכי - מאגיה שחורה וכו'.

                        -השחור נחשב בתרבויות המערב כצבע המסמל אבל ואובדן.

                        -השחור בדרך כלל מופיע בעיצוב פנים במינון קטן. שילוב הצבע השחור עם צבעים אחרים מחדד את הצבעוניות שלהם, מוסיף להם נופך דרמטי ותוחם אותם בתוך מסגרת מוגדרת.

                        -בתרבויות רבות מסמל גם את המוות ואת העולם התחתון, משהו נסתר וחשאי.

                        -בתרבות הסינית מסמל מים ואת כיוון הצפון. צבע שבולע את כל הצבעים ולא נותן נוכחות של אף אחד מהם.

                        - בעולם העיצוב והאופנה השחור  נחשב לאחד הצבעים הקלאסיים, אלגנטיים ונצחיים.

                        -יש כאלה[נוצרים לדוגמא] אשר רואים בצבע השחור  התחדשות ותחיית המתים.

                         

                        כאשר מופיע השחור בציורי ילדים מתחיל חששם של המבוגרים "נורא ואיום מה קרה לילד מי פגע בו" מחשבה זו אינה נכונה. הבחירה של ציור בצבע שחור מביעה את הצורך שבא מהתת-מודע ונותן אפשרות של התבוננות פנימית. רצוי מאוד לבחון ציורים כאלה במבט בלתי ביקורתי ולנסות לפענח את המסתתר מאחורי הציור. כאשר ילד מצייר רק בשחור -זה לא אומר בהכרח שהוא מדוכא, לפעמים הוא פשוט אוהב את הצבע מכיוון שהוא "הכי חזק מכל הצבעים".

                        דרג את התוכן:
                          12 תגובות   יום שלישי, 13/3/12, 04:09

                          הקשבה משמעותה לשכוח את עצמך לגמרי''

                           

                          הקשבה למישהו מראה שאכפת לנו ממנו. כאשר איננו מקשיבים, אנחנו מראים לאותו אדם אשר מדבר, שהוא בכלל לא מעניין אותנו. על מנת שנוכל להשתחרר מכבלי הביקורת, פחד הדחייה, ההגנות והמגננות, אנו זקוקות לסביבה קשובה, מקבלת ונקייה  משיפוטיות, היוצרת אווירה אמפתית, תומכת ומעודדת סוג כזה של אינטימיות ושיתוף אותנטי.

                           

                          תרבות הדיבור וההקשבה בארץ , לרוב לוקה בחסר, בחוסר סבלנות  בהאזנה לדובר עד סיום דבריו, לוקה ביכולת ההכלה הבסיסית של המאזין, ואינו מאפשרת ביטוי מלא, נפשי, רגשי ושכלי גם יחד לדובר. אין הקשבה אמיתית מהלב ומהנשמה, יש רק רצון לנצח– "מי יאמר את המילה האחרונה".

                           

                          "הקשבה משמעותה פסיביות. הקשבה משמעותה לשכוח את עצמך לגמרי- רק אז אתה יכול להקשיב. כשאתה מקשיב קשב רב למישהו, אתה שוכח את עצמך. אם אינך יכול לשכוח את עצמך, אתה לעולם אינך מקשיב. אם אתה שם לב לעצמך יותר מידי, אתה פשוט מעמיד פנים שאתה מקשיב- אינך מקשיב. ייתכן שתניד בראשך,  ייתכן שלפעמים תאמר כן או לא- אך אינך מקשיב. כשאתה מקשיב אתה נהיה מעבר, פסיביות, רגישות קליטה, רחם, רוך"[אושו].

                           

                          ההקשבה הכנה והאמיתית תורמת ל:

                          -שיפור יחסי ההבנה בין המשוחחים.

                          - תחושת רווחה נעימה מעצם קבלת יחס נכון.

                          - הקשבה טובה ,הינה כלי טיפולי המבריא יחסים בעייתיים.

                          - הקשבה תורמת להתקרבות ,הבנה ,לשיתוף ולביחד.

                          - הקשבה מאפשרת לפרוק תכנים מצטברים העלולים להזיק לבריאות.

                           

                          כאשר התורה משתמשת במלה "שמע" כמו ב"שמע ישראל" – היא מבטאת רמה עמוקה יותר של שמיעה – התמקדות, שימת לב, הבנה, והעברה לידי מעשה. שמיעה יעילה היא שמ"ע:

                           1.שמיעה – שמיעת המילים.

                           2.משמעות – הבנת המשמעות.

                           3.עשייה – הבאה לידי מעשה.מטרת ההקשבה היא לאפשר מרחב בטוח להיות מי שאנחנו באמת, ולתת לכך ביטוי חיצוני בתוך דיאלוג או רב שיח.

                           

                          אם אנחנו רוצים לנהל שיחה אינטלקטואלית, אנחנו חייבים להיות משוכנעים - במאה אחוז - שאנחנו מביעים דעה אובייקטיבית- שכלית, שאנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים ולא מביעים בקול רם איזושהי סטיגמה או דעה קדומה שהשתרשה אצלנו.

                           

                          והשיר שלפנינו אומר הכול:

                           

                          להקשיב (ק. רוג'רס)

                           

                          כאשר אני מבקש אותך

                           

                          להקשיב לי,

                           

                          ואתה מתחיל לייעץ לי,

                           

                          לא את שביקשתיך עשית.

                           

                           

                          כשאני מבקש ממך להקשיב

                           

                          ואתה מנסה להשיב,

                           

                          איך צריך להרגיש ומדוע,

                           

                          אתה ברגשותיי רק פוגע.

                           

                           

                           

                          כאשר אני מבקש אותך להקשיב לי,

                           

                          ואתה מרגיש שעליך לפתור את בעייתי

                           

                          אתה מאכזב אותי,

                           

                          אפילו שזה נשמע לא הגיוני.

                           

                           

                           

                          הקשב, כל שביקשתיך הוא להקשיב

                           

                          לא לפעול, לא לדבר,

                           

                          רק לשמוע בלי להגיב.

                           

                           

                           

                          אני יכול לדאוג לעצמי,

                           

                          אינני חסר ישע,

                           

                          אולי חסר ניסיון והססני,

                           

                          אך לא חסר אונים.

                           

                           

                           

                          כשאתה עושה משהו למעני,

                           

                          שאני יכול לעשות לעצמי,

                           

                          אתה מגביר את חששותיי,

                           

                          מנציח את מבוכתי.

                           

                           

                           אולם כשמקבל אתה כעובדה פשוטה

                           

                          שאני מרגיש, אפילו זה לא הגיוני

                           

                          אזי אינני צריך לשכנע אותך,

                           

                          ומתפנה להבין את המתרחש בנפשי.

                           

                           

                           

                          מוציא בעצמי את התשובות מתוכי,

                           

                          אז צצות מאליהן התשובות,

                           

                          ברורות ונהירות ואינני זקוק כלל לעצות

                           

                          כי אני – אני.

                           

                           

                           

                          גם רגשותיי לא הגיוניים

                           

                          הופכים למשמעותיים,

                           

                          כשמבינים את שהם טומנים,

                           

                          את המקור ממנו הם נובעים.

                           

                           

                           

                          יתכן, שלכן

                           

                          תפילות עוזרות לאנשים,

                           

                          משום שהאל מחריש,

                           

                          אינו מייעץ, אינו מארגן,

                           

                          הוא רק מקשיב,

                           

                          נותן לך לבד לחשוב את הדברים.

                           

                           

                           

                          לכן, אנא, רק הקשב

                           

                          אם תרצה לדבר – בקש

                           

                          חכה לתורך,

                           

                          ואז אני אקשיב לך.

                           

                          דרג את התוכן:

                            פרופיל

                            אסתר רבקה
                            1. שלח הודעה
                            2. אוף ליין
                            3. אוף ליין

                            ארכיון

                            פיד RSS